ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מתן-חיים פרפרה נגד ארתור גולדו :

בפני: כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ

המבקשים: 1. מתן-חיים פרפרה
2. מרדכי פרפרה
3. רחל פרפרה

נגד

המשיבים: 1. ארתור גולדו
2. הסנה חברה לביטוח בע"מ
3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

בקשה לקבוע כי הערעור הוגש במועד

בשם המבקשים מספר 1 ו3-: עו"ד א' בית-הלוי

בשם המבקש מספר 2: בעצמו

בשם המשיבים: עו"ד אילן ירון

בבית המשפט העליון

החלטה

ביום 10.5.99 ניתן פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט צ' סגל), בעניינם של המבקשים. שימוע פסק-הדין התקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים.

בסיפא לפסק-הדין נכתב:

"ניתן היום... במעמד עו"ד א. ירון וללא נוכחות עו"ד בית-הלוי, ב"כ תובעים 1 ו3-, וללא נוכחות התובע מס' 2.
יובהר, כי בית-המשפט דאג לזמן הצדדים למתן פסק-הדין. הודעה על כך נמסרה לצדדים ע"י מזכירות בית-המשפט. יש להצטער, כי לא נתקבלה הודעה מטעם ב"כ התובעים 1 ו3- ומטעם התובע 2 על סיבת אי-הופעתם במועד.
בנסיבות אלו, מתבקשת המזכירות לשלוח העתק מאושר של פסק-הדין לצדדים שלא הופיעו".

הערעור על פסק הדין הוגש ביום הארבעים ושישה לאחר שימועו. לטענת המערערים, הם לא הוזמנו לשימוע פסק-הדין ולא ידעו על המועד שנקבע, ויש למנות לגביהם את המועד להגשת הערעור החל מהמצאת פסק הדין אליהם. לפיכך, מבקשים הם לקבוע כי הערעור הוגש במועד.

בתגובה לטענת המערערים (התובעים), כי לא הוזמנו לשמיעת פסק-הדין, השיבה מזכירת בית המשפט כי "הודעה טלפונית נמסרה לכל אחד מן הצדדים (וכן אישית למר פרפרה בטלפון...) למעט הודעה לעו"ד בית הלוי שנמסרה אישית כשהופיע בבימ"ש להגשת סיכומי תשובה...".

המערערים טוענים, כאמור, כי מועד מתן פסק-הדין לא הודע להם ומטעם זה נמנעו מלהתייצב או להודיע מראש כי ייעדרו מן הדיון. הם תולים את הדבר ב"תקלה כל שהיא", מבלי לפרטה. לבקשה צורף תצהירו של מערער 2, המתאר את השתלשלות העניינים.

עוד טוענים המערערים, כי הלכה פסוקה היא שהודעה טלפונית אינה מהווה הזמנה כדין.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם יש להסתמך על תרשומת המזכירות בדבר מסירת ההודעות הטלפוניות, ועל ההלכה הקובעת כי בעל דין, ובמיוחד עורך-דין, שקיבל הודעה טלפונית בדבר מועד דיון, מושתק מלטעון להעדר המצאה כדין. עוד טוענים הם, כי יש לייחס משקל לעובדה שבא-כוח מערערים 1 ו3- נמנע מהגשת תצהיר, ובתצהירו של מערער 2 אין הסבר ל"תקלה" שארעה.

אין מחלוקת, כי מסירת הודעה טלפונית אינה בגדר המצאה כדין בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות). עם זאת, מאחר שהדבר רצוי מטעמי יעילות, הוכר ואומץ הנוהג של מסירת הודעות טלפונית המתועדות בתרשומות בתיק, ונפסק, כי בעל-דין המקבל הודעה כזו מושתק מלטעון כנגד ההמצאה (רע"א 5007/92, יהודית לוין נגד מרק ארנס ואח', פ"ד מח(1) 653, וראו גם: בש"א 4397/91, גבריאל אקשטיין נגד רמבם מימון, פ"ד מו(1) 462; בש"א 6919/98, עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל ואח' נגד רנה רוזנבלום ואח', תקדין עליון 99(1) 975).

במה דברים אמורים? כאשר מקבל ההודעה הטלפונית מודה בכך שקיבל את ההודעה. או אז אומרים לו לאותו בעל דין כי משהובא לידיעתו המועד שנקבע לדיון, אין שומעים אותו בדקדוק עניות באשר לאופן קבלת ההודעה, שכן ההודעה הגיעה לידיעתו, וידיעתו האישית באשר למועד מחייבת אותו להתייצב לדיון.

לא כן הדבר כאשר מתעוררים חילוקי דיעות באשר לעצם מסירת ההודעה. בע"א 5007/92 הנ"ל סוייג הכלל בדבר מסירת הודעה טלפונית, ונקבע כי ההשתק מלטעון כנגדה חל רק כאשר ההודעה נמסרה לבעל-דין או לעורך-הדין באופן אישי, אך לא כאשר נמסרה הודעה למזכירה או למשיבון.

מחוייבתו של בעל-דין במקרה זה, המבוססת על עקרון ההשתק ולא על התקנות, הינה מחוייבות אישית. כללי ההגינות ותום הלב מחייבים כי מי שמקבל הודעה באופן אישי לא יטען את ההיפך מכך. קל וחומר כאשר מדובר בעורך-דין, הממלא, בין היתר, תפקיד של “Officer Of The Court”. אולם, כלל ההשתק אינו חל כאשר ההודעה לא נמסרה לבעל-הדין או לעורך-הדין באופן אישי, אלא למזכירה או למשיבון (ע"א 5007/92 הנ"ל, בעמוד 659).

בשונה מן המסירה הטלפונית, המצאת כתב בי-דין בהתאם להוראות פרק ל"ב לתקנות הנ"ל, מכירה גם במעגלים רחבים הרבה יותר של המצאה: מסירת כתב לבן משפחה ולמורשה, הנחת הכתב במשרדו של מנהל תאגיד או עורך-דין, הדבקה על מקרקעין, ואף תחליף המצאה. כל אלו יוצרים, בנסיבות מסויימות, חזקה של מסירת הכתב לבעל-דין, אף שבפועל לא נמסר לבעל-הדין עצמו.

כאשר מבוצעת המצאה על פי התקנות, די בכך שבעל-דין יוכיח כי מילא אחר הוראות התקנות, כדי להקים חזקה של מסירת הכתב לבעל-הדין המקבל. ואילו כאשר נמסרת הודעה טלפונית, אין למבצע המסירה כל יתרון דיוני או ראייתי, ועליו להוכיח כי ההודעה אכן הגיעה למענה. נטל נוסף זה הוא ה"מחיר" שיש לשלם עבור הקלות היחסית של מסירת הודעות בטלפון.

בנסיבות עניין זה, עלי לקבוע אם המערערים הוזמנו לדיון שנקבע להקראת פסק-הדין. בפני טענות המערערים, כי לא ידעו על המועד, תצהירו של מערער 2, ותרשומתה של מזכירת בית המשפט, החתומה בשם אורנה.

בתרשומתה של המזכירה נכתב, כאמור, כי הודעה טלפונית נמסרה לכל אחד מן הצדדים, וכן אישית למר פרפרה במספר טלפון מסויים. מאידך גיסא, בתצהירו טוען מערער 2 כי לא ידע על מועד השימוע. מן ההקשר נראה לי כי ניתן לפרש את המילה אישית כך שהיא באה להדגיש שההודעה לא נמסרה באמצעות עורך-דין (שכן מערער 2 אינו מיוצג), אולם אין היא באה לשלול אפשרות שההודעה נמסרה באמצעות אדם אחר שקיבל את השיחה, משיבון וכדומה. לפיכך, אין בתרשומת כדי להוכיח מסירת ההודעה למערער 2 אישית.

בנסיבות העניין אין לקבל את טענת המשיבים, כי על המערער להסביר מהי התקלה שאירעה. מדובר בעובדה שבידיעתו השלילית של המערערת: כל שידוע לו הוא שההודעה לא נמסרה. במצב זה לא ניתן לדרוש ממנו להסביר את העובדה הרלוונטית (זאת להבדיל מעובדות חיוביות, המצויות בידיעתו המיוחדת של גורם כלשהו, כגון ידיעתו של בעל-דין את הסיבה שגרמה לו לאיחור בהגשת כתב בי-דין).

בשקילת הטענות אני מביאה בחשבון שתי עובדות נוספות: ראשית, למערער זה לא היה כל אינטרס שלא להתייצב לשמיעת פסק-הדין, ואין סיבה להניח כי אילו ידע על המועד לא היה מתייצב.

שנית, סמוך לאחר קבלת פסק-הדין, שבסופו ההערה שהובאה לעיל, הגיש מערער זה הודעה מטעמו, בה הודיע כי המועד לא הודע לו וביקש לערוך בירור בעניין זה. גם התנהגות זו מעידה על כך שהמערער לא היה מודע למועד הדיון. אני קובעת, איפוא, כי למערער 2 לא נמסרה הודעה על המועד באופן אישי, והוא לא הוזמן כדין לשמיעת פסק-הדין.

גירסתם של מערערים 1 ו3-, באמצעות בא-כוחם, אינה נתמכת בתצהיר, ובכך חסרונה. אף-על-פי-כן, אני סבורה שיש לקבל גם את ערעורם. זאת משום שעל פי תרשומתה של המזכירה, בא-כוחם של מערערים אלו לא קיבל אפילו הודעה טלפונית בדבר המועד שנקבע. לגירסת המזכירה, ההודעה לעורך-הדין בית-הלוי "נמסרה אישית כשהופיע בבית המשפט להגשת סיכומי תשובה".

נראה לי כי בהכרה באמצעי זה של מסירת הודעות פורמליות מטעם בית-המשפט יש כדי להרחיק לכת.

אמנם, קיימות דרכים שונות למסירת הודעות, שהוכרו בפסיקה, כגון: הודעה לבעל-דין בתום הדיון על מועד הדיון הבא, רישום המועד על-גבי תיק בית-המשפט והחתמת בעל-דין על-גבי התיק, ועוד (ראו: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמודים 229-230). אולם, במקרה זה, המידע נמסר לעורך-הדין באקראי כאשר הזדמן לבית המשפט, הוא לא הוחתם על מסמך כלשהו והמועד לא נרשם בפרוטוקול הדיון. נראה לי כי מסירת הודעה בדרך זו, כאשר מקבל ההודעה נמצא מחוץ למשרדו, אינו ערוך לקבלת ההודעה, ספק אם מצוי בידו התיק המתאים או יומנו לשם רישום ההודעה, ואין מחתימים אותו על מסמך כלשהו, לא ניתן לראות בה משום הודעה מחייבת.

גם כאן אני מביאה בחשבון את העובדה שלבא כוח מערערים 1 ו3- לא היה כל אינטרס שלא להופיע לדיון, והימנעות מהתייצבות לדיון מהווה תמיכה לטענה שלא ידע על המועד.

אני קובעת, איפוא, כי המצאת פסק-הדין לכל המערערים (הנתבעים בבית המשפט המחוזי) הוא מועד המצאתו בדואר, והערעור הוגש במועד.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' באלול תשנ"ט (1.9.99).

חגית מאק-קלמנוביץ

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99045430.V02


מעורבים
תובע: מתן-חיים פרפרה
נתבע: ארתור גולדו
שופט :
עורכי דין: