ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חברת שוורץ ארד בע"מ נגד ועדת ערר לתכנון ולבניה :

החלטה בתיק עע"מ 9430/16 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופטת א' חיות

המבקשת:
חברת שוורץ ארד בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. ועדת ערר לתכנון ולבניה - מחוז תל אביב

2. הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון

3. אילן אולסקר

4. אריה רוזנר

5. צפריר יערי

6. יורם ואורנה לניאדו

7. משפחת בר

8. משפחת גלברג

9. משפחת ירושלמי

10. משפחת כהן

11. משפחת כהן

12. משפחת סימונס

13. משפחת ערמון

14. משפחת צמת

15. משפחת תדמור

16. משפחת תמיר

17. רבקה ונחמן פרידמן

18. שוש חן

­
­­­­­בקשה למתן סעד זמני לתקופת ערעור

בשם המבקשת:
בשם המשיבה 1:
בשם המשיבה 2:
בשם המשיבים 18-3:
עו"ד יוסף בנקל ועו"ד אלי כהן
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
עו"ד אבי להם
עו"ד יוסף אשר

החלטה

בקשה למתן צו המאריך עד להכרעה בערעור שבכותרת, את המועד שקבע בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב להפסקת השימוש החורג במרפאת שיניים ברמת השרון.

1. המבקשת מפעילה מרפאת שיניים כירורגית ברח' דרך הראשונים 62 ברמת השרון מאז שנת 2004 (להלן: המקרקעין). ביום 16.4.2015, לאחר שתוקף היתר לשימוש חורג שהיה ברשותה פקע, הגישה המבקשת בקשה נוספת לשימוש חורג לתקופה של חמש שנים. לבקשה זו התנגדו שכניה של המבקשת – המשיבים 18-3. ביום 22.11.2015 דחתה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון (המשיבה 2, להלן: הוועדה המקומית) את הבקשה והאריכה את השימוש החורג לפרק זמן של חצי שנה ממועד החלטתה על מנת לאפשר למבקשת להתארגן להפסקת השימוש החורג במקום. ערר שהגישה המבקשת לוועדת הערר לתכנון ובנייה – מחוז תל אביב (המשיבה 1, להלן: ועדת הערר) נדחה ביום 17.3.2016 והודגש כי אילו ביקשה המבקשת לקיים מרפאת שיניים הנלווית לשימוש עיקרי למגורים, אזי השימוש היה מותר ולא נדרש היה היתר לשימוש חורג, אך בענייננו עושה המבקשת שימוש במבנה כולו על שתי קומותיו כמרפאה כירורגית הפועלת באופן אינטנסיבי ועל כן "מדובר בחריגה בעצימות גבוהה מהוראות התכנית, אף אם היקף הפעילות הינו בשטח 200 מ"ר בלבד (שהם 100% מהמבנה) ואין מדובר בשימוש חורג של אלפי מטרים". עוד לא מצאה ועדת הערר הצדקה תכנונית להתיר שימוש חורג לחמש שנים נוספות על עשר השנים הקודמות. לפנים משורת הדין אפשרה ועדת הערר למבקשת להיערך להעתקת המרפאה למקום אחר עד ליום 30.9.2016.

2. על החלטת ועדת הערר הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב אשר דחה את הערעור. בית המשפט (השופט א' בכר) קבע כי על פי תכנית המתאר החלה על המקרקעין ניתן להשתמש בבית מגורים כמשרד, סטודיו או חדר עבודה לבעלי מקצועות חופשיים רק אם אלו מתגוררים בבניין ועל כן, אין התכנית חלה על המבקשת ועליה לקבל היתר לשימוש חורג. עוד דחה בית המשפט את פרשנות המבקשת להוראות התכנית ככאלה המאפשרות שימוש במקרקעין כמרפאה באופן מלא ללא מגורים והוסיף ודחה את הטענה לפיה ניתן לראות בשימוש שנעשה בשתי יחידות המגורים במקום ככזה המאפשר לעשות שימוש למגורים באחת מהן ובאחרת שימוש למרפאה. בהקשר זה קבע בית המשפט, בין היתר, כי מדובר "בהתחכמות" של המבקשת אשר אף לא העלתה את הטענה בפני ועדת הערר. אשר לטענת המבקשת כי סעיף 151א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) שהתווסף לחוק בתיקון מס' 104, התשע"ו-2015 (להלן: התיקון לחוק) מאפשר את הרחבת השימושים במקרקעין לצרכי מרפאה במסגרת היתר לשימוש חורג, קבע בית המשפט כי התיקון לחוק מגביל את השימושים הנעשים במגורים לצרכים אחרים ואינו מקל על מרפאות. אמנם, כך נקבע, סעיף 151א לחוק מאפשר לבקש היתר לשימוש חורג לצרכי מרפאה לבריאות השן, אך זו אמורה לענות לכל יתר דרישות הדין טרם מתן היתר כזה ועל כן, התיקון לחוק אין בו כדי לסייע למבקשת אשר אינה עומדת בתנאי הדין לקבלת היתר לשימוש חורג בנסיבות העניין. בהינתן העובדה שהמבקשת פועלת במקרקעין מזה 12 שנים ועל מנת שלא לפגוע במטופלים במרפאה ולאפשר לאתר מקום חלופי, האריך בית המשפט את פרק הזמן להפסקת השימוש החורג במקרקעין בשישה חודשים עד ליום 30.5.2017 וחייב את המבקשת בהוצאות המשיבים בסך של 30,000 ש"ח.

3. על פסק הדין של בית המשפט קמא הגישה המבקשת ערעור ביום 6.12.2016, וביום 14.3.2016 הגישה את הבקשה דנן להאריך את המועד להפסקת השימוש החורג במקרקעין עד למתן פסק דין סופי בערעור. המבקשת ממקדת את טענותיה במאזן הנוחות, ולגישתה אי מתן הסעד הזמני המבוקש יסכל את הערעור שהגישה שדיון בו קבוע ליום 6.11.2017, כחמישה חודשים לאחר המועד להפסקת השימוש החורג במקרקעין. עוד טוענת המבקשת כי אי מתן הסעד הזמני עשוי לאלצה להעתיק את המרפאה למקום אחר בעלות של מיליוני שקלים אשר יירדו לטמיון ככל שערעורה יתקבל וכי להעתקת המרפאה השלכות על אלפי לקוחות המטופלים במרפאה, שלחלקם קבועים טיפולים דחופים שאינם ניתנים לדחייה כמו השתלות שיניים וטיפולים מורכבים. מנגד, טוענת המבקשת כי למשיבים לא צפוי להיגרם נזק כלשהו מהותרת המצב על כנו עד להכרעה בערעור. אשר לסיכויי הערעור טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בפרשנות הוראות התיקון לחוק אשר לשיטתה יש בו כדי להקל על מרפאות שיניים ולטענתה סיכויי הערעור שהגישה אינם מבוטלים.

4. הוועדה המקומית מתנגדת לבקשה וטוענת כי לרשות המבקשת עמדו מספר שנים להיערך להפסקת השימוש החורג, כי הבקשה דנן מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט על מנת למשוך זמן וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת במידה המצדיקה מתן הסעד הזמני המבוקש. המשיבים 18-3 מצטרפים לעמדת הועדה המקומית ומוסיפים כי המבקשת גורפת לכיסה מאות אלפי שקלים מדי חודש על גבם ופעילותה מסבה להם סבל בשל גריעת מקומות חניה ומטרדי רעש. ועדת הערר טוענת אף היא כי דין הבקשה להידחות בשל שיהוי בהגשתה וכן משום שהנזק הכלכלי שייגרם לטענת המבקשת כתוצאה מאי מתן ארכה נוספת לשימוש החורג, אינו מצדיק את מתן הסעד הזמני.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

תקנה 43(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת כי משהוגש ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, רשאי בית משפט זה להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה נושא הערעור וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה. בהקשר זה נפסק כי העקרונות המנחים לעניין מתן סעד זמני בערעור אזרחי - סיכויי ערעור טובים ומאזן נוחות הנוטה לטובת המבקש – יפים גם לערעור המינהלי (ראו, למשל, עע"מ 2803/06‏ מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ, פסקה 8 (11.4.2016); עע"מ 9071/11 אסולין נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה ת"א, פסקה 6 (15.2.2012)).

עוד נפסק לא אחת כי "הענקתו של סעד זמני נובעת, ברוב המקרים, מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת, בדרך-כלל, על-ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה" (ע"א 732/80‏ ‎ ארנס ‎נ' ‏‎‎בית אל - זכרון יעקב‏, פ''ד לח(2) 645, 652 (1984)). המבקשת פועלת במקרקעין מזה כ-12 שנים, מעסיקה עשרות עובדים ומשרתת אלפי לקוחות, כך על פי הנטען. מתן הסעד הזמני נדרש, אפוא, על מנת לשמור את המשך קיומה של מערכת הנסיבות ששררה בעת הגשת הערעור וככל שלא יינתן הסעד המבוקש הדבר עלול לגרום למבקשת, עובדיה ומטופליה נזקים בלתי מבוטלים. מנגד, אין להקל ראש בטענות המשיבים 18-3 לעניין אי הנוחות שמסבה להם פעילות המבקשת וכן לכך שבמסגרת ההליכים שהתנהלו עד כה ושהוכרעו כולם לחובת המבקשת ניתנו לה שוב ושוב אורכות המגיעות כמעט כדי מחצית מתקופת השימוש החורג הנוסף שלו עתרה. על כן, אני סבורה כי אף שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת יש להקדים את שמיעת הערעור על מנת לקצר ככל הניתן את המשך הפעילות ללא היתר ואת הסבל הנגרם לתושבים במקום כתוצאה מכך.

הבקשה מתקבלת, אפוא, והמועד להפסקת השימוש החורג במקרקעין מוארך עד להכרעה בערעור, בתנאי שהמבקשת תפקיד עד ליום 7.5.2017 ערבות בנקאית אוטונומית וצמודה למדד המחירים לצרכן בסך 75,000 ש"ח להבטחת נזקיהם של המשיבים. כמו כן, אני מורה למזכירות להקדים את המועד שנקבע לשמיעת הערעור כך שיישמע לא יאוחר מחודש יולי 2017.

ניתנה היום, ‏כ"ג בניסן התשע"ז (‏19.4.2017).

ת


מעורבים
תובע: חברת שוורץ ארד בע"מ
נתבע: ועדת ערר לתכנון ולבניה
שופט :
עורכי דין: