ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק מאיר שילץ נגד שבלולים בע"מ :

27 אפריל 2017
לפני: כבוד השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

המבקש:
יצחק מאיר שילץ
ע"י ב"כ עו"ד חיה שאבי
-
המשיבים:

  1. שבלולים בע"מ
  2. יצחק דניאלצ'יק

ע"י ב"כ עו"ד שמואל לביא

בית הדין נתן החלטה מפורטת ומנומקת , תוך שהוא דן באיזונים הנדרשים למול זכויות צדדי ג'. לו היה למבקש חשש כי ההחלטה נגועה במשוא פנים, הרי שדרך המלך הייתה הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה, תוך העברת הדיון בבקשה לגילוי מסמכים בפני מותב אחר "ניטרלי".

החלטה

1. בפניי בקשה לפסילתי מלשבת בדין.

2. בבקשה טוען המבקש (הנתבע והתובע שכנגד) כי במסגרת החלטה מיום 26.3.17 בבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה מטעמו, התייחס בית הדין למספר סוגיות עובדתיות ולמעשה הכריע בהן וגילה דעתו אודותיהן, בהתעלם מטענות המבקש, ממסמכים כתובים שהגיש ובטרם התקיים דיון הוכחות.

התנהלות זו של בית הדין מקימה לטענת המבקש חשש ממשי ואוביקטיבי כי דעתו של בית הדין הנכבד ננעלה ביחס לסוגיות העובדתיות בתיק דנן וכי בית הדין מעדיף את גרסת המשיבים, ללא תימוכין וללא קיום דיון הוכחות .

3. לטענת המבקש החלטת בית הדין מיום 26.3.17 מצטרפת לאמירות והתנהלות בית הדין במסגרת הדיון שהתקיים ביום 24.11.16 אשר אף הן (ובפרט בהצטברות הדברים) מעלות חשש למשוא פנים ולכך שבית הדין גיבש עמדה ביחס למבקש עצמו עוד מתחילת ההליך.

4. כך במסגרת הדיון בבקשת צו המניעה , התבטא בית הדין באופן נחרץ, חריף וחד צדדי כלפי המבקש. בין היתר, נאמר למבקש ולא פעם אחת כי "אם רק 20% ממה שהמשיבים אומרים נכון, המבקש בבעיה קשה שבית הדין איננו יודע איך ייצא ממנה".
עוד נאמר על ידי בית הדין כי המבקש בבעיה "לא רק כספית" אלא בית הדין "לא בטוח שאין פה עניינים פליליים". הערות דומות נאמרו פעם חוזרת על ידי בית הדין והופנו למבקש.

5. המשיבים מתנגדים לבקשה. ביחס לאמירות המיוחסות לבית הדין טוענים המשיבים כי הבקשה הוגשה בשיהוי, ארבעה חודשים לאחר הדיון שהתקיים ביום 24.11.16 כאשר במשך הזמן שחלף לא באה כל מחאה או הסתייגות מצד המבקש לדברים ובפרט כשאף אחד מהצדדים לא דחה את המלצת בית הדין כי יפנו להליך של בוררות והצדדים אף ניהלו מגעים לשם כך.

6. המשיבים טוענים כי גם באשר להחלטת בית הדין שביסוד הבקשה, הרי שאין בה כל עילה לפסלות. במסגרת ההחלטה סקר בית הדין את טענות הצדדים, והכל לאור פסיקה מפורטת, לעניין השיקולים והאיזונים הנכונים לעניין של גילוי מסמכים.

בית הדין נתן החלטה מפורטת ומנומקת , תוך שהוא דן באיזונים הנדרשים למול זכויות צדדי ג'. לו היה למבקש חשש כי ההחלטה נגועה במשוא פנים, הרי שדרך המלך הייתה הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה, תוך העברת הדיון בבקשה לגילוי מסמכים בפני מותב אחר "ניטרלי".

דיון והכרעה
7. הדינים החלים בעניין בקשה לפסלות שופט קבועים בסעיף 77א' ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, בסעיף 39א ל חוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969 ובתקנות 112א' – ג' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

8. נשיאת בית הדין הארצי לעבודה (בדימוס) כבוד השופטת נילי ארד סקרה את ההלכות בדבר פסלות שופט, בתיק עא"ח 50/09 בית היתומות הכללי ע"ש ויינגרטן נ' יעל נחום (מיום 26.10.09):
"חזקה היא, כי השופט היושב בדין הוא מקצועי ומיומן וכי בידו לבחון את העניינים המובאים בפניו ללא משוא פנים. על מנת שתקום עילה לפסילת שופט, מוטלת על בעל הדין חובה להצביע על קיומם של נסיבות אובייקטיביות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט וכי דעתו "ננעלה". טענת הפסלות נבחנת באופן אובייקטיבי ואין די בתחושתם של בעל דין וב"כ ובהשקפתם הסובייקטיבית...
זאת ועוד. כלל הוא כי "בכל הנוגע לערעור בעניין פסילת שופט, יינתן משקל רב לעמדתו של השופט, הסבור כי אינו מנוע מלישב בדין" ולמעלה מזאת "ערכאת הערעור תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי יש בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, רק במקרים מסוימים".

9. נפסק, כי לא בנקל יורה בית הדין על פסלות שופט מלשבת בדין. על הצד שמעלה את טענת הפסלות לשכנע כי קיים חשש ממשי למשוא פנים וכי דעת השופט"ננעלה" באופן שנבצר ממנו לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי וליתן החלטה עניינית. מדובר בנטל שיכנוע כבד, שכן קיומו של חשש או חשד בלבד, לא יספיקו בכדי להביא לפסלות השופט היושב בדין.

מדובר במבחן אובייקטיבי, על כן לא די בתחושתו הסובייקטיבית של בעל דין כי השופט היושב בדין גיבש עמדה בעניינו אותה לא ניתן לשנות. על הצד המעלה את טענת פסלות להראות כי אובייקטיבית עולה חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"א 899/95 שמואל ברזל עו"ד נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 854; עא"ח (ארצי) 1033/02 אהרון חבשוש נ' רפא"ל מיום 3.10.02; דב"ע נד/4-96 שמעון פריזנט נ' קונאמטיק ישראל פד"ע 230).

10. לאחר עיון בבקשה לא מצאתי עילה לפסילתי.

11. במהלך הדיון שהתקיים ביום 24.11.16 המליץ בית הדין לצדדים כי יפנו להליך של בוררות ואף הציע שמות של מספר בוררים, שופטים בדימוס, אשר יכולים להיות מתאימים להליך בהתחשב בזהותם של הצדדים.

בניסיון בית הדין להסביר למבקש את היתרון בכך שהסכסוך יתברר בהליך בוררות, הפנה בית הדין את תשומת ליבו לכך כי גם אם חלק קטן ממה שפורט בבקשה יתברר כנכון (כוונת בית הדין הייתה כמובן לשלב שבו יסתיים ההליך), הרי שהכרעה כזו בפסק דין עלולה להעמיד את המבקש בבעיה קשה בניהול עסקיו ועל כן מומלץ לנהל את ההליך הבוררות. ברי שהדברים נאמרו על דרך הערכה מוקדמת אך ורק במקרה שיקבע לאחר שמיעת ההוכחות, שיש ממש בטענות המשיבים.

12. מכלול האמירות אשר הושמעו בדיון אינן מלמדות ולו גם על חשש למשוא פנים והתקבעות בתוצאה הסופית כפי שטוען המבקש.

במהלך הדיון , כבדרך מנהגו של בית הדין, הוצגו בפני הצדדים היבטים שונים של המצב המשפטי והסיכונים שהם נוטלים בהסתמך על כתבי הטענות, אולם אין בכך להעיד בכל דרך שהיא על כך שבית הדין "ננעל בעמדתו".

13. אוסיף עוד כי צודקים המשיבים כי בקשת הפסלות ביחס לאמירות הנ"ל, הוגשה בשיהוי וכארבעה חודשים לאחר הדיון, כאשר במהלך תקופה זו לא נקט המבקש בשום מהלך של הסתייגות או מחאה מאותן אמירות.

תקנה 112ב ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 מורה כי בעל דין יטען לפסלות "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". בהתאם נפסק, כי "מבחינת מועד העלאתה של טענת פסלות, על הטענה להיות צמודה לעילה בעטייה היא מועלית, ואין לצבור טענות מסוג זה כדי להעלות אותן במרוכז במועד שהוא נוח מבחינה כלשהי"; ו"מקום בו בעל דין אינו מעלה טענת פסלות מיד לאחר שנודעה לו, בייחוד במצב דברים בו לפתחו של השופט מצויה בקשה תלויה ועומדת, יש לראותו כמי שויתר על זכותו לטעון לפסלות השופט".

(עפ"ס 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע "מ נ' אבנר מאירי, מיום 26.1.12 ; עפ"א 22/07 חברת זוהר ארטל בע"מ נ' מדינת ישראל נ' משרד התעשייה המסחר והתעסוקה , מיום 3.12.07 ) .

14. באשר להחלטה בבקשה לגילוי מסמכים מיום 26.3.17.

טוען המבקש כי בקביעת בית הדין בסעיף 10 להחלטה כי "אין חולק כי המבקש שימש כמנכ"ל המשיבה ואף כדירקטור בה והיה בידיו כוח רב בניהול העובדים ושליטה אף בשכרם" למעשה הכריע בית הדין בסוגיה עובדתית, השנויה במחלוקת בין הצדדים. לטענת המבקש כפי שחזר והבהיר בכתבי טענותיו, בתצהירו ובמסמכיו הוא נרשם כדירקטור באופן פורמאלי בלבד ללא משמעות מעשית או משפטית. לפיכך לא הי לו "כוח רב בניהול עובדים" וודאי שלא הייתה לו "שליטה בשכרם".

המבקש טוען כי בית הדין התעלם מכל טענות המבקש, ביכר את גרסת המשיבים והכריע על פיה וכל זאת בהתעלם ממסמכי המבקש ומבלי שהתקיים דיון הוכחות והוגשו סיכומים.

15. אין בטענה זו כל ממש. במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים ביקש המבקש גילויים של מסמכים שונים המכילים נתוני שכר עבודה של כלל עובדי המשיבה 1 וחברות נוספות אשר כלל אינן צד להליך.

בית הדין בהחלטתו לאחר שסקר את ההלכות המתייחסות לאיזון שיש לערוך בין זכותו של תובע לקבל מסמכים שיסייעו לו בהוכחת תביעתו לבין פגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים, ובמיוחד נוכח ההלכה הקובעת כי פרטים אישיים של עובד ותנאי שכרו של הפרט, הינם חסויים ונהנים מהגנת הפרטיות – הגיע למסקנה כי אין להתיר גילויים של מסמכים אלו.

אכן לאמור, הוסף כי העובדה שהמבקש שימש כמנכ"ל המשיבה ואף כדירקטור בה תומכת במסקנה שלא להתיר את הגילוי אלא שעיון בהחלטה ייגלה כי בציטוט הדברים שומט המבקש פרט מהותי, ונביא את הדברים כפי שנכתבו במקור:
"אין חולק כי המבקש שימש כמנכ"ל המשיבה ואף כדירקטור בה והיה בידיו כוח רב בניהול העובדים ושליטה אף בשכרם, כפי שעולה מהעתקי ההתכתבויות שצירפו המשיבים לכתב ההגנה לתביעה שכנגד כנספח ב' " (ההדגשה אינה במקור- ש.ט).
16. הנה כי כן הדברים לא נאמרו "בחלל ריק" ונסמכו על מסמכים שבכתובים ומהם ניתן ללמוד לפחות לכאורה, על מעורבות של המבקש בניהול העובדים ובשכרם.

מכל מקום נימוק זה לא הוא שעמד בבסיס ההחלטה שלא להתיר את הגילוי וקביעתיו של בית הדין ניתנה במסגרת בקשה לגילוי מסמכים ואין בהן להצביע על התבצרותו של בית הדין בעמדה זו או אחרת ביחס למבקש.

17. עוד במסגרת הבקשה שבפנינו מפנה המבקש לקביעת בית הדין בסעיף 13 להחלטה לגילוי מסמכים, שם נאמר:
"אף אם יגולו הדוחות הכספיים כפי שמתבקש, הרי שאין בנתונים שיעלו מתוכם בדבר מצבה הכלכלי של החברה יהיה אשר יהיה, בכדי לשלול או לחילופין להעיד על נזקים שגרם לה לכאורה המבקש".

ולקביעת בית הדין בסעיף 14 לאותה החלטה:
"כמו כן וכפי שעולה מתדפיס רשם החברות ומכתבי הטענות, המבקש לא היה בעל מניות, מנהל או עובד בחברת רפפורט כובעים בע"מ ועל כן אין לדוחות הכספיים של חברה זו כל רלוונטיות לתביעה דנן. (ראה גם סעיף 4 לכתב ההגנה שם מאשר המבקש כי השותפות בחברת רפפורט כובעים לא יצאה אל הפועל)".

18. המבקש טוען כי מקביעות אלו עולה חשש ממשי כי בית הדין "מקל" על המשיבה 1 וסבור כי אין צורך במסמכים חשבונאיים כדי להוכיח את טענותיה בדבר הנזקים הכלכליים שגרם לה לכאורה המבקש.

ביחס לאמור בסעיף 14 טוען המבקש כי קביעת בית הדין תמוהה שכן המבקש לא אישר מעולם כי השותפות בחברת רפפורט לא יצאה אל הפועל וכי כפי שעולה מסעיפים רבים בכתבי הטענות שהגיש ומתצהירו למבקש הועברו 50% ממניות חברת רפפורט כובעים בע"מ, כאשר הדבר לא נרשם ברשם החברות מאחר שהמניות הוחזקו בנאמנות עבורו ע"י עו"ד דקל.

19. גם באמור לא מצאתי טעם לפסילתי. בסעיף 13 להחלטה התייחסתי לבקשה לגילוי דוחות כספיים מפורטים ומאושרים של המשיבה 1 . המבקש טען כי נוכח טענת המשיבים לנזקים שגרם להם לכאורה, נדרש גילויים של הדוחות הכספיים המעידים על מצבה הכלכלי של החברה.

במסגרת ההחלטה הובהר כי טענות המשיבה 1 במסגרת כתב תביעתה יתבררו במסגרת ההליך המשפטי וכי למותר לציין נטל הוכחת התביעה מוטל על כתפי המשיבה 1 וככל שלא תפרט טענותיה ותציג ראיותיה, ברי כי הדבר יהיה בעוכריה.

מעבר לכך הוסף, כי אף אם יגולו הדוחות כפי המתבקש הרי שאין בנתונים שיעלו מתוכם בכדי לשלול או לחילופין להעיד על נזקים שגרם לה לכאורה המבקש. (שכן אין לשלול בתכנות מצב שעל אף נזקים שנגרמו למשיבה בסופו של יום תצא ברווחים).

20. בקביעה זו אין משום הבעת עמדה או "הקלה" עם המשיבים. חששו של המבקש כי ננעלה דעתו של בית הדין מבוסס על תחושתו הסובייקטיבית בלבד ואין לו על מה שיסמוך.

21. באשר לקביעה בסעיף 14 אין בה משום הבעת עמדה או דעה אלא ציון עובדות. ככל שסבור היה התובע כי נפלה טעות בהחלטת בית הדין הרי שהדרך להשיג על החלטות שניתנו בתיק זה הינה בדרך של הגשת בקשות רשות ערעור לבית הדין הארצי. בקשת פסלות אינה "מסלול עוקף" לביקורת החלטות על ידי ערכאת הערעור. על כן איני רואה כל בסיס לבקשה הפסלות, ואף איני רואה מקום להסביר ולהבהיר מדוע קיבלתי החלטה כזו או אחרת במהלך ההתדיינות.

22. לסיכום הדברים אציין, כי לא גיבשתי כל דיעה, לא באשר לשאלות העובדתיות העומדות להכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד ולא בשאלות המשפטיות. הכרעתי תינתן רק לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים.

23. בפתח תשובתו לבקשה דנן ציין ב"כ המשיבים, כי כל מטרת הבקשה הינה הארכת ההליך ודחיית הקץ זאת ותו לא . נוכח נימוקי הבקשה, אין מנוס מלציין שיש לכאורה ממש בטענה זו.
סיכום
24. הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת ההחלטה.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ז, (27 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: יצחק מאיר שילץ
נתבע: שבלולים בע"מ
שופט :
עורכי דין: