ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Gebreaneya Kebrom נגד דרך חדשה שרותי שמירה :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' דבורה פינקלשטיין
נציג ציבור (מעסיקים) מר יגאל סעדיה
התובע
Gebreaneya Kebrom
ע"י ב"כ עו"ד אבי סרוסי
-
הנתבעות
1. דרך חדשה שרותי שמירה, ניקיון וכוח אדם בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אשר בן שמחון

2. קבוצת אשטרום בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד פפר ועו"ד לוי

פסק דין

הרקע וההליך
1. בתביעה שבפנינו עותר התובע, מבקש מקלט מאריתריאה, כנגד הנתבעות שהעסיקוהו כשומר לילה באתר בניה של הנתבעת 2 ("אשטרום") במשך 63 חודשים, מפברואר 2009 ועד סוף אפריל 2014 ("התקופה") עת פוטר לאלתר, משהועסק בתנאים מחפירים ובלתי חוקיים, 7 ל ילות בשבוע. סה"כ עתר התובע לסך 991,712.97 ₪.

הנתבעת 1 ("הנתבעת") טענה בהגנתה כי היא בלבד המעסיקה והתובע בתביעתו כנגד אשטרום מטעה את ביה"ד.
הוכחשו טענות התובע, תוך שנטען כי הוא טוען סתמית, טענות סרק וללא בסיס עובדתי וראיות ודין התביעה להדחות, וכי עבד אצלה סה"כ מ- 6.12 ועד 12.13.

אשטרום בהגנתה עתרה לדחיית התביעה, משמעולם לא היה עובד שלה, אינו מוכר לה וממילא לא פיטרה אותו, אין לה כל מידע בהתייחס לטענותיו וממילא אינה חייבת לו דבר.

2. התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופט ת. סילורה וההליך הועבר להוכחות.

התובע הגיש תצהיר ע"ר מטעמו וביקש לזמן את עובד הנתבעת מר שמואל כהן כעד מטעמו (בקשה שנעתרה, בהחלטה מ- 27.11.15) ואת נציג המל"ל (ובהחלטה דלעיל נקבע כי יוגשו מסמכים ואין נדרשת לכך עדות נציג המל"ל).

הנתבעת הגישה תצהירו של מר שמואל כהן, מנהל בה ("כהן").
אשטרום הגישה תצהירה של גב' קרן הרטמן, רכזת משאבי אנוש ויועצת משפטית פנימית ("הקרן").
ביום 14.7.16 נשמעו בפנינו התובע, כהן וקרן.
סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

ההכרעה

א. אין חולק כי התביעה אינה מפורטת דיה, ודווקא בתצהירו מפרט התובע עובדות שלא בא זכרן בתביעה.
כך למשל, מספר הוא אצל מי מהנתבעות עבד ובאלו תקופות, היכן (אתרים) עבד, מה נאמר לו, ע"י מי, מה היו תנאיו, נוכחות עובדים אחרים, סיכום שהשיג עם כהן באשר לתנאיו; כך , משנה הוא את השכר לתקופות שונות וכיוצ"ב.
אף לא נעלם מעינינו כי תצהירו נחתם, הגם ש"קשה" לדעת אם אכן הבין את האמור בו, או אם אכן הוא הכתיב האמור בתצהיר לבאי כוחו בעברית, ואף הבין את הכתוב (ודי אם נפנה לשורה 3 מהאמצע בסעיף 30; 2 שורות ראשונות בסעיף 20 וכיוצ"ב דוגמאות למכביר) – כשאם הכתיב לבאי כוחו כזכור, בעברית – ודאי לא נדרשו אלה להסביר לו את תוכן התצהיר, בטרם חתם עליו!

ונבהיר – אין הדבר קל בעינינו כלל ועיקר, שהרי בדיון נעזר התובע במתורגמן, כפ י שמתחייב ( אך חדל מלהסתייע בתרגום בהכנת תצהירו ולא ניתן היה להתרשם, חרף מענה (מעת לעת) בעברית – כי כל המופיע בתצהירו אמנם מובן לו במלואו, לעומקו!
מוצאים אנו להזכיר כי התצהיר של העד הוא, וחשיבות יש לכך שידע הוא (ולא בא כוחו) מה נטען ומובדות הנטענות מטעמו.

ב. מיהות הנתבעות ותקופת העבודה

טוען התובע כי הועסק ע"י הנתבעת מפברואר 2009 ועד סוף אפריל 2014 וע"י אשטרום מאוקטובר 2009 ועד סוף אפריל 2014, כי עבד כשומר לילה תחילה באתר בנייה בשכונת גילה בירושלים, 8 חודשים והחל מאוקטובר 2009 באתר בנייה של אשטרום ברח' דברי חיים בירושלים (מס' 24, 26, 28, 30 , 32, 34, 36), בניינים שהוקמו אחד אחרי השני ( "האתר"). בעת שהועסק באתר הוסדרה עבודתו ע"י עובדי אשטרום והשתמש במתקניה (המבנה הארעי "בו נכחתי", השירותים וכו') במהלך עבודתו אצל אשטרום , באמצעות הנתבעת , שעובדיה קיבלו פניו בתחילת כל משמרת וסיומה עם הגעתם לאתר.
עובדי אשטרום היו מתדרכים אותו בתחילת כל משמרת, היכן עליו לשמור, באיזה בניין והיה משתמש במתקניה.
באתר "תמיד נאמר לי כי אני עובד עבור אשטרום'". אשטרום לא פיקחה על תנאי העסקתו אף שהיתה "מודעת לקיומי", בניגוד לטענתה בהגנתה. נאסר עליו לעזוב האתר ונציגיה דאגו לו למזון בנוסף היו שומרים נוספים, מפטרלים מדי פעם עם רכב.

בפברואר 2009 עת החלה העסקתו, סיכם עמו נציג הנתבעת, כהן, את שכרו (3,600 ₪). בשלהי אפריל 2014 סיימה אשטרום את פרויקט הבנייה, כהן הודיע כי לא יזדקק לשירותיו וכי ממחר יאלץ להתפנות מהאתר והגם ששאל (כך בתצהירו) , לא הוצעה לו כל עבודה אחרת.

בתביעתו לא פרט התובע העובדות שצויינו בתצהירו (כמפורט לעיל) אלא שהועסק ע"י הנתבעות בתקופה באתר בניה של אשטרום (לא צוין היכן), הגם שאשטרום העסיקה אותו באמצעות הנתבעת, חבה היא משעבד בחצריה, מעסיקות במשותף, משההתקשרות ביניהן נועדה להתחמק מחובותיה (של אשטרום), כמזמין מול הקבלן.
אשטרום לא פיקחה ולא וידאה כי הנתבעת פעלה כדין לפי חוקי המגן במשפט העבודה ולפיכך, חבות שתיהן, מכח החוק להגדרת אכיפה התשע"ב – 2011 וכך, עפ"י חוק קבלני כ"א, משהועסק ע"י אשטרום מעל 9 חודשים.

כהן בתצהירו טען כי הנתבעת, והיא בלבד, היתה מעסיקתו של התובע, שנתן שירותי שמירה במספר אתרים בירושלים, עד שבחר לנתק יחסי העבודה עם הנתבעת, מרצונו, כשניתק יחסיו עמה ב- 12/2013 ולא השיב לניסיונותיה להחזירו לעבודה, כשעבודתו אצלה החלה ב- 6/2012. משהציעה לתובע לעבור לאתר אחר בו הועסקה הנתבעת – סרב התובע בטענה כי רחוק הוא לו וסיים עבודתו בנתבעת ללא התראה/הודעה ופשוט לא התייצב לעבודתו.

קרן בתצהירה טענה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לאשטרום, שאינה מכירה התובע, לא העסיקה אותו ולא פיטרה אותו מעולם, לא ידוע לה כי עבד בחצריה, בין כעובד הנתבעת ובין בדרך אחרת והנתבעת בלבד היתה מעסיקתו, כהצהרתה.
אשטרום נעזרת בנותני שירותים רבים המשמשים כשירותים אותנטיים.
במסגרת הסכמי התקשרות התקשרה עם נותני שירות לאבטחה ושמירה ואינה מפקחת על מי מעובדיהם, ואין מדובר בליבת עסקיה, אלא במיקור חוץ אותנטי לחלוטין.
אשטרום משלמת לקבלן הביצוע סכום לפרוייקט ולא לפי עובד. אין לה כל ידיעה לגבי זהות התובע, האם הוצב או לא באתר, מעולם לא העסיקה אותו וממילא, לא סיימה עמו יחסי העבודה. אשטרום אינה מעסיקה עו"ז.
מדובר ב"מסע דייג" בלבד. אין ולא היו לאשטרום (ו/או לחברות הבת) אתרים בשכונת גילה בירושלים.
כך, סיימה התקשרותה עם הנתבעת בתחילת מרץ 2012 ומשנסתיימה ההתחשבנות לפברואר 2012.

בחקירתו הנגדית של התובע הובהר כי לפני העבודה ובמהלכה שוחח רק עם כהן, וכי בשונה מתצהירו, מח ודש שני 2009 ועד 2014 עבד כל הזמן ורק ב"דברי חיים".
הדגשנו "בשונֶה" מתצהירו – שהרי לפי תצהירו (שכאמור, אף הוא "גרסה חדשה לנטען בתביעה) טען כי עבד 8 חודשים בשכונת גילה ורק מאוקטובר 2009 בדברי חיים.

כהן, עובד הנתבעת צרף לתצהירו טופס הודעה לעובד, טופס הנושא את שם הנתבעת כמעסיקה. בתצהירו טען כי הנתבעת סיפקה שירותי שמירה במספר אתרי בניה בירושלים.
אלא שהתובע לא השכיל לאשש טענותיו ביחס לעבודתו בנתבעת/באשטרום – כל שנשאל כהן הוא מהו האתר שהוצע לתובע מש הסתיימה עבודת הנתבעת באתר הבנייה והוא משיב "רוממה".
דא עקא, לא נשאל כלל מהו האתר בו הסתיימה העבודה, מחד ומאידך, משעומת עם טענת התובע כי עבד ב "דברי חיים" ("האתר") – השיב כי אינו מכיר את האתר!!
מנגד, אישר כהן (את מה שנטען מלכתחילה ע"י הנתבעות) כי הנתבעת נתנה שירותי שמירה לאשטרום, ב- 2-3 אתרים בירושלים, בתקופה יוני 2012 – דצמבר 2013, כולל ברוממה וכי ממרץ 2012 הנתבעת לא התקשרה עם אשטרום, אלא "בטחון אזרחי" סיפקה שירותי אבטחה לאשטרום (עפ"י חוזה עמה) והנתבעת שימשה ל "בטחון אזרחי" קבלן משנה.
עוד הבהיר כי במרץ 2012 הסתיימה ההתקשרות שבין הנתבעות, כשהעסקת התובע (ע"י הנתבעת) החלה ביוני 2012 והסתיימה בדצמבר 2013.
לזכרונו עבד התובע באתר חרדי ברוממה, אתר של אשטרום. הצבתו של התובע נעשתה מול "בטחון אזרחי", ללא כל קשר לאשטרום.
קרן, הגם שהוצגה לה שאלה (תוך טיעון עובדתי שאינו נכון, ראה עמ' 21 שורה 6) הבהירה כי מדובר במרץ 20 12.
עוד הבהירה כי אינה יודעת אתרים או התקשרות מול בטחון אזרחי.
התייחסה אך לכך שלאשטרום לא היה אתר בשכונת גילה (כטענת התובע בתצהירו), אך לא ידעה לאשש או להכחיש קיום אתר ברוממה, או ב"דבר חיים" והבהירה כי לאשטרום לא היה אתר ברוממה.
לא התייחסה לחברות הבת של אשטרום, משרק אשטרום היא הנתבעת. לעו בדה שנטענה בפני ה (אגב, עובדה שלא הוּכחה ומעולם לא נטענה) – השיבה כי למקום הנטען בשאלה – אשטרום לא בנתה. מעולם לא היתה כתובת של אשטרום בדבר חיים, אינה אחראית לרישומים של בזק 144.

לא נוכל שלא להבהיר כבר עתה כי התובע חדל מהוכחת טענותיו.
בתביעתו מתמקד הוא בטיעונים תוך ציון סכומים כאלה ואחרים – אך טיעוני העובדה שלו חסרים , תוך שאינו מפרט עובדות מהותיות ורלוונטיות!
גם אגב ניסיונו "לטייב" גרסתו ע"י תוספות ושינויים בתצהירו – לא "טרח" בכך יותר מדי ולא הכביר בטיעוני עובדה – ודאי לא בראיות.
לא נמָנע מלהזכיר כי בדיון המוקדם הודיע התובע כי יעידו מטעמו עוד 2 עדים – אלא שלא הציג עדות חיצונית כלשהי! ואין יכול הוא "לרחוץ בנקיון כפיו", אך בכך שביקש להעיד את כהן כעד מטעמו (שהגיש כאמור תצהירו מטעם הנתבעת), אלא משלא הגיש איזשהי ראייה להוכיח הבסיס העובדתי לתביעתו ; אין המדובר רק ב"מסמך" שטוען התובע כי לא קיבל – שהרי, לטענתו הועסק יותר מ- 5 שנים אצל הנתבעות , ובהכרח פגש, לשיטתו, עשרות אנשים שיכלו להעיד על עובדות כאלה או אחרות, להוכחת תשתית עובדתית נטענת, כבתביעה.

לא שוכנענו כלל וכלל כי התובע הועסק בתקופה שטען לה או באתרים שטען להם, או שהועסק ע"י הנתבעת או ע"י הנתבעת אצל אשטרום או הועסק ע"י הנתבעות, או מתי כך, או באיזה אתר וכו' וכו'.

ודאי לא הוכיח עובדה כלשהי לתקופת העבודה שטען לה וממילא, אף לא לאופן בו נסתיימו יחסי העבודה.

מסקנתנו מכל אלה – תקופת העבודה היחידה שהוכחה לנו ובה שוכנענו היא כטענת הנתבעת, בה הו עסק ע"י הנתבעת, כשלא הוכח כי מדובר באשטרום כמשתמש וממילא, לא הוכח כי התובע פוטר על ידה.

בהקשר לסיום יחסי העבודה, מעניין לציין כי גם כאן לא נותן התובע גרסת עובדה ברורה, שהרי אף שטען כי כהן אמר לו שהפרוייקט של אשטרום הסתיים והגם ששאל את כהן אם יוכל לעבור לפרוייקט אחר – כהן לא הציע לו פרוייקט אחר.
אלא שכהן טען הפוך מכך בתצהירו ולא הוצגה לו כל שאלה בעניין, הגם שעולה מגרסתו כי שונה היא לחלוטין מגרסת התובע. ממילא, משהנטל על התובע ומשלא הוכיח עובדה כלשהי בהקשר זה (ולא שכנע בעובדה כלשהי שטען לה) – ממילא לא הוכח כי פוטר, כי פוטר ע"י הנתבעת (ודאי לא ע"י אשטרום) או כי פוטר בהקשר הנטען או בעיתוי הנטען , ודאי לא תקופת העסקתו, המעסיק, מיקום עבודתו וכיוצ"ב.

לאור האמור – תקופת העבודה שהו ּכחה בה הועסק התובע ע"י הנתבעת היא התקופה 6/2012 – 12/2013 (18 חודש) , כשסיים יחסי העבודה נעשה ע"י התובע, ביזמתו , עת חדל לעבוד.

בהתאם, נדחית תביעתו ברכיב פ"פ (84,623.76 ₪ "ולצרכי אגרה" 42,000 ₪), חלף הודעה מוקדמת (16,137.76 ₪) ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין (48,413.28 ₪ ולצרכי אגרה 5,000 ₪).

משעתר התובע לחלופין להפרשות לפי צו ההרחבה הפנסיוני תבחן להלן הזכאות.

ג. שעות העבודה והשכר
טען התובע בתביעתו כי עבד 7 לילות בשבוע, א-ה מ- 16:30 ועד 06:30 וביום ו' מ- 12:00 עד יום א' ב- 06:30, כי שכרו יחד עם ש"נ צריך היה לעמוד ע"ס 16,137 ₪, בעוד ששולם לו סך 3,600 ₪ בלבד.
בהתאם לחישוב "שערך התובע" (כך במקור) זכאי הוא להפרשי שכר בסך 801,096.74 ₪, בצירוף פיצויי הלנה.
כבר עתה יש לציין כי התובע לא מצרף איזשהו חישוב לתביעתו והגם שסכומים לעולם מוכחשים, כמדומה בתביעה דנ א, בסכום שהוא אכן "אימתני" (כטענת התובע בס' 23 לתביעתו) – אין להבין כיצד חושב...

ובהקשר זה – אם טען התובע בתביעתו כי הוא ערך את החישוב (ס' 22 לתביעתו) וכשאין בפנינו כיצד כך חישב ומהן ידיעותיו להוראות הדין (או מהם נתוני העובדה שחישב) – שבעתיים אין להבין התנגדותו בעת חקירתו הנגדית (עמ' 5, שורה 26)!
כך גם, בתצהירו טען (ס' 19) בהתייח ס לשעות "מה שאינו מסתדר מבחינה חשבונית פשוטה!" (טענה לא מובנית מול התנגדות דלעיל) ומנגד, ניתן – לכאורה – להבין שטבלת החישוב שצרף לתצהירו נערכה ע"י ב"כ (סיפא ס' 20, הגם שלא כך צוין במפורש).
כך אין להבין טבלאות החישוב שצורפו לתצהירו, ולו "רק" משסכומיהן אינם מתאימים לסכומים שנטענו בתביעה!

מנגד, לא נסתרה גרסת הנתבעת ואף לא הפרטים שבהודעה לעובד (ב' לתצהיר כהן).
הנתבעת טענה כי בתקופה הנדונה עבד התובע 5 י"ע בשבוע מ- 22:00 ועד 06:00 (ההודעה לעובד), כשבתצהיר כהן צויין 20:00 – 06:30 (ס' 12, ס' 22 א') וכי התובע לא עבד בימי ו', שבתות וחגים ו/או ש"נ, כשכהן או סייר אחר היה נמצא ב אתרים מ- 17:00 ועד 22:00 (עת התובע החל בעבודתו).
בעדותו עומת עם פער זה בין השעה בה סיים עבודתו (תוך שמָחה על הלשון שבשאלה) והבהיר כי גרסתו אמת וכי התובע היה הולך לפעמים בין 06:00 ל- 06:30.
לא בכדי עומת מחד עם הרישומים בתלושי השכר בדבר 180 שעות ו- 26 ימים בכל התלושים.
כשעומת עם כך שבעבודת לילה ש"נ מחושבות לאחר 7 שעות – הוא משיב שזה היה ההסכם.
ומנגד, הבהיר כי הנתבעת נדרשה לשומר לילה ע"מ לשמור על המחסן, כשלאחר סיום העבודה באתר, הסייר/הפקח היה יושב עד שהשומר יגיע.

מסקנותינו מכל אלה: תלושי השכר אינם משקפים את שעות וימי העבודה בפועל. ומנגד, הוכח בפנינו כי עבד במשרה קבועה, כטענת הנתבעת.
אין חולק כי הנתבעת מחוייבת היתה ברישום שעות העבודה, כמתחייב מתיקון 24 לחוק ומנגד, תלושי השכר אמורים היו לשקף את ימי ושעות העבודה במדויק.
עולה עם זאת מנספח ב' לכהן כי התובע קיבל שכר חודשי למשרה מלאה ולפיה יעבוד 5 י"ע, 8 שעות כל לילה, ובהתאם, לא השתנה שכרו מדי חודש ושולם בסכום מסוים קבוע מדי חודש. למען הדיוק יש להזכיר כי שכרו היה 4,200 ₪ מיוני ועד ספטמבר 2012, כשמאוקטובר השתכר 4,300 ₪ עד כולל דצמבר 2013.

אין לשכוח כי התובע לא מוכיח העובדות שטען להן – כשנקל היה להוכיח ימי ושעות עבודתו בפועל בתקופה כטענתו (ולו כטענת הנתבעת) באמצעות עד/ים מהאתרים וכיוצ"ב – ובכך ח דל.

ומנגד, על הנתבעת החובה כאמור, כשלכך יש להוסיף כי אין חולק כי עפ"י הדין, ב"עבודת לילה", החל מהשעה ה- 8 עסקינן בש"נ.
גם העובדה כי כך "סוכם" עם התובע – כשלעצמה – אין בה לשנות, שהרי עסקינן בחובות עפ"י דין, ודאי כך, כשעסקינן בשכר מינימום (כמצוין בהודעה לעובד).
בנסיבות אלה, משאין חולק כי הסכום הנקוב בתלושי השכר (4,200 ₪; 4,300 ₪ כמפורט לעיל) עונה על דרישות חוק שכר מינימום (מיוני שולם 4,200 ₪, כששכר מינימום עמד על 4,100 ₪ והחל מאוקטובר שכר מינימום עמד על 4,300 ₪), כפי שפורט בתלושי השכר (וכפי שצוין בהודעה כשכר ברוטו), הרי על פניו, לכאורה בחלק מהתקופה קיבל כדי מלוא השכר המגיע לו.
זהו המקום להוסיף: בתביעתו טען התובע כי קיבל שכר במזומן בסך 3,600 ₪, טענה עליה חזר בתצהירו.
דא עקא, בעדותו, באחת טען כי תמיד נתנו לו (בלא שציין מי) הכסף בידיים תמיד 3,600 ₪ בחודש (עמ' 8). מאידך, (בעמ' 9) טען כי כל הזמן קיבל 3,000 ₪ ושוב טען שקיבל בחודש 3,600 ₪ (עמ' 10).
בהקשר זה נציין כי טועה התובע בסיכומיו, שהרי עפ"י ההודעה, ולמעשה אף עפ"י גרסת התובע – סוכם על תשלום חודשי וממילא, אין משמעות לימי העבודה בחודש בו 30 יום או 31 יום – שהרי כל עובד חודשי בחודשים כאמור, כולל בחודש פברואר (בו יש 28 או 29 יום) או בחודש בו חגי תשרי / פסח וכיוצ"ב – גם בהם השכר החודשי הינו קבוע ואינו משתנה! (עמ' 1 לסיכומיו באות "א"; ואינננו מתייחסים לטעות סופר בשורה האחרונה, בשימוש במילה "תובע" במקום "כהן").

עוד נבהיר – בהקשר זה, אין שחר לטענה כי התלושים לא מהימנים, או ההודעה לא מהימנה – שהרי כהן לא נשאל על ההודעה כלל ובאשר לתלושים, לא ערך אותם אך אין בכך להוכיח העדר מהימנותם, שהרי עורך התלושים (בדר"כ מנ"ח, לשכת שרות וכיוצ"ב) מקבל כדבר שבשגרה נתונים ממעסיק ומַציבם בתוכנת שכר ; אין הוא יודע, כדבר שבשגרה, על עבודת עובד זה או אחר; מנגד, אין חולק כי התלושים צורפו עוד להגנת הנתבעת ורק ההודעה צורפה אך לתצהיר כהן (ולא להגנת הנתבעת), אך התובע לא השלים ח.ר. בהתייחס אליה, כשחזר ב ח.נ. על טענתו כי לא קיבל תלושים.
אכן, עולות תהיות-מה ביחס לפער בין שכר המינימום ב- 4 ח' ראשונים ובין השכר בתלוש (בשיעור 100 ₪), אלא שבכך, אין כדי להצביע על מהימנות, ודאי כשלא הוצגה לכהן ולו שאלה אחת ביחס להודעה!
ובאשר לתלושים – כמי שעיסוקו כ"סייר" , "קשה" שלא להבין שאינו עורך תלושי שכר ואינו מסבירם... (אגב, לא טען כי "ששון" הוא רו"ח אלא מנה"ח).

משקבענו לעיל כי התובע לא הוכיח את שעות העבודה, כטענתו, ומשלא שוכנענו כי אכן עבד 7 לילות בשבוע וש"נ כטענתו ובהנתן, שאין בפנינו דוחות נוכחות כמתחייב (ודאי לאור טענת כהן כי "יש לנו דוחות איני יודע אם הוגשו") ומנגד, ברור כי בתלושים מופיע אך "רישום סכמטי" של ימים ושעות עבודה, בהתייחס לכך כי 2 הצדדים הוכיחו וטענו כי סוכם כי התובע יקבל שכר חודשי ובשים לב גם לכך שהתובע לא הוכיח כי אכן קיבל שכר כאמור (3,600 ₪) [ודאי כך, כשהוא טוען לתקופת עבודה של יותר מ- 5 שנים, וניתן להניח כי יש יותר מראיה אחת לכך במהלך התקופה (ולו זו שהוכחה בפנינו)]; לאחר ששקלנו כל אלה – עפ"י הדין אין חולק כי בגין השעה השמינית (1 שעה או 1.5 שעה, בהנתן כי בהגנה צויין כי עבד עד 06:30) – זכאי התובע לתשלום בגין ש"נ. בהעדר איזשהי אינדיקציה בהודעה או בתלושי השכר לתשלום ש"נ בגין פרק זמן זה, חישבנו אנו את הזכאות העולה מכך (ובלא ש"בודדנו" ימי עבודה בפועל/ימי חג וכיוצ"ב) ל- 4 חדשים ראשונים: 5 י"ע X 4.22 שבועות X 4 חודשים X 1.5 שעה X 25% משכר מינימום לשעה (22.04 ₪) (משבגין השעה/וחצי עצמן קיבל תשלום כאמור) וסה"כ 697.57 ₪ ; ביחס לתקופה מאוקטובר 2012 ועד דצמבר 2013 (15 חודש) – סך של 2,744.06 ₪ וסה"כ לכל תקופת העבודה בה שוכנענו 3,441.63 ₪.

בהקשר זה נזכיר כי לא הכרענו באמור עפ"י "ההגיון", אלא עפ"י הראיות שהובאוׁ (או לא הובאו) בפנינו ועפ"י מה ששוכנענו. ונבהיר: ולוּ לכאורה , סתר התובע בעדותו גרסתו שלו ביחס לעבודתו הרצופה בסופ"ש. מנגד, אם עבד כטענתו בנתבעות במשך יותר מ- 5 שנים, הכיצד לא פנה במהלך תקופה כה ארוכה וביקש כי שכרו ישקף הקף כה גדול של עבודה.
אין דברינו נאמרים בעלמא (או רק בהתייחס לנפח תביעתו) אלא, התובע מצוי היה בין עובדים שונים, זרים כישראלים – ודאי לאורך תקופה כאמור , כשנדרש כך או כך להשתכרותו, וכשאין מחלוקת בין הצדדים כי עבד שעות קבועות (הגם חלוקים הם על היקפן), וכשבכל התקופה אין בפנינו ולוּ עדות כלשהי לתימוכין לטענות העובדה שטען להן.

בהקשר זה ראוי להזכיר כי בדיון המוקדם הזמין ב"כ הנתבעת את ב"כ התובע למשרדו לעיין בדוחות הנוכחות ולצלם כל שיחפוץ – אין בפנינו כי התובע "מימש" אפשרות זו וממילא, אין לנו אלא להניח כי עסקינן בראייה שלא הציג בפנינו, משאינה נוחה לו, שאחרת, ודאי היתה מוצגת בפנינו, כשברי כי הנטל עליו להוכיח טענותיו, וכי הנתבעות אינן נדרשות אלא להפריך ראיותיו (ובהעדרן, לא הוכח כאמור מטעמן). בהקשר זה דומה כי ברורות תשובות כהן בח.נ. .
עוד ראוי להזכיר כי בדיון הקד"מ ניתן צו למל"ל ובפועל, הוגש אך אישור המל"ל במענה למכתב ב"כ התובע ולפיו, התובע כעו"ז, אינו מזוהה במל"ל, תוך שהוצע לפנות לשלטונות מס הכנסה – אך כזאת לא בוצע גם לא בפנייה לנתבעת!

הנה כי כן – משלא הוכיח התובע טענותיו לשעות עבודתו ולא לשכרו – ובהעדר ראייה לשלילת טענות הנתבעת – קבענו כאמור זכאות התובע לשעה וחצי נוספת בשעות לילה, בלבד.

ד. חופשה, הבראה
עותר התובע בתביעתו "בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון" לפדיון 63 ימי חופשה (כך במקור! ס' 35) ולסך של 42,311.88 ₪.

בהבראה עתר ל- 26.7 ימי הבראה שלא שולמו כל תקופת עבודתו ובסך 12,232.36 ₪.

נציין כי גם ברכיבים אלה אין לדעת כיצד חושבו ומהו ערך יום חופשה/הבראה [כך לדוגמא עולה כי יום חופשה חושב לפי 671.62 ויום הבראה לפי 458.14 ₪ – ערכים שאינם תואמים את השכר הנכון לתובע, לטענתו, או לערך יום הבראה ולו ּ כיום, ולו ּ במגזר הציבורי! ]

הנתבעת הכחישה הנטען, תוך שהפנתה לכך כי שילמה לתובע פדיון חופשה בתלושי אוגוסט-ספטמבר 2013 ו-11 ימי הבראה (במקום 6 שזכאי להם).
בעדויות הצדדים לא "הוספו" נתונים ברורים.
כך לדוגמא, הבהיר כהן שאינו מבין בהנה"ח (כמענה לשאלה מדוע אין צבירת חופשה בתלושים), אך יודע שחופשה והבראה שולמו עפ"י החוק, כי באוגוסט וספטמבר (כשאלה שהוצגה לו) קיבל 4 ימי חופשה תמורת חופשה שמגיעה לעובד, לא יודע מדוע יום חופשה שולם 200 ₪, קיזזו 2 , כדי שמ"ה לא יוריד לו הרבה.
כשנדרש לראייה לתשלומים בפועל – השיב שהוא מצהיר אמת וכי התשלומים היו במזומן, במעטפה.

חישובינו מעלים כי שכר מינימום 4,300 ₪ (החל מ- 10.2012) ששולם למשרה מלאה, מביא לשכר שעה של 23.12 ₪. בהתאם, אין כל "פגם" או טעות בתשלום 200 ₪ ליום חופשה.
מנגד, אין חולק כי בתלושי השכר לא נערך רישום ברכיב החופשה, כמתחייב בחוק (לא צבירה, לא ניצול ולא יתרה). נציין כי בתלושי אוגוסט 2013 וספטמבר שולם סה"כ בגין 8 ימי חופשה (1,600 ₪) תוך רישום ניצול ויתרה שלילית (4-;8- בהתאמה) וללא יתרה קודמת באוגוסט וללא צבירה בהם וכך עד כולל 12.2013; באשר להבראה בחודשים נובמבר-דצמבר 2013 שולם בכ"א מהם בגין 2 ימי הבראה וסה"כ 1,496 ₪.

אין חולק כי השכר שולם לתובע במזומן. בשונה מכל תקופת ההעסקה – בהקשר זה הנטל על הנתבעת להוכיח כי התובע קיבל – במזומן – סכום נוסף לשכרו (מעבר לטענתו, שקיבל כל חודש 3,600 ₪ ומעבר לטענתה כי שילמה כעולה מהתלושים). עוד נזכיר כי טענת הנתבעת ב יחס להבראה על שתי פניה (הן ששילמה 11 יום והן שהיה זכאי רק ל- 6 ימים) – שהרי שולמו סה"כ 4 ימי הבראה ולתקופת העבודה שקבענו, 19 חודש, זכאי היה התובע ל- 5 + 3.5 ימי הבראה.
עוד נזכיר כי הנתבעת טענה כי שולמו ימי חופשה כנגד הזכאות להפרשה לפנסיה.

מעבר לדברינו להלן ברכיב הפנסיה – ברי כי אין בפנינו ראיה כלשהי לתשלום החופשה ולשיעור הזכאות שנטען כי שולם וכך אף ביחס להבראה.

משכך, זכאי התובע ל- 15 ימי חופשה לתקופת העבודה (בהנתן כי מדובר ב- 5 י"ע בשבוע) X 200 ₪ וסה"כ 3,000 ₪ ול- 8.5 ימי הבראה X 374 ₪ וסה"כ 3,179 ₪ [נציין ולמעלה מן הצורך , כי אין שחר על פניו לטענה בדבר תחולת צו הרחבה בענף הנקיון].

ה. חגים
בתביעתו טען התובע ל-9 ימי חג לכל שנת העסקה, סה"כ 47.19 ימי חג בסך 31,733.91 ₪.
ברכיב זה לא מצאנו להכביר מלל רב, ע"מ להסביר מופרכות הנטען, שהרי מעבר לכך שקבענו כי לא הוּכחה גרסתו כי עבד 7 לילות בשבוע, משקיבלנו גרסת הנתבעת ועדות כהן כי עסקינן היה בעבודה 5 י"ע ללא שבת וחג – ומנגד, משקיבלנו גרסת התובע כי כל חודש קיבל שכר קבוע (וכגרסת הנתבעת לפיה , שכרו היה חודשי) – אך ברי כי אינו זכאי לתשלום ימי חג; מה גם שכאמור, קבענו תקופת עבודה שונה וכשהתובע טוען סכמטית וסתמית ברכיב זה (וכש אין לדעת, אגב, אם לא חישב ברכיב שכר בשעות נוספות וחג עבודתו בימים אלה, בבחינת "כפל תביעה" ומשלא הוּכח ולא שוכנענו כי עבד בימי החג). הנה כי כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

ו. נסיעות
בתביעתו עתר התובע עפ"י צו ההרחבה לנסיעות להחזר בשיעור חופשי חודשי, וב"יתרת דמי הנסיעה שלא שולמו" בסך 14,805 ₪, לפי חישוב "עלות חופשי חודשי (מרכזי)".

מעניין כי התובע חדל מלציין בתצהירו היכן גר, באיזה אוטובוס (אם בכלל) השתמש ומהי העלות הנטענת, כשלא נדע מהו "חופשי חודשי מרכזי" – לענייננו, בהתייחס למקום עבודתו. ודאי כך, כשגם בענין זה, שונה גרסתו בפנינו מול כתביו! משעסקינן ב החזר הוצאה, שיסודותיה לא הוּכחו – לא קיבלנו טענתו. נזכיר כי רק במענה לשאלות ביה"ד ציין כתובתו והעיקר – כי מביתו לעבודה הלך ברגל!
מנגד, לא הוכיח טענתו כי קיבל מדי חודש סך 3,600 ₪ במזומן, גם בתקופת העבודה של הנתבעת, כקביעתנו לעיל.

לאור האמור – נדחית התביעה ברכיב זה, שלא הוכח.

ז. ביטוח פנסיוני (גמל)
טוען התובע בתביעתו (שוב, כללית וללא כל פירוט) כי הנתבעת לא הפרישה לביטוח פנסיוני (גמל), כמתחייב "עפ"י צו ההרחבה הפנסיוני" ומשכך, עתר לסך 35,848.42 ₪.

הנתבעת הכחישה הנטען, כולל הסכומים שנתבעו, תוך שטענה כי משלא ניתן לפתוח חשבון בנק/קרן פנסיה כאמור לעו"ז – סוכם כי יקבל יום חופשה בתלוש בכל חודש.

בתצהירו טען, לפי יעוץ משפטי, כי הוא זכאי לגמל בסך 13,171 ₪, תוך שהוסבר לו ע"י ב"כ כי טענת הנתבעת כאמור היא "נסיון נלוז" שלה להסתיר מעלליה, כשלא פברקה התלושים שצרפה להגנה בתבונה וכו' (שוב, נזכיר, כי נתהה איך "הוסבר" לו כך בעברית...).

לאור טענות התובע בכתביו לעיל (שלא הוכחו, כדוגמת תחולת הצו הענפי בנקיון) – נניח כי "כוונת הדברים" לצו הפנסיה חובה מ- 2008.

בהתאם לתקופת העבודה שקבענו לעיל, ומשעולה מתלושי השכר כי לא בוצעה כל הפרשה, ומשאין בפנינו, למצער, תחשיב שערך התובע, חישַבנו הזכאות לפי שכר המינימום כמופיע בתלושים שהגישה הנתבעת, ולהפרשה של גמל ופ"פ.

בהתאם, משהתובע עתר ל"גמל" בלבד ולהפרשות לפ"פ, לחלופין (ברכיב פ"פ) ומשעסקינן בחודש דצמבר 2012 (4.18% + 4.16%) ובשנת 2013 (5% + 5%) וכעולה מתלושי השכר, מדובר בשכר (4,300 ₪), הרי על הנתבעת להפריש 358.62 ₪ + 5,160 ₪ וסה"כ 5,518.62 ₪.

ח. סיכום וכללי
הוצאות – לאור תוצאת ההליך מול סכום התביעה היה מקום לשקול חיוב התובע בהוצאות משמעותיות. ודאי כך לאור הפחתת חלק מהסכומים בתצהיר, ודאי וודאי לאור הגדלת הסכומים והזכאויות הנטענות בתצהיר התובע.
לא ראינו להתייחס לשינויים שערך התובע בזכאויות השונות שעתר להן.
עוד יש להזכיר כפי שהוכח בפנינו כי ספק רב אם ידע התובע מה טוען הוא – ולוּ משרמת ידיעותיו בשפה העברית, לא אפשרה הגשת תצהיר בשפה העברית.
חרף כך מצאנו בנסיבות להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו.

עוד מצאנו להעיר כי ראוי היה להגיה כדבעי כתבי הטענות ע"מ שלא יוגשו עם טעויות למכביר.
במאמר מוסגר נזכיר כי לא הוכח שהוצע לתובע לעבור ל"מבשרת ציון" (מבוא, סעיף ה' לסיכומי הנתבעת. ב יה"ד דן עפ"י כתבי הטענות ועפ"י טענות עובדה שנטענו, אם וככל שהוכחו.
ברי כי הפחתה ברכיבים (ימים או סכומים) בעדויות – מלמדת על פניו, הן כי התביעה לא חושבה כדבעי (ודאי בנסיבות, בהן לא "הודתה" הנתבעת ברכיב אחד לחישוב) ומנגד, לא יעתר ביה"ד יותר מהסכום שנתבע בתביעה (עת הגדיל התובע את הימים והסכום ברכיבים שונים, בתצהירו!).
עוד מצאנו להזכיר כי בנסיבות כאלה דנא, בהן התובע לא הוכיח טענתו – ניתנת הכרעתנו עפ"י נטלי ההוכחה המחוייבים.

לאור כל האמור – תשלם הנתבעת את הסכומים שנקבעו לעיל ובצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 1.1.14 ועד לתשלום בפועל ובתוך 30 יום.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, (23 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור (עובדים)
גב' דבורה פינקלשטיין

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נציג ציבור (מעסיקים)
מר יגאל סעדיה

נחתם ע"י נ.צ ביום 22.3.17.
הוקלד: ע"י שרון קופלביץ ואיילת מוגרבי.


מעורבים
תובע: Gebreaneya Kebrom
נתבע: דרך חדשה שרותי שמירה
שופט :
עורכי דין: