ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורית סקירה מ.ז. נגד אלירן עלול מ.ז. :

בפני כבוד הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין (אדלשטיין)

תובעת

אורית סקירה מ.ז. 013218417
מרחוב צפת 30/20, באר שבע

נגד

נתבע

אלירן עלול מ.ז. 300913449
מרחוב ביאליק 53, באר שבע

פסק דין

לפני תביעה בסך 19,177.50 ₪.
מדובר בנזקים שהסב כביכול הנתבע, בעל עסק להובלות הנקרא "המעבירים", שהוביל את תכולת דירתה של התובעת, לרכושה. הרכוש המדובר הוא מקרר, ארון בגדים, שולחן סלון, מיטת ילדים, 2 ארוניות עץ, ופקק פלסטיק המחבר בין התנור וחיבור הגז.
התביעה מורכבת מהסכומים הבאים: נזקים על פי חוות דעת המומחה מטעמה – 10,705.50 ₪. שכר טירחתו של המומחה – 1,000 ₪. שכ"ט עורך דין עקב משלוח מכתב התראה לנתבע – 472 ₪. עגמת נפש וטרחה – 7,000 ₪.
טענות התובעת:
התובעת טוענת כי בתאריך 16.8.15 שכרה את שרותי הנתבע להוביל את תכולת דירתה. לטענתה הדבר סוכם בין הצדדים חודש לפני מועד ההובלה. סוכם לדבריה כי עבור ההובלה תשלם לנתבע 2,200 ₪ הכוללים אריזה, הובלה וביטוח.
במהלך ההובלה התברר לה כי ההובלה מתבצעת על ידי הנתבע ופועליו בחוסר זהירות משווע. לטענתה הם גררו את הריהוט, פרקו והרכיבו את הריהוט בצורה לא מקצועית והעמיסו אותו למשאית בלא שנארז כראוי וללא אמצעי זהירות.
היא העירה לנתבע ופועליו בזמן אמת אך הנתבע הטיח בה כי דירתה אינה מוכנה להובלה והמשיך בהתנהלותו הרשלנית.
לאחר פירוק הרהיטים והרכבתם בדירתה החדשה גבה הנתבע את התשלום במזומן, במקום, ולא הנפיק חשבונית מס. לאחר מכן, בעקבות לחץ שהפעיל עליה, היא מסרה לפועליו תשר בסך 200 ₪ נוספים.
התובעת טוענת כי לאחר ההובלה פנתה אל הנתבע בטענה כי נגרם נזק לרכושה וכי עליו להפעיל את הביטוח שלו ולפצותה. הנתבע דחה את בקשתה וטען כי היא מנסה לרכוש על חשבונו ריהוט חדש. כן הפנה אותה, לראשונה , לתקנון הנמצא באתר האינטרנט שלו בו מצויין כי ההובלה אינה כוללת ביטוח, אשר יש לרכשו בנפרד.
היות והנתבע סרב לדרישתה נאלצה התובעת, להזמין שמאי שנתן את חוות דעתו.
לפי חוות דעת זאת נגרם נזק לאותם 7 פריטים - כמפורט בהמשך.
בדיון טענה התובעת כי מה שמציק לה במיוחד הוא הנזק שנגרם למיטה, לארון ולמקרר וכי מה ששבר את גב הגמל היה בורג בולט שנעוץ בין שתי דלתות הארון וגורם לשפשופן.
טענות הנתבע:
הנתבע טען, בכתב הגנה שהשתרע על פני 10 (!) עמודים, כי הסיכום בין הצדדים נעשה בבוקרו של יום ההובלה ולא חודש לפני כן, כפי שנטען. לטענתו אמנם התנהל משא ומתן בין הצדדים לפני כן אך לא סוכם דבר. רק ב8:24 בבוקר ההובלה (16.8.15) פנתה אליו התובעת שוב, ובקשה כי יבצע את ההובלה. באותו בוקר ממש, טרם פנייתה אליו, פרסמה התובעת גם באתר הפייסבוק כי היא זקוקה למוביל ובקשה את עזרת הגולשים.
לטענת הנתבע סוכם בין הצדדים על סכום של 2,000 ₪ ולא 2,200 ₪. הוא הציג קבלה בסך זה, נספח ז'. הנתבע טוען כי הסכים לבצע את ההובלה, כולל פירוק והרכבה של ארון ילדים, היות והתובעת ציינה באזניו כי הדירה מוכנה להובלה (לדבריו פירושו כי כל הפריטים הרגישים ארוזים בניילון נצמד) ותכולת הדירה בפועל הייתה מצומצמת מהותית לעומת תכולת הדירה שפורטה לו קודם לכן.
אולם כשהגיע הנתבע לדירה התברר כי הדירה אינה מוכנה להובלה כלל וכלל. פריטי לבוש רבים היו מונחים על הרצפה והמיטות וכנ"ל צעצועי התינוקת. מה שנארז, נארז בשקיות נילון במקום בקופסאות. לטענת הנתבע הגיע לדירה – לפניו – מוביל אחר אשר סרב לבצע את ההובלה כי הבית לא היה מוכן להובלה. המקור לידיעה זו, לדבריו, הוא השכנים, אך אלה לא הוזמנו להעיד ואילו התובעת הכחישה זאת.
הנתבע טוען כי לא הוסכם על שרותי אריזה והובלה אלא הובלה בלבד, שכן הזמן שעמד לרשותו לא הספיק לביצוע שני הדברים. גם את ההובלה טוען הנתבע כי סרב לבצע לאור העובדה כי הדירה לא היתה מוכנה, אולם התובעת פנתה אליו בבכי והתחננה כי יבצע את ההובלה, היות וביום זה עליה לפנות את הדירה.
הנתבע טוען כי לכך הסכים לבסוף אך הבהיר לתובעת את המשמעות של הובלת תכולה שאינה ארוזה כהלכה והיא התחייבה בפני צוות המובילים כי היא אחראית לציוד אם ינזק בשעת ההובלה.
לטענת התובע מדיניות העסק שלו לעניין האחריות והביטוח היא גנרית בענף ההובלות והתובעת גם הביעה הסכמתה למדיניות זו בכתב.
הנתבע תוהה כיצד לא הפסיקה התובעת את ההובלה מיידית כשראתה כי עובדיו משליכים את הרהיטים או גוררים אותם. כן הוא תוהה מדוע לא תעדה את התהליך. לדבריו ההיפך קרה: התובעת הודתה לנתבע , הציעה למובילים כוס קפה ואף שילמה להם תשר נדיב.
לדברי הנתבע נעשתה פנייתה של התובעת אליו, לעניין הנזקים לתכולה, רק לאחר שבועיים מתום ההובלה, וזאת באמצעות הודעת סמס. הוא נדהם מפנייתה אשר היתה הפעם הראשונה בה באה אליו התובעת בטענות. הוא מטיל ספק בכך שמדובר בפגמים שניתן היה לגלותם רק לאחר שבועיים. לדבריו אחד הפגמים המצויינים הוא בדלת המקרר שאותה פותחים מדי יום. כן הדבר לגבי שולחן הסלון וארון הבגדים שגם בהם משתמשים תכופות.
הנתבע מכחיש את הנזקים לפריטי התכולה של התובעת וטוען כי גם אם קיימים נזקים, אין קשר בינם ובין ההובלה, שבוצעה ללא דופי.
דיון והכרעה:
אף כי התביעה נסובה סביב נזקים שנגרמו לפריטים מספר בשעת ההובלה, עלו בכתבי הטענות ובדיון מספר נושאים (חלקם טפלים למחלוקת העיקרית) שנויים במחלוקת שההכרעה בהם עשויה לתרום לקביעת מהימנות הצדדים והם - כדלקמן:
המועד בו סיכמו הצדדים על הובלת תכולת הדירה:
התובעת טוענת כי נושא העברת הדירה סוכם בן הצדדים כחודש לפני מועד ההעברה בפועל: "כחודש עובר ל-16.08.2015 סוכם בין התובעת לבין הנתבע, כי הנתבע יעביר עבור התובעת את תכולת דירתה אל דירתה החדשה שברחוב צפת (להלן: ההובלה)".
לעומתה טוען הנתבע כי נושא העברת הדירה סוכם ביניהם רק ביום ההעברה, היינו בבוקרו של יום ה- 16.08.2015.
לאחר שקראתי את הנספחים שצורפו לכתב ההגנה של הנתבע השתכענתי שאכן הצדק עם הנתבע, ואפרט:
הנתבע צרף לכתב הגנתו העתקי התכתבויות בין התובעת לבינו בדואר אלקטרוני ובפייסבוק.מהודעות הדואר האלקטרוני בין הצדדים עולה כי בפנייתה הראשונה לנתבע מיום 21.07.2015 מבקשת התובעת הצעת מחיר עבור הובלת דירה. יומיים לאחר מכן מבקש הנתבע כי תשלח רשימת ציוד ופירוט מלא לגבי הרהיטים .
בתאריך ה-29.07.2016 - במענה לבקשתו של הנתבע, מצרפת התובעת את רשימת התכולה וכן את תאריך המעבר. למחרת שואל אותה הנתבע מה מספר הקרטונים והיא עונה שבסביבות 35 ומבקשת שיספק לה קרטונים או שקיוןת אשפה.
בתאריך 30.07.2016 מציינת התובעת, בהודעה בפייסבוק , כי שלחה לו מייל עם פירוט וטרם קיבלה הצעת מחיר.
ההודעה הבאה מהתובעת לנתבע היא מיום 16.08.2015 ( היום בו בוצעה ההובלה בפועל) שאז פונה התובעת לנתבע ושואלת :"יש אפשרות שאתה עושה עכשיו העברת דירה?????????"
משפט זה, מלבד העובדה שבא אחרי תקופת שקט ארוכה מאוד, מעיד מתוך תכנו על כך כי לא מדובר על הובלה שנקבעה מראש.
מחיר ההובלה עליו סוכם:
התובעת טענה כי סוכם בין הצדדים שעלות ההובלה תהיה 2200 ₪: "עוד סוכם כי עבור ההובלה תשלם התובעת לנתבע סכום של 2200 ₪ כולל מע"מ, סכום הכולל אריזה, הובלה וביטוח הריהוט בגין כל נזק (להלן: "התשלום").
הנתבע לעומתה טען כי סכום ההובלה עליו הסכימו הצדדים הוא 2000 ₪: "בין הצדדים הוסכם כי סקירה תשלם סך של 2,000 ₪. הסכום אשר נקב בו עלול היה תמורת שירותי הובלה ופירוק והרכבה של ארון ילדים וזאת לאחר שסקירה ציינה בשיחת הטלפון עם עלול, בוקר ליום ההובלה כי הדירה כולה מוכנה להובלה בהתאם למקובל....וכמו כן תכולת הדירה הצטמצמה משמעותית מרשימת התכולה הראשונה אשר שלחה סקירה לעלול ובשל כך אף הגדילה לעשות וביקשה שעלול יתחשב בה במחיר וכך היה ועלול הפחית מהצעת המחיר הראשונה אשר ניתנה לסקירה סך של 500 ₪."
אני מקבלת את גרסת הנתבע בעניין זה מ-2 הנימוקים הבאים:
התובע צרף קבלה מיום 16.08.2016 על סך 2000 ₪ בלבד . מספר הקבלה הוא 16/2 והיא הוצאה בסדר עוקב כמעט לכל ליתר הקבלות אותם הוציא הנתבע באותה תקופה (16/1 מ-12.8, 16/2 מ-16.8 (של התובעת), 16/3 (התאריך מטושטש), 16/4 – 1.9, 16/5 – 25.8, 16/6 – 9.9).
אמנם מספרי הקבלות לא תמיד תואמים את רצף התאריכים - כך למשל קבלה מספר 16/4 הוצאה ביום 1.09.2015 וקבלה מספר 16/5 הבאה אחריה הוצאה ביום 25.08.2015. הדבר מעיד על חוסר סדר מסויים בהוצאת הקבלות המתבטא בימים ספורים אך לא בשבועות וחדשים (כפי שניתן היה לחשוב – שהנתבע הוציא הקבלה לכבוד הדיון). הקבלה של התובעת מ16.8 הוצאה לאחר הקבלה של 12.8 ואין במספור/תאריך קבלה זו עצמה חוסר סדר. דבר זה מעיד על הוצאה בזמן אמת של הקבלה.
כמו כן בסעיף 11 לכתב תביעתה מציינת סקירה כי נתבקשה להוסיף 200 ₪ עבור תשר שאותם היא מגדירה "10% לתשלום תשר". חישוב אריתמטי פשוט מעלה ש200 ₪ הינם 10% של 2,000 ולא של 2,200 ₪.
מה נכלל במסגרת הסכם הההובלה:
התובעת טענה בכתב תביעתה כי סכום ההובלה כלל אריזה , הובלה וביטוח הריהוט : "עוד סוכם כי עבור ההובלה תשלם התובעת לנתבע סכום של 2,200 ₪ כולל מע"מ, סכום הכולל אריזה, הובלה וביטוח הריהוט בגין כל נזק (להלן: "התשלום"). בעוד הנתבע מציין כי סוכם על הובלה, פירוק והרכבה : "הסכום אשר נקב בו עלול היה תמורת שירותי הובלה ופירוק והרכבה של ארון ילדים" דהיינו לא אריזה, לא ביטוח, אך כן פירוק והרכבה של הארון.
גרסתו של הנתבע אף בעניין זה נראית לי מהימנה מגירסת התובעת. בסעיף 11 מציין הנתבע כי הסכום אשר נקב בו היה תמורת שירותי הובלה ופירוק וזאת לאחר שהתובעת ציינה כי הדירה כולה מוכנה להובלה בהתאם למקובל . התובעת כאמור פנתה אל הנתבע ביום ההובלה ולא סיכמה מראש את עניין האריזה.
בתקנון האתר של הנתבע בפרק "אריזה" נכתב כי אריזת תכולה היא שירות הכרוך בתשלום נוסף ומשתנה מתכולה לתכולה. דברים אלו מהווים חיזוק לנטען בסעיף 15 לכתב ההגנה שם מציין הנתבע כי - " וגם אילו הייתה רוצה להעזר בשירותי האריזה הרי שעל הדבר היה להיעשות לכל הפחות 24 שעות טרם מועד ההובלה והדבר כמובן היה כרוך בתוספת תשלום של כ- 50 ₪ לקרטון ועל כן לאור כל האמור אם ברצונה לבצע את ההובלה ולהנות משירותי האריזה של עלול עליה היה להערך לכך כנדרש ומראש". הקבלות שצורפו לכתב ההגנה מהוות אף הן חיזוק לדבריו של הנתבע. בקבלה הספציפית של התובעת, בסך 2,000 ₪, מופיעות המילים : הובלה והרכבה של ארון ואילו בקבלות אחרות (של לקוחות אחרים) , בהן מצויינת אריזה , הסכום גבוה בהרבה.
יתרה מכך - התובעת עצמה, במסרון מתאריך 29.7.15, לאחר שהיא נשאלת "כמה קרטונים"? מבקשת שהנתבע יספק לה כ-35 קרטונים ו/או שקיות אשפה ובפירוט התכולה היא מציינת "קרטונים ארוזים ושקיות". דבר המעיד על כך שהתכוונה לארוז בכוחות עצמה באמצעות קרטונים או שקיות שיספק לה הנתבע.
הנתבע אף מגדיל ומדייק ולא מסתפק במילה "הובלה" אלא מוסיף "פירוק והרכבה", דהיינו מעבר למה שטענה התובעת כי סוכם בעניין זה – (הובלה בלבד) – למרות שדבר זה מזיק לגירסתו של הנתבע היות ומעמיד אותו במצב של אחריות להרכבת הארון.
הנתבע צרף את התקנון (אמנם מדובר בתקנון מתאריך שלאחר ההובלה, אך מדובר בתאריך החל 5 ימים לפני הגשת כתב ההגנה כך שככל הנראה התקנון הודפס כדי לצרפו אז ונושא תאריך אוטומטי) וכן צרף את חתימת התובעת על התקנון, שנעשתה בפנייתה לקבלת הצעת מחיר, בתאריך 21.7.15 בשעה 7:39. וזאת בניגוד לטענת התובעת (סעיף 13 לכתב התביעה) כי רק לאחר שדווחה לנתבע על הנזקים הפנה אותה הנתבע אל התקנון. אם כן אף פה – לעניין החתימה על התקנון - גירסת הנתבע כי התובעת חתמה על התקנון טרם הכניסה לאתר היא זו שמתקבלת על ידי.
על פי אותו תקנון – תחת הכותרת – "אחריות וביטוח" – מפורטת רשימה של נושאים הפטורים מאחריות על ידי עסקו של הנתבע. כמו כן מצויין שם כי פוליסת הביטוח אינה מכסה את תכולת המכולות ואף כי לעסק אין אחריות לתכולה כשזו נארזה על ידי המזמין. בשעת הדיון טען הנתבע כי גברת העובדת בעסקו, מיטל , הציעה לתובעת לעשות ביטוח – התובעת הכחישה זאת. בעניין זה לא הצלחתי להכריע לכאן ולכאן אף כי אני נוטה לקבל את גירסת הת ובעת לאור הזמן הקצר בו בוצעה ההתקשרות.
יצויין שתחום ההובלות הוא לא תחום ממוסד, ולמרבה הצער אין עליו פיקוח או בקרה, כך שהמובילים גם אינם מחוייבים בביטוח – אף כי מומלץ למי שמזמין שירותי הובלה לברר שלמוביל יש ביטוח. אולם במקרה הנוכחי אמנם לא היה לנתבע ביטוח אך למצער תקנונו אומר זאת במפורש ואף ממליץ ללקוח לרכוש ביטוח. יתכן שמחיר העסקה הושפע מכך לטובה.
לגופו של עניין הביטוח עצמו אינו משמעותי, לדעת הח"מ, לעניין תיק זה היות ועולה מהתקנון כי הנתבע רואה עצמו אחראי לנזקים הנגרמים לרכוש שלא נארז (שאין טיבו להיות ארוז) ואף מציין כי יש להודיע על נזקים כאלה בו במקום או תוך 3 ימים לכל המאוחר (ראה סעיף 4 לפרק האחריות והביטוח) . כך שאם יקבע כי הנתבע אחראי לנזקים שנגרמו לרכוש, יש לחייבו בפיצוי ה תובעת עליו.
ובהמשך אוסיף כי טענת הנתבע שהתובעת ארזה לבדה אינה רלוונטית - שכן התובעת מלינה רק על נזקים שקרו לפריטים גדולים ולא לפריטים שנארזים וכאמור ניתחתי טענות אלה על מנת לבחון את אמינות גרסאות הצדדים .
ולנושא התיק העיקרי - הנזק לריהוט:
בסעיף 5 לתביעתה מציינת התובעת כי במהלך ההובלה הופתעה לגלות כי "הנתבע ופועליו מבצעים את ההובלה בחוסר זהירות משווע תוך גרם נזק לריהוט אשר נגרם בין היתר לאור גרירת הרהיטים, פירוק והרכבת הריהוט באופן לא מקצועי, בחוסר זהירות וברשלנות רבה, תוך העמסת הרהיטים אל המשאית של הנתבע, לרבות ארונות ומקרר, מבלי שנארזו כראוי ומבלי שננקטו כל אמצעי זהירות הולמים מצד הנתבע". בדיון הוסיפה התובעת כי המובילים גררו את הרהיטים על הכביש (פרו' 7/22).
בהמשך מציינת התובעת כי העירה לנתבע ופועליו בזמן אמת ובתגובה הטיח הנתבע בתובעת בצורה אגרסיבית כי דירתה "אינה מוכנה להובלה" .
התובעת מצינת כי : "לאחר ההובלה פנתה התובעת אל הנתבע בהודעת טקסט ודווחה כי נגרמו נזקים שונים לריהוט שהובל על ידי הנתבע... ".
התובעת אינה מציינת כמה זמן לאחר ההובלה פנתה אל הנתבע בהודעת טקסט, אולם מהנספח לכתב הגנתו של הנתבע ניתן ללמוד כי דבר זה היה ב 30.08.2016 - שבועיים לאחר מועד ההובלה. בשעת הדיון הס בירה התובעת דבר זה באמרה כי " בשבועיים הראשונים ראיתי שריטות וחבלות... דיברתי עם אנשים ואמרו לי אל תעשי מזה עניין גדול כל המובילים עושים נזקים קטנים" (פרו' 3/25).
התובעת צרפה לכתב תביעתה חוו"ד מומחה ערוכה בידי מר אמיר אייל שהינו שמאי ומעריך נזקים. בחוו"ד דעתו מעריך השמאי את גובה הנזק בסך כולל של 10,755.50 ₪.
וזאת לפי הפירוט הבא:
"השולחן הסלוני ניזוק ונפגע תוך שפשוף העץ והצבע בארבעת פינותיו"..., לפי חוות דעת השמאי אין כדאיות לתקנו ויש להחליפו - והסכום שנקבע לכך הוא 1,850.
כמו כן מציין השמאי 2 ארוניות עץ - האחת שעלות תיקונה מוערכת ב – 450 ₪ והשניה עלות החלפתה היא 600 ₪.
"מיטת ילדים כחדשה עם מגן נפילה – עץ ניזוק, שרוט וחלקו חסר עץ ניזוקה ונדרשת תיקון והחלפת מעקה ההגנה בפני נפילת ילדים" מיטת הילדים מתומחרת בסכום של 2000 ₪.
בנוסף מציין השמאי נזק ל"ארון ילדים עם דלתות עץ כחדש , ניזוק באופן רציני פורק והורכב עקום, ציריו עקומים חלקו שבור ואף בוצעו בו עבודות תיקון שלא צלחו תוך מסמור חיצוני בין דלת ימנית לארון ובין המדף והדופן הפנימית הימנית – דרוש החלפה" – השמאי מעריך נזק זה בסכום של 2950 ₪.
הנתבע מכחיש את הנזקים הנטענים ומוסיף, לעניין הארון, כי נזק זה לא היה נעלם מעיני התובעת לו היה נגרם בשעת מעשה , ולכן יכלה התובעת להבחין בו עוד קודם ולא להמתין עם דרישתה שבועים. עיון במסרונים בין התובעת לנתבע מלמד על נכונותו של הנתבע להגיע לביתה של התובעת ולתת מענה לעניין זה: "במידה ויש לך טענות לגבי הארון אשמח להגיע ולתת מענה! .." אולם התובעת סרבה לכך.
למרות זאת טען הנתבע אף בשעת הדיון כי הוא מסכים אף כעת לבוא ולבדוק את ארון הבגדים אך גם בשעת הדיון סרבה לכך התובעת באמרה: " אי אפשר לתקן. זה שריטות, חבלות, מכות, עץ שנאכל. צריך להחליף מחדש" (פרו' 7/11).
הנזק למקרר - לטענת התובעת ולפי חוות דעת השמאי דלתו העליונה של המקרר נפגעה וציריו התעקמו. עלות התיקון לפי חווה"ד הינה 950 ₪. כן מציין השמאי כי דלת המקרר אינה אטומה.
הנתבע בכתב הגנתו מעלה שאלה איך ייתכן הדבר שרק כעבור שבועיים פנתה סקירה בעניין זה: "דלת מקרר עם צירים עקומים אשר לבטח ישפיעו על היכולת לפתוח את המקרר. האם סביר בנסיבות העניין כי רק בחלוף שבועיים סקירה שמה לב כי המקרר שלה לא נפתח ו/או נסגר כהלכה שהיה מדובר במוצר אשר כלל בני הבית מבצעים בו שימוש על בסיס יומיומי. מקרר שאינו נפתח ונסגר כהלכה לא מקרר את המזון והדבר לא יכול להעלם מעינו של אף אחד". אכן תפקידו של המקרר לשמור על טריות המזון וללא אטימה מוחלטת לא ניתן להשתמש בו. תמוה איפוא כיצד המתינה התובעת שבועיים ואף חדשיים (עד בוא השמאי) עם מקרר במצב זה. יש בכך כדי להטיל סימן שאלה אם אכן בעיית האטימות נוצרה בשעת ההובלה או לאחר מכן.
פקק פלסטיק חיבור גז אחורי לתנור אפייה וכיריים – חסר, לא הגיע עם ההובלה ונדרשת החלפתו , נזק זה מוערך בסכום של 350 ₪. באשר לפקק זה נשאלת השאלה האם התובעת נמנעה מלהשתמש בתנור הגז שלה במשך למעלה מחדשיים ימים בהמתינה לשמאי?

ניתוח וסיכום:
העובדה שהתובעת ישנה על זכויותיה משך שבועיים טרם פנתה לנתבע, בניגוד לאמור בתקנון - לפיו יש לפנות לכל המאוחר תוך 3 ימים, גרמה לנתבע נזק ראייתי וסותרת את ההסכם בין הצדדים. כמו כן העובדה שהתובעת לא אפשרה לנתבע להגיע לביתה כדי לבחון את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהובלת הארון אינה מהווה הקטנת נזק מצד התובעת כנדרש בחוק החוזים.
העובדה כי השמאי בקר בבית התובעת בתאריך 19.10.15, דהיינו למעלה מחדשיים לאחר מועד ההובלה, מכרסמת קשות בגירסתה. מדובר בשיהוי ניכר, ו סביר שמי שרכושו ניזוק מהובלה והמוביל אינו מוכן לפצותו - היה מזמן את השמאי באופן מיידי ולא ממתין – ראשית עם ההודעה למוביל – שבועיים ולאחר מכן עם הזמנת השמאי - חדשיים.
יתרה מכך - על אף החלטתי כי כל אחד מהצדדים אחראי להתייצבות כל העדים והמומחים מטעמו, לא דאגה התובעת כי השמאי יתייצב לדיון וכך לא ניתן היה לחקרו על חוות דעתו, דבר הפוסל חוות דעת זו (ראה פרו' 7/7).
הנתבע בכתב הגנתו טוען כי טענותיה של התובעת בדבר השלכת הרהיטים או גרירתם הינן שקריות. אכן תמוה בעיני כיצד התובעת לא עצרה את המובילים בעודם גורמים נזק לרכושה מול עיניה וכיצד כיבדה אותם בתשר נדיב וכוס קפה בתום עבודתם. טענתה בכתב התביעה כי היתה נבוכה והמומה ועל כן שילמה לפועלים את התשר לא עולה בקנה אחד עם האישיות התקיפה והאסרטיבית שהתגלתה במהלך המשפט.
העובדה שהתובעת מנעה מהנתבע לבוא ולבדוק את הארון פועלת אף היא לרעתה כמו גם העובדה כי ציינה בדיון שהיה מדובר על "נזקים קטנים" (פרו' 3/25).
לסיכום התובעת לא הוכיחה את הקשר בין מצב ה חפצים (בהנחה שהאמור בחוות דעת השמאי לגבי מצבם של הפריטים נכון - אף כי כאמור לא נחקר על כך) לבין ההובלה עצמה ואין ולו עדות אחת אודות תקינות הרהיטים קודם להובלתם וייתכן כי הנזק שמצא השמאי נוצר לאחר ההובלה או קדם להובלה.
גרסתו של התובע היתה מהימנה ורציפה ונתמכה במסמכים שצרף, כאשר כמעט בכל המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים הועדפה גירסת ו על פני גירסת התובעת. האמנתי לנתבע, שתאר כיצד נענה לתחנוניה של התובעת בבקרו של יום כשדירתה אינה מוכנה להובלה ולמרות זאת בצע עבורה את ההובלה - כי בצע את עבודתו במקצועיות ודייקנות וכי לא גרר את הרהיטים על הרצפה או גרם להם נזק ואף לא הסב להם מכות . עיינתי בתמונות שצרף הנתבע (נספח ט') בהן מודגם כיצד נארזים על ידיו פריטים גדולים בניילונים נצמדים חזור וכרוך עד כי מדובר בשכבת הגנה עבה.
לבסוף התובעת התחייבה (פרו' 6/8) ואף חוייבה בהחלטתי להמציא לתיק בית המשפט את תמונות הפוסט שפרסמה בגנות הנתבע וההודעות שלטענתה קבלה בתגובה ב אתר הפייסבוק, אך לא עשתה כן. רק לאחר דרישותיו החוזרות של הנתבע והחלטתי בעניין ( כל זאת - לאחר הדיון) השיבה כדלקמן: "לגבי הבקשה הגחמנית של הנ"ל והחלטת השופטת שבחרה בכל זאת לעמוד לטובתו ולהכריח אותי בטענה הגחמנית שלו, אין בידי כל אפשרות להעביר התכתובות המבוקשות עקב פריצה לח-ן הפייסבוק שלי ואי לכך חוסר כל גישה לתכתובת הנ"ל". אם להתעלם מהלשון החריפה שננקטה, תמוה מדוע המתינה התובעת עד אשר התקבלה בידה החלטת בית המשפט המורה לה להגיב לדרישת הנתבע ולא הודיעה, מיזמתה, כי חשבון הפייסבוק שלה נפרץ.
ובמקביל התובעת דורשת, חזור ודרוש, כי פסק הדין ינתן, בעוד הנתבע ובית המשפט ממתינים לתמונות אלה.
בשולי הדברים ובהקשר זה יצויין כי במהלך הדיון ובבקשות ובהודעות שהוגשו לאחריו הפגינה התובע ת זלזול ובוז כלפי הנתבע ואף כינתה אותו בכינוי גנאי הגזור משמו, שעליו לא אחזור מפאת כבודו. לעיתים ננקטה גם לשון חריפה גם כלפי בית המשפט.
כך - הרבתה התובעת להשתמש בסימני קריאה והדגשות! כך למשל טענה כי בית המשפט "נטפל לטפל" וטענה כי "צר לי להביע מורת רוח איומה ונוראית.. על התנהלות בית המשפט!!!!!" להתרות כי אם בית המשפט לא יקבל את תביעתה תיאלץ לפנות לתקשורת ואף לבית המשפט העליון. וכל זאת בשפה חריפה.
מן הראוי כי מי שבא בשערי בית המשפט ינהג בכבוד ובדרך ארץ הן כלפי בית המשפט והן כלפי בעלי הדין היריבים למרות המחלוקת בין הצדדים. העובדה כי בית המשפט עומד לעתים דוקא לימין האזרח הקטן, אינה פתח להשתלחות חסר רסן ולהתנהגות מזלזלת ובוטה, כפי שנוכחתי במקרה זה.
והלא ידועה האמרה כי "דברי חכמים בנחת נשמעים" (קהלת ט' פסוק יז).
ראוי שבית המשפט יביע מורת רוחו מהתנהלות שכזו ובמידת הצורך אף יתן לכך ביטוי בפסיקת הוצאות מתאימות שישקפו את מורת רוחו מהקלות הבלתי נסבלת של התבטאויות חמורות כפי שנהגה התובעת. גם ביקורת ניתן להעביר במלים יפות ובמתינות.
אשר על כן אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה ועל כן אני מורה על דחייתה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע .
הוצאות אלה תהיינה, לפנים משורת הדין (לאור האמור לעיל) בסך 1,000 ₪ והן תשולמנה לנתבע ב-4 תשלומים חדשיים שקליים שווים שהראשון בהם יהא בתאריך 30.4.17 והבאים כל 30 לחודש אחריו. לא ישולם אחד התשלומים במועד (איחור של 7 ימים לא יהווה הפרה של פסק דין זה) תעמוד היתרה לפרעון מיידי.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מהיום.
לבסוף התנצלותי הכנה על משך הזמן שלקחה כתיבת פסק דין זה, מאז תשובת התובעת ב-22.12.16 ועד היום.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ז, 31 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ז, 31 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה


מעורבים
תובע: אורית סקירה מ.ז.
נתבע: אלירן עלול מ.ז.
שופט :
עורכי דין: