ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עוז הדרום נגד מ.ס. מוסך שירות בע"מ :

לפני כבוד השופטת אורית ליפשיץ

ת"א 1238-09- 13
התובעת
עוז הדרום - הנדסה אזרחית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שאדי דאבח
נ ג ד
הנתבעת
מ.ס. מוסך שירות (2005) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד טלאל אלעוברה

תא"מ 35965-10-13
התובעת
מ.ס. מוסך שירות (2005) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד טלאל אלעוברה
נ ג ד
הנתבעת
עוז הדרום - הנדסה אזרחית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שאדי דאבח

פסק דין

מבוא

בפני תובענה בתיק שבכותרת ת.א. 1238-09-13, על הסך של 76,533₪, אשר הוגשה ע"י התובעת, עוז הדרום- הנדסה אזרחית בע"מ, בגין נזקים שנגרמו לרכב שבבעלותה בגין עבודה לקויה, כך לטענתה, שבוצעה ע"י הנתבעת, היא מ.ס מוסך שרות (2005) בע"מ (להלן: "התביעה הראשונה").

כחודש לאחר הגשת התביעה הראשונה, הגישה הנתבעת תביעה נוספת היא תא"מ 35965-10-13 על סכום קצוב על הסך של 17,733 ₪ כנגד התובעת שבתביעה הראשונה, בגין חשבוניות שניתנו לה , בשל עבודה שבוצעה על ידה ואשר לא שולמה על ידה עד למועד הגשת התביעה (להלן: "התביעה השנייה").

בהתאם להחלטה מיום ה- 11/6/15, ניתנה רשות להגן ע"י כבוד הרשמת הבכירה וינשטיין, והדיון בשני התיקים עבר למותב זה ונדון בפניי במאוחד.

מיהות הצדדים

התובעת (בתביעה הראשונה) והנתבעת (בתביעה השנייה) הינה הבעלים של משאית מסוג וולוו, מ.ר . 21-749-50 בזמן הרלוונטי (להלן: "עוז הדרום").

הנתבעת 1, בתביעה הראשונה והתובעת בתביעה השנייה, הינה חברה הרשומה כדין בישראל ועוסקת בין היתר במתן שרותי מכונאות ותיקוני רכבים ומשאיות (להלן: "מוסך שירות").

יצויין כי בתחילה הוגשה התביעה גם כנגד נתבעת מס' 2 היא חברת הביטוח אולם ולאור הסכמת הצדדים, ביום 21/5/14, הוריתי על דחיית התביעה ללא צו להוצאות כנגד הנתבעת 2, היא חברת הביטוח.

התביעה הראשונה, ת.א. 1238-09-13

טיעוני הצדדים- טיעוני התובעת

לטענת התובעת, ביום 24/12/11 הכניסה התובעת את המשאית למוסך הנתבעת, לצורך החלפת קיטנות מרססים (להלן: "צ'מפרים") בראש מנוע.

ביום ה- 27/12/11 שוחררה המשאית ממוסך הנתבעת לאחר שטענה האחרונה כי בצעה את כל העבודות והתקנת החלפים, וצרפה חשבונית.

לטענת התובעת, לאחר ששוחררה המשאית ממוסך הנתבעת באותו יום, בשעה 17:00 לערך, נתקעה המשאית באמצע כביש 31 ליד צומת יתיר. לטענה, באותו זמן פנתה התובעת באמצעות מנהלה מר אלעמור מחמוד אל מוסך חורה והזמינה את שירותו לצורך בדיקת המשאית.

לטענתה, לאחר קבלת הפנייה יצא מנהל מוסך חורה, מר עטווה אבו אלקיעאן לבדיקת התקלה ולאחר בדיקה, נמסר לתובעת כי מנוע המשאית תפוס ואינו מסתובב. על כן הודיע מנהל מוסך חורה לתובעת, כי המשאית חייבת להיגרר לצורך בדיקה מעמיקה במוסך.

לטענת התובעת, היא הזמינה גרר והובילה את המשאית למוסך חורה, ולטענתה שלמה על כך 1000 ₪ כולל מע"מ עבור גרירת המשאית, וצרפה חשבונית.

התובעת המשיכה וטענה כי למחרת, ביום ה- 28/12/11 , החלה בדיקת המשאית ע"י צוות מוסך חורה ביחד עם המנהל אבו אלקיעאן עטווה ולאחר שפרקו את מכסה השסתומים אשר נמצא על ראש המנוע מצאו כי הפסנתרים של ראש המנוע משוחררים והשסתומים בראש המנוע נפלו על הבוכנות ופיצצו את בלוק המנוע לחלוטין. על כן קבע מנהל מוסך חורה כי לא ניתן לתקן או לשפץ את מנוע המשאית היות והבלוק מפוצץ.

לסיכום, טענה התובעת כי כתוצאה מרשלנות הנתבעת, נגרמו למנוע המשאית נזקים של ממש, שחייבו את התובעת להחליף את המנוע, במנוע משומש אחר בעלות של 69,043 ₪.

טיעוני הנתבעת

כעולה מטענות הנתבעת, מדובר בעלילת שווא, והיא מכחישה הכול מכל וטוענת כי היא ביצעה אך ורק עבודות של החלפת "צ'מפרים" שהם בית המרסס הממוקמים בראש המנוע בלבד, ואין בינם לבין המנוע ולו כלום.

לטענתה, מדובר בטיפול פשוט ברכב אשר במהלכו בוצעו פעולות פשוטות למדי של טיפול ברכב אשר כלל לא נגעו במרכיבים הפנימיים של המנוע או של ראש המנוע.

הנתבעת לצד זאת, הכחישה את סכומי הנזק הנטענים בהיותם מופרזים ולא מציאותיים.

לטענתה, הנתבעת לא בצעה שום תיקון או החלפת תכולה של המנוע נשוא תיק זה, הנתבעת לא פתחה המנוע, לא תיקנה ולא התעסקה עם מכלולו. הנתבעת, לטענתה, נתבקשה והחליפה רק את "בית המרסס" הממוקמים בראש המנוע ואינם נמצאים בתוכו.

לטענת הנתבעת, את הצ'מפרים מחליפים ע"י הוצאת המרססים ממקומם, ורק לאחר מכן, מחליפים הצ'מפרים ללא כל צורך בפתיחת או בפירוק המנוע. לטענתם, לא היה כל צורך בתיקון או בטיפול בשסתומים של המנוע, שכן לטענת הנתבעת, השסתומים ממוקמים בראש המנוע ואינם חלק ממכלול המנוע הפנימי.

רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת

עיון בכתבי טענות הצדדים ובתצהירים מטעמם מעלה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת הכניסה את המשאית למוסך הנתבעת, לצורך החלפת צ'מפרים בראש המנוע.

כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר שחרור המשאית מהמוסך, נתקעה המשאית באמצע הנסיעה, בסמוך לצומת יתיר, ונגררה ע"י מוסך אחר לחורה, לצורך בדיקה ושם גם טופלה.

הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם אולם אך היות ומונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים הרי שאין להיזקק להן וחוות הדעת היחידה המצויה בפני בית המשפט, הינה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

השאלות המצויות במחלוקת

עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס לשאלות הבאות:
האם התיקון שבוצע ברכב התובעת, ע"י הנתבעת היה תקין או רשלני?
ככל שהתיקון היה רשלני, מה הנזק שנגרם ל רכב התובעת בגין תיקון זה?
ככל שיתברר שהתיקון היה תקין, מהי יתרת התמורה אותה צריכה התובעת לשלם למוסך? וככל שיתברר שהתיקון היה רשלני, מהי יתרת התמורה אותה צריכה התובעת לשלם למוסך, אם בכלל?

יצויין כי הצדדים אף חלוקים ביחס לנתונים בסיסיים נוספים, כגון: מתי הוכנס הרכב לטיפול, מתי שוחרר, וכן כמה זמן נסע הרכב עד לגילוי התקלה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, שמעתי את עדויותיהם, לרבות את חקירת מומחה בית המשפט, הגעתי להחלטה כי דין התביעה הראשונה להתקבל, וכי התיקון שבוצע ברכב היה רשלני והוא אשר גרם לנזק הנטען ברכב נשוא התובענה, והכול כפי שיפורט בהרחבה , להלן.

בראשית נימוקי, אדרש לחוות דעת מומחה בית המשפט אשר מונה בתיק ואשר חוות דעתו קבעה מפורשות כי הטיפול שבוצע ע"י הנתבעת ברכב התובעת היה רשלני, הכל כפי שיפורט להלן:

חוות דעת מומחה בית המשפט

לאור חוות דעת סותרות אשר הוגשו ע"י הצדדים, ועקב הפערים ביניהן, ובהסכמתם, מיניתי ביום ה- 16/6/15 מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנדסת הרכב והמכונאות, מר יצחק סמו, אשר התבקש לבדוק את הרכב ולתת את חוות דעתו באשר לליקויים הנטענים בו, לקשר הסיבתי בין מצב הרכב לבין האירוע נשוא התובענה, הכל כמפורט בהחלטה מיום 21/4/15.

המומחה הגיש ביום 8/12/2015 את חוות דעתו וממנה עלו הממצאים כלהלן:

המומחה תאר כי הוא בדק מנוע מתוצרת "וולבו" שמספרו תואם את מספר המנוע שברישיון הרכב של המשאית הנדונה. לדבריו המנוע היה ללא ראש המנוע, ואחת הבוכנות, כולל הטלטל ומיסביו, היו חסרים. כמו כן טען הוא כי מצבו הכללי של המנוע היה חלוד, דבר המעיד שיתר הבוכנות (5) לא פורקו ולא נבדקו.

המומחה ציין כי לבקשתו ובנוכחות הצדדים, פורק המנוע לחלקיו ע"י אנשי מוסך "חורה". לדבריו, מבחינה מדוקדקת של חלקי המנוע עולה כי המנוע טרם הינזקותו , היה במצב סביר ולמעלה מזה. לדבריו לא נמצאו כל סימני שחיקה בבוכנות ובצילינדרים, דבר המעיד כי המנוע פעל באופן תקין בטרם הארוע נשוא התביעה.

המומחה ציין ביחס להחלפת צ'מברים כי מחליפים אותם כאשר ראש המנוע מורכב במקומו. כדי לאפשר גישה אל הצ'מברים מפרקים את גשר הנדנדים, עם הנדנדים המפעילים את השסתומים. במצב זה מתאפשרת גישה לצ'מברים ולהחליפם. לאחר החלפת הצ'מברים יש להחזיר את גשר הנדנדים ואת הנדנדים ולכוון בדייקנות רבה, לדבריו, את המרווח בין הנדנדים לשסתומים, בהתאם להוראות היצרן, שאם לא כן קיים סיכון שהשסתומים לא יעבדו כהלכה בשל רווח מוגדל, או יתנגשו בראש הבוכנה בשל רווח מוקטן. דבר זה, לדבריו, הוא בבחינת התחזית הגרועה ביותר מבין השתיים, והיא ככל הנראה זו שארעה בענייננו: ההתנגשות בין ראש הבוכנה לשסתומים תגרום לשבר בהם, השברים יכלאו בין הבוכנה לבין ראש המנוע אשר בסיבובו ובהמשך פעולתו יגרום לשבר הבוכנה ולהוצאת המנוע מכלל פעולה.

לאור האמור, הגיע מומחה בית המשפט למסקנה כי הנזק נגרם למנוע אך ורק כתוצאה מהחלפת הצ'מברים. לפי הערכתו המנוע לפני החלפתם הצ'מברים, פעל כראוי ולא היה בו כל גורם אחר שהיה יכול לגרום לנזק.

הנתבעת ניסתה לקעקע את חוות דעתו של מומחה בית המשפט בחקירתו הנגדית, דה עקא שכשלה בכך כישלון חרוץ:

הנתבעת ניסתה להטיל ספק בחוות דעתו בשים לב לכך שבדק את המנוע ארבע שנים לאחר האירוע, לאחר שהמנוע היה זרוק במקום שכוח אל, וכפי שטענה בסיכומיה נותר הוא זנוח בגשמים ובשמש למשך ארבע שנים, ונבדק כאשר הוא כבר חלוד. דה עקא שהמומחה הסביר כי היו לו צילומים, בין היתר צילומים מטעם השמאי של חברת הביטוח, משה שיף, אשר הגיע ובדק את הרכב כבר למחרת הנזק, ושהצילומים שלו היו אותנטיים, ובנוסף לכך טען המומחה כי בלאו הכי אין נפקות רבה לצילומים עת עסקינן בפריט במנוע המכונה "צ'מברים". עת נשאל בחקירתו, על קביעתו דנא, בעוד הוא לא ראה בפועל את ראש המנוע השיב הוא כי "...בפרוצדורה של החלפת צ'מברים לא צריך לפרק ראש מנוע. לכן גם אם הייתי רואה אותו ומצלם אותו זה לא היה נותן כלום..." (ראו עמוד 25, שורות 20-22). בהקשר זה יש לדחות על הסף את טיעוניה של הנתבעת בסיכומיה לפיהן הבדיקה של המומחה בוצעה כאשר לא היו בידי הבודק חלקי מנוע ובפרט ראש המנוע.

חרף טיעוני הנתבעת, התרשמתי כי אופן בדיקתו של המומחה היה יסודי עד מאוד. המומחה הסביר כי בבדיקתו הסתמך הוא, פרט למה שראה בפועל, על הפרמטרים הבאים:

"...קודם כל על הפרוצדורה של העבודה. ברגע שמחליפים צ'מברים זה ברור שזה בראש המנוע, וכל חוות הדעת של איל מהיר והתצהיר של אדון סמי שמדברים על זה שהם לא עבדו או עבדו מעט, ולא פרקו חלקים, זה התצהיר של אדון סמי, וגם השמאי שלו, זה לא נכון פשוט, כי אי אפשר להגיע לצ'מברים שנמצאים בראש המנוע בלי לפרק את המכסה מעל ראש המנוע. אי אפשר להחליף צ'מברים מבלי לפתוח את המכסה שמכסה את ראש המנוע, שבפנים עובדים כל הפסנתרים, קוראים להם פסנתר, נדנדים, כל מכונאי נותן לזה שם אחר..." (ראו עמודים 24-25, שורות 29 ואילך).

למרות טיעוני הנתבעת, המומחה טען כי בתיקון שעשתה הנתבעת ראש המנוע לא פורק, ואף ידע להסביר כיצד הוא למד על כך (ועל כך ראו עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 17 ואילך).

הנתבעת ניסתה לקעקע את מהימנות חוות דעתו של המומחה בשים לב לכך שבדיקתו נעשתה לאחר חלוף זמן רב, כאשר המנוע כבר היה חלוד. לצד זאת המומחה הסביר כיצד בדק הוא בכל זאת את המנוע והגיע למסקנה אליה הגיע בסופו של יום, והסבריו היו מנומקים ומקובלים עלי עד מאוד.

המומחה העיד על האופן בו בדק את המנוע, וכך בין היתר טען הוא בפני כלהלן:

".. .יש עוד חלקים בתוך הבלוק חוץ מהבוכנות שעובדות, יש צילינדרים שהבוכנות נעות בתוכן. את מה שיכולתי לבדוק... הרי הבלוק ישנו, אף אחד מהשמאים שהיה שם לא נגע בבלוק. מה שניתן לבדוק בבלוק זה שניתן לפרק את הבוכנות, את המיסבים, את הטבעות של הבוכנות, ולגלות אם הם נשאו איזושהיא מחלה קודמת. את זה אף אחד לא בדק. היחידי שבדק זה אני....אני ישבתי שם... פרקנו את המיסבים, פרקנו את הבוכנות, הסתכלתי על המצב שלהם, רק לצילינדר 4 היה חסר, הוא נשבר כתוצאה מהשסתומים למעלה שנשברו בתוך הצילינדר. כתוצאה מאותה תקלה גדולה. לא הצלחתי למצוא ולא מצאתי שום דפקט אחר במנוע. זה כדי לבודד את הנושא הזה שלא היו שותפים נוספים לאותה בעיה שעליה נתתי את חוות הדעת..." (עמוד 26, שורות 15-29).
המומחה העיר והוסיף כי ".. .מי שבאמת היה צריך לעשות את זה, הוא מי שטוען שהתקלה במנוע היא לא בגלל הטיפול אלא בגלל תקלה אחרת, בסיסית במנוע... ולא אני..." (שם).

לשאלה כיצד למרות הטיפול הלקוי המשיך הרכב ונסע מאות קילומטרים עד לתקלה השיב המומחה כי לא ברור לו עד כמה הרכב אם בכלל נסע לאחר מכן, והוסיף כי הדבר כלל לא הוכח, לצד זאת, השיב כי כך או כך, "...ברגע שהנדנדים האלה לא נמצאים קבועים לוקח להם זמן עד שהם מפרים את הסדר של תפקידם שלמענם הם מורכבים..." (עמוד 29, שורות 6-8).

יודגש כי המומחה היה נחרץ בעדותו ולא הותיר כל ספק, באשר למידת בקיאותו ומידת מקצועיותו ומקצועיות חוות הדעת שכתב.

משקלה של חוות דעת מומחה בית המשפט

תקנה 130 (ג) לתקנות סד"א, קובעת כלהלן:

"...(ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה...".

דהיינו, עת מונה מומחה בית המשפט בהסכמת הצדדים, כפי שארע בענייננו, הרי שחוות דעתו היא חוות הדעת היחידה המונחת בפני בית המשפט ואין להיזקק מעתה ואילך לחוות דעת הצדדים.

זאת ועוד, הנתבעת בקשה לחקור את מומחה בית המשפט ולערער את חוות דעתו, והלה העיד בפני ביום ה- 28/2/17. בעדותו ניסתה הנתבעת לקעקע את עדותו אך ללא הועיל. המומחה היה בהיר, עדותו רציפה וקוהרנטית, והשיב באופן נחרץ ומנומק לעילא על שאלות הנתבעת, ונימק היטב את קביעתו ואת חוות דעתו, באופן שלא הותיר כל מקום לספק בדבר מידת מקצועיותה של חוות דעתו.

ויודגש, את עדותו של מומחה בית המשפט, אינג' יצחק סמו, מצאתי כעקבית, קוהרנטית ואמינה ביותר. עדותו הותירה בפני רושם מהימן, ועל אף ניסיונות ב"כ הנתבעת לקעקע את חוות דעתו לא עלה הדבר בידו, ולמעשה, ההיפך הוא הנכון. לאור עדותו בפניי מצאתי כי היה בה כדי לחזק אף יותר את חוות דעתו ואת נכונותה והוא אף נתן הסבר ארוך, מקיף ומשכנע, מעבר לכתוב בחוות דעתו.

לאור האמור, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שחוות-דעתו של המומחה נבחנה ביסודיות רבה במהלך חקירתו הנגדית ע"י הנתבעת והיות וחוות הדעת לא נסתרה אלא אף חוזקה ובהיעדר נימוק כבד משקל שלא לקבל את מסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט, הרי אני קובעת שיש לאמצן ובמלואן.

כך נקבע לעניין זה ב- ע"א 293/88, חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי [פורסם בנבו] (1988) (כבוד השופט ש' אלוני, בפסקה 4):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

על כלל זה, שלפיו בית המשפט יסטה מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט רק בהימצא נימוקים כבדי משקל המצדיקים לעשות כן, חזר בית המשפט העליון פעמים רבות (ראו למשל: ע"א 9323/04, מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 [פורסם בנבו] (2006) כבוד השופט א' א' לוי, בפסקה 22; ע"א 2099/08, עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ [פורסם בנבו] (2010), כבוד השופטת ע' ארבל, בפסקה 22). נימוקים לסטייה ממסקנות המומחה מטעם בית המשפט לא נמצאו, וממילא שאף לא נמצאו נימוקים כבדי משקל לסטייה ממסקנות אלו.

לפיכך, ובנסיבות הקיימות בהן אין כל נימוק - קל וחומר אין כל נימוק שהינו כבד משקל - להימנע מאימוץ מסקנות המומחה, המסקנה היא שיש לאמץ את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט במלואן ולקבוע כי הנזק הנטען של התובעת הינו כאמור בחוות דעתו המלומדת, וכן ניתן להסתמך על הבדיקה שביצע המומחה ואשר הצביעה על טיפול רשלני ברכב, אשר הסב לנזק הנטען.

בנסיבות בהן המחלוקת בין הצדדים הינה מקצועית בעיקרה, די באימוץ חוות דעת המומחה של בית המשפט על מנת לסתום את הגולל על תובענה דנא.

ויודגש- מומחה בית המשפט קבע מפורשות כי הנזק למנוע נשוא התביעה , נגרם אך ורק כתוצאה מהחלפת הצ'מפרים וכי הנתבעת התרשלה בתיקון המנוע , אותו היא בצעה.

על אף טענות הנתבעת בסיכומיה כי בחקירתו הנגדית הוכיחה היא אחרת, סבורתני כי אף חקירתו הנגדית של מומחה בית המשפט ע"י הצד שכנגד לא הצליחה לקעקע את חוות דעתו אשר היתה מקצועית לעילא ועילא, והלה ביטא במקצועיות ובפשטות את פשר התקלה במנוע הרכב נשוא התובענה.

ודוק- היות ועסקינן בתובענה אשר המחלוקת בה הינה מקצועית כמעט לחלוטין, ומהווה עניין שבמומחיות, לחוות דעת מומחה בית המשפט ישנה חשיבות מכרעת.

למעלה מן הצורך - נסיבות האירוע שבמחלוקת, ועדויות הצדדים

בנסיבות האמורות, והיות ומומחה בית המשפט קבע נחרצות כפי שקבע כלהלן, רק למעלה מן הצורך אדרש ליתר החומר הראייתי המצוי בתיק, ולעדויות מטעם הצדדים בעניין:

לשיטת המומחה אין מחלוקת באשר למהות הטיפול המקצועי אשר קיבל הרכב נשוא התובענה. מאידך, הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לאי אלו פרטים טכניים באשר לנסיבות האירוע, וביניהם בין היתר- מועד הכנסת הרכב נשוא התביעה למוסך הנתבעת, מועד שחרור הרכב מהמוסך, משך הזמן בו שהה הרכב במוסך, וכן המועד שחלף משחרור הרכב מהמוסך ועד המועד בו ארעה התקלה נשוא התביעה, וכן מספר הקילומטרים שגמא הרכב ממועד השחרור ועד לקרות התקלה.

בהקשר זה יצוין, כי לא סופקו לבית המשפט די והותר נתוני ם בכדי להכריע באשר לנסיבות המדויקות של האירוע, וביניהן משך הטיפול וכיוב'.

בעוד שלטענת התובעת ביום ה-24/12/11 הכניסה היא את הרכב לטיפול במוסך הנתבעת והמשאית שוחררה ביום 27/12/11, ובאותו יום ממש נתקעה היא, הרי שלטענת הנתבעת המשאית עבדה ופעלה ונסעה מספר רב של קילומטרים לפני התרחשות התקלה הנטענת ואף הטיפול ארך מספר שעות בלבד.

למעשה שני הצדדים בחרו שלא ליתן פירוט מלא ומדויק באשר למועד בו הוכנס הרכב למוסך והמועד בו הוא שוחרר. לטענת התובעת הרכב הוכנס למוסך הנתבעת ביום ה- 24/12/11 והוא שוחרר ביום ה- 27/12/11, דא עקא כי החשבונית עליה נסמכת התובעת מעלה כי לכאורה הרכב הוכנס למוסך ביום ה- 11/12/11.

נציג הנתבעת, מאידך, כלל לא העיד בעניין ואף לא צירף כל מסמך או נייר עבודה היכול ללמד מתי הוכנס הרכב למוסך, ומתי שוחרר. טענתו, בדיון בפני, כי המדובר בתיקון של כמה שעות, נדחית על ידי בהיותה בלתי סבירה. הכיצד זכר נציג התובעת, מתוך רכבים רבים בהם מטפל הוא בדרך קבע, כי דווקא טיפול זה ברכב זה ארך מספר שעות, וזאת מבלי להסתמך על ניירות עבודה? טענתו זו אינה סבירה ואינה מבוססת.

למרות שהצדדים היו חלוקים על נסיבות רבות טרם התיקון, במהלכו ואף לאחריו, הרי שלאור מסקנות מומחה בית המשפט, ולאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית ע"י הנתבעת, אני קובעת כי אין כל רלוונטיות למחלוקות אלו ומשכך איני נדרשת ככל להכריע בהם.

גובה הנזק

משקבעתי כי התיקון שנעשה ע"י הנתבעת היה תיקון רשלני, יש לדון כעת בנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות תיקון זה.

מתוך תצהיר התובעת עולה כי בעקבות התיקון הרשלני , הוא התיקון נשוא התביעה, נאלצה התובעת להחליף את ראש המנוע של המשאית במנוע משומש בעלות של 69,043 ₪ כולל מע"מ ואף צרפה לתצהיר מטעמה העתק החשבונית של מוסך חורה בגין החלפת ראש המנוע.

הנתבעת מאידך טענה כי לא היתה כל הצדקה להחלפת ראש המנוע וכי ניתן היה לתקן את המנוע בעלות נמוכה יותר וכי בנסיבות העניין, אין הנתבעת צריכה לממן לתובעת מנוע חדש, בפרט בשים לב לעובדה כי המנוע המקורי עצמו היה ישן.

דא עקא כי מומחה בית המשפט בחקירתו הנגדית ציין מפורשות, כי במקרה מסוג זה יש להורות על החלפת ראש מנוע ולא על תיקונו:

"לשאלת בית המשפט מה הפרוצודורה לתיקון לאחר תקלה מסוג זה, אני משיב החלפת ראש מנוע כמו שנעשה פה. כדי להתחיל לתקן את המנוע נשוא התביעה, לא היה מספיק 50,000 ₪..." (ראו עמוד 30 שורות 14-15 ).

כמו כן את טענת הנתבעת כי התובעת קיבלה מנוע טוב יותר מהמנוע שהיה לה, הפריך המומחה בטענה כי המנוע נשוא התיקון יכול היה לעשות אף מיליון קילומטר וכי תחזוקתו היתה לתפארת (ראו עמוד 30, שורות 25-28 לפרוטוקול).

נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי בעקבות התיקון הלקוי שנעשה למשאית נאלצה התובעת להחליף את ראש המנוע וחלפים נוספים בעלות של 69,043 ₪, כולל מע"מ, וכן כי היא נאלצה לגרור את המשאית למוסך בעלות של 1000 ₪, כולל מע"מ, ובסה"כ של 70,043 כולל מע"מ .

נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי לתובעת נגרמו נזקים בסך כולל של 70,043 ₪, כולל מע"מ, בגין התיקון הלקוי נשוא התביעה ומשכך אני מחייבת את הנתבעת , לשלם לתובעת את סך הנזק הנ"ל.

התובענה השנייה - התיק הנידון במאוחד - ת"א 35965-10-13

התובענה הנוספת שבכותרת, והנידונה במאוחד עם התיק שבכותרת הינה תובענה זו אשר ראשיתה בתובענה על סכום קצוב אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל על הסך של 18,240 ₪, כולל ריבית והצמדה ממועד התיקון ועד להגשת התובענה, אשר הגישה הנתבעת שבתיק העיקרי כנגד התובעת, בהמשך לתיקון אשר בצעה ברכב התובעת ותיקונים נוספים, בסך של 17,733 ₪.

לטענת התובעת בתיק זה ( מוסך השירות) , היא ביצעה את התיקונים המבוקש ים וסיפקה שרותי מוסך לרכב נשוא התובענה, ואילו הנתבעת אישרה את הזמנת התיקו נים, לרבות את סכום החיוב. לטענתה, הנתבעת נותרה חייבת לה בגין כך ובגין טיפולים נוספים שניתנו לרכבי הנתבעת סך של 17,733 ₪. התובעת צרפה לתביעתה זו ראייה בכתב בחתימת הנתבעת.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התביעה על הסכום הקצוב ולחילופין עתרה היא לעיכוב ההחלטה בכך עד למתן הכרעה בתיק העיקרי שבכותרת התלוי ועומד בפני. לטענת הנתבעת היות והתובעת טיפלה ברכבה באופן רשלני באופן שאילץ אותה להחליף את ראש המנוע, פטורה היא מתשלום עבור הטיפולים הנטענים ולכל הפחות עבור התיקון נשוא המחלוקת בין הצדדים.

כבוד הרשם, פרי מנוביץ, הורה ביום 2/10/13 על עיכוב ההליכים ועל העברת העניין לבית משפט השלום בבאר שבע.

ביום 11/6/15 ניתנה רשות להגן ע"י כבוד הרשמת הבכירה וינשטיין, וביום ה- 15/6/15 הוריתי על כך שאף תיק זה יישמע בפני במאוחד עם התיק שבכותרת.

עיון בחשבוניות אותה צרפה התובעת לתביעה שבנדון מעלה כי החשבוניות הינן בגין מספר תיקונים, הכוללים גם את התיקון נשוא התביעה הראשונה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי עלות כל התיקונים שניתנו לנתבעת ע"י התובעת עומד על סך של 17,733 ₪ כולל מע"מ. אין אף מחלוקת כי הטיפול אותו ביצעה התובעת לרכב הנתבעת ואשר קבעתי לגביו במסגרת התביעה הראשונה כי היה רשלני עמד על סך של 2,330 ₪. אין ספק כי הנתבעת אינה חייבת והתובעת אף אינה רשאית לדרוש, כי הנתבעת תשלם עבור הטיפול הרשלני, וכעולה מסיכומי הנתבעת שכנגד- יהיה זה בחזקת חוטא יצא נשכר.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת נותרה חייבת לתובעת בגין הטיפולים נשוא התביעה השנייה סך של 15,403 ₪ בלבד, כולל מע"מ.

סוף דבר

נוכח כל האמור לעיל, ולאור טענת הקיזוז שהועלתה ע"י הנתבעת בתביעה השנייה, דהיינו- התובעת בתביעה הראשונה, אני מחייבת את הנתבעת בתביעה הראשונה- מוסך השירות, היא התובעת בתביעה השנייה, לשלם לתובעת- עוז הדרום, לאחר קבלת טענת הקיזוז שהועלתה על ידה, סך כולל של 54,640 ₪, כולל מע"מ , כשהוא נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה הראשונה ועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת שבתובענה הראשונה- מוסך השירות, לשלם לתובעת – עוז הדרום-הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין שתי התביעות שבכותרת, בסך הכולל של 18,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בהמשך להחלטתי מיום 28/2/17 אני פוסקת כי שכרו של המומחה מטעם בית המשפט בגין ביטול הדיון שהיה קבוע ליום 16/2/17 ואשר בוטל בגין בקשה מטעם הנתבעת ( מוסך השירות) יעמוד על סך של 1,500 ₪ . סכום זה ישולם למומחה ע"י הנתבעת בתביעה הראשונה, בתוך 30 יום מהיום ואם לא הוא יישא ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

למען הסר ספק, הסכום שפסקתי למומחה בגין עדותו בפניי מיום 28/2/17 בסך של 3,000 ₪ הינו מתוך הפיקדון שהופקד ע"י הנתבעת בתיק בית המשפט בתביעה הראשונה, ועל הנתבעת לשאת בתשלום שכרו.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, א' אייר תשע"ז, 27 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עוז הדרום
נתבע: מ.ס. מוסך שירות בע"מ
שופט :
עורכי דין: