ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סטניסלב מחליאנקין נגד אל הבית בע"מ :

לפני כבוד ה שופט יאיר חסדיאל

התובע:

סטניסלב מחליאנקין

נגד

הנתבעת:

אל הבית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעקב קהאן

פסק דין

התביעה שלפניי, על סך 43,000 ₪ נועדה על פי כותרתה "לביטול הסכם ולהשבת כספים" ביחס להתקשרות בין הצדדים שנכרתה לצורך פרסום עסקו של התובע על ידי הנתבעת המפעילה את אתר האינטרנט "המקצוענים".

על פי כתב התביעה זכותו של התובע לקבלת הסעדים המבוקשים נובעת מכך שהנתבעת לא מילאה כלל את חיוביה, הן על פי הצעתה הראשונ ית בדוא"ל והן על פי הסכם שנחתם לאחריה, לפרסם את עסקו של התובע. אשר על כן, לאחר שנפרעו 3 המחאות חודשיות שניתנו בעבור אותם שירותים בסך כולל של 23,000 ₪, החליט התובע לבטל את ההתקשרות ולדרוש מהנתבעת להשיב לו הן את הסך האמור, והן את ההמחאות המעותדות הנוספות שברשותה שניתנו על חשבון אספקת אותם שירותים, ובנוסף לפצותו בסך נוסף של 20,000 ₪ בגין נזקיו, לרבות עוגמת הנפש שנגרמה לו, משעקב מחדלי הנתבעת לא הוגדל מעגל לקוחותיו כמצופה והוא התקשה לעמוד בהתחייבויות שנטל על עצמו בהסתמך על כך. התובע צרף לכתב התביעה צילומי מסך מחשב המעידים לשיטתו על כך שעסקו לא פורסם כפי שהובטח. עם זאת, כ בר מאחד מצילומי מסך אלה נראה כי עסקו של התובע פורסם באתר "המקצוענים", כאשר בהערות בכתב יד שהוספו על גבי צילום זה נטען כי הדבר נעשה באופן חסר.

הנתבעת גורסת בכתב הגנתה כי התביעה הוגשה במטרה אחת בלבד – על מנת למנוע ממנה הגשת תביעה שטרית כנגד התובע בגין יתרת ההמחאות בגין אותה עסקה שחוללו על ידו באי פירעון , וכי התובע אשר נכשל בעסקיו מנסה להתנער ממחויבויותיו באמתלות שווא. על פי הנתבעת אספקת המוצר הפרסומי אותו רכש התובע על פי ההסכם – פרסום באתר "המקצוענים" ל-12 חודשים, החלה מיד לאחר חתימת ההסכם. הנתבעת מצרפת לכתב הגנתה אסמכתאות בדבר פניות רבות של לקוחות פוטנציאליים שבוצעו לתובע דרך הפלטפורמה האינטרנטית אותה סיפקה, וכן ביקורות חיוביות שקיבל עסקו של התובע מלקוחות שהגיעו דרכה, ומצביעה על כך שההמחאות הנוספות שהפקיד התובע, מעבר לשני התשלומים הראשונים שנפרעו, חוללו באין כיסוי מספיק (ולא בוטלו על ידי התובע), ועל כך שפנייתו הראשונה של התובע לנתבעת בה הפגין חוסר שביעות רצון מהשירותים נעשתה באמצעות עורכת דינו רק בחלוף למעלה מחודשיים מעת עליית הפרסום, כאשר נקלע לקשיים כלכליים. הנתבעת מפנה גם להוראה בהסכם בין הצדדים לפיה לאחר עליית הפרסום לאתר, לא ניתן לבטל את ההזמנה, ומטעימה כי איננה קבלן הצלחות אלא ספקית פרסום.

בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו ניסה התובע להטליא באופן גס את אותם קרעים עובדתיים משמעותיים שנחשפו בכתב התביעה אל מול גרסת ההגנה, שינה טעמו והודה כי שליש מהשירותים שהובטחו בוצעו (אם כי הוסיף וטען כי המדובר היה באלו שדרשו מינימום השקעה), ועל מנת לצמצם את כוחם של סעיפי ההסכם עליהם הצביעה הנתבעת, העלה טענה חדשה שזכרה לא בא בכתב התביעה לפיה עוונה העיקרי של הנתבעת נעוץ בכך שנמצאו הבדלים בין פירוט השירותים שנכלל בהצעה הראשונית שקיבל בדוא"ל (נספח א' לכתב התביעה) , לבין זה שהוחתם לגביו לבסוף בגדרו של ההסכם (נספח ב' לכתב התביעה), ומכאן שהתקשר בהסכם מול הנתבעת מתוך טעות ו/או הטעיה. התובע הפנה לכך שבהצעת המחיר הראשונית הובטחה חשיפת העסק במדיות נוספות ואילו בהסכם מאוזכר פרסום באתר האינטרנט של הנתבעת בלבד. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי רק שתי המחאות שנתן לנתבעת נפרעו (ולא שלוש כנטען בכתב התביעה) ו תלה את אשמת השינויים בגרסתו בעורכת הדין שהכינה את כתב התביעה. על אף שתחילה הוגש מטעם התובע תצהיר עדות ראשית נוסף מטעם מר קונסטנטין שרמטה, אשר על פי המסופר בו היה עוזרו של התובע בניהול השיווק, ולנוכח הפירוט העודף היחסי המצוי בתצהיר זה, וזאת אל מול תצהירו העמום של התובע עצמו, נראה כי פרטי ההתקשרות הנידונה ואספקת השירותים נהירים לו יותר מהתובע עצמו, התובע ויתר על הזמנת עד זה לחקירה נגדית על תצהירו, ועובדה זו לבדה לאו מילתא זוטרתא היא שהרי - "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" [ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פ"ד לה(1) 736 (1980)].

מנגד, בעדויותיהם הסדורות של נציגי הנתבעת, סוכן המכירות מר ניב עמרם, והסמנכ"לית לשעבר גב' אפרת דנן בואר כי ההבדל היחיד בין הצעת המחיר הראשונית לבין ההסכם שנחתם לבסוף נבע מהורדת רכיב של חוברות מודפסות, ולובנה כדבעי סוגיית הפרסום במדיות הנוספות אשר לטענת התובע הובטחה לו במסגרת ההצעה הראשונית. העד מר עמרם העיד (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 16-25) כי הוסבר לתובע בפגישות עמו כי עניין המדיות הנוספות שנזכרו בהצעת המחיר הראשונית נובע מפרסומו של אתר "המקצוענים" עצמו באתרים המדוברים, ולא בפרסום עסקו של התובע בהם באופן ייחודי. עדות זו שהייתה מגובשת ומהימנה, מתיישבת עם האבחנה הלשונית שנעשתה כבר בגדרה של הצעת המחיר הראשונית בין "פרסום באתר המקצוענים" לבין "חשיפת עסק" במדיות הנוספות, ולפיכך האסמכתאות שצירף התובע לכתב התביעה שאמורות ללמד על כך שעסקו לא פורסם באותן מדיות, אינן ממין העניין. גם הגב' דנן העידה (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 25-33, עמ' 14 שורות 1-7) כי המוצר הפרסומי שהובטח וסופק הינו פרסום באתר "המקצוענים", אלא שכוחו של פרסום זה נובע מפעולות חשיפה לאתר עצמו המגבירות את הנגישות אליו ומגדילות את תנועת הלקוחות הפוטנציאליים אליו, פעולות שמבצעת הנתבעת בין היתר בזכות שיתופי הפעולה המסחריים הדינמיים שבין אתר הנתבעת לבין האתרים ynet ו winwin- (כאשר נמסר כי ynet הינה בעלת 49% מהנתבעת ). העדה גב' דנן הצביעה גם על כך שבהסכם ההתקשרות קיימת הוראה מפורשת לפיה הנתבעת אינה מתחייבת לכמות שיחות ו/או כמות עבודות שיקבל העסק בעקבות הפרסום. מכאן שגם טענות התובע כי האסמכתאות שצרפה הנתבעת לעניין כמות השיחות שקיבל דרכה נערכו באופן מגמתי, לא יסייעו לו.

סיכומם של דברים – ל אחר בחינת מכלול הראיות והטענות, מצאתי כי במאזן ההסתברויות גרסת הנתבעת עדיפה על זו של התובע, ומכאן שיש לדחות את התובענה.

גרסתו של התובע לא הצליחה להתיישב עם מכלול הנסיבות ועם חומר הראיות, ולפרקים התקשתה לדור בכפיפה אחת עם ביקורת התבונה. הוא לא הציג, וזאת אל מול טענות ההגנה של הנתבעת וסימוכיהן, כל ראיה לכך שבמשך תקופה של למעלה מחודשיים מאז הועלה פרסום עסקו על ידי הנתבעת, וטרם שנקלע לבעיית פירעון, פנה לנתבעת בטרוניה כלשהי לגבי טיב הפרסום שקיבל אל מול מה שהובטח או ס וכם. התובע גם נמנע מלהביא לעדות בבית המשפט את אותו עובד שלשיטתו טיפל בכך באופן אישי. אשר על כן, מסתברת יותר המסקנה שההתקשרות הופרה דווקא משום שהתובע לא עמד בפירעון התשלומים, אותם תשלומים שנטל על עצמו כאשר היה סמוך ובטוח בהצלחתו של העסק, ואזי ביקש להסיר מעל צווארו את עול ההתחייבויות העתידיות מול הנתבעת. יוער כי סברת התובע לפיה נסתחפה שדהו רק עקב מחדליה הנטענים של הנתבעת באותם חודשיים טרם הפרת ההתקשרות על ידו, וכי עסקו קרס כהרף עין כמגדל קלפים רק בשל כך, רחוקה מן השכל הישר, ואף לא הונח לה מסד ראייתי כלשהו כגון דו"חות חשבונאיים אלה או אחרים. אכן, ניתן להבין לליבו של התובע אשר חלומותיו העסקיים שקעו במצולות, ועתה נראות לו כל אותן התחייבויות כאבן ריחיים על צווארו המטביעה אותו עימם, ותועלתה של אותה עסקה מבחינתו נחזית לו עתה כחרס הנשבר, כחציר יבש, וכציץ נובל, וכענן כלה, וכרוח נושבת וכאבק פורח, ולפיכך אין הוא מסוגל למצוא בה כיום אלא תאוות בצע גרידא של הנתבעת, אך לא ניתן לבסס עילת תביעה משפטית כנגד הנתבעת על אכזבה סובייקטיבית שכזו ועל חשבון נפש מאוחר שכזה, שלכל היותר כרוכה בהם מן הבחינה המשפטית "טעות בכדאיות העסקה" כהגדרתה בסעיף 14 (ד) ל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. ודוק, הגמול הכולל אשר דרשה הנתבעת עבור המוצר הפרסומי שסיפקה לתובע מגיע לסך של 90,000 ₪, סכום בלתי מבוטל לכל הדעות, ותנאי ההתקשרות שאינם מאפשרים הפסקתה אלא בתום אותם 12 חודשים אינם מקלים, אך משלא הוכחה הטעיה או טעות לגבי טיב המוצר ותנאי ההתקשרות , אין הדין מסמיך את בית המשפט לשמש כפטרונו של התובע אשר משיקוליו העסקיים התקשר בעיניים פקוחות עם הנתבעת, תוך הערכת כוחה של פלטפורמת הפרסום שלה כמשתלמת גם אל מול גובה התמורה, ותנאי ההתקשרות. לעניין זה יוטעם כי טענת התובע בכתב התביעה כי הוא זכאי לביטול ההתקשרות גם מכוח סעיף 13ד. לחוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 לא תישמע, וזאת אף מבלי לנטוע מסמרות בשאלה האם ניתן לראות בעסקה שנחתמה בין הצדדים "עסקה מתמשכת" כמשמעה באותו סעיף, וזאת משום שהמדובר בעסקה בין צדדים מסחריים שביחס אליה לא ניתן לראות בתובע "צרכן" כמשמעותו באותו חוק שהינה (סעיף 1 לחוק) – "מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי".

הפטרת הדברים - הליך דיוני זה במסגרתו בחר התובע שלא לקבל שירותי ייצוג משפטי חרף המלצות שני מותבים שונים, נוהל על ידו במידה ניכרת של שוויון נפש ושל רפיון ידיים, לרבות אל מול הצעות פשרה הוגנות להן הסכימה הנתבעת, ובדרך עקלקלה שסופה, מעבר להוצאות שהושתו בדיון קודם על התובע בגין סרבול ההליך הדיוני ( ראה החלטתי מיום 30.1.17), בדחיית התובענה, וזאת כמפורט לעיל משלא נמצאו לה אדנים יציבים הן מהבחינה המשפטית והן מהבחינה העובדתית, ותוך גלגול עלויות נוספות על שני הצדדים. לא מן הנמנע אפוא כפי שטענה הנתבעת כי כל מגמת ההליך הייתה דחיית הקץ עד שתוגשם כוונת התובע להגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל (ראה חקירתו הנגדית – עמ' 9, שורות 6-12). לנוכח מכלול הנסיבות והטעמים המפורט לעיל, ולאחר ששקלתי גם את המפורט בהחלטת כבוד הרשם הבכיר אריה דורני - דורון מיום 30.5.16, יישא התובע, מלבד ההוצאות שחויב בהם במסגרת החלטתי מיום 30.1.17, גם בתשלום שכר טרחת עורך דינה של הנתבעת בסך של 7,500 ₪, ובהוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

כל התשלומים ישולמו לנתבעת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לתובע.

ניתן היום, כ"א ניסן תשע"ז, 17 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סטניסלב מחליאנקין
נתבע: אל הבית בע"מ
שופט :
עורכי דין: