ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה תשובה נגד זק דוד בניים :

בפני כבוד ה שופטת ליאת הר ציון

תובע

יהודה תשובה

נגד

נתבע

זק דוד בניים

פסק דין

בפני תביעה לפינוי הנתבע מהמושכר – חנות הנמצאת ברחוב רזיאל 7-9 בנתניה, הידוע כגוש 8266 חלקה 65, תת חלקה 4 ( להלן: "המושכר"). התביעה הוגשה בהתאם לפרק ט"ז (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
יוער כי הנתבע ציין בדיון שהתנהל בפני ביום 25.4.17 כי הוא מיוצג על ידי עורך דין. אולם הנתבע לא התייצב לדיון בליווי עורך-דינו, בשל קשרי עורך הדין עם בא-כח התובע ( ר' בעמ' 2 שורה 4).
ביום 25.4.17 נשמעו עדויות הצדדים והצדדים סיכמו טענותיהם.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
בין התובע, בעל הזכויות במושכר, והנתבע נחתם הסכם שכירות אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה. הסכם השכירות נחתם לתקופה שבין החודשים אוקטובר 2016 ועד לספטמבר 2017.
לטענת התובע, הנתבע הפר את הסכם השכירות בהפרה יסודית באי תשלום דמי שכירות. לטענת התובע, נכון ליום הגשת כתב התביעה, פברואר 2017, הנתבע לא שילם את דמי השכירות עבור חודשים ינואר-פברואר 2017. השיקים שניתנו בגין תשלום דמי השכירות סורבו בשל "א.כ.מ" ו"חשבון מעוקל". עוד נטען כי הנתבע חב כספים לנציגות הבית המשותף החל מינואר 2017 ( סומן כבמ/2). בדיון שנערך בפני ביום 25.4.17 הציג התובע אסמכתאות לכך שהנתבע לא שילם דמי שכירות עבור החודשים מרץ אפריל 2017, וכי אף שיקים אלה סורבו בשל " חשבון מעוקל".
לאור הפרות אלה, התבקש סעד של פינוי כנגד הנתבע.
הנתבע הודה כי אינו משלם דמי שכירות במשך ארבעה חודשים אחרונים בשל טענות כספיות כלפי המשכיר ( ר' בעמ' 1 שורה 22). לטענתו, המשכיר הציג לו מצגי שווא ביחס לשימוש במושכר לצרכי מזון, בעוד שבפועל התברר לנתבע כי לא ניתן לבצע במושכר שימוש לצרכי מזון מבחינת הרשויות. לטענת הנתבע בעקבות מצגי השווא נגרמו לו נזקים וייגרמו לו בעתיד כגון הפסד לקוחות והשקעה בחנות.
בדיון שהתקיים בפני ביום 25.4.17 טען הנתבע כי קיימים מפגעים במושכר, כגון נזילות מהקירות והגג ובעיות חשמל אשר לא מטופלות כראוי.
מטעמים אלה, הנתבע אינו משלם את דמי השכירות.
דיון והכרעה
אני סבורה כי יש מקום לקבל את התביעה, ולהורות על פינוי הנתבע מהנכס. להלן אפרט נימוקי.
הוכח כי הנתבע הפר את הסכם השכירות באי תשלום דמי השכירות בדיון שנערך בפני כאמור אישר הנתבע כי אינו משלם דמי שכירות במשך 4 חודשים אחרונים. בכך למעשה הוכח כי הנתבע מפר את הסכם השכירות.
סעיף 5 להסכם השכירות קובע:
השוכר מתחייב לשלם כל תשלום בהתאם לחוזה ביום ובמקום תשלומו ו/או לשלם את השטרות למחזיק בהם ביום פרעונם...
עוד נקבע בסעיף 18 לחוזה השכירות :
אם השוכר יפר או לא יקיים איזה תנאי או התחייבות הכלולים בחוזה הזה או אם השוכר לא ישלם בזמן איזה שהוא סכום שהוא חייב לו לפי החוזה הזה... אזי בכל אחד מהמקרים הנ"ל יחשב החוזה כבטל ובלי לפגוע בזכותו של המשכיר לקבל כל סעד או תרופה אחרים, יהיה הוא רשאי לתבוע מיד את פינוי המושכר ובכל מקרה הרשות בידי המשכיר לתבוע מאת השוכר כל נזק שנגרם לו עקב ההפרה או אי הקיום הנל.
לאור הוראות הסכם השכירות, קמה עילת פינוי כנגד הנתבע בשל אי תשלום דמי השכירות.
טענת הקיזוז לא הוכחה
כאמור, הנתבע העלה טענות קיזוז כנגד תביעת הפינוי. כפי שיפורט להלן, יש לדחות טענה זו.
ראשית, אציין כי כתב ההגנה לא נתמך בתצהיר ערוך כדין. מאחר שהנתבע לא מיוצג, בית המשפט איפשר לנתבע ליתן גרסתו בדיון אשר נערך.
שנית, עולה מתוך השיקים שחזרו כי הסיבה לביטולם הוא עיקול בחשבון הנתבע. ועל כן, אין בעילת חזרת השיקים כדי לתמוך בטענת השוכר כי השיקים לא שולמו בשל טענותיו כלפי המשכיר. הנתבע טען כי השוכר קיבל את השיקים כאשר הוא מודע לכך שהחשבון מוגבל, אולם טענה זו לא הוכחה ( ר' בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 14,15).
די בכך כדי לדחות את טענת הקיזוז. יחד עם זאת, ולמען שלמות התמונה, אדון טענה לגופה.
כאמור, הנתבע מעלה טענות קיזוז הנוגעות למצגי שווא ביחס לשימוש במושכר לצרכי מזון וכן ביחס לליקוים במושכר.
טענת קיזוז דינה להיות מפורטת ומגובה באסמכתאות.
לכתב ההגנה לא צורפו אסמכתאות שיש בהן לבסס את טענת הקיזוז הן מהותית והן כמותית .
הנתבע לא הראה לבית המשפט באסמכתאות מהם הנזקים הנטענים על ידיו אשר מקוזזים כנגד תשלום דמי השכירות.
כמו כן, לא הוצגה כל אסמכתא לכתב ההגנה שיש בה לבסס את הנזקים הנטענים, הן ביחס לטענות הנוגעות לשימוש במושכר והן ביחס לליקויים בו.
אשר לטענת הליקויים- לא הוכחו ליקויים על ידי הנתבע.
אשר לטענה בדבר מצגי שווא ביחס לשימוש במקרקעין, לא הובאו אסמכתאות מהרשויות שיש בהן לתמוך בטענה, ומעבר לכך לא הובא ולא פורט היסוד לטענה בדבר מצג שווא. בהסכם השכירות אין כל אינדיקציה למצג שניתן על ידי המשכיר. בהקשר זה קובע הסכם השכירות כי חוזה השכירות נערך " במצב כמו שהיא... למטרת לצורכי מזון. השוכר מאשר כי הוא ראה את המושכר וכי הוא מתאים לצרכיו. ואין לו ולא יהיו לו כל טענות ומענות בקשר לכך...". הנתבע לא הביא כל ראיה לטענה בדבר מצג שווא. כאמור, גם לא הורם יסוד ראייתי לנזקים הנטענים כאשר הנתבע אישר בפני בית המשפט כי הוא ממשיך ומפעיל את העסק כדוכן מזון ( ר' בעמ' 5 שורות 4-5).
טענת הקיזוז אינה עילה לאי תשלום דמי השכירות בע"א 765/82 אלתר נ' אלעני, פ"ד ל"ח (2) 701 נפסק:
כאשר החיובים עצמאיים, חבותו של כל צד לחוזה עומדת בפני עצמה, גם כאשר לא עמד הצד השני במילוי חיוב כלשהו שהוטל עליו. תרופתו של הנפגע, במקרה זה, היא זו המתגבשת לפי חוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה) תשל'א1970-, אך עליו לקיים את חלקו בהסכם כל עוד החוזה אינו בטל. הדוגמה, שמקובל לתיתה, היא זו של דייר הגר בשכירות . החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הבית לשמור על תקינות המושכר והוא כל עוד לא קובע החוזה אחרת, אפילו הפר האחרון את חובתו החוזית, עדיין חייב הדייר בתשלום השכר החוזי,כל עוד החוזה בר-תוקף (ההדגשות הוספו)
כן ראה תאק (תל אביב) 55683-09-14 תיופ נ' כהן.
הסכם השכירות בענייננו אינו מקנה כל זכות לשוכר זכות לקיזוז מתוך דמי השכירות בגין טענות השוכר ביחס למצב המושכר.
אשר על כן, לא קמה לשוכר הזכות שלא לשלם את דמי השכירות לאור הטענות המועלות כנגד המשכיר.
זאת ועוד, בהתאם לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן: "חוק השכירות והשאילה"), המשכיר חייב תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר, לתקן במושכר כל דבר השולל או מגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר גם אם היה בזמן מסירתו.
לא עמד המשכיר בחובתו זו, מעמיד הדין שתי תרופות – לתקן את הפגם בעצמו ולדרוש החזר הוצאות, או להפחית את דמי השכירות כל עוד הפגם קיים, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שוויה לפי החוזה-ר' ס' 7 ו-9 לחוק השכירות והשאילה.
תנאי להפעלת תרופות אלה היא דרישה מהמשכיר לתקן את הפגם ואי מתן מענה תוך זמן סביר. תנאי נוסף הוא כי בידי השוכר ראיה אובייקטיבית. למשל, חוות דעת מומחה, חשבוניות קבלות וכיוצא בכך להוכחת שיעורו של החוב שהוא מבקש לקזז או לשיעור של טובת ההנאה מן הנכס.
הנתבע לא עמד בנטל להוכחת שני הרכיבים.
בדיון שהתנהל בפני העיד המשכיר כי תיקן את בעיות החשמל, וכי לא ניתנה לו האפשרות לבדוק את בעיית הרטיבות ( ר' בעמ' 2 שורות 31-35, עמ' 3 שורה 1-6). טענה זו של התובע לא נסתרה על ידי הנתבע.
אציין עוד כי במכתב מטעם בא כח הנתבע מיום 25.12.16 נטענו טענות רטיבות ותקינות המושכר. השוכר הפסיק לשלם את דמי השכירות מחודש ינואר 2017 עוד בטרם ניתנה למשכיר האפשרות לבדוק את הטענות. בדיון שהתקיים בפני המשכיר שלל טענות אלה. הנתבע לא הביא כל ראיה אובייקטיבית לליקויים אלה ו/או לתימחורם, כדרישות החוק.
מכאן לא הוכח חוב בר קיזוז כהוראות חוק השכירות והשאילה.
מעבר לכך , אף אם היה מקום לראות בסכומים אלה כברי קיזוז כהוראות ההסכם וחוק השכירות, הרי שהנתבע לא הוכיח כי קיזוז זה התיר לו שלא לשלם את דמי השכירות כפי שנעשה על ידיו בפועל משך 4 חודשים.
הטענות החוזיות כלפי המשכיר ביחס להטעיה
כאמור, השוכר העלה כלפי המשכיר טענת הטעיה בנוגע למצגים שניתנו לו ביחס לשימוש שניתן להפעיל במושכר- בענייננו שימוש לצרכי מזון.
אין בטענות אלה כדי להוות הגנה מפני תביעת הפינוי.
בפועל, השוכר הפר את ההסכם באי תשלום במשך ארבעה חודשים. במשך תקופה זו אישר הנתבע בפני בית המשפט כי הוא המשיך והפעיל את המושכר כדוכן מזון ( בעמ' 5 שורות 4-5).
כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, חיובי השוכר והמשכיר הינם עצמאיים. בענייננו, וככל שנטענת טענת הטעיה הרי שעילה זו מקנה לשוכר לטעון לביטול ההסכם.
במכתב בא כוחו של השוכר מיום 25.2.16 נכתב כי " למרשי נגרמו נזקים כספיים גדולים ולכן לשם סיום החוזה בין הצדדים ללא תביעות מרשי מעונין פיצוי בסך 50,000 שח".
ולפיכך, עולה כי עוד בדצמבר 2016 ניתנה על ידי הנתבע ( על ידי בא כוחו( התראה לפני נקיטת משפטיים, כאשר הנתבע הביע את אומד דעתו בדבר כוונתו לסיים את ההסכם בשל ההפרה הנטענת כלפי המשכיר. בפועל, השוכר לא שלח למשכיר הודעת ביטול. על כן, ככל שבחר השוכר להמשיך ולקיים את ההסכם עליו לפעול בהתאם להוראותיו ולשלם את דמי השכירות. ככל שקיימות לשוכר טענות כספיות בשל מצגי שווא ו/או הפרה מצד המשכיר, הרי שהזכות לטעון לטענות אלה נתונה לו במסגרת תביעה כספית ככל שיבחר להגיש כנגד המשכיר. אולם , השוכר אינו יכול לבחור להמשיך ולהשתמש במושכר מבלי לשלם למשכיר את דמי השכירות.
מכאן, חיובי הצדדים ( שוכר ומשכיר) הינם עצמאיים ועל כן חובת תשלום דמי השכירות עומדת על כנה גם אם לשוכר טענות הפרה כלפי המשכיר בהעדר ביטול ההסכם, ו/או כל הכרעה אחרת.
למעלה מן הצורך ולהשלמת התמונה אציין כי ככל שהשוכר ממשיך ומפעיל את העסק כעסק למזון, די בכך כי לדחות את הטענה כי אינו משלם דמי שכירות בשל הנזקים הנגרמים לו עקב הפרת המשכיר ( בעמ' 5 שורות 4-5). אין מדובר בעסק שנסגר ו/או שהפסיק לפעול, אלא בעסק שהנתבע ממשיך להפעיל ומניב לו הכנסה. גם בטעם זה יש כדי לחזק את המסקנה כי דין התביעה להתקבל.
סיכומו של דבר
משנדחו טענות הנתבע, ניתן בזה פסק דין המחייב את הנתבע לפנות את המושכר, ולהשיבו לידי התובע כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ שבשליטתו.
כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות שכר טרחה ב"כ התובעים בסך של 5,354 ש"ח., ואגרת משפט בסך 648 ש"ח. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ז, 26 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יהודה תשובה
נתבע: זק דוד בניים
שופט :
עורכי דין: