ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם יצחק פור נגד י.ד. אדמירל השקעות וסחר בינלאומי בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר הנו סלומאן
נציג ציבור (מעסיקים) מר עודד ליפשיץ

התובע
אברהם יצחק פור, ת"ז XXXXX231
ע"י ב"כ: עו"ד גלעד פלג
-
הנתבעים

  1. י.ד. אדמירל השקעות וסחר בינלאומי בע"מ, ח"פ 513995871
  2. ישראל צרבין, ת"ז XXXXXX952

פסק דין

1. עניינה של תביעה בטענות התובע כי הועסק בבית העסק של הנתבעים בין החודשים 1/08 עד 6/15 וכי בסיום העסקתו הוא זכאי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ופיצוי בגובה הפרשות המעסיק לקופת גמל.

רקע עובדתי
על יסוד כתבי הטענות, עדויותיהם של התובע ושל הנתבע 2 שנשמעו בפנינו והראיות שהוצגו, אנו קובעים כדלקמן:

2. התובע, מר יצחק פור ( להלן – העובד) הועסק כמשגיח כשרות בבית עסק שפעל תחת השם המסחרי " רולדין" במרכז המסחרי קריון בקרית ביאליק ( להלן – מקום העבודה).

3. על-פי עדותו של העובד, החל בביצוע העבודה במקום העבודה עוד בחודש 1/08.
בין החודשים 1/08 – עד 11/09 הופקו תלושי השכר בגין עבודת העובד על-שם גלובל קינג פוד בע"מ ( להלן – גלובל).
בגין החודשים 12/09 עד 6/15 הופקו תלושי השכר בגין עבודת העובד על-שם הנתבעת 1, אדמירל השקעות וסחר בינלאומי בע"מ ( להלן – המעסיקה או אדמירל).

4. הנתבע 2, מר ישראל צ'רבין, מחזיק במלוא מניותיה של המעסיקה ( להלן – צ'רבין), כעולה מדו"ח רשם החברות ( ת/2).
העובד טען כי צ'רבין החזיק אף בחלק ממניותיה של גלובל או היה מעורב בהפעלתה ( עדות העובד בפרו: 7; ש: 22-23 וכן בפרו: 10; ש: 1-3). צ'רבין אישר כי החזיק ב- 20% מהון מניותיה של גלובל ( פרו: 11; ש: 5-6), ולא הכחיש כי גלובל היא שהפעילה את מקום העבודה קודם לחודש 11/09.

5. בתלושי השכר צוינו מדי חודש מספר קבוע של שעות עבודה – 61.70 שעות, בגינם שולם שכר בהתאם לשכר המינימום השעתי הרלוונטי.
על-פי עדות העובד ( פרו: 10; ש: 27-29), הוא זכה למשכורת חודשית קבועה כאמור בתלושי השכר, ועבד מדי יום כשעה וחצי עד שעתיים. צ'רבין העיד כי העובד לא שהה במקום העבודה במהלך כל השעות בגינן שולם שכר, אך לא הציג רישומי נוכחות.

6. כעולה מתלושי השכר ( ת/1), בין החודשים 12/13 עד 6/15 בוצעו ניכויים משכרו של העובד בגין הפרשות לקופת הביטוח מגדל.
בהתאם לדו"ח ההפרשות הפנסיוניות ( ת/4) בוצעו הפרשות עבור החודשים 3/14 עד 4/15.

7. במהלך חודש 6/15 או 7/15 הפסיק מקום העבודה את פעילותו. הצדדים היו חלוקים בשאלה אם קודם להפסקת הפעילות פוטר העובד על-ידי אדמירל באמצעות צ'רבין, כטענת העובד, או שמא כטענת צ'רבין במהלך החודשים 6/15 או 7/15 הועברה הפעילות במקום העבודה לצד שלישי, שהחל להעסיק את העובד למשך תקופה קצרה ועד לתום הפסקת הפעילות במקום.

8. ביום 30.8.15 נערכה פניה מטעם העובד לאדמירל באמצעות " קו לעובד" (ת/3), ובו צוינו היתרות לתשלום בגין זכויותיו של העובד, ודרישה למסירת מכתבים פיטורים, אישור על תקופות העסקה, טופס 161 ומכתבי שחרור לקופות הביטוח. המכתב לא נענה.

9. התביעה הוגשה על-ידי העובד עצמו, בטרם היה מיוצג, כנגד המעסיקה וצ'רבין.
כתב ההגנה הוגש מטעם שני הנתבעים, אדמירל וצ'רבין, וחתום עליו צ'רבין. בכתב ההגנה הועלתה בין השאר הטענה כי אין מקום לחייב את צ'רבין בחובותיה של אדמירל ואין מקום להורות על הרמת מסך.

נסיבות סיום העבודה, זכאות התובע לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת 10. העובד טען כי מתפקידו היה לדאוג כי למקום העבודה יופקו שלוש תעודות כשרות מדי שנה – אחת שתוקפה מראש השנה עד לחג הפסח, השניה שתוקפה לתקופת חול המועד פסח, והשלישית – מתום חג הפסח ועד לראש השנה שלאחר מכן.
העובד תאר כי לאחר חג הפסח שחל בחודש 4/15 או בסמוך לכך פנה לצ'רבין לצורך הסדרת תשלום וחידוש תעודת הכשרות, ובתגובה נאמר לו על-ידי צ'רבין במהלך חודש 6/15 כי הוא מפוטר ( פרו: 8; ש: 1-12).

11. לטענת אדמירל וצ'רבין, העובד כלל לא פוטר, אלא שבמהלך חודש 6/15 נמכרה הפעילות במקום העבודה לצד שלישי, מר צבי מנדל ( להלן – מנדל), שהחל להפעיל את מקום העבודה למשך תקופה בת כחודשיים. צ'רבין טען כי העובד, כמו גם יתר העובדים במקום העבודה, ביצע עבודה עבור אותו מנדל עד לסגירת בית העסק במהלך חודש 6/15 או 7/15 ( סעיף 21 לכתב ההגנה, עדות צ'רבין, פרו: 11; ש: 14-21). עוד נטען כי ביום 30.6.15 הפסיקה אדמירל את פעילותה העסקית.
לתמיכה בטענות בדבר העברת הפעילות במקום העבודה צרף צ'רבין לכתב ההגנה נספח א' להסכם מיום 18.6.15 בין אדמירל למנדל.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים.

12. הסכם ההתקשרות בין אדמירל למנדל לא צורף במלואו לכתב ההגנה, אלא החל מסעיף 3 לו. בנוסף, צורף נספח א' לאותו הסכם. שני המסמכים נחתמו לכאורה ביום 18.6.15.
מההסכם העיקרי ( שכאמור צורף לכתב ההגנה באופן חלקי) עולה לכאורה כי אדמירל התחייבה לגרום להעברת הזיכיון להפעלת בית הקפה רולדין בקריון לידי מנדל או למי שיורה וכן להעברת זכויותיה של אדמירל בהסכם השכירות במקום. בתמורה לאמור הוסכם כי ישולם סך 450,000 ₪ לאדמירל.
בהתאם לנספח א' לאותו הסכם, נקבע כי כ"חלופה לביצוע התשלום", יקבל צ'רבין לידיו שליש מהזכויות בחברה שתוקם לצורך הפעלת בית הקפה שיופעל במקום העבודה. לפי נספח זה הוסכם כי צ'רבין יירשם כמחזיק ב- 33.33% ממניותיה של חברת " טד – ניהול ושירותי הסעדה בע"מ" (חברה ביסוד) שהיא שתקבל את הזיכיון מרולדין להמשיך ולהפעיל את בית הקפה.

13. לא מצאנו כי יש בהסכם ההתקשרות בין אדמירל למנדל כדי להצביע על כך כי החל מחודש 6/15 או בסיומו נרקמו יחסי עבודה בין העובד למנדל.
ראשית, בגין עבודתו של העובד בחודש 6/15 הופק תלוש שכר על-ידי אדמירל ( ת/1), בגין 61.70 שעות עבודה, כפי שנעשה מדי חודש בחודשו. מהאמור יש להסיק כי העובד המשיך להיות מועסק באדמירל במהלך כל חודש 6/15.
בנוסף, ההסכם בין אדמירל למנדל לא נוקב במועד העברת הפעילות במקום העבודה לידי מנדל, וצ'רבין אף לא הציג כל ראיה המלמדת כי התקיימו איזה מבין התנאים הנקובים בהסכם זה לצורך העברת הפעילות או כי זו אכן הועברה בפועל.
צ'רבין ציין בעדותו כי ידוע לו מפי עובדים אחרים שהעובדים, לרבות התובע כאן, המשיכו לעבוד במקום העבודה ולקבל שכר מידיו של מנדל שהיה אמור לשלם את השכר בגין חודש 7/15 ( פרו: 12; ש: 13-18), אלא שצ'רבין לא טרח לזמן את אותם עדים שיכולים היו לתמוך בגרסתו זו ולא עלה בידו להציג כל ראיה שתתמוך בטענה בדבר העסקתו של התובע כאן על-ידי מנדל.
לאור האמור, לא עלה בידי צ'רבין להראות כי מנדל הוא שהפעיל את מקום העבודה החל מתום חודש 6/15 או בסמוך לכך, או כי בין מנדל לעובד נקשרו יחסי עבודה.

14. מעבר לדרוש, נוסיף כי גם אם היה עולה בידי צ'רבין להראות כי מנדל הוא שמפעיל את מקום העבודה החל מתום חודש 6/15, לא היה די בכך כדי לשחרר את המעסיקה מחובתה לשלם לעובד פיצויי פיטורים בסוף תקופת הפעלת מקום העבודה על-ידה.
על-פי פסיקת בתי הדין, הוכרה זכותו של עובד לפיצויי פיטורים עקב שינוי בזהות המעסיק באותו מקום עבודה, במיוחד בנסיבות בהן קיים חשש ממשי שהמעסיק החדש לא יקבל על עצמו את חובות קודמו או לא יכיר ברצף הזכויות שנצברו במקום העבודה וכל עוד לא הוצע לעובד מקום עבודה חלופי " סביר וממשי" (עד"מ ( ארצי) 1011/04 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ – וורונין, (21.8.05); ע"ע ( ארצי) 1099/02 מרחב אבטחה שמירה ניקיון ושירותים בע"מ – מתוקה דמארי (2.1.06)).
בנסיבות המקרה כאן, לא עלה בידי צ'רבין להראות כי מנדל לקח על עצמו את התחייבויות העבר כלפי העובדים. עובדים אחרים לא הובאו לעדות וצ'רבין העיד כי ההסכמה בין המעסיקה למנדל בעניין זה לא הועלתה על הכתב, אלא ניתנה בעל-פה ( פרו: 14; ש: 5-7).
לאור האמור, במועד העברת הפעילות במקום העבודה ( העברת פעילות שעצם התקיימותה לא הוכחה באופן מספק, ומועדה המדויק אף לא הוברר), קמה ממילא זכאות לעובד להיפרע ממעסיקתו בגין תקופת העסקתו אצלה.

15. לאור האמור בעדותו של צ'רבין לפיה הפעילות במקום העבודה הופסקה כליל בתום חודש 6/15 או במהלך חודש 7/15 בסמוך לאחר העברת הפעילות מאדמירל למנדל, ככל שזו אכן הועברה - מתייתר ממילא הצורך להכריע במחלוקת שבין הצדדים אם צ'רבין אכן פיטר את העובד במפורש, כטענת העובד בעדותו בפנינו או שמא ההעסקה הסתיימה על רקע הפסקת הפעילות העסקית במקום, שכן בין אם נלך בדרך זו ובין אם בשניה – נגיע לתוצאה זהה לפיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים בסיום העסקתו בתום חודש 6/15.
לאור האמור, אנו קובעים כי העובד הועסק עד לסוף תקופת העסקתו במקום העבודה על-ידי אדמירל, וכי בסיום העסקתו בתום חודש 6/15 הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

16. העובד טען כי הועסק באותו מקום עבודה החל מחודש 1/08.
הנתבעות טענו ( סעיף 5 לכתב ההגנה) כי יש לחשב את תקופת העבודה החל מחודש 11/09 ובהתאם למועד תחילת העבודה כאמור בתלושי השכר. הנתבעות לא סתרו את טענות העובד כי ההעסקה באותו מקום עבודה ( במובחן ממועד תחילת ההעסקה על-ידי אדמירל) החלה עוד מחודש 1/08. מכאן שהעובד זכאי לפיצויי פיטורים עבור התקופה שמחודש 1/08 ועד חודש 6/15, וזאת על יסוד הוראות סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963, הקובע את הזכאות לפיצויי פיטורים למי שהועסק " אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד".

שכרו האחרון של התובע, כאמור בתלוש השכר לחודש 6/15 הוא 1,426.5 ₪ (61.70 שעות במכפלת 25 ₪).
משכך, בגין תקופת העסקתו וסיומה, זכאי העובד לפיצויי פיטורים בסך 11,568.75 ₪. בכתב התביעה, עתר העובד לחיוב הנתבעים בפיצויי פיטורים בסך 11,520.93 ₪, ומכאן שיש לקבל את התביעה בהתאם לסכום שפורש בכתב התביעה.

17. התביעה להודעה מוקדמת נדחית.
בטופס התביעה בהתייחס לתביעה לפיצויי פיטורים ( סעיף 2) נטען כי " העובד פוטר עקב סגירת המסעדה". בטופס התביעה לתשלום הזכויות, לרבות לעניין הודעה מוקדמת, נטען כי העובד זכאי לסך 1,425 ₪ בגין הודעה מוקדמת, אך לא צוין מתי נמסרה לעובד הודעת פיטורים.
בעדותו תאר העובד כי כבר לאחר חג הפסח שחל בחודש 4/15 או בסמוך לכך פנה לצ'רבין לצורך הסדרת תשלום וחידוש תעודת הכשרות, ובתגובה נאמר לו על-ידי צ'רבין במהלך חודש 6/15, או לקראת סוף חודש 6/15, כי הוא מפוטר ( פרו: 8; ש: 1-12).
לא עלה בידי התובע להצביע על מועד מדויק שבו נמסר לו על סיום העסקתו מפי צ'רבין, או על המועד שבו נודע לו כי מקום העבודה יפסיק את פעילותו. מעדותו עולה לכאורה כי כבר בסמוך לתום חג הפסח ידע כי המעסיקה או מי מטעמה אינו מתכוון אינו יכול לפעול לחידוש תעודת הכשרות, ומכאן שגרסתו של העובד בעניין מועד ההודעה על סיומה הקרוב של ההעסקה לא היתה אחידה וברורה.
לאור האמור, יש לקבוע כי לא עלה בידי העובד להוכיח את טענותיו ברכיב זה.

דמי הבראה
18. העובד טען לזכאות להפרשי דמי הבראה, בהתחשב בנתונים העולים מתלושי השכר ובהתאם לסכומים שפורשו בדרישת קו לעובד מטעמו ( ת/3).
הנתבעות טענו כי העובד הועסק בפועל מדי חודש למשך שעות ספורות בלבד ולעתים רק ביקר במקום למשך 10 דקות, ואף לא הגיע למקום העבודה מדי יום ( סעיף 7 לכתב ההגנה). עוד נטען ( סעיף 12.2 לכתב ההגנה) כי דמי הבראה שולמו בשנים 2013 ו- 2014 וכי מנדל הוא זה שהיה אמור לשלם את יתרת הזכויות לעובדים, ובכללם לתובע כאן.

כמפורט לעיל, נדחו טענות הנתבעים באשר להתחייבותו של מנדל לשאת ביתרת ההתחייבויות כלפי העובד. טענה זו אינה נתמכת בנוסח ההסכם שבין אדמירל למנדל, לא הובאו עדים מתאימים היכולים לתמוך בטענה זו, ולפיכך הטענה לא הוכחה והיא נדחית.
יש עוד לדחות את הטענות בנוגע להיקף המשרה של העובד. צ'רבין אישר בעדותו כי לא נוהל רישום של שעות עבודתו של העובד ( פרו: 13; ש: 8-12). משכך, יש לקבוע את היקף משרתו של העובד בהתאם לאמור בתלושי השכר ולפי 61.7 שעות מדי חודש, שהם 33% משרה.

19. לאור האמור, זכאי העובד לתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות להעסקתו ( לפי 7 ימים בשנה במכפלת 378 ₪ ליום הבראה בהתאם להיקף המשרה) ובסך 1,748. העובד ביקש להסתמך בעניין סכום הזכאות על התחשיב שנערך במכתב קו לעובד מטעמו ( ת/3) אלא שהחישובים שם התבססו על זכאות לדמי הבראה עבור תקופה בת שנתיים וחצי ( ינואר 2015 – יוני 2015), בעוד בהתאם להוראות צו ההרחבה בעניין דמי הבראה, בנוסחו הרלוונטי, זכאי העובד לדמי הבראה עבור השנתיים האחרונות בלבד, בהתאם לתחשיב כמפורט לעיל.
מתוך הסך האמור שולמו בשנתיים האחרונות להעסקה וכעולה מתלושי השכר סך 1,281 ( יחד עם השכר לחודשים 7/13, 8/14 ו- 11/14). מכאן, שבגין דמי הבראה, זכאי העובד ליתרה בסך 467 ₪.

פדיון חופשה
20. בשאלת פדיון חופשה שנתית, ביקש העובד להסתמך על התחשיב בפניית קו לעובד ( ת/3). התחשיב במכתב זה מבוסס על הצבירה הרשומה בתלושי השכר בסך 42.50 ימים, במכפלת 61.68 ₪ לכל יום ובסך כולל של 2,621 ₪. זהו הסכום שפורש בכתב התביעה.
העובד העיד כי הועסק במקום העבודה " בין שעה וחצי לשעתיים כל יום, לפעמים בפיצול" (פרו: 9; ש: 18-19). העובד הסביר כי התביעה לפדיון חופשה שנתית מתייחסת לתקופה שבין החודשים 11/09 עד 6/15, שכן בגין התקופה שקדמה למועד זה זכה לפדיון חופשה מידיה של גלובל ( פרו: 10; ש: 20-21). כאמור לעיל, כעולה מתלושי השכר העובד מועסק בהיקף של 33% משרה.

21. הנתבעות טענו ( סעיף 11 לכתב ההגנה) כי סכום התביעה ברכיב זה מופרז, כי העובד לא ביצע בפועל את שעות העבודה שצוינו בתלושי השכר, וזכה לשכר מופרז ולפיכך הסכומים ששולמו לו כוללים תמורה בגין חופשה שנתית.
טענת הנתבעים כי העובד לא ביצע בפועל עבודה בשעות העבודה בגינן שולם לו שכר לא נתמכה בדו"חות נוכחות ולפיכך יש לדחותה.
הטענה כי השכר ששולם כולל תמורה בגין חופשה אף היא דינה דחיה. הטענה אינה עולה בקנה אחד עם הרישומים לפיהם שולמה לעובד תמורת חופשה במהלך תקופת עבודתו ( למשל עם השכר לחודש 7/11) והיא אף עומדת בסתירה להוראות הדין ( סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958).
משכך, יש לקבוע כי בסיום תקופת עבודתו, העובד זכאי לפדיון חופשה שנתית בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951.

22. אין מקום להסתמך על הרישום בתלושי השכר באשר לצבירת ימי חופשה, כאמור בתחשיב מטעם העובד ת/3.
מתלושי השכר עולה כי במהלך חלק מתקופת העבודה כלל לא בוצע רישום של צבירה וניצול ימי החופשה בתלושי השכר אצל אדמירל ( בין החודשים 11/09 עד 12/10). לאחר מכן בוצע רישום צבירה של ימי חופשה בשיעורים משתנים למרות שהיקף המשרה לא השתנה ( יום חופשה אחד לחודש בין החודשים 12/10 עד 6/11) ו- 0.83 ימי חופשה לחודש בתקופה שמחודש 7/11 ועד סוף תקופת ההעסקה).

23. בגין התקופה שבין החודשים 1/12 עד 6/15 ( השנים ה- 5 ואילך לעבודתו במקום העבודה) צבר העובד 49 ימי חופשה. ערך יום חופשה בסוף תקופת העבודה לפי היקף משרתו של העובד (33%) הוא 70.1 ₪. מכאן, שהעובד זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך 3,434.9 ₪.
התביעה ברכיב זה הועמדה על סך 2,621.40 ₪, ומכאן שהתביעה ברכיב זה מתקבלת במלואה.

הפרשות פנסיוניות
24. העובד טען כי הוא זכאי לפיצוי בגובה הפרשות המעסיק לגמל בגין תקופת העסקתו באדמירל, עבור התקופה שבין החודשים 5/10 עד 11/13, בסך 2,189 ₪, שחושבו לפי שיעורי ההפרשות לגמל שנקבעו בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני ובהתאם לשכר ברוטו בתקופה זו. במכתב קו לעובד ( ת/3) צוין כי העובד קיבל בפסק דין את הסכומים שהיה על גלובל להפריש לקופת הביטוח בגינו.
צ'רבין לא ידע להסביר מדוע לא בוצעו הפרשות פנסיוניות בגין העובד בשנים 2009 עד 2013 ( פרו: 14; ש: 25-27), ולא חלק על כך כי אלה לא בוצעו.

25. בהיעדר מחלוקת בשאלת אי ביצוע הפרשות פנסיוניות בגין העובד עבור התקופה שבין החודשים 5/10 עד 11/13 – יש לקבל את התביעה ברכיב זה, בהתאם לתחשיב מטעם העובד. העובד זכאי לפיצוי בגובה הפרשות פנסיוניות שהיה על מעסיקתו לבצע לגמל בסך 2,189.54 ₪ .

26. בדיון שהתקיים ביום 25.1.17, הועלתה מטעם העובד טענה כי גם בתקופה שלאחר התחלת ביצוע הפרשות פנסיוניות לכאורה כעולה מתלושי השכר – הכספים לא הועברו כסדרם לקופת הביטוח. העובד טען כי בעוד לפי תלושי השכר ( ת/1), בין החודשים 12/13 עד 6/15 בוצעו ניכויים משכרו של העובד בגין הפרשות לקופת הביטוח מגדל, הרי שבהתאם לדו"ח ההפרשות הפנסיוניות ( ת/4) בוצעו הפרשות עבור החודשים 3/14 עד 4/15 בלבד.
טענה זו חורגת מטענות כתב התביעה באשר לחיוב בהפרשות פנסיוניות עבור התקופה 5/10 עד 11/13, והועלתה כעילה להרמת מסך בין הנתבעת 1 לבין צ'רבין. לעניין זה נשוב בהמשך.

התביעה כנגד צ'רבין
27. כתב התביעה ( שהוגש על-ידי העובד בטרם היה מיוצג) הופנה כנגד אדמירל וכנגד צ'רבין, ביחד ולחוד. בטפסי כתב התביעה לא צוינה העילה כנגד צ'רבין.
בסיכומים מטעמו, טען העובד כי יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין אדמירל לצ'רבין וזאת משלושה טעמים: ראשית, בשל ניכויים שבוצעו משכרו של העובד לטובת הפרשות פנסיוניות למרות שהסכומים לא הועברו ליעדם; שנית, משום שהנתבעים לא נקטו בהליכי פירוק על אף שהנתבעת 1 אינה פעילה, באופן שהיה מאפשר לעובד למצות את זכיותיו מול המוסד לביטוח לאומי; ושלישית, משום שהוכח שצ'רבין נוהג לפתוח ולסגור עסקים שונים מבלי לדאוג לזכויות העובדים.

28. בכתב ההגנה נטען אין בסיס לחיובו של צ'רבין באופן אישי, שכן אדמירל היא זו שהעסיקה את העובד בפועל ולא התקיימו התנאים להרמת מסך ההתאגדות. עוד נטען כי אדמירל נותרה ביתרת חובה גם כלפי צ'רבין וגם מטעם זה אין להורות על חיובו באופן אישי.

29. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בשאלה זו, מצאנו כי יש לקבל את התביעה כנגד צ'רבין.
בנסיבות המקרה כאן, עלה בידי העובד להראות על יסוד האמור בתלושי השכר, כי בין החודשים 12/13 עד 6/15 בוצעו ניכויים משכרו בגין הפרשות לקופת הביטוח מגדל. עבור התקופה 12/13 עד סוף תקופת העבודה נוכה משכרו של העובד סך 1,502.75 ₪ בגין חלקו בהפרשות הפנסיוניות. העובד הציג עוד דו"ח הפרשות פנסיוניות ( ת/4) לפיו בוצעו הפרשות עבור החודשים 3/14 עד 4/15 בלבד. מכאן, שבהתאם לתלושי השכר בהשוואה לדו"ח ההפרשות לא הועברו הניכויים משכר העובד עבור החודשים 12/13 – 2/14 ועבור החודשים 5/15- 6/15.
צ'רבין, מצידו, ביקש שהות על מנת לבדוק את הטענות בנוגע לאי העברת הניכויים לחודשים 12/13 עד 2/14. לגבי החודשים 5-/15 – 6/15 אישר כי הסכומים לא הועברו בשל הקשיים הכספיים של אדמירל או בשל הפסקת פעילותה ( פרו: 13; ש: 1 – 7). בהחלטה מיום 25.1.17 ניתנה לצ'רבין שהות עד ליום 8.2.17 להגיש אסמכתאות בדבר הפרשות פנסיוניות שבוצעו לזכות העובד. עיון בתיק מעלה כי לא הוגשה כל הודעה מטעם הנתבעות בעניין זה.
נציין כי אי העברת הניכויים משכר העובד בחודשים הנ"ל, מצטרפת להתנהלות המעסיקה שלא ביצעה כלל הפרשות במהלך התקופה 11/09 עד 3/14.

על-פי פסיקת בתי הדין, אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם, מהווה עילה מספקת להרמת מסך ( ור': ע"ע ( ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.03); ע"ע ( ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ - דליה ברגר (14.10.09). לפיכך, ולאחר שהוכח כי חלק מהסכומים שנוכו לא הועברו לקופת הביטוח - יש בסיס לטענה בדבר הרמת מסך וחיובו של צ'רבין כמי שמחזיק במלוא מניותיה של המעסיקה.

סוף דבר
30. הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, תוך 30 ימים מיום שיומצא להם פסק-דין זה, את הסכומים הבאים:
א. בגין פיצויי פיטורים סך 11,520.93 ₪;
ב. בגין דמי הבראה סך 467 ₪;
ג. בגין פדיון חופשה שנתית סך 2,621.40 ₪;
ד. בגין הפרשות מעסיק לגמל סך 2,189.54 ₪.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום 1.7.15, הוא המועד שבו היה אמור להשתלם השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל.

31. בנוסף, ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובע בגין ניהול הליך זה בסך 800 ₪ ובשכ"ט ב"כ בסך 3,000 ₪. סכומים אלה ישולמו אף הם תוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבעים פסק-דין זה, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

32. הצדדים יכולים, תוך 15 ימים מהמועד שיומצא להם פסק דין זה, לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, (23 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר הנו סלומאן

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר עודד ליפשיץ


מעורבים
תובע: אברהם יצחק פור
נתבע: י.ד. אדמירל השקעות וסחר בינלאומי בע"מ
שופט :
עורכי דין: