ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הועד המחוזי של לשכת עו"ד נגד עו"ד אהרון ברקאי :

בבית המשפט העליון בירושלים

על"ע 3606/94
על"ע 4022/94

בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופט ע' ר' זועבי

המערער בעל"ע 3606/94
והמשיב בעל"ע 4022/94: הועד המחוזי של לשכת עו"ד

נגד

המשיב בעל"ע 3606/94
והמערער בעל"ע 4022/94: עו"ד אהרון ברקאי

ערעור על פסק דיו של בית הדין המשמעתי
הארצי של לשכת עורכי הדין, בתיק בד"א 24/93
ו25/93- מיום 20.5.94 בפני כבוד חברי בית
הדין עוה"ד נ' קנת עו"ד א' שבלסקי
ועו"ד א' חן

תאריך הישיבה: ד' בתשרי תש"ס (14.9.99)

בשם המערער: עו"ד עמוס ויצמן

בשם המשיב: עו"ד דן שינמן

בית משפט זה עמד לא פעם על חשיבות טוהר המידות והנאמנות במקצוע עריכת הדין. יפים בעניין זה דבריו של כבוד השופט אור בעל"ע 2758/97, יעקוב גולדשטיין נ. הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (טרם פורסם):

פסק-דין

השופט ע' ר' זועבי:

פתח דבר

מונחים בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: "בית הדין הארצי"), שניתן בערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי (להלן: "בית הדין המחוזי"), לפיו נגזר על עו"ד אהרון ברקאי (להלן: המערער) עונש של 6 חודשי השעיה בפועל בנוסף על ההשעיה על תנאי לתקופת שנה וקנס 10000 ש"ח שנגזרו עליו בבית הדין המחוזי.

העובדות

א . המערער ייצג את הגב' אקראיזן שרית (להלן המתלוננת) בתביעת פיצויים נגד חברת ביטוח, בגין נזקים שנגרמו לה עקב פגיעה שנפגעה בתאונת דרכים. המערער, הגיש בשם המתלוננת, תביעה לבית המשפט; וכאשר היתה התביעה תלויה ועומדת הושגה פשרה על פיה הסכימה חברת הביטוח לשלם למתלוננת סכום של 3,000,000 ש"י. מתוך הסכום הנ"ל מסר המערער למתלוננת שיק ע"ס 1,694,000 ש"י, בלבד סכום המהווה 13% מסכום הפיצויים הותיר המערער ברשותו כשהוא מתכוון ליעדו לשמש כשכר טרחה; ואילו את הסכום הנותר - כמליון ש"י - המשיך המערער להחזיק בשליטתו, כשטענתו היא שנהג כך למקרה שבו ידרש לשלם שכר לרופאים ולמומחים.

המערער עכב ברשותו את כספי המתלוננת לתקופה של כחמשה חודשים; כאשר אלה אינם מופקדים בחשבון נפרד ולא נתקבלה לגבי השקעתם הוראה כלשהי מטעם המתלוננת.

ב. בשל התנהגותו האמורה, הורשע המערער בבית הדין המחוזי בעבירות הבאות:
בעבירה על סעיף 61(2), לחוק יחד עם הכללים 39, 40 (א) 41 (א) ו-(ב) ו- 42 (א)(2) לכללים. בעבירות לפי סעיפים 54 ו61-(3) לחוק. בעבירה על סעיף 16 (א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים; ובעבירה על כלל 3 לכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימאלי).

הרשעה זו מבטאת את המעשים הבאים: אי ניהול חשבון בנק נפרד לכספים שהופקדו בידי המערער, ואשר זה השאירם בידיו במשך תקופה של מספר חודשים; אי קבלת הוראות הלקוח לצורכי השקעת הכספים האמורים; אי פעולה בהתאם להוראות הכללים בהעדר הוראות מהלקוח; אי המצאת דו"ח על מצב חשבון הלקוח זמן סביר לאחר סיום הטיפול; וכוונה לגבות מהמתלוננת שכ"ט בגובה 13% במקום 11%.

יצוין, כי בקובלנה יוחסה למערער עבירה של גניבה בקשר לכספים שהותיר ברשותו כאמור, אך הוא זוכה ממנה מחמת הספק.

ג. בגין הרשעתו בעבירות הנ"ל, גזר בית הדין המחוזי על המערער עונש השעיה של שנה אחת על תנאי, וכן קנס בסך 10000 ש"ח שישולם ב 4 תשלומים חודשיים.

המערער והועד המחוזי ערערו הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, בפני בית הדין הארצי. בבית הדין הארצי, הגיעו הצדדים לידי הסכמה למחיקת הערעורים על הכרעת הדין ועל הקנס; כך שבית הדין הארצי דן בערעורים על עונש ההשעיה בלבד.

לאחר ששקל הן את חומרת העבירות והן את עברו של המערער, החליט בית הדין הארצי לאשר את ההשעיה על תנאי, ובנוסף גזר עליו עונש של 6 חודשים השעיה בפועל.

מכאן שני הערעורים שבפנינו: ערעורו של המערער על חומרת העונש וערעורו של הוועד המחוזי על קולת העונש.

דיון

בטיעונו בפנינו הדגיש בא כוח הוועד המחוזי את חומרת העבירות בהן הורשע המערער, ואשר יש בהן כדי לפגוע ברמתו ובטוהר שמו של מקצוע עריכת הדין. בא כוח הוועד המחוזי אף הפנה את תשומת לבנו לעובדה שהמערער הורשע בעבר בעבירות דומות, דבר המחייב את החמרת עונשו והשעייתו לתקופה ארוכה יותר מזו שהושתה עליו.

מאידך גיסא - הדגיש בא כוח המערער, עו"ד שינמן, שמדובר בענין מאוד גורלי בשביל המערער בהתחשב בכך שהשעיה של ששה חודשים בפועל תביא להרס מוחלט של משרדו. עוד טען עו"ד שינמן, שההליך בבית הדין התחיל בשנת 1986 ועד 1991 לא הוגש כתב אישום לבית משפט; ולפתע הוגש כתב אישום על עבירת גניבה שבסופו של דבר זוכה המערער ממנה. בא כוח המערער מסכים שהמעשה שבגינו נדון המערער לששה חודשי השעיה הנו חמור; ואולם לנוכח הזמן הארוך שעבר מאז ההתרחשות ובהתחשב בגילו של המערער שהוא כיום בן 59 - מהווה עונש של השעיה הרס מוחלט בשבילו.

בית משפט זה עמד לא פעם על חשיבות טוהר המידות והנאמנות במקצוע עריכת הדין. יפים בעניין זה דבריו של כבוד השופט אור בעל"ע 2758/97, יעקוב גולדשטיין נ. הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (טרם פורסם):

" הובאו בפנינו, כמו בפני הערכאות הקודמות, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב, ולא התעלמנו מהן. אך משקלן של נסיבות אלה מועט לעניין העונש, שעה שהתנהגותו של עורך הדין נגועה בקלון, ויש בה כדי לחתור תחת רמתו ושמו הטוב של מקצוע עריכת הדין. מי אשר ממיט קלון על המקצוע, על בתי הדין המשמעתיים של אותו מקצוע להסיק את המסקנות לעניין המשך השתייכותו אליו. כך ישמרו על טוהר שמו של המקצוע, וכך יגנו על הציבור הרחב בפני מי שאינם זכאים על פי התנהגותם להשתייך אליו."

ראה בעניין זה גם (על"ע 4/83 מאירוב נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד לט(1) 75) (על"ע 1/64 מרגלית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(2), 601, 605)ראה גם (על"ע 1746/98, מדינת ישראל נ. עו"ד פלוני, תקדין עליון 98 (4), 307).

חומרת העבירות שבהן הורשע המערער, מצדיקה הטלת עונשי השעיה בפועל לפרקי זמן משמעותיים במטרה להרתיע עבריינים בכח. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה העומד לפנינו קיימים שני נימוקים המטים את הכף לטובת ערעורו של המערער. הראשון; הקובלנה בתיק הזה הוגשה בשנת 1986, על עבירות שנעברו בשנת 1985. התמשכות ההליכים הייתה רק בחלקה באשמתו של המערער, כאשר חלק בלתי מבוטל מדחיית הדיונים היה לפי בקשת הוועד המחוזי. התמשכותו המופרזת של הדיון, גרמה עינוי דין למערער; וסבורני שבבואנו לגזור את דינו יש לקחת בחשבון את חלוף השנים הרבות מאז נעברו העבירות. (ראה דברי הביקורת שהושמעו כנגד התמשכות ההליכים בבתי הדין המשמעתיים בעל"ע 6839/93, סעדיה נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, מט (5)עמ' 850. ראה גם דברי השופט אור בעל"ע 6039/93, הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ. שמואל סעדיה, פ"ד מט(5) עמ' 733)

השני: בהכרעת דינו, זיכה בית הדין המחוזי את המערער מאשמת הגניבה אשר היוותה את האישום העיקרי בקובלנה שהוגשה נגדו; אך למרות זאת, הוגש כנגד המערער כתב אישום פלילי באשמת גניבה. בבית המשפט המחוזי נוהל בעניין זה דיון ארוך ובסופו זוכה המערער, שנאלץ לקיים פעמיים את המאבק לזיכויו מאשמת הגניבה. נראה שאף לעניין זה יש משקל לקולא שיש לקחתו בחשבון בעת גזירת דינו של המערער.

לא הייתי מהסס להחמיר את עונשו של המערער. ברם, לנוכח שני הנימוקים הנ"ל, מבלי שהדבר ישמש תקדים ומבלי ליטול מחומרת מעשיו של המערער, הנני מציע לחברי - לא בלי היסוסים - לדחות את שני הערעורים.

השופט מ' חשין:

אני מסכים.

השופט י' קדמי:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' ר' זועבי.

ניתן היום, כ"ג בחשון תש"ס (2.11.99).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
94036060.U02


מעורבים
תובע: הועד המחוזי של לשכת עו"ד
נתבע: עו"ד אהרון ברקאי
שופט :
עורכי דין: