ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אנטוני איילוט :

בפני: כבוד השופט י' טירקל

המערער: מדינת ישראל

נגד

המשיב: אנטוני איילוט

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל אביב - יפו בבש"פ 92459/99
שניתנה ביום 1.11.99 על ידי
כבוד השופט ד' הרטל

בשם העוררת: עו"ד חובב ארצי

בשם המשיב: עו"ד אמנון בן דרור
עו"ד שרון שמש

בית המשפט העליון

החלטה

1. משטרת ישראל חוקרת חשדות כי המשיב - המנהל בארץ עסק של מכירת יחידות נופש בבתי מלון - עבר עבירות של הוצאת כספים במרמה ושל זיוף בכך שלחלק מן הקונים סיפק תעודות בעלות מזויפות ולחלק מהם לא מסר כלל את התמורה לכספם. מחיר כל אחת מיחידות הנופש שבהן מדובר היה, לטענת המדינה, בין 6,000 דולר לבין 15,000 דולר. לטענת המדינה עסק המשיב במכירתן של כ3,000- יחידות ועד היום הוגשו לה כ300- תלונות; לטענת בא כוח המשיב מדובר ב12- תלונות בלבד, הנובעות ממחלוקות אזרחיות, שאין להן היבט פלילי. המשיב נעצר לראשונה ביום 18.9.99 ומאז ועד היום נדון ענין מעצרו פעמים מספר בבית משפט השלום, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון (ראה החלטתו של חברי הנכבד השופט א' מצא מיום 27.9.99 בבש"פ 6422/99). יצוין כי עד היום הזה טרם הוגש כתב אישום וזאת - לטענת בא כוח המדינה - בשל הצורך להשלים את החקירה על ידי עריכת חיקורי דין בחו"ל.

ביום 4.10.99, אחרי מספר דיונים, ציווה בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת י' קלוגמן) לשחרר את המשיב כנגד הפקדת סכום של 1,000,000 דולר במזומן, או סכום בשקלים השווה לו, התחייבות עצמית על סך 2,000,000 דולר וכן הפקדת ערבויות של שני ערבים על סך 1,000,000 דולר כל אחד. עוד הוטלו על המשיב תנאים מגבילים שונים שעיקרם איסור יציאה מביתו ועיכוב יציאה מן הארץ. בעקבות דיונים נוספים הורה בית משפט השלום (כבוד השופט ה' גרובס), בהחלטותיו מיום 14.10.99 ו31.10.99-, להקטין את הסכום שהמשיב חויב להפקיד ל800,000- ש"ח וכן לפטור אותו מהמצאת ערבויות של ערבים, אחרי ששוכנע שאין בכוחו להפקיד סכום גדול יותר ולהמציא ערבים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד השופט צ' הרטל), בהחלטתו מיום 1.11.99, דחה את הערר על ההחלט, תוך שהטיל על המשיב תנאי נוסף לתנאים המגבילים שהטיל עליו בית משפט השלום בהחלטה מיום 4.10.99, שהוא התייצבות במשטרה שלוש פעמים בשבוע. המדינה עררה על ההחלטה.

2. בדיון לפני חזרו באי כוח בעלי הדין על טענותיהם שהשמיעו בדיונים הקודמים. כפי שמתברר אין המדינה עומדת היום עוד על הדרישה לעצור את המשיב ואף מוכנה להסתפק בסכום ההפקדה במזומנים שבו חוייב, אלא תובעת להחזיר על כנו את חיובו של המשיב להפקיד ערבות נוספת. לענין זה נכונה היא להסתפק בערב אחד במקום שניים ובלבד שהסכום יעמוד על 1,000,000 דולר.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות שדנו בענין. כפי שמתברר היו לעיניהן תצהירים של המשיב שבהם נטען, כי אין לו בני משפחה, חברים או שותפי עסקים בישראל, זולת עובדיו, ולפיכך אין בכוחו להמציא ערבויות של צד ג'. המשיב לא נחקר על תצהירים אלה וכן לא הובאה - לפני או לפני הערכאות הקודמות - ראיה כלשהי, אף לא נטענה טענה כלשהי, כדי לסתור את טענתו. במצב דברים זה עלי להניח כי הערכאות הקודמות שדנו בענינים אלה בפירוט עשו מלאכתן נאמנה והטילו על המשיב את הערובות שראוי היה להטיל עליו.

בשולי הדברים אחזור על המובן מאליו. ערובה ותנאי שחרור הם הפרוזדור שדרכו עובר החשוד או הנאשם מן המעצר אל החרות. אין הם פרוזדור שדרכו עובר הוא מן החרות אל המעצר.

3. לפיכך אני דוחה את עררה של המדינה. המשיב יוכל, אפוא, להשתחרר מן המעצר כנגד הפקדת הערובות הכספיות ובתנאי השחרור שהוטלו עליו.

ניתנה היום, כ"ו בחשוון תש"ס (5.11.99).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
COURT


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אנטוני איילוט
שופט :
עורכי דין: