ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלון גיטאית נגד עיריית רמת גן :

לפני כבוד ה שופט משה תדמור-ברנשטיין

התובע:

אלון גיטאית, ת.ז. XXXXXX574

נגד

הנתבעות:

  1. עיריית רמת גן
  2. מי רמת גן בע"מ, ח.פ. 514801547

פסק דין

לפניי תביעה להשבה, שהגיש אזרח, תושב העיר רמת גן, נגד שני גופים המספקים שירותים בעיר רמת גן ; מעירית רמת גן, הנתבעת 1, תובע התובע החזר כספי בסך 1,167 ₪, בגין תשלומי ארנונה שנגבו, לטענתו, ביתר ["בבריונות בסחיטה ואיומים והוצאת כספים שלא כדין"] ; ו מתאגיד המים - מי רמת גן בע"מ, הנתבעת 2 – תובע התובע החזר כספי בסך 703 ₪, בגין תשלום ביתר ["כנ"ל ובנוסף מריחת זמנים למועד לא נודע ופ ברוק הודעות"].
בשל אי-בהירות התביעה, התקיימו שני דיונים בתביעה קטנה זו. בדיון השני שהתנהל בנדון, אישר התובע כי תבע בתביעה זו סך 1,870 ₪ , ש כאמור נגבו ממנו, לטענתו , בגביית יתר ; והבהיר כי גביית היתר היא תוצאה של אי-מתן ההנח ות לה ן הוא (ומשפחתו) זכאי (זכאים) בהקשר לתשלומי מים וארנונה בדירות בהן התגורר עם בני משפחתו, האחת בר ח' סיני והשניה ברח' בית הלל ברמת גן . בעדותו בדיון השני, טען התובע כי טעה בחשבון, וכי, בעצם, התביעה צריכה לעמוד על כ-3,000 ₪, אך לא טרח לבקש לתקן את התביעה.
כפי שיפורט להלן, התובע לא הוכיח את התביעה; ודינה - להידחות.

עיקרי טענות התובע והנתבעות

מכתב התביעה – בנוסחו ה מאוחר והמפורט יותר, ומעדותו של התובע בשני הדיונים שהתנהלו בעניינו בנדון – עולה כי גרסת התובע היא , שמאז כניסתו יחד עם בני משפחתו להתגורר בדירה שברחוב בית הילל, ביום 18.8.2014, לא ניתנה לו ההנחה בתשלום ארנונה ומים, המגיעה לו, בגין נכותה של אימו; הנחה שכן ניתנה לו או למשפחתו - בעבר. עוד טוען התובע כי החל מ- 1.2015 הוא מקבל הנחה חלקית בלבד בתשלום ארנונה ומים. לטענתו , את ההנחה החלקית הוא מקבל רק לאחר שהתלונן אצל הנתבעת 1 בינואר 2015 כי איננו מקבל את הההנחה המגיעה לו . עוד טוען התובע, כי לנתבעת 2 הודיע כבר בחודש אוגוסט על כניסתו לדירה . עוד טוען התובע, כי הנתבעות לא שולחות חשבונות לתשלום בזמן , ולכן הינו נדרש לשלם הוצאות, קנסות וריביות , וכן נדרש לטרטר עצמו ו לפנות אליהן על מנת לדרוש ולקבל מה שמימלא מגיע לו.
יצוין, כי כתב התביעה הראשון שהוגש בנדון, היה ללא נספחים וכלל 7 שורות בלבד ; ולכן , לאחר שבית המשפט ניסה בדיון הראשון לברר עם התובע את תביעתו, ניתנה לו הזדמנות להגיש כתב תביעה מפורט ומסודר , כולל נספחים התומכים בטענותיו.
ב- 11.12.2015 הגיש התובע בקשה לבית המשפט למתן סעד צו ביטול לסגירת תיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו ע"י הנתבעת 1, וזאת - עד לבירור ההליכים בבית המשפט בנוגע לתביעתו זו. מעיון בנספח 1 שצרף התובע לבקשה עולה כי הליכי ההוצאה לפועל הופנו לאימו של התובע. בתגובה לבקשה זו השיבה הנתבעת 1 כי לתובע קיים חוב כלפיה בסכום של אלפי שקלים - בגין נכס קודם בו החזיק; וכי לא מתנהלת נגד התובע כל תביעה מצידה, לרבות נקיטת הליכי הוצל"פ בנוגע לחוב ; וכן - הורתה על עיכוב הליכים בענין ההליכים הנוגעים לבקשתו. הנתבעת 1 הבהירה בתגובתה, כי על שם בני משפחה אחרים של התובע קיימים חובות ארנונה בגין נכסים נוספים אחרים בהם החזיקו בעבר. בגין חובות אלה מתנהלים הליכים בלשכת ההוצאה לפועל. ואולם מאחר וחייבים אלה אינם בעלי דין בתביעה דנן אשר הוגשה בשם התובע בלבד, אין לשיטתה כל עילה לעיכוב ה הליכים מולם.
בהמשך, בעקבות הדיון הראשון בנדון , כאמור, הוגש כתב תביעה מפורט יותר מטעם התובע , בו הינו חוזר על טענותיו בגין גביית יתר ע"י הנתבעות 1 ו-2, כאמור. עוד טוען התובע, להתנהלות כוחנית ונצלנית מטעמ ן של הנתבעות , כשלטענתו - הינן פועלות בניגוד לחוק ופועלות לפי תקנות עירוניות, שאינן חוקיות. התובע מכחיש את טענות הנתבעות, כי לא הגיש "בזמן" מסמכים לשם הודעה על החלפת מחזיקים וקבלת ההנחה, וטוען כי עקב רשלנותן באי -עדכון פרטיו וזכויותיו -נגבו ממנו כספים שלא כדין.
עוד טוען התובע, כי בגין מכתב התראה לתשלום ששלחה נתבעת 1 על שם הדייר הקודם בדירה שברחוב בית הלל, נאלץ התובע לשלם סכום של 1,500 ₪ לבעלת הדירה. את עיקר טענותיו מגבה התובע באמצעות חשב ונות לתשלום שקיבל מנתבעת 1 ו- 2, שחלקם (על פי חותמת הבנק שעליהם) – משולמים ; חלקם על שם הדייר הקודם.
בתגובה לכתב תביעה המפורט השיבה הנתבעת 2 (להלן גם: "התאגיד") כי:
התובע אינו רשום ומעולם לא היה רשום כצרכן בפנקסי התאגיד. בפנקסים , ככל הנראה , רשומים בני משפחת התובע , ולכן תתיי חס הנתבעת בהתייחסותה "למשפחת גיטאית".
התאגיד פעל בהתאם להוראות כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעיניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה), תשע"א-2011.
התאגיד מכחיש את כלל הטענות העולות בכתב התביעה.
לגבי הנכס ברח' סיני –
ביום 31.08.2014 הגיע התובע לפגישה במשרדי התאגיד, במהלכה שילם יתרת חוב פתוחה שהיתה למשפחת גיטאית לתאגיד וקיבל הסבר על הליך החלפת צרכנים, לקראת סיום השכירות שלהם בנכס.
התובע הגיש בקשה לתאגיד להחלפת צרכנים בנכס.
ב – 9.9.2014 התאגיד שלח לתובע מייל לצרוף מסמכים נוספים. בתשובתו הפנה התובע את התאגיד לפנות לבעל הנכס לשם קבלת המסמכים החסרים.
ב – 10.9.2014 הגיע התובע למשרדי התאגיד לביצוע גמר חשבון, והתבקש בשנית להשלים המסמכים.
רק ב – 14.12.2014 הושלמה הגשת המסמכים ובוצעה החלפת הצרכנים ומשפחת גיטאית חדלה להיות רשומה בפנקס התאגיד בהקשר לנכס ברח' סיני.
לגבי הנכס ברח' בית הלל –
ביום 9.9.2014 התקבלה בקשה אצל התאגיד להחלפת צרכנים, לרישום אביו של התובע לנכס. הבקשה הוגשה ללא חתימת הצרכן ומסמכים נלווים.
התובע נדרש להשלים, ובמענה בדו"אל לתאגיד השיב כי יש לפנות לבע ל הנכס לשם קבלת המסמכים ולאישורה כי המשפחה משכירה הנכס הנוכחי.
ביום 7.1.2015 עם קבל המסמכים והאישורים מבעלת הנכס, בוצעה החלפת הצרכנים.
משכך אין לקבל טענות התובע כי יש לזכותו בריבית בשנצברה בגין התקופה בה טרם בוצעה החלפת הצרכנים.
בעדותו בדיון השני שהתקיים בנדון, הבהיר התובע כי עיקר טענתו היא כי במעבר בין שתי הדירות , חייבו אותו הנתבעות בתשלומים גבוהים (כולל קנסות וריבית) ביחס לסכומים אותם היה צריך לשלם, לאור אי -חישוב נכון של הזכאות של בני המשפחה שהתגוררו בדירות לתשלום מופחת עבור מים וארנונה. למרות התרעותיו לנתבעות, טוען התובע כי היה מצוי תחת לחצים - הן מצידן של הנתבעות והן מצד בעלת הדירה; כשחלק מהדרישות שהפנה תאגיד המים שולמו ע"י התובע, לטענתו, על מנת למנוע ניתוק המים בדירה [שורות 4-18 בעמוד 6 לפרוטוקול מיום 22.5.16].
בהקשר לטענותיו של התובע כלפי נתבעת 1, עיריית רמת גן, נשען התובע על זכאותו הנטענת להנחה של 80% בתשלום הארנונה מכוח נכות אביו (נכות של 100%; לא הוצג מסמך על כך). לטענתו העירייה קבעה לעצמה תקנות, שעומדות בסתירה לחוק ביטוח לאומי (ת/1). לטענת התובע , ביטוח לאומי אישר להם הנחה בגין זכאות אביו כאזרח וותיק ובגין נכותו. בנוסף הציג אישורים של הביטוח הלאומי להנחות בגין נכות כללית של אימו של התובע בשיעור של 75% (ת/2), שגם הן תומכות בטענת המשפחה על זכאותם להנחה בארנונה, לרבות - החזר רטרואקטיבי על תשלומים ששולמו. ובלשונו:

"ש. אם החוק הוא חוק התקנות אומרות שאם ההורים גרים עם ילדים אי אפשר לתת את ההנחה גם אם ההורה נכה, כי זה כספי ציבור מה אתה אומר על זה?
ת. התקנות האלה העירייה קבעה לעצמה.
ש. מה שאתה אומר שצריך להתקין את התקנות על פי מה שנוח לך?
ת. אני אומר שצריך לעשות תקנות לפי החוק. חוק הביטוח הלאומי קובע שמי שהוא אזרח וותיק והוא מקבל אבטחת הכנסה שיעור ההנחה הוא 100 אחוז בארנונה עד 100 מ"ר.
ש. כמה מ"ר היו בנכסים האלה?
ת. מתחת ל-100. בבית הילל בסביבות 86 ובסיני בסביבות 80.
ש. אבל העירייה אומרת שהתקנות שלה או בחוק שאם הילדים נהנים מהמגורים האלה הנכה לא זכאי להנחה.
ת. סליחה אבל החוק של ביטוח לאומי לא קובע שום סייגים והוא קובע מגיע 100 אחוז הנחה וזהו וכנ"ל 80% הנחה בלי הגבלה של מ"ר. אני מציג לבית המשפט רשימת הנחות בארנונה שקיבלנו מביטוח לאומי ומצביע על הנחות לאזרח וותיק והנחות בגין נכות, התובע:
אני מבקש להוסיף שגם אימי קיבלה נכות עד סמוך לגיל הפרישה קצבת נכות כללית בשיעור 75% ומעלה.
אני מציג מסמך מביטוח לאומי על זה שמצביע על זה שהיא אזרח וותיק ואני טוען שגם בגלל שאמא שלי בדירה אז זה מחזק את טענתי שמשפחתנו זכאית להנחה בארנונה וגם רטרואקטיבית.". [שורות 3-26 עמוד 7 לפרוטוקול מיום 22.5.16].
נציג הנתבעת 1 פירט בבית המשפט את חובות הארנונה של התובע ובני משפחתו המסתכמות באלפי שקלים [ש' 24-30 בעמ' 9 ו-ש' 1-5 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 22.5.16]. לטענת הנתבעת 1, המשפחה קיבלה 40% הנחה שאושרה ע"י וועדה מחוזית, אך הנחה זו עתידה להתבטל , מאחר והחייבים לא פרעו חובותיהם משנת 2015 לכל הפחות.
לטענת התובע הינו מתגורר במהלך 10 השנים האחרונות יחד עם הוריו ובני משפחתו. הוא אינו חב את החובות עליהם מלינה נתבעות 1 ו- 2 מכיוון שחוזה השכירות לא היה על שמו עד עתה , וכן מכיוון שרק החל ממועד המגורים בנכס הנוכחי הינו אחראי לתשלום הארנונה. לטענתו אינו חב בתשלום , לאור זכאות משפחתו להנחות , כאמור, וכי את הסכומים ששילם עד היום לעירייה שילם כי חייבו אותו לשלם, כחוב של הדייר השוכר הקודם [שורות 21-26, עמוד 12 בפרוטוקול מיום 22.5.16].
בתום הדיון השני, דרשתי מהנתבעות להשלים הבדיקות בענין טענות התובע כפי שפורטו בדיון השני , ולמסור עמדתן בהודעה כתובה ; עמדתן נמסרה, וכפי שיפורט להלן, עולה ממנה, בין היתר, כי - לפנים משורת הדין - פעלו לקזז סכומים מסוימים מחובות של התובע (הנתבעת 1) או של המשפחה (הנתבעת 2), כך שכך או כך, חלק מההשבה הנתבעת בתביעה זו , בפועל - בוצעה.
לנוכח טענות התובע , ניתנה לו גם האפשרות בתום הדיון השני, לאחר שיראה את ההשלמות בהודעות שימסרו מטעם הנתבעות, לרכז במסמך קצר בן 3 עמודים פירוט של טענותיו בעניין הנזק, לאחר שקרא את פרוטוקול בית המשפט והבין ש יש לפרט את הנזק שנגרם בגין כספים ששולמו בפועל [לעומת – אלו שהם בגדר זכות נטענת בלבד ]. להבדיל מתגובה הכופרת כללית בטענות הנתבעות בהשלמות שהגישו מטעמן , לא הוצג לבית המשפט מטעם התובע מסמך נהיר כזה, המפרט את ההוצאות שהוציא/ה המשפחה, לטענתו, והמצביע מה הסכום בתוך כל הוצאה, שלטענתו נגבה שלא כדין ; כן הוגשו מטעם התובע קבלות על תשלומים שבוצעו לנתבעות, כשעל חלקן הוטבעו בדפוס - טענות שנגבו שלא כדין , וכן מסמך הכופר כללית בטענות הנתבעות, בלי לפרט סכומים, כאמור.
עוד יצוין, כי ביום ה-19.10.2016 הגיש התובע בתיק זה בקשה למתן צו המורה על הסרת עיקול שהוטל בתיק 518732-07-15 , שהוגש להוצל"פ ע"י עירית רמת גן, נגד אחיו של התובע. העיקול הוגש בגין חוב ארנונה, שלטענת עירית רמת גן, קיים בגין דירה ברח' לוחמי סיני, בה רשום אחיו של התובע כמשלם הארנונה עפ"י חוזה השכירות. בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטה מנומקת , בין היתר, בהיותה חסרת קשר לתיק זה, שעניינו תביעת התובע.

דיון והכרעה

התביעה דנן היא תביעה להשבת סך 1,870 ₪, שהוגשה לבית משפט לתביעות קטנות, שסמכותו קבועה בסעיף 60 (א) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב] . לבד מהסעד הכספי הנתבע בתביעה זו, בית משפט לתביעות קטנות איננו מוסמך להידרש לסעדים אחרים, שאולי מקופלים בטענות כתב התביעה הנדון ובבקשות שהפנה התובע לבית המשפט, שהן מעבר לתביעת סעד ההשבה עצמ ו; מדובר בטענות הדורשות מתן צו עשה או צו מניעה לנתבעות, לרבות: סגירת תיקי הוצאה לפועל, חיוב הנתבעות או מי מהן ל פעול לשינוי התקנות ו/או לפעול בהתעלמות או בניגוד להן. מכלול סעדים אלו אינו מצוי בסמכותו של בית משפט לתביעות קטנות, ו לא אוכל להידרש לו לגופו .
אעיר עוד, בשולי הדברים, כי גם תביעת ההשבה בענייננו , בהיותה נתבעת על ידי התובע בלבד (ונסמכת על הנחות ונתונים המערבים את כל בני משפחתו), מעלה קושי, בהיותה זכות מומחית, אם לא - מוסבת, מה שמעלה שאלה לגבי העילה הנזיקית, ככל שקיימת ולגבי הסמכות.
על אף האמור, מצאתי ליתן לתובע את יומו בתביעה זו, באשר אינני מקבל את עמדת ה נתבעות 1 ו- 2 בכל הנוגע לכריכת חובות של בני משפחת התובע - בהקשר של התביעה העומד ת לדיון בתיק זה; כל אדם וחובותיו וזכויותיו הוא.
ולעצם התביעה; בכל הקשור לטענות התובע כלפי נתבעת 1, עירית רמת גן – אני מוצא שהנתבעת 1 היתה מודעת למצבה של המשפחה בכלל ולמצבו של התובע בפרט. לראיה בנכס שברח' לוחמי סיני, ניתנו הנחות בגין תשלומי ארנונה כאשר התגוררו האחים עם האב ז"ל, ו הם זכו להנחה בגין נכותו על פי אישור המוסד לביטוח לאומי. גם עם הרישום של המשפחה כמחזיקה בנכס שבבית הילל - כבר ניתנה הנחה של 40%, זאת, לטענת הנתבת 1 - לאור ריבוי המחזיקים בנכס [הנחה שהוגדלה כאמור – בהמשך – לפנים משורת הדין] .
הנתבעת 1 טוענת כי לפי הוראת סעיף 2(א) לתקנות ההסדרים (הנחה מארנונה) שהוצאו מכוחו של ס' 12 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציבׂ) , התשנ"ג-1992 , היא רשאית לתת הנחות בארנונה במקרים של נכה שהוכר במל"ל באחוזי נכות מסוימים, אך לא חייבת. הנתבעת 1 מפנה גם להוראת תקנות 20 ו-16 לתקנות ההסדרים , לענין טענתה כי ללא תשלום מראש של הארנונה אין זכות ל קבלת הנחות, וכי במקרה של חובות ארנונה נשללת הזכות גם כן [ר' גם ש' 22-27 בעמ' 9 לפרו' מיום 22.5.17] .
אעיר, כי גם עיון במסמך שהתובע הציג ככזה המרכז ומציג את זכויות משפחתו בגין הנחות ( ת/1), מאשר את עמדת העיריה לגבי הסוברניות שלה לגבי קביעת ההנחות והזכאות להן, לרבות - בנסיבות של התובע ומשפחתו. באותו מסמך נכתב ברישא: "הנחות המסומנות בכוכבית הן הנחות חובה ע"פ דין. כל שאר ההנחות הינן הנחות רשות, והרשות המקומית רשאית שלא לתיתן או לתיתן בתנאים שיפורסמו על ידה" [ אעיר כי, ההנחות של "הנחה לאזרח ותיק" אליהן מפנה התובע בעדותו - אינן מסומנות בכוכבית; כך גם – לא מסומנות בכוכבית "ההנחות בגין נכות" – באותן סוגי הנכויות שיכול ו מתאימות למי מהורי התובע, על פי הנטען ].
למרות האמור, כפי שפירטנו לעיל, הודיעה העיריה [לאחר ששמעה את המלצת בית המשפט בדיון] , ופעלה להכיר בהנחות בשיעור המכסימלי בארנונה שחייבת משפחת התובע, כבר החל מיום 1.1.15 – במועד סמוך למועד בו נרשמו בני משפחת התובע בפנקסי העיריה כמחזיקים בנכס שברחוב בית הלל; זאת - על אף ההנחיה בענין ריבוי המחזיקים , כאמור. בכך, כאמור מפנה העיריה לכך - יש משום יצירת יתר זכות שהוקנת ה על ידה - בסך של 974.60 ₪, אשר תועבר לסלוק חובות עבר [ ר' סעיפים 10-12 בהודעת הנתבעת 1 מתאריכים 6.6.2016]; מה ש"מקטין" את סך התביעה נגדה ל-219.4 ₪.
בכל הקשור לטענות התובע כלפי נתבעת 2, תאגיד המים - מי רמת גן בע"מ – נמסר מטעם הנתבעת 2, שלאחר בדיק ה נוספת של חשבונות התובע ומשפחתו , מצאה הנתבעת 2 לנכון לבצע זיכוי בסך 301 ₪ [כפי המפורט בסעיף 1 (א) בהודעתה מתאריך 19.6.2016]. התובעת 2 מפרטת בהודעתה את חובות בני משפחת התובע בענין מים , המסתכמים בסכומים של אלפי שקלים.
אשר על כן, מהאמור לעיל עולה, כי בהתחשב בסכומים שהנתבעות זיכו את התובע או משפחתו, מצטמצמת התביעה הנדונה לסך כולל של 621.4 ₪ [1,870 ₪ פחות 1,248.6 ₪ (947.6 ₪ + 301 ₪)] ; שמתחלק – 219.4 ₪ נגד הנתבעת 1 ו-402 ₪ נגד הנתבעת 2.
למרות המסע הארוך שאיפשרתי לתובע בהוכחת תביעתו בנדון, ולאחר עיון בראיות ובטענות הצדדים, אינני מוצא כי התובע הוכיח את תביעתו . מהראיות שהוצגו לפני, לא הוכיח התובע כי עמד בדרישות של מתן הודעה ואישורים מתאימים במועד - למי מהנתבעות, על מנת שהנתבעות יעבירו את רישום הארנונה ו/או חיוב המים על שם משפחתו כבר באוגוסט 2014.
הרשויות המוניציפליות פועלות על פי דין, כשהמידע הפרטני בענין שינויים באחזקת ושימוש בדירות בעיר נמצא בידי האזרח; ועל האזרח החובה לידע את הרשות על כל שינוי כאמור .
על פי הוראת סעיף 326 לפקודת העיריות, מועד מסירת ההודעה לעיריה על החזקה בנכס הוא המועד הקובע לצורך הכרתו של האזרח כמחזיק בנכס, על כל המשמע מכך. לא הוכח לי בענייננו כי, למעט פניה ביום 12.1.15 – בה הודתה העיריה, היתה פניה בכתב קודמת מטעם התובע או משפחתו אל ה נתבעת 1 בכל הקשור לקבלת החזקה בדירה ברח' בית הלל.
על פי הוראת סעיף 99 לחוק תאגידי מים וביוב משנת 2001, נקבעו, כאמור, כללי אמות מידה מחייבים, הקובעים הוראות לגבי החלפת צרכן מים בנכס. לפי ההוראות על הצרכן היוצא לאשר את הבקשה להחלפת צרכן. בענייננו, לא הופרכה גרסת הנתבעת 2, שחתימת בעלת הבית ( כחתימת "הצרכן היוצא") נמסרה לנתבעת 2 לפני 7.1.15, כטענתה. לא הופרכה גרסת הנתבעת 2 שמרגע שהצרכן הוחלף, נרשמה הטבת זכאות על שם אמו של התובע. התובע היה מודע לצורך להודיע לתאגיד המים, ולדרישתם להשלים את חתימתה של בעלת הבית, כפי שעולה מהמייל שלו מיום 9.9.14. התובע לא הציג מסמכים המלמדים אחרת.
הנה כי כן, התובע לא הוכיח את טענתו, שהנתבעות התעלמו מפניותיו באופן המחייב התערבות ופיצוי מאת בית משפט זה . ודוק. טענת התובע כי נאלץ לשלם בלחץ הנתבעות או מי מהן ובלחץ בעלת הבית חשבונות של דייר קודם, היא טענה שראוי לפרטה. לפי הטענה, התובע נכנס לגור עם משפחתו לדירה בה הדייר הקודם לא השלים תשלום חובו לנתבעות . אם כן, מדובר במכלול טענות, שבי ן התובע ומשפחתו לבין בעלת הבית; היינו, שקיבלו דירה שיש עליה חובות לרשויות. התובע בחר לשלם לרשויות את החובות שהן לא שלו או של משפחתו (לפי הנטען) - משיקוליו הוא, ובהחלט יכול ויש לו טענות, שיכול שיתבררו כמוצדקות - כלפי בעלת הבית או הדייר הקודם, בגין תשלום חובות - לא לו. אך תרופתו לפיצוי בגין נזק שנגרם לו בענין זה - אינה מול הנתבעות בענייננו (לא הוכח, שהחובות של הדייר הקודם כלפי הנתבעות – חסרי בסיס) ; תרופתו של התובע, היא, אולי - כאמור - מול בעלת הבית ו/או הדייר הקודם ; למשל, בטענה של עשיית עושר ולא במשפט. והדברים נאמרים בזהירות ועל דרך ההבהרה ולא הקביעה; כי ההסכמה החוזית שבגינה נכנסה משפ חת התובע לגור בדירה לא הוצגה ולא הוכחה בענייננו.
בשולי הדברים, אעיר כי נראה שהתשומות שנדרשו בסופו של דבר לדיון בתיק זה - אינן כמידתו; אך, מצאתי להשקיען באשר בית משפט זה נועד לשמוע את "האזרח הקטן"; ליתן לו את יומו; מה – שנעשה בענייננו .
כעולה מהדיון שערכתי בנדון, התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו. בנסיבות תיק זה, דין התביעה הנדונה - להידחות.

סוף דבר

התביעה הנדונה - נדחית. בנסיבות, לא אחייב בהוצאות.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי – בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח ניסן תשע"ז, 14 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלון גיטאית
נתבע: עיריית רמת גן
שופט :
עורכי דין: