ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמידר החברה לשיכון בישראל בע"מ נגד עבורוס אברהם :

בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט א' ריבלין

המערערת: עמידר החברה לשיכון בישראל בע"מ

נ ג ד

המשיבים: 1. עבורוס אברהם
2. עבורוס אלינור
3. דוד גרמה

ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 23.4.98 בה"פ 884/97
שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט

בשם המערערת: עו"ד גיורא אונגר

בשם המשיבים: עו"ד ר' שרון

בשם המשיב 3: עו"ד נחום שטרנליכט

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

1. המשיב 3, דוד גרמה (להלן: גרמה), החזיק בשכירות, דירה בבית משותף (להלן: הדירה). הדירה מצויה בבעלותה של המערערת - עמידר, החברה לשיכון בישראל בע"מ. בשלב מסויים, הציעה המערערת לגרמה לרכוש ממנה את הזכויות בדירה, אלא שהוא הקדים והתקשר עם המשיבים 1 ו2-, בני משפחת עבורוס (להלן: עבורוס), בהסכם בו התחייב למכור להם את "זכות הבניה ברכוש המשותף השייך לדירה" (להלן: ההסכם).

בתמורה התחייבו עבורוס לשאת בתשלום הסכום של 86,000 ש"ח, אותו נדרש גרמה להקדים ולשלם למערערת, במחיר הדירה, ובנוסף לכך לפרוע, במקומו, את מחצית מתשלומי ההלוואה שנועדה למימון רכישת הדירה. כיוון שעבורוס נתכוונו לנצל את "זכויות הבניה" שהתיימר גרמה להעביר להם, ולבנות ברכוש המשותף, הוסכם בינו לבינם כי ישכיר להם את הדירה בה התגורר לתקופת הבנייה. בתמורה התחייבו עבורוס להעמיד לרשותו דירה חלופית למגוריו - וכך היה.

2. ביום 24.9.92, עוד בטרם הושלמו הליכי הרכישה של הדירה מן המערערת, שיגר גרמה לעבורוס הודעה בדבר ביטול ההסכם. במקביל הודיע למערערת כי אין הוא מבקש עוד לרכוש את הדירה. כיוון שכך, פנו עבורוס לבית המשפט המחוזי בתביעה ליתן צו לאכיפת ההסכם או לחלופין למתן הוראה המחייבת את גרמה להשיב להם את הסכומים ששילמו במקומו, למערערת.

המערערת צורפה לתובענה כמשיבה פורמלית. עבורוס הודיעו לבית המשפט כי אין הם מבקשים סעד כלשהו נגדה. עם הגשת התובענה שיגרה המערערת לגרמה הודעה על חילוט הסכם השכירות שנחתם עמו, מחמת הפרה. היא תבעה מידיו ומידי עבורוס דמי שכירות ראויים ודרשה מהם להשיב לה את החזקה בדירה. בהודעתה ציינה המערערת כי היא מקזזת את דמי השכירות הראויים מן הסכום שהופקד אצלה, בשמו של גרמה, בעת שביקש, כאמור, לרכוש את הזכויות בדירה.

3. בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם בין גרמה לבין עבורוס בטל מעיקרו. טענותיו של גרמה כי ההסכם נחתם על ידו בכפיה וכי המדובר בחוזה הכולל תנאי מתלה שלא נתממש נדחו. עם זאת מצא בית המשפט קמא כי החוזה אינו ניתן לאכיפה משום שלגרמה לא היו ואין לו "זכויות בניה" בקרקע הצמודה לנכס, וכי בהעדר הסכמה, מצד המערערת לאותה עסקה, ממילא אין תוקף להתחייבויותיו כלפי עבורוס. בית המשפט חייב עם זאת, את גרמה להשיב לעבורוס את הכספים ששולמו למערערת, בשמו.

בצד ההוראה המופנית, כאמור, לגרמה, הוסיף בית המשפט קמא והעיר כך:

"מן הראוי, שעמידר לא תעכב שוב בידיה את הכסף ותעבירם לעבורוס. מאחר ולא התבקש סעד אופרטיבי נגד עמידר לא ינתן נגדה צו כזה".

הערה זו באה בעקבות שורה של ממצאים שצויינו על ידי בית המשפט קמא ובהם הקביעה כי גרמה הוא דייר מוגן בדירה וכי "אינו מעלה על הדעת שלא ינתן לו סעד מן הצדק כנגד פינוי אם וכאשר תוגש נגדו תביעת פינוי". בית המשפט העיר גם כי הוא סבור שאין למערערת זכות לעכב בידיה, את הכספים ששולמו לה, עד להחזרת החזקה בדירה לידיה, שכן "כל עוד לא ניתן כנגד גרמה פסק דין של פינוי נחשב גרמה לדייר מוגן ואין לעמידר זכות לעשיית דין לעצמה וליטול מגרמה את מעמדו כדייר מוגן".

4. כנגד קביעותיו אלה של בית המשפט קמא מלינה המערערת. היא מציינת כי אין בסיס לממצא כאילו היה גרמה דייר מוגן בדירה. נהפוך הוא הסכם השכירות שהוגש כראיה במשפט מוכיח כי גרמה לא היה כלל "דייר מוגן" בדירה. גם להנחות העובדתיות האחרות שהניח בית המשפט לא היה יסוד, לדעת המערערת, והן נובעות כולן מן ההנחה הבסיסית המוטעית כי גרמה היה "דייר מוגן".

המשיבים, עבורוס מצד אחד וגרמה מצד אחר, משלימים עם פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי. בפי עבורוס שוב אין טענה כי את החוזה יש לאכוף ואילו גרמה אינו טוען כנגד ההוראה המחייבת אותו להשיב לעבורוס את הכספים ששילמו תחתיו למערערת. המשיבים אף אינם מסתייגים מטענת המערערת בדבר השגגה שנפלה בקביעה העובדתית כי גרמה היה דייר מוגן. הם אינם מסתייגים גם מן הטענה כי הסכם השכירות בין המערערת לבין גרמה בוטל על ידי המערערת בגין הפרתו. בא-כוחו של גרמה, מציין בסיכומיו, עם זאת, ובצדק, כי שאלת היחסים המשפטיים שבין המערערת לגרמה כמו גם שאלת זכותה לקבלת דמי שכירות ראויים בגין מגוריהם של עבורוס לא נדונו כלל לגופן בבית משפט קמא.

5. ואכן, לא היה מקום להכריע בבית המשפט קמא בשאלות שלא עמדו ביסוד המחלוקת הנלמדת מכתבי הטענות. בראיות שבאו במשפט לא היה כדי להוכיח את ההנחה כי גרמה החזיק בדירה במעמד של דייר מוגן.

המערערת הוזמנה למשפט רק "כצד פורמלי" ולא נתבקש נגדה סעד כלשהו. בית המשפט היה ער לכך ולא נתן הוראת ביצוע לגביה. הערתו כי "מן הראוי שהמערערת לא תעכב שוב בידיה את הכסף ותעבירם לעבורוס", אינה מהווה חיוב בדין. ממילא אין מקום לערער עליה. בנסיבות העניין אין גם לקביעותיו של בית המשפט קמא באשר למעמדו של גרמה כדייר מוגן בדירה תוקף משפטי. הדרך לבירור המחלוקת הקיימת בין המערערת לבין המשיבים היא בהעמדתה במבחן משפטי מתאים.

מסקנה זו מתבקשת מעצם הקביעה שאין המערערת יכולה לערער על פסק הדין. בעל דין אינו רשאי לערער על נימוקיו של פסק דין אם אין הוא נפגע על ידי התוצאה הסופית. כיוון שכך, ממצא שלא ניתן היה לערער עליו - בשל העובדה שההכרעה בפסק הדין היתה לטובתו של בעל דין - מימצא כזה לא יהא מעשה בית דין (השופט י' זוסמן בע"א 140/56 מוגרבי נ' ורדימון וערעור שכנגד, פ"ד יא 1242 בעמ' 1250 ובע"א 53/71 בריסטול מאיירס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד ואח', פ"ד כט(1) 372 בעמ' 377). זכייתו של בעל דין אינה צריכה לעמוד לו לרועץ מחמת שאינו יכול לערער על פסק הדין. הדברים אמורים גם באותם מקרים בהם אין ביכולתו של בעל דין לערער על פסק הדין בשל הטעם הפשוט שלמכתחילה לא נתבקש במשפט סעד נגדו וממילא לא ניתנה בעניינו כל הוראה אופרטיבית. במקרה כזה אין הקביעה צריכה למתן פסק הדין והרי לכם טעם נוסף השולל את כוחה של אותה קביעה (על הטעם המטריאלי ראו בספרה של נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, אוניברסיטת תל-אביב, 1991 בעמ' 270).

6. אין אנו יכולים לסיים את הכתוב בלא לומר גם זאת: בקשנו לבחון, בטרם פסק דין, את האפשרות להשיב דברים לקדמותם, לאור טענתו של גרמה, בסיכומיו, כי הוא נותר בלא קורת גג, בעקבות העסקה שערך עם עבורוס. אף שהמשיבים עצמם הביאו עליהם, במידה רבה, את התוצאה הקשה הזו, בקשנו מן הצדדים כולם, בישיבה שקוימה בפני אחד מחברי ההרכב, לבחון את האפשרות כי גרמה ישוב לדירה וכי עבורוס יפנו אותה על מנת שתפתח גם הדרך להשבת הכספים ששולמו, כולם או מקצתם. נציג המערערת הציע להפנות את עבורוס למשרד השיכון כדי לבדוק שמא זכאים הם לדיור בדמי שכירות נמוכים, אולם כיוון שהאחרונים לא נעתרו להצעה זו, לא ניתן היה לקדם את הניסיון למצוא מזור ומדור למשיבים.

מוטב היה עם זאת לו מצאה המערערת דרך להשיב לעבורוס את הפקדון שנשתלם במחיר הרכישה שלא יצאה אל הפועל. החזרת הפקדון עשויה לאפשר לאחרונים למצוא לעצמם דיור ולהקל על עזיבתם את הדירה בה הם אוחזים. בכך לא תגרע זכותה של המערערת לתבוע כל סעד שהיא זכאית לו, נגד גרמה או נגד עבורוס או נגד שניהם, במסגרת ברור משפטי נפרד, ולא תעשה דין לעצמה בכספים שנטלה על פי עסקה בין שניים אחרים, שבוטלה.

בנסיבות המקרה, ובכפוף להערותינו אין מקום להתערבות נוספת מצידנו.

הערעור נדחה. בנסיבות העניין לא הייתי עושה צו להוצאות.

השופט מ' חשין:
אני מסכים.

השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' ריבלין.

ניתן היום, כ"ה בחשון תש"ס (4.11.99).

ט

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
COURT/אמ


מעורבים
תובע: עמידר החברה לשיכון בישראל בע"מ
נתבע: עבורוס אברהם
שופט :
עורכי דין: