ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד עמנואל שלוש :


לפני כבוד ה רשמת נועה גרוסמן

מבקשת / נתבעת 2

מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ת"א עו"ד עבר הדני

נגד

משיבים

1. עמנואל שלוש – תובע
ע"י ב"כ עו"ד מויאל-מאור

2. עיריית הרצליה
ע"י ב"כ עו"ד הררי טויסטר ושות'

3. "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אגמון ושות'

החלטה

עניינה של הבקשה:

לפני בקשת המדינה, נתבעת 2 בתיק זה, להורות לתובע/המשיב 1 בבקשה זו, לשלם את סכום האגרה במלואה שאם לא כן תימחק התביעה.
לשיטת המדינה, האגרה בתיק הנוכחי לא שולמה כדין.
האגרה המקורית שולמה לפי המתכונת הקודמת של כתב התביעה אשר הוגש ביום 8.7.15.
התביעה המקורית הוגדרה כ"קניינית כספית", ועסקה במקרקעין שהיו בעבר בבעלות התובע ולגרסתו ניטלו ממנו ללא תמורה ע"י רשות מקומית לצורכי ציבור.
התובע (שייקרא להלן: "המשיב") גרס בכתב התביעה המקורי, כי עם השנים נזנחה המטרה הציבורית לשמה נלקחו ממנו ה מקרקעין ויעודם שונה ליעוד מגורים. אולם, המקרקעין לא הושבו לידי התובע למרות שהיה על הנתבעות או מי מהן, לעשות זאת עם שינוי המקרקעין למגורים. לפיכך דרש ה משיב עוד בכתב התביעה המקורי את השבת המקרקעין ו/או פסיקת פיצוים ריאליים לטובתו מכוח הוראות חוק התכנון והבנייה, סעיפים 195(2), 196(א).
המשיב שילם אגרה בגין תביעתו בסך של 1,152 ₪ משום שלשיטתו הואיל ומדובר בתביעה קניינית במהותה , חלה עליה הוראת התקנה 3(8) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: " תקנות האגרות")
ברם, ביום 29.12.16 הגיש המשיב כתב תביעה מתוקן. כתב התביעה הוגש אגב הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה שנענתה בחיוב בהחלטת כבוד השופט יהושע גייפמן מיום 16.10.16.
על פי כתב התביעה המתוקן, התביעה הוגדרה כתביעה "כספית, מתן חשבונות".
סכום התביעה הועמד על 4,300,000 ₪. העתירות בכתב התביעה התחדדו שכן הוברר כי בין לבין המקרקעין נמכרו לידי צד ג' ולא ניתן לבצע השבה בעין. העתירה המרכזית בתביעה המתוקנת הינה להורות לנתבעות לפצות את התובע/משיב בפיצוי המגלם את שווי המקרקעין במועד שינוי הייעוד ו/או במועד מכירת המקרקעין לפי הגבוה מבין השניים.

עמדת המבקשת:
הנתבעת 2 (שתיקרא להלן: "המבקשת") סוברת כי יש להורות למשיב לשלם את האגרה על מלוא סכום התביעה כנגזרת מן הסך של 4,300,000 ₪ אותם תבע ולא על בסיס תקנה 3(8) לתקנות האגרות, אשר לפי ייגבה סכום קבוע במקרה של תביעה העונה לדרישות התקנה שהיא : " תביעה בגין נטילת זכויות במקרקעין או שלילת זכויות הנאה במקרקעין, על פי סמכות לפי דין, או תביעה בגין נטילה שילטונית של זכויות במקרקעין, והכל למעט תביעה בנזיקין בגין אלה".

לחילופין, במידה ולא תשולם האגרה כנדרש טוענת המבקשת כי יש להחיל בעניינו את הוראות התקנה 100(4) לתסד"א תשמ"ד-1984 ולהורות על מחיקת התביעה בשל אי תשלום אגרה מספקת.

המבקשת סבורה, כי סכום האגרה בענייננו אמור להיגזר מתוך הסעד הכספי לו עתר המשיב בכתב התביעה המתוקן. שם, הגדיר ככספית את מהות הסעד הנדרש על ידו, וכפועל יוצא על האגרה להיגזר מסכום זה.
המבקשת ערה לכך שקיימות פסיקות שונות אולם לשיטתה כאן המשיב אינו עותר לדמי שימוש, אלא לסעד כספי מובהק ועל כן הגדרת אופי האגרה נגזר מכך.
המבקשת מוסיפה, כי כתב התביעה המתוקן מיום 29.12.16 דורש בנוסף לפיצוי המגלם את שווי המקרקעין במועד השינוי, סעד נוסף. המשיב דורש גם את הרווחים שהפיקו הנתבעות מהמקרקעין מאז שינויי הייעוד (ראו סעיפים 5, 32, 48 ו-61 לכתב התביעה המתוקן).
כלומר, כתב התביעה דורש גם סעד כספי וגם רווחים לכאוריים ואפילו תביעה למתן חשבונות.
המשיב מעלה בכתב התביעה המתוקן גם עילה נזיקית מכוח הוראות סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] והוא הפרת חובה חקוקה כמפורט בסעיף 58 לכתב התביעה.
על כן גורסת המבקשת, כי יש לחייבו בסכום האגרה המלא, על פי מהות הסעד וסכומו.

עמדת המשיב:
המשיב סבר, כי אין בסיס ושחר לבקשה. המשיב ציין כי כתב התביעה המתוקן הוגש בהתאם להוראות הדין ולפי הנחיית כבוד השופט גייפמן מיום 16.10.16 דרך מערכת נט המשפט. לא כפי שנטען ע"י המבקשת כאילו "הוגנב" כתב התביעה המתוקן במסווה של בקשה, על מנת להתחמק מתשלום אגרה מוגדלת.
עוד הוא טוען, כי אין שחר לעמדת המבקשת כי עליו לשלם אגרה לפי תקנה 6 לתקנות האגרות בגובה של 2.5% משווי כתב התביעה.
התביעה בענייננו אינה עוסקת בסכום קצוב אלא תביעה להשבת מקרקעין וכל שזו אינה אפשרית בשל התנהלות הנתבעות, תשלום בעין של שווין. דהיינו, יש לבחון את התביעה לפי העילה שהיא עילה קניינית במהותה ולא לפי הסעד.
עילת התביעה, לטענתו, מקורה בסעיף 30 לפקודת בניין ערים 1936 שעניינו מכירה מחדש של נכסים שנרכשו על פי תוכנית למטרות ציבוריות ושונה יעודם באופן המקנה לבעלים המקורי של הקרקע זכות קדימה לרוכשם מחדש.
לחילופין, מבוססת התביעה גם על סעיפים 195 ו- 196 לחוק התכנון והבנייה.
רק לאחר שהובהר למשיב היטב ע"י הנתבעות, כי אין באפשרותו לקבל את המקרקעין בחזרה, נאלץ המשיב להסיט את מרכז הכובד של תביעתו אל הסעד החלופי של שווי המקרקעין שנלקחו ממנו.
על כן הוא סבור, כי האגרה המשולמת צריכה להיקבע לפי תקנה 3(8) לתקנות האגרות, תביעה בגין נטילת זכויות במקרקעין כלומר לפי מבחן העילה ולא בשל תקנה 6 לתקנות האגרות לפי מבחן הסעד הכספי.

הכרעה:
האם מדובר בתביעה כספית שיש לשום אותה על פי הוראות התקנה 6 לתקנות האגרות, או שמא מדובר בתביעה שעילתה מושתתת על נטילת זכויות במקרקעין ולפיכך יש לשום אותה לפי הוראות תקנה 3(8) לתקנות האגרות ?
זוהי השאלה העומדת לדיון בהליך הנוכחי.

בבחינת ההלכות הנוהגות בסוגיה זו, נראה כי ההכרעה עומדת לימינו של המשיב.
הקובע לצורך תשלום האגרה המופחתת בנסיבות ענייננו, הינו מבחן העילה ולא מבחן הסעד.

לעניין סיווג האגרה לפי תקנה 3(8) אין כל חשיבות אם נטילת הזכויות נעשתה כדין אם לאו ודי בעצם קיומה של נטילה שלטונית על מנת להחיל את התקנה גם בנושא האגרה.
השוו בעניין זה :החלטתו של כבוד השופט חגי ברנר בת.א. 35429-05-12 (ת"א) שיף נ' רשות שדות התעופה, ניתנה ביום 19.4.13 (פורסמה בנבו).
גם שם הוגשה תביעה כספית בה ננקב סכום מהודק של 4,568,230 ₪ בגין נטילת מקרקעין.
כך נקבע בסעיפים 7 ו- 8 באותה החלטה:
"7. נקדים ונאמר כי כעולה מתוך לשונה הברורה והמפורשת של תקנה 3(8), המבחן החל לגביה הוא מבחן העילה ולא מבחן הסעד. משמע, גם אם מוגשת תביעה כספית הנוקבת בסכום תביעה מוגדר בגין נטילת מקרקעין (למשל, תביעה לתשלום פיצויים בגין הפקעה), אין בכך כדי לגרוע מתחולתה של תקנה 3(8) על תביעה כזו, והאגרה שתשולם בגינה היא אגרה מופחתת, ולא אגרה המחושבת לפי סכום התביעה. על כן, העובדה שבעניננו התובע נקב בסכום תביעתו, אינה מצדיקה היא כשלעצמה תשלום אגרה מלאה לפי תקנה 2(א) לתקנות האגרות.

8. לא מצאתי ממש בטענת הרשות כאילו עסקינן בתביעת נזיקין. טיעון זה נועד להחיל את החריג לתקנה 3(8), הקובע כי כאשר מדובר בתביעת נזיקין, תשולם אגרה רגילה אף אם מדובר בתביעה בגין נטילת זכויות במקרקעין. בעניינו, עסקינן בתביעה לתשלום דמי שימוש ראויים במקרקעין. תביעה כזו היא תביעה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, ואין לראות אותה כתביעת נזיקין, מה גם שהתובע לא הגדיר אותה כתביעה נזיקית ולא כלל בתוכה עילות נזיקיות".

לעניין התכלית העומדת בבסיס תקנה 3, ראו דברי בית המשפט העליון ברע"א 3899/04 מדינת ישראל נ' שמואל אבן זוהר פד"י ס"א 1 עמוד 301, שם בפסקה 23:

" 23. תכליתה הספציפית של תקנה 3(א) לתקנות האגרות היא להקל על מי שהופקע או נפגע רכושו, לצורכי ציבור או לטובת הציבור, לפי דין, בפנייתו לערכאות בתביעת פיצויים. הרעיון הוא כי רכוש הפרט נפגע למען הכלל ורצוי להקל על הפרט בפנייתו לערכאות בתביעת פיצויים. ההקלה מתבטאת בתשלום אגרה מופחתת ולא לפי גובה הפיצויים הנתבעים. זו תכליתה של התקנה (השוו: החלטת הרשמת אפעל גבאי מיום 18.9.94 בע"א 2227/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, חיפה נ' שאול פיכמן (לא פורסם); רע"א 9075/05 עזבון המנוחה לילי לוין ז"ל נ' עירית הרצליה ואח' (טרם פורסם)). להגשמת תכלית זו, אין מקום לצמצם את תחולת התקנה על תביעות פיצויים מקום שהזכות לפיצויים נתונה ואיננה שנויה במחלוקת. תקנה 3(א) ביקשה להקל ולפתוח את שערי בית המשפט למי שהופקע או נפגע רכושו לטובת הכלל. היא ביקשה לפתוח את שערי בית המשפט, ואחרי שאלה נפתחים, בית המשפט ידון לגופו של עניין הן בזכות לפיצויים והן בגובה הפיצויים. לא מצאתי עיגון מספיק בתכלית התקנה לצמצום שמבקשת המדינה להכניס בפרשנות ובתחולת התקנה. אכן, תכלית התקנה לא מצדיקה את צמצום תחולתה למקרים של זכות פיצויים נתונה ולא שנויה במחלוקת. התקנה מתחשבת במי שנפגע קניינו למען הכלל ופותחת לו את שערי בית המשפט, ולעניין זה, אין נפקא מינה, לטעמי, בין מי שזכותו לפיצויים מעוגנת בדין עצמו ונתונה בבירור ובין מי שזכותו לפיצויים מעוגנת במקור משפטי אחר ויש צורך לבסס אותה".

הדברים האמורים יפים גם לענייננו.

מתקין התקנות מצא לנכון להתקין תקנה מפורשת, שתכליתה להקל עם הנפגע מנטילת מקרקעין לצורכי ציבור בעת פנייתו לערכאות למיצוי זכויותיו.
שינוי הנסיבות, שגרם לכך שבענייננו המשיב אינו יכול עוד לקבל את הקרקע בעין, אלא פיצוי חלופי, אינו מפקיע את עילת התביעה.
המבחן הנכון בענייננו, הוא עדיין מבחן העילה וממנו נגזר תשלום האגרה.
אשר על כן אני קובעת, כי האגרה ששולם בתיק זה במתכונת הקודמת של כתב התביעה לפי הוראות תקנה 3(8) לתקנות האגרות, כוחה יפה גם לגבי המתכונת המתוקנת של כתב התביעה המתוקן מיום 29.12.16.

סיכום:
מן המקובץ לעיל נדחית הבקשה.
הוצאות הדיון בבקשה זו ייקבעו על פי התוצאות בתיק העיקרי.

ניתנה היום בשבתי כרשמת , כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: עמנואל שלוש
שופט :
עורכי דין: