ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף יעקב נגד פבל פולבניקוב :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה מרי יפעתי

תובע

יוסף יעקב

נגד

נתבעים

1. פבל פולבניקוב

2. ארתור וולוסקי

תובע שכנגד פבל פולובניקוב

נתבע שכנגד יוסף יעקב

פסק דין

1. לפניי תביעה כספית בסך 36,855 ₪ שעניינה חוב הנובע מהסכם שכירות, ותביעה שכנגד בסך 35,353 ₪ שעניינה חוב בגין מתן שירותי תיקונים לרכבים.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים :

2. התובע (להלן: "יוסף") השכיר לנתבע 1 (להלן: "פבל") מחסן ברח' משמר הירדן ביישוב קדימה (להלן: "המושכר"). המושכר שימש את פבל לצורך הפעלת עסק של שירותי רכב בשם "ידי זהב" (להלן: "העסק").

תקופת השכירות, על פי הסכם השכירות, הינה מיום 1.4.14 ועד ליום 31.3.15 (יוער כי בהסכם נכתב בטעות סופר כי תקופת השכירות תסתיים עד ליום 31.3.14). תקופת האופציה על פי ההסכם הינה מיום 1.1.15 ועד ליום 31.12.15 (להלן: "ההסכם").

מטענות הצדדים והראיות בפני עולה כי תקופת השכירות אמורה היתה להתחיל ביום 1.1.14 ואולם, לאחר שהוחלף המושכר במחסן אחר שינו הצדדים את תקופת השכירות כך שתחל ביום 1.4.14 עד ליום 31.3.15 ואולם, לא שינו בהתאמה את תקופת האופציה הנקובה בהסכם.
דמי השכירות החודשיים הועמדו בהסכם על סך של 4,000 ₪ + מע"מ ( 4,720 ₪ כולל מע"מ), וכן נקבע כי על השוכר לשאת בתשלומי הארנונה וחשמל החלים על המושכר. הנתבע 2 ערב לכל התחייבויותיו של פבל בהתאם להסכם.

אין חולק כי פבל פינה את המושכר, על פי דרישת יוסף, בסוף חודש יוני 2015.

3. לטענת יוסף, פבל לא עמד בהתחייבויותיו בהתאם להסכם השכירות. במהלך תקופת השכירות פיגר פבל בתשלום דמי השכירות ולא שילם כלל את תשלומי הארנונה והחשמל. פבל אף לא פינה את המושכר בתום תקופת השכירות, סוף מרץ 2015, אלא רק בסוף חודש יוני 2015 ולא שילם כלל את דמי השכירות בגין חודשים אפריל – מאי – יוני 2015.
עוד נטען כי לאחר הפינוי הותיר פבל פסולת במושכר וכי יוסף נאלץ לפנותה ולשאת בעלות הפינוי.

זה המקום לציין כי בתחילה הגיש יוסף לביצוע את שיק הביטחון שמסר פבל להבטחת התחייבויותיו בהסכם השכירות. נמסר ע"י פבל להבטחת התחייבויותיו בהסכם השכירות, לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל. שיק הביטחון הוגש לביצוע כנגד פבל בלבד ובסך של 25,855 ₪, בגין 3 חודשי שכירות (אפריל – יוני 2015) בסך של 14,160 ₪, ארנונה בסך של 3,000 ₪ +מע"מ , חשמל 4,000 ₪ +מע"מ, ועלות פינוי הפסולת בסך של 2,000 ₪ +מע"מ .

לאחר שניתנה רשות להתגונן הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של הגדלת הסכום הנתבע לסך של 36,855 ₪ וכן צירף נתבע נוסף, הנתבע 2 כמי שערב להתחייבויותיו של הנתבע 1 בהסכם. בכתב התביעה המתוקן עתר יוסף לחייב את פבל בתשלום הפיצוי המוסכם, בסך של 22,500 ₪ + מע"מ, בגי ן איחור בפינוי המושכר במשך 90 יום (לפי 250 ₪ לכל יום איחור), תחת חיובו בתשלום דמי השכירות לחודשים אפריל – מאי – יוני 2015.

לאחר שאושרה בקשת התיקון, הוגשו כתבי טענות מתוקנים בסדר דין מהיר ופבל אף הגיש תביעה שכנגד.

4. פבל טוען כי מסר ליוסף שיקים לצורך תשלום דמי השכירות ואולם, עקב הגבלת חשבונו בבנק התחיל לשלם את דמי השכירות במזומן. לטענתו, במהלך שנת 2014 מסר ליוסף, לבקשתו, מספר שיקים נוספים לתשלום דמי שכירות עתידיים וזאת עד לחודש יולי 2015, תוך שביקש מפורשות מיוסף שלא יפקיד השיקים בבנק, מאחר ואין להם כיסוי, וכי ישלם תחתם במזומן. על אף זאת הפקיד יוסף את השיקים וגרם להגבלת חשבונו של פבל בחודש נובמבר 2014.
עוד טוען פבל כי בשלהי שנת 2014 הודיע ליוסף על רצונו לממש את האופציה בהסכם וכי יוסף נתן הסכמתו לכך.
טוען פבל כי בחודש אפריל 2015 שילם ליוסף את דמי השכירות בעבור אותו החודש ובמהלך חודש מאי 2015 שילם מספר תשלומים בגין הפרשי דמי שכירות לחודשים פברואר – מרץ 2015. לטענתו, יוסף סירב לכל התחשבנות קיזו ז בגין תיקוני הרכבים שביצע בעבורו פבל בעסק.
על אף התשלומים שבוצעו, הודיע לו יוסף במפתיע, בסוף חודש מאי 2015, כי עליו לפנות מיידית את המושכר. על אף שמדובר היה בדרישה לפינוי במהלכה של תקופת האופציה ועל אף הנזקים שנגרמו לו בגין ביצוע שיפוצים במושכר בהסתמך על תקופת האופציה שניתנה לו בהסכם, פינה פבל את המושכר ביום 27.6.15.

טוען פבל כי שילם את מלוא חיוביו בהתאם להסכם השכירות ובכלל זה תשלומי הארנונה והחשמל. לטענתו, אין ממש אף בטענה כי המשיך להחזיק במושכר בתום תקופת השכירות שכן פינה את המושכר בתוך תקופת האופציה הנקובה בהסכם.

5. הנתבע 2 טוען כי הגיע מדי פעם לסייע בעסק לחברו פבל וכי מעולם לא היה שותף בעסק. לעניין חתימתו על ההסכם כערב, טען הנתבע 2 כי אינו קורא עברית באופן שוטף ומשכך, לא הבין את מלוא המחויבויות הנלוות לחתימתו אלא רק כי הוא עושה טובה לחברו וכי הוא יהיה אחד משני ערבים להסכם. נטען כי מאחר ובפועל נחתם כתב הערבות רק על ידי ערב אחד, הוא הנתבע 2, הרי שאין תוקף לערבותו.

6. בכתב התביעה שכנגד עותר פבל לחייב את יוסף בסך של 28,453 ₪ בעבור תיקוני רכבים שביצע בעבומורתם לא שולמה. לטענתו, ביצע תיקון בחודש אפריל 2014 לרכבו של יוסף, מסוג יסוזו דימקס, שניזוק בתאונה. בסיום התיקון שיחרר את הרכב מבלי ששולמה עלות התיקון בסך של 17,653 ₪ (בהתאם לחוו"ד השמאי הרפז) והמתין כי יוסף יקבל את הכספים מחברת הביטוח. כמו כן, ביצע טיפול נוסף לרכב היסוזו, בעלות של 1,550 ₪, אשר תמורתו אף היא לא שולמה.
עוד טוען פבל כי ביצע, לבקשת יוסף, תיקונים וטיפולים ברכב השייך לאשתו של יוסף, בסך של 1,800 ₪, וברכב השייך לבתה של אשתו מנישואים קודמים, בסך של 7,450 ₪, אשר תמורתם לא שולמה.
בנוסף, עותר פבל לחייב את יוסף בסך של 7,200 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מפינוי ו/או נטילת ציוד שהותיר במושכר. לטענתו, לאור דרישת יוסף לפינוי מיידי של המושכר נאלץ להותיר ציוד במקום תוך שסיכם עם הדיירים החדשים כי יאסוף את הציוד בהקדם. אלא, שיוסף הוציא את הציוד מהמקום, מבלי לאפשר לפבל לקחת את הציוד .

7. בכתב ההגנה שכנגד טוען יוסף כי ניסה לסייע לפרנסתו של פבל והזמין אצלו את תיקון רכבו ואולם, התנה זאת בקיזוז התמורה אל מול דמי השכירות. התמורה על תיקון רכב היסוזו שולמה בדרך של קיזוז חודשיים דמי שכירות, כמפורט בחשבונית שהוצאה על ידו ונמסרה לפבל . את היתרה שילם במזומן לידי אשתו של פבל ולבקשתה. עוד טען יוסף כי כל הטיפולים שביצע פבל ברכבים שולמו.
לעניין פינוי החפצים של פבל מהמושכר, טען יוסף כי פינה את הפסולת מהמושכר לאחר שפנה לפבל כי בדרישה לבצע הפינוי ולא נענה. עוד נטען כי לא נותר במושכר ציוד בעל ערך.

8. בדיון בפני העידו התובע ושני הנתבעים. יוער כי פבל צירף אף תצהיר של אשתו, הגב' איריס קרן, ואולם, הגב' קרן לא התייצבה להעיד ומשכך, הוצא תצהירה מהתיק. לטענת פבל, בני הוזג נפרדו לאחר שהוגש התצהיר ובטרם התקיים דיון ההוכחות.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:

9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בראיות שהוצגו ובטיעוני הצדדים, ולאחר ששמעתי העדויות בפני ושקלתי הראיות, החלטתי לקבל באופן חלקי את התביעה ואת התביעה שכנגד.

10. יש לקבל את טענת יוסף כי פבל לא פינה את המושכר בתום תקופת השכירות, קרי סוף חודש מרץ 2015, ולדחות את טענת פבל לפיה לא היה מקום לדרוש את פינויו מהמושכר וכי הפינוי בוצע במהלך תקופת האופציה החוזית המוסכמת .

כאמור, תקופת השכירות על פי ההסכם חלה מיום 1.4.14 ועד ליום 31.3.15. אין חולק כי במעמד החתימה על הסכם השכירות שינו הצדדים את תקופת השכירות אשר במקור היתה מיום 1.1.14 ועד ליום 31.12.14 ואולם, לא שינו את תקופת האופציה. משכך, תקופת האופציה בהסכם נותרה מיום 1.1.15 ועד ליום 31.12.15.

מאחר והסכם השכירות הינו ברור ולפיו תקופת השכירות הינה למשך שנה ומסתיימת ביום 31.3.15, הרי שברי כי תקופת האופציה מתחילה רק בסיום תקופת השכירות ולא במהלכה.

לאור הוראת סעיף 5 להסכם השכירות הרי שהאופציה החוזית כלל לא השתכללה. בסעיף זה נקבע כי "לשוכר עומדת האופציה לשכירת המחסן לשנה נוספת החל מה 1.1.15 ועד ל 31.12.15 באותם התנאים. על השוכר לחתום על בקשה וחוזה להמשך השכירות" (ההדגשה שלי – מ.י.).
קרי, תנאי למימוש האופציה הינו חתימת השוכר על בקשה וחוזה להמשך השכירות. אין חולק כי לא נחתם בין הצדדים חוזה להמשך השכירות ואף לא ה וצגה בקשה בכתב מצד השוכר למימוש האופציה.

11. חשוב מכך, מהראיות בפני עולה כי פבל הפר את הסכם השכירות הפרות חוזרות ונשנות וכי צבר חובות בגין דמי שכירות לאורך כל תקופת השכירות.

על פי גרסתו של יוסף, אשר גובתה במסמכים ולא נסתרה על ידי פבל, הרי שפבל צבר חוב בגין דמי שכירות כבר בסמוך לאחר תחילת השכירות. לטענת יוסף, דמי השכירות לחודשים יוני – יולי 2014 שולמו בדרך של קיזוז כחלק התמורה שהגיעה לפבל בעבור תיקון רכבו של יוסף.
את דמי השכירות לחודשים אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2014 לא שילם פבל ומשכך, דרש ממנו יוסף את פינוי המושכר.
רק בסוף חודש נובמבר 2014 מסר פבל 8 שיקים אשר אמורים לכסות את חוב דמי השכירות וכן לשמש תשלום דמי שכירות עד לסוף תקופת השכירות , מרץ 2015.
אין חולק כי חלק משיקים אלו, אשר נמסרו למועדים מרוחקים ודחויים, חוללו בשל הגבלה בחשבונו של פבל. בחודש דצמבר 2014 מסר פבל ליוסף סך של 11,000 ₪ במזומן וכנגד השיב לו יוסף את שני השיקים האחרונים.
לגרסת יוסף והמסמכים שהוצגו הרי שחוב דמי השכירות עד לסוף חודש מרץ 2015 שולם במלואו רק בסוף חודש מאי 2015, וזאת בדרך של ביצוע תשלומים חלקיים בסכומים שונים במזומן.

מנגד, טוען פבל טענה כללית וסתמית ולפיה לא נותר חייב דמי שכירות וכי שילם את דמי השכירות במזומן.
ראשית, הנטל להוכיח כי עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם השכירות ושילם את דמי השכירות במלואם ובמועדם מוטלת על שכמו של פבל. אלא, שלא הוצגה כל ראיה, לא ניתן כל פירוט ולא בוצע כל תחשיב באשר לתשלומי דמי השכירות, ובכלל זה המועד בו שולמו, דרך התשלום, גובה התשלום וכיוצ"ב.
למעשה, פבל מודה כי השיקים חוללו מאחר וחשבונו הוגבל וכי את דמי השכירות לחודש מרץ 2015 השלים למעשה, רק באמצעות מספר תשלומים רק בסוף חודש מאי 2015 (ראה גם חשבונית מספר 096). די בכך על מנת לקבוע כי פבל הפר את הסכם השכירות.

כאמור, טוען יוסף כי פבל פרע את חובו בגין דמי השכירות עד לסוף חודש מרץ 2015 אך לא שילם את שמי השכירות בגין החודשים בהם שהה במושכר לאחר סיום תקופת השכירות, אפריל – יוני 2015.
מנגד, פבל לא הציג כל אסמכתא המעידה כי שילם את דמי השכירות בעבור חודשים אלו. אין בידי לקבל טענת פבל כי התשלום שבוצע בחודש אפריל 2015 הינו בגין דמי שכירות לאותו חודש. פבל צירף את קבלת התשלום לפיה שילם בחודש אפריל סך של 4,700 ₪ במזומן, ואולם, לא צירף את חשבונית המס ממנה ניתן ללמוד בגין איזה חודש שכירות שולם סך זה. מעבר לכך, אין חולק כי התשלומים שבוצעו במהלך חודש מאי 2015 הינם בגין חוב דמי שכירות לחודשים פברואר ומרץ 2015 (הדבר עולה באופן ברור מחשבונית המס שמספרה 096).
גרסת יוסף לפיה לא שילם פבל את דמי השכירות לחודש אפריל 2015 סבירה יותר והגיונית בנסיבות העניין מגרסתו של פבל לעניין זה. אין זה סביר כי בחודש אפריל 2015 ישולמו דמי שכירות בעבור אותו החודש ואילו בחודש מאי 2015 ישולם חוב דמי שכירות לחודשים קודמים, פברואר – מרץ 2015.
לאור גרסת יוסף באשר לחוב דמי השכירות שנצבר והשיקים שחוללו ובהעדר פירוט מצד פבל לתשלומים שבוצעו, הרי שיש לקבוע כי התשלום שבוצע בחודש אפריל 2015 בוצע בעבור חוב דמי שכירות לחודשים קודמים.

כאמור, על השוכר מוטל הנטל להוכיח כי שילם את דמי השכירות על פי ההסכם. לא רק שפבל לא הביא כל ראיה שהיא לתשלומים שבוצעו לטענתו הוא אף לא פירט כלל מתי בוצעו התשלומים, כמה שולם, בעבור איזה חודש שכירות וכיוצ"ב. כך גם לא פורט דבר ביחס לתשלום דמי השכירות לחודשים מאי – יוני 2015 בהם שהה פבל במושכר.

מעבר לכך, מהראיות בפני עולה כי מרבית התשלומים בגין דמי השכירות בוצעו בדרך של תשלום מזומן כאשר תשלומים אלו מצאו את ביטויים בחשבוניות המס שהוציא יוסף ואף הצדדים טרחו לציין בכתב התשלומים שבוצעו במזומן (ראה למשל חשבונית 096) .

12. נוכח האמור לעיל, הרי שיש לקבוע כי פבל לא שילם את דמי השכירות בהתאם להתחייבויותיו בהסכם השכירות.
אי תשלום דמי השכירות במלואם ובמועדים הנקובים בהסכם, מהווה הפרה של ההסכם המקימה עילת פינוי 0ראה סעיף 11 להסכם) . בסעיף 11 אף נקבע כי באם לא יפנה השוכר את המושכר בתום תקופת השכירות, ישלם למשכיר פיצויים בסך של 250 ₪ עבור כל יום איחור בפינוי המושכר.

כאמור, תקופת השכירות הסתיימה בסוף חודש מרץ 2015 ופבל לא פינה את המושכר ואף לא שילם את דמי השכירות לחודשים אפריל – יוני 2015.
אין בידי לקבל טענת פבל כי סעיף 11 להסכם כלל אינו חל בענייננו מאחר והפינוי בוצע בתוך תקופת האופציה וכי יוסף לא הוכיח כי פנה לפבל בדרישה לפינוי בסמוך לסיום תקופת השכירות.
כפי שצוין לעיל, תקופת האופציה חלה רק לאחר סיום תקופת השכירות ובתנאים הנקובים בהסכם בין הצדדים, קרי חתימה על חוזה להמשך השכירות. משכך, לא על המשכיר להוכיח כי לא דרש את פינוי המושכר אלא על השוכר להוכיח כי התקיימו התנאים להמשך השכירות בתקופת האופציה.
לא רק שלא הוכח בפני כי הצדדים הסכימו על המשך השכירות בתקופת האופציה, הוכח כי במהלך תקופת השכירות ובסיומה היה מצוי פבל בהפרה בשל חוב דמי שכירות. ברי כי טענה לפיה זכאי היה פבל לממש את תקופת האופציה כאשר אינו משלם את דמי השכירות, אינה עומדת.

נוכח האמור לעיל, יש לקבוע כי פבל הפר את הסכם השכירות, לא פינה את המושכר בסיום תקופת השכירות ואף לא שילם את דמי השכירות לחודשים בהם שהה במושכר לאחר סיום תקופת השכירות.
לפיכך, ולאור הוראות הסכם השכירות, יש לחייב את פבל בתשלום הפיצוי המוסכם בסך של 22,500 ₪, בגין איחור בפינוי במשך 3 חודשים. איני מקבלת את דרישת יוסף להוסיף לסכום הפיצוי המוסכם את רכיב המע"מ וזאת לאור לשון ההסכם.

13. על פי הסכם השכירות חובת תשלום הארנונה והחשמל תחול על השוכר, פבל. לאור התחייבותו החוזית, מוטל הנטל על שכמו של פבל להוכיח כי תשלומים אלו שולמו.
יוסף העיד כי פבל לא שילם במהלך כל התקופה בה שהה במושכר את תשלום הארנונה אשר הועמד על ידי הצדדים על סך של 400 ₪ לחודשיים (בהתאם לשטח המושכר). משכך, תובע יוסף בגין הארנונה סך של 3,000 ₪. באשר לחוב החשמל, טען יוסף כי פבל לקח עמו את שעון החשמל שהוצב במושכר ומשכך, הוא תובע חוב החשמל על פי הערכה, על סך של 4,000 ₪, וזאת לפי הקריאה שהראה השעון בחודש מרץ 2015.
פבל טען כי התשלומים שולמו על ידו במזומן ואולם, לא הציג כל ראיה המעידה על כך, לא פירט מתי שולם וכמה שולם. ברי כי אין בטענה כללית וסתמית זו כדי להרים הנטל להוכיח כי התשלומים שולמו. לפיכך, יש לחייב את פבל לשלם ליוסף את תשלום הארנונה והחשמל בסך כולל של 7,000 ₪. לא מצאתי כי יש להוסיף את רכיב המע"מ על תשלומים אלו.

14. יוסף עותר לחייב את פבל אף בתשלום הסך של 2,000 ₪ +מע"מ בגין פינוי הפסולת שהותיר במושכר.
יוסף העיד כי פבל הותיר פסולת במושכר וגרוטאות של מכוניות משומשות וכי דיבר עם פבל עשרות פעמים על מנת שיפנה את הפסולת. לטענתו, פבל אמר לו כי יוכל לפנות את הפסולת בעלות של כ- 200 ₪ ואולם, לא עשה זאת.
פבל אישר בעדותו כי במועד פינוי המושכר הותיר פסולת בארגזים ובשקיות מאחר ולא היו פחים במקום. פבל אף אישר בעדותו כי יוסף פנה אליו בעניין זה ולטענתו, ניתן היה לבצע את הפינוי בעלות נמוכה יותר. מאחר ופבל מאשר כי הותיר פסולת במקום ולא פינה אותה על אף התראות שניתנו לו, זכאי יוסף בפיצוי בעבור פינוי הפסולת. יחד עם זאת, יוסף הציג חשבונית על תשלום סך של 950 ₪ בלבד כולל מע"מ. לפיכך, יש לחייב את פבל אף בתשלום בעבור הפינוי בסכום שהוכח בראיות, קרי בסך של 950 ₪ בלבד.

15. כאמור, פבל הגיש תביעה שכנגד במסגרתה עתר לחייב את יוסף בתשלום בעבור תיקוני רכבים שביצע בעבור יוסף וכן בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מפינוי ו/או נטילת ציוד שהותיר במושכר.
למעשה, יוסף אינו חולק על כך כי בוצעו תיקונים ו/או טיפולים בשלושת הרכבים ואף אינו חולק על עלות התיקונים / טיפולים, אלא טוען כי כל תיקון שבוצע נפרע במלואו.
לטענת יוסף בכתב ההגנה שכנגד, הזמין את התיקונים אצל פבל על מנת לסייע לפרנסתו של פבל, ואולם, התנה זאת בקיזוז התמורה אל מול דמי השכירות ובהמצאת חשבונית מס ע"י פבל.
התיקון המשמעותי ביותר הינו תיקון שבוצע בחודש אפריל 2014 ברכבו של יוסף, רכב מסוג יסוזו דימקס. יוסף טוען כי התשלום בעבור התיקון שולם בדרך של קיזוז סך של 9,440 ₪, כנגד תשלום דמי שכירות בעבור חודשים יוני – יולי 2014. יוסף סומך טענתו לעניין זה על חשבונית מס מס' 8662. באשר ליתרת התשלום טוען יוסף כי לאור בקשתה של אשתו של פבל לקבל את הכספים במזומן ולא בדרך של קיזוז דמי שכירות, שילם את יתרת הסכום במוזמן.

מצאתי לקבל את טענת יוסף בכל הנוגע לתשלום הסך של 9,440 ₪ בדרך של קיזוז דמי השכירות. פבל הכחיש את התשלום בוצע בדרך של קיזוז דמי שכירות ואף הכחיש כי ראה את החשבונית 8662 עובר להגשת התביעה. יחד עם זאת, לא הוכיח פבל כיצד שולמו דמי השכירות לחודשים יוני- יולי 2014.
יחד עם זאת, איני סבורה כי יוסף הוכיח את ביצוע יתרת התשלום במזומן. לא הוצגה כל ראיה שהיא המעידה על ביצוע התשלום במזומן. זאת ועוד, יוסף כלל אינו מפרט כיצד שילם לפבל בעבור שני הטיפולים הנוספים ברכב, מחודש ספטמבר 2013 ומחודש אוקטובר 2014. מחד, טוען יוסף כי תנאי לביצוע הטיפולים ו/או התיקונים ע"י פבל הינו תשלום בדרך של קיזוז דמי שכירות ואולם, לא הוכיח כי שילם בעבור טיפולים אלו בדרך של קיזוז דמי שכירות או בדרך אחרת.
באשר לטיפולים בשני הרכבים הנוספים, מעדויות הצדדים בפני שוכנעתי כי יוסף הוא שהביא את רכבה של אשתו ושל בתה של אשתו לתיקון אצל פבל. אין בידי לקבל את טענתו של יוסף לפיה אין לחייבו בעבור תיקונים שבוצעו ברכבים של בני משפחתו. טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים וכלל לא בא זכרה בכתב ההגנה שכנגד שם נטען כי התיקונים ו/או הטיפולים שולמו במלואם.
יוסף כלל לא פירט כיצד בוצע התשלום בעבור תיקון רכבה של אשתו. באשר לתשלום בעבור תיקון רכב הבת, העיד כי היא העבירה לידיו את הכסף והוא זה שהעביר אותו לפבל, ואולם, לא ידע לומר מה הסכום שהועבר. יוסף אף לא זימן להעיד בעניין זה את אשתו ובתה.
משכך, יש לקבוע כי יוסף לא הרים הנטל להוכיח כי שילם בעבור תיקוני הרכבים, למעט באשר לסך של 9,440 ₪ בדרך של קיזוז.

16. יש לדחות את תביעת פבל באשר לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפינוי ו/או נטילת ציוד שהותיר במושכר. על פי הסכם השכירות היה על פבל לפנות את המושכר מכל אדם וחפץ. פבל טוען כי השאיר ציוד במושכר והעיד כי לא ביקש את אישורו של המשכיר, יוסף, אלא את אישורם של השוכרים החדשים. הטענה לפיה השוכרים החדשים הסכימו כי יותיר ציוד במושכר לא הוכחה ופבל לא זימנם להעיד.
מעבר לכך, יוסף העיד כי פנה לפבל עשרות פעמים על מנת שיגיע לפנות את הפסולת והגרוטאות שהותיר במושכר ופבל אישר זאת וטען כי לא עשה כן מחוסר זמן. לפיכך, לו אכן נזרק ציוד בעל ערך הרי שאין לפבל אלא להלין על עצמו.
יוער כי לא הוכח כלל כי נזרק ו/או ניטל ציוד בעל ערך. לו אכן היה מדובר בציוד בעל ערך סביר כי פבל לא היה מותירו במושכר ולכל הפחות היה נענה לפניות יוסף ומגיע לפנות הציוד.

17. כאמור, הוגשה התביעה גם כנגד הנתבע 2 כמי שערב להתחייבויות השוכר, פבל, בהסכם השכירות.
טענת הנתבע 2 לפיה סבר כי שני ערבים יחתמו על כתב הערבות וכי בסופו של דבר רק הוא חתם על כתב הערבות חתם כערב יחיד, עולה מתוך כתב הערבות ולא נסתרה. לטענתו, מאחר והמשכיר ויתר על חתימתו של הערב הנוסף, הרי שערבותו מבוטלת.

דין הטענה להתקבל. ראשית, יש להעיר כי יוסף כלל לא נדרש בסיכומיו (ואף לא בסיכומי התשובה) לטענת הנתבע 2 ולפיה ערבותו בטלה.
כשנשאל יוסף בחקירתו הנגדית באשר לאי החתמת הערב הנוסף השיב כי : "כתוב שהוא צריך להביא 2 ערבים טובים להנחת דעתו של המשכיר. בסופו של דבר הוא הביא רק ערב אחד, מה אני אעשה הסתפקתי בזה". מעדות יוסף עולה כי לא אמר לנתבע 2 כי יוותר כערב יחיד.
ברע"א 6642/13 רוקסי בניה והשקעות בע"מ נ. פלקובי חברה לבנין והשקעות בע"מ (פורסם בנבו) קבע בית המשפט העליון כי יש להחיל את הלכת הראסטל (ע"א 610/68) גם על חיוב מסוג ערבות. בהעדר ראיות לסתור, הרי שההנחה היא כי הנתבע 2 חתם על כתב הערבות מתוך הנחה כי יחתום עליו ערב נוסף. חזקה זו ניתנת לסתירה ואולם, בהעדר ראיות המעידות כי היתה הסכמה אחרת בעניין, ומאחר ויוסף העיד כי כלל לא פנה בעניין זה לערקבוע כי ערבותו של הנתבע 2 בטלה.

18. נוכח האמור לעיל, אני מקבלת התביעה העיקרית ביחס לרכיב הפיצוי המוסכם בסך של 22,500 ₪ , סך של 3,000 ₪ חוב ארנונה, סך של 4,000 ₪ חוב חשמל , וכן סך של 950 ₪ בגין פינוי פסולת מהמושכר, ובסך כולל של 30,450 ₪.
התביעה שכנגד מתקבלת בסך של 19,013 ₪, עלות תיקוני הרכבים בקיזוז הסך של 9,440 ₪.

התוצאה היא כי על הנתבע 1, פבל, לשלם לתובע, יוסף, סך של 11,437 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לאור התוצאה, אני מחייבת את הנתבע 1 , פבל, לשלם לתובע, יוסף, את האגרה כפי ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
התביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית. בשים לב כי שני הנתבעים יוצגו ע"י אותו עו"ד, אני מחייבת את התובע, יוסף, לשלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף יעקב
נתבע: פבל פולבניקוב
שופט :
עורכי דין: