ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד ישיר איי.די.איי חברה לביטוח :

בפני כבוד ה שופטת לובנה שלאעטה חלאילה

תובע

המוסד לביטוח לאומי

נגד

נתבעת

ישיר איי.די.איי חברה לביטוח

פסק דין

ענייננו בתביעת שיבוב שהוגשה ע"י המוסד לביטוח לאומי מכוח ההסכם רב השנים עם חברות הביטוח, בגין גמלאות ששולמו וישולמו בעתיד למר איתמר וייסנברג (להלן: "הנפגע") אשר נפגע ביום 6.2.08, בתאונת עבודה שהינה גם תאונת דרכים.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר בסכום של 603,559 ₪.

עובר להגשת התביעה פנה המל"ל אל הנתבעת בדריש ה לתשלום סכום הגמלאות ו דרישתו לא נענתה. בהליך זה ביקשה הנתבעת להתגונן בטענה כי המל"ל לא זכאי להשבה של הסכומים ששילם על סמך קביעת הוועדות הרפואיות מטעמו ואשר לפיהן נותרה לנפגע דרגת נכות צמיתה בשיעור של 49% , שכן בקביעת שיעור הנכות טעה המל"ל בכמה מישורים ובתביעה שהגיש הנפגע התקבלה בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור.

שתי בקשות שהוגשו לכבוד נשיאת ביהמ"ש העליון לאיחוד הדיון בין שתי התביעות, תביעת הנפגע ותביעת המל"ל, נדחו.

לאחר שניתנה לנתבעת רשות להתגונן, התקיים קדם משפט במעמד ב"כ הצדדים, לאחריו ביקשה הנתבעת שהות לשקול את עמדתה ובסופו של יום הודיעו הצדדים על הסכמה לסילוק התביעה כנגד תשלום סך של 721,607 ₪ ע"י הנתבעת. המחלוקת שנותרה להכרעה נוגעת לשיעור שכה"ט שהתובע זכאי לקבל.

התובעת טענה בסיכומיה כי תכליתו ומטרתו של ההסכם הית ה ליצור מראש הסדר מוסכם, פשוט ויעיל, אשר יוביל לחסכון במשאבים והתדיינויות, מתוך ראייה כללית ורחבה בין שני גופים. הנתבעת, כך נטען, גררה את המל"ל אל הליך משפטי מסורבל ומיותר, הכולל הגשת תשובות מפורטות אל ביהמ"ש העליון בעניין איחוד הדיון בין שתי התביעות , כשמלכתחילה מדובר היה ב"שיטת מצליח".

מכאן טענה התובעת, על ביהמ"ש להביע את מורת רוחו מהתנהלות הנתבעת ולחייבה בשכ"ט לדוגמא, אשר לא יפחת משיעור של 15 % ומע"מ מסך התגמולים, כמקובל בפשרות.

מנגד טענה הנתבעת כי שיעור שכה"ט בתיקים מסוג זה לא צריך להיקבע לפי אחוז מהסכום, אלא מטיב ואופי ההתדיינות, מהצורך לשמוע ראיות ומהיקף העבודה שהושקע. הנתבעת הפנתה בסיכומיה לפסק דינו של ביהמ"ש המחוי בירושלים בע"א 2259/08 המל"ל נ' שמגד חברה לניהול תביעות בע"מ, בו דחה ביהמ"ש המחוזי ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום אשר פסק למל"ל שכ"ט בסך של 10,000 ₪, בתביעה שסכומה עמד ע"ס של 1,144,890 ₪.

הנתבעת טענה אפוא כי יש לגזור את סכום שכה"ט מהפעולות שהמל"ל נדרש לעשות בתיק. בענייננו, מעבר להגשת תביעה, שנעשתה לפי תבנית קבועה של תביעות המל"ל, והופעה לדיון אחד, ב"כ המל"ל לא נדרש לעשות כל פעולה בתיק שכן הנתבעת הסכימה לשלם את מלוא סכום התביעה וזאת למרות שהיא סבורה כי קביעת המל"ל ביחס לנכות הנפגע הינה מוטעית, הכל מכוח ההסכם ההיסטורי בין הצדדים ומכוח הפסיקה שפירשה אותו.

בסיכומי התשובה, טען המל"ל כי אי תשלום הדרישה ע"י הנתבעת, נעשה שלא בתום לב ובניגוד לתאני ההסכם תוך יצירת מחלוקת משפטית בבחינת יש מאין ומכאן שיש לחייבה בשכ"ט משמעותי, בשים לב להיקף העבודה המשפטית שהושקעה וכביטוי לניהול הליך סרק, שכל מטרתו היה נ יסיון למקצה שיפורים. עוד נטען כי שכ"ט בסך של 10,000 ₪ מנוגד למקובל ולתעריף המינימלי המומלץ בכללי לשכת עורכי הדין.

ובכן, הכלל הוא שבעל דין אשר זכה בתביעתו זכאי לכך שיפסקו לטובתו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הקווים המנחים והשיקולים הרלוונטיים לפסיקת שכ"ט הותוו ע"י ביהמ"ש העליון והם כוללים, בין היתר, את אופייה של התביעה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה ע"י בעל הדין בהליך, ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו (ראו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10 " נ' סיעת "יש עתיד לביאליק").

שכ"ט בשיעור של 15 % אליו עותר התובע, על אף כי הוא נפסק בלא מעט תביעות שיבוב של המל"ל ואף משולם בהסכמי פשרה בהסכמת הצדדים, אינו יכול להוות נקודת מוצא, ודאי לא כאשר ההליך הסתיים בפשרה בשלבים מוקדמים.

גם שיעור שכ"ט של 10.4 % שנטען תוך הפנייה לפסיקה (סעיף 12 לסיכומי התשובה) לא רלוונטי שכן מדובר בשיעור שכ"ט מכוח הסכם שכ"ט בין המל"ל לבא כוחו – הסכם שלא צורף בענייננו ; אין די בהפניה לפסקי דין שפסקו שיעור זה מכוח הסכם שכ"ט ולו מן הטען שהסכם שכה"ט אינו אחיד לאורך השנים. אדרבא, מהפסיקה ניתן ללמוד כי שיעור שכה"ט בהסכמי שכה"ט של המל"ל שונה ממקרה למקרה והוא מושפע מהשלב בו הסתיים ההליך.

מכל מקום וגם אם היה מוגש הסכם שכ"ט, הרי שבפסיקתם של בתי המשפט המחוזיים ניתן לראות גישות שונות בנוגע לשכה"ט שיש לפסוק, ואל מול פסה"ד שניתן בע"א 11358/07 המל"ל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ , בו פסק ביהמ"ש המחוזי בירושלים שכ"ט בהתאם להסכם שכר הטרחה של המל"ל עם בא כוחו, ניתן להפנות לפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי, אף בירושלים, בע"א 2259/08 המל"ל נ' שמגד (אוזכר לעיל) , שם שימש ההסכם נתון בין יתר הנתונים שביהמ"ש שקל.

משלא צורף הסכם שכ"ט, נקודת המוצא בענייננו הינה השכר הקבוע בתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, כאשר ביהמ"ש יכול לסטות מתעריף זה ולפסוק שכ"ט הנופל מהשיעורים הקבועים אם מצא הצדקה לכך ומיד אומר כי לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין ובחנתי את טיעוני הצדדים, לא מצאתי ה צדקה לפסוק שכ"ט בשיעור נמוך מהתעריף המינימאלי וגם לא גבוה ממנו.

אכן מחד יש חשיבות לכך שההליך הסתיים בפשרה בשלבים מוקדמים יחסית, לאחר ישיבת קדם משפט אחת ומבלי שהצדדים נדרשו להגשת תצהירים מטעמם ואולם מנגד, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי ניתן היה לחסוך את כל ההליך אילו הנתבעת היתה משלמת את סכום התביעה, עם קבלת דרישת תשלום. מדובר בדרישת תשלום המבוססת על ההסכם רב השנים בין הצדדים וחרף העובדה כי בתביעת הנפגע התקבלה בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור, זכאות המל"ל המעוגנת בהסכם, לקבלת 80 % מהתגמולים ששילם (במקרה של נהג) לא מושפעת מקביעת המומחים מטעם ביהמ"ש בתביעת הנפגע. אומנם בפסיקה הותר פתח לסטות מההסכם במקרים חריגים, אלא שגם הנתבעת הבינה במהרה כי המקרה כאן אינו אחד מהם.

בנסיבות אלה ו לאחר ששקלתי את השלב בו הסתיים ההליך, את מידת ההשקעה של התובע עד לסיומו ואת עמדת הנתבעת אשר הביאה להגשת התביעה, מצאתי לפסוק שכ"ט בהתאם לתעריף שכה"ט המינימאלי של לשכת עורכי הדין .

אשר על כך, ניתן בזאת תוקף של פס"ד להסכם אליו הגיעו הצדדים ביום 5.3.17 (בקשה מס' 12 ) ואשר מכוחו היה על הנתבעת לשלם לתובע סך של 721,607 ₪ עד ליום 5.4.17. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, מעבר לסכום זה, שכ"ט בסך של 35,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, י"ד ניסן תשע"ז, 10 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: ישיר איי.די.איי חברה לביטוח
שופט :
עורכי דין: