ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עירית ירושלים נגד שולמית ראובינוף :

לפני כבוד הרשם הבכיר ניר נחשון

התובעת:

עירית ירושלים

-נגד-

הנתבעים:

1.שולמית ראובינוף
2.איל ראובינוף

פסק-דין

מבוא:

1. לפני תביעה כספית, על סך 15,336.81 ₪ במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בגין חוב ארנונה בגין נכס אשר שימש, בזמנים הרלוונטיים , למגורי הנתבעים- המצוי ברחוב לייב יפה 34 בירושלים, הידוע כנכס מס' זיהוי 30119-002-001-X027 המתנהל בחשבון עירייה מס' 6058093-014 (להלן: "הנכס") לתקופת חיוב מיום 22.8.11 ועד ליום 31.12.13.

2. נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

טענות התובעת בקצירת האומר:

3. הנתבעים אינם מכחישים החוב הנ"ל, אלא, שטוענים הם טענת קיזוז באשר לחוב ארנונה בגין נכס אחר המצוי ברחוב הסורג 2 בי רושלים שהצטבר בחשבון העירייה מס' 6058093-009 (להלן: "החוב האחר"). בגין החוב האחר התנהלו נגד הנתבעים הליכי הוצאה לפועל במסגרת תיק מס' 03-XX829-10-3 ובעקבות גביית החוב בשנת 2012 התיק נסגר. לטענת הנתבעים, החוב האחר נגבה שלא כדין באמצעות העברת כספים של הנתבעת 1 שנתקבלו ממכירת דירת הנתבעים על ידי כונס הנכסים, על אף שלא החזיקה בנכס האחר. טענת קיזוז זו מתייחסת אך לנתבעת 1 ועל כן, לנתבע 2 לא עומדת אף הטענה הנ"ל. דא עקא, כי הנתבעת 1 לא הגישה התנגדות לביצוע תובענה כדין במסגרת ההליך שהתנהל בהוצאה לפועל בעניין החוב האחר . כמו כן, לנתבעים היו הזדמנויות רבות להעלות טענותיהם אם כהשגה על דרישות התשלום שנשלחו אליהם בגין החוב בנכס האחר ואם על ידי הגשת התנגדות במסגרת תיק ההוצאה לפועל בנסיבות בהן, מכתבי התראה ודרישת תשלום נשלחו לנתבעים במהלך השנים 2007-2010. חרף זאת הנתבעים לא נקטו בהליכים כלשהם המוקנים להם על פי הדין.

טענות הנתבעים בקצירת האומר:

4. ביום 15.2.10 ניתן כנגד הנתבע 2 צו כינוס במסגרת הליכי פשיטת רגל וביום 29.12.10 ניתן כנגדו צו פשיטת רגל. ביום 28.3.2010 (כחודש וחצי לאחר צו הכינוס) הגישה התובעת נגד הנתבעים בלשכת ההוצאה לפועל תביעה בסדר דין מקוצר בגין החוב האחר - חוב בסך של 16,300 ₪ המתייחסת לשנים 2009-2006 (חיובים שלפני מתן צו הכינוס). בגין נכס לא למגורים (חשבון 6058093-009) ברחוב הסורג 2 בירושלים בו ניהל הנתבע 2 משרד עורכי דין. המשרד כלל מספר חדרים אשר הושכרו למספר שוכרים שונים ואולם, התביעה התייחסה לחדר אחד בלבד. הנתבעים לא התגונ נו כנגד תביעה זו.

5. ביום 21.4.2010 הגישה התובעת תביעת חוב לתיק הפש"ר אשר כללה גם את החוב האחר. במסגרת זו, כללה העיריה גם חובות ארנונה ליתר חדרי המשרד וביום 13.5.15 אושרה תביעת החוב. בתביעת החוב שהוגשה במסגרת הליך הפש"ר לא נאמר דבר לגבי הנתבעת 1 ובאסמכתא שצורפה לתביעת החוב התייחסה לנתבע 2 בלבד. ביום 26.11.12 שולם מלוא החוב בגין החוב האחר המיוחס לנתבע 1 בלבד, מכספי מכירת דירת מגורי הנתבעים שמחציתה שייכת אף לנתבעת 2. מספר ימים לאחר מכן, ביום 3.12.12 פנתה הנתבעת 1 באמצעות בא כוחה אל התובעת והבהירה , כי היא מעולם לא החזיקה בנכס נשוא החוב האחר ודרשה להשיב לה את כספה ומשהדבר לא נעשה טוענת הנתבעת 1 טענת קיזוז כנגד החוב בתיק זה.

6. בישיבת הוכחות שהתקיימה בתיק זה ביום 20.12.16 העידו הצדדים בפניי ושבו על טענותיהם.

7. בסיכומי הנתבעים נטען, כי התובעת העלתה שלוש טענות. האחת, מעשה בי דין, טענה שלשיטת הנתבעים נזנחה בשלב סיכומי התובעת. השני יה, כי לא קמה זכות קיזוז והשלישית, שלא הועלתה בערוץ המנהלי טענת "אינני מחזיק" וכי הרישום בפנקסי העירייה מהווה חזקה שבדין לזהות המחזיק בנכס. הנתבעים מצביעים על כך, כי ביקשו אסמכתאות לרישומה של הנתבעת 1 כמחזיקה בנכס ברחוב הסורג 2 ואולם, מלבד רישום הנתבעת 1 במחשבי העירייה כמחזיקה וחרף צו גילוי מסמכים שהוצא נגדה , התובעת לא סיפקה כל אסמכתא כגון הסכם שכירות או הודעה על שינוי מחזיקים הקושרת את הנתבעת 1 לנכס בגין החוב האחר. תחת זאת, העד מטעם התובעת, מר שלמה ביבי, סיפק תשובות מתחמקות שנועדו להסתיר את המסמכים מ הנתבעים. אשר לחזקה הקבועה בסעיף 318 לפקודת העיריות הרי שזו נסובה סביב שיעור החיוב ואינה מתייחסת כלל לזהות המחזיק. הנתבעים העלו עוד שורה של טענות הנוגעות להגנתה של הנתבעת 1 בקשר לחוב האחר.

דיון ומסקנות:

8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי טענות הצדדים בפניי ולאחר ששקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי.

8.1 המחלוקת הנעוצה בין הצדדים בתיק זה נסובה סביב טענת הנתבעים לפטור מתשלום חוב ארנונה בעניין של נכס מגורי הנתבעים בשל טענת קיזוז לתשלום חוב ארנונה שהנתבעת 1 שילמה לתובעת בגין נכס אחר , לטעמה, שלא כדין בנסיבות בהן כונס הנכסים שטיפל במכירת דירתם בעבר, שילם מתוך חלקה של הנתבעת 1 חוב ארנונה שנצבר בנכס נשוא הליך זה. דא עקא, כי עסקינן בחוב פסוק שנגבה כדין בהליך אחר, במסגרת ת יק הוצאה לפועל כאשר הנתבעים לא השיגו עליו בשום דרך הנתונה להם על פי הדין.

8.2 אפתח ואעיר, כי ניסיון הנתבעים לנהל הגנתם בתיק זה מקום בו היה עליהם לנהלו בתיק אחר - נועד לכישלון. מובהר בזאת, כי אין לקבל טענות הגנה שהיה על הנתבעים להעלותן בעניין אחר ובנ סיבות אחרות שאינן קשורות לתיק דכאן והפך לחלוט .

8.3 בהקשר זה תובהר המסגרת הנורמטיבית - מעשה בי דין בגין אי הגשת התנגדות בהליך דהתם. בתא (נצ') 48826-12-12, תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' מדיין חמדאן, נקבע, כי שעה שצד להליך לא הגיש התנגדות הדבר מהווה מעשה בי דין במובן של השתק/מניעות כלפי הצד שכנגד בהליך מאוחר יותר בזמן. כן, ראה ע"א 4294/07, (מחוזי חיפה):
"כידוע, על-פי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, שטר חוב ניתן לביצוע כמו פסק דין. בר"ע 87/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145, אומר השופט זוסמן (עמ' 148): אמור מעתה, שטר כמוהו כפסק-דין על-תנאי, והתנאי הוא שהחייב נמנע מהתנגד לביצועו, או שהתנגד אך ההתנגדות נדחתה. עוד נזכיר, כי מקום שבו ניתן פסק דין שהכריע במחלוקת שבין צדדים, שוב לא יזדקק בית המשפט לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם המבוססת על עילה זהה (ראה ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 562, 583). לתובע אומרים כי תביעתו נבלעה בפסק הדין הראשון ולנתבע כי פסק הדין מקים בפניו מחסום מלשוב ולהעלות לדיון את אותה עילה (ראה נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 6 (1991); רע"א 508/06 קאפח נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.5.2006). על-פי ההלכה, מעשה בית דין נוצר לא רק מקום שפסק הדין ניתן לגופם של דברים, לאחר שמיעת ראיות, אלא גם מקום שהתובע זכה בדינו מחמת היעדר הגנה (ראה זלצמן, שם, עמ' 304; ע"א 684/89 שותפות אליאזגי למסחר ותעשיה עזה נ' בנק הפועלים בע"מ סניף עזה (לא פורסם, ניתן ביום 31.12.1989). שילוב של כללים אלו מחייב את המסקנה, כי מקום שמושך שטר נמנע מלהגיש התנגדות לביצוע, יראו בשטר כפסק דין היוצר מעשה בית דין בין הצדדים ומקים מחסום מפני התדיינות נוספת באותו עניין. ב ע"א (תל-אביב-יפו) 1154/04 אימפורט בע"מ נ' ינלוביץ, פ"מ תשמ"ו(3) 485, מציין השופט לויט כי "לא ייתכן לאפשר למי שלא התנגד לביצוע שטר לטעון את התנגדותו, במסגרת תביעה שהוא מגיש להחזר הכספים ששילם במסגרת הליכי גבייה שהתנהלו נגדו, כדין, בהוצאה לפועל" (שם, עמ' 490). דברים דומים נקבעו גם בע"א (נצרת) 1320/04 צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ סניף עפולה עילית (לא פורסם, ניתן ביום 25.5.2005). החלטה אחרונה זו אושרה בבית המשפט העליון, ב רע"א 6498/04 (לא פורסם, ניתן ביום 23.2.2006), שם קובעת כבוד השופטת ארבל: משניתן פסק דין בהליך הראשון, הרי שקיים מעשה בית דין בין בעלי הדין, אף אם פסק הדין ניתן ללא בירור לגופו של עניין בהעדר הגנה".

8.4 טענת קיזוז לגבי חוב ארנונה - על פי ההלכה הפסוקה, אין להעלות טענת קיזוז, אלא אם קיימת הוראת חוק המכיר ה בכך, או קיים הסכם בין הצדדים, שהוא המקור לזכות זו (רע"א 6250/98, Nordland papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה ). זכות הקיזוז מעוגנת בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. כמו כן, על פי הפסיקה, ארנונה הינה חיוב בעל אופי של חוב מס שכן היא מוטלת על ידי הרשות המקומית על מנת לממן את פעילותה והינה בגדר חובה. כמו כן, על הנישום לשלם את חובו ללא קשר לתמורה המתקבלת בגינו שהינה עקיפה ( ע"א 9368/96, מלירסון נ' עיריית קרית ביאליק, פ"ד נה (1)). הואיל ואופי החיוב הינו חוב מס, הרי שאינו נכלל תחת הגדרת המונח "עיסקה", במובן סעיף 53 לחוק החוזים. משכך, חוב ארנונה אינו נושא לקיזוז ומתוקף היותו חוב מס במהותו, אין הוא בבחינת חוב רגיל ( ראה: בש"א 524/99 (מחוזי נצרת), מדינת ישראל נ' מועצה אזורית גליל תחתון, ת"א (שלום ירושלים) 709445/02, עיריית ירושלים נ' נאורם- לפיתוח ובנייה בע"מ). אומנם, על פי חוק קיזוז מיסים, התש"ם-1980, ניתן לערוך קיזוז חוב מס בחוב מס א חר, אך זאת רק בהתקיים תנאים מסוימים. במקרה דנן אין מדובר "בהחזר מס" על פי הגדרתו בחוק, מכיוון שהסכום שיש לקזזו לטענת הנתבעים, אינו "סכום שיש להחזירו או לחייב על פי חוק מס ואשר הגיע המועד להחזרתו או לתשלומו". יתרה מכך, על פי סעיף 2 (ב) לחוק נקבע, כי "חייב במס רשאי לעשות את הקיזוז על ידי שיציג בפני רשות המס הממונה על גביית חוב המס אישור בכתב מאת רשות המס החייבת בהחזר מס או פסק דין חלוט של בית משפט בדבר סכום ההחזר". יתרה מכך, טענת קיזוז, ככלל, הינה טענה המועלית מקום שמדובר בסכום קצוב פסוק ומוגמר, ומשכך אין הנתבעות בענייננו יכולות לחסות באצטלת טענת הקיזוז.

8.5 סעיף 318 לפקודת העיריות, קובע כדלקמן: "פנקסים הנחזים ככוללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו בלי כל ראיה אחרת – כראיה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומה ועל תוקפה". אכן, אין עניינה של הוראה זו בפנקס זה או אחר המכיל מידע אודות זהות המחזיק בנכס, הוא הוא הנושא שבמחלוקת במקרה דנן ( ע"א 8417/09 עיריית ירושלים נ' לוי (פורסם בנבו , 21.08.2012)). כאמור, במקרה דנן אין כל מחלוקת מצד הנתבעים ביחס לגובה חוב הארנונה , ולכן בנסיבות אלה, סעיף 318 לפקודת העיריות אינו רלוונטי להכרעה במקרה דנא.

9. סוף דבר- דין התביעה להתקבל. הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 15,335 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם-1980 מיום 28.5.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעים יישאו בהוצאות משפט בגין אגרות בית משפט וכן, נוכח היקף העבודה בתיק זה שכלל הגשת סיכומים בכתב הנני פוסק שכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עירית ירושלים
נתבע: שולמית ראובינוף
שופט :
עורכי דין: