ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נגד אורי תדמור :

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט א' ריבלין

המערערת: ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ

נגד

המשיבים: 1. אורי תדמור
2. ארנה טרטר
3. זיוה תפילין
4. יעקב יגר

ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב בת.א. 891/92 מיום 31.8.97
שניתן על ידי כבוד השופטת ה' שטיין

בשם המערערת: עו"ד גד שילר

בשם המשיבים: עו"ד פנחס זלצר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

1. המשיב 1 (להלן: המשיב) הגיש ביום 5.3.92 בבית המשפט המחוזי תביעה כנגד המערערת וכנגד חברות אחרות הקשורות עמה. התביעה נסבה על כספים שהגיעו למשיב, על פי טענתו, בעת סיום יחסי העבודה שנתקיימו בינו לבין מעבידתו שהיא חברת בת של המערערת. במסגרת התביעה הוטל, לבקשתו, ביום 5.3.92, עיקול זמני על נכסי המערערת ועל נכסי חברת הבת שלה. בעת הטלת העיקול חתם המשיב על כתב התחייבות לפיצוי המערערת בגין כל נזק שייגרם לה על ידי העיקול, אם תדחה התביעה נגדה או אם יפקע צו העיקול מסיבה אחרת. המשיבים 2 עד 4 ערבו להתחייבות זו, בסכום של 110,000 ש"ח כל אחד.

ביום 27.4.92 הועבר הדיון בתובענה שהגיש המשיב לבית הדין האזורי לעבודה לאחר שבית המשפט המחוזי מצא כי נשוא המחלוקת בין הצדדים נתון לסמכותו היחודית של בית הדין. בו ביום פנתה המערערת לבית הדין לעבודה בבקשה להורות על ביטול העיקול שהוצא על נכסיה. היא טענה בין השאר כי בינה לבין המשיב לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד וכי אין בינה לבינו יריבות. ביום 19.5.92 הורה בית הדין לעבודה על ביטול העיקול. סמוך לאחר מכן נמסרו למחזיקים הודעות על ביטול העיקול, אולם התביעה עצמה, כנגד המערערת, המשיכה להתברר.

את נזקיה כתוצאה מהטלת העיקול ביקשה המערערת מידי המשיב. לטענתה פגע העיקול בשמה הטוב ובמוניטין שיצא לה והסב לה הפסדים כספיים. הפרסומים שליוו את הטלת העיקול, כך טענה, הרתיעו לקוחות מלהתקשר עמה בקשרי מסחר, גרמו לה עצמה להשתהות בפרעון חובותיה, וגבו ממנה מחיר בריבית חריגה שהוטלה עליה בשל הגידול בחשבון החובה שלה בבנק.

2. בית המשפט המחוזי פסק כי משפקע העיקול הזמני, בצו בית המשפט, השתכללה ההתחייבות עליה חתם המשיב וקמה לו אחריות לנזקי המערערת. עם זאת, בא בית המשפט לכלל מסקנה כי המערערת לא הוכיחה את הנזקים שנטענו על ידה וכי דין תביעתה להידחות. עצם הטלת העיקול, כך ציין בית המשפט המחוזי, אינו מלמד על פגיעה בשמה הטוב של המערערת. הטלת עיקול אינה אלא הליך נגרר להגשת תביעה וכשם שהגשת התביעה עצמה אינה פוגעת בשמו הטוב של הנתבע "כך אף הטלת עיקול ליחוד נכסים לפרעון אותו פסק דין - אם ינתן אינו פוגע בשמו הטוב של הנתבע". המערערת לא הוכיחה, כך נפסק בבית משפט קמא, כי קיום העיקול פגע בהתקשרויות עסקיות בינה לבין לקוחות פוטנציאליים או בינה לבין לקוחות קיימים. בית המשפט מצא כי הטענה כי דבר העיקול פורסם ברבים, ובמיוחד בידיעון "דן אנד ברדסטריט" המציע מידע עסקי, וכי פרסום זה הסב לה נזקים, לא הוכחה בין השאר משלא הובאה ראיה על עצם הפרסום. גם הטענה כי מידע שפורסם בעתון הביא לירידה בשער המניות של החברה, במהלך המסחר בבורסה של ניו יורק, וכי ירידה זו פגעה במוניטין של המערערת וצמצמה את האפשרויות שעמדו לה לגייס הון נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי הוכח אמנם כי שער המניות של המערערת ירד, במהלך המסחר בבורסה של ניו-יורק, אולם לא הוכח הקשר הסיבתי בין הירידה הזו לבין הטלת העיקול. ממילא גם לא הוכחה השפעת העיקול על האפשרויות לגייס הון על ידי המערערת. בראיות שהובאו, כך מצא בית המשפט המחוזי, לא היה גם כדי להוכיח כי העיקול שהוטל הגדיל את ה"אובליגו" של המערערת בבנקים. העיקול, כך נפסק, הוטל על נכסי המערערת בבנקים ולא על חשבונותיה השוטפים - בהם ממילא הייתה יתרת חובה. אכן יש בראיות שהובאו, מפי המערערת עצמה, כדי להצביע על כך כי הבנקים צמצמו, כתוצאה מהעיקול, את מסגרת האשראי ממנו נהנתה המערערת - קבע בית המשפט קמא - אולם משלא הוכיחה המערערת באיזו מידה צומצם האשראי ומהו שעור הנזק שנגרם כתוצאה מכך, אין לפסוק לה פיצוי בגין הנזק הזה.

טענתה של המערערת כי נגרמו לה נזקים בשל עיכוב כספים שהגיעו לה ממשרד הבטחון - בעטיו של העיקול - נמצאה, בבית המשפט המחוזי מופרזת ובחלקה אף מופרכת. בית המשפט מצא כי הסכומים שעוכבו בפועל על ידי משרד הביטחון קטנים בהרבה מאלה שנטענו על ידי המערערת וכי מכל מקום לא הוכיחה המערערת מהו הנזק הכספי שנגרם לה, אם בכלל, כתוצאה מעיכוב התשלומים.

הטענה כי בשל הטלת העיקול השתהתה המערערת בפרעון תשלומים שהיא עצמה חבה בהם, ובכך נפגעה אמינותה, נדחתה אף היא על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט קבע כי לא הוכח הקשר שבין הטלת העיקול לבין מחדלה של המערערת בפרעון חובותיה. גם פרטי נזק נטענים נוספים שעילתם פגיעה במערך השיווק של מערכות תעופה מתוצרת המערערת, כתוצאה מהטלת העיקול, והצורך להעסיק עובדים בחברה "שעות וימים בנושא הסרת העיקול" לא הוכחו גם הם - כך פסק בית המשפט המחוזי. התוצאה היתה כי תביעת המערערת נדחתה על כל חלקיה.

3. כנגד קביעות אלה מלינה המערערת. לדעתה, די היה בעדותם של המנהל הכללי שלה ושל מנהל הכספים כדי להוכיח את השפעת העיקול על שמה הטוב ועל אמינותה. היא חולקת על קביעתו של בית המשפט קמא כי היה עליה להביא עדויות חיצוניות על דבר השפעתה השלילית של הידיעה על העיקול. יש קושי לאתר לקוחות פוטנציאליים, היא טוענת, והבאתם לעדות היתה אך מחריפה את השפעתו של העיקול. די לדעתה בעדותם של מנהלי המערערת בדבר עצם הפניה שבאה אליה מטעמם של ספקים ולקוחות, לברור משמעות העיקול, כדי להעיד על הפגיעה באמינותה בעיני לקוחותיה ועל הפגיעה במוניטין שלה. הסבריה של המערערת, כך היא מציינת, רק הם שמנעו "נקיטת צעדים דרסטיים על ידי מי מלקוחותיה". אשר לפרסום בעתונות על דבר הטלת העיקול די היה, לדעת המערערת, בעדות אנשיה כדי להוכיח את עצם הפרסום במיוחד משהמצהירים מטעמה לא נחקרו בעניין זה. המשיב, כך היא מציינת, לא הכחיש בכתב הגנתו את עצם הפרסום בעתונות, כי אם את הטענה כי הוא אשר הביא לפרסום. אשר לפגיעה בשווי המניות, טוענת המערערת, כי טעה בית המשפט בקביעתו, כי גורמי השוק הם שהשפיעו על ירידת ערך המניה. הטלת העיקול על נכסי החברה היוותה, להשקפתה, מרכיב חשוב שהשפיע על שער המניות. המערערת הוכיחה, לדעתה, מהו הנזק הכספי שנגרם לה כתוצאה מעיכוב התשלומים שהגיעו לה ממשרד הבטחון ואף זאת בתצהירי העדים מטעמה. אין היא יכולה לדעת, כך היא מסבירה, אלו חברות זרות ביטלו את רכישותיהן מן המערערת, כתוצאה מהטלת העיקול, וממילא לא אפשר לה להביא את נציגיהן לעדות. אשר לעלות הטיפול המינהלי בהסרת העיקול, כך היא מציינת, די היה בעדות מנהליה הבכירים כדי להוכיח ראש נזק זה.

המשיבים, אשר טענו בבית המשפט המחוזי כי לא נתקיימו התנאים המטילים עליהם חובת פיצוי, לא חזרו על הטענות האלה בערעור, וביקשו לאמץ את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי בדבר עצם גרימת הנזק.

4. דין הערעור לדעתי להידחות.

מוכנים אנו להניח כי עיקול המוטל על רכושו של אדם להבטחת תביעה שהוגשה נגדו, בטרם נתבררה, מכביד מאוד ופוגע בחייב בטרם נקבע כי חייב הוא. אלא שלא די בהנחה כללית זו ובאמירות כלליות כדי לזכות בתביעת פיצויים נגד המעקל לאחר שהעיקול בוטל. יש להוכיח את הפגיעה ואת הנזק שנגרם כתוצאה ממנה במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, דבר שלפי קביעת בית משפט קמא, המערערת לא עמדה בו.

בית המשפט המחוזי בחן את טענות המערערת אחת לאחת, שקל את הראיות שבאו בפניו ומצא כי המערערת לא השכילה להוכיח את התביעה. מטעם המערערת העידו בבית המשפט קמא שני מנהליה של המערערת ואת עדותם הראשית עשו בתצהירים כתובים. העובדה שתצהירים אלה היו זהים בעיקרם הפחיתה בעיני בית המשפט המחוזי ממשקלם. העובדה שמנהלי המערערת הפריזו בתאור העובדות להן טענו הגבירה בעיני בית המשפט את חוסר האמון שיש לרכוש לטענות המערערת. מכל מקום, לא מצא בית המשפט בעדויות אלה תשתית מספקת להוכחת הטענות שעמדו ביסוד התביעה.

5. ואכן, את טענותיה ביקשה המערערת לתמוך בעדות שניים ממנהליה. בתצהיר שעשו, לא היה די כדי להוכיח את הנטען. הוא לוקה בהבאת גירסה כללית וכוללנית שאינה יורדת לפרטים המקימים את הנזק הנטען. מקצתו - הנחות והבעות דעה שאינן עולות לכלל ראיה מספקת. גם בחקירתם של המצהירים בבית המשפט לא היה כדי לרפא את הפגמים שנפלו בתצהיר עדותם וכדי להשלים את החסר. ראשי הנזק הכלולים בכתב התביעה שהגישה המערערת לא הוכחו. בצדק דחה בית המשפט את התביעה ככל שהיא נשענת על הטענה בדבר ירידת ערך מניותיה של המערערת. אכן, הוכח במשפט כי שערן של מניות המערערת, הנסחרות במסגרת שוק הNasdaQ- בבורסה של ניו-יורק, ירד בתקופה שלאחר הטלת העיקול, אך לא הוכח כי הוא ירד בעטיו של העיקול, נהפוך הוא: מן הראיות שבאו במשפט התברר כי תנודות חדות בשער המניות של המערערת נרשמו קודם לעיקול וזמן רב אחריו. במהלך השנים ירד שער המניות של המערערת בשיעור גבוה מזה שנצפה סמוך לאחר העיקול, ואף מנהל הנתבעת, בעדותו בבית המשפט, אישר כי "שער המניות הנסחרות בבורסת הנסד"ק מושפע מקוניקטורות השוק". בהעדר ראיה מספקת בדבר הקשר הסיבתי שבין הטלת העיקול על נכסיה של המערערת לבין ירידת ערך המניות שלה ממילא נשמט הבסיס מתחת טענתה הנוספת של המערערת, כי ירידת שער המניות פגעה ביכולתה לגייס הון באמצעות המרת אגרות חוב למניות. יתרה מכך, לא הוכח מועד פרעונן של אגרות החוב בנות ההמרה ולא הובא שמץ של ראיה לכך כי אכן נמצאו בעלי אגרות חוב שבחרו שלא להמירן במניות, בשל אותו שינוי בשער המניה.

הטענה בדבר השפעת העיקול על מסגרת האשראי של המערערת בבנקים מצאה לה ביטוי, אף היא, באמירה כללית של מנהלי המערערת בתצהירים שעשו. עדויות חיצוניות לא הובאו ואף המצהירים עצמם נמנעו מלהתייחס לשאלה באיזו מידה צומצמה מסגרת האשראי שאושרה למערערת, מה היקף הכספים שנמשכו במסגרת אשראי לא מאושר, אם בכלל, ומהם שיעורי הריבית היתרה שנגבתה, בשל אותן משיכות.

6. מנהל המערערת אישר בעדותו בבית המשפט כי העיקול שהוטל על נכסיה לא גרם להפסקתו או לביטולו של פרוייקט כלשהו מאלה שהוזמנו על ידי משרד הבטחון. המערערת הציגה בבית משפט קמא רשימה של חשבוניות שהגישה למשרד הבטחון לפרעון ואשר לטענתה לא נפרעו במועד בשל העיקול שהוטל על נכסיה. הסתבר כי מועד הפרעון של מקצתן חל רק לאחר שבוטל העיקול עד שממילא אין לומר כי התשלום בגינן עוכב בשל הטלת העיקול. מעדותו של מנהל המערערת עולה גם כי עיכובים בתשלום החשבוניות נגרמו בשל סיבות שונות שאינן קשורות בהטלת העיקול ובהן - הסכמה על מועדים דחויים לתשלום, הצורך בבדיקת החשבונות והצורך באישורן. וחשוב יותר, לא היה בתצהירים שהוגשו מטעם המערערת כדי להצביע על נתונים שיאפשרו להעריך את שעור הנזק הנטען. המערערת נמנעה מלהעיד את נציגי הבנק, או מלהציג תעוד כלשהו מתוך מסמכי הבנק, בדבר אשראי שנאלצה ליטול בגין עיכוב התשלומים, או בדבר שעור הריבית שנדרשה לשאת בה כתוצאה מכך. מנהל העסקים של המערערת הציע, אמנם בתצהיר שעשה, דרך לחישוב הריבית, אלא שחישוב זה נשען על אדנים מוטעים או בלתי רלבנטיים. החישוב מביא בחשבון התשלומים שעוכבו כאמור סכומים שאינם תואמים את אלה שהוכחו במשפט, ואילו שעור הריבית שהתצהיר סמך עליו, מתבסס על נתון סטטיסטי, בדבר שעור הריבית החריגה שהיתה נהוגה בקבלת אשראי לא צמוד, בחודש אפריל 1990 - שנתיים לפני מועד הטלת העיקול. ממילא לא היה בכל אלה כדי להציע בסיס כלשהו לשומת הנזק.

7. המערערת לא השכילה גם להניח תשתית מספקת להוכחת הטענה כי הטלת העיקול השפיעה על מערך השיווק שלה. המצהירים מטעמה אמנם הביעו "חשש כבד" כי הפרסומים המתייחסים להטלת העיקול גרמו להפסקת ההתקשרות בין המערערת ללקוחות מסוימים וכי "לא מן הנמנע" כי "עניין העיקול השפיע על מספר חברות תעופה זרות", אלא שבכך לבד אין ראיה לטענה כי חשש זה אכן התממש. בצדק ציין בית המשפט קמא כי אילו היה ממש בהשערה כי ההתקשרות עם לקוח מסוים הופסקה בשל הטלת העיקול היתה המערערת מבקשת להוכיח את הדבר באמצעות עדות מתאימה. טענתה של המערערת כי אנשיה הועסקו "שעות וימים בנושא הסרת העיקול" נותרה אף היא בגדר אמירה כללית. לא נלוו לה פרטים כלשהם אודות מספר שעות העבודה שהוקדשו לנושא ובדבר עלותן, ולא הובאו בה נתונים אחרים שהיו עשויים לתמוך באומדן, ולו כללי, בדבר הערכתו הכספית של ראש נזק זה.

8. אמינותה המסחרית של המערערת, כך היא טענה בבית המשפט קמא, נפגעה בשל הפרסומים אודות העיקול, בשל ההודעות ששוגרו בעניין זה לבנקים ולמשרד הבטחון ומחמת הקושי שנוצר אצלה, בעטיו של העיקול, לפרוע במועד את חובותיה לספקים השונים. בית המשפט המחוזי קבע בעניין זה כי גם קודם להטלת העיקול נמנעה המערערת מלפרוע את חובותיה לספקים שונים וכי אם נפגע שמה הטוב כתוצאה מכך, לא היה זה בעטייו של העיקול. המערערת לא הציעה, כך קבע בית המשפט קמא, כל מידע בדבר לקוחות שנקטו בפעולה כלשהיא כתוצאה מהטלת העיקול וממילא גם לא הוכיחה את טענתה הכללית בדבר הפגיעה בשמה הטוב. ממצאים עובדתיים אלה כולם מעוגנים בחומר הראיות שבא במשפט. הערעור הוא עובדתי כולו. אין זה מדרכו של בית משפט זה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה ואין מקרה זה מצדיק חריגה מהכלל הנקוט על ידינו.

הייתי מציע לדחות את הערעור ולחייב את המערערת לשאת בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 25,000 ש"ח.

המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים.
המשנה לנשיא

השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' ריבלין.

ניתן היום, ה' בכסלו תש"ס (14.11.99).

המשנה לנשי פ ט

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97056390.W02/אמ


מעורבים
תובע: ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ
נתבע: אורי תדמור
שופט :
עורכי דין: