ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רס"מ איריס לוונצ'וק נגד מדינת ישראל :

העותרת:
רס"מ איריס לוונצ'וק
ע"י ב"כ עוה"ד בתיה דויטש וליעד רונדל

נגד

המשיבות:
1-3. מדינת ישראל – משטרת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד תמר שריאל מפרקליטות מחוז תל אביב

4. רס"ר אלה להמן
ע"י ב"כ עוה"ד עמית חדד ואושר רובינגר

בית המשפט המשיך וקבע כי הכלל הוא כי מעביד רשאי להציב את עובדיו בתפקידים על פי שיקול דעתו, וכי הלכה זו חלה ביתר שאת על ארגון כמו שירות בתי הסוהר, התנהל כארגון היררכי מעין צבאי (בדומה למשטרה בעניננו), אולם, יש לוודא כי ההעברה מהתפקיד נעשית בתום לב (פסקה 11 לפסק הדין בעמ' 655):

פסק דין

העותרת, רס"מ איריס לוונצ'וק, משרתת כשוטרת במשטרת ישראל משנת 1997. בעתירה זו מלינה העותרת על העברתה מתפקידה כרכזת חקירות ביחידת הונאה דרום. לטענתה העברתה מתפקיד זה בוצעה בחוסר תום לב, והעותרת מבקשת כי בית המשפט יורה על החזרתה לתפקיד זה. השאלה המרכזית המעוררת עתירה זו היא גבולות התערבות בית המשפט בהצבת שוטרים ביחידות ובתפקידים השונים, כן עולות שאלות הנוגעות לעבודת נשים בכלל, ובמשטרה בפרט.

1. העובדות שלעניין
העותרת גויסה למשטרת ישראל ביום 13.3.97 ומאז, במהלך כעשרים שנה שירתה במחוז דרום בתפקידים שונים וביניהם: עיקוב, חקירות, ותפקידה האחרון, לפני שהועברה לתפקיד אחר, העברה הנתקפת בעתירה זו, שימשה כרכזת חקירות במחוז הדרום, בבאר שבע, שם מתגוררת העותרת, והעותרת נדרשה לעבוד בימים א'-ה' בין השעות 07:30-15:30.

בחודשים מרץ-אפריל 2014 נערכה ביקורת ביחידה בה שירתה העותרת. ביום 27.4.14 נערכה ישיבה לסיכום אותה ביקורת. בשל מסקנות הועדה הוחלט לבצע שינויים ארגוניים ופרסונליים ביחידה, שכללו העברת חלק מהשוטרים והקצינים לתפקידים אחרים. אין טענה כי ממצאי הביקורת נגעו לעותרת עצמה. העותרת טוענת כי נעשה שימוש באותה ביקורת כדי להדיח אותה מתפקידה, על אף, שכאמור, דוח הביקורת כלל לא עסק בה ובעבודתה. המשיבה טוענת כי מדובר היה בשינוי ארגוני כללי על רקע הביקורת, וכי העברת העותרת מתפקידה נעשה מטעמים ענייניים.

ביום 11.6.14, לאחר שהוחלפו, בנוסף לעותרת, מפקד היחידה, שני קציני חקירות וקצין מודיעין, נערך לעותרת ראיון ע"י רענ"ח דרום (נספח ב' לעתירה, בעמ' 18 לנספחי העתירה). בראיון העותרת ציינה כי לא נפל רבב בעבודתה, עם זאת ציינה כי היא מודעת לכך שמדובר במערכת היררכית והיא תכבד כל החלטה ארגונית. העותרת ביקשה שיתחשבו ביכולותיה ובניסיונה בשיבוץ עתידי.
בעקבות ראיון זה ועוד באותו יום הגישה העותרת בקשה לראיון לפני סממ"ז, בטרם שיבוצה מחדש. ביום 15.6.14 ראיין את העותרת סממ"ר נגב, במטרה לבחון את שיבוצה במרחב נגב. העותרת ביקשה להקפיא את בחינת שיבוצה עד לראיון סממ"ז (הראיון צורף כנספח א' לכתב התשובה).

ביום 16.6.14 רואיינה העותרת בשנית ע"י רענ"ח דרום, כדי להבהיר לה את הסיבות שהובילו להעברתה מתפקידה (הראיון צורף כנספח ד' לעתירה, עמ' 24 בכרך הנספחים). במסגרת הראיון הוסבר לעותרת כי תפקיד רכז החקירות מהווה יד ימינו של מפקד היחידה, ולכן הכשלים בתפקוד היחידה משליכים גם על תפקיד רכז החקירות. הובהר לעותרת כי הכשלים שנתגלו לעניין טיפול בתלונות היו גם באחריותה במסגרת תפקידה. העותרת הכחישה את הדברים וטענה כי הטענות שהועלו כנגדה הועלו בדיעבד כדי להצדיק את העברתה מתפקידה, העברה שבוצעה משיקולים לא ענייניים.

באותו יום עצמו, רואיינה העותרת ע"י סממ"ז דרום דאז (הראיון צורף כנספח ה' לעתירה, עמ' 27 לנספחי העתירה). העותרת טענה שוב כי ממצאי הביקורת לא נגעו לתפקידה ותפקודה, וכי ההערכות התקופתיות שלה היו טובות. לטענתה נאמר לה שתפקיד רכזת החקירות הוא מעין משרת אמון, יד ימינו של מפקד היחידה, ומשהמפקד כשל, יש להעביר גם אותה מתפקידה. העותרת הוסיפה כי לתחושתה הועברה מהתפקיד כי: "רצו את הכסא שלי". סממ"ז דרום הבהיר לעותרת כי ישוחח עם מפקדיה והשעה את ההחלטה על העברתה לתפקיד אחר עד להחלטה אחרת.

על פי סיכום הראיון, התקיים הראיון עם סממ"ז דרום בנוכחות רפ"ק ליאת לוי. העותרת טענה בעתירה כי לאחר הריאיון המשיכה לשוחח עם רפ"ק ליאת לוי שאמרה לי שהיא מוצבת כשוטרת בתחנה משום שזה התפקיד הפנוי בעקבות העברתה של שוטרת מימ"ר דרום, אלה הלמן, המשיבה 4, לתפקיד אותו ביצעה קודם העותרת. למחרת הראיון הנחתה רפ"ק ליאת לוי את העותרת להתייצב במשרדי אח"מ דרום (מטה אגף חקירות מודיעין דרום) עד לקבלת החלטה בעניינה. העותרת שירתה במקום כשבועיים.

בתאריך 2.7.14 נמסר לעותרת סיכום הראיון עם הסממ"ז. העותרת טוענת כי סיכום הראיון שהתקבל לא כלל את מרבית הדברים שנאמרו בו. באותו יום הודיע תנ"צ תורג'מן לעותרת כי תשובץ בימ"ר נגב.

במהלך יולי 2014 נודע לעותרת כי היא בהריון (עם ילדה השלישי).

ביום 16.7.14 הועברה העותרת לתחנת באר שבע כחוקרת משל. המשיבה טוענת כי ההעברה נעשתה כדי להקל על העותרת בתקופת מבצע צוק איתן, ואילו העותרת טוענת כי ההעברה הייתה בניגוד לרצונה, ותוך הרעה בסוג העבודה ובתנאיה. העותרת ציינה כי העבודה כחוקרת משל מבוצעת במשמרות, אולם, העותרת בפועל עבדה במשמרות בוקר בלבד.

ביום 18.8.14 שובצה העותרת ע"י הסממ"ר בתפקיד חוקרת אלימות במשפחה בתחנת נתיבות. בתפקיד זה עבדה העותרת במשמרות. בשל העובדה שהעותרת סברה כי לא מדובר בתפקיד ההולם את כישוריה, ולאור ההרעה בתנאי עבודתה, פנתה העותרת ביום 21.8.14 לנציבות קבילות השוטרים בבקשה לסיוע, איתור ושיבוץ תפקיד הולם (הפניה צורפה כנספח ז' לעתירה).

ביום 28.8.14 נתקבל אישור כי פנייתה של העותרת בנציבות קבילות השוטרים התקבלה והועברה לטיפולה של סנ"צ עו"ד יוכי בועז והבהירה כי היא מעוניינת כי פנייתה תטופל כקבילה. לדברי העותרת היא יידעה את עו"ד בועז על הריונה, וזו שלחה לה דוא"ל בו ציינה כי ייתכן ויש לקחת בחשבון במסגרת שיקולי השיבוץ, גם את הריונה של העותרת (נספח ח' לעתירה). עו"ד בועז ציינה כי ייתכן ועל העותרת לשקול שיבוץ ביחידה בה מעוניינים כי תשרת ובה תוכל להוכיח את עצמה.

ביום 31.8.14 ביקשה העותרת להתמודד על תפקיד ע' קב"ט דרום (תפקיד מנהלי הכולל פגיעה בשכר) אך התמודדותה לא אושרה ע"י סממ"ר נגב.

ביום 4.11.14 רואיינה העותרת ע"י רמ"ח נתיבות שהודיע לעותרת כי היא תועבר מתפקידה כחוקרת בתחום האלימות במשפחה ותשמש כחוקרת בתיקים של עבירות כלליות. לטענת המשיבה החלטה זו נעשתה משיקולים מקצועיים, על מנת למנוע פגיעה בטיפול בתיקי חקירות האלמ"ב בשל הגבלת השעות שנקבעו לעותרת מבחינה רפואית בשל הריונה (סיכום הראיון צורף כנספח ב' לכתב התשובה). העותרת ציינה בראיון כי היא מבינה את המגבלה הנובעת מהריונה ותשמח לשיבוצה מחדש בתחנה לכשתשוב לעבודה.

החל מיום 16.11.14 שהתה העותרת בשמירת הריון (בחופשת מחלה) עד שילדה ביום 3.7.15, ולאחר מכן בחל"ת עד ליום 25.9.15.

ביום 2.12.14, כאשר העותרת הייתה בשמירת הריון וטרם הלידה, נמסר לעותרת דו"ח שנערך ע"י מפקד יחידת ההונאה החדש (היחידה בה שירתה טרם העברתה מתפקידה), רפ"ק חזי רוטברג, ובו רשימה של 68 תיקים שבגינם נערכת בדיקה נפרדת של עבודת העותרת. במקביל קיבלה את הרשימה עו"ד בועז מנציבות הקבילות, מהרענ"ח, סנ"צ מסינג. לטענת העותרת הבדיקה נעשתה רק בשל הגשת הקבילה ע"י העותרת. העותרת ביקשה וקיבלה אישור להיכנס לתחנת באר שבע וערכה תגובה בת 259 עמודים ובה התייחסות מפורטת לכל טענה וטענה. את התגובה הגישה ביום 18.12.14 לעו"ד בועז (התגובה ללא הנספחים צורפה כנספח יב' לעתירה). בסוף המסמך חזרה העותרת וביקשה להמשיך בתפקידה כרכזת חקירות ביחידת הונאה דרום.

ביום 28.12.14 נפגשה העותרת עם עו"ד בועז ומסרה לה רשימה של הערות והתייחסויות נוספות (נספח יג' לעתירה).

ביום 10.2.15, משלא נתקבלה כל החלטה ע"י נציבות הקבילות בעניינה, פנתה העותרת לתנ"צ יעל אידלמן, יועצת המפכ"ל לענייני נשים במכתב, בו הלינה על התנהלות המשטרה בעניינה (נספח יד' לעתירה).

ביום 25.2.15 ומשהעותרת לא הייתה ערה לתשובה שנתקבלה דואר האלקטרוני שלה במשטרה, כיון שהייתה בחופשת לידה, פנתה העותרת במכתב לניצב גילה גזיאל, ראש אמ"ש במשטרת ישראל אליו צירפה את הפנייה ליועצת לענייני נשים (נספח יד לעתירה).

ביום 12.3.15 נתקבלה תשובה מלשכת ר' אמ"ש ולפיה מאחר והעותרת פנתה לנציבת הקבילות, ניצב גזיאל תמסור את תגובתה רק לאחר שתתקבל החלטת נציבות הקבילות (נספח טז לעתירה).

ביום 26.3.15, בעת שהעותרת הייתה בשמירת הריון התקבלה החלטת נציבת קבילות השוטרים (נספח י"ז לעתירה). ההחלטה מוענה לסנ"צ מסינג, רענ"ח מחוז דרום דאז וקבעה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי: "הליך הדחתה של רס"מ איריס לוונצ'וק נעשה באופן בלתי תקין וההדחה עצמה הייתה צעד חריף שאינו מידתי ואינו סביר בנסיבות העניין". עוד קבעה נציבת הקבילות כי ראוי היה להחזיר את העותרת לתפקיד ממנו הודחה. עם זאת, וכיון שאין זה ראוי לגרום עוול לשוטרת המחליפה אותה: "יש לדאוג לשוטרת [העותרת] לכל הפחות את המינימום האפשרי ולדאוג לה לתפקיד דומה ללא הרעת תנאים (מבחינת שעות עבודה, מרחק מהבית וכד')". עוד נאמר כי כיוון שהעותרת נמצאת בשמירת הריון יש לדאוג ולאתר תפקיד כאמור עם חזרתה מחופשת הלידה.

בתאריך 28.3.15 ילדה העותרת את בתה, כך שתאריך סיום חופשת הלידה (כולל חל"ת) היה בתאריך 26.9.15.

ביום 12.5.15, לאחר הלידה וקבלת החלטת נציבת הקבילות, פנתה העותרת, במהלך חופשת הלידה, במכתב נוסף לראש לשכת רא"ש, ניצב גזיאל וביקשה להתקבל אצלה לראיון אישי (נספח יט לעתירה). לטענתה הוסיפה ופנתה לגורמים שונים במחוז דרום ובמטה הארצי בבקשות לשבצה לתפקיד מתאים, על פי הנחית נציבות הקבילות.

במהלך חופשת הלידה נעשו מספר ניסיונות לאתר תפקיד עבור העותרת. ביום 26.5.15 הציעה רפ"ק ליאת לוי לעותרת להבחן לתפקיד עובדת הערכה (מעריך מידע באח"מ דרומי) ולחלופין להיות חוקרת באחת מהתחנות במחוז הדרום (העתק ממזכר מיום 26.5.15 צורף כנספח ג' בכתב התשובה), אך הבהירה כי תהיה ירידה של 480 ₪ ברוטו בשכר הפנסיוני ובזכויות הנגזרות מכך (שכרה של העותרת ברוטו עומד על כ-16,000 ₪). העותרת השיבה במכתב מיום 10.6.15 (נספח כבוד לעתירה) והבהירה כי לאור ההפחתה בשכר היא מבקשת להמשיך בעבודתה כרכזת חקירות ביחידת ההונאה של מחוז דרום.

ביום 28.6.15, יצרה עו"ד בועז, שטיפלה בקבילה, קשר עם העותרת והבהירה לה כי התקן הפנוי היחיד הינו תקן לעובדת הערכה והעותרת הבינה מדבריה כי היא ממליצה לה לקבל את התפקיד של מעריכת מידע.

ביום 12.7.15 פנתה העותרת בשלישית בבקשה להתקבל לראיון אצל ניצב גילה גזיאל. ביום 16.7.15 נענתה כי כיוון שהינה בחופשת לידה לא ניתן להזמינה לראיון. המשיבה הסבירה זאת בטעות אנוש שכן סברו שהיא נמצאת בחופשת לידה וקיום ראיון ישלול ממנה דמי לידה, בעוד שבאותה שעה כבר שהתה העותרת בחל"ת.

באותו יום עודכנה העותרת טלפונית אודות פרסום מכרז לתפקיד עובדת הערכה: רשם פלילי במחוז. בשל הפגיעה הצפויה בשכרה של 480 ₪ בחרה העותרת לא לגשת למכרז.

ביום 14.7.15 פנו גורמי אגף משאבי אנוש לנציבות הקבילות כדי לבדוק האם תפקיד עובדת הערכה תואם את החלטת הנציבות לתפקיד דומה ללא הרעת תנאים (מייל שנשלח צורף כנספח ה' לכתב התשובה). ביום 31.8.15, לאחר הבהרה ראשונית, התקבל מכתב מהנציבות בו נאמר כי אכן מדובר בתפקיד ההולם את ההמלצה. אשר להפחתה בשכר נכתב כך: "לא מצאנו כי ירידה שכרית של 480 ₪ ברוטו היא בלתי סבירה בנסיבות העניין, שכן הרציונאל היה למצוא לה תפקיד שיאפשר לה, כפי שטענה בפנינו, לפזר את הילדים בבוקר למוסדות הלימוד, להגיע לעבודה בזמן סביר ולצאת מהעבודה כדי לקחת את הילדים בזמן". עוד ציינו כי אין הרבה תפקידים העומדים בדרישות החלטת הנציבות (מכתב התשובה של עו"ד בועז צורף כנספח ו' לכתב התשובה). יש לציין כי בסיכומים הכחישה העותרת שביקשה תפקיד שיאפשר לה לפזר את הילדים ולאסוף אותם.

ביום 16.7.15 יצרה רפ"ק ליאת לוי קשר טלפוני עם העותרת והודיעה לה כי בשל סירובה להתמודד במכרז האמור, הרי עם חזרתה מחופשת לידה תשובץ כחוקרת באחת מתחנות מרחב נגב.

אז פנתה העותרת לייעוץ משפטי, וביום 27.7.15 פנתה ב"כ העותרת במכתב לניצב גילה גזיאל בו ביקשה לקיים פגישה משותפת במקום נייטרלי, היינו לא במתקן משטרתי (נספח כד לעתירה). ביום 5.8.15 נשלח מכתב תשובה של קצין פיקוח ובקרה כ"א (נספח כה לעתירה) לפיו לעותרת יתואם ראיון עם סממ"ז דרום, האמון על שיבוץ נגדים, ואם לא יימצא פתרון לשביעות רצונה של העותרת היא תוכל לפנות בשנית לר' אמ"ש.

ביום 6.8.15 התקבל מכתב נוסף מב"כ העותרת (נספח כו' לעתירה) ובו נדרש לקיים מפגש על מנת לאפשר את חזרתה של העותרת לתפקיד רכזת חקירות הונאה. ביום 10.8.15 נשלח מענה מאמ"ש מחוז דרום (נספח כז' לעתירה) ולפיו נושא תיאום ראיון של העותרת עם הסממ"ז הועבר לטיפולו ומוצע לקיימו בתחילת חודש ספטמבר. עוד נאמר כי המטרה למצוא שיבוץ לשביעות רצונה של העותרת.

העותרת וב"כ חשו כי המשיבה מתעלמת מפניותיהם ולא נותנת מענה אמיתי, ועל כן ביום 16.8.15 הוגשה העתירה וכן בקשה לצו ביניים להחזירה לתפקיד רכזת חקירות הונאה.

ביום 16.9.15 נשלחו לב"כ העותרת ארבע אפשרויות לשיבוץ, אולם העותרת סירבה לכולן (הפקס שנשלח לב"כ העותרת צורף כנספח ז' לכתב התשובה). לטענת העותרת בשניים מהתפקידים (עובדת הערכה באח"מ דרום ומפיקת סיגנט בצס"ר-ימ"ר נגב), קיימת פגיעה בשכר, ובשניים האחרים (חוקרת תחנה או חוקרת הונאה דרום), מדובר בעבודה שונה מזו שביצעה בעבר, ובנוסף, מדובר בעבודה במשמרות במרחק רב מהבית.

ביום 24.9.15 נדחתה בקשת העותרת לצו ביניים, תוך שבית המשפט, כבוד השופט ד"ר ורדי, המליץ לצדדים לשתף פעולה, לתאם ראיון לעותרת עם הסממ"ז ולעשות מאמץ למציאת פתרון הולם בנסיבות המיוחדות של תיק זה.

לבקשת העותרת אושר לה להמשיך ולשהות בחופשה עד ליום 17.10.15.

ביום 7.10.15 זומנה העותרת לראיון השמה אצל סממ"ז דרום, תנ"צ פרץ עמר (העתק מסיכום הראיון צורף כנספח ז1 לכתב התשובה). בראיון הוצעו לה מספר תפקידים לכולם סירבה העותרת. לטענת העותרת מדובר באותם תפקידים שהוצעו לה במכתב הקודם, כשכולם אינם עומדים בהחלטת נציבות הקבילות. העותרת הודיעה לסממ"ז דרום כי היא עומדת על החזרתה לתפקיד רכזת חקירות ביחידת הונאה דרום (מכתב העותרת צורף להודעתה לבית המשפט מיום 13.10.15). בסיום הריאיון נמסר לעותרת כי עליה להתייצב עם חזרתה מחופשה בתחנת נתיבות לשירות כחוקרת.

מיום 18.10.15 ועד ליום 27.3.16 שימשה העותרת כחוקרת בתחנת נתיבות. בתפקיד זה ביצעה את כל סוגי המשמרות, לרבות משמרות ערב ולילה, וכן משמרות בשבתות וחגים וכן תגבורים כוננויות ותורנויות.

ביום 29.11.15 התקיים דיון לפניי, בו המלצתי לצדדים לשבץ את העותרת בתפקיד חוקרת ובלבד שתבצע משמרות בוקר בלבד בימים א'-ה'. המשיבה הציעה לשבץ את העותרת כחוקרת ימ"ר נגב, בבאר שבע, ללא פגיעה בשכר, ובמשמרות בוקר בלבד. תחילה התנגדה העותרת ואף הגישה בקשה לצו ביניים, אולם בסופו של יום, ולאחר שהובהר כי מדובר במשמרות בוקר בלבד, הודיעה העותרת, ביום 3.2.16, כי היא מקבלת את ההצעה באופן זמני עד לקבלת פסק דין בעתירה. בתאריך 21.3.16 הועברה העותרת לשמש כחוקרת בימ"ר. העותרת ציינה כי מעת לעת היא נדרשת לעבוד בשעות חריגות מה שלא נדרשה לעשות בתפקידה הקודם.

2. טענות הצדדים
2.א. טענות העותרת
העותרת עומדת בעתירתה על כך כי תשוב לתפקידה הקודם כרכזת חקירות הונאה בתחנה בה עבדה. העותרת טוענת כי העברתה מתפקידה הייתה שלא כדין, וכל כן יש מקום להחזירה לתפקיד. לטענתה מדובר בהחלטה מנהלית, שעליה לעמוד בכללי המשפט המנהלי. לטענתה, היא הועברה מתפקידה, שלא כדין, בהעדר שימוע, בחוסר תום לב, והכל במטרה לקדם את המשיבה 4. לאור זאת, כך טוענת העותרת, מדובר בהחלטה פסולה ויש לבטלה ולהשיבה לתפקידה.

העותרת מוסיפה וטוענת כי יישום החלטת הנציבות נעשתה תוך פגיעה בחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, וכן תוך הפליה אסורה של הזכות לשוויון ושל חוק הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. כך, העותרת טוענת כי השינוי לרעה בתפקידה, עת הוצבה כחוקרת בתחנה במרחב נגב, בוצע עת שהייתה בהריון. עוד טוענת העותרת כי משך הזמן בו כיהנה המשיבה 4 בתפקידה, שהוא שהביא את נציבות הקבילות להמליץ על תפקיד חלופי, נובע מכך שהנציבות קיבלה החלטה רק לאחר 8 חודשים, וכי ביתרת הזמן שהתה העותרת בחופשת לידה. היינו, למעשה החלטת הנציבות למצוא לה תפקיד חלופי, חלף הפתרון הראוי, לדעת נציבות הקבילות, להחזירה לתפקידה, נובעת אך ורק מחלוף הזמן בו מכהנת המשיבה 4 בתפקיד, כאשר משך זמן זה נובע מהתנהלות המשיבה מזה ומחופשת הלידה של העותרת מזה, ואין לזקוף זאת לחובתה.
עוד טוענת העותרת כי מרגע שנודע על הריונה כל ניסיונות השיבוץ לקחו בחשבון את היותה אם לילדים קטנים. התנהלות זו מהווה, לטענתה, אפליה על רקע היותה אישה ואם, משהמשיבה מתעלמת מ-19 שנות קריירה של העותרת כחוקרת ביחידות שונות. לטענתה מעולם לא ביקשה עבודה בה תוכל לפזר ולאסוף את הילדים.

העותרת טוענת כי החלטת נציבות הקבילות כי השבת העותרת לתפקידה תפגע במשיבה 4, אינה מבהירה מדוע יש להעדיף את הפגיעה בעותרת על פני הפגיעה במשיבה 4. לטענתה, המשיבה 4 רווקה ללא ילדים, ולכן הפגיעה בה מהעברת תפקיד תהיה קטנה משמעותית מהפגיעה בעותרת. עוד טוענת העותרת כי לו נציבות הקבילות הייתה מבהירה מלכתחילה למשיבה 4 כי הצבתה זמנית וכפופה לתוצאות הקבילה, לא היה נגרם למשיבה 4 כל עוול. לטענתה "גרירת הרגלים" הן בעבודת נציבות הקבילות, הן במציאת תפקיד חלופי, נעשה כדי להאריך את שהותה של המשיבה 4 בתפקיד, כך שניתן יהיה לטעון כי העברתה מתפקידה תהווה פגיעה בה. עוד טוענת העותרת כי יש לראות בשיבוץ המשיבה 4 כמילוי מקום לתקופת חופשת הלידה ולהשיב את העותרת לתפקידה.

העותרת טוענת עוד כי המשיבה 4 הובאה לתפקיד ע"י נצ"מ תורג'מן, ללא מכרז, וללא הכישורים הנדרשים לתפקיד, וכי המשיבה 4 ידעה כי קבלתה לתפקיד נבעה אך ורק מהיכרותה את מפקד היחידה ולא מכל שיקול ענייני.

העותרת מוסיפה וטוענת כי אם, כדברי המשיבה, ניתן לנייד שוטרים בתפקידים בתוך המשטרה, ושוטר אינו יכול להחליט היכן ישרת, הרי אותם דברים חלים גם על המשיבה 4 ואין כל מניעה להעבירה לתפקיד אחר ההולם את כישוריה על פי הנוהל.

העותרת מוסיפה וטוענת כנגד טענת המדינה לפיה יש למשטרה פררוגטיבה להעביר שוטרים בין תפקידים מכוח נוהל אמ"ש 06.01.05 (נספח ח' לתגובת המדינה), ומבהירה כי מאחר ולא הועברה לתפקיד אחר מכוח אותו נוהל, הרי המדינה אינה רשאית להסתמך על נוהל זה.

2.ב. טענות המדינה
המדינה טוענת כי לאור העובדה שהעותרת מבקשת לחזור לתפקיד אותו מילאה בעבר, העותרת תוקפת למעשה את החלטת הממ"ז להעביר את העותרת מתפקידה, החלטה שניתנה ביום 11.6.14, ועל כן דין העתירה להידחות מחמת שיהוי. השיהוי חל גם אם המועד הקובע הוא החלטת נציגות הקבילות שניתנה ביום 26.3.15, כאשר העתירה הוגשה רק חמישה חודשים מאוחר יותר.

המדינה מוסיפה וטוענת כי אם העותרת תוקפת את ההחלטה על שיבוצה, הרי שאינה זכרית לסעד אותו היא מבקשת בעתירה שהוא השבתה לתפקידה הקודם.

המדינה עומדת באריכות על כך שהעברה מתפקיד הינה הפררוגטיבה של המעביד, כי ההחלטה להעביר את העותרת מתפקידה התקבלה משיקולים ענייניים בלבד, בשל הביקורת שנערכה והשינויים הארגוניים שבוצעו בעקבותיה. עוד עומדת המדינה על כך כי לשוטר אין זכות קנויה להישאר בתפקידו לאורך כל שנות שירותו. לטענת המדינה נוהל אמ"ש 06.01.05 מסדיר העברת נגדים ממשרה למשרה בתוך המחוז וממחוז למחוז. על פי הנוהל מתחייב שימוע בטרם העברה, שימוע, שלטענת המדינה, התקיים בעניינה של העותרת, ומכאן כי העברתה מהתפקיד נעשתה כדין.

עוד טוענת המדינה, לעניין חוק עבודת נשים כי ההחלטה להעביר את העותרת מתפקידה התקבלה בחודש יוני 2014 טרם נודע לעותרת שהיא בהריון, ועל כן אין תחולה לחוק בעניין זה.

המדינה מוסיפה וטוענת כי לא ניתן להחזיר את העותרת לתפקידה כרכזת חקירות כיון שאת התפקיד ממלאה מזה למעלה משנתיים בהצלחה המשיבה 4 (מיום 1.7.14). המדינה אמנם מציינת כי גם למשיבה 4, כלכל שוטר אחר, אין זכות קנויה להמשיך בתפקידה, אך לטענתה בנסיבות העניין זכאית הייתה להסתמך על זכותה להמשיך ולעבוד בתפקיד אליו שובצה.

עוד טוענת המדינה לגבי התפקיד של מעריך מידע, כי פנו לנציבות הקבילות וזו אישרה כי הפחתה של 480 ₪ ברוטו בשכרה של העותרת, עומדת בנסיבות העניין בהחלטת הנציבות ואינה מהווה הרעה ממשית בתנאי העבודה.

2.ג. טענות המשיבה 4, רס"ר אלה להמן
המשיבה 4 טוענת כי העותרת ויתרה על זכותה, ככל שהיתה לה כזו, לחזור לתפקידה הקודם כרכזת יחידת ההונאה של מחוז דרום, כיון שבמרבית פניותיה ביקשה למצוא לעצמה תפקיד אחר בתנאים זהים לתפקיד הקודם.

לטענת המשיבה 4, העותרת ביקשה בעתירה לחזור לתפקידה הקודם, כדי להפעיל לחץ על המשטרה, לשבצה בתפקיד אחר באותם תנאים. לטענת המשיבה 4 מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט.

עוד טוענת המשיבה 4, כי העתירה הוגשה בשיהוי רב. לטענתה העותרת אמנם פעלה ופנתה לגורמים רבים במשטרה כדי שיאתרו עבורה תפקיד חלופי, אולם אין בפניות אלו כדי לסתור את טענת השיהוי בדבר הסעד אותו מבקשת כעת העותרת והוא חזרה לתפקידה הקודם. לטענת המשיבה 4 ההחלטה כי העותרת לא תושב לתפקידה הקודם התקבלה על ידי נציבות הקבילות ביום 23.6.15 והעותרת לא תקפה עניין זה, אלא להפך, פעלה לקיים החלטה זו. רק שיבוצה בתפקיד שלא השביע את רצונה הביא אותה להגיש את העתירה. אולם, ככל שהעתירה נוגעת לחזרה לתפקיד אותו מילאה היא נגועה בשיהוי. לטענת המשיבה 4, גם לטענת העותרת ההודעה על כך שכשתחזור מחופשת הלידה תשובץ בתפקיד חוקרת, שניתנה לה ביום 16.7.15, סגרה את הגולל על האפשרות כי תשוב לתפקידה, והעתירה הוגשה חודש נוסף לאחר מכן.

המשיבה 4 מוסיפה וטוענת כי על פי סעיף 98(ב) לחוק המשטרה, תשס"ו-2006 החלטות הנציב בעניינים כמו זה שלפניי הן סופיות ולא ניתנות לערעור. על כן משקבעה נציבות הקבילות כי יש למצוא לעותרת תפקיד אחר ולא להשיבה לתפקידה, אין לערער על החלטה זו, ולפיכך אין לבית המשפט סמכות להעניק לעותרת את הסעד אותו היא מבקשת.

המשיבה 4 מוסיפה וטוענת כי התמנתה לתפקיד בזכות כישוריה, וכי מאז שמונתה לתפקיד היא ממלאה אותו על הצד הטוב ביותר. המשיבה עומדת גם על הנזקים שיגרמו לה אם תועבר מתפקידה לרבות לבטחונה העצמי ולעתידה המקצועי. המשיבה 4 מציינת כי בהתבסס על לוחות הזמנים של העבודה בתפקיד זה נרשמה ללימודי משפטים והחלה את חוק לימודיה.

3. ההלכה בבגץ בעניין סגן-גונדר שמעון מלכה נ' שר המשטרה בבג"ץ 651/86 סגן-גונדר שמעון מלכה נ' שר המשטרה, פ"ד מ(4) 645 (1986, להלן: הלכת מלכה) נקבעה לראשונה ההלכה מה דינה של העברה שלא כדין בשירות בתי הסוהר, הלכה שהוחלה מאוחר יותר גם על צה"ל ועל המשטרה. נקבע, כי ככלל בגופים אלו שהינם גופים היררכיים, הפררוגטיבה של הארגון היא להציב אנשים בתפקידים שונים ולהעבירם מתפקיד לתפקיד על פי דרישות הארגון, וכי על בית המשפט למעט מלהתערב בנושאים אלו.

עם זאת נקבע, כי כאשר העברה או הצבה בתפקיד בוצעה משיקולים שאינם ענייניים תוך פגיעה בעקרונות המינהל התקין, אזי יש מקום להחזיר את השוטר לתפקיד אותו ביצע. הבסיס הרעיוני להלכה זו היא שלא יצא חוטא נשכר, ושמי שהועבר מתפקידו שלא כדין לא יפגע.

באותו עניין נציב שירות בתי הסוהר בשעתו, העביר את העותרים שם מתפקידם לתפקידים אחרים, שלטענתם הרעו את תנאיהם. העותרים טענו כי הועברו מתפקידם בשל: "תלונות שהביאו לרשויות משרד המשטרה על מעשים חריגים של הנציב במילוי תפקידו ואשר לדעתם נוגדים כללי מינהל תקין, נהלים ופקודות בשב"ס.". כלומר הנציב, על מעשיו התלוננו העותרים בפני מנכ"ל משרד המשטרה, העבירם מתפקידם, תוך שהוא מנמק זאת ב"ריענון ושינוי בכוח אדם העובד בלשכתי".
בית המשפט (מפי כבוד השופט מ' בייסקי ובהסכמת כבוד הנשיא מ' שמגר וכבוד השופטת ש' נתניהו) העמיד שתי שאלות לדיון: הראשונה, מה היה הנימוק להעברתם של העותרים מתפקידם, והשנייה, האם בנסיבות העברתם מהתפקיד ראוי להורות כי יוחזרו לתפקידם. נקבע באותו עניין כי הרקע להעברת העותרים מתפקידם היה תלונות על התנהלות לא תקינה שהגישו נגד נציב בתי הסוהר (שבלשכתו עבדו), תלונות שנמצאו כנכונות בביקורת שנערכה. היינו, העותרים הועברו מתפקידם כי חשפו ליקויים בעבודת הנציב.

בנסיבות אלו פנה בית המשפט לבחון האם משכך הם פני הדברים, יש מקום להורות על החזרת העותרים לתפקידם. הנציב טען כי מדובר באבדן האמון שלו בעוזריו, ואין להשיבם לתפקידם. בית המשפט דחה את טענתו וקבע (פסקה 9 לפסק הדין, בעמ' 653):

בית המשפט המשיך וקבע כי הכלל הוא כי מעביד רשאי להציב את עובדיו בתפקידים על פי שיקול דעתו, וכי הלכה זו חלה ביתר שאת על ארגון כמו שירות בתי הסוהר, התנהל כארגון היררכי מעין צבאי (בדומה למשטרה בעניננו), אולם, יש לוודא כי ההעברה מהתפקיד נעשית בתום לב (פסקה 11 לפסק הדין בעמ' 655):

"מכאן לשאלה השנייה שהצבנו לעיל, היש צידוק לצוות על החזרת העותרים לתפקידיהם הקודמים. טוענת באת-כוח המשיבים, כי לעותרים אין זכות מכוח הדין להמשיך לשרת דווקא בתפקידים שמילאו עובר להעברתם. אכן, אין חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, ותקנות שירות המדינה (התקשי"ר) חלים על משרתים בשירות בתי הסוהר (סעיף 2(א) לחוק זה וסימן 01.024לתקשי"ר), אך מקל וחומר יש ללמוד מסימן 11.211 לתקשי"ר, הקובע לאמור: "קביעת מקום עבודתו הקבוע או הזמני של העובד, בכניסתו לשרת ובהמשך שירותו, הוא בסמכותו של האחראי. אחראי רשאי להעביר עובד ממקום עבודה אחד למשנהו, בקביעות או לזמן מוגבל, אגב התחשבות בצרכי השירות ובכפיפות להוראות התקשי"ר". אם כך לגבי עובד סתם בשירות המדינה, לא כל שכן לגבי משרתים בשירות בתי הסוהר, שהוא גוף בעל אופי מיוחד, מעין צבאי, שבו הירארכיה פיקודית ומשמעת מיוחדת מחייבות סמכות העברה מתפקיד לתפקיד לפי שיקול דעת של הדרגים הממונים. קל וחומר כאשר מדובר במי שאמורים לעבוד במחיצתו הקרובה של המפקד, ושיתוף הפעולה ביניהם חייב להיות מושתת על יחסי אמון הדדי, שבלעדיהם עלולים להתערער המשמעת והתפקוד היעיל והנאות. ייאמר מיד, כי ככל שבעקרונות המדובר אין איש חולק עליהם. עקרונית, אין לעובד או למשרת בשירות בתי הסוהר זכות מוקנית להיות מועסק דווקא בתפקיד לפי בחירתו או לפי ראות עיניו, אלא אם נקבע הדבר בדין או בהתנאה חוזית מיוחדת. כך במישור האזרחי וכך גם במישור הציבורי. בנסיבות רגילות, שיבוצו של העובד לתפקיד מסוים נתון לשיקול דעתו של המעביד או של הממונה בהתאם לצרכים להתאמה ולשיקולים כיוצא באלה. ....במישור הצבאי - ולעניין זה דומה שירות בתי הסוהר יותר ליחידה צבאית מאשר ליחסי עובד ומעביד במישור אזרחי - מירווח הסמכויות של המפקד לאייש תפקידים על-ידי פקודיו המתאימים הוא נרחב יותר, וממילא מצומצמת היא נכונות התערבות בית המשפט בכגון דא. ... עד כאן, בתמצית, העקרונות, אשר מקובלים כאמור על הכול.....
השאלה העיקרית שעלינו לבחון היא, אם בהעברת העותרים מתפקידיהם פעלו המשיבים בתום-לב, בהגינות ובסבירות; לעניין זה עלינו להתייחס בנפרד למניעיו ולמעשיו של הנציב, שהוא אשר הפעיל את מערכת העברה מהתפקיד, ואילו השר נתן לכך גושפנקא בלי בדיקה עניינית של הצידוק לכך לפני המעשה ובלי להוציא מסקנות מתבקשות בשלב מאוחר יותר, כאשר הוגש לו דו"ח מבקר משרד המשטרה, והתמונה במלוא היקפה נתבררה לו."

לאור התנהלות הנציב באותו עניין הוחזרו העותרים לתפקידם.

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון במספר הזדמנויות נוספות (ראו, למשל: בגץ 329/87 ריצ'רד (אריה) סורקו –רם נ' שר הבטחון, פ"ד מג (4) 873 (1989); בגץ 3246/92 גלעד הר עוז נ' שר הבטחון, פ"ד מו (5) 301 (1992); בגץ 4537/96 מסעוד שושן נ' הרמטכ"ל, פ"ד נ (4) 416 (1996); בג"ץ 1722/05 מפקח רוית קרן נ' מפכ"ל המשטרה (2006); בג"ץ 10022/08 סנ"צ מונל לייבה נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (2009, שם בפסקה 10); בג"ץ 3798/09 אירנה גורוחוד נ' המפקח הכללי משטרת ישראל (2010), שם נקבע כי אין להתחשב אך בצרכי המשטרה אלא גם בנסיבות האישיות של השוטר לעניין פיטורים; ו בג"ץ 6069/10 רמי מחמלי נ' שירות בתי הסוהר (2014, שם, בפס' 20 ובפס' 45, והאסמכתאות שם. עוד ראו: מיכל שקד, "איך הפסיד תא"ל גלילי את קידומו", פלילים ט' 443, (2000). משעה שעניינים אלו עברו לסמכות בתי המשפט לעניינים מנהליים, חזרו אף בתי המשפט המינהליים על אותה הלכה, ראו, למשל: עת"מ (מינהליים י-ם) 16480-02-12 ג'אדאללה חרב נ' משטרת ישראל (2012); עת"מ (מינהליים י-ם) 21485-08-14 יצחק מלאכי נ' מדינת ישראל משטרת ישראל ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל (2015).

4. מהכלל אל הפרט: מדוע הועברה העותרת מתפקידה כרכזת חקירות הונאה השאלה המרכזית אותה יש לבחון על פי הלכת מלכה היא מדוע הועברה העותרת מתפקידה כרכזת חקירות הונאה. מהתשובה לשאלה זו נגזרות התשובות לכל השאלות שמעוררת עתירה זו. שהרי אם ההעברה מהתפקיד הייתה כדין, אין מחלוקת כי בסמכות המשטרה להעביר שוטרים בין תפקידים ודין העתירה להידחות. מנגד, אם ההעברה הייתה שלא כדין, מתעוררת ביתר שאת השאלה, האם יש להתיר על כנה העברה שלא כדין מהתפקיד, כך ש"חוטא יצע נשכר" במובן זה שבפועל, ההעברה מהתפקיד תישאר על כנה.

לעניין זה אין לי אלא להביא מהחלטת נציבת הקבילות על השוטרים הקובעת באופן חד משמעי כי העברת העותרת מתפקידה נעשתה שלא כדין (ההחלטה צורפה כנספח יז לעתירה). וכך קובעת נציבת הקבילות: "הגענו למסקנה כי הליך הדחתה של רס"מ איריס לווינצ'וק נעשה באופן בלתי תקין וההדחה עצמה הייתה צעד חריף שאינו מידתי ואינו סביר בנסיבות העניין".

בהמשך מפרטת סנ"ץ עו"ד יוכי בועז, קצינת בירור קבילות שטיפלה בקבילה את הנסיבות בשלהן נמצאה הקבילה מוצדקת והביאה למסקנה כי ההדחה הייתה שלא כדין. החלטתה סותרת באופן חד משמעי את כלל טענות המדינה כי העברתה של העותרת מתפקידה נעשה מטעמים ענייניים. בשל חשיבות העניין אביא את המשך ההחלטה כלשונה:

" השוטרת הודחה מתפקידה כרכזת חקירות בהמשך לבקרה וכחלק משיקום היחידה, כפי שהבהרת לה בראיון ההדחה הראשון. ציינת כי רכז חקירות הוא 'משרת אמון' וכי המפקד והרכז נתפסים כ'מקשה אחת'. לא פירטת בפניה דוגמאות של תפקוד לקוי או נושאים שנבדקו בבקרה וקשורים אליה. לאחר שבוע מסרת לשוטרת בראיון נוסף הסבר להדחה ופירטת את התקלות בתפקוד שעלו בבקרה והביאו להדחתה בשל חוסר עשייתה לתיקון הטעון שיפור. התקלות שציינת הן תלונות אזרחים שטופלו לאחר זמן רב ותיקי פ"ח במצבים שונים, שלא הוזכרו כלל בראיון הראשון, ו'נמצאו' בשבוע שחלף עד הריאיון השני, במסגרת 'בקרה' לכאורה שעשית לה באותו שבוע. לדבריך, השוטרת הודחה מתפקידה בהתבסס על תקלות אלה. במסגרת הריאיון לא נתת לה דוגמאות ספציפיות של תיקים ולמעשה התאפשר לה למסור את תגובתה באופן חלקי בלבד. היא התייחסה למספר נושאים (כגון: שוברי הדואר שנמצאו במשרדה; בקשתה לאפשר ניתוב שיחות לצורך מענה לאזרחים; בקשתה לאפשר יום נוסף לחלוקת דואר; הנחיות שקיבלה לגבי טיפול בתיקים וירטואליים; תיקים ישנים שממתינים כביכול להצמדה בשל באג במערכת) וביקשה לקבל את הדוח כדי לתת התייחסות לכל הטענות נגדה בנוגע לתיקי פ"ח במצבים שונים שציינת בראיון באופן כללי.

לאחר שפנינו אליך בבקשה לקבל את רשימת התיקים שהתייחסת אליהם בראיון, הוכנה הרשימה על ידי מפקד היחידה הנוכחי והועברה אלינו. כלומר, במועד ההדחה, גם בראיון השני, לא הייתה קיימת כלל רשימה של תיקים.

לאחר שפירטנו באריכות את התייחסותה של השוטרת לגבי כל תיק ותיק, טענת כי בדיקת תיקי פ"ח ופל"א טרם הסתיימה וככל הנראה ימונה קבו"ד ויש להמתין לבדיקתו. בנסיבות אלה, כאשר הדברים לא נבדקו בזמן אמת, לא ברור על סמך מה הודחה השוטרת.

אין חולק כי שמה של השוטרת לא עלה כלל בבקרה והיא לא נתבקשה להתייחס לכל טענה שהיא שעלתה בבקרה. לטענתך, נערכה בדיקה נושאית וחלק מהנושאים שנבחנו בבקרה קשורים למילוי תפקידה. להבנתנו, הנושאים שנבדקו הם באחריות מפקד היחידה, קציני היחידה והחוקרים עצמם, ולא באחריות רכזת החקירות. על אף בקשתנו, לא מסרת לנו כל הבהרה לעניין זה. בנוסף יש לציין כי נושאים אלה לא נכללו כלל ברשימת התקלות בתפקודה שמסרת לשוטרת בראיון השני.

לאור הערכותיה החיוביות בהיבט המקצועי, לאור העובדה שנושאי הבקרה למעשה אינם קשורים לתפקודה, ומאחר שבדיקת התיקים בגינם הודחה טרם הסתיימה, אין ספק שהיה נכון לתת לשוטרת הזדמנות לתקן את הליקויים ולא להדיח אותה.".
(הדגשה במקור – מ' א' ג').

לאור האמור, אין כל מקום לטענת המדינה כי העותרת הועברה מתפקידה כדין ומשיקולים ענייניים. וכך טוענת המדינה בסעיפים 77-74 לסיכומיה:

"74. לפיקוד המשטרה, סמכות להעביר שוטרים מתפקיד לתפקיד וממקום למקום. במקרה דנן, הדבר נעשה לאחר בקרה שנערכה ועל מנת לשקם את היחידה – ההחלטה על העברתה של העותרת מתפקידה התקבלה משיקולים עניינים בלבד, תוך שמירה על אמות המידה של תקינות מנהלית ונעשה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של פיקוד המחוז, בעקבות ממצאי בקרה שבוצעה ביחידה אשר העלתה ליקויים בפעילותה של יחידת הונאה דרום.
75. כפי שהוסבר בהרחבה לעיל, בחודשים מרץ/אפריל 2014 נערכה בקרה ביחידת ההונאה במחוז דרום אשר חשפה ליקויים ופערים שונים ביחידה.
76. הצורך בשינויים הארגוניים והפרסונאליים ביחידה נבעו בעקבות מסקנות הבקרה שנערכה ביחידה והכשלים שעלו ממנה, בעקבותיה החליט ממ"ז דרום ופיקוד אח"מ דרום להעביר מתפקידם, מספר שוטרים וקצינים ביחידה וביניהם העותרת (מפקד היחידה, שני קציני חקירות, קמ"ן והעותרת), סה"כ 5 בעלי תפקידים.
77. ההחלטה על העברת העותרת מתפקידה התקבלה בעקבות מסקנות הבקרה שנערכה ביחידה משיקולים עניינים בלבד, תוך שמירה על אמות המידה של תקינות מנהלית ונעשתה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של מפקד המחוז. העותרת שימשה באותה עת בתפקיד של רכזת חקירות ביחידה, תפקיד אשר הינו חלק מסגל הפיקוד של היחידה שנמצאו בה כשלים. העותרת שימשה כיד ימינו של קצין החקירות ושל מפקד היחידה, ובמקרים רבים אף החליפה בפועל את קצין החקירות.
(הדגשות אינן במקור – מ' א' ג').

לאור החלטת נציבות קבילות השוטרים מוטב היה לה למדינה שלא להעלות טענות אלו, העומדות בסתירה גמורה להחלטה של נציבות קבילות השוטרים, החלטה שהמדינה עצמה מאשרת כי החליטה לאמץ.

על כן התשובה לשאלה הראשונה שיש לבחון על פי הלכת מלכה היא כי העותרת הודחה או הועברה מתפקידה שלא כדין. כעת יש לעבור ולבחון את השאלה השנייה, האם בנסיבות אלו יש להשיב את העותרת לתפקיד ממנו הודחה.

5. האם יש להורות על החזרת העותרת לתפקידה לאור הדחתה שלא כדין מהתפקיד אני סבורה כי הלכת מלכה חלה בענייננו משעה שנקבע כי העותרת הועברה מתפקידה שלא כדין על ידי נציבות הקבילות של המשטרה עצמה. בעניין מלכה הייתה מחלוקת על הנימוק להעברת העותרים מתפקידם, אם כי בית המשפט קיבל את טענותיהם בשל העובדה שהאמור בתצהיריהם לעניין זה לא הוכחש ע"י המשיבים שם וכן לאור העובדה שהמעשים עליהם דווחו נכללו בשלב מאוחר יותר בדו"ח ביקורת חמור כנגד הנציב. במקרה אחר, לא הייתה ברורה התשתית העובדתית - בבג"ץ 788/08 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' מפכ"ל המשטרה (2008), קבע כבוד המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין כי באותו עניין לא היו די ראיות ממשיות כדי לקבוע מה היה הבסיס של להעברת קצין המשטרה לתפקיד אחר.

לעומת זאת, במקרה שלפניי נציבות הקבילות על שוטרים עצמה, לאחר שפנתה לגורמים המעורבים, בחנה את הנסיבות, קיבלה תגובות מפורטות בעל פה ובכתב מכל המעורבים, לרבות העותרת, היא זו שקבעה, כאמור, כי הדחתה של העותרת מתפקידה נעשה שלא כדין, מטעמים שאינם ענייניים, באופן לא סביר ולא מידתי. מכאן, שהשיקולים ביסוד הלכת מלכה מחייבים כי תושב לתפקידה. כך ככלל, כך בפרט, כפי שיובהר להלן, משלא נמצא לה תפקיד אחר שאינו כרוך בפגיעה בתנאים או בשכר.

המשיבות, הן המדינה, הן רס"ר להמן, טוענים כי אין להחזיר את העותרת לתפקידה משלושה טעמים. ראשית, טוענ ות המשיבות, כי מדובר בשיהוי, זאת כיון שההחלטה על ההעברה מהתפקיד ניתנה ביולי 2014, החלטת נציבות הקבילות ניתנה במרץ 2015 ואילו העתירה הוגשה רק בחודש אוגוסט 2015. שנית, טוענ ות המשיבות, החלטת נציבות הקבילות, שאינה ניתנת לערעור לפני בית המשפט קבעה אמנם, כי העותרת הודחה שלא כדין, אך הנציבות ציינה כי אין מקום להחזירה לתפקיד לאור העובדה שהמשיבה 4 מכהנת בו מזה זמן, והורתה על הצבת העותרת בתפקיד דומה ללא פגיעה בתנאים או בשכר. על כן, כך טוענות המשיב ות, יש להתיר למשטרה להותיר את העותרת בתפקיד אותו היא ממלאה כיום, במשמרות א' בלבד, תפקיד שאין בו משום פגיעה בשכר או בתנאים כפי שקבעה הנציבות. עוד טוענות המשיבוין להמיר עוול בעוול ואין להחזיר את העותרת לתפקידה משום שהדבר יפגע במשיבה 4 הממלאה את התפקיד בהצלחה מזה למעלה משנתיים.

אעמוד על טענות אלו כסדרן:

5.א. שיהוי
העותרת מציינת כי אינה תוקפת את ההחלטה להעבירה מתפקידה, בגינה הגישה את הקבילה. העותרת גם אינה תוקפת את החלטת נציבות הקבילות שאינה ניתנת לערעור, לפיה על המשטרה למצוא לה תפקיד חלופי שאינו כולל פגיעה בשכר או בתנאים. אולם, העותרת טוענת כי התפקיד בו הוצבה לאחר שחזרה מחופשת הלידה, אינו עונה על התנאים שקבעה נציבות הקבילות. העתירה הוגשה לאחר שקיבלה הודעה על התפקיד בו תוצב כשתשוב מחופשת הלידה.

לטענת העותרת, כיון שהמשטרה עצמה הבהירה כי אין תפקיד אחר העונה על שקבעה נציבות הקבילות, וכי לא נמצא לה תפקיד כזה במהלך חופשת הלידה המוארכת, במשך קרוב לשמונה חודשים, מן הראוי להשיבה לתפקידה.

הדין עם העותרת. העותרת, כפי שעולה מכל המסמכים, הראיונות והפניות הייתה מוכנה לעבור לתפקיד אחר, בהכירה בכך כי המשטרה הינו ארגון היררכי הרשאי להציב את השוטרות והשוטרים בתפקידים לפי דרישות הארגון. אולם, כאשר במהלך חודשים ארוכים, ועל אף פניות מצדה, לא נמצא לה תפקיד כאמור, והא הוצבה בתפקיד בו יש הרעה בתנאים שהיו לה, אז הגישה את העתירה ועל כן העתירה אינה נגועה בשיהוי.

5.ב. האם יש תפקיד לעותרת העונה על החלטת נציבות הקבילות המדינה הן בהליך לפניי, הן בסיכומיה, מבהירה כי בפועל לא ניתן לעמוד בקביעת נציבות הקבילות ולמצוא תפקיד לעותרת, הדומה מהותית ומבחינת התנאים לתפקיד ממנו הודחה העותרת שלא כדין. בסעיף 101 לסיכומי המדינה נאמר הדבר במפורש:

"המשיבים [המדינה] פעלו ופועלים באופן נמרץ כדי למלא אחר המלצת נציבות הקבילות ועוד קודם להגשת הבקשה והעתירה דנן נעשו ניסיונות שונים על מנת לשבץ את העותרת בתפקיד מתאים אולם אין בנמצא תפקידים רבים אשר ניתן להציע במתכונת של משמרת א' בעיקר וללא פגיעה שכרית בכלל."
(הדגשה שלי – מ' א' ג').

המדינה הציעה לעותרת תפקיד של מעריך מידע, והעותרת הייתה מוכנה לשקול תפקיד זה, אלא שהתברר שהצבת העותרת בתפקיד זה כרוכה בהפחתה בשכרה בסכום של 480 ₪ ברוטו. המדינה הבהירה (בסעיף 103ב' לסיכומיה) כי: "אין בנמצא תפקידים בעבודה במתכונת ללא משמרות אשר מקבלים את התוספת הייעודית של 480 ₪, למעט תפקידי רכז.". היינו, אין תפקיד העונה על החלטת נציבות הקבילות שלא יפגע בתנאים או בשכר שתקבל העותרת.

העותרת, הנהנית מזכות לפנסיה תקציבית, טענה כי מדובר בהפחתה משמעותית, כיון שמדובר בבסיס השכר לפנסיה אליו צמודות כל התוספות. המדינה טענה כי פנתה לנציבות הקבילות בבקשה לברר האם פגיעה כאמור עדיין עונה על התנאי שקבעה הנציבות לפיו יימצא לעותרת תפקיד בו לא יפגעו תנאיה ושכרה. ההבהרה שהתקבלה היא כדלקמן (סעיף 103 ג' לסיכומי המדינה):
"התפקיד של מעריך מידע שהוצע לעותרת עונה על הדרישות של 'תפקיד דומה' אף שהוא כרוך בירידה שכרית של 480 ₪ ברוטו. אכן מאחר ולא המלצנו להחזיר את השוטרת לתפקידה הקודם כרכזת חקירות, התפקידים אותם ניתן להציע אינם רבים. משהובא לידיעת הקבילות כי יש תפקיד של 'מעריך מידע' באח"ם דרום, שמבחינת תנאיו דומה לתפקיד אותו ביצעה קודם לכן (ללא משמרות, קרוב לביתה), סברנו כי תפקיד זה הוא בגדר מילוי ההמלצה. לא מצאנו כי הירידה השכרית של 480 ₪ ברוטו היא בלתי סבירה בנסיבות העניין. שכן הרציונל, למצוא לה תפקיד שיאפשר לה לפזר את הילדים בבוקר למוסדות הלימוד, להגיע בזמן סביר לעבודה ולצאת מהעבודה כדי לקחת את הילדים בזמן.".

אני סבורה כי האמור נוגד את הלכת מלכה מכל וכל. העותרת הועברה מתפקידה שלא כדין, בהחלטה בלתי מידתית ובלתי סבירה כפי שקבעה נציבות הקבילות. נציבות הקבילות עשתה חסד עם המשיבה 4 ועם הארגון ולא כפתה את החזרת העותרת לתפקידה אלא הורתה למצוא לה תפקיד בו לא יפגעו תנאיה. הסתבר כי תפקיד כזה אינו בנמצא. אז למעשה אומרת הנציבות כי פגיעה מסוימת בשכר העותרת היא אפשרית. יוצא, שהעותרת שהועברה מתפקידה שלא כדין, ומטעמים לא ענייניים, לא רק שאינה חוזרת לתפקיד אותו ביצעה, אלא עליה לספוג פגיעה בשכרה. זאת אין לקבל.

במהלך הדיון לפניי הבהרתי למדינה כי אני רואה בפגיעה בשכר, ולו בסכום המדובר, כפגיעה שאינה עונה על החלטת נציבות הקבילות, ובעקבות זאת נשקלה במשטרה האפשרות לשבץ את העותרת בתקן קבוע בתחנת נתיבות. אולם, התברר כי גם פתרון זה אינו ישים, כפי שמציינת המדינה בסעיף 106 לסיכומיה:
"לאחר בדיקת הגורמים הרלבנטיים עלה כי אין תקן פנוי קבוע לתפקיד של חוקרת בתחנת נתיבות, ואין למשיבים [למדינה] אפשרות ליצור במקרה זה תקן חדש, יש מאין. העדפת העותרת תוך פגיעה משמעותית באחר – בין אם בציבור ככלל, על ידי יצירת תקדים שעלול לפגוע בתקציב המשטרה, ובין אם פגיעה בפלוני אלמוני, שייאלץ לפנות את תפקידו, כדי שלעותרת יהיה תקן לאייש – בקשה כזו מטילה נטל בלתי אפשרי לביצוע על המשיבים.".

במסגרת הסיכומים העלתה המדינה הצעה חדשה ולפיה העותרת תוצב בתפקיד רכזת, אותו תפקיד ממנו הועברה, אלא שבקריית מלאכי. העותרת השיבה כי מדובר בתחנה המרוחקת מעל 50ק"מ ממקום מגוריה. במקרה זה לא תהיה פגיעה בשכר, אך תהיה פגיעה בתנאים, שכן על העותרת יהיה לנסוע מעל לשעתיים כל יום כדי להגיע ולשוב מהעבודה. על כן גם הצעה זו אינה ישימה.

לאור כל האמור לעיל, ומשהמשטרה הבהירה כי אין בידה למצוא לעותרת תפקיד בו לא תהיה פגיעה לא בשכרה ולא בתנאיה, יש להחזיר את העותרת לאותה משרה ממנה הועברה.

5.ג. הפגיעה במשיבה 4
טענה שלישית של המשיבים היא כי אין להחזיר את העותרת לתפקידה, משום שבתפקיד הוצבה המשיבה 4, הממלאה אותו כבר קרוב לשלוש שנים. המדינה טענה לאורך כל הדרך כנגד העותרת כי אין לה זכות קנויה להישאר בתפקידה. המדינה הפנתה בסיכומיה לנוהל אמ"ש 06.01.05 העוסק בהעברת נגדים ממשרה למשרה. בסעיף 80 לסיכומי המדינה הובהרה זכותה של המשטרה להעברת נגדים מתפקיד לתפקיד:

"סע' 2ב לנוהל קובע כי ניתן להעביר נגד כאשר העברתו נדרשת בשל צורך ארגוני או מקצועי. סע' 5ב' לנוהל קובע הנחיות לטיפול בהעברה של נגד שלא ביוזמת הנגד, ובין היתר קובע כי אם הנגד מתנגד להעברה, תינתן לו אפשרות להשמיע את טענותיו בפני מפקדו של המפקד הממונה טרם קבלת החלטה סופית על העברתו. בכל מקרה מדובר במעין זכות שימוע הבאה לידי ביטוי בהעלאת נימוקים כנגד העברה בלבד ובכל מקרה, ההחלטה הנוגעת להעברת הנגד מתפקידו אם בכלל, תינתן גם אם היא לעיתים בניגוד לעמדת הנגד."

המדינה הייתה ערה לכך, כי אותם דברים יפים גם לגבי המשיבה 4. על כן המדינה ציינה אמנם כי גם למשיבה 4 אין זכות קנויה להישאר בתפקידה, עם זאת הוסיפה (סעיף 92 לסיכומיה) את הדברים הבאים:
"ברי כי למשיבה 4 בדומה לכל שוטר המשרת במשטרה, אין זכות קנויה להישאר בתפקידה הנוכחי עד סוף שירותה ואולם, משנתגבשה לה זכות שכזו, בנסיבות המתוארות לעיל, זכאית הייתה להסתמך על זכותה להמשיך ולעבוד בתפקיד אליו שובצה."

לא הובהר מדוע התגבשה למשיבה 4 זכות להישאר בתפקידה בנסיבות העניין. ההפך הוא הנכון, אם התגבשה זכות כזו היא דווקא לעותרת, שהועברה מתפקידה שלא כדין. לגבי המשיבה אין כל מניעה לפעול כאמור בנוהל ולהעבירה לתפקיד אחר בצורה מסודרת.

המשיבה 4 טענה כי על סמך שעות העבודה בבוקר בלבד, נרשמה ללימודי המשפטים בקרית אונו. ובכן, המשיבה 4 תוכל להעלות עניינים אלו בשימוע שייערך לה לפי הנוהל. בנוסף, ככל שהמשיבה 4 עדיין לומדת, ניתן לשבצה בתפקיד רכזת בקריית מלאכי, שהוצע לעותרת, בו שעות העבודה הן זהות.

6. טענות לגבי אפליה על בסיס הורות וכן טענות בנוגע להפרת חוק עבודת נשים העותרת הוסיפה והעלתה טענות שונות לגבי אפליה של נשים שהן אמהות לילדים, וכן טענות לגבי הפרת הוראות חוק עבודת נשים, אולם, לאור המסקנה אליה הגעתי לא מצאתי מקום לדון בטענות אלו. עם זאת, ברצוני לציין כי העותרת עצמה העלתה טענות המהוות הפליה מגדרית כלפי המשיבה 4. העותרת בסיכומיה (בסעיף 133) ציינה כי: "בעצם הצבת שוטרת צעירה ממנה בכ-10 שנים, רווקה ללא ילדים, בתפקידה כרכזת חקירות לאחר שאין מחלוקת כי העותרת שימשה במשך שנים ארוכות חוקרת ביחידה וקודמה לתפקיד רכזת חקירות, המשיבים נותנים העדפה פסולה לשוטרת שאינה אם לילדים".

כיוון שהעותרת שימשה בתפקיד רכזת חקירות כאשר הייתה אם לשני ילדים, הרי שלא הופלתה על רקע הורות. כיון שנקבע כי הועברה מתפקידה שלא כדין, עוד טרם נודע לה כי היא בהריון, הרי שלא הופלתה על רקע הריונה.

כפי שהעותרת טוענת ובצדק כי אין להפלותה בשל היותה אם לילדים, כך אין להפלות את המשיבה 4 לרעה ולמנוע את קידומה בשל גילה הצעיר, או העובדה שאינה אם לילדים, אם היא עומדת בכישורים הנדרשים לתפקיד.

7. סוף דבר
אין חולק כי למשטרה פררוגטיבה להציב שוטרות ושוטרים בתפקידים לפי הנדרש. עם זאת, שיבוץ כאמור יש לבצע מטעמים ענייניים. אין לאפשר לפררוגטיבה זו להסתיר מאחוריה ניוד שוטרים בין תפקידים, הדחה או העברה מתפקיד שאינם כדין. אין לאפשר לפררוגטיבה זו להוות הצדקה למעשים מנהליים בלתי תקינים.

משקבעה נציבות הקבילות על שופטים באופן חד משמעי כי העותרת הועברה מתפקידה שלא כדין, ומשלא נמצא לעותרת תפקיד אחר בו לא יפגעו תנאי עבודתה או שכרה, יש מקום להשיבה לתפקיד ממנו הודחה שלא כדין.

לאור האמור העתירה מתקבלת. העותרת תושב לתפקידה כרכזת חקירות ביחידת הונאה דרום, בבאר שבע, בתוך 60 ימים מהיום.

כיון שהמשיבה 4 תאלץ לעזוב את התפקיד, אני מחייבת רק את המדינה לשאת בהוצאות העותרת בסכום של 15,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' אייר תשע"ז, 27 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רס"מ איריס לוונצ'וק
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: