ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה וילמובסקי נגד אגודת השומרים בע"מ :

לפני:

כבוד הרשם אלעד שביון

התובע:
משה וילמובסקי ת.ז. XXXXXX877
ע"י ב"כ עו"ד ארז כהן
-
הנתבעת:
אגודת השומרים בע"מ ח.פ. 520031055
ע"י ב"כ עו"ד עליזה מזא"ה

פסק דין

כללי:

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת במסגרתה עתר לחייבה בתשלום עבור זכויות עבודה שונות ובכלל זאת פיצוי בגין אי ביצוע הפרשה מלאה לקרן פנסיה, ניכויי שכר שלא כדין, הפרשות לקרן השתלמות, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, שבתות וחגים, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, תוספת וותק, שי לחגים ופיצויי פיטורים.

עדים, ראיות והחלטות ביניים:

2. במסגרת ההליך התקיים דיון קדם משפט בתאריך 20.3.16 ושני דיוני הוכחות בתאריכים 26.9.16 ו-13.12.16 במהלכם העידו התובע ועדי הנתבעת, מר סלבה גיטלמן (להלן – סלבה) ומנכ"ל הנתבעת, מר יעקב גיטלמן (להלן – יעקב).

3. במהלך קדם המשפט הגיעו הצדדים לידי הסכמות כדלקמן: הרכיבים שעניינם הפרשות לקרן השתלמות, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הפרשות לתגמולים, ניכויי שכר ושי לחגים – נמחקו (עמ' 2, שורות 10-11) . כמו כן, במסגרת קדם המשפט התובע קיבל מהנתבעת 7 המחאות בסכום כולל של 28,411 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים והמחלוקת שנותרה בגין רכיב זה הינה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים (עמ' 2, שורות 12-13). כמו כן הוסכם בין הצדדים, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 10,000 ₪ כגמול עבור עבודה בשעות נוספות וסך 400 ₪ בגין תוספת וותק (עמ' 2, ש' 14-17).

4. המחלוקות שנותרו לבירור הינן עתירת התובע לתשלום דמי חגים, פיצויי הלנה ושכר טרחה (עמ' 2, שורה 17).

רקע עובדתי:

5. התובע עבד אצל הנתבעת כשומר החל מיום 3.6.99 ועד ליום 1.5.15.

6. הנתבעת עוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה.

7. על יחסי העבודה בין התובע לנתבעת חלים הוראות ההסכמים הקיבוציים בענפי השמירה והאבטחה (ס'2 לתצהיר יעקב ו-ע"ע 21520-02-14 אבישי גולדברגר וצבי קליימן נ' אגודת השומרים בע"מ).

תביעת התובע לתשלום דמי חגים:

8. לטענת התובע הוא זכאי לתשלום בגין 56 ימי חג (62 ימי חג שחלו בתקופת העסקתו החל מחודש 9/08 [בהתחשב בתקופת ההתיישנות] בניכוי 6 ימי חג שחלו בשבת). לגרסת התובע, הנתבעת שילמה לו שכר עבור עבודה בימי החג ולא דמי חגים ועל כן הוא זכאי לפיצוי כאמור. הנתבעת מנגד טענה, כי היא שילמה לתובע את כל דמי החגים להם היה זכאי וביתר. לגרסת הנתבעת, העובדים באתר בו שמר התובע הם אלה אשר בוחרים את המשמרות בימי החג ואין כל צורך להכריח עובד לעבוד בימי חג, שכן אין מחסור בכוח אדם.

9. אין מחלוקת, כי על מרבית התקופה הרלוונטית לכתב התביעה חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה מיום 2.11.08 שנכנס לתוקף ביום 21.6.09 (להלן – ההסכם הקיבוצי ). בהסכם הקיבוצי נקבע לעניין דמי חגים כדלקמן:

"20.1. עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (כלומר יום לפני ויום אחרי החג) אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג כדלקמן: 2 ימי ראש השנה, 1 יום כיפור כיפור (כך במקור – א.ש.), 2 ימי חג סוכות, 2 ימי חג הפסח, 1 יום העצמאות, 1 חג השבועות, ובכל חגי המדינה או שבתון שיוכרז עליו כחוק ויחול עליו תשלום שכר עבודה. עובד יומי לא יהיה זכאי לתשלום בגין יום חג החל בשבת, והכל בכפוף להוראות ההסכם הקיבוצי עם לשכת התיאום בעניין זה.

20.2. עובדים בני דת אחרת יהיו זכאים לתשלום גם בגין ימי חגם ולא יותר מ - 9 ימים.

20.3. עובד שיועסק בחג כאמור בסעיף 20.1 או 20.2 יהיה זכאי לגמול בגין עבודתו בשיעור של 50% תוספת לשכרו הרגיל (להלן: 'תוספת חג') וליום מנוחה חלופי ללא תשלום, וכן לתשלום מלוא הגמול בגין עבודה בשעות נוספות, בנוסף לתוספת החג כאמור, אם וככל שהעובד הועסק מעבר ליום עבודה רגיל, והכל בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

20.4. עובד בשכר יהיה זכאי לתשלום עבור חג כאמור לפי ממוצע ההשתכרות היומי הרגיל שלו בשלושת החודשים הקודמים לחודש בו חל יום החג."

10. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 32696-01-16 נאור אדרי ושרונה פרייד נ' חברת קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ, ניתן ביום 19.6.16) " צו 2009 מבחין בין תוספת חג ל-דמי חגים. מכוח הוראת סעיף 20.3 לצו 2009, עובד המועסק ביום חג זכאי ל"תוספת חג" (ולגמול שעות נוספות, אם עבד כאלה), ואילו מכוח סעיף 20.4 לצו 2009, עובד שאינו מועסק ביום חג (ועומד ביתר התנאים) זכאי ל"תשלום מלא" – אלה דמי החגים. משכך, בעד 8 ימי החג שבהם עבד כל אחד מהמבקשים, הם זכאים מכוח צו 2009 לתוספת חג בשיעור של 50% – כפי שקיבלו, והם אינם זכאים לתשלום מלא, קרי – לדמי חגים".

11. לנוכח האמור בפסק הדין ו בהתאם להסכם הקיבוצי, ככל שהתובע עבד בפועל בימי חג הוא אינו זכאי לדמי חגים בנוסף לתשלום שקיבל בפועל עבור עבודתו (עבור העבודה בפועל זכאי התובע לתוספת בשיעור של 50%).

12. מעיון בסעיף 13 לתצהירו של סלבה הכולל טבלה ובה פירוט ימי החג בהם הועסק התובע ודוחות הנוכחות שצורפו כנספח 1 לתצהיר התובע, עולה, כי במרבית ימי החג התובע הועסק בפועל ושולם לו שכר בשיעור של 150%: 30.9.08 (ראש השנה), 1.10.08 (ראש השנה), 14.10.08 (סוכות), 9.4.09 (פסח), 15.4.09 (פסח), 29.4.09 (יום העצמאות), 29.5.09 (שבועות), 20.9.09 (ראש השנה), 30.3.10 (פסח), 5.4.10 (פסח), 20.4.10 (יום העצמאות), 19.5.10 (שבועות), 9.9.10 (ראש השנה), 10.9.10 (ראש השנה), 10.5.11 (יום העצמאות), 8.6.11 (שבועות), 29.9.11 (ראש השנה), 30.9.11 (ראש השנה), 13.10.11 (סוכות), 20.10.11 (שמחת תורה), 13.4.12 (פסח), 26.4.12 (יום העצמאות), 27.5.12 (שבועות), 17.9.12 (ראש השנה), 18.9.12 (ראש השנה), 1.10.12 (סוכות), 8.10.12 (שמחת תורה), 26.3.13 (פסח), 1.4.13 (פסח), 16.4.13 (יום העצמאות), 15.5.13 (שבועות), 5.9.13 (ראש השנה), 19.9.13 (סוכות), 26.9.13 (שמחת תורה), 15.4.14 (פסח), 21.4.14 (פסח), 6.5.14 (יום העצמאות), 4.6.14 (שבועות), 25.9.14 (ראש השנה), 26.9.14 (ראש השנה).

13. כמו כן מעיון בדוחות הנוכחות עולה, כי החגים הבאים חלו בימי שבת: 19.9.09 (ראש השנה), 3.10.09 (סוכות), 10.10.09 (שמחת תורה), 18.9.10 (יום כיפור), 8.10.11 (יום כיפור), 7.4.12 (פסח) ו-14.9.13 (יום כיפור) ועל כן התובע אינו זכאי לקבל בגינם דמי חגים (סעיף 20.1 להסכם הקיבוצי).

14. לגבי ימי חג נוספים עולה מדוחות הנוכחות, כי התובע לא עבד בסמוך להם: 21.10.08 (סוכות), 23.9.10 (סוכות), 30.9.10 (שמחת תורה), 18.4.11 (פסח), 25.4.11 (פסח), 9.10.14 (סוכות) ו-16.10.14 (שמחת תורה).

15. יתרת ימי החג בהם לא עבד התובע וקמה לו זכאות בגינם לדמי חג הינם: 9.10.08 (יום כיפור), 28.9.09 (יום כיפור), 26.9.12 (יום כיפור), 6.9.13 (ראש השנה) ו-3.4.15 (פסח).

16. סלבה אמנם ציין בתצהירו, כי דמי החג שולמו במלואם (סעיפים 14.4 ו-14.5 לתצהיר), ברם המועדים בהם סלבה טען שלכאורה שולמו דמי החג אינם תואמים את מועדי החגים בפועל. בעדותו טען סלבה (עמ' 11, שורות 2-8), כי ימי חג שחלו בחודש 10/08 שולמו בתלוש השכר של 10/14 ולאחר מכן תיקן את עדותו וטען, כי דמי החגים שולמו בחודש 9/14. יחד עם זאת, מעיון בתלוש השכר של 10/14 עולה, כי כלל לא שולמו במסגרתו דמי חגים ואילו בחודש 9/14 שולמו 24 שעות חג בתעריף של 150%, קרי: עבור עבודה בפועל בימי חג. בנסיבות אלו איני מקבל את גרסתו של סלבה כאמור.

17. למעלה מן הנדרש אציין, כי לא התרשמתי שהנתבעת הכריחה את התובע לעבוד בימי חג. התובע אמנם טען בעדותו, כי סלבה הכריח אותו לעבוד בימי חג (עמ' 6, ש' 14-15), ברם כאשר נשאל מדוע טענה חשובה זו לא מצאה את ביטויה בתצהירו, כל שענה היה "אולי זה לא עלה, אני לא זוכר" (עמ' 6, ש' 16-17). לא נראה סביר בעייני, כי עובד יעבוד במשך כ-16 שנים במקום עבודה, ישמור בימי חג עקב כורח לכאורה ולא יעלה כל טרוניה במשך תקופה כה ארוכה. לעומת זאת, עדותו של סלבה בנדון לפיה הוא היה מתקשר לעובדים ובודק איתם את השיבוץ הרצוי למשמרות (עמ' 10, ש' 13-20) נמצאה על ידי כאמינה. זאת ועוד, כעולה מעדויות הצדדים, באתר השמירה בו עבד התובע עבדו כ-10 שומרים ו בהתאם לעדותו של התובע, בימי שבת וחג עבדו 6 שומרים (עמ' 6, שורות 23-25). בנסיבות אלו, ברי כי לא היה מחסור בכוח אדם וניתן היה לשבץ למשמרות בימי חג עובדים בהתאם לרצונם.

18. בנסיבות אלו מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע דמי חגים בסך 1,020 ₪ (5 ימי חג במכפלה של 204 ₪ ליום עבודה).

פיצויי הלנה:

19. לטענת התובע הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 127,247 ₪. לטענתו, הוא קיבל ביום 22.3.15 מכתב פיטורים לפיו פיטוריו ייכנסו לתוקף ביום 1.5.15 ולמרות שהיה על הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים עד ליום 16.5.15, הוא לא קיבל דבר. פניותיו לחשבת השכר בנתבעת לא נשאו פרי ואף בקשתו לקבל מכתבי שחרור וטופס 161 לא נענ תה. גם לאחר שלטענת הנתבעת התקבלו אצלה נתונים מחברת הביטוח ביום 19.8.15 היא בוששה לפעול ושלחה אליו את המסמכים הנדרשים רק בחודש 11/15 ואף במועד זה לא שילמה את מלוא פיצויי הפיטורים. התובע הוסיף, כי גם בקדם המשפט שהתקיים כשנה לאחר פיטוריו, הנתבעת טרם שילמה את מלוא פיצויי הפיטורים להם היה זכאי אלא מסרה 7 המחאות מעותדות. התובע ציין, כי פיצויי הפיטורים היו נחוצים לו ואי תשלומם גרם לו לחיסרון כיס של ממש.

20. מנגד טענה הנתבעת, כי לא ניתן היה להמציא לתובע מכתבי שחרור וטופס 161 ולשלם לו פיצויי פיטורים בטרם יתקבלו נתונים מדויקים לגבי יתרות פיצויי הפיטורים מחברה הביטוח. לגרסת הנתבעת, חברת הביטוח המציאה לה נתונים שונים לגבי הכספים שהצטברו לזכות התובע: בתחילה הומצא אישור על סכומים זעומים (סך 8,286 ₪), בהמשך הומצא אישור על צבירת סך של 15,589 ₪, לאחר מכן אישור על סך 29,778 ₪ ואחר כך אישור על סך של אפס ₪ ובהמשך אישור על סך 16,660 ₪. לגרסת הנתבעת, הפניה הראשונה לחברת הביטוח נערכה על ידה בחודש מאי 2015 ורק בחודש 10/15 הבינו בחברת הביטוח, כי מדובר בשתי קופות נפרדות והתברר, כי הצטבר לזכות התובע סך של 46,687 ₪. לפיכך ביום 12.10.15 הפיקה הנתבעת לתובע טופס 161 ומכתב שחרור והם נמסרו לתובע מיד עם חזרתה של ב"כ הנתבעת מהיעדרות ממושכת עקב מחלה.

באשר לתשלום יתרת פיצויי הפיטורים בהמחאות מעותדות במסגרת קדם המשפט ציינה הנתבעת, כי היא נקלעה לקשיים כלכליים באותה עת ורק במהלך שנת 2016 היא הצליחה להתאושש כלכלית.

21. בע"ע (ארצי) 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין – אמיר אוזן [פורסם בנבו] (ניתן ביום 30.5.16) סוכמה ההלכה בעניין פיצויי הלנה כדלקמן:

"בפסק הדין בעניין מוטור אפ [ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ – יניב ורד [פורסם בנבו] (1.11.2011)] עמד בית הדין על מהותם של פיצויי ההלנה, תכליתם ודרך הפעלת שיקול הדעת בפסיקתם.

54. אשר לתכלית: פיצויי ההלנה נועדו "לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק". תכלית נוספת היא "מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים". (עניין מוטור אפ, סעיפים 17 ו- 18 לפסק הדין).

55. אשר לאופן הפעלת שיקול הדעת: סעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר מקנים לבית הדין שיקול דעת להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה. כפי שנפסק בעניין מוטור אפ, על פי הפסיקה כיום מוקנה לבית הדין שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם. באשר לדרך הפעלת שיקול הדעת נפסק כי - "יש לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים – לרבות לעובדים אחרים של המעסיק עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם .... במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה, לרבות התנהגות הצדדים ותום לבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות".

22. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות מצאתי לפסוק לזכות התובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ברם לא בסכום שנתבע על ידו ואפרט.

אין מחלוקת, כי התובע לא קיבל את פיצויי הפיטורים במועד: לתובע שולמו כ-60% מפיצויי הפיטורים (באמצעות שחרור הכספים שהצטברו בפוליסות) למעלה מחמישה חודשים לאחר פיטוריו ואילו יתרת פיצויי הפיטורים (כ-40%) שולמה לשיעורין החל משנה לאחר פיטוריו; הנתבעת נמנעה מהעדת חשבת השכר, למרות שהתובע העלה טענות עובדתיות הנוגעות לשיחותיו עמה ויש לזקוף את אי העדתה לחובת הנתבעת ואף נמנעה מלהציג את הפניות שלכאורה בוצעו על ידה לחברת הביטוח כך שלא ניתן היה להתרשם מתי היו הפניות הנטענות ומה נכתב בהן.

יחד עם זאת, לא מצאתי, כי התנהלות הנתבעת כאמור נעשתה במזיד. מעיון בנספח ב' לתצהירי הנתבעת עולה, כי אכן הועברו אליה מספר אישורים שהנתונים בהם היו סותרים ו ברי, כי בהיעדר נתון מדויק לגבי הסכומים שהצטברו בחברת הביטוח לא ניתן להפיק טופס 161. אף מצבה הכלכלי של הנתבעת הוא נתון אותו יש לכלכל כאשר נפסקים פיצויי הלנה.

23. בנסיבות אלו ולאחר ששקלתי מחד את האיחור הניכר בתשלום פיצויי הפיטורים, תשלום חלק מפיצויי הפיטורים בהמחאות מעותדות, אי המצאת מסמכים רלוונטיים בדבר פניות לחברת הביטוח ואי העדת עדת מפתח בעניין זה ומאידך, המצאת אישורים סותרים מחברת הביטוח, מצבה הכלכלי של הנתבעת בתקופה הרלוונטית ומחלת ב"כ הנתבעת – מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסכום כולל של 1 0,000 ₪. במסגרת פסיקת הסכום כאמור שקלתי את מכלול טענות הצדדים, ברם נתתי משקל מיוחד לחשיבות התשלום במועד לצורך פרנסת התובע ומשפחתו, הפגיעה שנגרמה לתובע עקב אי תשלום פיצויי הפיטורים במשך זמן כה רב (אף לאחר שמלוא הנתונים כבר היו בידי הנתבעת) ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי הלנה מלאים שעלולה לפגוע בצורה חמורה בקניינה של הנתבעת ויכולתה להמשיך לנהל את עסק ה, דבר שעלול לגרור פגיעה בעובדים רבים אחרים.

הוצאות משפט:

24. ההלכה בעניין קביעת שיעור ההוצאות סוכמה לאחרונה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 34088-08-14 ירונה מרנין – דב כהן ואח' (ניתן ביום 19.1.17) במסגרתו נפסק, בין היתר, כדלקמן:

"כידוע, לבית הדין לעבודה שיקול דעת רחב, בכל הנוגע לפסיקת הוצאות, כאשר במסגרת כך עליו ליתן ביטוי לשיקולים אותם התווה בית המשפט העליון בהקשר זה, תוך שימת הדגש על מהות ההליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה בתחום יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי לסוגיהן, כמו גם לאפיונים משותפים של חלק מאוכלוסיית בעלי הדין הבאים בשעריו. בהמשך לכך נפסק כי הנטייה כיום היא לפסיקה מגוונת יותר מבעבר הנוגעת לגובה ההוצאות, לרבות פסיקתן של הוצאות ריאליות בטווח רחב יותר של מקרים מבעבר מחד וביסוס מחודד יותר של ההצדקות לפסיקת הוצאות מתונות במקרים אחרים מאידך (ר' ע"ע (ארצי)48431-02-11‏ ‏ משה חננאל נ' אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל, לימיטד [פורסם בנבו] (15.9.14) בסעיפים 59-64 לפסק הדין להלן - עניין חננאל וכן, ע"ע (ארצי) 35727-11-12 ביטחון לאומי 1992 ע.נ בע״מ נ' פודולסקי [פורסם בנבו] (25.1.15)).

30. אשר לשיקולים המנחים שאותם התווה בית המשפט העליון בנושא ההוצאות נקבע כי יש ליתן את הדעת לאופייה של התובענה, למידת מורכבותה, לסעד שנפסק וליחס שבינו לבין הסעד שהתבקש ולהיקף העבודה שהושקע על ידי בעל הדין שזכה בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלם לבא כוחו, לזהות הצדדים ולנסיבותיהם האישיות, לאופן ההתנהלות של בעלי הדין, למהות התביעה, למידת העניין הציבורי שהיא מעוררת ולמידת ההחלטיות והחד משמעיות של ההכרעה השיפוטית (ר' ע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (29.6.14)).

אשר לאופן התנהלותם של בעלי הדין, כשיקול לקביעת גובה ההוצאות, נקבע כי יש ליתן משקל נכבד להתנהלות בלתי יעילה שגרמה לסרבול ההליך שלא לצורך ולניצול ההליך השיפוטי למטרה זרה. בנסיבות אלה, עלול בעל הדין להיות מחויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בשיעור גבוה מן המקובל אם הפסיד בהליך ואילו בעל הדין שזכה בו - ואשר נמצא כי הוא התנהל באופן זה - יכול ולא יפסקו לזכותו הוצאות כלל או שיפסקו לזכותו הוצאות בסכום נמוך מן המקובל (ר' רע"א 9535/04 "סיעת ביאליק" נ' "סיעת יש עתיד" [פורסם בנבו] (16.6.05); ליישום עקרונות אלה בהקשר של פסיקת הוצאות משמעותיות בשל התנהלות לא ראויה של צד להליך על ידי בתי הדין לעבודה ר' עניין חננאל וכן, ע"ע (ארצי) 8582-02-13‏ רשת הגנים של אגודת ישראל נ' שמחה בוסי ואח' [פורסם בנבו] (13.10.16)).

במסגרת האמור, נקבע גם כי יש לשקול סגנון התבטאות לא ראוי או בלתי מרוסן של בעל הדין כלפי הצד שכנגד או כלפי בית המשפט או תיאור בלתי מדויק של העובדות כטעם להגדלת החיוב בהוצאות (ר' ע"א 10064/06 גיאו-בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ נ' עו"ד אהרון ריבלין [פורסם בנבו] (21.2.13) וכן פסק הדין בערעור השני בעניינה של מרנין)".

25. כעולה מחומר הראיות, רק אחרי הגשת כתב התביעה נמסר לתובע טופס 161 ומכתב לשחרור הכספים שהצטברו בחברת הביטוח ו הנתבעת העבירה לחברת הביטוח ולקרן ההשתלמות הפרשים עבור התובע (נספחים 7 ו-8 לתצהיר התובע). זאת ועוד, במסגרת קדם המשפט (כ-11 חודשים לאחר פיטוריו של התובע) ולאחר שהגיש את תביעתו שולם לו סך של 10,400 ₪ בגין גמול עבור עבודה בשעות נוספות ותוספת וותק ובאותו מועד נמסרו לו 7 המחאות מעותדות עבור יתרת פיצויי הפיטורים.

26. בנסיבות אלו ולאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ובכלל זאת את הסכומים ששולמו לתובע בעקבות הגשת התביעה, פסיקת פיצויי ההלנה, שכר הטרחה שצוין בסיכומי התובע, אופייה של התובענה, מידת מורכבותה, הסעד שנפסק אל מול הסעד שנתבע ואופן התנהלות הצדדים (לרבות הגשת מסמכים ע"י הנתבעת במסגרת דיון ההוכחות), מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

סוף דבר:

27. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן:

א. דמי חגים בסך 1,020 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה (10.8.15) ועד לתשלום בפועל.
ב. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל .
ג. הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל .

ניתן היום, י"ח ניסן תשע"ז, (14 אפריל 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: משה וילמובסקי
נתבע: אגודת השומרים בע"מ
שופט :
עורכי דין: