ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד לינוי לגאלי :

לפני כבוד ה שופטת שרית קריספין-אברהם

המבקשים:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד צ'פניק

נגד

המשיבה:
לינוי לגאלי
ע"י ב"כ עו"ד גולן

החלטה

בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיבה, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 11.12.16, ניתן כנגד המשיבה, צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח משטרה מספר 2121052013, כאשר בהמשך, הוגש כנגד המשיבה כתב אישום המייחבירה של נהיגה בשכרות, מכח החזקה הקבועה, לגבי מי שנדרש, כחוק, למסור דגימת נשיפה לבדיקת שכרות וסירב.

הפסילה הוארכה מעת לעת, בהסכמת ב" כ המשיבה ו ביום 26.4.17, טענו הצדדים לבקשה , כמפורט בפרוטקול הדיון.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתה של המשיבה ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגת ה של המשיבה כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

הסנגור הודה בקיומן של ראיות לכאורה ותיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 9.12.16, בשעה 04:01 לערך, נהגה המשיבה ברכב, ב תל אביב, ברחוב גבעת התחמושת, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיע ה בסמוך ל בית מספר 8, נעצרה לבדיקה במחסום משטרתי, לאיתור נהגים שיכורים.

השוטר שעצר את המשיבה, ביצע לה בדיקת "נשיפון", בה ני תנה אינדיקציה לאלכוהול, עיכב אותה לצורך ב דיקה במכשיר "ינשוף" וביצע לה בדיקת מאפיינים, בה נמצאו הממצאים הבאים: המשיבה הי תה יציבה בעמידה, לא הצמידה עקב לאגודל (בוהן) במבחן הליכה על הקו וכן, החטיאה פעם אחת במבחן הבאת אצבע לאף.

השוטר ציין, בדו"ח פעולה לאכיפת איסור נהיגה בשכרות, כי מפי ה של המשיבה נדף ריח קל של אלכוהול וכי נראה כי היא נתונה תחת השפע ה בינונית של משקאות משכרים ואילו בנסיבות שרשם בגב הדו"ח, ציין כי נדף מפיה ריח חריף של אלכוהול.

השוטר, שהו גם מפעיל "ינשוף"מוסמך, לכאורה, הסביר למשיבה על הליך הבדיקה והדגים אותו בפניה, אך המשיבה לא נתנה נפח נשיפה מספיק, לאורך פרק הזמן המינימלי הנדרש ולכן, לא בוצעה מדידה תקינה.
הליך הבדיקה צולם על ידי שוטרת אחרת וניתן לראות בסרטון, הנמשך כ-8 דקות, כיצד מסביר השוטר למשיבה את הליך הבדיקה, מתרה בה כי אם לא תיתן נפח נשיפה מספיק, כמו בבדיקות הראשונות, תחשב כמי שסירבה להיבדק, מדגים בפניה שוב ושוב את הליך הבדיקה, מסביר לה כי עליה לנשוף עד שהכוכביות, המעידות על נפח הנשיפה, תמלאנה את המסך, שב ומסביר לה כי אינה נושפת לתוך צינור הנשיפה, כנדרש ונותן לה מספר רב של הזדמנויות לנשוף, תוך שבין כל נשיפה לנשיפה, הוא מחילף פית נשיפה ושב ומתרה בפני המשיבה, כי עליה לנשוף את מלוא הנפח הנדרש ולא, תחשב כמסרבת וכשיכורה ברמה הגבוהה ביותר וכן, מסביר לה את העונש הקבוע בחוק בגין עבירה זו.
ניתן לראות בסרטון כיצד המשיבה נושפת באופן חלקי ומפסיקה בטרם עת את הנשיפה ובחלק מהסרטון, ניתן לראות גם כי אינה מצמידה שפתיה לפית הנשיפה.
סך הכל, ניתנו למשיבה 12 הזדמנויות לנשוף וליתן דגימה תקינה.
עוד ציין השוטר, כי המשיבה לא שיתפה פעולה במהלך כל הטיפול בה ומעיון במסמכים, עולה כי המשיבה סירבה לחתום על כל מסמך שנמסר לידיה.

המשיבה הוד תה כי עובר לנהיגה, שתתה חצי כוס יין.

בשלב זה של הדיון, די במסמכים המצויים בתיק החקירה – דו"ח הזמנה לדין, מזכרים, תוצאות מבחני הביצוע, פלטי בדיקות שנערכו למכשיר ה"ינשוף", פלטי בדיקת ה"ינשוף" שנערכה למשיב ה, סרט הוידיאו, דו"ח עיכוב, נספח לכתב האישום ואף בדברי המשיבה עצמו, כדי לקבוע שבידי המבקשת ראיות לכאורה ואף למעלה מזה , שיש בהן כדי להביא להרשעתה של המשיבה בדין.

באשר לטענות ב"כ המשיבה כי לא הוסבר למשיבה כי עליה לנשוף כהלכה ולא – תחשב כשיכורה, הרי שהן נסתרות באופן חד משמעי בסרטון הווידיאו, ממנו ניתן ללמוד כי השוטר הסביר, הדגים ושב והסביר למשיבה, פעם אחר פעם, ללא לאות, את הליך הבדיקה, אופן הנשיפה, משמעות אי מתן נשיפה מספקת, משמעות הסירוב והעונש הקבוע בחוק.

מסוכנות

מסוכנותו של המשיבה נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועב רה.

בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נגד רז גוליו, קובע כבוד השופט מלץ:
"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהגה המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: הת נהגהותו של הנהגה בתאונה הנדונה, והת נהגהותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

המשיבה נוהג ת משנת 2011, לחובתה הרשעה קודמת אחת וכמו כן, תלוי ועומד כנגדה כתב אישום נוסף, בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, המייחס לה עבירה של נהיגה בשכרות, מיום 4.12.15, דהיינו, מדובר באירוע שני, בו משלבת המשיבה אלכוהול ונהיגה, לכאורה, בפרק זמן של שנתיים בלבד.

מסוכנות המשיבה נלמדת גם מהעבירה המיוחסת לה, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי:
"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהגה בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגהים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגהות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגהים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגהים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה".

בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל, נאמר:

תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.
"מי שמתיר לעצמו לנהוג במצב כזה (שיכרות – י.א.) מעיד על עצמו שנהיגתו מסכנת את הציבור" (ראו: בש"פ 6406/04 איסוג ספנייב נ' מ"י (לא פורסם); וכן ע"פ 5002/99 בן איסק נ' מ"י, ( פ"ד מט(4) 163)".

בע"ח 26972-12-10 חימי נ' מדינת ישראל, נאמר:

"כאמור, הטעם העומד ביסוד הפסילה המנהלית הוא כפול: בראש ובראשונה, העברת מסר הרתעתי לציבור והשנייה, טיפול מיידי במסוכנות של הנהגה אשר חטא בביצוע העבירה".

בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, קבע כבוד השופט מודריק:
כי " נהגה הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינ ימלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהגה כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מתקיים".

המחוקק הביע דעתו לגבי המסוכנות הנשקפת מעבירה של נהיגה בשכרות, בעונש החובה שקבע בצידה.

מכאן אנו למדים כי הן המחוקק והן בית המשפט העליון, רואים בעבירת השכרות עבירה המהווה סיכון של ממש לציבור עוברי הדרך ומצדיקה הרחקת נהג מהכביש, גם טרם הרשעתו.

מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתה המנהלית של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של שמונה חודשים ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ז, 27 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: לינוי לגאלי
שופט :
עורכי דין: