ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיה ברסלבי נגד עיריית תל-אביב :

לפני כבוד ה שופט אריאל צימרמן

המבקשים:

  1. חיה ברסלבי
  2. גור ברסלבי
  3. ציון גיל
  4. ד"ר שמעון לב
  5. כאמל באכר

ע"י ב"כ עו"ד רון לבנטל ועו"ד שי ארז

נגד

המשיבים:

  1. עיריית תל-אביב
  2. יורם שדה
  3. מנהל מקרקעי ישראל

החלטה

פרק נוסף בסכסוך השכנים, אשר זיקתו לבית משפט זה לא הובהרה. כאן ענייננו בבקשה לסעד זמני, שאין כל מקום לתתו.

1. המשיב 2, מר יורם שדה ( להלן: "שדה"), מחזיק במקרקעין ברח' זכרון קדושים ביפו, על מצוק שעל שפת הים. חלקם בבעלותו, חלקם רשומים כיום על שם המדינה ונתונים לסכסוך משפטי שאינו מענייננו. במקום בית ו "גן זכרון" לזכר אביו של שדה, האלוף יצחק שדה ע"ה, מייסד הפלמ"ח ומפקדו הראשון. המבקשים הם שכניו של שדה . כל אלו והרשויות אף הן חלוקים זה זמן על היקף זכויותיו של שדה ושימושו במקרקעין. מגוון הליכים התנהלו (אחד מהם לפניי: ת"א 47596-07-15 שדה נ' ברסלבי), אף הם אינם מענייננו כאן.

2. המבקש, שבעבר הקים גדר סביב המקרקעין ונדרש בידי הרשויות להורסה, חפץ להקים גדר חדשה סביב המקרקעין. הוא פנה לוועדה המקומית לתכנון ובניה בתל אביב (להלן: "ועדת התכנון") לקבלת היתר. ביום 1.4.2015 זכה בהיתר זמני , וביום 15.4.2015 תוקן (נספח א' לבקשה; המבקשים טוענים מטעם שלא הוסבר כי ההיתרים הם משנת 2016 דווקא). ההחלטה אינה חוקית, סברת המבקשים, שכן היא נעשתה בלא קבלת הסכמת הגוף המכונה בידם גם בתובענה מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), בעלי הקרקע, כך תיאורם, אף תוך "התעלמות" מזכויות המבקשים, שכניו של שדה. הם מוסיפים כי "גילוי למעשה על החלטה בלתי חוקית זו של הוועדה רק לאחרונה" (ס' 27 לתובענה). החלטות ועדת התכנון, גורסים המבקשים, נוגדת כל הליך מנהלי תקין ולכן הן בטלות. פניות לוועדת התכנון מיום 10.9.16 ו-30.3.17 (נספחים ח' ו-ט' לתובענה) לא נענו. מכאן הפנייה לבית המשפט, בתובענה לסעד הצהרתי שלפיו החלטות ועדת התכנון התקבלו באופן בלתי תקין ובהתאם בטלות. בגדרי התובענה: בקשה לצו מניעה להמשך יישומן של שדה את ההחלטות בדרך של עבודות "שמתבצעות בימים אלה ממש להקדם גדר לפי היתר בניה זמני". זו הבקשה שלפניי.

3. דין הבקשה להידחות. לפנינו אחד המקרים החריגים שבהם על בית המשפט להפעיל סמכותו ולדחות את הבקשה בלא צורך אפילו בתשובת הצד שכנגד, שכן המדובר בבקשה שאין כל דרך להעתר לה. אבהיר טעמיי לכך.

4. קושי ראשון: שאלת הסמכות העניינית. מובן שגם ספק סמכות אינו שולל מניה וביה את סמכות הדיון בבקשה דחופה לסעד זמני, אולם נדרש ספק ונדרשת דחיפות, ומזה ומזו אין כאן. ככל שהדברים נוגעים לאותו ספק סמכות (בהיעדר הדחיפות נעסוק בהמשך) , הרי שהמבקשים, בניגוד לחובתם בדין, לא התיימרו אפילו לבאר מה לו לבית משפט השלום לעסוק בשאלת תקינותן המנהלית של החלטות ועדות תכנון ובניה. אף לגופו קשה לזהות את מקור הסמכות, שהרי לפנינו תקיפה ישירה של החלטה מנהלית של גוף מנהלי בתחום התכנון והבניה (ראו: רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר, פ"ד נט(5) 473 (2005); כן עיינו: החלטת כבוד השופט (כתארו אז) א' אורנשטיין בת"א (מח'-ת"א) 1295/05 גביש נ' עיריית גבעתיים (10.6.2008) ; סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 וסעיף 10(א) לתוספת הראשונה לחוק)).

ראוי לציין שהמבקשים עצמם גרסו עד הנה שהנתיב שעליהם לפעול בו הוא זה המנהלי: הם פנו במכתבים לוועדת התכנון, הלינו על החלטותיה המנהליות, תקינותן ודרך קבלתן, וביקשו אף להשמיע דבריהם לפני הוועדה. אם לא די בכך, סיימו את מכתבם הראשון (נספח ח' מיום 10.9.16, סעיף 25), בהתראה שלפיה אם פנייתם לא תיענה "ישקלו פנייה להליכים מנהליים כנגד ההחלטה השגויה" , ועדת ערר תחילה. כיצד הגיעו לבסוף לכלל תובענה אזרחית בבית משפט זה , לא פירשו.

5. קושי שני: מיהות המשיבים. תקיפה שאמורה להיות ישירה את החלטות ועדת התכנון, אך עיריית תל אביב היא שנמנית כנתבעת (וזאת לצד הגוף שאינו קיים עוד בשמו זה, הנתבע 3). ועדת התכנון נפקדת, אף שאת החלטותיה התבקש בית משפט זה להעביר תחת שבט ביקורתו.

6. קושי שלישי: מיהות המבקשים. נפגעו מקרקעי מדינה, נטען. נתמהה מדוע המדינה אינה זו שמשמיעה קולה, ומה לשכנים – שאינם מצביעים על אינטרס קונקרטי שלהם שנפגע – לשמש למדינה כפה. ויוער: מובן ששומה על המדינה לשמור על מקרקעיה, ובית המשפט לא ירפה ידיה. אולם כאן המדינה, כך עולה גם מן הבקשה, פעילה כל צרכה, ערה היטב לסוגיות הקשורות בהחזקתו של שדה במקרקעין, ואף מנהלת הליכים בעניינו. תמשיך אפוא המדינה לפעול כחוכמתה וכפי חובותיה לפי כל דין, אולם לא נדע מה למבקשים להלין על היתר שניתן.

7. קושי רביעי: שיהוי מאיין. ההחלטות ניתנו בשנת 2015 (אף שבבקשה צוין שוב ושוב כי היה זה בשנת 2016). המבקשים טוענים כי למדו על ההחלטות "לאחרונה". נניח כרגע להיעדר הדיוק והאמורפיות של הטענה. לכל המאוחר, ביום 10.9.16 ידעו, שהרי שלחו מכתב דרישה לוועדת התכנון, ונתנו לה עשרה ימים לחזור בה מהחלטתה. והנה חלפו שבעה חודשים, ולא נעשה דבר אופרטיבי; זאת זולת משלוח מכתב נוסף ביום 30.3.17, שבגדרו קוצרה ההתראה ל-48 שעות טרם נקיטת הליכים. גם אלה חלפו עברו. שנים מאז ההחלטה, זמן ניכר מאז שהמבקשים יודעים עליה, המבקש כבר החל בבניית הגדר, ובקשה הבאה עתה למתן צו זמני לוקה בשיהוי מאיין.

8. קושי חמישי: חוסר תום לב. ערים היטב לכך ששיהוי עלול להוביל לדחיית בקשה לסעד זמני, נקטו המבקשים לשון עמומה של מועד ידיעתם על ההחלטות. "רק לאחרונה" גילו, טענו בתובענתם כאמור בסעיף 27. אולם ביום 10.9.16 הרי שלחו מכתב: כבר אז ידעו. יתרה מכך, באותו מכתב השתמשו המבקשים באותה לשון אמורפית: הם "גילו למעשה על החלטה בלתי חוקית זו של הוועדה רק לאחרונה", נאמר. אם כן, מתי? לא נטע מסמרות, אולם עיון בהחלטות הוועדה יכול ללמד: ההחלטה השנייה, זו מיום 15.4.2015 מוענה למר ציון גיל, מרח' זכרון קדושים 6 בת"א-יפו. מר גיל, שהוא שכנו של שדה, והמשמש כאן כמבקש 3. קרי, לכאורה ובאין הסבר אחר: מיד עם מתן ההחלטה המאוחרת, זו המאזכרת את קודמתה, נשלחה היא לאחד המבקשים, לפני שנתיים ימים; אף זכותו להגיש ערר תוך 30 ימים (שחלפו לפני כשנתיים) צוינה במכתב. יתרה מכך: מיעון המכתב למר גיל, בין אם הגיע ליעדו ובין אם לאו, משמעותו המסתברת היא שמר גיל הגיש התנגדות, והיה מודע להליך של בקשת ההיתר עוד טרם נתכנסה הוועדה. אין בכך פסול, אולם מובן שהיה צריך לציין את הדברים מפורשות, שכן הם היו מלמדים באופן הברור ביותר כי המבקשים או לפחות מי מהם ער לענייני ההיתר מזה שנתיים תמימות. העובדה שכל אלה לא בוארו ולא פורטו, אלא בית המשפט נדרש היה לגלותם מעיון בבקשה, והעובדה שהמבקשים הסתפקו בניסיון לבאר את עיתוי הגשת הבקשה שנתיים לאחר קבלת ההחלטות, באמירת 'גילו לאחרונה', היא חוסר תום לב. כאשר בבקשה לסעד מן היושר המדובר, די בכך להביא לעתים לדחיית בקשה, אפשר שמטעם זה לבדו (ראו: רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות (1984) בע"מ, פ"ד מז(5) 165 (1993); רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ (12.01.10) ).

9. קושי שישי: מאזן הנוחות. נשאל עצמנו, עד כמה הדיר הנזק אם לא יינתן צו ולבסוף יימצא כי היה צורך בנתינתו. אין כל התייחסות של המבקשים לשאלה זו. ונשיב אנו: הדיר. המדובר בגדר. היא ניתנת להריסה, בדיוק כשם שבעבר דרשו הרשויות הריסת גדר שנבנתה ללא היתר (להבדיל מזו הנוכחית, הנבנית בהיתר). לא יינתן צו זמני אפוא, ודאי במסגרת ההליך הנוכחי, ואם יימצא בסופו (או בגדרי כל הליך אחר) שההיתר בטל ועמו בטלה הזכות להעמיד את הגדר, ניתן יהיה להורסה.

10. הטעמים האמורים, ודאי בהצטברם, מובילים באופן הברור ביותר לצורך בדחיית הבקשה לסעד זמני. זאת, בלא צורך בתגובה ועל בסיסו דיון. הבקשה לסעד זמני נדחית אפוא. משלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות לטובת הצד שכנגד. יבחנו המבקשים היטב גם את התוחלת בהמשך בירור ההליך העיקרי בבית משפט זה. כל זאת, מבלי לגרוע מזכותם להגיש הליך מתאים (אם קיים), או להניע את הרשויות לפעול כיאות בכל הקשור לגדר האמורה ובנייתה, כאשר באלה איני חורץ דעה.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ז, 27 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חיה ברסלבי
נתבע: עיריית תל-אביב
שופט :
עורכי דין: