ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארווין אוברצ'רוב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת אורלי סלע – נשיאה
נציג ציבור (מעסיקים) – מר אסי פידל

התובע:
ארווין אוברצ'רוב, ( ת.ז.-XXXXXX970)

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד הילה גולן

פסק דין

1. ארווין אובצ'רוב (להלן – התובע ) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר באירוע מיום 13.7.2014 כתאונת עבודה.

2. במכתב מיום 15.9.2014 דחה הנתבע את ת ביעת התובע בנימוק – " על פי סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, רואים כתאונת עבודה גם תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה של מבוטח ממעונו לעבודה, או מהעבודה למעונו, ועקב הליכתו או נסיעתו זו. אולם, אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, שאינן למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, על פי סעיף 81(א) לחוק, לא תחשב התאונה כתאונה בעבודה. מעיון בפרטי תביעתך עולה, כי התאונה הנ"ל אירעה תוך כדי נסיעתך ממעונך לאסוף את חברך ולא בדרך ממעונך לעבודה, כנדרש עפ"י סעיף 80 (1) לחוק. לחילופין, אף אם היית בדרך לעבודה ממעונך, סטייתך מהדרך המקובלת במטרה לאסוף את חברך ברחוב בלפור, לעניינך האישיים, ופגיעתך בעת הסטייה, מהווה סטיה של ממש. מטעמים אלה, לא ניתן לראות בתאונה זו תאונת עבודה".

3. ביום 30.12.2015 הגיש התובע את התביעה לבית הדין.

4. בתיק זה העידו, מטעם התביעה – התובע עצ מו ומטעם ההגנה – איתי אברג'יל.

5. מחקירתו הראשית של התובע עולות העובדות כלהלן –

א. במועדים הרלוונטיים לתביעה התובע עבד כמפעיל מכונות בחברת שטראוס (להלן – המפעל).
ב. האירוע התרחש בעת מלחמת צוק איתן (להלן – המבצע) .
ג. העבודה במפעל נעשית בזוגות. בתקופת המבצע שותפו של התובע לעבודה לא עבד מאחר והוא היה צריך להש אר בבית ולהשגיח על בנו.
ד. במועד האירוע חברו של התובע התקשר אליו, אמר שחסרים מפעילים ושקראו לו להגיע לעבודה. אגב כך, ביקש הוא מהתובע כי יסיע אותו לעבודה , והתובע הסכים.
ה. בעבר התובע כבר הסיע את חברו לעבוד ה ולכן לא חש בצורך ל התקשר למפעל ולבדוק זאת.
ו. המרחק בין ביתו של התובע לבית חברו הוא כקילומטר אחד.
ז. התובע וחברו היו צריכים להיות בשדרות בשעה 15:00, ולכן והתובע הגיע לבית חברו בשעה 14: 20.
ח. בדיוק כאשר הגיע התובע לאסוף את חברו מביתו, נשמעה אזעקה. התובע יצא מהאוטו, רץ לכיוון הגדר ונפל. התובע חש כאבים אך אסף את חברו והמשיך לעבודה.
ט. בשעה 14:50 התובע וחברו הגיעו למפעל.
י. במהלך העבודה התובע חש שאינו יכול לעבוד , הוא דיווח למנהל העבודה וזה שלח אותו למיון.
יא. מצבו הרפואי של התובע כעולה מהתיק הרפואי.
יב. התביעה שהגיש התובע להכיר באירוע כפעולת איבה, נדחתה.

6. בחקירה הנגדית, כאשר נשאל התובע מדוע הגיש את התביעה לבית הדין רק ביום 30.12.2015 כאשר מכתב הדחייה ניתן כבר ביום 15.9.2014 (למעלה משנה קודם לכן), השיב כי הוא המתין לתשובה בתביעתו להכיר באירוע כפעולת איבה וכן שהרגיש לא טוב.

התובע אישר, בחקירתו , כי הדרך לעבודה, מביתו שברחוב סיני 8/33 אל עבודתו, אינה עוב רת דרך רחוב בלפור, שם מתגורר חברו.

כאשר נשאל התובע מדוע היה צריך לאסוף את חברו לעבודה ברכבו הפרטי, השיב – "כי הוא ביקש ממני. זה היה כבר כמה פעמים בעבר כמו שהסברתי קודם". לשאלה הא ם זה היה הסדר פרטני בינו לבין חברו, השיב התובע כי החבר התקשר וביקש ממנו להסיע ו לעבודה , ומאחר שזה אירע מספר פעמים בעבר, התובע לא בדק זאת עם העבודה. כאשר נתבקש התובע לאשר שמדובר בטובה אישית שעשה לחברו, השיב – "יוצא ככה".

7. מהודעתו של איתי אברג'יל (להלן – אברג'יל) לחוקר הנתבע (נ/6) ומעדותו בבית הדין עולות העובדות כלהלן –

א. בתקופה הרלוונטית לתביעה אברג'יל היה מנהל הצוות של התובע.
ב. התובע וחברו לעבודה, אליה שמעונוב (להלן – חברו של התובע או שמעונוב), הינם קולגות לעבודה ושניהם שימשו כמפעילי מכונות אריזה.
ג. מפעילי מכונות במפעל אינם מגיעים לעבודה בהסעות אלא באמצעות רכבם הפרטי והם מקבלים החזר נסיעות.
ד. ככל והתובע ושמעונוב נהגו להגיע יחד לעבודה, הרי שהדבר אינו בשליטתו ובאחריותו של המפעל והמפעל אינו מעודד זאת.
ה. באירוע מושא התביעה אברג'יל, בתור מנהלו הישיר של התובע, לא נתן לתובע הנחיה או הוראה לאסוף לעבודה את חברו לעבודה, לא את שמעונוב ולא אף אחד .

8. בחקירתו הנגדית השיב אברג'יל שהיו מקרים בעבר שבהם הוא ביקש שהתובע יביא את שמעונוב לעבודה.

9. תמצית טענות התובע בסיכומיו –

א. אין שגוי בכך שהתובע הסיע חבר לעבודה בלא שבדק אם הייתה הוראה של המנהל לעשות כן .
ב. במשך כל 8 שנות עבודתו, היו מקרים שלמישהו אירעה תקלה עם האוטו והיו הרבה מקרים שביקשו להסיע עובד לעבודה.
ג. מבצע צוק איתן הוא מקרה מיוחד שבו חש התובע שאם חבר מבקש, אז צריך להענות לבקשתו . במיוחד כאשר במועד האירוע, שמעונוב לא היה אמור לעבוד והוא הוזעק לעבודה.

10. תמצית טענות ב"כ הנתבע בסיכומיה –

א. מכתב הדחייה נשלח לתובע ביום 15.9.2014 והתביעה לבית הדין הוגשה רק בחודש דצמבר 2015, למעלה משנה ושלושה חודשים לאחר קרות האירוע. בית הדין אינו מוסמך להאריך את מועד ההתיישנות הקבוע בחוק, ולפיכך יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.
ב. יש לדחות את התביעה גם לגופה. התאונה לא אירעה בדרכו של התובע ממעונו לעבודותו אלא בזמן שעשה סידורים אישיים ונסע לחבר מהעבודה.
ג. בדרכו של התובע לעבודה הייתה סטייה של ממש מהדרך. תוואי הדרך מביתו של התובע אל המפעל בשדרות אינו כולל מעבר ברחוב בלפור .
ד. מטרת הנסיעה של התובע הייתה להגיע לבית חברו ועל כן, אין מדובר בדרך לעבודה.
ה. בית הדין מופנה לעב"ל 329/09 רחל אספיר נ' המוסד לביטוח לאומי (9.1.2005) בו פורטה ההלכה בנוגע לסטייה מהדרך.
ו. טענתו של התובע כי הוא התבקש על ידי המעסיק לאסוף את חברו לעבודה נסתרה בעדותו של אברג'יל ועולה כי מדובר בהסדר אישי שבין התובע לשמעונוב.

11. בהשיבו לסיכומי ב"כ הנתבע, טען התובע כי הוא התעכב עם הגשת התביעה מאחר והוא היה בהכנה לניתוח שעבר בחודש אוגוסט 2016.

דיון והכרעה –

12. תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל – 1969 (להלן – התקנות) קובעת כלהלן –

"(א) תובענה נגד המוסד תוגש לבית הדין לעבודה לכל המוקדם בתום שלושים יום מהיום שבו הוגשה התביעה למוסד עצמו, זולת אם נתן המוסד החלטה בתביעה לפני תום המועד האמור.
(ב) החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר" ( ההדגשה הוספ ה – א.ס).
13. בית הדין הארצי, בשורה ארוכה של פסקי דין, קבע כי אין לבית הדין סמכות להאריך את המועדים הקבועים בחוק או בתקנות לרבות המועדים להגשת תובענות ולהגשת ערעור וזאת מאחר ושעה ומדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין, לא חלה תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), התשנ"ב – 1991, בדבר הארכת מועדים מטעמים מיוחדים שירשמו, להבדיל מעשיית פעולה בהליך המשפטי עצמו [ראו - עב"ל 293/03 רחאל סלים נ' המוסד לביטוח לאומי ( 5/5/2005); עב"ל 1281/00 אחמד אבו גאמע נ' המוסד לביטוח לאומי (8.5.2003)]
14. לפיכך, בכל הנוגע למועדים להגשת תובענות לבית-הדין לעבודה שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית-הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם. עוד נקבע כי המועדים שנקבעו בתקנות להגשת תובענות כפופות להוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות) ובכלל זה לעילות שנקבעו בחוק להארכת תקופת ההתיישנות או להפסקת מרוץ ההתיישנות. אף מהטעם הזה, בית הדין אינו מוסמך להאריך מועדים אלו, מבלי שקיימת עילה לכך בחוק ההתיישנות (ראו- דב"ע מט/0-170 אוריאל פרת נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כא(1) 132).
15. בעניינינו – התובע מבקש, בכתב התביעה שהגיש ביום 31.12.2015, לערער על החלטת הנתבע שניתנה ביום 15.9.2014. בהתאם לחיקוקים ולהלכה הפסוקה, המועד להגשת התביעה לבית הדין חלף כבר ביום 15.9.2015, כשלושה חודשים לפני הגשת התביעה בפועל ומשכך ה תביעה התיישנה.
16. התובע לא נתן הסבר מספק לשאלה מדוע התעכב עם הגשת התביעה. בהשיבו לסיכומי הנתבע, טען התובע כי ניתוח שעבר בשנת 2016 הוא שגרם לו להתעכב עם הגשת התביעה. ואולם, התקופה בה היה על התובע להגיש את התביעה חלה בין השנים 2015-2014 ומה שאירע עם התובע לאחר מכן כלל אינו קשור לתקופה האמורה. נוסיף כי בעדותו, בניגוד לדבריו בסיכומי התשובה, השיב התובע שהאיחור נבע עקב תביעה שהגיש להכרה באירוע ככזה שאירע במסגרת פעולות איבה . התובע לא הצביע על קשר כלשהו שיש בו להצדיק את החריגה מתקופת ההתיישנות בהגשת התביעה לבית הדין ואף לא מסר פרטים על התביעה הנוספת – מתי הוגשה, מתי נדחתה וכיוצ"ב פרטים. בנסיבות אלה, התובע לא הראה כי מתקיימות אחת מהעילות המנויות בחוק ההתיישנות, אשר מאריכות את תקופת ההתיישנות או מפסיקות את מרוצה.
בפסק הדין בעב"ל 229/07 חנה טושינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (02.03.2008) חזר בית הדין הארצי על ההלכה שנפסקה בעב"ל (ארצי) 27/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אליאס חזן (2.6.2004) ולפיה – "התעלמות מהמועדים הקצובים תגרום לשיבוש דרכי המינהל ותביא בסיכומו של דבר לפגיעה דווקא באפשרות מיצוי הזכויות שבדין". [וראו גם - עב"ל (ארצי) 43593-01-13 רחמים נסים מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי (18.11.2013) ].
17. נוכח דברים אלה ומשהתובע לא טען, וממילא לא הוכיח, כי נסיבותיו מקימות עיל ה להארכת תקופת ההתיישנות או הפסקת המירוץ בהתאם לחוק ההתיישנות, אין מנוס מ לדחות את התביעה, וזאת אף מבלי להידרש לטענות התובע לגופן.
18. בבחינת למעלה מן הדרוש נציין כי יש לדחות את התביעה אף לגופה.
סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) קובע כי רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".
סעיף 81(א) לחוק קובע – " תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות" ( ההדגשות הוספו – א.ס.).
19. בעניינינו, אין מחלוקת כי בנסיעה של התובע לעבודתו במועד האירוע חלה סטייה של ממש מהדרך המקובלת. הוכח כי הסטייה כאמור לא הייתה למטרה הכרוכה במיל וי חובותיו של המבוטח כלפי מעסיקו. טענתו של התובע כי איסוף חברו הייתה לפי בקשת המעסיק נסתרה הן בעדותו של אברג'יל בבית הדין והן בהודעתו לחוקר הנתבע (נ/6) אברג'יל העיד שבמועד האירוע הוא, כמנהלו הישיר של התובע, לא נתן לתו בע כל הוראה לאסוף את חברו . הגם שמעדותו של אברג'יל עולה כי היו מקרים בעבר בהם ביקש מהתובע לאסוף את חברו לעבודה הוכח, כאמור, כי הדבר לא אירע במקרה מושא התביעה, ומכאן – שבנסיעתו של התובע לעבודה במועד האירוע חלה סטייה מהדרך המקובלת, אשר לא הייתה למטרה הכרוכה במילוי חובת התובע כלפי עבודתו.
נוכח האמור, משהתובע לא הוכיח כי מדובר בתאונת עבודה כמשמעה בסעיפים 80 ו-81 לחוק, דין התביעה להידחות גם לגופה.
20. סוף דבר – התביעה נדחית הן מחמת התיישנותה והן לגופה .
21. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ז, (25 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אסי פידל
נציג ציבור (מעסיקים)

אורלי סלע
נשיאה


מעורבים
תובע: ארווין אוברצ'רוב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: