ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מזל גלאה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר

המבקשת
מזל גלאה
ע"י ב"כ: עו"ד גביש
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעקובי

פסק דין

בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 7/6/15 אשר קבעה למערערת נכות רפואית זמנית בשיעור 49% לתקופה שמיום 15.12.14 עד יום 13.12.16 .

עיקר העובדות הצריכות לענין הן כדלקמן:
המערערת ילידת 1975 נשואה + 1, מתגוררת בחולון.
ביום 16/2/15 המערערת התייצבה בפני ועדה רפואית ופירטה בפניה את הקשיים בהם היא סובלת.
הועדה הרפואית שדנה בעניינה של התובעת צינה קבעה לה נכות על פי קבועה וזמנית לפי סעיפי הליקוי הבאים :
עקמת (סעיף 37(6)ב) – 10%
נזק שורשי מותני (סעיף 32(1)א1) – 10%
פיגור גבולי (סעיף 91(1)) - 20%
חרדות (סעיף 34ב3) – 20% (נכות זמנית עד 31/12/16)
התובעת הגישה ערר על ההחלטה, ואולם ועדת ערר אשר דנה בעניינה ביום 12.7.15 החליטה לדחות את הערר.
בגין החלטת ועדת הערר אשר נשלחה אל התובעת ביום 20.7.15 הגישה התובעת את הערעור דנן אשר הוגש ביום 14.2.16.
טענות התובעת
התובעת טוענת כי הועדה הרפואית שדנה בעניינה התעלמה מטענותיה בדבר רעידות בידיים וברגליים וכן מטענותיה כי היא נוטלת כדורי שינה ואין לה מצב רוח.
בהודעת הערעור ציינה כי הועדה לא נימקה את החלטתה בדבר דחית הערר בתחום האורתופדי (בהמשך הדברים העלתה טענה לפיה לא ערכה לה בדיקה קלינית) ולא ישמה את הסעיף המתאים לעניין הנפשי שכן המערערת מקבלת טיפול תרופתי, ולכן הסעיף המתאים למצבה הוא סעיף 34 (ב)(4).
עוד נטען, כי הועדה לא נתנה משקל לעברה התע סוקתי, ולכך שאיננה עובדת מזה כ - 10 שנים.
המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות, שכן החלטת הועדה הרפואית היא מיום 12/5/15 (נשלחה אל ה מערערת ביום 20/7/15) ואילו ערעור המערערת הוגש אך בחודש פברואר 2016. לגופו של עניין טוען המשיב , כי המערערת איננה מצביעה על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הועדה.
ב"כ המערער השיב לטענות ההתיישנות בציינו כי בשל הפיגור הגבולי ממנו סובלת המערערת, היא לא הבינה את הפעולות אשר היה עליה לבצע אל מול הלשכה לסיוע משפטי, ולכן נוצר עיכוב בהגשת ההליך. בהקשר זה מפנה התובע לכך שגם הועדה התרשמה כי התובעת סובלת מפיגור גבולי.

הכרעה

הגם שהערעור הוגש באיחור בן מספר חודשים, בנסיבות המיוחדות של העניין לנוכח הפיגור הגבולי ממנו סובלת התובעת, לא מצאתי לדחות את הערעור על הסף מחמת התיישנות אלא לדון בו לגופו .
הערעור דנן הוגש לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995 הקובע כדלקמן:

123. החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא.

על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי סמכותו של בית הדין לעבודה להתערב בהחלטות הועדה הרפואית לעררים מוגבלת למקרים בהם נפלה טעות משפטית בעבודת הודעה, או כאשר הועדה לא מילאה כנדרש את הכללים החלים עליה כגוף ציבורי.
הועדה הרפואית אשר דנה בערר נשוא ענייננו עיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, ושמעה את טענותיה של המערערת אשר היו כדלקמן:
"נמצאת בטיפול פסיכיאטרי, יש לי הרבה לחצים, רעידות בידיים וברגליים. אין לי מצב רוח. לחוצה בגלל הילד ההיפראקטיבי כשהולכת אתו לגינה. ישנה על כדורים יש לה כאבים בגב. "
הועדה סיכמה את ממצאיה כדלקמן:
"פסיכיאטר – הועדה עינה במכתבו של ד"ר אי וון גולדנברג פסיכיאטר מכבי מ- 22/3/15 על פיו סובלת התובעת מהפרעת הסתגלות עם הסתמנות מעורבת בעיקר חרדתית וכן מפיגור גבולי המקשה עליה להסתגל למקומות עבודה והיא נפלטת (לדברי עובדת הרווחה שלוותה אותה) לאחר ימים בודדים. ברקע בעיות סוציואקונומית קשות, נשואה לבעל נכה עקב תאונת עבודה. בבדיקה יחסית מסודרת מתמצאת במקום ובסיטואציה האפקט מעט חרדתי דלה וק ונקרטית. השיפוט בעת הבדיקה תקין. הוועדה מתרשמת שהתובעת סובלת מתגובה חרדתית ודכאונית ומתקשה בתפקוד בעבודה וכן בטיפול בילד וקובעת נכות זמנית 20% לפי 34(ב) (3) מ7/12/14 עד 31/12/16.
אורתופד – קיפוקוליוזיס "בולטת " "מוזנחת" ללא פחת עצבי משתמשת בחגורת גב אלסטית ? קיבלה נכות מתאימה הוועדה דוחה את הערר."
ראשית אבהיר כי לא מצאתי כל פגם בכך שהוועדה לא התייחסה לטענות התובעת בדבר רעידות בידיים וברגליים ולהזדקקותה לכדורי שינה שכן תלונות אלה, אשר לא נתמכו באבחנה רפואית קונקרטית, אינן מצביעות כשלעצמן על פגימה רפואית מוכרת.
אשר לאבחנה הפסיכיאטרית, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה הועדה לא התייחסה לקשייה להשתלב בשוק התעסוקה שכן הועדה צינה עניין זה במפורש, (ראה לעיל) תוך שהפנתה אף לדברים שהשמיעה המלווה של התובעת.
הועדה הייתה ערה להשפעתה של הפרעת החרדה על יכולתה של התובעת להשתלב בשוק העבודה ואולם מעיון בחוות הדעת עולה כי לטעמה המצב הנפשי של התובעת כשלעצמו יוצר הגבלה בינונית בלבד של כושר העבודה , ולפיכך קבעה נכות לפי סעיף 34(ב)(3).
הוועדה יחסה לפחות חלק מהקושי של התובעת להשתלב בשוק העבודה לפיגור הקל ממנו היא סובלת.
יש להזכיר, כפי שעולה מהחלטת הועדה, כי התובעת סובלת ממגבלות רפואיות נוספות המשליכות על יכולתה להשתלב בשוק העבודה פרט למגבלה הנפשית שאובחנה, לרבות פיגור קל, ופגימה אורתופדית ונאורולוגית. אשר על כן, אין כל בסיס עובדתי להסיק כי קשייה של המערערת להשתלב בשוק העבודה נובעים כולם מהפרעת החרדה בלבד, ואין סיבה להתערב בקביעת הועדה אשר סברה כי קשייה הנפשיים של התובעת כשלעצמם מולידים "הפרעה בינונית" בתפקודה ולא "הפרעה ניכרת".
יש להבהיר כי הסעיף שנקבע לתובעת הוא הסעיף המתאים גם לנסיבות בהן הנכה נזקק בטיפול תרופתי , ולפיכך הטענה כי התובעת נוטלת טיפול תרופתי איננה מאיינת את קביעת הוועדה. אציין כי לא הוצגו בפני מסמכים בדבר טיב הטיפול הרפואי שניתן לתובעת , ולפיכך גם בהקשר זה לא מתעוררים סימני שאלה מעל לקביעת הועודה.
לא הוצגו בפני מסמכים רפואיים כלשהם שיש בהם כדי לסתור את התרשמות הועדה או להצדיק השבת עניינה של התובעת לועדה על מנת שתבהיר את חוות דעתה ואת החלטתה בדבר סיווג הפגימה הנפשית של התובעת כמתאימה לסעיף ליקוי 34(ב)(3).
יובהר כי המסמך הרפואי שהציגה התובעת בדבר מצבה הפסיכיאטרי העדכני הוא ממועד מאוחר לדיוני הועדה ואפשר שיש בו כדי להצדיק דיון בהחמרה , ככל שתוגש תביעה כאמור , אבל אין בו כדי להצביע על טעות ב החלטת הועדה.
אשר לפגימה האורתופדית - התובעת התלוננה על כאבי גב ואובחנה כסובלת מקיפוקליוזיס (גבנון עם עקמת) – הועדה התאימה לתובעת סעיף ליקוי 37(6)(ב) שעניינו הגבלת התנועות בעמוד השדרה הגבי בצורה בינונית או קשה.
לא מצאתי כל יסוד לטענת התובעת כי הועדה לא בדקה אותה בטרם ניתנה ההחלטה בעניינה. חזקה על הוועדה כי ביצעה מלאכתה נאמנה ובצעה כל בדיקה נדרשת לצורך גיבוש חוות דעתה. הוועדה הצביעה על האבחנה הרפואית -אורתופדית הרלוונטית (קיפוקליוזיס - ובעניין זה לא הוצגה בפני כל אבחנה אחרת) . על בסיס אבחנה זו מצאה הוועדה לקבוע כי ליקויה של התובעת מהווה הגבלת תנועות בצורה הקשה מבין השתיים האפשריות. התובעת לא הצביעה על סעיף אחר שעשוי להיות רלוונטי למצבה הרפואי, ולא הציגה כל מסמך רפואי שהוועדה נמנעה מלהדרש אליו.
לנוכח האמור לעיל, אין מנוס מלקבוע כי לא עלה בידי התובעת להצביע על טעות משפטית בעבודת הועדה. עם זאת אציין כי ככל שחלה החמרה במצבה, פתוחה לתובעת הדרך להגיש בקשה מתאימה , על מנת שעניינה יבחן מחדש.
כמקובל בהליכים מסוג זה אין צו להוצאות.
ככל שהתובעת מבקשת לערער על פסק הדין היא רשאית להגיש בקשה למתן רשות ערעור. בקשה כאמור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' אייר תשע"ז, (27 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: מזל גלאה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: