ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזבון המנוח אבראהים טמיזה נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד השופט סאמר ח'טיב

תובעים

1.עזבון המנוח אבראהים טמיזה
2.בותינה מוסא טמיזה
3.פואד אבראהים טמיזה
4.מוחמד אבראהים טמיזה
5.פיראס אבראהים טמיזה
6.אנס אבראהים טמיזה
7.שאדי אבראהים טמיזה
8.מאלק אבראהים טמיזה
9.הודא אבראהים טמיזה
10.סמאח אבראהים טמיזה

נגד

נתבעת

הפניקס חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

פתח דבר

1. לפניי תביעה לפיצוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

2. התובעים הינם עיזבון ותלויי המנוח אבראהים טמיזה ז"ל (להלן: "המנוח"), שמצא את מותו בתאונת דרכים ביום 20.09.2011, (להלן: "התאונה").
המנוח יליד 25.09.1959, היה תושב אדנה שבשטחי הגדה המערבית.

3. תובעת 2, ילידת 25.06.1964, הינה אלמנתו של המנוח.

4. תובעים 3-10 הינם ילדיהם המשותפים של המנוח ותובעת 2.
תובעים 3-6 ותובעת 9 אינם טוענים למעמד תלויים במנוח, בעוד שתובעים 7 ו' 8 טוענים למעמד תלויים במנוח ועותרים לקבלת פיצוי מהנתבעת, כיורשים וכתלויים .
תובעת 10, ילידת 24.11.1993 הייתה בת 17 שנים ועשרה חודשים ביום פטירת המנוח.

5. הנתבעת אינה חולקת על חובתה לפצות את התובע ים, בגין הנזקים שנג רמו ל הם, כתוצאה מהתאונה והמחלוקת בין הצדדים, הינה בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעים.

6. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, על פיה יינתן פסק דין מנומק, ללא שמיעת הצדדים, וזאת על סמך כל החומר שבתיק ועל סמך סיכומיהם שנשמעו בעל פה.

7. במסגרת אותה הסכמה דיונית, סיכמו הצדדים, כי בסיס השכר של המנוח יעמוד על סך 3,500 ₪, נכון להיום.

8. מלבד ההסכמה בשאלת החבות ובסיס השכר של המנוח, חלוקים הצדדים כמעט בכל יתר השאלות הנוגעות לעניין הנזק והמתעוררות בתיק זה, לרבות מעמדם של התובעים 7 ו' 8 וכפי שי פורט להלן.

מעמדם של התובעים 7 ו' 8

9. הצדדים חלוקים ביניהם, באשר למעמדם של התובעים 7 ו' 8.
התובעים 7 ו' 8 הינם תואמים, ילידי 24.03.1992, היו בני 19 שנים ושבעה חודשים ביום פטירת המנוח. באותה עת היו סטודנטים לרפואה, באחת האוניברסיטאו ת בגרמניה.
התובעים סבורים, כי יש להכיר בתובעים 7 ו' 8 כתלויים במנוח. הנתבעת גורסת כי תובעים אלה, אשר היו בגירים, ביום פטירת המנוח, אינם תלויים בו, ועל כן לא קמה להם עילת תביע ה במסגרת תביעת תלויים.

10. סוגית המונח "תלוי", לרבות ביחס לילדים שחצו את סף גיל הקטינות, נדונה בהרחבה בת.א. 21953-10-12 (מחוזי חיפה), עזבון המנוח ו.ג ז"ל נ' המאגר הישראלי לביטוח חובה ("הפו"ל"). שם קבעה כבוד השופטת יעל וילנר כדלקמן:

"....אני סבורה כי חזקה שילד אשר חצה את סף גיל הקטינות ואף סיים את שירותו הצבאי, לא יבוא בגדר "תלוי" כמשמעו בהוראת סעיף 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") אף אם בפועל העניק לו ההורה הטבות כלכליות, אלא אם הוכח כי ערב האירוע הנזיקי נעדר הילד כושר השתכרות ומסוגלות לכלכל עצמו באופן עצמאי."
"חזקת התלות קובעת אפוא כי התלות המלאה של הילד בהוריו מסתיימת בד בבד עם המעבר מקטינות לבגירות (גיל 18 שנים). לאחר מכן, וכל עוד משרת הילד בצבא, ממשיכה חזקת התלות להתקיים בו, אם כי מדובר בתלות חלקית העולה כדי 1/3 ידה. ילד שבגר אשר השלים את שירותו הצבאי יהא "תלוי" בהורה המנוח רק אם ערב פטירת המנוח נעדר הוא מסוגלות לכלכל עצמו וכל עוד נמשכת חוסר המסוגלות. ברי כי ככל שחולפות השנים מאז חצה הילד את סף גיל הקטינות, נדרשות ראיות כבדות משקל על מנת לסתור את חזקת התלות".

11. התובעים 7 ו' 8 לא הגישו תצהירי עדות ראשית.
אמם, הלא היא, תובעת 2, הצהירה, כי היות ועודם נמצאים בגרמניה ועסוקים בלימודיהם, נבצר מהם לחתום על תצהירים מטעמם.
עוד הצהירה תובעת 2, ביחס ללי מודי התובעים 7 ו' 8, כי הדבר התאפשר הודות להכנסתו הגבוה של המנוח , ומשכך טוענת תועבת 2, כי עובר לפטירת המנוח, היו התובעים 7 ו' 8 תלויים בו. תלות שאמורה הייתה להימשך לטענתה לכל הפחות עד לסיום לימודיהם האקדמיים.

12. אציין כבר עתה, כי מלבד העובדה, שהתובעים 7 ו' 8 לא הגישו תצהירים מטעמם, הרי שהתובעים לא הגישו אף מסמך המעיד על מימון לימודי התובעים 7 ו' 8 על ידי המנוח.
למרות הצהרותיה של תובעת 2, לא מצאתי ראיות מספיקות לכך שהמנוח תמך בתובעים 7 ו' 8 כסטודנטים.
עסקינן בשני תובעים, שהיו בגירים במועד התאונה וחצו את סף גיל הקטינות. בנסיבות לא הוכח וממילא לא שוכנעתי, כי מי מהם נעדר כושר לכלכל עצמו ונזקק הוא לסיוע חודשי על מנת להתקיים למחייתו.
החזקה ולפיה "בהגיע הילדים לבגרות הם אינם נחשבים לתלויים עוד ...", לא נסתרה על ידי מי מהתובעים 7 ו' 8.

13. סיכומם של דברים, אני קובע, כי תובעים 7 ו' 8 לא היו במעמד תלויים במנוח.
תביעת התובעים 7 ו' 8 כתלויים נדחית אפוא.

גיל הפרישה של המנוח

14. שאלה נוספת שהינה במחלוקת בין הצדדים נוגעת למועד, שבו אמור היה המנוח לפרוש לגמלאות, וזאת נוכח העובדה, כי המנוח היה תושב אדנה שבשטחי יהודה ושומרון.
התובעים טוענים, כי היות והמנוח עבד עשרות שנים בישראל, יש לחשב את גיל הפרישה שלו לפי הנהוג ב ישראל, בעוד שהנתבעת סבורה כי גיל הפרישה לתושבי הגדה המערבית הינו 60 וכפי שנקבע בפ סק הדין שושה נ' נטשה, ת.א. 8422-06. חרף זאת מפנה ב"כ הנתבעת לת.א. ( מחוזי חי') 10812-12-09 אחמד נאבר אבו נאסר נ' ג'יריס עווד, ולפיו נקבע כי גיל הפרישה לתושב י יהודה ושומרון הינו 62. (להלן: "פסק דין אבו נאסר").

15. אין בידי לקבל טענת התובעים, ולפיה הותק שצבר המנוח בעבודתו בישראל, מעיד בהכרח, כי המנוח היה יוצא לפנסיה בגיל 67 כנהוג בישראל.
בנסיבות תיק זה, שוכנעתי, כי ראוי ונכון להעמיד את גיל הפרישה למנוח על 62 שנים ו כפי שנקבע בפסק דין אבו נאסר.
למותר לציין, כי גם אם הוכח לפני, כי ישנו ע ובד כזה או אחר , תוש ב הרשות הפלסטינית, שעבד בישראל עד גיל 67 ואף מעבר לכך, אין בדבר כדי לשנות מסקנתי ולפיה, גיל הפרישה שנקבע לתושבי יהודה ושומרון בפסק דין אבו נאסר, דהיינו 62 שנים , הוא הגיל הקובע גם ביחס למנוח.

הפסדי פנסיה

16. הצדדים חלוקים ביניהם גם בנוגע לפיצוי בגין הפסדי פנסיה. בעוד שהתובעים טוענים, כי יש לפסוק להם סך של 47,440 ₪ המהווים לגרסתם "12% מסך הפסדי השכר בעבר ובעתיד", גורסת הנתבעת, כי התובעים אינם זכאים לקבלת פיצוי כלשהו בגין הפסדי פנסיה, שהרי "חוק הפנסיה כלל לא חל על מי שאיננו תושב ישראל ו/או מעסיק ישראלי". לחילופין טוענת הנתבעת, כי ככל שבית המשפט יקבע כי יש לפסוק לתובעים פיצוי כלשהו בגין הפסדי פנסיה, הרי שבסיס השכר המוסכם של המנוח, "אינו רלוונטי לצורך העניין הזה".

17. ראשית, הנני דוחה את גרסת הנתבעת, ולפיה אין התובעים זכאיים לפיצוי כלשהו בגין הפסדי פנס יה.
כזכור, בבסיס גרסה זו עומדת הטענה, כי המנוח לא היה תושב ישראל ו/או לא היה לו מעביד ישראלי.
תלושי השכר של המנוח שצורפו לתצהיר תובעת 2 לא מותירים כל ספק, לגבי העובדה, כי מעבידו של התובע היה ישראלי ואף בפועל נוכו משכרו הפרשות לקרן פנסיה.
טענת התובעים, כי תלושי השכר של המנוח, אינם משקפים נכונה , את גובה שכרו של המנוח, א ין בה, כ שלעצמה, כדי לסתור את האמור לעיל, ובוודאי של א ניתן להסיק ממנה, כי מעבידו של המנוח לא היה ישראלי.
באשר, לבסיס שכרו של המנוח , לצורך חישוב הפסדי הפנסיה , לא מצאתי מקום לסטות מההסכמה, אליה הגיעו הצדדים, ולפיה בסיס שכרו של המנוח עומד על סך 3,500 ש"ח כאמור. טענת הנתבעת, הבלתי מנומקת, ולפיה אין בסיס שכר זה, יכול לשמש כבסיס לצורך חישו ב הפסדי הפנסיה, אינה מקובלת עליי.

18. כידוע, עפ"י צו הרחבה לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 מחויב כל מעסיק החל מיום 1.1.08 בביטוח פנסיוני לעובדיו (כל עוב דיו - צו ההרחבה אינו מבדיל בין עובד ישר אלי לבין עובד זר) והחל מיום 1.1.14 חובת ההפרשה הינה ל- 12% מן השכר המבוטח (ועד לגובה השכר הממוצע במשק) כאשר שיעור ההפרשה עד אותו מועד, הינו שיעור עולה בהדרגה ובהתאם לקבוע בטבלה שבסעיף 6 לצו ההרחבה. לענייננו רלוונטית גם העובדה, כי החל מיום 01.01.17, חובת ההפרשה הינה בגובה 12.5% מן השכר המבוטח.
19. על כן, יש לפסוק לניזוק השכיר בגין הפסדי פנסיה , פיצוי בגובה שיעור הפרשות המעביד מהפסדי השכר שנגרמו לו. אם תחילתם של הפסדי השכר ביום 1.1.14 ואילך, הפיצוי יהא בגובה 12 % מכלל הפסדים. ואם תחולתם של הפסדי השכר ביום 01.01.17 ואילך, הפיצוי יהא בגובה 12.5% מכלל הפסדים. אם הפסדי השכר מיוחסים לתקופה קודמת ליום 1.1.14, יש לחשב את הפסד הפנסיה לפי שיעור הפרשותיו המדורג של המעביד, כקבוע בטבלה שבסעיף 6 של צו ההרחבה. לעניין חישוב הפסדי הפנסיה, ראה בהרחבה ת.א. (מחוזי נצ') 18560-03-12 נאג'ח זבידאת נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים), שם נקבע, כי הפסד הפנסיה יחושב לפי שיטת הידות כפי הרכב התא המשפחתי במועד התשלום, זאת ע"י ניכוי ידת הקיום של המנוח מסך ההפרשות שיצטברו לזכותו עד גיל הפנסיה, כשאלה מהוונות בהיוון רגיל להיום. ראה גם ת.א.(מח' חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ נ' ע.מ.ר.
20. לסיכום נקודה זו: יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין הפסדי פנסיה. את ההפסדים יש לחשב בגובה 12 % מהשכר עבור התקופה מיום 1.1.14 ועד ליום 31.12.16. ובגובה 12.5% מהשכר עבור התקופה שלאחר 01.01.17. באשר להפסדי הפנסיה הנ גזרים מהפסדי השכר לתקופה שמיום התאונה ועד ליום 1.1.14, יש לחשב את ההפסד לפי שיעור הפרשותיו המדורג של המעביד, לפי הטבלה שבסעיף 6 לצו ההרחבה, הפרשות הנעות בתקופה הרלוונטית לענייננו בין 6.67 % ל – 10 %, ובממוצע 8.33%.

תרומת האלמנה לקופה המשותפת

21. עוד שנוי במחלוקת, שאלת תרומת האלמנה לקופה המשותפת. בעוד שהתובע ים טוענים, כי הבסיס לחישוב , על פי שיטת הידות , הינו הכנסת המנוח בלבד , קרי 3,500 ₪, טוענת הנתבעת לקופה משותפת המורכבת הן מהכנסתו של המנוח והן מהכנסת אלמנתו, ה לא היא תובעת 2.

הנתבעת מפנה לסעיף 7 לתצהיר תובעת 2, ולפיו החל משנת 1997 הי א השתכרה 200 דינר ירדני לחודש , השווים ל' 1060 ₪, המהווים תרומת תובעת 2 לקופה המשותפת.

ב"כ התובע סבור, כי סעיף 7 לתצהיר ה של תובעת 2, אינו מעיד על הכנסה של תובעת 2 ועל כן אין לקחת בחשבון הכנסה זו, עת ביצוע החישוב לפי שיטת הידות.

22. מפאת חשיבתו של סעיף 7 לתצהיר תובעת 2, אביא להלן נוסחו המלא:
"בשנת 1979, המנוח ז"ל פתח חנות למכירת דברי מזון, כאשר אנוכי ניהלתי אותו עם חלק מבניי שהחלו לימודים אקדמיים, הבנים היו עוזרים לי בניהול החנות והדבר תרם בהכנסות משק הבית בסך 200 דינאר ירדני חודשי". (כך במקור, ס.ח'.)

23. אין בידי לקבל טענת ב"כ התובע, כי אין המדובר בהכנסה של תובעת 2 .
האמור בסעיף 7 לתצהירה של תובעת 2, מדבר בעד עצמו וממילא לא הובא לפניי שום נימוק לכך, מדוע אין לכלול הכנסה זו (200 דינר מדי חודש) בסכום הקופה המשותפת.

24. לסיכום יש לערוך את חישוב הפסד השכר בשנים האבודות לפי העקרונות שלהלן:

א. המנוח, תושב שטחי הרשות הפלסטינית , יליד 25.09. 1959.
ב. שכרו של המנוח 3,500 ₪. שכרה של האלמנה 1,060 ₪.
ג. גיל הפרישה של המנוח 62 שנים.
ד. תובעות 2 ו' 10 היו תלויות במנוח ביום פטירתו.
ה. תובעת 2, אלמנתו של המנוח, ילידת 25.06.1964.
ו. תובעת 10, בתו של המנוח, ילידת 24.11.1993.

חישוב הנזק

25. נעבור עתה לשלב חישוב הנזק, הן בתביעת התלויים והן בתביעת העיזבון.

תביעת התלויים

התמיכה בתלויים

26. כאמור, המנוח השאיר אלמנה וילדה אחת קטינה, קרי תובעת מס' 10 ילידת 24.11.1993. (בת 17 שנים ועשרה חודשים ביום התאונה/פטירת המנוח).

התקופה הראשונה

27. ממועד אירוע התאונה, קרי 20.09.2011 ועד הגיע הנתבעת 10 לגיל 18 (24.11.2011) – 4 ידות (המנוח, האלמנה, ה בת ומשק הבית). מדובר בתקופה בת חודשים. בתקופה זו תרומתו החודשית של המנוח לקופה המשותפת היא בסך 3,500 ₪ ותרומתה החודשית של האלמנה היא בסך 1,060 ₪. מתקבלת אפוא קופה משותפת בסך של 4,560 ₪. בהתאם שוויה של כל ידה הוא בסך 1,140 ₪. לאחר חילוץ י דת הקיום מהכנסתו של המנוח מתקבל הפסד חודשי בסך של 2,360 ₪.
ההפסד בגין תקופה זו הינו:
2,360 ₪ * חודשיים = 4,720 ₪. בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 5,500 ₪ במעוגל.

התקופה השנייה

28. מיום 24.11.2011 ועד היום (15.03.17), 63 חודשים – 3 ידות (המנוח, האלמנה ומשק בית). סכום הקופה המשותפת בתקופה זו נשאר על כנו, דהיינו 4,560 ₪. בהתאם שוויה של כל ידה הוא בסך 1520 ₪. לאחר חילוץ ידת הקיום מהכנסתו של המנוח מתקבל הפסד חודשי בסך 1,980 ₪.
ההפסד בגין תקופה זו הינו:
1980 ₪ * 63 = 124,740 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 132,500 ₪ במעוגל.

התקופה השלישית

29. מהיום (15.03.17) ועד הגיע המנוח לגיל 62 שנים אלמלא התאונה (25.09.2021) יחלפו 54 חודשים, מקדם היוון 50,4547 – 3 ידות (המנוח, האלמנה ומשק בית). סכום הקופה המשותפת נשאר על כנו, גם בתקופה זו, דהיינו 4,560 ₪. בהתאם שוויה של כל ידה הוא בסך 1520 ₪. לאחר חילוץ ידת הקיום מהכנסתו של המנוח מתקבל הפסד חודשי בסך 1,980 ₪.
ההפסד בגין תקופה זו הינו :

1,980 * 50,4547 = 100,000 ₪ במעוגל.

הפסדי פנסיה

30. לתקופה שמיום התאונה ועד ליום 24.11.2011 (חודשיים), לפי הפרשה ממוצעת בשיעור של 8.33%, כמפורט בסעיף 20 לעיל בניכוי ידת המנוח, מוליכה להפסד כדלקמן:
3,500 ₪ * 8.33% * 2 * 3/4 = 437 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 450 ₪ במעוגל.

31. לתקופה שמיום 24.11.2011 ועד ליום 1.1.14 (25 חודשים), לפי הפרשה ממוצעת בשיעור של 8.33%, כמפורט בסעיף 20 לעיל בניכוי ידת המנוח, מוליכה להפסד כדלקמן:
3,500 ₪ * 8.33% * 25 * 2/3 = 4,811 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 4850 ₪ במעוגל.

32. לתקופה שמיום 01.01.14 ועד ליום 31.12.16 (36 חוד שים), לפי הפרשה בשיעור של 12%, כמפורט בסעיף 20 לעיל בניכוי ידת המנוח, מוליכה להפסד כדלקמן:
3,500 ₪ * 12% * 36 * 2/3 = 9,980 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 10,120 ₪ במעוגל.

33. לתקופה שמיום 01.01.17 ועד מועד פס"הד (חודשיים), לפי הפרשה בשיעור 12.5%, כמפורט בסעיף 20 לעיל בניכוי ידת המנוח, מוליכה להפסד כדלקמן:
3,500 ₪ * 12.5% * 2 * 2/3 = 578 ₪.

34. לתקופה שמיום פסה"ד ועד גיל הפנסיה (54 חודשים) לפי הפרשה בשיעור 12.5%, כמפורט בסעיף 20 לעיל בניכוי ידת המנוח, מוליכה להפסד כדלקמן:
3,500 ₪ * 12.5% * 50.4547 * 2/3 = 14,569 ₪.

35. הפסד התמיכה של תובעת 2 ותובעת 10 בתקופת התלות , כולל פנסיה מסתכם אם כן, בסך 268,567 ₪.

אובדן שירותי בעל/אב

36. כפי שקבעתי לעיל תובעים 7 ו' 8 לא היו תלויים במנוח, עת פטירתו. באשר לעניין הפסד שירותי אב הנוגע ל תובעת 10, יש לקחת בחשבון, כי מדובר בתקופה קצרה (חודשיים). כמו כן ובאשר לאובדן שירותי בעל/אב, צריך לקחת בחשבון, את האמור בסעיף 11 לתצהירה של תובעת 2, ולפיו עבד המנוח בישראל בכל ימי השבוע, לרבות בימי שבת. יצא מביתו מדי יום בשעה 03:00 וחזר בשעות הערב, ולכן שירותי האב והבעל שהעניק המנוח לתובעת 10 ותובעת 2 היו מצומצמים. על יסוד כל אלה, ובשים לב לעובדה , כי מדובר במנוח שהיה תושב שטחי יהודה ושומרון, שהכנסת תושביה נמוכה בהרבה מהכנסת אזרחי מדינת ישראל, אני מעריך את ההפסד שנגרם לתובע ות 2 ו' 10 בגין אובדן שירותי אב /בעל, בסך של 80.000 ₪.

סיכום תביעת התלויים

37. תביעת התלויים מסתכמת, אם כן, כדלקמן:
א. הפסד תמיכה כולל פנסיה 268,567 ₪.
ב. אובדן שירותי אב/בעל 80,000 ₪.

ובס"ה 348,567 ₪.

תביעת העיזבון

הפסד השכר בשנים האבודות

38. חישוב הפסד ההכנסה בשנים האבודות, בהתאם לתקופות שצוינו לעיל, בתוספת ידת החיסכון, ובניכוי ידת המנוח הינו כדלקמן:

התקופה הראשונה

39. בתקופה זו – 5 ידות ( המנוח, האלמנה, הבת, משק בית וידת החיסכון). שוויה של כל ידה הוא בסך 912 ₪. ההפסד החודשי מסתכם בסך 2,588 ₪. על כן מסתכם הפסד העיזבון בגין תקופה זו בסך של: 2,588* 2 = 5,176 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 6,000 ₪ במעוגל.

התקופה השנייה

40. בתקופה זו – 4 ידות (המנוח, האלמנה, משק הבית ו ידת החיסכון). שוויה של כל ידה הוא בסך 1,140 ₪. ההפסד החודשי מסתכם בסך של 2,360 ₪. על כן מסתכם הפסד העיזבון בגין תקופה זו בסך ש ל 2,360 * 6 3 = 148,680 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 160,000 ₪ במעוגל.

התקופה השלישית

41. בתקופה זו – 4 ידות (המנוח, האלמנה, משק הבית וידת החיסכון). שוויל ידה הוא בסך 1,140 ₪. ההפסד החודשי מסתכם בסך של 2,360 ₪. על כן מסתכם הפסד העיזבון בגין תקופה זו בסך של 2,360* 50,4547 = 120,000 ₪ במעוגל.

הפסדי פנסיה

42. לתקופה שמיום התאונה ועד ליום 24.11.2011 (חודשיים), לפי הפרשה ממוצעת בשיעור של 8.33%, כמפורט בסעיף 20 לעיל בניכוי ידת המנוח, מוליכה להפסד כדלקמן:
3,500 ₪ * 8.33% * 2 * 4/5 = 466 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 500 ₪ במעוגל .

43. לתקופה שמיום 24.11.2011 ועד ליום 1.1.14 (25 חודשים), לפי הפרשה ממוצעת בשיעור של 8.33%, כמפורט בסעיף 20 לעיל בניכוי ידת המנוח, מוליכה להפסד כדלקמן:
3,500 ₪ * 8.33% * 25 * 3/4 = 5,467 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 5,600 ₪ במעוגל.

44. לתקופה שמיום 01.01.14 ועד ליום 31.12.16 (36 חודשים), לפי הפרשה בשיעור של 12%, כמפורט בסעיף 20 לעיל בניכוי ידת המנוח, מוליכה להפסד כדלקמן:
3,500 ₪ * 12% * 36 * 3/4 = 11,340 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה – 11,500 ₪ במעוגל.

45. לתקופה שמיום 01.01.17 ועד מועד פס"הד (חודשיים), לפי הפרשה בשיעור 12.5%, כמפורט בסעיף 20 לעיל בניכוי ידת המנוח, מוליכה להפסד כדלקמן:
3,500 ₪ * 12.5% * 2 * 3/4 = 656 ₪.

46. לתקופה שמיום פסה"ד ועד גיל הפנסיה (54 חודשים) לפי הפרשה בשיעור 12.5%, כמפורט בסעיף 20 לעיל בניכוי ידת המנוח, מוליכה להפסד כדלקמן:
3,500 ₪ * 12.5% * 50.4547 * 3/4 = 16,555 ₪.

47. לאור האמור לעיל, עומד ההפסד שנגרם לעיזבון בשנים האבודות, כולל הפסדי פנסיה על סך 320,811 ₪.

הוצאות קברה ומצבה

48. אני מעריך ההוצאות בגין ראש נזק זה בסך 10,000 ₪.

נזק לא ממוני

49. בגין נזק לא ממוני מגיע לעיזבון פיצויי בסך של 42,756 ₪ כולל ריבית.

סיכום תביעת העיזבון

50. בהתאם לאמור לעיל מסתכמת תביעת העיזבון בסך של 373,567 ₪. מסכום זה יש לנכות את הפסד התמיכה בסך 268,567 ₪ והיתרה לפיצוי תעמוד על סך 105,000 ₪.

חלוקת הפיצוי בתביעת העיזבון בין התובעים

51. על פי צו הירושה, שהגישו התובעים, יו רשים כל אחד מהתובעים 2-8 שמינית מעיזבונו של המנוח, ולכן מגיע לכל אחד מהם פיצוי בסך 13,125 ₪. התובעות 9 ו' 10 יורשות ביחד שמינית מעיזבונו של המנוח, ולכן מגיע לכל אחת מהן פיצויי בסך 6,563 ₪.

תביעת התובעות 2 ו' 10

52. תביעת התובעות 2 ו' 10 בין כתלויים ובין כיורשים מסתכמ ת, אם כן, בסכום של 73,255 ₪, לפי החישוב כדלקמן :
1. הפסד התמיכה במנוח 268,567 ₪.
2. הפסד שירותי בעל/אב 80,000 ₪.
ס"ה 348,567 ₪.
53. מסכום זה יש לנכות את תקבולי המל"ל בסך 295,000 ₪ (כולל ריבית על תשלומי העבר) ולהוסיף חלקן של תובעות 2 ו' 10 בתביעת העיזבון בסך של 19,688 ₪, כך שהיתרה לפיצוי תעמוד על 73,255 ₪.

סוף דבר

54. אני מקבל את תביעת התובעים 3,4,5,6,7 ו' 8 ומחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהם סכום של 13,125 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק.

אני מקבל את תביעת התובעת 9 ומחייב את הנתבעת לשלם לה סכום של 6,563 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק.

אני מקבל את תביעת התובעות 2 ו' 10 ומחייב את הנתבעת לשלם להן ביחד סכום של 73,255 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עזבון המנוח אבראהים טמיזה
נתבע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: