ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלי אלקדיים נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט ע' ר' זועבי

המערערים: 1. עלי אלקדיים
2. מוסא אלקדיים
נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 10.6.99 בת"פ 44/98 שניתן על ידי כבוד השופט י' גלין

בשם המערערים: עו"ד משה מרוז
בשם המשיבה: עו"ד טובה פרי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

פסק-דין

השופט ת' אור:

1. המערערים הורשעו, לפי הודאתם, בעבירות סמים חמורות. בגזר דינו של בית המשפט המחוזי מיום 21.1.99, ניתן צו לחילוט כלי רכבו הפרטי של כל אחד מהם. מדובר בכלי רכב שערכם הכספי ניכר, האחד שוויו כ500,000- ש"ח והאחר שוויו כ300,000- ש"ח. המערערים הגישו לבית משפט זה ערעור (ע"פ 1046/99) אשר נסוב על חילוט כלי הרכב. בערעורם קבלו המערערים על כך שבית המשפט דלמטה לא נתן דעתו על הוראת סעיף 36ג(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973- (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), הקובע סייג לחילוט רכוש הנערך לפי סעיפים 36א ו36-ב לפקודה. הערעור התקבל, והדיון הוחזר לבית המשפט קמא לשם הבאת ראיות והצגת טיעוני הצדדים לגבי הוכחת קיום "אמצעי מחיה ומגורים סבירים" למשפחות המערערים, המהווה תנאי לחילוט כלי הרכב לפי סעיף 36ג(ב).

2. בפני בית המשפט קמא הובאו ראיות לגבי אמצעי המחיה של משפחות המערערים וכן נחקרו נשותיהם. מהודיות הנאשמים בעובדות בכתב האישום ומהראיות הנוספות שהובאו, נקבעה התשתית העובדתית הרלוונטית לשקילת הפעלת הסייג בסעיף 36ג(ב).

מכתב האישום עולה, שהיקף המכירות היומי של סמים על ידי המערערים היה, במשך כשנה ומחצה עובר למעצרם, בסכומים שבין 200 ל300- אלף ש"ח (סעיף 3י לכתב האישום). נקבע, כי אף אם יובאו בחשבון הפסקות עיסוק במהלך תקופה זו, ואף אם ינוכו הוצאות רכישת הסם וכן אם ייוחסו למערערים רק עשירית מההכנסות אשר זרמו לכיסם, עדיין הרוויח כל אחד מהם כ13- מיליון ש"ח. לגבי תנאי המחיה של משפחות המערערים בפועל, בית המשפט יצא מתוך הנחה עובדתית שאין נשותיהם של המערערים מקבלות כספים מהמערערים או מכל מקור אחר פרט לדמי ביטוח לאומי. אשתו וחמשת ילדיו של המערער 1 מקבלים דמי ביטוח לאומי בסך 5,000 ש"ח לערך לחודש. הוא הדין באשתו של המערער 2 וארבעת ילדיו, המקבלים דמי ביטוח לאומי בסך 4,000 ש"ח לערך לחודש. משפחתו של המערער 2 מתגוררת בבית מידות מהודר. משפחתו של המערער 1 ממשיכה לשכון במקום בו נוהלו בעבר עסקי הסמים, בתנאים ירודים ביותר, אולם המערער 1 מצוי בתהליכי בניית בית חדש.

3. השופט קמא קבע, כי נטל ההוכחה בענין קיומם של אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר מוטל על התביעה. ואולם, לתביעה עומדת חזקה עובדתית, פרי נסיון החיים והשכל הישר, המשמשת כתחליף לראיה, שההון הרב שצברו המערערים עדיין נמצא, ולו בחלקו, ברשותם ובאמצעותו ניתן לספק את צורכי מחייתם הסבירים של בני משפחותיהם. חזקה שכזאת מעבירה לשכמו של הצד שכנגד את נטל הבאת הראיות לסתירתה. בפני המערערים היתה פתוחה הדרך להראות שההון הרב שצברו אזל מכל סיבה שהיא. ברם בהעדר שמץ של הסבר לגבי גורל רווחיהם העצומים, נותרה בעינה ההנחה כי מצבם הכלכלי של המערערים איתן, וזו בלשון המעטה.

4. השופט קמא דחה את טענת בא כח המערערים, לפיה יש לבחון את שאלת אמצעי המחיה הסבירים של בני המשפחה במנותק ממצבם של המערערים. לפי טענה זו, אין כל נפקות לכך שבידי המערערים הון רב, כל עוד אין לבני משפחותיהם אמצעי מחיה סבירים, אפילו העדרם של אלה נובע מזדונם של הראשונים. השופט קמא קבע לענין זה כי:

"הוראת סעיף 36ג(ב) לא באה כתחליף לתביעת מזונות ולא נועדה גם להחליף את תביעות רעיותיהם של הנאשמים למחצית מהון בעליהן, מכוח חזקת השיתוף. עתירת נאשם עתיר הון, שלא לחלט את רכבו המפואר, בהיות ילדיו רעבים ללחם, משום שאינו מספקו להם, צורמת עד מאוד כל אוזן וראוי לה שתדחה מכל וכול".

זאת ועוד. השופט קמא מעיר שטענה זו לוקה בכשל לוגי, שכן מי יתקע לידינו שהמערערים, אשר, לטענתם, אינם מספקים אמצעי מחייה סבירים למשפחותיהם, יהפכו את עורם, ויחליטו להשתמש בכספים שיתקבלו ממכירת המכוניות, למטרה ראויה זו? לאור מכלול הדברים האמורים, בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 10.6.99, כי צו החילוט שנתן בגזר דינו מיום 21.1.99 ישוב לתוקפו.

5. המחלוקת בערעור זה סבה סביב הוראת סעיף 36ג(ב) לפקודת הסמים המסוכנים, הדנה בסייג לחילוט רכוש הנערך לפי סעיפים 36א ו36-ב לפקודה. הצו לחילוט רכבם של המערערים ניתן מכוח סעיף 36א, הדן בחילוט רכוש בהליך פלילי. סעיף זה קובע:

"36א.
(א)
הורשע אדם בעבירה של עיסקת סמים, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא -
(1) רכוש ששימש או נועד לשמש לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה;
(2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.

(ב)
בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנידון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת התובע, שהנידון הוא סוחר סמים ומשעשה כן - יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט".

בצד סעיף זה, קיימת כאמור הוראה המסייגת את תחולתו. זו מצוייה בסעיף 36 ג(ב), ולפיה:

"בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א ו36-ב אלא אם כן נוכח שלבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו הגרים עמו יהיו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר".

סעיפים אלו הוספו לפקודת הסמים המסוכנים במסגרת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מספר 3), התשמ"ט1989- (ס"ח התשמ"ט, עמוד 80) (להלן: חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים). אחת מתכליותיו המרכזיות של תיקון זה היתה ייעול המלחמה בעברייני סמים. הטכניקה שננקטה לקידום תכלית זו היתה חילוט רכושם של עברייני הסמים. בכך ביקש המחוקק לקבוע, כי בנוסף לעונש המאסר הצפוי לסוחרי סמים, ייפגע גם הרווח הכלכלי שצמח להם בעבירה (ראו דברי ההסבר להצעת החוק, ה"ח התשמ"ח עמוד 242). בהצעת החוק לא הופיע סעיף 36ג(ב), המסייג, כאמור, את היקף החילוט של רכוש העבריין. הסעיף הוסף לחוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים בעקבות דיוני ועדת חוקה חוק ומשפט אשר דנה בהצעת החוק וראתה לנכון לתקנה בענין זה (ראו דבריו של יושב ראש הועדה, חבר הכנסת לין, פרוטוקול מספר 26 מישיבת ועדת חוקה חוק ומשפט מיום 11.4.89).

6. אין מחלוקת בין הצדדים, שכלי הרכב נשוא הדיון נרכשו בכספים שהופקו מעסקות סמים. מכאן, שחלה בענין כלי רכבם הוראת סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים, המחייבת את חילוטם, זולת אם בית המשפט סבר שאין לעשות כן "מנימוקים מיוחדים שיפרט" (סעיף 36א(א)). הצדדים חלוקים בדיעותיהם לגבי החלת הסייג לחילוט רכוש, הקבוע בסעיף 36ג(ב) לפקודה. המערערים טוענים כי לא הוכח בפני בית המשפט קמא שלבני משפחתם יש אמצעי מחיה סבירים. בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על ההנחה לפיה המערערים הפיקו רווח גדול מפעילותם הפלילית. אך לטענת המערערים, אין בממצא זה כדי לבסס הנחה עובדתית, פרי נסיון חיים ושכל ישר, שסכומים אלה עומדים לרשותם. המשיבה לא הוכיחה שהם אכן מחזיקים בסכומים מופלגים כאמור.

זאת ועוד. לגישת המערערים, אין נפקות, לעניין החילוט, לשאלה האם הם מחזיקים בידם כספים אם לאו, שכן לפי הוראת סעיף 36ג(ב), על בית המשפט להתמקד באמצעי המחיה של בני משפחתם ולא במצב הכספי שלהם. אפילו יש בידי המערערים כספים מעסקי הסמים, אין בכך לשנות את התוצאה שלבני משפחתם אין אמצעי מחייה סבירים, שכן אין הכספים הנ"ל נמסרים להם.

המשיבה מצידה טוענת, כי בפני בית המשפט קמא הובאו ראיות המוכיחות שלבני המשפחה מקום מגורים סביר ואמצעי מחייה סבירים. אשר למקום מגורים, בני משפחתו של המערער 2 מתגוררים בוילה מפוארת. וילה שניה, נמצאת בהליכי בניה על ידי המערער 1. אמנם, בני משפחתו של המערער 1 גרים עדיין בתנאי מגורים ירודים, אולם לגישתה של המשיבה, אין לומר כי הוראת החוק נועדה לשפר מקום מגורים זה, כאשר הוכח כי המשפחה התגוררה בבית זה משך שנים רבות. מה גם, שבית חילופי מפואר נמצא בתהליכי בניה. אשר לאמצעי מחיה סבירים, המערערים לא הציגו כל ראיה לסתור את ההנחה בדבר הרווחים המצויים בידם מפעילותם הפלילית. רווחים אלו הם אשר אפשרו את בנייתן של הוילות ואת רכישתם של כלי הרכב נשוא הערעור. לטענת המשיבה, הרי שבהעדר ראיה לסתור, הגיון ונסיון החיים מלמדים כי רווחים אלו נותרו בעינם ויש בהם כדי לשמש מקור כלכלי נכבד למימון מחיית המשפחות. נוסף על כך, בני משפחותיהם של המערערים מקבלים דמי ביטוח לאומי. לגישתה של המשיבה, כספים אלו אמורים לספק להם את המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיהם החיוניים.

7. כאמור, השופט קמא השתית את החלטתו על שתי קביעות עובדתית. האחת, שבידי המערערים מצויים הכספים הרבים אשר הופקו מפעילותם העבריינית. השניה, שמקור פרנסתם היחיד כיום של בני משפחותיהם הוא דמי הביטוח הלאומי שהם מקבלים מדי חודש בחודשו. נבחן את טענת המערערים, לפיה יש לבחון את קיום אמצעי המחיה של בני משפחת המורשע בעבירה של עיסקה בסמים (להלן: המורשע) במנותק ממצבו הכספי שלו.

8. הננו סבורים, שתכליתו של סעיף 36ג(ב) מחייבת מסקנה לפיה נדרש קשר סיבתי בין חילוט הרכוש של המורשע לבין מצבה הכלכלי של משפחתו. מטרת הסייג הקבוע בסעיף זה היא למנוע פגיעה קשה בתנאי חייהם של בני משפחתו של המורשע עקב חילוט הרכוש, פגיעה העלולה להוריד את רמת חייהם אל מתחת לתנאי מגורים או תנאי מחייה "סבירים". תכלית זו עולה באופן ברור מההיסטוריה החקיקתית של הסעיף. כאמור, סעיף 36ג(ב) הוסף בעקבות הדיון שנערך בועדת חוקה חוק ומשפט בהצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים. היקף הרכוש החשוף להליך החילוט הוא רחב מאוד (ראו סעיף 36א(א) לפקודת הסמים המסוכנים). על רקע זה, חששו חברי וועדת חוקה חוק ומשפט מפני מצב שבני משפחתו של העבריין ייפגעו פגיעה קשה בעטיו של החילוט. דבר אחד הוא להכריז על מלחמת חורמה בסחר בסמים ולנקוט לשם כך טקטיקות של החרמת רכוש, דבר אחר הוא להותיר את בני משפחותיהם של סוחרי הסמים ללא קורת גג וללא אמצעי מחייה סבירים. סעיף 36ג(ב) הוסף על מנת לדאוג לכך שבני המשפחה לא ימצאו עצמם ללא יכולת להתקיים באורח סביר, על כל התוצאות הכרוכות בכך.

נציין, כי אף נוסחה של הצעת החוק אפשר לבית המשפט גמישות בהפעלת הליך החילוט, וזאת באמצעות ההוראה, הקיימת גם בנוסח הסעיף כיום, לפיה בית המשפט יצווה על חילוט "אלא אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט" (ראו סעיף 14 להצעת החוק וסעיף 36א(א) לפקודת הסמים המסוכנים). ייתכן והיה ניתן להכניס למסגרת "נימוקים מיוחדים" אלה גם מצב כלכלי קשה של בני המשפחה. ואולם, בענין מקום המגורים ואמצעי מחייה לא הסתפקו חברי הועדה בהוראה כללית זו, והם ראו לנכון לפרט את כוונתם באופן מפורש.

במאמר מוסגר נוסיף, כי בשיטות משפט אחרות, לא תמיד ניתן למצוא התחשבות כזו בבני משפחת המורשע, כאשר מדובר בחילוט רכוש על רקע סחר בסמים. לדוגמא, המשפט האמריקאי מפעיל אמת מידה נוקשה בהרבה. לבית המשפט אין כלל שיקול דעת בענין הגבלת היקף חילוט. ברגע שנקבע כי הרכוש שימש כאמצעי לביצוע עבירה או הוא פרי עבירה הקשורה לסחר בסמים, החילוט הוא מנדטורי ומקיף (ראו: 25 Am Jur 2d p. 407-445). ההגנה היחידה בענין זה מוענקת, בהליך חילוט אזרחי, לבעלי רכוש אשר לא ידעו אודות הפעילות העבריינית או לא הסכימו לה (פסקה 214 שם). בהליך חילוט פלילי, תרופתם של צדדים שלישים מצויה בהליך במסגרתו מתבקשת השבת הרכוש (פסקה 225 שם). המחוקק הישראלי ראה לנכון להגמיש מדיניות זו, שכן סבר שאין המטרה של מלחמה בסמים, חשובה ככול שתהא, מקדשת אמצעי העלול לפגוע באורח חמור בתנאי חייהם של משפחות המורשעים, ובכך אולי לחולל מעגל קסמים שאין מוצא ממנו. אולם גמישות זו נועדה למטרה ספציפית של הגנה על תנאי מחיה סבירים של משפחות המורשעים בסחר ולא נועדה לרכך את הפגיעה בכיסם של המורשעים באופן החורג מכך.

יש לבחון, בכל מקרה, אם למשפחת המורשע לא יהיו תנאי מגורים ואמצעי מחיה סבירים באם יחולט הרכוש. יש לברר, אם הימנעות מחילוט תמנע מצב כאמור מבני משפחתו של המורשע. מה הוכח בענייננו?

9. לפי התשתית העובדתית שהובאה בפנינו, חילוט כלי רכבם של המערערים לא יפגע בתנאי מחייתם של בני משפחותיהם וזאת משני טעמים. ראשית, מהעובדות עולה, ואין המערערים מתכחשים לכך, שאין כלי הרכב או תמורתם הכספית מיועדים לשמש למימון מחיתם של בני משפחותיהם. שנית, לאור מצבם הכלכלי האיתן של המערערים, אין החילוט האמור גורע מיכולתם הפוטנציאלית לספק את צורכי המחיה הסבירים של בני משפחותיהם. אין למדוד את אמצעי המחיה הסבירים בהם דן הסעיף, במנותק ממצבו הכלכלי של המורשע שאת רכושו מבקשת התביעה לחלט לפי הוראת פקודת הסמים המסוכנים. אם מצבו הכלכלי של המורשע, לאחר חילוט הרכוש, מאפשר לו לדאוג לתנאי מחיה סבירים לבני משפחתו, אזי לא יחול הסייג הקבוע בסעיף 36ג(ב). קביעה זו עומדת בעינה גם אם בפועל נמנע המורשע, מסיבותיו שלו, לספק אמצעי מחיה אלו לבני משפחתו. אין תחולת הסייג לחילוט הרכוש נבחנת על פי מידת נכונותו של המורשע לתמוך כלכלית במשפחתו. אם קיימים בידיו האמצעים הדרושים לתמוך כלכלית בבני משפחתו אולם הוא בוחר שלא לעשות כן, הרי שהעדרם של אמצעי מחייה לבני משפחתו הינו תוצאה של היחסים הפנימיים בתוך המשפחה ולא תוצאה של העדר אמצעים. במקרה כזה, הימנעות מחילוט רכושו של המורשע לא תשפר את מצב בני משפחתו, שכן לא מובטח להם שהימנעות כזו תביא לשיפור כלשהו במצבם הכלכלי.

אם לסכם, הרי שהוברר שיש לבני משפחות שני המערערים הן מקום מגורים סביר והן אמצעי מחייה סבירים. כמבואר לעיל, הוברר שבידי המערערים קיימים סכומי כסף נכבדים פרי עיסקות הסמים שלהם. אם הם נמנעים מלתמוך כספית בבני משפחתם, או אם הסכומים המסופקים על ידם לבני משפחותיהם למחייתם הינם נמוכים, אין זאת משום העדר אמצעים, אלא בשל שיקולים פנים משפחתיים באשר לניצול משאבי המשפחה. הימנעות מחילוט כלי הרכב לא תשנה לכאורה מצב זה.

בנסיבות כמו בענייננו מתבקשת אמירה המופנית אל המערערים. אין זה מתקבל על הדעת, שאלה יבנו לעצמם וילות וינהגו במכוניות מפוארות ויחזיקו בידם כספים רבים אותם הרוויחו בעיסקאות סמים, ובד בבד תישמע מפיהם הטענה שאין לבני משפחתם אמצעים סבירים למחייתם.

10. התוצאה אליה הגענו מייתרת את הצורך להכריע בשאלה על מי נטל ההוכחה לעניין קיומם של מגורים ותנאי מחיה סבירים לבני משפחות המורשעים - האם על התביעה להוכיח קיומם של תנאים אלה או שמא על המערערים הטוענים נגד החילוט להוכיח את העדרם. אין צורך להכריע בכך, שכן גם אם הנטל מוטל על התביעה, היא עמדה בנטל זה כשהראתה שהמערערים הרוויחו סכומי עתק בעסקי סמים ולא הובאו מטעם המערערים ראיות שכספים אלה אינם עומדים, מטעם זה או אחר, לרשותם.

אומר רק אגב אורחא, שנוסח הסעיף תומך לכאורה בפרשנות, על פיה הנטל הוא על התביעה. סיוע לפירוש זה ניתן למצוא בסעיף 36ג(א), ממנו עולה שכשביקש המחוקק להטיל את נטל ההוכחה על הנפגע מהחילוט, הוא ידע לומר זאת במפורש, דבר אשר לא נעשה בסעיף 36ג(ב) נשוא דיוננו. אין גם לשכוח, שהפגיעה בזכות הקניין הינה פגיעה בזכות יסוד (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). ראוי לפרש הוראת חוק הפוגעת בזכות היסוד בדרך הממזערת ככל הניתן את הפגיעה בו.

עם זאת ראוי להזכיר, כי באשר לכמות הראיות שתדרש התביעה להביא לעניין קיום מגורים ואמצעי מחייה לנאשמים ולבני משפחתם, בית המשפט בודאי יתן משקל לעובדה שהעובדות הנוגעות לכך הן, בעיקרן, בידיעת הנאשמים ובני משפחתם, ולא בידי התביעה. לפיכך, כמות ההוכחה שתידרש מהתביעה תהיה בהתחשב בעובדה זו.

על סמך כל האמור לעיל נדחה הערעור.

השופט י' טירקל:
אני מסכים.

השופט ע' ר' זועבי:
אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.

ניתן היום, כג' בחשון התש"ס (2.11.99).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99041420.E04 /עכב


מעורבים
תובע: עלי אלקדיים
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: