ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל בן זיקרי נגד אמבט ליין בע"מ :

בפני כבוד ה שופט עידו כפכפי

התובעים

  1. מיכאל בן זיקרי
  2. בטי בן זיקרי

ע"י ב"כ עו"ד שלמה איבגי

נ ג ד

הנתבעת
אמבט ליין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעקב בראל

פסק דין

1. התובעים רכשו אריחים דמויי שיש מהנתבעת. לאחר הריצוף הסתבר כי הדוגמה של האריח הבודד, אשר רוצף בכיוון אחיד, יוצרת דוגמה בולטת לעין של פסים לאורך הרצפה. האם בנסיבות אלו אחראי מוכר האריחים לפצות את התובעים בגין עלות החלפת הריצוף?

רקע וטענות הצדדים
2. באוגוסט 2011 הזמינו התובעים מהנתבעת אריחים המכונים גרניט פורצלן, בגודל 60 על 60 ס"מ בדגם beige deep lapato stone . התובעים קיבלו את האריחים לביתם ביום 4.9.11 (נ/1), בכמות של כ- 200 מ"ר ושילמו סכום כולל של 12,300 ₪. אין מחלוקת כי בפועל גוון האריח שסופק בהיר במעט מהגוון שהוזמן, והתובעים הסכימו לקבל את האריחים שסופקו לאחר שראו את האריחים טרם פריקתם.

התובעים החלו לרצף את ביתם ובמהלך הריצוף הבחינו בדוגמה על גבי האריחים אשר נראתה להם כפגם לאורך כל הריצוף. לטענתם שוחחו עם נציגי שירות של הנתבעת ואלו השיבו להם כי מדובר בסימני הקרטונים הנובעים מההובלה הימית, אשר ירדו לאחר ניקוי. התובעים השלימו את ריצוף ביתם והמשיכו לטעון כי המראה שהתקבל לאחר הריצוף אינו תואם למוזמן ומהווה פגם.

רק ביום 14.1.13 ביקר נציג הנתבעת בבית התובעים, ובמכתב הנתבעת מיום 29.4.13 נטען כי האריח שסופק נמצא תואם לתקן ואין כל אחריות על הנתבעת. לטענת התובעים התעלמה הנתבעת מפניותיהם, הפרה את ההסכם וגרמה להם נזקים ועגמת נפש, בכך שסיפקה להם ריצוף שאינו תואם את שהוזמן ואשר יצר מפגע אסתטי בביתם.
3. כתב התביעה נתמך בחוות דעתו של המהנדס משה מלכה, אשר מצא כי במבט על גבי הריצוף נמצא פס כהה בדוגמת האריח אשר שונה מבחינה ויזואלית ובולט על האריח. הפס מופיע בכל האריחים ובאותו מקום, וכך נוצר מצב שבכל משטחי הריצוף נראה פס אחיד, כהה ובולט לעין, הממשיך מאריח לאריח.

לפי מסקנת המומחה, הדבר פוגם במראה הריצוף ושונה מהמראה הטבעי שנדרש לפי דוגמת הריצוף, מאחר והמטרה של אריחים מסוג זה, הינה להקנות מראה של שיש טבעי. לשיטתו התוצאה חורגת מהנדרש בת"י 1555 חלק 3, סעיף 3.1 שכן מראה פני הריצוף בכל הנוגע ל גימור האריחים, אינו מתאים לגימור שהוזמן והמראה הכללי של שכבת הריצוף אינו מתאים לדוגמה המוזמנת.

המומחה קבע כי בחדר הדיור, פינת אוכל, מטבח, פינת משפחה ופרוזדורים, הדבר פוגם משמעותית במראה הטבעי של הריצוף. להבנתו אין מנוס מהחלפת כל הריצוף באזורים אלו, בשטח כולל של כ- 125 מ"ר. על כן, העריך המומחה את עלות פירוק והרכבת ריצוף, לרבות פירוק רהיטים , בסכום כולל של 61,655 ₪ ובנוסף ציין כי נדרשים כ- 5 ימים לדיור חלופי.
למרות קביעת המומחה מטעמם, הגישו התובעים את התביעה בגין כל שטח הריצוף בבית ודרשו פיצוי נוסף בגין עגמת נפש, כך שסכום התביעה הועמד על סך של 114,000 ש"ח.

4. לטענת הנתבעת, האריחים שנמכרו זהים לאריח שהוצג לתובעים ומדובר באריח טוב ואיכותי העומד בדרישות ת"י 314, בדבר אריחי קרמיקה וריצוף. הנתבעת טוענת כי סוג האריח אשר נבחר על ידי התובעים הינו אריח אשר עליו מוטבעת הדפסה זהה של דוגמה בכל אריח וזאת להבדיל מסדרות אריחים אחרות, בהן קיים שוני בצורת הדוגמה בין האריחים, שהינם יקרים יותר. לשיטתה, לא ניתן להטיל עליה אחריות בגין טעויות או מחדלים בעבודות הריצוף בניגוד לת"י 1555 וכל אחריותה נוגעת לטיב האריח המוגדר בת"י 314.

לטענתה הרצף מטעם התובעים עבד בניגוד לתקן, ריצף את האריחים בכיוון אחיד אשר יצר מראה שבלוני, וזאת במקום לרצף לכיוונים שונים אשר היו יוצרים מרקם טבעי. עוד נטען כי אין להטיל אחריות בגין הטעם העיצובי של התובעים ובכל מקרה התובעים לא הקטינו את נזקם, שעה שהמשיכו לרצף למרות שהבחינו בפגם באריחים.

דיון והכרעה
5. לאחר שמיעת הראיות עולה כי למעשה אין מחלוקת עובדתית כי האריח הנדון עומד לבדו , כאריח בודד , בתקן 314, העוסק באריחי קרמיקה לחיפוי ולריצוף. הנתבעת נסמכה על בדיקת מכון התקנים התומכת בעמידת האריח בתקן (נ/2). המומחה מטעמה, גיל רפאל, הבהיר כי מדובר באריח מסוג פורצלן שהוא אריח מקרמיקה, בעל תכונות של רמת ספיגות נמוכה (ראה עמ' 9, לתקן 1555 המבהיר כי אריחי פורצלן קרויים בפי הציבור "גרניט פורצלן").

לא נסתרה טענת הנתבעת כי בפועל לאריח אין פגם הנדסי והדוגמה המוטבעת על האריח נובעת מצילום אבן טבעית אשר מהווה את הדוגמה על בסיסה יוצר האריח. טענת התובע בחקירתו הנגדית, כי נאמר לו שמדובר בפגם בלייזר אשר מדפיס את הדוגמה בשלב יי צור ה אריח, מהווה הרחבת חזית, לא נטענה אף לא על ידי המומחה מטעמו, וממילא לא הוכחה.

ניתן להבחין מעיון בתמונות שהוגשו כי על גבי האריח הבודד מופיעה אותה דוגמה אשר רק כאשר מונחים האריחים באותו כיוון ובמשטח גדול נוצר המראה של מעין פס מתמשך. מ עיון בת/1, בו ניתן לראות את האריח שהיה מוצב בחנות בעת ההזמנה ואשר אותו קיבלו בפועל התובעים לידיהם (לרבות המדבקה המקורית המציינת את סוג האריח ומספר קטלוגי), ניתן להתרשם כי קשה לזהות עליו את אותה דוגמה. כך התרשמתי גם בדיון בו הוצג האריח המקורי. אותו אריח מונח בתמונה על גבי האריחים שרוצפו, אשר הינם בדוגמה זהה, אולם בגוון בהיר במקצת. עיון באריח בודד שרוצף בפועל, מלמד כי על גבי האריח הבהיר יותר, הדוגמה שיוצרת את הפס בולטת יותר לעין, אולם גם באריח בודד קשה להבחין באותה הדוגמה.

6. למעשה אין חולק בין כל העדים לרבות המומחים, כי המראה הסופי שנוצר בבית התובעים, כפי שעולה מת/2, הינו מראה שאינו אסתטי , בו ניתן לראות מעין פסים כהים יותר משאר פני האריח המתמשכים על פני האריחים וזאת עקב העובדה שהריצוף הונח באותו כיוון.

מומחה הנתבעת קבע כי ניתן לראות את התמשכות הדוגמה מאריח לאריח, דבר היוצר מעין פסים לאורך הריצוף. המומחה מטעם בית המשפט, דוד דב, גם הבחין בפס המוטבע באריחים וקבע כי נוצר מראה של פס טקסטורה המשכי.

גם נציג הנתבעת, שמאי פלפל, שעל בסיס בדיקתו כתבה הנתבעת את מכתבה מיום 29.4.13, מצא את הממצאים הבאים:
"א. במקום קבוע מופיע פס ברוחב של כ- 4 ס"מ, לאורך כל אריח, בכל האריחים.
ב. בעל המקצוע שביצע את העבודה עבד ע"פ הנהלים וריצף ע"פ סימון בגב האריח וכך נוצר פס ארוך.
ג. נציג החברה נגע באריח ונמצא כי האריח חלק.
ד. הפסים אשר נראים על גבי האריח, הינם חלק מטקסטורת האריח.
ה. האריח הינו אריח סוג א', תקין בעל תו תקן ישראלי לריצוף".
על בסיס ממצאים עובדתיים אלו, תבחן להלן שאלת אחריות הנתבעת.

7. בתצהיר התובעים נטען כי הרצף החל את העבודה בחדר ההורים ומיד הבחין כי ישנה בעיה בריצוף, נוכח המראה שנוצר והדוגמה בעלת טקסטורה לא יפה ובולטת, נוצר מראה בעל פסים ארוכים לכל אורך החדר, אשר בלט לעין בלתי מקצועית. לטענתם, מיד שהבחינו בבעיה, יצרו קשר טלפוני עם נציגת שירות של הנתבעת וניתנה להם תשובה כי מקור הבעיה מסימני הקרטונים מהובלת הריצוף ולאחר סיום הריצוף יש לנקות את הריצוף ויתקבל גוון אחיד. נטען כי התובעים האמינו לנציגת השירות והמשיכו בעבודות הריצוף. עוד נטען כי הרצף ביצע עבודה מקצועית וריצף לפי כיוון החץ המופיע בגב האריחים.

בעדות התובע הבהיר כי הרצף לקח כמה אריחים מכמה חבילות והתחיל לרצף את החדר הראשון, וכבר לאחר ריצוף חלקי של החדר, אמר כי ישנה בעיה בריצוף והפנה את תשומת לב התובע לפסים. התובע התקשר לחברה, וקיבל את התשובה כי מודעים לבעיה והפסים ירדו עם חומרי ניקוי. לטענתו המשיך לרצף וגם בחדר השני, ראה את אותה בעיה ולמרות שהרצף מטעמו אמר לו שזה לא קשור לחומרי הניקוי, אלא הטקסטורה של האריח (עמ' 12, ש' 31), סמך על תשובות נציגי התובעת.

לטענתו התקשר מספר פעמים לנציגי השירות, ושאל האם הפסים אמנם ירדו, ובתשובה נאמר לו שמודעים לבעיה ויפתרו לו את הבעיה. בסופו של יום שלחו אדם לבדוק את הבעיה רק לאחר שרוצף כל הבית.

גם התובעת העידה כי התקשרה מספר פעמים לנתבעת, הופנתה מנציג לנציג בשירות הלקוחות, ולא חזרו אליה. לטענתה התקשרה לפחות 15 פעמים, עד שחזר אליה נציג, אשר דיבר על סימנים הנובעים מההובלה. לטענתה ביקשה שיבוא אדם מטעם הנתבעת לבחון את הריצוף ולא הגיע אף אחד ולכן בלית ברירה המשיכה לרצף כי הייתה צריכה להיכנס לבית ולא היה לה כסף לעצור את העבודה (עמ' 21, ש' 17). בהמשך העידה כי עצרו את העבודה ליומיים אולם נאמר לה מהנתבעת כי לא יגיעו ועליה לנקות את האריחים (עמ' 22, ש' 2).

8. הנתבעת, לא העידה את נציגות השירות שדיברו עם התובעים ואף נמנעה מלהציג מסמכים, אשר יש להניח שקיימים בחזקתה, המתעדים לכל הפחות את מועדי פניות התובעים אל הנתבעת, גם אם לא הוקלטו השיחות איתם. מחדל ראייתי זה פועל לחובת הנתבעת ולמלמד כי לא נסתרו טענות התובעים כי בזמן אמת, לאחר שריצפו חלק מהחדר ראשון, הבחינו בפגם ופנו לנתבעת אשר הבינה מפנייתם כי מתלוננים על כתמים אשר יכולים להיגרם מאריזת הריצוף.
למעשה הייתה חוסר הבנה בין התובעים לבין נציגי הנתבעת, באשר לטיב הליקוי המתואר והפתרון המוצע . קצר זה בתקשורת, הוביל לכך כי התובעים המשיכו לרצף את כל הבית.
לא נסתרה טענתם, כי עשו מספר פניות וקיבלו תשובות זהות מהם הבינו כי מדובר בפגם שיכול ויעלם לאחר הניקיון.

אין חולק כי בפועל התובעים לא ניסו לנקות את האריחים והשלימו את עבודות הבנייה מחמת חסרון כיס לקנות ריצוף חלופי ולאור רצונם לסיים את העבודות ולאכלס את הבית. אמנם קשה לקבל את טענת התובעת כי עצרו את העבודה למשך יומיים, אולם גם טענה זו לא נסתרה ולמעשה הנתבעת אשר קיבלה מספר תלונות, לא טרחה לברר עד תום את תלונות הלקוח ואף לא מצאה לנכון לשלוח איש שירות תוך זמן סביר לבחון את טיב התלונה.

בנסיבות אלו, מצאתי כי התנהלות הנתבעת לאחר המכירה לא עמדה ברמת הזהירות הנדרשת ממנה ולמעשה מהווה התרשלות כלפי התובעים. אמנם טענה מעין זו לא נטענה במפורש בכתב התביעה, אולם עלתה באופן מפורש מניהול הראיות.

עם זאת, גם התנהגות התובעים אינה סבירה בנסיבות העניין, התובע הודה כי הרצף מטעמו הבהיר לו כי התשובות שמסרו לו נציגי הנתבעת אינן סבירות ולא יתכן כי הפסים שנוצרו בריצוף מקורם בסימני האריזה. אמנם התובעים לא זכו לשירות הולם, אולם החלטתם להשלים את הריצוף למרות שהיו מודעים לקיומו של פגם, גם אם סברו בתום לב כי יתכן ויעלם לפי הנחיות הנתבעת, מהווה הצדק לייחוס אשם תורם לתובעים. בנסיבות העניין, ולאור פערי המומחיות בין הצדדים והפניות החוזרות של התובעים לנתבעת, אני מעמיד את שיעור האשם התורם על 25 אחוז ים.

9. השאלה העיקרית, למרות הרשלנות שמצאתי לעיל מצד הנתבעת לאחר המכר, הינה האם התוצאה הסופית בריצוף בית התובעים, מעידה על הפרת חובה חוזית או נזיקית מצד הנתבעת כלפי התובעים. מומחה התובעים סבור כי המראה הסופי חורג מהנדרש בת"י 1555, סעיף 3.1, המתייחס למראה האריחים והקובע:
"גימור האריחים יתאים לגימור שהוזמן. המראה הכללי של שכבת הריצוף, יתאים לדוגמה המוזמנת".

המומחה מטעם הנתבעת, בחוות דעתו המפורטת, קבע כי אכן קיים מעין פס לאורך הריצוף, אולם קבע כי הדבר נגרם כתוצאה מהתקנת האריחים בניגוד להוראות התקן, כאשר הרצף לא ביצע ערבוב האריחים באופן אקראי לפני התקנת הריצוף.
לשיטתו במידה והיו מרצפים כל אריח בנפרד לכיוון אקראי, לא היו רואים את הפסים המתמשכים, כפי שניסה להמחיש בתמונה שעברה הדמיה ממוחשבת של סיבוב מעין זה (סומנה ת/3).

המומחה מטעם בית המשפט קבע כי יש להבחין בין מראה טקסטורה של אריח בודד לבין מראה של משטח מרוצף גדול וכי שיטת ההנחה של האריחים, קובעת את המראה הכללי של הרצפה המרוצפת. למעשה אימץ את קביעות המומחה מטעם התובעים וקבע כי לא מצא כל פגם הנדסי באריחים שסופקו על ידי הנתבעת.

10. הנתבעת בחרה לצרף תצהירו של שמאי פלפל, אשר לא היה מעורב כלל בעת רכישת האריחים וטיפל רק במסגרת שירות הלקוחות בתלונת התובעים, וגם זאת זמן רב לאחר תלונתם. על כן, האמור בתצהירו לא מוסיף דבר לממצאים העובדתיים ולקביעות המומחים. בנוסף צורף תצהירו של כפיר קזנטיני אשר ניהל את הסניף בו נמכר הריצוף לתובעים. לטענתו הבהיר לתובעים כי אין אפשרות להחזיק בחנות תצוגה נרחבת של פריסת אריחים מכל סוג והסביר כי יש לבצע פריסה בבית, במקום המיועד לריצוף.

בחקירתו הנגדית של שמאי פלפל, לא נתן הסבר מניח את הדעת לדברים שנכתבו במכתב הנ"ל ביחס לכיוון הריצוף בפועל לפי הסימון בגב האריח וניסה להתחמק והשיב כי לא היה נגרם הנזק לו היו התובעים פועלים בשיטה אחרת, כמו שהתקן לריצוף אומר שצריך לערבב ולא לרצף לפי סימון החץ, שכן כיוון החץ מראה את כיוון יצ יאת האריח מהמכונה (עמ' 25, ש' 1).

בחקירתו של כפיר הבהיר שבחנות יש אריח אחד דוגמה ואין תצוגה בפריסה של מספר אריחים. למרות טענה זו, טען כי מסבירים ללקוח מה האריח, מה הסוג ואיך האריח יכול להיראות, אם יש קווים מסוימים וממחישים ללקוח (עמ' 38, ש' 12). לטענתו, הסביר לתובעים כי מדובר באריח דמוי שיש ובהמשך טען כי ממחישים ללקוח ומנסים להמחיש פריסה אי ך נראה האריח עצמו (עמ' 40, ש' 11).

בחקירה חוזרת נשאל העד שאלה מנחה האם האריח ממשיך להימכר וטען כי הוא ממשיך להימכר ואין עמו בעיות.

11. מהאמור לעיל עולה כי התובעים טרם הריצוף ראו אריח בודד ואף גורם מצד הנתבעת לא המחיש להם כיצד יראה ריצוף משטח מלא. אמנם הנתבעת אינה גורם מרצף ולא אמורה להנחות את התובעים כיצד לרצף, אולם עליה למסור מידע אשר ימנע את הטעיית הלקוח באופן יישום הריצוף.
בעת הרכישה אף גורם מטעם הנתבעת לא התייחס לשאלת החץ בגב האריח. עולה כי גם הנתבעת עצמה מכרה אריחים מבלי שבחנה קודם לכן כיצד נראה המראה הכללי שלהם בעת פריסת כל האריחים. על הנתבעת היה לצפות כי לפחות חלק מהלקוחות יבחרו לרצף את האריחים לפי הסימון בגב האריח, עניין שידון להלן. לו הייתה עושה בדיקה מדגמית לאריחים שמכרה ומניחה אותם ברצף באותו כיוון סביר כי הייתה מגלה כי נוצרת הדוגמה של הפסים אשר יש בה כ די להפריע למראה הכללי של האריחים וסביר כי תיצור לעיני חלק מהלקוחות מפגע אסתטי.

הנתבעת לא הייתה מודעת לאפשרות זו, והעדר ידיעה זו על ספק האריחים מהווה רשלנות. כפועל יוצא לא הזהירה את התובעים בדבר האפשרות כי ריצוף באותו כיוון יגרום להופעת הפסים. לפיכך, מצאתי כי מחדלה לעשות כן מהווה הפרה של חובת הזהירות אשר מוטלת עליה ומהווה התרשלות.

12. אין בידי לקבל את מסקנת המומחה מטעם הנתבעת והמומחה מטעם בית המשפט כי המראה שהתקבל עומד בדרישות התקן כאמור לעיל, שכן המראה הכללי אינו מתאים לדוגמה המוזמנת. לא מדובר באי קבלת ממצא הנדסי של המומחה אלא מדובר בשאלה משפטית של פרשנות ראויה להתאמה בין הדוגמה המוזמנת למראה הכללי שהתקבל. על כן מצאתי כי מתקיימות הנסיבות המאפשרות סטייה ממצאי המומחה מטעם בית המשפט.

אכן המראה הכללי נוצר עקב כך כי אותה דוגמה שהוזמנה רוצפה באותו כיוון, אולם מבחינת אריח בודד, קשה מאוד להבחין בקיומו של אותו פס, אשר נוצר רק מצורת ההנחה האחידה של האריחים. ביחס לתוצאה הסופית ניתן לקבוע כי אינה תואמת לדוגמה המוזמנת. אי התאמה זו מהווה הפרה של התחייבות הנתבעת.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת ובעדות המומחה מטעמה, הופיעה לראשונה הטענה כי האריחים שרכשו התובעים הינם "וי אפס" קרי, אין שונות בין אריח לאריח, וניתן היה להזמין אריחים דמויי אבן אשר כל סדרה כוללת שונות בין אריח לאריח (עמ' 32, ש' 3). המומחה מטעם הנתבעת טען כי כל רצף יודע על אפשרות זו, אולם גם המומחה מטעם בית המשפט לא התייחס לשאלה זו ואין כל עדות כי מי מנציגי הנתבעת היה מודע בזמן אמת לאפשרות זו . בוודאי שלא נאמר לתובעים כי ניתן להזמין אריחים דמויי אבן ברמת שונות הנעה בין אריחים זהים לגמרי לבין אריחים בעלי דרגות שונות אחרות. על כן, הנתבעת לא יכולה להסתמך על הטענה כי התובעים הזמינו אריחים זהים כדי לפטור אותה מאחריות.

כיוון הריצוף – החץ בגב האריח
13. טענתה העיקרית של הנתבעת, נוגעת לאופן הריצוף על ידי התובעים, אשר נעזרו ברצף תושב השטחים אשר זהותו לא ברורה. לטענת הנתבעת, ישנם קורסים להכשרת רצפים במכון התקנים המזכים את הבוגרים בתעודת רצף מומחה ולו היו התובעים מעסיקים רצף מיומן, היה נמנע הנזק. הנתבעת לא הפנתה לתקנות המחייבות להעסיק רצף עם תעודות ולא מצאתי כי בעצם העסקת רצף ללא תעודת הסמכה, ניתן לייחס לתובעים אשם תורם.

שאלה נפרדת היא, האם היה על הרצף לסובב כל אריח ואריח באופן אקראי, כך שלא יונח באותו כיוון לפי החץ בגב האריח. לעניין זה העיד המומחה מטעם הנתבעת כי החץ בגב האריח מסמן את כיוון היציאה של האריח מהמכונה המייצרת אותו ובדוגמאות מסוימות, אם מבקשים שהדוגמה תמשיך, משתמשים בכיוון החץ כדי להמשיך את הדוגמה.

עולה כי המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם החץ מסמן את כיוון הריצוף או שמא את כיוון יציאת האריח מהמכונה, הינה מחלוקת מלאכותית, שכן עולה כי בסוגי ריצוף מסוימים החץ מסמן את הכיוון הנכון לריצוף.

המומחה מטעם הנתבעת טען כי יש לסובב את המרצפות באופן אקראי, עמדה אשר אימץ מומחה מטעם בית המשפט ואשר נשענת על סעיף 5.1.4.4 לתקן 1555.
סעיף זה מתייחס לבדיקת האריחים במהלך הנחתם וקובע:
"מוודאים שהאריחים נלקחו מכמה אריזות שונות ועורבבו באופן אקראי... פוסלים לשימוש כל אריח...שמגלים בו פגמים החורגים מהמותר לפי התקנים".

הוראה דומה נמצאת בחשבונית המכר, שם נכתב:
"אחריות הלקוח לקחת מדגמית 10 אריחים אקראית מבין מס' קופסאות שונות טרם ביצוע הריצוף על מנת לשלול אפשרות של פגם ו/או שינוי בגוון".

לעומת קביעה זו, ציין המומחה מטעם הנתבעים, כי לא מוכרת לו חובה לסובב אריחים באופן אקראי אלא רק לקחת אריחים ממספר אריזות וכי למיטב ידיעתו, החץ בגב האריחים קובע בדרך כלל את כיוון הריצוף.

לא מצאתי כי ניתן לאמץ את עמדת הנתבעת, כי הוראות התקן והוראה על גבי החשבונית מתייחסות לסיבוב כל אריח על צירו באופן אקראי וזאת כדי שלא ירוצפו באותו כיוון לפי החץ בגב האריח. על פניו הוראות התקן ביחס לערבוב, נועדו לבחינת טיב אריח בודד מכמה חבילות נפרדות כדי לבחון כי אין הבדלי גוון או פגמים בייצור. אין דינו של ערבוב כדין סיבוב.
לו רצה התקן להתייחס לחץ ולצורך בסיבוב אריח מסוים, היה מנחה כך במפורש. פועל יוצא מכל האמור לעיל, הוא שהיה על הנתבעת להבהיר, בעת המכירה במפורש, כי יש להיזהר באריחים אלו מפני ריצוף בכיוון החץ.

14. גם אם יש מקום לקבוע כי הרצף מטעם התובעים הת רשל באופן הריצוף, מצאתי כי בנסיבות העניין רשלנות זו לא מצטברת לאשם תורם של התובעים בכך שלא הפסיקו את העבודה ועל כן האשם התורם של התובעים צריך לעמוד באופן כולל על שיעור של 25 אחוזים.

יוער כי אכן בעת סיבוב האריחים על צירם, הדוגמה של הפס אינה בולטת לעין ויתכן כי אינה נראית כלל, אולם התובע בעדותו ציין כי גם סיבוב זה לא נראה לו יפה, ואילו התובעת העידה בהגינות כי כאשר שינו את הכיוון, זה פחות מפריע לה. עם זאת, לא ניתן להתע לם מעמדת התובע וגם לטעמי עיון בת/3, מלמד על דוגמה כללית השונה מהמוזמן על ידי התובעים ועל כן סיבוב האריחים אינו מאיין את רשלנות הנתבעת.

הנתבעת ניסתה לטעון כי מחזיקה כמות גדולה של אריחים מאותו סוג, אשר נמכרים ללא כל תלונות. טענה זו לא הוכחה ולא פורטה כלל בתצהיריה, אלא הוגנבה במסגרת חקירה חוזרת ללא ראיות לביסוסה. כמו כן נערכו נ יסיונות לצרף תצלומים שלא ברור היכן ומתי צולמו ולטעון כי לקוחות אחרים לא התלוננו על התקנת אותם אריחים. לא מצאתי כי טענות אלו מונעות הטלת חבות על הנתבעת.

מכל האמור לעיל, עולה כי הנתבעת הפרה חובות חוזיות ונזיקיות כלפי התובעים וחייבת לפצות אותם על הנזק שנגרם להם, בניכוי אשם תורם בשיעור 25 אחוזים.

שיעור הנזק
15. לא מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עבודות העולה על שיעור הנזק בחוות הדעת מטעמם, שעה שהמומחה מטעמם קבע פיצוי עבור 125 מ"ר, אינם זכאים לעתור לפיצוי גדול יותר. המומחה מטעם בית המשפט לא התייחס לשאלת הנזק והצדדים לא ביקשו שאלות הבהרה בעניין זה.

גם המומחה מטעם הנתבעים לא התייחס לשאלת הנזק ורק טען כי לו היה הרצף מניח את האריחים עם מישקים הקבועים בתקן, ניתן היה לשלוף את האריחים, לסובב אותם ולהתקינם מחדש באופן אקראי. המומחה מטעם הנתבעת לא העריך מה עלות עבודה סיזיפית מעין זו של סיבוב אריחים וממילא מצאתי כי גם סיבוב לא פותר את הבעיה ועל כן לא הוכח כי סיבוב אריחים יש בו כדי להקטין את הנזק.
חקירתו הנגדית של מומחה התובעים לא סתרה את ממצאיו ביחס לעלות עבודת פירוק והתקנת ריצוף חדש. המומחה נסמך על מחירון דקל והסביר כי בעבודות שיפוץ פרטיות, לא נהוג לרדת ממחירים אלו. השאלה מה הייתה עלות ההתקנה ששילמו התובעים, אינה מעלה ומורידה ביחס לשיעור הנזק ועל כן לא נסתרו ממצאי המומחה מטעם התובעים.

עם זאת מצאתי כי קשה לקבל את הערכתו לעלות פירוק ריהוט קיים והעברתו מחדר לחדר, אותו העריך המומחה ללא פירוט בסך של 10,000 ₪. כמו כן, לא מצאתי כי ניתן לאמץ את מסקנתו בדבר חובה לדיור חלופי של 5 ימים, שכן גם אם נדרש יום עבודה לתיקון הריצוף במטבח, ניתן למצוא דרך לצמצם את מספר הימים לדיור חלוף. על כן, מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי בגין דיור חלוף ופירוק רהיטים, בסך של 5,000 ₪ בגין פירוק הריהוט וסך של 2,500 ש"ח בגין דיור חלוף, המשקף פיצוי עבור יומיים. ערכים אלו הינם למועד פסק הדין.

לפיכך יש לאמץ את יתר ממצאי המומחה ביחס לעלויות פירוק הריצוף וריצוף מחדש סכום כולל של 48,262 ₪ כולל מע"מ כשיעורו היום ופיקוח הנדסי. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד חוות הדעת למועד פסק הדין מגיע לסך של 49,525 ₪.

התובעים דרשו בנוסף פיצוי בגין עגמת נפש ובנסיבות העניין בהם התרשמתי כי אכן התובעים חשו תחושות ממשיות של אי נוחות עקב הדוגמה שנוצרה על הריצוף. מתוך התחשבות בעובדה כי התובעים יכלו למנוע את עגמת הנפש במידה והיו מפסיקים לרצף, אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 5,000 ₪.

עולה כי הנזקים מגיעים לסך של 62,025 ₪. בניכוי אשם תורם של 25 אחוזים, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 46,520 ₪ נכון למועד פסק הדין .

אמנם בגין מחדל התובעים לא זומן המומחה מטעמם לשני דיונים, אולם גם הנתבעת לא דאגה לזימון עד מטעמה לדיון אחד ובמכלול נסיבות העניין, מצאתי כי על הנתבעת לשפות את התובעים במלוא הוצאותיהם. על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט, לרבות השבה של האגרות ושכר טרחת המומחה מטעמם והמומחה מטעם בית המשפט, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה והוצאה. בנוסף תישא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מיכאל בן זיקרי
נתבע: אמבט ליין בע"מ
שופט :
עורכי דין: