ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משרד התחבורה נגד אלי ריכשטט :


בפני כבוד ה שופטת עדי אייזדורפר

מבקשת
משרד התחבורה – מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז דרום (אזרחי)

נגד

משיב
אלי ריכשטט
ע"י ב"כ עו"ד זועבי היבא

החלטה

1. המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה כספית על סך 220,000 ₪ בצירוף תביעה לצו עשה.

יסודה של התביעה, בהליך של יבוא רכב, של המשיב ואשתו, כעולים חדשים, אשר ביקשו לייבא ארצה רכב מסוג לינקולן שנת ייצור 2003. לטענת המשיב נדרש לבצע שינוי בפנסי הרכב, פעל בהתאם והציג אישור על כך, אשר אינו מצוי בידיו.

על סמך האישור שניתן על ידי המבקשת, פעל להשלמת תהליך הרכישה והיבוא, ענה על כל הנדרש לצורך כך, ושילם את המיסים הנדרשים. בין היתר, בעת המכלת הרכב נדרש המשיב לחתום על תצהיר לפיו הרכב לא עבר שינוי מבנה, והמשיב, אשר הינו הדיוט בענייני מכניקה של רכבים, חתם על התצהיר כנדרש.

לאחר שהגיע הרכב ארצה סירבה המבקשת להתיר הכנסתו ארצה, מאחר והרכב עבר שינוי מבנה.

למרות ניסיונות המשיב להציג בפני המבקשת אישורים ביחס לשינוי המבני שעבר הרכב, ובדיקות שונות שעבר הרכב, לא אישרה המבקשת את הבדיקות, הרכב לא שוחרר, והוא מאוחסן כאבן שאין לה הופכין.

בכתב התביעה טוען המשיב כי רשלנות המבקשת, בעת שאישרה את יבוא הרכב, וגרמה ל משיב להסתמך על אישור זה, והעובדה שהמבקשת מעכבת את הרכב שלא כדין, היא שגרמה לנזק למשיב, אותו אמד בכתב התביעה, על סך של 220,000 ₪ .
בנוסף עתר המשיב ליתן צו עשה, לשחרר את הרכב, באופן מיידי.
2. בכתב ההגנה טענה המבקשת כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.
בנוסף, פירטה את טענות ההגנה אשר בפיה.
החלטה זו עניינה שאלת הסמכות העניינית.

לטענת המבקשת, מדובר למעשה בתביעה שמטרתה תקיפת החלטת רשות מינהלית מוסמכת , בדבר ביטול רישיון היבוא של הרכב נשוא התביעה, ועל כן נעדר בימ"ש זה סמכות לדון בה.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיב בחר להגיש את התביעה בכסות של תביעת נזיקין ככל הנראה נוכח השיהוי הכבד בו לוקה התביעה, שכן חלפו כ – 6 חודשים מאז המענה האחרון שניתן למשיב מטעם המבקשת, בהם לא נעשה דבר מצידו . מכל מקום, טרם שיפתחו שערי ביהמ"ש לדיון בתביעת הנזיקין שהגיש המשיב, עליו לפעול כנגד ההחלטה המינהלית בדבר ביטול רישיון יבוא הרכ ב, ולא ניתן לעקוף שלב הכרחי זה על ידי הגשת תביעת נזיקין.

3. לטענת המשיב, עסקינן בתביעה כספית מובהקת, ועל כן, בהתאם למבחן הסעד, מוסמך בימ"ש זה לדון בתובענה. אין נפקא מינה לשאלה האם מקור הזכות לפיצוי הינו בהחלטה מינהלית, ודי בכך שמדובר בתביעה לסעד כספי, המצוי בתחום סמכותו של בימ"ש זה.

עוד מציין המשיב כי גם אם יתעורר הצורך לדון אגב אורחא בשאלה הנוגעת להחלטת הרשות המינהלית, גם אז מוסמך לעש ות כן בימ"ש זה, בהתאם להוראות סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984.

דיון והכרעה
4. כתב התביעה מפרט אמנם את טענות המשיב באשר להתנהלות המבקשת. לטענת המשיב מדובר בהתנהלות רשלנית, המולידה בסיס לתביעה נזיקית - כספית.

אלא שעיון בכתב התביעה מוליד מסקנה חד משמעית, כי בבסיסו מונחת טענת המשיב לפיה נפל פגם בהחלטת המבקשת, לבטל את רישיון יבוא הרכב שניתן לו. החלטה זו הולידה את הצורך של המשיב להציג אישורים שונים ביחס לשינוי המבני שעבר הרכב ומצב , ואף הביאה לכך שנכון להיום, הרכב מאוחסן בנמל, ולא שוחרר לידי המשיב.

5. המשיב עצמו לא הסתפק בתביעת הסעד הכספי בלבד, ועתר ליתן צו עשה לשחרור הרכב. העתירה לצו זה מלמדת כי המשיב מלין על ההחלטה לבטל את רישיון היבוא, ומבקש להורות לשחרר את הרכב לידיו, בניגוד להחלטת המבקשת. זוהי הטענה המרכזית, והציר המרכזי סביבו נסבה תביעת המשיב. טענה זו, הנוגעת למעמדה ולסבירותה של ההחלטה לבטל את רישיון היבוא לרכב שיובא ע"י המשיב , כפי שניתנה על ידי רשות מינהלית במסגרת סמכותה, אינה מצויה בתחום סמכותו של בימ"ש זה.

המשיב אמנם פירט בכתב תביעתו את הנזקים הכספיים שנגרמו לו לטענתו, עקב התנהלותה הרשלנית של המבקשת, אולם הוא עצמו ציין כי בבסיס התנהלות זו נעוצה ההחלטה העיקרית בדבר ביטול רישיון היבוא לרכב. טענות המשיב מופנית כנגד התנהלות המבקשת לכל אורך הדרך, מתייחסות ותוקפות את החלטות המבקשת בעניין רישיון הרכב , ואופיין של טענות אלה הינו אופי מינהלי מובהק.

ויודגש, אין לראות בהכרעה ביחס לסבירות ההחלטה לבטל את רישיון היבוא של הרכב כהכרעה "אגב אורחא", כנטען על ידי המשיב. בחינת סבירותה של ההחלטה לבטל את רישיון הרכב היא המסד העיקרי של תביעת המשיב, והיא הבסיס לטענות המשיב, הן ביחס למתן צו עשה להורות על שחרור הרכב לידיו, והן באשר לזכאות המשיב לפיצוי, בגין התנהלות רשלנית נטענת מצד המבקשת.

ואכן כאמור, גם המשיב ראה בסעד זה כסעד מרכזי, לא הסתפק בהגשת תביעה כספית, וצירף סעד עצמאי – צו עשה לשחרור הרכב .

6. זו אף זו.
בשלב זה כאמור מצוי הרכב בנמל, ולא ניתן לשחררו.
המשיב הגיש תביעה כספית לפיצוי בגין נזקיו. אלא שנהיר הדבר, כי כל עוד מאוחסן הרכב בנמל, לא נתגבשו מלוא הנזקים. אין טעם ואין תועלת בדיון בסעד הכספי, טרם שתוכרע מעמדה וסבירותה של ההחלטה לבטל את ר ישיון היבוא של הרכב נשוא התביעה, וכך יוכרע גורל הרכב בפועל. אלא שהכרעה זו אינה מצויה בתחום סמכותו של בימ"ש זה (רע"א 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל (פסק דין מיום 19.1.17), רע" א 3354/08 המטה למען ארץ ישראל ע"ר ואח' נ' ניצב אהרון פרנקו משטרת ישראל ואח' (החלטה מיום 17.4.08)).

כאן יאמר, כי אין בהחלטה זו לקבוע כל קביעה ביחס לתביעת הפיצוי שהוגשה על ידי המשיב, ולסיכוייה, על כל "ראשי הנזק" המפורטים בה, ודאי בשים לב לטענות המבקשת בכתב הגנתה, ובין היתר, הטענה בדבר חובת המשיב לפעול להקטנת נזקו.
7. הנה כי כן, שעה שהרכיב המרכזי בכתב תביעתו של המשיב נוגע להחלטת הרשות המינהלית לבטל את רישיון יבוא הרכב שניתן למשיב, ואף הסעד הנתבע מתייחס לכך – עתירה למתן צו עשה להורות על שחרורו של הרכב, יש להורות על מחיקת התובענה דנן.

המשיב ישא בהוצאות המבקשת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משרד התחבורה
נתבע: אלי ריכשטט
שופט :
עורכי דין: