ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סופרבוס ושות' ,שותפות מוגבלת נגד TASFALOM ARAI ADHANOM :

16 אפריל 2017
לפני: כבוד השופט אורן שגב
נציג ציבור עובדים מר הרצל גבע
נציג ציבור מעסיקים מר אלי כהן

המבקשת:
(הנתבעת 5)
סופרבוס ושות' ,שותפות מוגבלת
ע"י ב"כ: עו"ד רוית וקס סלוקי
-
המשיבים:
(התובע)
1. TASFALOM ARAI ADHANOM
ע"י ב"כ: עו"ד דוד בר חוה

2. ליין סקיוריטי סחר ושירותים בע"מ (ניתן פס"ד)
3. אלימלך שמירה וניקיון בע" (ניתן פס"ד)
4. אמיר אבו עמר
5. אפיקים שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ (ניתן פס"ד)

החלטה

לפנינו בקשת הנתבעת 5 להגיש ראיה נוספת מטעמה, וזאת לאחר תום שמיעת הראיות ולאחר שניתן צו לסיכומים .
נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, באנו לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות, ואלו הם טעמינו.

העובדות הצריכות לעניין
תביעה זו נסובה, בקצירת האומר, על דרישתו של התובע לקבל זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו באמצעות המשיב 4, מר אבו עמר (להלן – "אבו עמר") בחצריה של המבקשת כמנקה אוטובוסים.
לטענת התובע יש לראות במבקשת אחראית לאי תשלום זכויותיו מכוח דוקטרינת המעסיקים במשותף, וזאת ממועד תחילת עבודתו מיום 27.10.2008 ועד ליום 30.03.13, סה"כ – 53 חודשים.
ביום 01.02.17 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נשמעו עדויותיהם של התובע ושל 2 עדי הגנה מטעם המבקשת. בתום הדיון ניתן על ידינו צו לסיכומים.
ביום 14.03.17 הגישה המבקשת את הבקשה נשוא החלטה זו, וביקשה כי יותר לה להגיש תצהיר נוסף של מר אוחנה דוד, סמנכ"ל התפעול במבקשת בזמנים הרלוונטיים לתובענה. בנימוקיה לבקשה, טענה כי אינה מכירה את המשיב -התובע וכי התנהלה מול המשיב 4, מזמין העבודה. על כן, לדבריה, "הגישה את ראיותיה בהתאם לנאמר בכתב תביעתו וכן בתצהירו של המשיב" (סעיף 2 לבקשה).
לטענתה, היא הגישה את תצהיריהם של שני העדים מטעמה, רו"ח שי רז, סמנכ"ל הכספים שלה מאז חודש ינואר 2012 ומר רוני טאקו, מנהל סניף רמלה החל מחודש יוני 2011 וזאת משום שהתובע שב וטען כי עבד בחצריה עד ליום 30.03.13 ולפיכך סברה כי עדויותיהם של שני עדים אלה תהיינה רלווטיות. אלא שבמהלך דיון ההוכחות "...לפתע התחוור לבית הדין הנכבד, כמו גם למבקשת, כי ככל שהמשיב אכן עבד בחצרי המבקשת – היה זה לכל היותר עד לחודש ינואר 2011, ותו לא..." (סעיף 6 לבקשה).
בנסיבות אלה, הוסיפה, העדים מטעמה אינם רלוונטיים והיא נותרה לכאורה ללא הגנה מתאימה "עקב הטעייתו של המשיב, דבקותו בטענותיו השקריות, ועקב האופן הרשלני בו הוגש כתב תביעתו כנגד כלל מעסיקיו וכל פני תקופות העסקה שונות" (סעיף 7 לבקשה).
לכן, על מנת להגיע לחקר האמת, מתבקשת הוספת תצהירו של מר אוחנה, אשר היה סמנכ"ל התפעול שלה החל משנת 2004 והוא זה אשר היה אחראי על כל ההתנהלות מול המשיב 4 בתקופת ההעסקה אשר נותרה רלוונטית בעקבות הדיון מיום 01.02.17, קרי: מיום 27.10.2008 ועד לחודש ינואר 2011.
לטענתה, מר אוחנה, אשר ישב בסניף ברמלה, יטען כי לא הכיר באופן אישי אף עובד מעובדיו של המשיב 4 אשר נתן לה שירות חיצוני, כהגדרתה, "... אך ינסה לזהות מקרוב את המשיב, שמא ראה את פניו בעבר" (סעיף 10 לבקשה).
לטענתה, באת כוחה צפתה בתמלול פרוטוקול ישיבת ההוכחות רק ביום 18.02.17 ועל כן הבקשה הוגשה במועד בו הוגשה.
המשיב התנגד לבקשה וטען כי הוא כבר מצוי בשלב הכנת הסיכומים (למען השלמת התמונה יצוין, כי בינתיים סיכומי התובע הוגשו לתיק ביום 31.03.17), וכי אין להתיר למבקשת לבצע מחטף שלהגשת תצהיר נוסף שכל מטרתו לשפר עמדות, וכי בהתאם להלכה, אין להתיר הגשת ראיות לאחר דיון ההוכחות, וזאת בין היתר, בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 2715/13 חוסין ורדה נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' מיום 28.11.13, שפ נקבע כי הכלל האוסר קבלת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו כלל דיוני גרידא, אלא נועד להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד על מנת שניהולו התקין של המשפט, המגלם את העיקרון של סופיות הדיון והשאיפה לנהל משפט בצורה יעילה, לא יפגע.
בתשובתה לתגובת המשיב, טענה המבקשת כי האחרון נצמד לפרוצדורות וזאת שעה שנהג בחוסר תום לב שעה שהגיש תביעתו "באופן תמוה ומבולבל, הנוגד את אותם סדרי הדין בהם הוא חפץ עתה לדבוק, כנגד מספר מעסיקים אשר לטענתו העסיקוהו על פני תקופות העסקה שונות, כאשר אין כל קשר בין האחד למשנהו" (סעיף 2 לתשובה).
המשיב הגיש תשובה לתשובה הנ"ל, לא ברור בהתאם לאלו סדרי דין, והדגיש בנוסף לטענותיו הקודמות כי הבקשה הוגשה בשיהוי בלתי מוסבר וכי מדובר במחדל מצד המבקשת בשלב הבאת הראיות ועל כן אין לאפשר לה לתקן את המחדל בשלב זה, בו כבר הוא שוקד על סיכומיו.

דיון והכרעה
ברע"א 6165/15 אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ ו- 2 אח' (ניתן ביום 13.12.15) נפסק כי על בעל הדין להביא את ראיותיו בחבילה אחת אך לבית המשפט נתונה הסמכות לחרוג מכלל זה ולהתיר לבעל דין הגשת ראיות נוספות כאשר מדובר בראיה משמעותית הנושאת משקל של ממש לגילוי האמת וחשיפתה.
לפיכך, על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את אופי הראיה הנוספת; את השלב בו נמצא המשפט במובן זה שככל שהשלב מוקדם יותר תטה הכף אל עבר אישור הבקשה; האם בעל הדין יכול היה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הסיבה שלא עשה כן; ואת הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם תדחה בקשתו להגשתה.
בע"ע 53169-10-12 חגי דוד (דפוס משה) נ' יגאל אורמן (ניתן ביום 04.04.13) (להלן – " עניין חגי דוד") הניח בית הדין הארצי את העקרונות המנחים לסוגיית הבאת ראיות באיחור. נביא להלן את עיקרי הדברים כפי שנפסקו מפי כבוד השופט איטח:
מטרתו של ההליך השיפוטי היא עשיית "משפט וצדק". עשיית משפט צדק טומנת בחובה לא רק הכרעה לפי הדין המהותי, אלא גם הגעה לאותה הכרעה לאחר תהליך שיפוטי ראוי בו מבררים סכסוך משפטי אודות הזכויות המהותיות ומביאים לפתרונו.
כללי הפרוצדורה הם בבחינת "הוראות הבטיחות" אשר יבטיחו הליך משפטי ראוי, אלא שהפרוצדורה אינה עומדת כשלעצמה, אלא נועדה לשרת את המהות.
בית המשפט העליון, מפי הנשיא ברנזון כבר פסק כי הפרוצדורה אינה מיטת סדום וכי כלל זה תקף גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, על בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. "עוול" בהקשר זה, מתייחס לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית. אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין ( ע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ (3) 477 (1966 ).
כמעט ואין דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול.
דחיית בקשה להבאת ראיות נוספות בשלב מאוחר אכן פוגעת ביעילות הדיון, אבל דחף היעילות אינו צריך להיהפך לבהילות ו העיניים צריכות להישאר נשואות תמיד אל המטרה היחידה של כל משפט, והיא - עשיית משפט צדק בין הצדדים על יסוד בירור הוגן והולם של גוף העניינים האמתיים השנויים במחלוקת ביניהם.
בתי הדין לעבודה אימצו את הגישה המקלה ופסקו כי בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת. עיגון לגישה זו אנו מוצאים בהוראות תקנה 124 לתקנות בית דין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 ובמקבילתה - תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
מאידך, גישתו הסלחנית של בית הדין לעבודה, בכל הנוגע לסדרי דין, אינה בלתי מוגבלת ואינה מתעלמת מאינטרסים לגיטימיים של צדדים אחרים, וזאת מן הטעם שסלחנות יתר לאי כיבוד הוראות של סדרי דין עלולה לגרור אחריה זילות של בית המשפט, פגיעה במעמדו ובאמון הציבור בו, וכן להוות תמריץ שלילי בהקפדה על הכללים שהם פרי חשיבה וניסיון ותכליתם להביא להליך משפטי ראוי.
הנחלה של כללים אלה, מחייבת עקביות והתמדה גם נוכח "פרפורי לב" מפני פגיעה במתדיין. אבל מעל כל אלה וכטעם ראשון במעלה ניתן למנות את הטעם לפיו סטי יה מכללי הפרוצדורה גוררת פגיעה ביעילות הדיון ומכאן גם לפגיעה במשאב השיפוטי המוגבל, וזאת על חשבון הציבור בכללותו.
על בית הדין לבחון כל מקרה באופן פרטני ולערוך איזון בין אינטרס בירור האמת אל מול האינטרס של הצד שכנגד ושל הציבור בקיום הליך המשפטי כתיקונו, וזאת תוך בחינה האם הסטייה מהכללים אינה גורמת לבעל הדין שכנגד לעוול מהותי שאינו בר פיצוי, והאם הסטייה מהכללים היתה אך פרי שגיאה או רשלנות של בעל הדין או שמא ביטוי של זלזול מצדו בהליך המשפטי.
כחודש ימים לאחר מכן, בע"ע 61913-12-12 שנאון מרפאת שיניים נ' נפתלי חן (ניתן ביום 12.05.13) (להלן – " עניין נפתלי חן") שב כבוד השופט איטח על עיקרי ההלכה שנקבעה בעניין חגי דוד והוסיף, כי נטל השכנוע לסטות מכללי הפרוצדורה לא בנקל יורם ותלוי, בין היתר באיזון שבין השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה לבין חשיבות הראיות הנוספות לבירור האמת.

ומן הכלל אל הפרט

הראיה הנוספת אותה מבקשת הנתבעת 5 להגיש הנה תצהיר נוסף של מי שהיה לטענתה מנהל תחנת רמלה במזנים הרלוונטיים לעבודת התובע. עיון בכתב התביעה ובתצהיר התובע, מעלה כי התובע טען למן ההתחלה כי עבד בחצרי הנתבעת 5 מטעם מר אמיר אבו עמר מיום 27.10.2008 ועד ליום 30.03.13, וסה"כ – 53 חודשים. עוד טען כי אחריותה של הנתבעת 5 היא מכוח דוקטרינת מעסיקים במשותף. במובן זה, אין כל טענה מפתיעה שהנתבעת לא היתה מודעת לה ולא התגוננה בפניה בכתב ההגנה מטעמה כמו בשני התצהירים שבחרה להגיש מטעמם של ה"ה רז וטקו, כפי שיפורט להלן.
בתצהיריהם, טענו ה"ה רז וטקו מטעם הנתבעת 5, כי לא היתה להם כל היכרות עם העובדים שמר אבו עמר הפעיל בניקיון האוטובוסים בחצריה וכי לא נטענה כלפיה כל טענה בדבר אי קבלת תמורה או שכר ע"י התובע או מי מיתר העובדים מטעמו של אבו עמר הנ"ל (סעיף 8 לתצהיר רז ו- 4-5 לתצהיר טקו).
אלא שדווקא בחקירתם הנגדית, הסתבר כי אף לא אחד מהם יכול להעיד מידיעה אישית על הנעשה בחצרי הנתבעת לפני שנת 2011.
כזכור, המבקשת משתיתה את בקשתה על הנימוק שבחקירתו הנגדית, טען לפתע התובע כי עבד עד לשנת 2011, ולא עד לסוף חודש מרץ 2013, כפי שטען מלכתחילה, ולפיכך, עדותם של שני העדים מטעמה, אשר לא עבדו לפני 2011 בשירותה, שוב אינה רלוונטית ולכן עליה להביא את מר אוחנה שיעיד על התקופה שעד ל- 2011.
טענה זו, כאמור, אינה נכונה, שכן, כאמור לעיל, התובע טען מלכתחילה כי עבד בחצרי הנתבעת 5 החל משנת 2008. מכאן, שהחלטתה של הנתבעת להגיש תצהירים של שני עדים מטעמה שברור לה שלא עבדו אצלה לפני 2011, אינה ברורה, ומכל מקום, בוודאי שאין להטיל את האשמה על התובע למחדלה זה.
מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי התובע אכן התקשה לזכור עד מתי בדיוק עבד בחצריה של הנתבעת 5 אך לשאלת בית הדין השיב לבסוף כי מדובר על שנת 2011 (עמ' 18 לפרוטוקול מול שורה 18 ואילך).
מכאן, שלמצער, תקופת עבודתו הנטענת של התובע אצל הנתבעת 5 מתקצרת, ובוודאי שאין הדבר גורם או עלול לגרום לנתבעת 5 נזק כלשהו, אלא ההיפך מכך.
לפיכך, התרשלותה של הנתבעת להגיש ראיה ביחס לשנים 2008 עד 2011, שעה שלא נטען כי היתה מניעה כלשהי לעשות כן במועד, אינה מסוג המקרים, שראוי בגינם להסיג את ההליך המשפטי לאחור, ולהורות על חזרה לשלב ההוכחות לאחר שכבר ניתן צו לסיכומים.
מדובר בפגיעה מיותרת ובלתי מוצדקת בסדרי הדין, וברי כי הצורך לקבוע מועד נוסף לשמיעת עדותו של מר אוחנה ולחקירתו הנגדית, תבוא עלך חשבון מתדיינים אחרים.
אך בכך לא די. מבחינה מהותית, אין בעדותו של מר אוחנה, כדי להציג בפני בית הדין ראיה, שאם תתקבל, עשויה להפוך את הקערה על פיה, באופן שבהיעדרה לא תהיה בפני בית הדין התמונה העובדתית המלאה, ובמה דברים אמורים?
הנתבעת 5 עצמה אינה שוללת את האפשרות שהתובע עבד בחצריה, מטעם מר אבו עמר בין השנים 2008 עד 2011, אלא שטענה (כך בתצהיריהם של ה"ה רז וטקו), לא היה לה ולמנהליה כל קשר עם עובדים אלה ואין להטיל עליה אחריות מכוח דוקטרינת מעסיקים במשותף.
במובן זה, עדותו של מר אוחנה אינה יותר מאשר חזרה על טענות שכבר נטענו ע"י ה"ה טקו ורז בתצהיריהם , בבחינת "עוד מאותו דבר".
בשולי הדברים נציין כי לא הובא בפנינו כל הסבר מניח את הדעת מדוע הבקשה הוגשה רק ביום 14.03.17, שעה שהנתבעת 5 מודה כי באת כוחה נחשפה לפרוטוקול ביום 19.02.17.
אילו סברה הנתבעת 5 בזמן אמת כי עליה להביא ראיה כלשהי לסתור, היה עליה להגיש בקשה מתאימה בסמוך לאחר 'העדות המפתיעה' לכאורה מטעם התובע, ולא בשלב המאוחר מאוד בו עשתה זאת. אם כי נשוב ונציין, אין כל דבר מפתיע בכך שתקופת עבודתו הנטענת של התובע 'התקצרה' ביחס למה שתבע. העובדה המפתיעה היחידה היא לכל היותר שה"ה טקון ורז לא עבדו בשירות הנתבעת 5 עד לשנת 2011 ועל כן אינם יכולים להעיד מכלי ראשון על שהתרחש בשנים אלה.
לצורך הכרעה בשאלה האם התובע עבד כדבריו בחצרי הנתבעת 5, מטעם מר אבו עמר משנת 2008 ועד לשנת 2011, עדותו של מר אוחנה על אודות אופן הפעילות מול מר אבו עמר ועדותו שלא הכיר את התובע, אינה מצדיקה להורות להחזיר את התיק לשלב הראיות, שעה שאין הכחשה עקרונית לכך שהתובע אכן עבד (באמצעות אחרים) בחצריה של המבקשת ולאור הטענה כי יש לראות בה אחראית מכוח דוקטרינת המעסיקים במשותף.
אנו סבורים כי זהו המקרה בו יש לאמץ את דברי כבוד השופט איטח בעניין חגי דוד לעניין גישתו של בית הדין לעבודה בכל הנוגע לסדרי דין. גישה סלחנית ומקלה, אין פירושה התעלמות מוחלטת מאחריותו של בעל דין לנהל את ענייניו כראוי ולדאוג להביא את ראיותיו במועד. כך גם אין פירושה התעלמות מוחלטת מזכויותיו הדיוניות של הצד שכנגד ומזמן שיפוטי יקר, שהנו משאב ציבורי.
בנסיבותיו של מקרה זה, מצאנו כי היעתרות לבקשה לא רק שאינה מוצדקת מבחינה משפטית, אלא גם תהווה תמריץ שלילי בהקפדה על הכללים דיוניים אלמנטריים, שתכליתם להביא להליך משפטי ראוי, תוך הקפדה יתרה על זכות הגישה לערכאות של מתדיינים אחרים, הממתינים זמן רב ליומם בבית הדין.

אחרית דבר
לאור כל האמור לעיל, ראינו לדחות את הבקשה.
משהוגשו סיכומי התובע ביום 31.03.17, תגיש הנתבעת 5 את סיכומיה עד ליום 07.05.17, וזאת בשים לב לפגרת הפסח.
המבקשת תישא בהוצאות המשיב בגין הליך זה בסך 4,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. לאחר מועד זה, יישא הסכום הנ"ל הפרשי ריבית חוקית והצמדה כדין.

ניתנה היום, כ' ניסן תשע"ז, (16 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

הרצל גבע
נציג ציבור עובדים

אורן שגב, שופט

אלי כהן
נציג ציבור מעסיקים