ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארתור אוסיפוב נגד רויאל קלין בע"מ :

23 מרץ 23 מרץ 2017
לפני: כבוד סגן הנשיאה אילן סופר
נציג ציבור (עובדים) – מר רוני חכמון
נציג ציבור (מעסיקים) – מר אשר רפפורט

המבקש:
ארתור אוסיפוב ת.ז. XXXXXX861
ע"י ב"כ: עו"ד גיא אבני

-
המשיבה:
רויאל קלין בע"מ, ( חברות-513700211)
ע"י ב"כ: עו"ד שגיב עזרא

פסק דין

1. לפנינו בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, בעילה של אי הפרשה לקרן פנסיה.

2. המשיבה הינה חברה פרטית, המספקת בין השאר שירותי ניקיון (להלן – המשיבה). המשיבה חברה באיגוד הכל ארצי של חברות הניקיון והאחזקה בישראל, ולטענתה, מתוקף כך חל עליה ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון (נספח 2 לתגובת המשיבה).

3. המבקש עבד אצל המשיבה כמנהל אזור דרום החל מ-20.11.2012 ועד 21.11.2014. המבקש חתם על הסכם אישי בו נקבע, כי שכרו החודשי יעמוד על 7,500 ש"ח (כולל 2,500 ש"ח עבור שעות נוספות גלובליות), הוא יקבל רכב צמוד וטלפון נייד, ובין השאר נקבע כי יהיה זכאי להפרשות לפנסיה לפי צו ההרחבה הכללי במשק (נספח 3). יצויין כי שכר המבקש בסיום העסקתו עמד על 9,500 ש"ח.

4. ביום 20.1.2015 המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד (15,000 ש"ח), חלף הודעה מוקדמת (5,000 ש"ח), פיצויי פיטורים (19,971 ש"ח), פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (28,500 ש"ח), פדיון חופשה שנתית (10,654 ש"ח), פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה עבור 6 חודשים הראשונים להעסקה (2,543 ש"ח), הפרשי מילואים (14,567 ש"ח), פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות (11,512 ש"ח), דמי הבראה (2,961 ש"ח), תוספת וותק (758 ש"ח).

5. המשיבה הגישה כתב הגנה, הצדדים הגישו תצהירים, ובערבו של יום ההוכחות, הגיש המבקש בקשה זו. בשל כך, לא ניתן היה לקיים את ישיבת ההוכחות. בית הדין קבע כי הדיון בתיק העיקרי יעוכב, עד למתן החלטה בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. בנסיבות אלו, הצדדים הביאו ראיותיהם לעניין הבקשה בלבד.

טענות המבקש
6. המבקש טוען כי על פי צו ההרחבה בענף הניקיון, משעבד אצל המשיבה למעלה מחצי שנה, הפך להיות עובד קבוע שזכאי להיות מבוטח בקרן פנסיה מיומו הראשון בעבודה. משכך, קיימת לו עילת תביעה אישית כנגד המשיבה והוא יכול לייצג את כל חברי הקבוצה.

המבקש ידע כי המשיבה לא מפרישה באופן מלא לעובדיה, גם מתוקף תפקידו כמפקח, כאשר קיבל תלונות מעובדים ופנה למנכ"ל המשיבה, ונדחה.

המבקש מפנה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית בהליך 9618-02-14, כנגד המשיבה, אשר התנהל בבית הדין בתל-אביב, שם הוגש הסדר פשרה חתום, בו הודת ה המשיבה כי לחלק גדול מחברי הקבוצה הופרשו כספים לקרן פנסיה בהתאם לצו ההרחבה ולחלק הופרש בחסר או לא הופרש כלל. ההסכם לא אושר ולא יצא לפועל.

אף אם יקבע כי המבקש אינו מתאים לייצג את חברי הקבוצה, עדיין ניתן לאשר את התובענה הייצוגית, אך להורות על החלפת תובע מייצג.

7. המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שהוגשו תצהירים בתיק וערב דיון ההוכחות. לבד מכך, בהליך שהתקיים בתיק 9618-02-14, המבקש שם הסתלק מהבקשה ביום 30.12.2015 – כחודש וחצי לפני מועד ההוכחות בתיק זה. ההסדר שכאמור לא אושר, נבע מטעות בדבר חלות ההסכם הקיבוצי על המשיבה. כשהתברר שהמשיבה חברה בארגון המעסיקים, התבקשה גם מסיבה זו מחיקת הבקשה.

עוד נטען כי המבקש לא פנה לארגון העובדים טרם הגשת הבקשה, וגם לא נטען כי ארגון העובדים כשל בדאגה לזכויות עובדי המשיבה.

לבד מכך, בהתאם להסכם הקיבוצי החל על המשיבה, קיים מנגנון של ועדה פריטטית לצורך יישוב חילוקי דעות שגם אליו לא פנה המבקש.

המשיבה טוענת כי למבקש אין עילת תביעה אישית, כאשר לפי ההסכם הקיבוצי, חלותו היא רק על עובדי ניקיון ותחזוקה, ואילו המבקש היה בתפקיד ניהולי בכיר, אשר קיבל תנאי שכר מתאימים. מכאן, שבין המבקש לשאר העובדים קיים שוני מהותי המונע ממנו להיות תובע ייצוגי. המבקש גם לא פנה למשיבה טרם הגשת הבקשה.

8. בתאריך 8.2.2017 ביקש בית הדין לקבל את עמדת הסתדרות העובדים החדשה. ביום 8.3.2017 נמסר כי המשיבה אינה חברה בארגון חברות הניקיון בישראל (להלן – הארגון) מולו חתמה ההסתדרות על ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון והתחזוקה, אליו צורף הסכם אכיפה בענף.

9. הצדדים התבקשו להשלים טיעון ביחס לעמדה זו.

המבקש טוען כי עמדת ההסתדרות מוכיחה כי אין אצל המשיבה ארגון עובדים, אין אכיפה, והדרך היעילה, ההגיונית והיחידה היא ע"י תובענה ייצוגית.

המשיבה טוענת כי ההסתדרות צודקת בעמדתה, שכן, המשיבה חברה בארגון המתחרה שהוא האיגוד הכל ארצי של מפעל הניקיון (להלן – האיגוד) הנמנה על הארגונים בלשכת התאים של הארגונים הכלליים וחתום על הסכמים קיבוציים כלליים בענף הניקיון.

לחילופין, גם אם המשיבה לא היתה צד לארגון כלשהו, עדיין הבקשה צריכה להידחות נוכח העדר עילה אישית.

הכרעה

10. הדרך בה נפסע בהכרעתנו, תחל בבחינת נפקות הצהרת המשיבה כי ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון חל עליה. בהמשך נפנה ונכריע בשאלה, האם יש למבקש עילת תביעה אישית בשל תפקידו וההסכם האישי עליו חתם. לבסוף, ככל שנמצא עילת תביעה כזו, נדון האם התקיימו התנאים להכרה בתביעה כתובענה ייצוגית. ככל שאין למבקש עילת תביעה אישית, נדון האם יש מקום להמשיך ולדון בבקשה או להורות על מינוי תובע ייצוגי אחר.

על כן, ובראשית דברינו, נשאל כיצד משפיעה הצהרת המשיבה לפיה, הינה חברה בארגון מעסיקים – על התוצאה.

מניעות סטטוטורית
11. סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"א – 2006 (להלן – החוק), קובע את סוגי התביעות שבגדרן ניתן להגיש תובענות ייצוגיות: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה..."

פריט 10 (3) לתוספת השניה לחוק קובע:

"תביעה" – למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי".

הפרשנות התכליתית של חריג זה הביאה למסקנה כי הוא יחול רק במקרה שבו קיימת פעילות של ארגון עובדים ארגונית או משפטית לשם הגנה על זכויות העובדים (בג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (27.10.15) – (להלן – פרשת מפעלי השמירה).

12. הלכה זו מניחה כי לארגון העובדים קיים יתרון מובנה בהגנה על זכויות העובדים מול המעסיק. עוצמתו וחיצוניותו ויצוגיותו מאפשרים לו לנהל שיג ושיח עם המעסיק ועל כן יש לעודד פעילות באמצעות ארגוני עובדים.

13. על מנת לאפשר לארגון עובדים לנקוט יוזמה ולפתור סכסוך – יש לפנות אליו ולהודיע לו על הכוונה להגיש תובענה ייצוגית או לכל הפחות על הפגיעה בזכות העובד הבודד. פניה כזו היא דרך פשוטה ויעילה לבחון אם ארגון העובדים מגיב לפניות עובדים בקשר להפרה של זכויותיהם.
לכן מדובר בתנאי בל יעבור, עוד לפני שבוחנים את השיקולים המיוחדים להגשת תובענות ייצוגיות; עמידה על תנאי זה מממשת את רצונו של המחוקק (ע"ע (ארצי) גרמן יישייב – ח.א.ש מערכות ושירותים בע"מ (29.8.2013); פרשת מפעלי השמירה – סעיפים 83 עד 87).

14. במקרה שלפנינו, המשיבה הודיעה כי היא חברה באיגוד הכל ארצי של חברות הניקיון והאחזקה בישראל, וכפועל יוצא מכך חלים עליהם ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בין ההסתדרות לארגון חברות הניקיון (סעיפים 34, 38 לתגובת המשיבה). בעקבות השלמת הטיעון תיקנה המשיבה עמדתה וטענה כי היא חתומה על הסכמים קיבוציים כלליים בענף הנקיון.
משמעות טענה זו הינה כי ההסכם הקיבוצי בענף הנקיון מיום 11.7.2013 שנחתם בין ארגון חברות הנקיון בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה הכולל הסכם אכיפה ומנגנון של יישוב חילוקי דעות באמצעות ועדה פריטטית, אינו חל על המשיבה החברה באיגוד הכל ארצי של מפעלי נקיון והאחזקה. הוראות ההסכם הורחבו בצו ההרחבה ביום 19.2.2014 (י"פ 6759, התשע"ד, 19.2.14) אך הן אינן כוללות את הסכם האכיפה.
מצאנו עוד כי בין שני הארגונים - ה ארגון והאיגוד- ניטש סכסוך אשר נדון בבית הדין הארצי ובו נקבע כי האיגוד הכל ארצי אינו זכאי לגבות דמי טיפול ארגוני ממעסיקים החל מיום 19.2.2014 (סב"א (ארצי) 25390-10-14 ארגון חברות הניקיון בישראל- האיגוד הכל ארצי של מפעלי הניקיון והאחזקה (30.12.2014)).
יוצא איפוא כי אין הסכם אכיפה שחל על המשיבה ולאור עמדת ההסתדרות אין היא פועלת הלכה למעשה לאכיפת זכויות העובדים ( ע"ע(ארצי) סטניסלב (סלבה) שולמן – נוף ים בטחון בע"מ ( 22.1.2017)) .
במאמר מוסגר עמדת המשיבה כי חלים עליה הסכמים קיבוציים מכוונת כנראה להסכמים ישנים שלא ברור אם הם בתוקף (הסכם שמספרו 7006/79, 7022/97) נוכח חלות צו ההרחבה בענף הנקיון משנת 2014.

על כן, ובהעדר מניעות סטטוטורית, נמשיך ונבחן את שאר התנאים הנדרשים להגשת תובענה ייצוגית, בהתאם לחוק והראשון שבהם קיום עילת תביעה אישית.

עילת תביעה אישית
15. סעיף 4(א) לחוק קובע מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי. הראשון מופיע בס"ק (1):

"(11) אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3 (א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם, בשם אותה קבוצה;"

כלומר, קודם לבחינת ארבעת התנאים המופיעים בסעיף 8(א) לחוק, צריך המבקש להראות שיש לו עילת תביעה אישית.

עילת התביעה האישית היא תנאי הכרחי לקיומה של תובענה ייצוגית. עמד על כך השופט אלייקים רובינשטיין בפרש ת רייזל :

"[...] כדי לפסוע אל תוך עולמן של התובענות הייצוגיות, תנאי בסיסי הוא קיומה של עילת תביעה אישית. בהעדרה של עילה כזו, דין התובענה להימחק או להידחות על הסף, וממילא לא ניתן לאשרה כתובענה ייצוגית. על התובע המבקש להיות תובע ייצוגי, לשכנע את בית המשפט – במישור הראייתי ולא רק במישור הטיעוני – במידת הסבירות הראויה, שקמה לו לכאורה עילת תביעה [...] הדברים מדברים בעדם: תביעה ייצוגית היא מנוף הטעון בסיס ארכימדי, שאם לא כן תלויה התביעה הייצוגית על בלימה" . (ע"א 3955/04 רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה ו(2) (4.7.2005); בר"ם 6372/15 שלומית זרביב ואח' נ' מדינת ישראל (16.1.2017).

אשר על כן, ככל שיתברר שאין למבקש עילת תביעה אישית נגד המשיבה, לא יקום הצורך להכריע בשאלת התקיימות יתר התנאים לאישור תובענה ייצוגית מזה.

16. המבקש חתום על הסכם העסקה (נספח 3 לתגובה), בו נקבע בין השאר בסעיף 16, כי המשיבה תבטח את המבקש ותפריש עבורו תשלומים פנסיוניים בהתאם לצו ההרחבה הכללי החל על כלל העובדים במשק. בשולי הדברים יצויין כי כותרת ההסכם היא "הסכם עבודה אישי – משרת אמון"; התפקיד שנרשם הוא מנהל אזור דרום; המשכורת החודשית היתה 5,000 ש"ח ועוד 2,500 ש "ח עבור 60 שעות נוספות גלובליות.

17. המבקש טוען כי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון המחייבות מעסיקים להפריש לקרן פנסיה לעובדים שעבדו למעלה משישה חודשים מהיום הראשון, חלות עליו, בשונה מהוראות צו ההרחבה הכללי הקובעות כי ההפרשה תצא לפועל לאחר שישה חודשים ממועד תחילת העבודה ולא רטרואקטיבית .
כפי ששנינו קודם הוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות על הצדדים.
למרות זאת פנינו להוראות ההסכם הקיבוצי שהיו בתוקף בזמן סיום עבודתו של המבקש, הסכם 7035/2013, מלמדות כי על שני סוגי עובדים חל ההסכם:

הגדרת עובד – כוללות עובד המועסק ע"י חברה בעבודות ניקיון או תחזוקה ו אחראי ניקיון – שהוא עובד כהגדרתו בהסכם אשר גם אחראי על עובדי ניקיון אחרים.

גם בהסכם הקיבוצי 7006/79, שחל על המשיבה שכן האיגוד היה בזמנו צד לו, נקבע שהוא חל על כל העובדים המועסקים בעבודת כפיים בניקיון.

על פניו, המבקש אינו עובד ניקיון ואינו אחראי ניקיון, ועל כן, ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון אינו חל עליו.

בחקירתו הנגדית של מר יעקב מורד – הבעלים של המשיבה, התברר כי מידי פעם קיבלו המפקחים ביניהם גם המבקש, בונוס שנקרא "מיכון" – שבא עבור תיקון מכונות (עמ' 17 שורות 22-24) . בכך אין כדי לשנות ממהות תפקידו של המבקש שהיה אחראי על 120-150 עובדים ב-40-50 אתרים (עמ' 13 שורות 1-5), שהיה לו רכב צמוד מסוג סקודה אוקטביה (עמ' 13 שורות 24-27), וששכרו האחרון עמד על 9,500 ש"ח.

18. מכאן שכך או אחרת הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון אינן חלות על המבקש, ועל כן, אין לו עילת תביעה לתשלום פנסיה, שמכוחה הוא יכול להיות תובע ייצוגי. גם בנקודה זו ניתן היה לסיים את הדיון ולדחות את הבקשה, אך נותר לנו לבחון האם מתקיימים תנאי סעיף 8(א) לחוק.

תנאי סעיף 8(א)
19. סעיף 8 (א) לחוק קובע כך:

"בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלקת בנסיבות העניין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

על פני הדברים ולאור הפסיקה בהליכים דומים בעילה הנוגעת להפקדת דמי גמולים לקרן הפנסיה, קיימת אפשרות סבירה השאלות הרלוונטיות לעניין הזכאות והסעד יוכרעו לטובת הקבוצה.

20. יחד עם זאת, יש לציין כי לכל הפחות, עד ליום 19.2.14, עת נכנס לתוקפו צו ההרחבה בענף הניקיון לתוקף, ההוראות שהסדירו את תנאי עבודתם של עובדי המשיבה הן הוראות ההסכם הקיבוצי הישן בענף הניקיון, הסכם משנת 1979 שלא ברור אם בוטל. הסכם זה קובע כי העובדים זכאים לביצוע הפרשות פנסיוניות מתחילת עבודתם, בשיעור של 3.5% בלבד (סעיף י"ג להסכם).
המשמעות שיש לתת לקביעה זו מלמדת כי אפילו המבקש לא היה ער להבחנה שקיימת בין הזכויות שיש לעובדי המשיבה מכח חברותה באיגוד בשונה מזכויותיהם של העובדים לפי ההסכם עם הארגון, אם קיימות כאלה וממתי.

משהמבקש אינו יכול להעיד על עצמו ובנסיבות בהן נטען ע"י המשיבה כי חלק מעובדי המשיבה מקבלים זכויות מכח צו ההרחבה בענף הניקיון, חלק מכוח הסכם קיבוצי בענף הניקיון וחלק הם בעלי הסכמים אישיים ספק אם הוכח כלל שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לעובדי המשיבה .

המבקש לא הביא ולו ראשית ראיה על שיעור ההפרשות שהמשיבה מפרישה לזכות עובדיה ועל הרקע המתואר לעיל ברור כי מדובר בהסדרים שונים, המתייחסים לתקופות שונות וכפי שהמשיבה ציינה עוד, ביחס לעובדים מסקטורים שונים. המבקש היה יכול לבקש לעיין במסמכים של המשיבה וללמוד מהם האם היא מפרישה לעובדיה הפרשות פנסיוניות כחוק, עם התחלת עבודתם.
נוסיף כי המבקש טען כי עובדים רבים פנו אליו, מכח תפקידו, וקבלו על כך שהמשיבה מקפחת את זכויותיהם בכל הנוגע להפרשות הפנסיוניות (סעיף 21 לתצהיר המבקש) . ככל שהמבקש עמד בקשר עם עובדי המשיבה וטיפל בנושאים אלו, יכול היה לזמן עדים רלוונטים אולם הוא לא עשה כן.

21. כל אלו מביאים אותנו למסקנה לפיה ספק אם התובענה מעוררת שאלות של משפט ועובדה המשותפות לכלל חברי הקבוצה ושתובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה ביותר להכרעה במחלוקת.
בשלב זה של הדיון ברור לנו כי החלפת התובע המייצג לא תועיל. למרות זאת, נדון להלן בטענה החלופית של המבקש לפיה, אף אם נקבע כי המבקש אינו מתאים לייצג את חברי הקבוצה, יש להורות על החלפת התובע המייצג.

החלפת תובע מייצג
22. סעיף 8(ג) לחוק קובע כי:

"(ג)(1) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית אף אם לא התקיימו התנאים האמורים בסעיף קטן (א)(3) או (4), אם מצא כי ניתן להבטיח את קיומם של תנאים אלה בדרך של צירוף תובע מייצג או בא כוח מייצג או החלפתם, או בדרך אחרת; אישר בית המשפט תובענה ייצוגית בהתאם להוראות פסקה זו, יתן בהחלטתו הוראות לשם הבטחת ייצוג וניהול עניינם של חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב כאמור באותו סעיף קטן.
(2) מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3) לפי העניין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג".

כלומר, רק במקרה בו הטעם היחיד לפסילת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית היא אי עמידתו של התובע המייצג בתנאי סעיף 4(א) לחוק, קרי – העדר עילת תביעה אישית – מוסמך בית הדין לאשר תובענה ייצוגית ולהורות על החלפת תובע מייצג.

כאן, כאמור, קבענו כי במקרה הנוכחי כי למבקש אין עילת תביעה אישית, אך מצאנו כי יש טעם עיקרי נוסף לדחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, והוא היעדר שאלות מהותיות של עובדה ומשפט שמשותפות לכלל חברי הקבוצה, נוכח השונות בין חברי הקבוצה, חוסר הבהירות לגבי ההסכמים החלים עליהם. ועל כן, אין מקום להורות על החלפת התובע המייצג (ראו עב"ל (ארצי) 58039-11-11 רונן תורג'מן – שחק אבטחה שמירה ושירותי משרד בע"מ (31.12.2012)).

23. לכך נוסיף כי המבקש נתלה בהוראות הסכם הפשרה עליו חתמה המשיבה עם עובד אחר, בתיק שהתנהל בבית הדין האזורי בתל-אביב. שם צוין כי המשיבה מפרישה לרוב עובדיה לקרן פנסיה לפי צו ההרחבה בענף הניקיון ולמיעוטם בחסר או כלל לא. המשיבה טענה כי הסכם זה לא יצא אל הפועל לאחר שהוברר כי על המשיבה חל ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון.

ללא קשר לסיבה מדוע ההסכם לא יצא אל הפועל, ועל אף שלכאורה האמור בהסכם מבסס את הבקשה דנן, דווקא משום שבפועל לפי הנטען בהסכם הוא שהתקיים תשלום סדיר של ההפרשות הפנסיה למרבית העובדים, ספק אם הדרך הנכונה של בירור מה המגיע לעובדים אם בכלל, הוא על ידי תובענה ייצוגית.

סוף דבר
24. למבקש אין עילת תביעה אישית וכפי שהראנו הוא לא השכיל להראות מהם ההסדרים מכוחם יש להפריש לקרן פנסיה. בנוסף לא הוכח בפנינו ולו בראשית ראיה כי המשיבה פועלת בניגוד להסדר או הסכם. כל אלו גם הביאו אותנו למסקנה כי אין מקום להורות על החלפת תובע מייצג.
על כן הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך 15,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

התובע יודיע עד ליום 25.4.2017 האם לנוכח האמור כאן הוא עומד על תביעתו.

ניתן היום, כ"ה כ"ה אדר תשע"ז, (23 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר רוני חכמון
נציג ציבור (עובדים)

אילן סופר
סגן נשיאה

מר אשר רפפורט
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: ארתור אוסיפוב
נתבע: רויאל קלין בע"מ
שופט :
עורכי דין: