ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ועד הבית ברחוב המסילה 17 נגד עיריית נשר :

בפני כבוד ה שופטת בטינה טאובר

העותרות

  1. ועד הבית ברחוב המסילה 17 , נשר
  2. ועד הדיירים בית אנג'לו המסילה 22 נשר
  3. מוסך תלפיות חיפה בע"מ ח.פ 511098840
  4. הובלות עם שחר ח.מ בע"מ ח.פ 512833997

נגד

המשיבה
עיריית נשר

פסק דין

מבוא

1. העותרות הן מחזיקות שונות של נכסים, המצויים בתחומה המוניציפלי של עיריית נשר ( להלן: "המשיבה"). מאחר והמשיבה אינה מפנה את האשפה מנכסיהן של העותרות, נאלצות העותרות לטענתן לפנות על חשבונן אשפה רגילה ולא תעשייתית/חריגה שמצטברת בנכסיהן, וזאת באמצעות קבלן חיצוני.

2. במסגרת העתירה בקשו העותרות להצהיר ולקבוע, כי דרישת המשיבה מהעותרות לשאת בעלויות פינוי הפסולת מנכסיהן, הנה בלתי חוקית, שעה שהן אינן מייצרות פסולת חריגה, ובהתאם להצהיר, כי על המשיבה לשאת במלוא התשלום אותו נדרשות העותרות לשלם לקבלן המפנה את הפסולת מהנכסים או לחילופין להורות למשיבה לפנות בעצמה את האשפה מנכסי העותרות.

התשתית העובדתית הרלבנטית

3. אקדים ואציין כי המשיבה לא חלקה בתשובתה התמציתית, אשר משתרעת על עמוד אחד, על התשתית העובדתית כפי שהובאה בעתירה.

4. מהעתירה עולה, כי העותרת 1 – ועד הבית ברחוב המסילה 17, נשר ( להלן: "העותרת 1" ) היא ועד בית של בניין בו מצויים עשרות בעלי נכסים, רובם ככולם הם משרדים או חנויות אשר משלמים תשלומי ארנונה ישירות למשיבה. בנכסה של העותרת 1 מצויה מכולה אחת אליה מפונה הפסולת ( לא כולל פסולת למחזור/הטמנה כגון פלסטיק, קרטונים וניירות). המכולה מפונה באמצעות חברת רם נוע פינוי אשפה ופסולת בע"מ.

5. העותרת 2 – ועד הדיירים בית אנג'לו המסילה 22, נשר ( להלן: "העותרת 2" ), מנהלת בדומה לעותרת 1 בניין שכולל עשרות בעלי נכסים, כאשר רובם ככולם הם משרדים או חנויות אשר משלמים תשלומי ארנונה ישירות למשיבה. אין המדובר בעסקים בעלי אופי של תעשייה ו/או מלאכה. בנכסה של העותרת 2 מצויה מכולה אחת אליה מפונה הפסולת ( לא כולל פסולת למחזור/הטמנה כגון פלסטיק, קרטונים וניירות). המכולה מפונה באמצעות חברת י.ר.א.ב שרותי נוי (1985) בע"מ.

6. העותרת 3 – מוסך תלפיות חיפה בע"מ ( להלן: "העותרת 3" ) מחזיקה נכס ברחוב דרך בר יהודה 147 נשר, המשמש כמוסך לתיקון כלי רכב. שטח הנכס לצרכי ארנונה עומד על 1,906 מ"ר המורכב משטח בנוי ושטח קרקע. בנכסה של העותרת 3 מצויה מכולה אחת אליה מפונה הפסולת ( לא כולל פסולת למחזור/הטמנה כגון פלסטיק, קרטונים וניירות). המכולה מפונה באמצעות חברת י.ר.א.ב שרותי נוי (1985) בע"מ.

7. העותרת 4 – הובלות עם שחר ח.מ בע"מ ( להלן: "העותרת 4" ) מחזיקה בנכס בדרך בר יהודה 135 נשר, המשמש מרכז מיון והפצה. שטח הנכס לצרכי ארנונה עומד על 1,568 מ"ר. בנכסה של העותרת 4 מצויה מכולה אחת אליה מפונה הפסולת ( לא כולל פסולת למחזור/הטמנה כגון פלסטיק, קרטונים וניירות). המכולה מפונה באמצעות חברת י.ר.א.ב שרותי נוי (1985) בע"מ.

8. על פי הנטען בעתירה, המשיבה אינה מפנה את האשפה מנכסיהן של העותרות ולכן שוכרות העותרות שירותיהם של הקבלנים החיצוניים שנמנו לעיל, לפינוי האשפה מנכסיהן בתמורה לתשלום חודשי עבור פינוי האשפה, בו הן נושאות.

9. בטרם הגשת העתירה, פנתה העותרת 1 למשיבה במכתב בו פירטה את טענותיה ביחס לחובתה של המשיבה לפנות את האשפה מנכסה, תוך שציינה במכתבה כי הימנעות המשיבה מפינוי האשפה מהנכסים שבתחומה המוניציפלי, מהווה למעשה, דרישה של המשיבה מבעלי הנכסים לשאת שלא כדין, בעלויות פינוי האשפה, וזאת, מעבר לתשלומי הארנונה המשולמים על ידי מחזיקי הנכסים בבניין שבחזקת העותרת 1. משלא השיבה המשיבה לפניית העותרת 1, הגישו העותרות את העתירה דנן, בגדרה עתרו לקבלת הסעדים שפורטו בסעיף 2 לעיל.

תמצית טענות הצדדים

10. העותרות טענו, כי קמה חובה על המשיבה מתוקף תפקידה כרשות מקומית לפעול לפינוי ולסילוק אשפה רגילה מנכסים שמצויים בתחומי שיפוטה. חובה זו קמה לטענת העותרות מכוח סעיף 242 לפקודת העיריות [ נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") ומכוח חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון") והיא חלק מסל השירותים אותו אמורה הרשות לספק לתושביה עבור תשלומי הארנונה המשולמים על ידם. חובה זו אף תואמת לטענת העותרות את עמדת משרד הפנים כפי שהוגשה לבית המשפט העליון במסגרת בג"צ 2851/04 עמותת סוחרים למען סוחרים נ' עיריית ירושלים ואח'.

העותרות טענו עוד, כי הן פסיקת בית המשפט העליון והן פסיקת בתי המשפט המחוזיים, נוקטות בגישה, המבוססת על הדין החל, לפיה חובת פינוי האשפה ( הרגילה והבסיסית) הינה חובה מחובותיה של הרשות המקומית שהמימון עבורה מבוצע כאמור מתשלומי הארנונה ואין סמכות ככלל לגבות אגרה נוספת בגין שירות פינוי וסילוק האשפה או להתיר מצב דברים בו פינוי האשפה ממומן על ידי הנישומים עצמם. בעניין זה הפנו העותרות למספר פסקי דין ובכלל זה ל-: ע"א 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עיריית קרית ביאליק (14/12/99); רע"א 1816/97 מדינת ישראל נ' עיריית חיפה (27/03/00); בג"צ 6741/99 ארנן יקותיאלי נ' שר הפנים (04/04/01); עת"מ ( חי') 29255-03-13 מלונות דן בע"מ נ' עיריית חיפה (02/01/14); עת"מ ( ת"א) 2176/09 א.ש. ברקאי בע"מ נ' עיריית מודיעין מכבים רעות (13/01/11).

עוד טענו העותרות, כי בתי המשפט השונים אף אישרו מספר פעמים תובענות ייצוגיות כנגד רשויות אשר גבו אגרת פינוי אשפה, בנוסף לדמי ארנונה, מבלי להצביע על קיומה של אשפה חריגה כלשהי המחייבת תוספת תשלום מצדו של בעל הנכס ו/או מבלי לקבוע קריטריונים בחוק העזר ל"אשפה חריגה". בעניין זה הפנו העותרות, בין היתר, ל-: ת"מ ( חי') 580-09-09 חזות בת שבע נ' עיריית קריית מוצקין (18/08/16); ת"צ ( נצ') 35601-07-14 סופר אבי בע"מ נ' עיריית נצרת עילית (11/05/15).

לטענת העותרות, מהמפורט עד כה עולה מסקנה ברורה לפיה החיובים בהם נאלצות העותרות לשאת בגין פינוי הפסולת הרגילה שבשטח נכסיהן, אינם אלא חיובים בלתי חוקיים המנוגדים לדין ולפסיקה. בהקשר זה נטען, כי רשות מקומית אינה מוסמכת להטיל על נישום את החובה לשלם עבור פינוי פסולת, אלא בנסיבות בהן מדובר בפסולת חריגה הקשורה לתהליכי ייצור. בעניין זה הפנו העותרות ל-: בג"צ 1756/10 עיריית חולון נ' שר הפנים (02/01/13) ( להלן: "בג"צ חולון"), במסגרתו קבע בית המשפט העליון, כי על העירייה לתקן את חוק העזר המוצע על ידה באופן שזה יגדיר בצורה מפורשת קריטריונים בדבר פינויי האשפה הנכללים במסגרת הארנונה ואיזו אשפה תחשב ל"אשפה חריגה" אשר בגינה ניתן לגבות אגרה. עוד נקבע בבג"צ חולון, כי כל עוד לא נקבעו קריטריונים ברורים בנוגע לפינו אשפה רגילה ו/או חריגה במסגרת חוק העזר, הרשות אינה מוסמכת להטיל ולגבות אגרת פינוי פסולת ו/או לחייב נישום לפנות על חשבונו את הפסולת.

לאור האמור, סבורות העותרות, כי המשיבה פעלה שלא כדין עת הטילה, דה פקטו, על העותרות לשאת בתשלומי פינוי האשפה הרגילה משטחן. בנוסף, טענו העותרות, כי חוק העזר לנשר ( שמירת הסדר והניקיון), תשנ"א-1991 (להלן: "חוק העזר לנשר - שמירת הניקיון"), אינו כולל ולו קריטריון ברור אחד המלמד על מהי " פסולת חריגה" שבגינה תשולם אגרת פינוי, ולכן סבורות העותרות, כי גם אם מדובר היה באשפה חריגה, ובהעדר קריטריונים לכך בחוק העזר, הרי שהמשיבה לא הייתה רשאית ואינה רשאית לחייב אותן בפינוי או בעלות הפינוי של פסולת זו.

11. המשיבה הגישה תשובה תמציתית לעתירה, אשר משתרעת כאמור על עמוד אחד בלבד, אליה צורפו תמונות שאמורות לשקף לכאורה את פעילות המשיבה, בכל הנוגע לפינוי אשפה באזור התעשייה, ואולם מהתמונות עצמן ובהיעדר כל תיעוד, לא ניתן להתחקות על המיקום אליהן מתייחסות התמונות שצורפו .

המשיבה הכחישה בתשובתה את המסגרת הנורמטיבית שנטענה על ידי העותרות וטענה כי המסגרת הנורמטיבית המחייבת נקבעה על ידי המחוקק בסעיף 242 לפקודת העיריות, בסעיף 19 לחוק שמירת הניקיון ובסעיפים 29-16 לחוק עזר לנשר – שמירת הניקיון.

המשיבה טענה, כי העותרות טועות בהנחת היסוד העיונית שלהן לפיה התשלום עבור פינוי כל הפסולת לסוגיה נעשה על ידי גביית ארנונה בלבד. לטענת המשיבה, בהתאם לדין הקיים, רשות מקומית רשאית להתקין חוקי עזר בכל עניין בו דן חוק שמירת הניקיון למעט חריגים כמפורט בסעיף 19 לחוק הנ"ל. נטען, כי המחוקק לא קבע בחקיקה ראשית את ביטולם של חוקי העזר השונים, ולכן חוקי העזר השונים של המשיבה ובכלל זה חוק העזר לנשר – שמירת הניקיון, ממשיכים להיות בתוקף.

עוד טענה המשיבה, ובהיעדר כל פירוט, כי האנלוגיה בין מובאות העותרות לבין המקרה הנוכחי היא בלתי נכונה באופן שאין להסיק במקרה הנוכחי מסקנות משפטיות שהוסקו בפסקי הדין המצוטטים בעתירה, וזאת לאור ההבדלים העובדתיים והמשפטיים, וממילא נטען, כי הפסיקה שהובאה בעתירה ואשר הינה בדרגה השווה לדרגתו של בית משפט זה אינה מחייבת.

בהינתן האמור, ביקשה המשיבה לדחות את העתירה, תוך חיוב העותרים בהוצאות משפט.

12. ביום 19/03/17 התקיים דיון בעתירה לגופה, בו השלימו הצדדים את טיעוניהם.

דיון ומסקנות

13. סעיף 242 לפקודת העיריות מונה את חובותיה של עירייה וביניהן החובה לדאוג לפינוי אשפה והחובה לקביעת האגרות הדרושות לשם כך. לפי סעיפים 251-250 לפקודת העיריות, על מנת לבצע את חובותיה ו/או סמכויותיה רשאית העירייה להתקין חוקי עזר ולקבוע בהם הוראות לגבי תשלום אגרות, היטלים או דמי השתתפות.

14. על פי הפסיקה שחלקה הובא במסגרת העתירה, העירייה מחויבת בפינוי האשפה הרגילה ו הבסיסית בלבד והיא רשאית להטיל על נכס פלוני את חובת פינוי האשפה העודפת ו/או החריגה באופן עצמאי או לגבות עבור פינויה אגרה, בכפוף לקביעת קריטריונים ברורים, במסגרת חוקי העזר שהיא רשאית להוציא, בהן תיקבע הבחנה בין אשפה רגילה לאשפה עודפת ו/או חריגה. עקרון זה נקבע אף קודם לפסק הדין שניתן בבג"צ חולון. ראה: עת"מ 7784-04-09 קריון – מרכז קניות בע"מ נ' עיריית קריית ביאליק (28/06/09).

15. בג"צ חולון, שכיום הוא ההלכה המחייבת בנשוא פינוי אשפה ופסולת על ידי רשויות מקומיות, עסק בנושא סירובו של שר הפנים לאשר חוק עזר אותו ביקשה עירית חולון לקדם בנושא פינוי פסולת ממפעלים וגביית אגרת שירות ייעודית עבור שירות זה. עיריית חולון טענה במסגרת הבג"צ, בין היתר, כי היא אינה חייבת לפנות כל אשפה וכי לא כל פינוי אשפה חייב להיעשות במימון הארנונה, אלא רק פינוי אשפה של תושב " רגיל". המשיבים – שר הפנים, משרד הפנים ומשרד המשפטים טענו בתחילה, כי פינוי פסולת הוא חלק מהשירותים המוניציפאליים הניתנים על ידי הרשויות המקומיות בגין גביית ארנונה. יחד עם זאת, במהלך הדיון בבג"צ שינו המשיבים את עמדתם והודיעו כי ניתן להטיל אגרה על פינוי פסולת מפעלים עודפת. בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ ( כבוד השופטת דפנה ברק - ארז) חזר על מושכלות יסוד, בקבעו כדלקמן:

"20. חובתה של העירייה לפעול לפינוי וסילוק אשפה מלווה את משפטנו עוד מקדמת דנא. עיגון מפורש לכך מצוי לנו בסעיף 242 לפקודת העיריות, המצווה את הרשות לפנות אשפה על מנת לשמור על בריאותו של הציבור ונוחותו. כך למשל, מחויבת העירייה להורות בדבר " פינוי סחי ואשפה מכל בית" (סעיף 242(2) לפקודת העיריות) ועליה מוטלת גם החובה להתקין " פחי אשפה ציבוריים ושאר כלי קיבול שמניחים ומאספים בהם אשפה" (סעיף 242(4) לפקודת העיריות). על חובה יסודית זו בא חוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק שמירת נקיון) והוסיף בקובעו כי על הרשות המקומית לקבוע " אתרים לסילוק או לריכוז וטיפול בפסולת בנין, גזם, צמיגים או גרוטות רכב, בין בתחומה ובין מחוצה לו" (סעיף 7( א) לחוק שמירת נקיון).

21. לצד החובות המוטלות על העירייה והשירותים שעליה לספק, מסורה בידה הסמכות להשית על התושבים מס מוניציפאלי כללי – הלוא היא הארנונה ( סעיף 326 לפקודת העיריות, וכן סעיף 8( א) לחוק ההסדרים). בנוסף, הפקודה מעניקה בידי מועצת העירייה את הסמכות להתקין חוקי עזר עירוניים שיסייעו בידה לבצע את " החובות המוטלות עליה מכוח הפקודה או מכוח כל דין אחר" (סעיף 250 לפקודת העיריות). באופן ממוקד יותר, מוסמכת המועצה לקבוע בחוקי העזר הוראות שונות בדבר הטלת אגרות, היטלים או דמי השתתפות (סעיף 251) ."

בהמשך, קבעה כבוד השופט דפנה ברק-ארז:

"22. לצד עצמאותה הניהולית, כפופה העירייה, במידה רבה, לפיקוחו של השלטון המרכזי, וכך גם בשני התחומים שבפנינו – קביעת שיעור הארנונה והטלת תשלומי חובה אחרים. כיום, הפיקוח על שיעור הארנונה מוסדר ב"דיני ההקפאה" כפי שיפורט להלן, ואילו הטלת תשלומי חובה נוספים כפופה לאישורו של שר הפנים, מאחר שכל חוק עזר עירוני חדש טעון אישור של השר, כמפורט בסעיף 258 לפקודת העיריות.
...
25. אף-על-פי-כן, לצידה של הארנונה הכללית התפתחה במהלך השנים פרקטיקה של גביית תשלומי חובה נוספים – " ייעודיים" – הקשורים לאספקתם של שירותים מסוימים על-ידי הרשות. גבייתם של תשלומי חובה אלה מותנית כמובן בכך שהם מבוססים על חוק עזר עירוני תקף. חוק עזר כזה יהא תקף אם הוא מסדיר עניין שנופל לגדר סמכויותיה של העירייה ואם הוא אושר כנדרש על-ידי משרד הפנים ( סוגיה שהיתה שנויה במחלוקת בכל הנוגע לגבייתה של אגרת ביטחון בבג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון ([ פורסם בנבו], 29.12.2012) (להלן: עניין מלינובסקי))".

16. בענייננו, במסגרת תשובתה לעתירה, כל שטענה המשיבה הוא לדחיית המסגרת הנורמטיבית שהוצגה על ידי העותרות בעתירתן וכן לדחיית תחולת ההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון על המקרה הנדון, נוכח שוני בעובדות ובנסיבות הקיים לטענתה. עוד טענה המשיבה לדחיית פסיקת בתי המשפט המחוזיים בעניין בהיותה פסיקה שאינה מחייבת, כך לטענת המשיבה. חרף טענותיה הנ"ל, המשיבה לא שטחה בתשובתה, את התשתית העובדתית והנורמטיבית הרלבנטיות לדעתה, מלבד הטענה, כי היא שואפת סמכותה בכל הנוגע לפינוי אשפה והטלת אגרה לשם פינוי אשפה מסעיף 242 לפקודת העיריות; סעיף 19 לחוק שמירת הניקיון וסעיפים 29-16 לחוק העזר לנשר - שמירת הניקיון.

17. כאמור סעיף 242 לפקודת העיריות וסעיף 19 לחוק שמירת הניקיון מלמדים על חובתן הכללית של הרשויות המקומיות לדאוג לפינוי האשפה מנכסים שבתחומן המוניציפלי ומעגנות את סמכותן של הרשויות המקומיות לקבוע אגרות לשם פינוי אשפה חורגת, שכאמור בבג"צ חולון, הטלתן נעשית בגין פינוי אשפה עודפת בלבד, ובכפוף לקביעת קריטריונים ברורים לשם כך במסגרת חוק העזר.

18. על ההבחנה בין עלויות פינוי אשפה בסיסית שממומנת על ידי הארנונה הכללית לבין עלויות הפינוי של פסולת חריגה בגינה רשאית הרשות המקומית לגבות אגרה, אפנה לדברי כבוד השופטת דפנה ברק-ארז בבג"צ חולון, בציינה כדלקמן:

"45. לאמיתו של דבר, לנוכח עמדתו העדכנית של משרד הפנים באשר להבחנה הנדרשת בין עלויות פינוי האשפה " הבסיסית" שנבלעות בדיני הארנונה לבין עלויות הפינוי בגין אשפה נוספת, טוב יעשה המשרד אם יקיים דיון עקרוני בנושא ויקבע לעצמו אמות-מידה מנחות שיקלו עליו להעריך הצעות לחוקי עזר חדשים בנושא. זאת, על מנת שחוקי עזר של רשויות שונות יוערכו לפי אותן אמות מידה. אמות מידה אלה גם יעמדו נגד עיניהן של רשויות בבואן להתקין חוקי עזר חדשים בנושא.

46. עיריית חולון עצמה תיטיב לעשות אם תחזור ותבחן את נוסחו של חוק העזר החדש אותו הגישה לאישורו של משרד הפנים. לכאורה, חוק העזר החדש בנוסחו הנוכחי אינו בהיר דיו באשר להבחנה הנורמטיבית שצריכה להיות מונחת ביסודו – ההבחנה בין עלויות הפינוי הבסיסיות המכוסות על-ידי הארנונה הכללית לבין עלויות הפינוי של פסולת נוספת חריגה. באי-כוח העירייה טענו בפנינו כי חישוב התעריפים בתוספת לחוק העזר נעשה באופן שגילם בתוכו את ההבחנה האמורה. זאת איננו יכולים לקבל. ההבחנה צריכה להיות ברורה בנוסחו של חוק העזר, ולא להיות גלויה ל"יודעי ח"ן" בלבד, מה גם שללא אמירה מפורשת היא עלולה להשתכח מהלב במהלך השנים שבהם ייושם חוק העזר ויעודכנו תעריפיו. על ההבחנה למצוא ביטויה בעקרון נורמטיבי, ולא אך בקביעת שיעור האגרה. קודם העיקרון, אחר כך יישומו.

47. אכן, ההבחנה בין פינוי אשפה " בסיסית" לפינוי פסולת החורגת מכך אינה בהכרח פשוטה. אין ספק שעבודת הכנה של משרד הפנים ( בשיתוף המשרד להגנת הסביבה) תוכל לסייע בכך. ייתכן שבעולם " אידיאלי" ניתן היה להעלות על הדעת מצב בו אגרת האשפה תיגבה במלואה על-פי היקף האשפה שמייצר כל גורם. מצב דברים זה היה ממקסם את יישומו של עקרון " המזהם משלם" ופוטר מן הצורך להבחין בין התשלום הבסיסי שמכוסה על-ידי הארנונה לבין התשלום בגין פסולת תעשייתית עודפת. אולם, בהתחשב בכך שלעת עתה תשלום הארנונה אמור לכסות גם את שירותי הניקיון ואיסוף האשפה הבסיסיים, ובלא תיקון חקיקתי מתאים, ההבחנה היא מחויבת המציאות."

19. בהינתן האמור, מתחייבת המסקנה, כי המשיבה אינה רשאית לגבות אגרה בגין פסולת רגילה שמצטברת בנכסי העותרות, זאת להבדיל מפסולת חריגה. בנסיבות אלה, עומדת כעת השאלה אם הפסולת שנוצרת בנכסי העותרות מהווה חלק מתהליך ייצור ו/או פסולת חריגה, בגינה רשאית המשיבה לגבות אגרה ואם לאו.

לצורך מענה על השאלה הנ"ל, רלבנטי לענייננו פרק ג' לחוק העזר לנשר – שמירת הניקיון, אשר נושא כותרת " פינוי פסולת" (סעיפים 29-16 לחוק העזר הנ"ל). פרק זה מפרט את סוגי הפסולת ( סעיף 16 לחוק העזר); כלים לפינוי פסולת ( סעיף 17 לחוק העזר); כלים לפינוי פסולת מפעל, זבל או חומרי בניין ( סעיף 18 לחוק העזר); התקנת ביתן אשפה ( סעיף 19 לחוק העזר); החזקת ביתן אשפה ( סעיף 20 לחוק העזר); פינוי פסולת, פסולת מפעל וזבל מנכס ( סעיף 21 לחוק העזר); העברת פסולת ופסולת מפעל ( סעיף 22 לחוק העזר); מתן היתר להובלת פסולת, פסולת מפעל וזבל ( סעיף 23 לחוק העזר); פינוי פסות בניין ( סעיף 24 לחוק העזר); הוצאת פסולת צמחים ופינוייה ( סעיף 25 לחוק העזר); רשות כניסה ( סעיף 26 לחוק העזר); אגרת פינוי פסולת מפעל ( סעיף 27 לחוק העזר); אגרת פינוי פסולת בניין ( סעיף 28 לחוק העזר) אחריות המובילים פסולת או פסולת מפעל ( סעיף 29 לחוק העזר).

20. בחינת לשון חוק העזר לנשר - שמירת הניקיון, מעלה, כי חוק העזר הנ"ל נעדר קריטריונים להבחנה בין פסולת רגילה, שפינויה ממומן מתוך תשלומי הארנונה שמשלמות העותרות כפי שנקבע בבג"צ חולון, לפסולת עודפת ו/או חריגה שבעטיה רשאית המשיבה להטיל תשלום אגרה על העותרות לשם פינוי אותה אשפה עודפת. בנסיבות אלה ובהעדר קריטריונים ברורים להבחנה בין פסולת רגילה לפסולת חריגה, מקובלת עלי טענת העותרות, כי המשיבה אינה מוסמכת לדרוש את מימון פינוי הפסולת על חשבון העותרות עצמן. כך אף נקבע בעת"מ ( מרכז)31264-10-14 אסף סנטר ניהול בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב (14/01/16), בו צוין כדלקמן:

"המשיבה אינה רשאית להשית את חובת פינוי האשפה על העותרת מבלי שקבע קריטריונים ברורים בחוק העזר לאבחנה בין אשפה ' רגילה' ל'חריגה'. לא די בקביעת המפקח אשר לא נסמכת על קריטריונים כפי שנקבעו בחוק העזר.
איני מוצאת מקום לאפשר לעותרת פרק זמן לשם קביעת הקריטריונים, אגב הטלת פינוי האשפה על העותרת. יש בכך משום מתן הכשר לחיוב פסול. כל עוד לא תקבע המשיבה את הקריטריונים בחוק העזר – עליה לפנות את האשפה בעצמה"

21. אמנם בבג"צ חולון, נקבע כי קיימת אפשרות של פינוי עצמי של פסולת. עם זאת, אפשרות זו קיימת רק לאחר שנקבע בחוק עזר מהי כמות האשפה הבסיסית שעל הרשות המקומית לפנות. בהינתן האמור, הרי שללא קביעת קריטריונים בחוק העזר בו יקבע מהי האשפה הבסיסית ומהי האשפה העודפת ומה שיעור האגרה שהמשיבה רשאית לגבות בגין האגרה העודפת ואף לא נטען על ידי המשיבה בתשובתה כי המדובר באשפה עודפת, חייבת המשיבה לפנות את כל האשפה בעצמה ועל חשבונה.

סוף דבר

22. סיכומו של דבר, אני מקבלת את העתירה, וקובעת, כי על המשיבה לספק לעותרות שירותי פינוי וסילוק אשפה שמצטברת בנכסים נשוא העתירה, ולשאת בכל העלויות הנובעות מהפינוי, אלא אם יחוקק על ידי המשיבה חוק עזר חדש שיקבע אחרת.

23. המשיבה תישא בהוצאות העותרות ובשכר טרחת בא כוחן, בסכום כולל של 20,000 ₪ (5,000 ₪ לכל עותרת).

24. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ז, 30 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ועד הבית ברחוב המסילה 17
נתבע: עיריית נשר
שופט :
עורכי דין: