ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עירית תל-אביב-יפו נגד דור-אל מינה כהן :

בפני כבוד השופט אילן דפדי, סגן נשיא

תובעת

עירית תל-אביב-יפו
ע"י עו"ד דוד ששון ועו"ד עידן אדרי

נגד

נתבעים

1.דור-אל מינה כהן
2.לירון כהן
3.תומר כהן
4.שני כהן
ע"י עו"ד נחום הופטמן

פסק דין

לפניי תביעה כספית לתשלום ארנונה שהוגשה נגד יורשי המנוח ראובן כהן ז"ל בגין חוב על נכסים אשר לטענת התובעת היו בחזקתו ושימושו.

בכתב התביעה שהוגש בסדר דין מקוצר נגד רעייתו של המנוח - הנתבעת 1 ושלושת ילדיו - הנתבעים 2 -4 בהיותם יורשיו טענה התובעת כי המנוח נפטר ביום 29.5.2007 כשהוא חייב לה על פי ספריה סך של 56,235 ₪. בהתאם להוראות חוק הירושה הרי שהיורשים חייבים בחובות המנוח לפחות עד לגובה החלק בעיזבון אותו ירשו. הנתבעים לא זימנו את התובעת לפני שחילקו את העיזבון ולא סילקו את חובות המנוח. לפיכך הם אחראים לפירעון החוב.

בבקשת הרשות להגן שנתמכה בתצהירו של הנתבע 2 מר לירון כהן טענו הנתבעים כי המנוח לא הותיר אחריו דבר מלבד חובות ולפיכך לא ירשו דבר. במהלך שנת 2008 פנתה התובעת אל יורשי המנוח בדרישה לשלם חובות ארנונה אותם צבר לכאורה המנוח בנכס ברחוב סימטת האלמונית 3 בתל אביב כאשר החוב מיוחס ל שנה 2003. הנתבעים פנו אל התובעת וקיבלו מנציגה מסמך פירוט חשבון לשנים 2002-2004 וכן דו"ח יתרות ותנועה ליום 10.5.2009 מהם עלה כי מדובר בחוב משנת 2002 כאשר במועדים הרלוונטיים להיווצרות ו, הנ כס היה בבעלות גב' לובינסקי. לאור זאת השיב הנתבע 2 לדרישת התובעת כי המנוח מעולם לא החזיק בנכס ומעולם לא היה בעליו. המנוח אמנם אמור היה לרכוש את הנכס מאת גב' לובינסקי ואף נחתם עמה הסכם בכתב אלא שהעסקה בוטלה עוד בשנת 2002.

הנתבע 2 יידע את הת ובעת כי המנוח לא הותיר אחריו כל נכס או זכויות אלא חובות בלבד. לדבריו , נציגי התובעת אמרו לו כי אם ימסור תצהיר לפיו היורשים לא קיבלו כל זכות מהעיזבון שאז יימחק החוב. לפיכך, הגי ש הנתבע 2 הצהרה לפיה הנתבעים לא ירשו דבר . כן המציא לתובעת את כל המסמכים אותם ביקשה. לטענת הנתבעים , נציגי התובעת יצרו כלפיהם מצג שווא לפיו אם מהמסמכים שיוצגו על ידם יתברר כי הנתבעים לא קיבלו דבר מהעיזבון אזי לא תוגש נגדם תביעה אך בדיעבד התברר ל הם כי התובעת נהגה כלפיהם בחוסר תום לב וכי מטרתה הייתה לקבל מהם מסמכים לצורך הגשת התביעה.

עוד טענו הנתבעים כי במועד הגשת התביעה נובמבר 2011 התביעה התיישנה. מאחר שמד ובר בחוב משנת 2002 הרי שהמועד האחרון להגשת התביעה היה שנת 2009 . ל חילופין, ככל שהחוב נובע מ השנה 2008 , הרי כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה ממילא במועד זה המנוח לא היה בחיים. די בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

בדיון שהתקיים ביום 19.3.2012 בפני כבוד השופטת אחימן שדנה בשעתו בתיק נחקר הנתבע 2 על תצהירו. בהחלטת כבוד השופטת ניתנה לנתבעים רשות להגן והתצהיר שימש כתב הג נה. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירה של גב' יעל ישראל המשמשת כראש חולי יה במחלקת עסקים של התובעת. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 2. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים החלטתי לקבל את התביעה.

המסגרת המשפטית

חוק הירושה קובע את חובתו של יורש לסלק את חובות העיזבון וליידע את נושי המוריש טרם חלוקת העיזבון. במקרה בו לא הוזמנו הנושים להודיע על תביעותיהם חלה הוראת סעיף 128 (א) כדלקמן: "חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון".

הנתבעים ירש ו את עיזבון המנוח בהתאם לצו הירושה שהוצא ביום 16.6.2008. מאחר שהנתבעים לא הזמי נו את התובעת שהייתה נושה של המנוח הרי שלכאורה הם חבים בתשלום החוב הנתבע ככל שזה יוכח וזאת עד כדי שוויו של העיזבון.

טענת ההתיישנות

כאמור, הנת בעים טענו כי במועד הגשת התביעה החוב אשר נולד בשנת 2002 התיישן. בעניין זה הוסיפו הנתבעים בסיכומיהם וטענו כי על מנת להתחמק מדיון בשאלת ההתיישנות, הגישה התובעת לבית המשפט תביעה סתמית העוסקת על פי האמור בה ובנספח שהוצמד לה בחובו של המנוח מהשנים 2008 -2011. הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן ובין השאר טענו כי המדובר בתביעה שהתיישנה. על אף טענה זו נמנעה התובעת מלהגיש כתב תשובה או כתב תביעה מתוקן ואף התחמקה ממסירת מסמ כי התיק בטענה כי אינם רלוונטיים. רק במסגרת הראיות העלתה התובעת לראשונה טענה לקיומריג לחוק ההתיישנות הנובע מסעיף 8 לחוק ולפיו טיפלה בחוב משך השנים. בנוסף, העלתה טענות שונות אחרות, אלא שאף אחת מהן לא נטענה בכתב התביעה . לפיכך, טענות אלה מהוות חריגה מכתב התביעה ו שינוי חזית ועל בית המשפט להתעלם מהן. לשיטתה, על פי הפסיקה , אם בכתב התביעה לא נטענה טענת חריג ההתיישנות , אין עוד מקום לדון בה ו לפיכך דינה של התביעה להידחות.

אכן, בכתב התביעה התובעת לא ציינה את מועד הולדתו של החוב ואת החריג ל התיישנות. עם זאת, הנתבעים עצמם השלימו פרטים אלה בפרשת ההגנה.

בתצהיר הרשות להגן הצהיר הנתבע 2 כי פנה אל התובעת וקיבל פירוט חשבון לשנים 2002-2004 וכן דו "ח יתרות ותנועה ליום 10.5.2009 כך שלפי מסמכים אלה החוב הנתבע הינו משנת 2002. לתצהיר צירף הנתבע 2 דוחות של התובעת בהם פורט החוב נושא התביעה נכון לאותו מועד (ראו סעיף 8 ונספח ד לתצהיר). במילים אחרות , הנתבעים בעצמם הם אלה שהצביעו על מהות החוב וגילו הנכון. טענתם זו היא חלק מחזית המריבה ולפיכך אין בדיון בסוגיה זו משום הרחבה או שינוי חזית.

זאת ועוד, הנתבע 2 הודה למעשה בתצהירו כי התובעת פעלה בהליכי גבייה מנהליים בהתאם לפקודת המסים גבייה . בסעיף 7 לתצהירו הצהיר כדלקמן: " בשנת 2008, לאחר פטירת המנוח, פנתה המשיבה אלינו כיורשי המנוח בדרישה לשלם חובות ארנונה אשר לכאורה צבר המנוח בחייו בנכס ברח' סמטה אלמוני ת 3 בתל אביב , כאשר החוב מיוחס לשנת 2003" . הנתבע 2 אף הפנה לנספח ג' לתצהירו שהנו מכתב ש כתבה לו התובעת בתאריך 22.7.2008 (כחודש ימים לאחר שהוצא צו ירושה לעיזבון המנוח) ובכותרתו נכתב כדלקמן: "הנדון: דרישה לתשלום חוב בהתאם לסעיף 4 לפקודת המסים (גביה)".

הוא אף צירף כנספח ו' לתצהירו מכתב הצהרה שכתב והתייחס לחוב הנתבע בגין הנכס כדלקמן:
"לכבוד האגף לחיובי ארנונה מס' חשבונות 0426-0030-003-22 0426-0030-005-71
0426-0030-006-49
אבקשכם לבטל כול דרישה או טענה עבור ארנונה בנוגע לנכס ברח' סמטה אלמונית 3.
אני לירון כהן יורש של ראובן כהן אשר נתבע לשלם ארנונה עבור 3 נכסים ברחוב סמטה אלמונית 3 אשר שייך למר יואב לובינסקי לאחר חקירה מקיפה הצלחתי להשיג את הסכמי ביטול העסקה של אבי מר ראובן כהן ז"ל ושל חנה לובינסקי מכך אין אני צריך לשלם ארנונה על הנכסים הנ"ל.
אני יורשו של אבי לא הייתי מודע לכל הפעולות של העירייה נגדי. מצורף מסמך ממיסוי מקרקעין המאשר את טענתי שעסקת הקנייה מעולם לא יצאה לפועל לגבי 3 היחידות שבהן אנו מחוייבים".

יש לציין כי מספרי שלושת החשבונות שפורטו בכותרת מכתבו של הנתבע 2 הם אותם חשבונות המופיעים בתצהיר עדותה הראשית של גב' יעל ישראל מטעם התובעת המרכיבים את סכום החוב הנתבע (ראו סעיף 5 לתצהיר גב' ישראל).

לסיכום, דבריו של הנתבע 2 כמפורט בתצהירו על נספחיו הם כאמור חלק מחזית המריבה. יתרה מכך, בדברים אלה יש משום הודאת בעל דין כי בשנ ה 2008, כ- 6 שנים לאחר המועד בו החל להיווצר החוב הנתבע, נקטה התובעת בהליכי גבייה מנהליים נגד היורשים. יש לציין כי הנתבע 2 הוא המצהיר היחידי בתיק ולא הוגש כל תצהיר אחר מטעם הנתבעים המצביע על התנהלות אחרת.

בהתאם לפסיקה הנוהגת, מ שנקטה התובעת בהליכי גבייה מנהליים להם היו מודעים הנתבעים, נעצר מרוץ ההתיישנות ( לעניין זה ראו את הדברים בסעיף 21 לפסק דינו של כבוד הנשיא, בתוארו אז, השופט גרוניס בעעמ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ (פורסם במאגר משפטי) אשר הובא אף בסיכומי התובעת).

למעלה מהנדרש אציין כי בתצהירה הציגה התובעת מסמכים נוספים מהם ניתן ללמוד כי נקטה פעולות גבייה נגד המנוח בגין החוב הנתבע אשר כללו בין היתר משלוח דרישות תשלום, תפיסות מיטלטלין והטלת עיקולים (ראו סעיף 12 לתצהיר ובנספחים 7-8 לו).

לאור כל האמור אני דוחה את טענת ההתיישנות.

הנתבעים קיבלו נכסים מהעיזבון

בתצהיר הרשות להגן טען הנתבע 2 כי הנתבעים לא קיבלו כל נכס או זכות מהעיזבון. בחקירתו הנגדית במסגרת הדיון בבקשת הרשות להגן (ראו פרוטוקול הדיון מיום 19.3.2012 עמ' 1 שורה 24 עד עמוד 2 שורה 15) התברר כי לא כך הם פני הדברים. לנתבע 2 הוצג הסכם מכר מיום 20.12.2009 בו צוין כי למנוח היו זכויות בדירה ברחוב זרובבל 9 דירה 8 (ראו ת/1 – הוגש במסגרת הדיון ברשות להגן וצורף גם כנספח 4 לתצהיר התובעת) . במבוא להסכם נכתב כדלקמן:
" הואיל והמוכרים הינם היורשים החוקיים והבלעדיים של המנוח ראובן כהן, מצ"ב צו ירושה..
והואיל והמוכרים מצהירים כי הינם הבעלים החוקיים של מכלול הזכויות בדירת מגורים הנמצאת בקומת הגג ברחוב זרובבל 9 הידועה גם כדירה מספר 8 (לפי הסכם השיתוף שיפורט להלן) וכחלק מחלקה 72 בגוש 6916 ( להלן הדירה)...".

בחקירתו בדיון מיום 19.3.2012 העיד הנתבע 2: "לא מתכחש להסכם. זה משהו משפטי שיש שם בעיה. היה משהו של אבא שלי שעד היום לא הצלחנו להוכיח שזה שלנו" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 5-6).

הנתבע 2 אף נשאל על כך בעדותו לפניי בחקירה נגדית(ראו עמוד 24 לפרוטוקול שורות 11-32) והודה כי קיבל לידיו חלק מתמורת הסכם המכר: "ש. בהסכם מכר מצוין שהתמורה היא 10,000 דולר ובעמד חתימת ההסכם קיבלתם 5,000 דולר. האם קיבלת ? ת. אני לא זוכר. אני חושב שקיבלנו שיק ואני לא יודע אם הוא נפרע. היה שיק והוא נתן אותו" ( שורות 29-31). בהמשך אף העיד כי הסכם מכר זה לא בוטל, עדיין קיים וייתכן כי כתוצאה ממנו יזכה לקבל כספים נוספים (ראו עמ' 25 לפרוטוקול שורות 4-10).

בנוסף, התברר כי המנוח ירש מאביו (סבו של הנתבע 2) חלק מנכס מקרקעין ברחוב אנילביץ 20 בבת ים וכי נכס זה רשום בנסח הטאבו על שם הנתבעים (ראו נספח 6 לתצהיר התובעת) . הנתבע 2 טען בחקירתו כי אביו המנוח, אשר ירש את הנכס יחד עם ששת אחיו, הסתלק מהצוואה בשל חוב שחב לאחותו (ראו הפרוטוקול מיום 19.3.2012 עמוד 3 שורה 27 עד עמוד 4 שורה 6).

משהביאה התובעת ראיות כי העיזבון כלל נכסים אותם ירשו הנתבעים, על הנתבעים היה להביא ראיות בסתירה לכך. כלל זה היטיב לתאר כבוד השופט דנציגר בע"א 7456/11 מוריס בר נוי ואח' נ' מלחי אמנון ואח' כדלקמן: "כאשר בעל הדין שנטל השכנוע רובץ לפתחו עמד בחובת הראיה, על בעל הדין השני להביא ראיות מטעמו כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיות חברו מקום שאינו יכול לעשות כן באמצעות הראיות שכבר הוגשו". כלומר, ככל שטוענים הנתבעים כי לא קיבלו דבר מעיזבון המנוח היה עליהם להביא ראיות התומכות בטענה זו ולשכנע כי על אף הראיות המשמעותיות המצביעות לכאורה על זכויות של המנוח בנכסי מקרקעין אותם לכאורה הוריש להם, אין הדבר כך.

הנתבעים נמנעו מלזמן עדים רלוונטיים אשר יתמכו ב טענתם כי לא קיבלו מנכסים אלה דבר. כך למשל , לא זומ ן עורך הדין אשר הוזכר על ידי הנתבע 2 כמי שלקח על עצמו לטפל בנושא מכירת הנכס ברחוב זרובבל ( ראו עמ' 1 לפרוטוקול מיום 19.3.2012 שורות 22-23 ועמ' 2 שורות10-12 וגם בעמ' 24 לפרוטוקול מיום 28.6.2016 שורות 20-21 ועמ' 25 לפרוטוקול שורות 1-8) ו לא זומנה אחותו של אביו המנוח אשר נטען כי המנוח היה חייב לה כספים ולכן לא קיבל תמורה כלשהי מהזכויות בנכס אותו ירש מאביו (סבו של הנתבע 2) ואשר רשומות גם על שם הנתבעים בנסח הטאבו (ראו סעיפים 24-25 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 2 ובעמ' 26 לפרוטוקול) . הנתבע 2 אף נשאל מדוע לא זומנה אחות המנוח להעיד והשיב תשובה מתחמקת שאינה מניחה את הדעת כי פחדה לעשות כן (ראו עמ' 26 לפרוטוקול שורות 25-31). יתרה מכך, לא הובאו תצהירים של נתבעים נוספים בתיק מלבד תצהירו של הנתבע 2 כך שגרסתו לא נתמכה ועדותו נותרה עדות יחידה.

הנתבעים נמנעו מלהציג ראיות נוספות אשר יתמכו בטענתם כי לא קיבלו דבר מהעיזבון

לא זאת אף זאת, מעדותו של הנתבע 2 בחקירה נגדית התברר כי למנוח היה עסק, דוכן לקבב. בנוסף המנוח ניהל חשבון בנק בבנק לאומי או פועלים (עמוד 28 לפרוטוקול שורות 13-18). למרות זאת לא הובאה כל ראייה ממנה ניתן יהיה ללמוד על מצבו של העסק או מצב החשבון בבנק ערב פטירתו של המנוח. הנתבעת 1 שהיא רעייתו של המנוח ויש להניח כי ניהלה משק בית משותף עם המנוח ומצוי ברשותה מידע רב בדבר נכסים או כספים שהיו למנוח לבדו או במשותף עמה, נמנעה מלהגיש תצהיר. במקום זה הוגש אך תצהירו של הנתבע 2 אשר במועד פטירתו של המנוח היה בחור צעיר ולפיכך המידע המצוי ברשותו מוגבל.

זאת ועוד, הנתבעים טענו לקיומם של חובות של המנוח בהוצאה לפועל אולם נמנעו מלהציג כל מסמך המוכיח טענה זו. לשאלה מדוע לא צורפו מסמכים כאמור השיב הנתבע 2 : "שאלה טובה" (ראו עמוד 29 לפרוטוקול שורות 4-12).

לסיכום, מחומר הראיות עולה כי שלא כנטען, הנתבעים ירשו מהמנוח נכסים. הנתבעים נמנעו מהצגת ראיות וזימון עדים שיתמכו בטענתם כי המנוח לא הותיר אחריו נכסים או כספים אלא אך ורק חובות. משכך הם פני הדברים, אני דו חה את טענת הנתבעים כי לא קיבלו דבר מהעיזבון וקובע כי ככל שנותר חוב כלפי התובעת, עליהם לשאת בתשלומו.

המנוח קיבל את החזקה בנכס

אינני מקבל את טענת הנתבעים כי המנוח מעולם לא קיבל את החזקה בנכס משום שהעסקה בוטלה בטרם הועברה החזקה לרשותו.

במכתב נושא תאריך 31.3. 2002 אותו שלחה גב' לובינסקי לעירייה (נספח 3 לתצהיר התובעת) היא כתבה כדלקמן: "נא רישמו לפניכם כי החל מ- 15.3.02 ישא במיסים העירוניים מר ראובן כהן ת"ז. XXXXXX736 מרח' פט אי 9 תל אביב עפ"י סע' 3 להתחייבותו בהסכם הרצו"ב עם הדייר היוצ א מלכה רמי (רחמים) ת."ז 056732480 ובעה"ב".

דברים אלה מתיישבים עם הסכם המכר מיום 30.1.2002 שנחתם בין גב' לובינסקי לבין המנוח (צורף למכתב נספח 3 לתצהיר התובעת). בסעיף 1 להסכם זה נכתב כדלקמן: "חנה ורמי יפנו את הבניין עד ליום 15.3.2002 מכל אדם ו/או חפץ בכפוף לתשלום מלוא התמורה של הסכמי המכר עד ליום 15.3.2002 עם לובינסקי חנה לרכישת הבניין ובכפוף להסכם השכירות בקומת הקרקע". בהמשך, בסעיף 3 נכתב כדלקמן: "ממועד הפינוי 15.3.2002 ישא ראובן כהן בתשלומי המיסים עבור הבניין למעט היחידה המסחרית".

זאת ועוד, במכתב ששלחה התובעת ביום 18.4.2002 שהופנה אל המנוח (העמוד האחרון של נספח 3 לתצהיר התובעת) הודיעה התובעת למנוח כי בהתאם להסכם שהועבר לה בחתימת המנוח החל מיום 15.3.2002 יועברו החשבונות בנכס על שמו של המנוח. בסעיף 5 לאותו מכתב הודיעה התובעת כי " עומדת לרשותך הזכות להגיש השגה תוך 90 יום מקבלת הודעת התשלום". השגה לא הוגשה ולא הוצגה כל ראייה בדבר הגשת השגה שכזו.

יש לציין כי הכתובת אליה נשלח המכתב הייתה רחוב פטאי יוסף 9 תל אביב. הנתבע 2 בחקירתו הנגדית אישר כי בין השנים 1992-2003 המנוח ובני המשפחה התגוררו בכתובת זו (ראו עמוד 16 לפרוטוקול שורות 14-21).

מהמקובץ ע ולה כי החזקה בנכס הועברה למנוח כאמור בהסכם שנחתם על ידו ביום 15.3.2002. הודעה על כך הועברה לתובעת עוד ביום 31.3.2002 על ידי המוכרת גב' לובינסקי. התובעת פנתה למנוח במכתב מיום 18.4.2002 שנשלח לכתובת מגוריו ו הודיעה לו על העברת חשבונות הארנונה בגין הנכס אליו. בנוסף ניתנה למנוח האפשרות להגיש השגה על כך וכזו לא הוגשה. זהו המצב העובדתי אשר עומד לפני בית המשפט ולפיו החזקה בנכס הועברה בפועל לידי המנוח. זאת בניגוד לנטען על ידי הנתבעים, אשר למעשה לא הציגו כל ראייה העומדת בסתירה לכך.

טענת הנתבעים כי ההסכם בוטל על פי מסמכי מס שבח ביום 22.4.2002 , אינה סותרת את העובדה כי החזקה נמסרה למנוח ביום 15.3.2002 שהינו מוקדם יותר, כך שעל פנ יו טענת הנתבעים כי המנוח מעולם לא קיבל את החזקה נסתרה במסמכים שהובאו לעיל.

ההסכם לא בוטל במועד הנטען קרי ביום 22.4.2002

הנתבעים הסתמכו בטענתם לביטול ההסכם במועד הנטען על דיווח למס שבח (נספח ה' לתצהיר הנתבע 2) ועל החלטת כבוד השופט זאפט מיום 20.10.2002 (נספח ו' לתצהיר הנתבע 2) לפיה הסכם המכר בוטל כדין. עיינתי במסמכים אלה ולא מצאתי כי כך הם פני הדברים.

עיון במסמך הדיווח למס שבח מלמד כי התאריך עליו נסמכים הנתבעים כתאריך ביטול העסקה אינו התאריך של הביטול אלא תאריך בו הוגשה הצהרה למס שבח על הרכישה. מהתאריך הרשום בתחתית המסמך עולה כי רק ביום 10.7.2003 נמסרה הודעה למס שבח על ביטול המכירה.

יש לציין שבעדותה של גב' ישראל מטעם התובעת העידה זו כי על פי רישומי התובעת, הנכס היה בחזקתו של המנוח עד לאוגוסט 2003 " ידענו שהעיסקה בוטלה אבל על פי המכתב שקיבלנו מהבעלים, הוא החזיר את החזקה רק באוגוסט 2003 והעירייה לא נכנסת לסכסוכים בין הבעלים לשוכרים" (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 2-3). התאריך המצוין בתחתית מסמך הדיווח למס שבח -10.7.2003 - מתיישב עם רישומי התובעת.
אשר להחלטת כבוד השופט זאפט, זו ניתנה ביום 20.10.2002. בהחלטה לא נרשם כלל מתי בוטל ההסכם. מההחלטה ניתן ללמוד על קיומו של הסכם בין גב' אחת בשם קיש סיגל שרכשה גם היא מאת גב' לוביסנקי ומאת המשיבים שם , שאחד מהם היה המנוח , זכויות בנכס. באותה החלטה קבע כבוד השופט זאפט כי המשיבים 2-4, שאחד מהם כאמור היה המנוח , לא עמדו בהתחייבויות הכספיות לתשלום התמורה ולכן גב' לובינסקי ביטלה את ההסכם. מעבר ל קביעה של כבוד השופט שם כי ביטול החוזה נעשה כדין אין שום קביעה בדבר המועד בו הוחזרה החזקה בנכס לגב' לוביניסקי.

סעיף 325 לפקודת העיריות קובע כדלקמן: "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלים או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה".

בהתאם לסעיף האמור הודעת החדילה אמורה הייתה להימסר על ידי המנוח. בעדותה לפניי העידה גב' ישראל כי אין בתיק כל הודעה של המנוח בדבר חדילה (ראו עמוד 10 לפרוטוקול שורה 15). מכאן בהעדר הודעה מטעמו זכאית הייתה התובעת לכאורה לחייבו גם בגין תקופה מאוחרת יותר , דבר שלא נעשה לאור טענת התובעת כי גב' לובינסקי הודיעה על העברת החזקה לרשותה.

לסיכום אני מקבל את טענת התובעת כי יש לחייב בתשלום בגין התקופה המסתיימת באוגוסט 2003.

חזקת תקינות המנהל

לנוכח הכלל בדבר "חזקת תקינות המנהל" יש לייחס לרישומי התובעת בספריה מעמד מיוחד. לענייננו יפים ומתאימים הדברים מפסק דינה של כבוד השופטת ברק ארז בעע"ם 4072/11 עיריית בת ים נ' ירדנה לוי ואח (פורסם במאגר משפטי) כדלקמן: "חזקת התקינות המינהלית קובעת שברגיל ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. חזקה זו היא חזקה פרגמטית. רשויות המינהל אינן יכולות ואינן צריכות, כעניין שבשגרה, להתמודד עם טענות שיחייבו אותן להוכיח כל פעם, ומהתחלה, כי החלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיס לפעולותיהן אכן התקבלו כדין.... היבט פרגמטי זה יפה במיוחד למקרים, כמו זה הנוכחי, שבהם נדונה גבייתם של תשלומי חובה על בסיס פעילות מינהלית שהשתרעה על פני שנים רבות והרישומים שבוצעו בהן (השוו: ע"א 3901/11 מחקשווילי נ' רשות המסים בישראל ([פורסם בנבו], 7.8.2012), בפסקאות 23-22 לפסק דיני). במקביל, זוהי חזקה הניתנת לסתירה, על מנת שלא להעמיד את האזרח בפני חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה. על האזרח המבקש לסתור את החזקה "לסדוק" בהנחת התקינות, על ידי כך שיצביע על בעייתיות לכאורה בפעולתה של הרשות (ראו באופן כללי: יצחק זמיר "ראיות בבית-המשפט הגבוה לצדק" משפט וממשל א 295 (1993)). במהלך השנים גובשו אמות מידה, הנובעות אף הן מניסיון החיים, באשר לאופן הפעלתה של החזקה והדרכים לסתירתה. אחת מאמות מידה אלה, שיש לה רלוונטיות למקרה שבפנינו נסבה על התחזקותה היחסית של החזקה, ובהתאמה על העוצמה הנדרשת של הראיות המשמשות לסתירתה, עם חלוף הזמן. כפי שהסביר השופט י' זמיר בבג"ץ 4146/95 עיזבון המנוחה לילי דנקנר ז"ל נ' מנהל רשות העתיקות, פ"ד נב(4) 774, 793 (1998): "חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב" במקרה שם, על אף טעות שהתגלתה בהודעת הרשות ביחס לנכס מסוים קבעה כבוד השופטת כי: " בנסיבות העניין, בין האזרחים (המשיבים) לרשות (המערערת) ניטשה מחלוקת עובדתית מסועפת שהתייחסה לכמה נכסים והשתרעה על פני תקופה ארוכה יחסית. בנסיבות אלה, טעות לכאורה בהודעה בודדת ביחס לנכס אחד אין בה די, כשלעצמה, כדי ליצור אותו סדק, אותו חרך, שיצדיק את סתירתה של חזקת התקינות". מכאן, קל וחומר שבענייננו, בו לא סתרו הנתבעים חזקה זו, יש לקבל את רישומי התובעת כנכונים.

סוף דבר

אשר על כן התביעה מתקבלת. בהתאם לסעיף 6 לתצהיר גב' ישראל הרי שסכום החוב המתייחס לחשבונות הנכסים שהיו בחזקת המנוח במועדים הרלוונטיים עמד על סך כולל של 56,235 ₪ נכון ליום 8.11.2011. לפיכך הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת את הסכום האמור בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"מ- 1980 החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל

בנוסף הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת אגרת בית משפט בסך של 1,428 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומה על ידי התובעת ועד השבתה לתובעת וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 9,000 ₪.

הסכומים כולם ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עירית תל-אביב-יפו
נתבע: דור-אל מינה כהן
שופט :
עורכי דין: