ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אהרון טל נגד אלונה פייר :

בפני כבוד ה שופט זיו אריאלי

תובע

אהרון טל

נגד

נתבעות

1.אלונה פייר
2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה על סך 9,135 ₪, בגין נזקי מים רטיבות.

התובע והנתבעת 1 מתגוררים באותו בנין בחיפה. דירתו של התובע נמצאת מתחת לדירתה של הנתבעת 1. לטענת התובע, פנה אל הנתבעת 1 במהלך חודש 1/2016, וציין כי ישנם סימנים של חדירת מים מדירתה אל דירתו. התובע ציין כי סבל מנזקים דומים שלוש שנים קודם לכן, הגיש תביעה נגד הנתבעת וזו פיצתה אותו בגין נזקיו (ת"ק 9853-12-12). הנתבעת 1 ראתה את הנזקים הנטענים, פנתה למבטחת שלה (הנתבעת 2), וזו שלחה לדירתו של התובע שמאי ומומחה מטעמה. מאז, ועל אף פניות חוזרות של התובע לנתבעות – לא זכה לכל מענה. שמאי מטעם התובע העריך את תיקון הנזק בכ- 8,000 ₪. בנוסף, התובע עותר לפצותו בגין עלות בדיקת השמאי מטעמו (585 ₪), הפסד יום עבודה (500 ₪) וכן החזר אגרת בימ"ש (50 ₪).

הנתבעות הכחישו את החבות ואת הנזקים הנטענים. נטען כי התובע הגיש כבר מספר תביעות בעבר, פוצה בגין הנזקים הנטענים אך אינו טורח כלל לתקנם. לטענת הנתבעת – אין כל ק שר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין האירוע הנטען. התובע פוצה כבר, והוא שב ודורש פיצוי בגינם. עוד נטען כי התובע לא צירף אישור עדכני בדבר אי הגשת תביעה למבטחיו.

בהחלטה מיום 10.11.16 הוריתי על מינויו של אינג' עזרא בן עזרא כמומחה מוסכם בתיק זה. המומחה התבקש לחוות דעתו בין היתר בשאלת מקור נזקי הרטיבות בדירתו של התובע, מועד היווצרות הנזק, התיקונים הדרושים, עלותם ומשך הזמן הדרוש לביצוע התיקונים.

ביום 29.1.17 הוגשה חוות דעתו הסדורה והמפורטת של המומחה. על פי חוות דעתו של מר בן עזרא – לא קיימת דליפה מצנרת מים או אינסטלציה מדירת הנתבעת 1 אל דירת התובע. מאחר והמקומות אשר נטען כי קיימת בהם רטיבות מצויים מתחת ובסמוך לשני נקזים במרפסת דירתה של הנתבעת 1 - בוצעה בדיקת אטימות של המרפסת. לאחר הצפת המרפסת – לא התגלתה רטיבות במקומות אשר צוינו על ידי התובע כמקומות בהם הופיעה רטיבות. לאור תוצאות הבדיקה, סבר המומחה כי אין מקום לבצע בדיקות נוספות. מסקנתו של המומחה היא כי הופעת הטחב וכתמי הרטיבות בדירתו של התובע, בשני המקומות עליהם הצביע – מקורם בעיבוי (קונדנסציה) . ניתן להימנע מתופעה זו על ידי הוספת בידוד לאלמנטים בחוץ, ציפוי פנים הקיר בחומרים המונעים ספיגת רטיבות וכן אוורור יתר של הדירה.

מסקנתו הסופית של המומחה, אם כך, היא כי אין חדירת רטיבות לדירת התובע באזורים הנטענים, מקור נזקי הרטיבות הנטענים אינו קשור לדירת הנתבעת 1, וכי כתמי העובש והטחב נוצרים בשל עיבוי הנוצר, בדירתו של התובע, בתקופת החורף בעת חימום הדירה.

לאחר קבלת חוות הדעת העביר התובע למומחה שאלות הבהרה. בין היתר ציין התובע בפני המומחה, כי "להערכתו האישית", ייתכן כי המרזבים במרפסת הנתבעת 1 פגומים, וכי מים מהמרזבים חודרים אל דירתו. לפיכך שאל התובע את המומחה, אם יש מקום לבצע בדיקת אטימות של המרזבים.

תשובתו של המומחה הייתה נחרצת. הלה חזר וציין, כי לא איתר זליגת מים אל דירת התובע. לפיכך, קבע כי כל בדיקה נוספת הינה מיותרת. ניתן לקבוע בוודאות כי המרזבים אינם דולפים לדירת התובע. המומחה הבהיר כי סיבת העיבוי המתוארת בחוות דעתו – אינה קשורה לאטימות המרזבים. בדיקת אטימות המרזבים נחוצה ורלבנטי ים רק למקרים בהם קיימת סתימה במרזבים (וזהו אינו המקרה שבפנינו). המומחה ציין בנוסף כי "אם התובע מבקש לבדוק את העדר הדליפה מהמרזבים במצב בו הינם סתומים, ניתן לאפשר לו בדיקה זו ביוזמתו".

לאחר הדברים האלה פנה התובע לבית המשפט בבקשה לחייב את הנתבעת 1 לאפשר לתובע לבצע בדיקת אטימות של המרזבים. התובע הדגיש כי הוא מוכן לשאת בהוצאות הבדיקה. הנתבעות התנגדו לבקשה, והדגישו כי המומחה ציין כי כל בדיקה נוספת היא מיותרת, וכי אין בבדיקת המרזבים כדי לשנות את תופעת העיבוי המתוארת בחוות הדעת.

לאור האמור, דחיתי את בקשת התובע לחייב את הנתבעת 1 לאפשר לתובע לבצע בדירתה בדיקת אטימות של המרזבים. דחיתי אף את בקשתו החלופית של התובע, להעביר את המשך הדיון בתיק לבית משפט השלום בחיפה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 4.4.17, חזר התובע על עמדתו כי יש לבצע בדיקה של מרזבי הדירה של הנתבעת 1. הנתבעות חזרו על התנגדותן. נציג הנתבעת 2 הוסיף כי התובע הגיש תביעות בעבר בגין נזקים דומים, הנתבעות שילמו לתובע פיצוי בפשרה, והנתבעת 1 ביצעה שיפוץ מקיף בדירתה, כולל החלפת צנרת. הנתבעת 1 הוסיפה כי היא דאגה גם להחלפת המרזבים והצנרת בביתה, בשיפוץ לפני כשנתיים. היא הדגישה כי היא מפרנסת יחידה בבית, הדיונים גורמים לה להפסד ימי עבודה ולנזקים, אף מעבר לעוגמת הנפש.

לאחר שעיינתי שוב בכתב הטענות, בטענות הצדדים בעל פה, בחוות הדעת של המומחה המוסכם ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

ממצאי המומחה, אשר גובו בבדיקות מקיפות (הכל כמפורט בחוות דעתו) – ברורים ונחרצים. המקור לרטיבות הנטענת בדירת התובע – אינו בדירת הנתבעת 1. למעשה, אין כל זליגת מים אל דירתו של התובע, ואף בדיקה שבוצעה לאחר תקופה שבה ירדו גשמים מסיביים של כחודש וחצי – לא הראתה כל סימני רטיבות בדירתו של התובע. לעניין מקור כתמי העובש בדירתו של התובע – המומחה פירט בהרחבה את המנגנון אשר גורם להיווצרותם – ומקורם אינו בדירת הנתבעת. המומחה אף לא מצא לנכון לבצע כל בדיקה נוספת, גם לא בדיקת אטימות למרזבים. לדעת המומחה: "אפשר לקבוע בוודאות כי במצב התפקודי של המרזבים, הם אינם דולפים לדירת התובע".

התובע לא הביא כל ראיה לסתור, לא הצביע על כל טעות בחוות הדעת, וכל טענותיו בדבר הצורך בבדיקה נוספת – נעוצות ב"הערכה אישית" כי קיים פגם במרזבי הנתבעת 1.

בנסיבות אלו, המסקנה המתחייבת היא כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, ולא הוכיח את אחריותה של הנתבעת לנזקים הנטענים.

משכך, דין התביעה להידחות.

בהחלטתי מיום 10.11.16, עת הוריתי על מינוי המומחה המוסכם, קבעתי כי שכ"ט המומחה ישולם על ידי התובע בשלב זה. לאור התוצאה אליה הגעתי, ודחיית התביעה, אני מורה כי התובע יישא בשכ"ט המומחה במלואו.

עוד אני מחייב את התובע לשלם הוצאות משפט, בסך 1,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות (ובסה"כ – 2,000 ₪). סכום זה ישולם לנתבעות בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ד ניסן תשע"ז, 10 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אהרון טל
נתבע: אלונה פייר
שופט :
עורכי דין: