ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שי לי שמעון נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובעים

1.שי לי שמעון (קטין) ת"ז XXXXXX898
2.רויטל אבוטבול ת"ז XXXXXX867

נגד

נתבעות
1.מדינת ישראל - משרד החינוך
2.ענבל חברה לביטוח בע"מ
3.עיריית עפולה
4.הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. זוהי תביעה, לפיצוי התובע, שנולד ביום 28/3/2007, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך משחק כדורגל בחצר בית הספר. התובע אינו טוען כי נגרמה לו נכות בעקבות התאונה.

2. על פי כתב התביעה, בתאריך 3/4/14, נפגע התובע בבית הספר היסודי תדהר בעפולה, במהלך יום לימודים, עת שיחק כדורגל במגרש בחצר בית הספר עם תלמידים אחרים. במהלך המשחק, בעודו רץ, נתקל התובע בפתח ביוב שממוקם באמצע המגרש, נפל ארצה ונחבט בגופו (להלן: "התאונה").

3 התובע פונה לבית החולים העמק בעפולה כשהוא סובל מחבלה בכתף ימין. הוא נבדק ואובחן כסובל משבר בעצם הבריח. התובע טופל במתלה והוא שוחרר עם המלצות למנוחה, מעקב רופא וצריכה של משככי כאבים. כאמור, אין טענה לנכות.

4. לטענת התובע, נתבעת 1 היא הבעלים ו/או ה מחזיקה ו/או המנהלת ו/או הממונה ו/או האחראית על בית הספר. נתבעת 2 היא המבטחת את נתבעת 1. נתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") היא המנהלת ו/או מפעילה ו/או מחזיקה ו/או בעלים ו/או אחראית לתחזוקת השטחים שבבית הספר. נתבעת 4 (להלן: "המבטחת") ביטחה את הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

5. ביום 18/4/16, הודיע ב"כ הנתבעת והמבטחת כי הוא מייצג את נתבעות 1 ו-2 וכתב הגנה לא יוגש מטעמן. מכאן, כתב ההגנה שהוגש לתיק הוא מטעם כל הנתבעות.

6. הנתבעות מכחישות בכתב ההגנה את עצם קרות התאונה , אחריותן לתאונה ונזקיו הנטענים של התובע.

7. נוכח המחלוקת בין בעלי הדין, תבחן ראשית השאלה, על מי רובצת האחריות לקרות התאונה?

8. ראיות התובע; מטעם התובע, העידו הוא עצמו ואמו, שלא הייתה עדה לתאונה. לא הוגשו ראיות מטעם הנתבעות.

9. התובע הצהיר כי, ביום 3/4/14, ביום לימודים רגיל, במהלך הפסקה, שיחק כדורגל , יחד עם תלמידים נוספים, בשטח דשא הנמצא בחצר בית הספר. במהלך המשחק, בעודו רץ, נתקלה רגלו בפתח ביוב שממוקם בשטח הדשא. בעקבות כך, נפל ארצה ונפגע. התובע צירף תמונה של משטח ה דשא ומכסה הביוב.

10. האם הצהירה, שבעת הגיעה לבית הספר, לאסוף את התובע, ראתה את התובע גורר את התיק על הרצפה ומתהלך כשכתף ימין שלו נפולה. לשאלתה מדוע הוא עושה כך, השיב, שבמהלך משחק כדורגל, בשטח דשא הנמצא בבית הספר, בזמן שרץ, נתקל בפתח ביוב שממוקם בשטח הדשא, נפל ונפגע. עוד מסר לה התובע, שדיווח על התאונה למורה ולמנהלת, והן אמרו לו שזו מכה יבשה וזה יעבור.

11. עדות התובע שבפני היא עדות יחידה של בעל דין. על פי הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות, אין לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, אלא מנימוקים מיוחדים שעל בית המשפט לפרטם בהחלטתו. לטעמי, יש בהליך זה, למצוא את אותם נימוקים מיוחדים בשים לב לנסיבות והראיות, או אי הראיות, בתיק זה, כמפורט להלן.

12. מדובר בילד בן 7 בעת התאונה. ובן 10 בעת מתן העדות בבית המשפט. התובע העיד כי לאחר התאונה דיבר עם המורה ששלחה אותו לדבר עם המנהלת. התובע העיד כי אמר למנהלת שנפל על הכתף בזמן משחק וכואבת לו הכתף, והיא אמרה לו ללכת לכיתה.

13. האם העידה, שבאה לקחת את התובע מבית הספר, ראתה אותו גורר את התיק, לשאלתה, אמר לה שהוא נחבל בשטח בית הספר. היא נגעה בו והתובע צרח. האם הביאה אותו לבית אמה, וזו גם נגעה בו, והתובע צרח, ונראה שהכתף שלו שמוטה כלפי מטה, אז לקחה האם את התובע לחדר מיון, שם התברר שיש לתובע שבר בבריח.

14. מנגד, טענו הנתבעים, כי התובע נפגע מכדור, זאת בהסתמך על דו"ח אירוע תאונה שנערך על ידי בית הספר וצורף לכתב התביעה. הדו"ח נרשם למחרת יום התאונה, על פי דיווח של הגב' וידנפלד סיון, עובדת הוראה, שעד עתה, לא ידוע מה תפקידה בבית הספר, ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הובאה למ תן עדות בקשר לדיווח שדיווחה לבית הספר, דבר הפועל לחובת הנתבעת. אין כל רישום בדו"ח, ו כאמור, הגב' סיון וידנפלד לא הובאה לתת עדות, על יסוד מה דיווחה שהתובע נפגע מכדור, והדבר נשאר עלום בפני בית המשפט.

15. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות שלפני, אני מוצאת לנכון לאמץ את גרסת התובע לנסיבות התאונה. כאמור, מדובר בילד בגיל הרך בעת התאונה ואין לצפות ממנו לזכור את פרטי התאונה במדויק. גרסת התובע, שנתקל בבור, כאשר הכוונה למכסה ביוב, שהוכח כי הוא קיים בשטח בית הספר, במקום בו שיחקו התובע וחבריו, עומדת לטעמי, במאזן ההסתברות הנדרש בהליך האזרחי, בהליך דנן.

יש לומר, כי העובדה שהתובע לא זוכר מי היו חבריו למשחק בעת התאונה , אינה פועלת לחובתו של התובע, בהתחשב בגילו הרך של התובע, והזמן שחלף מעת התאונה ועד למועד העדות.

16. באשר לאי מתן עדות של המורה או מנהלת בית הספר במועד התאונה, אני סבורה שזו פועלת לחובת הנתבעות, כמו גם, העדר ראיה מצד הנתבעות, בנוגע לסדרי הפיקוח ותשומת הלב, בעת שהילדים משחקים בחצר. וכן, כאמור לעיל, אי הבאה לעדות את הגב' וידנפלד סיון, שעל פי דיווח שמסרה נרשם דו"ח אירוע.

17. כאמור, בנסיבות שלפני, עדיפה עלי עדות התובע, שעל אף התרגשותו הרבה בעת מתן העדות, מסר עדות מסודרת ללא בקיעים משמעותיים, זאת בהתחשב בגילו, היותו בכיתה א' בעת התאונה וחלוף הזמן ממועד התאונה .

18. על כן, אני קובעת כי הוכחו בפני נסיבות התאונה כנטען על ידי התובע, ברמת ההסתברות הנדרשת בהליך אזרחי.

19. הלכה פסוקה היא שעל בית הספר מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי התלמידים בבית הספר (ראה ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נגד מדינת ישראל, פורסם ביום 1/3/93). אין חולק, כי על בית הספר חלה חובה לפקח על התלמידים בהיותם בחצר בית הספר ולשם כך עליו לקבוע סדרי פיקוח, חובה שקיימת ביתר שאת, כשמדובר בילדים קטנים. העדר תשתית ראייתית, באשר לפיקוח והשגחה על התלמידים מצד בית הספר, בעת התאונה, פועל לחובת הנתבעות.

20. תחת נסיבות אלו, אני קובעת כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות כלפי התובע ומוטלת עליהן האחריות לקרות התאונה.

21. לשאלת הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה. התובע עתר לנזקים בגין כאב וסבל, הוצאות ועזרה צד ג'. כעולה מהמסמכים הרפואיים, לתובע נגרם שבר בעצם בריח ימין, והוא טופל במתלה. כשבועיים וחצי לאחר מכן, נרשמה הטבה משמעותית ונמצא כי אין מניעה בהפעלת היד.

22. בשים לב לפגיעה, אני פוסקת לתובע סך של 2,500 ש"ח בגין הוצאות ועזרה צד ג' וסך של 8,000 ₪ בגין כאב וסבל.

23. לסיום, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 10,500 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת כתב התביעה 10/11/14 ועד ליום התשלום המלא.

24. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעים, הוצאות משפט בסך של 712 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה 10/11/14 ועד ליום התשלום המלא וכן שכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום פסק הדין ועד ליום התשלום המלא.

25. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ז, 31 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שי לי שמעון
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: