ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עירית חולון נגד חובב רוסק :

לפני כבוד ה שופט עמית משה סובל-שלום ת"א

המבקשת:

עירית חולון

נגד

המשיבים:

1.חובב רוסק
2.דלית קלמן
3.הלן ליזט קמחי

פסק דין

כללי
בקשתה של עיריית חולון (להלן: "העיריה ו/או "המערערת" ליתן לה רשות ערעור על החלטתה של כבוד רשמת ההוצל"פ, גב' קרן בקשי שניתנה בתיק הוצל"פ 01-XXXXX495-15 מיום 8.12.16 לפיה הורתה למערערת להמציא לידי הרוכשת (משיב 3) אישור ללשכת רישום המקרקעין לצורך העברת הזכויות בנכס המקרקעין הממוקם ברח' סוקולוב 41/7 בחולון הידוע כגוש 7166 חלקה 123/27 (להלן: "הנכס").
יצויין כי הוגש כערעור בזכות ואולם עפ"י מהות הערעור והחלטתי מיום 5.1.17 יש לראות את הערעור כבקשה למתן רשות ערעור.

עיקרי העובדות
1. בשנת 1999 רכשו מ כאלי אברהם וזהבה (להלן: "החייבים"), את נכס המקרקעין המפורט לעיל מאת רז דוד הוא הבעלים הרשומים בלשכת רישום המקרקעין (להלן: "הבעלים הרשומים") אך הליך העברת הזכויות על שמם טרם הסתיים.

2. ביום 29.10.99 חתמו החייבים עם בנק מזרחי טפחות (להלן: "הבנק") על הסכם הלוואה לצורך רכישת הנכס ועוד באותו היום חתמו החייבים עם הבנק על הסדר מישכון.

3. ביום 7.10.99 רשם הבנק לזכותו הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין על זכויות החייבים בנכס.

4. ביום 3.1.00 נרשם רישום כדין לזכות הבנק ברשם המשכונות על הנכס.

5. החייבים היו מחזיקים בדירת המגורים הנמצאת בתחום שיפוטה של המערערת (להלן: "הדירה") וחייבים בתשלום הארנונה הנוגעים לדירה. החייבים לא שילמו את תשלומי הארנונה ועקב כך נצבר לחובתם חוב ביחס למערערת. העיריה התנתה את מתן האישור לצורך העברת הזכויות בנכס על שם הרוכשת בכפוף לפרעון חובם של החייבים על סך 200,000 ₪. יודגש כי לא קיים חוב אר נונה לא של הבעלים הרשומים ולא של הכינוס.

6. ביום 21.10.09 נפתח תיק הוצל"פ מס' 01-XX161-49-5 נגד החייבים למימוש הנכס הממושכן לזכות הבנק, ובהמשך מונה משיב 1 לכונס נכסים.

7. ביום 9.1.11 נחתם הסכם בין המשיבה 3 (להלן: "הרוכשת") ובין כונס הנכסים – הסכם מכר לרכישת הנכס שבכינוס.

8. ביום 16.1.11 ניתנה החלטה המאשרת את המכר. אולם, עד כה, כעבור חמש שנים מיום חתימת ההסכם טרם נסתיים הליך העברת הזכויות בנכס על שמה של "הרוכשת".

9. ביום 25.1.16 הוכרזו החייבים (אברהם וזהבה מכאלי) כפושטי רגל וניתן בעניינם צו הפטר חלוט. הנאמנת (משיבה 2) הבהירה כי טרם חולק דיבידנד לעיריית חולון עפ"י חלקה היחסי בהתאם לתביעות החוב שהגישו.

10. מאחר והרוכשת לא המציאה לכונס הנכסים את אישור העירייה וב"כ הרוכשת אף חדל לשתף עמו פעולה, פנה הכונס לרשם ההוצל"פ בבקשה לסגור את תיק הכינוס ולשחררו מתפקידו וכן להעביר את מסמכי הרישום לב"כ הרוכשת כדי שיטפל ברישום וישלימו. ביום 3.11.14 שוחרר כונס הנכסים מתפקידו והתיק נסגר.

11. בהחלטתה מיום 27.12.12 קובעת כבוד הרשמת כי על ב"כ הרוכשת ליתן טעם מדוע לא ישוחרר כונס הנכסים מתפקידו לאחר שהמציא את כל המסמכים הנחוצים לצורך העברת הזכויות בנכס ליורשת.

12. ביום 14.1.13 (כשנתיים לאחר שאושר המכר) שילמה הרוכשת את חובותיה בגין מס הרכישה לצורך קבלת האישור הנחוץ להעברת הזכויות בנכס על שמה. ביום 19.2.13 התברר כי טרם שילמה את השוברים מהעירייה שנמסרו לידה עוד ביום 16.5.11 ושלנוכח חלוף הזמן פג תוקפם.

13. בהחלטתה מיום 8.12.16 קובעת הרשמת כי אין לעירייה עדיפות על פני הזוכה בחוב החייבים וכי סוגיית התחרות אינה רלוונטית בענייננו. הרשמת נשענת בהחלטתה על הנקבע בבג"צ הרצליה כי: החוב לעירייה הוא פרסונלי העוקב אחר החייב עצמו עד למועד פרעונו ולא חוב הצמוד לנכס.
בנוסף, קובעת הרשמת כי לאור תקנת השוק (סעיף 34 (10) ) אף אם ניתן לראות בחוב לטובת העירייה כשיעבוד ראשון, שיעבוד זה לא יתפוס מכירה של נכס לצד ג.
לאור האמור לעיל, הורתה הרשמת כי אין להפנות את דרישת התשלום לרוכשת וכי על העירייה להמציא לרוכשת אישור ללשכת רישום המקרקעין לצורך העברת הזכויות בנכס.

עיקרי טענות המערערת
1. המערערת טוענת כי לבנק (בנק מזרחי טפחות בע"מ) לא הייתה משכנתא רשומה אלא מישכון בלבד. על כן עפ"י הפסיקה בעניין שטיינמץ ובירס, חובה על הבנק לרשום משכנתא טרם המימוש.

2. המערערת טוענת כי עפ"י בג"צ 7009/04 (בג"צ הרצליה) לשם רישום משכ נתא חייב הבנק לקבל אישור ללשכת רישום המקרקעין כמתחייב מסעיף 324(א) לפקודת העיריות.

3. המערערת טוענת כי הבנק לא היה רשאי למכור את הדירה מבלי לסלק תחילה את החוב.

4. המערערת טוענת כי לאור העובדה שלזוג מכאלי היו זכויות אובילגטורות וכך גם לבנק, הנכנס בנעליו, זכויות אלו לטענת המערערת אינן מאפשרות מכירת זכויות בעלות בנכס.
על מנת שהבנק יוכל למכור זכויות בעלות, עליו לרשום משכנתא ולצורך רישום משכנתא עליו לשלם את החובות הנדרשים מהמערערת כדי שהמערערת תנפיק לו אישור זכויות כאמור בסעיף 324 (א) לפקודת העיריות.

5. המערערת טוענת כי כמתחייב מהוראות סעיף 324 לפקודת העיריות וסעיף 11א לפקודת המיסים, (גבייה) ולאור הלכות בית המשפט העליון בכל הקשור לתחרות הזכויות בין המערערת לבין הבנק, ידה של המערערת על העליונה.

6. המערערת טוענת כי לאור האמור בבג"צ 7009/04 העדיפות המוחלטת המוקנית לבנק ביחס לזכויות הרשות המקומית מכוח פקודת המיסים, (גבייה), חלה אך ורק כאשר הבנק רשם משכנתא לפני החלת הפקודה. מכאן, מכיוון שהבנק לא רשם משכנתא הוא לא רכש זכות קניינית בנכס ולכן לא יכולה להיות לו עדיפות על בעל זכות קניינית כמו המערערת.

7. המערערת טוענת כי משיבה 3 לא רכשה זכויות בעלות רשומות ואף ידעה כי הזכויות אותן רכשה ממכאלי, אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין. לטענת המערערת היה על משיבה 3 לדרוש תחילה כי משיב 1 יעביר זכויות על שם מכאלי, תירשם משכנתא לטובת הבנק וכי רק בעקבות רישום זכויות אלו תשלם את התמורה ותקבל את הקניין בדירה. אולם, משלא עשתה כך אין עומדת למשיבה 3 תקנת השוק עפ"י סעיף 34, הגנה המתייחסת למהות הממכר.

עיקרי טענות משיב 1
1. משיב 1 טוען כי החייבים כך עפ"י טענת המערערת נרשמו אצלה כמחזיקים החל משנת 2000 ועד ליום 4.3.09. על כן, הרי שאם נוצר חוב, הוא נוצר רק לאחר שהחייבים חתמו עם הבנק על הסכם הלוואה והסכם המישכון (ביום 4.10.99) ורק לאחר שנרשמה לזכות הבנק הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין (ביום 7.10.99) ולאחר שנרשם מישכון לזכות הבנק ברשם המשכונות (ביום 3.1.00) מ כאן שהבנק לטענת משיב 1 עשה כל שביכולתו על מנת להגן על זכויותיו ולקבל עדיפות על כל נושה שיבוא אחריו.

2. משיב 1 טוען כי עפ"י סעיפים 17-18 לחוק המשכון, סעיף 90 לחוק המקרקעין וסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז, המסדירים את דרך המימוש של מישכון ומשכנתא, יש לדחות את טענת המערערת כי הבנק לא יכול היה לממש את בטוחתו מאחר והיה מדובר במישכון ולא במשכנתא.

3. משיב 1 טוען כי "האכרזה הראשונה" (אכרזת המיסים גביה) פורסמה ביום 16.3.00 מועד מאוחר למועד חתימת ההסכמים בין הבנק לחייבים ומועד מאוחר לרישום הערת האזהרה והמישכון לזכות הבנק.

4. משיב 1 טוען כי במקרה שבפנינו יש להכיל את "הלכת וינבוים" (רע"א 7037/00 עיריית ראשון לציון נ. וינבוים) אשר סוקרה ב"בג"צ הרצליה" על פיה: סעיף 324 לפקודת הראיות, אינו שייך למישור הזכויות המהותיות, זכותם המהותית של הבנקים קודמת שכן חובם של החייבים לבנקים מובטח באמצעות שיעבוד. עוד נקבע כי חוב הארנונה אינו מהווה הוצאת כינוס אלא הוא חובם של החייבים ל עירייה ומשחוב זה אינו חוב מובטח, אין העירייה יכולה לסכל את זכותם הקודמת של הבנקים באמצעות סעיף 324 לפקודת העיריות.

5. לטענתו של משיב 1, הערת האזהרה והמישכון אשר מכוחו מומש הנכס הקנו לבנק שיעבוד בר תוקף הגובר על המערערת מאחר ונרשמו עוד לפני מועד האכרזה הראשונה ובהתאם לבג"צ הרצליה יש לפרש את פקודת המיסים (גבייה) בצורה מצומצמת ואין להחיל אותה באופן רטרואקטיבי.

6. משיב 1 טוען כי הבנק מיהר ורשם הערת אזהרה לזכותו עוד ביום 7.10.99 כדי להבטיח את זכויותיו הקנייניות שביושר, על פני כל זכאי אחר לרבות המערערת. לטענתו של משיב 1 הדברים אף מובאים בפסק דין אהרונוב שם נקבע כי "הקניין שביושר עובר לידי הקונה במועד עשיית הסכם המכר וכוחו של הקניין שביושר גדול מזכותה של זכות אובליגטורות".

7. משיב 1 טוען כי לא היה ניתן לרשום שיעבוד מכוח סעיף 11א(2) מאחר והחייבים כאמור אינם הבעלים הרשומים של הנכס ולכן סעיף 11א(2) לפקודת המיסים לא יכול להועיל למערערת במקרה זה.

8. משיב 1 טוען לשון ס' 324 לפקודת העיריות מדברת על חובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס, הרי שלצורך העברת הזכויות מהבעלים הרשומים לשם החייבים, המערערת אינה יכולה לסרב ליתן את אישורה מאחר ואין לבעלים הרשומים כל חוב כלפיה ולכן סירובה הוא שלא כדין. מכאן המערערת אינה יכולה להפעיל את ס' 11א(1) כלפי החייבים מאחר והם אינם הבעלים הרשומים של המקרקעין, הרי שאין לה כלל כל זכות מהותית בעניין זה ולכן המערערת מחוייבת ליתן את האישורים לצורך העברת הזכויות על שם הרוכשת.

9. משיב 1 טוען כי ביום 16.5.11 התקבלו במשרדו שוברים לתשלום מאת המערערת (השוברים משנת 2011) על מנת לקבל את אישור העיריה. שוברים אלו הועברו לעו"ד אורן שריקי ב"כ משיבה 3 אשר מצידו לא עשה דבר ולכן לא התקבלו בסופו של דבר אישורי העיריה. משיב 1 טוען כי יש לראות בשוברים משנת 2011 אישור מאת המערערת למשיב 1 כי לאחר שנבדקו הדברים על ידה והתמלאו כל דרישותיה, הרי שעם תשלום השוברים יקבל משיב 1 את האישור לצורך העברת הזכויות על שם הרוכשת.

10. משיב 1 טוען כי המערערת לא טענה דבר לעניין זכות שיעבוד כלשהו ו/או קדימות. המערערת הציגה מצג שבו היא אינה בעלת שיעבוד ו/או בעלת כל עדיפות. לכן גם אם הייתה יכולה המערערת לטעון כי היה לזכותה שיעבוד, הרי שהיא ויתרה עליו או לחילופין יצרה עם משיב 1 הסכם מתנה ו/או לחילופין הסכם מכללא שכעת לא ניתן לבטלו בהתאם להוראות ס 1(ג) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968.

11. משיב 1 טוען כי המערערת הציגה בפני משיב 1 את התנאים הדרושים על מנת שתנפיק את אישורי העיריה, תשלום שוברים משנת 2013 (בהתאם להחלטת כבוד הרשם מיום 8.5.13) ותשלום היטל השבחה. המשיב 1 עשה כדרישתה ובסופו של דבר גם קיבל את האישור מיום 25.11.13 לפיו עפ"י סעיף 324(א) לפקודת העיריות "כל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס, מכ אלי אברהם וזהבה..... סולקו במלואם לעיריה או אין חובות כאלה לגבי נכסים".

12. משיב 1 טוען לעניין טענת "הטעות" של המערערת, כי טענה זו הועלתה ע"י המערערת לראשונה בכתב הערעור. לטענת משיב 1, לאור כל ההתכתבויות עם המערערת ועו"ד ששון, הרי שהמערערת הייתה מודעת להליכי הכינוס המתנהלים ביחס לנכס. המערערת אף לא מסרה אישורי העיריה עד שלא התרצתה ומילא משיב 1 אל כל דרישותיה. על כן, אינה יכולה היום המערערת לטעון לטעות.

13. משיב 1 טוען כי במסגרת תיק הפש"ר, המערערת הגישה תביעה כנגד החייבים וכאמור בתגובת הנאמנת אשר הוגשה לתיק הערעור צפויה המערערת לקבל כספים בהתאם לחלקה. לטענת משיב 1, המערערת אינה יכולה להתעלם מכל אלה ועליה לפעול בהגינות ותום לב על מנת שלא לפגוע באזרחים.
בנוסף, המערערת אינה יכולה לטעון עוד לקיום בטוחה לזכותה שעה שהגישה תביעת חוב במסגרת הליך הפשר נגד החייבים ובכך ויתרה על כל זכות שיעבוד מכל סוג שהוא דבר המוכחש מכל.

טענות משיבה 2
1. ביום 16.9.14 הורה ביהמ"ש המחוזי בת"א על מינוייה של עו"ד דלית קלמן כנאמנת בתיק הפש"ר של החייבים וזאת לצורך בחינת בקשת ם להפטר.

2. לתיק החייב הוגשה תביעת חוב ע"י המערערת בסך 112,891 ₪ ולתיק החייבת הוגשה תביעת חוב ע"י המערערת בסך 124,241.

3. בשנת 2011 מומשה דירת המגורים של החייבים ברחוב סוקולוב 41/7 בחולון ע"י משיב 1 (הנושה המובטח, בנק מזרחי טפחות בע"מ).
החייבים הציגו לנאמנת את המסמכים המאושרים כי מתמורת המכר לא נותרה יתרה לחלוקה בין נושים אחרים בלתי מובטחים וכי אף נותרה יתרת חוב בגין הוצ' ושכ"ט של המימוש לבנק מזרחי טפחות אשר אף הגיש תביעת חוב מטעמו.

4. לטענת משיבה 2 היא איננה צד לסכסוך המשפטי המתנהל בין המערערת לבין המשיבים 1 ו-3 אשר על כן מבקשת משיבה 2 להורות על מחיקתה מכתב הערעור.

טענות המשיב3
ביום 14.2.17 הגיש ב"כ של משיבה 3 בקשה להארכת מועד להגשת תגובה עד ליום 17.2.17, בית המשפט נעתר לבקשתו וחרף ניסיונות ליצור עמו קשר לקבלת תגובה, לרבות קשר טלפוני והודעת פקס. לא הגיש ב"כ משיב 3 את תגובתו לבקשת רשות ערעור שלפנינו.

עיון והכרעה
1. טרם דיון בטענות הצדדים, מצאתי להידרש לפרק הזמן הארוך מאז אושר המכר ועד היום. לענין העברת הזכויות בנכס, הליך שטרם הסתיים ודומני כי למחדל זה שותפים כל הצדדים מי יותר ומי פחות. הואיל והערעור הוגש ע"י העיריה יש להידרש לטענות הקשורות לעיריה ולא לקביעות בקשר להתנהלותו של כונס הנכסים והחזית שבינו לבין הרוכשת.

2. חובתו האישית ואולי המרכזית של כונס הנכסים, הינה להעביר את הזכויות בנכס ע"ש הקונה ולטפל בכל האישורים הנדרשים לשם כך ואין הוא רשאי להעביר חובתו זו לכתפי הקונה. בנוסף, אין לשחרר כונס נכסים מתפקידו טרם השלים את הליכי הרישום וככל שנתקל הכונס בהעדר שיתוף פעולה מצידו של הקונה, עליו לפנות לרשם ההוצל"פ בבקשה למתן הוראות.

3. תפקידו של רשם ההוצל"פ לוודא כי כל הליכי הרישום יושלמו וליתן כל החלטה שתידרש לשם כך, טרם שיורה על שחרורו של הכונס מתפקידו.
כפי שהבנתי, הותקנו בינתיים הנהלים ובהחלטת מינוי של כונס נכסים, נקבע מפורשות ומראש את חובתו של הכונס, בין היתר, להשלים את כל הרישומים כתנאי לסיום תפקידו ושחרורו.

4. בתיק זה שוחרר הכונס טרם השלים את מלאכת הרישום, גם אם המחדל נובע מהתנהלותה של הקונה ב טיפול בקבלת האישורים והרישומים מאז נחתם הסכם המכר ביום 9.1.11 ואושר ביום 16.1.11, במשך למעלה מחמש שנים.
מסתבר כי העיכוב בשלמת הרישום נובע גם מכך שהרוכשת לא שילמה את מס הרכישה במועד אלא באיחור של כשנתיים.
ראוי כי בעת אישור המכר תיבחן האפשרות להבטיח כי הרוכש ישלם את מס הרכישה וכל יתר התשלומים החלים עליו על מנת שלא יגרם עיכוב בהשלמת העברת הזכויות.

5. לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות ונספחיהם בפסיקה הנזכרת בהם ובהחלטתו של הרשם, ושקלתי את הטיעונים המשפטיים שנטענו, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כבערעור עצמו ולדחות את הערעור כמפורט להלן ואפרט בנוגע לנושאים הבאים: תחרות הזכויות בין העיריה לבין בנק מזרחי טפחות בע"מ אשר העמיד הלוואה לרכישת הנכס "להלן: "הבנק"), משמעות הערת האזהרה שנרשמה לזכות החייבים לעניין תחרות הזכויות בין בעלי הדין ואישור המכר לרוכשת בהתאם לסעיף 34(א) לחוק המכר.

תחרות זכויות
6. בין העיריה לבנק קיימת לכאורה תחרות זכויות. העיריה טוענת מחד כי לבנק אין זכות קניינית על הנכס מכיוון שלא רשם משכנתא. משכך, סעיף 11(א) לפקודת המיסים מקנה לה, לטענתה , שיעבוד ראשון על הנכס ולאור האכרזה הראשונה של שר האוצר מיום 16.3.2000 והפסיקה, בכל הנוגע לתחרות הזכויות ידה של העיריה על העליונה. מאידך גיסא הבנק טוען כי מיהר ורשם הערת אזהרה לזכותו עוד ביום 7.10.99 כדי להבטיח את זכויותיו הקנייני ות שביושר, מישכון שנרשם בתאריך 3.1.00 וכי עפ"י הפסיקה כוחו של הקניין שביושר גדול מזכותה של זכות אובליאטורית (פס"ד אהרונוב). בנוסף, הבנק טוען כי השעבודים נעשו לפני כניסתה לתוקף של האכרזה הראשונה ועל כן כפי שנקבע בבג"צ הרצליה, "כאשר עסקינן בשעבודים ששוכללו לטובת הנושה המובטח לפני כניסתה לתוקף של האכרזה הראשונה לא מוקנה לרשויות כל מעמד עדיף על פני הבטוחה בה אוחז הנושה המובטח..."
האם חוב הארנונה הינו חוב הצמוד לנכס או שזהו חוק העוקב אחר החייב עצמו עד למועד פרעונו?
בבג"צ הרצליה נקבע כבר כי החוב הוא פרסונלי (שם, ע' 73, עמ/ 52-53) "... שעבוד מכוח סעיף 11א(1) לפקודת המיסים בגין חובות ארנונה, לעולם יוטל רק על חובותיו של מי שהוא הן הבעלים של המקרקעין והן המחזיק בהם. השעבוד לא יכול להיות מוטל בגין חוב ארנונה של מי שהחזיק בהם בלא שהיה הבעלים (כגון: "שוכר") ... עוד אוסיף כי הגישה לפיה ארנונה הינה "מס המגיע על מקרקעי סרבן" הושמעה אף ע"י פרופ' פרוקצ'יה, המציין כי: "מאחר שהמס לעולם אינו מוטל על המקרקעין עצמם כי אם על האישיות המשפטית הנישומה, פשיטא שיש לפרש את סעיף 11א (1) לפקודת המיסים כאילו נאמר בו "מס המגיע מן הסרבן בקשר למקרקעין השייכים לו יהיה שעבוד ראשון על אותם מקרקעין" (הדגשות במקור).
משכך לשיטת המערערת לא יכולה הייתה להטיל שיעבוד מכוח סעיף 11(א) האמור שכן החייבים היו מחזיקים אבל לא בעלים שכן לזכותם נרשמה רק הערת אזהרה.
במצב דברים זה, אין כלל תחרות בין הזכויות הסותרות של המערערת מחד ושל הבנק מאידך והיה על המערערת להטיל שיעבוד מכוח סעיף 12 לפקודה בדרך של רישום השיעבוד בפנקס המקרקעין על זכויות החייבים הנובעות מהערת האזהרה שהייתה רשומה לטובתם.

הערת אזהרה
7. מה משמעות העובדה כי החייבים לא היו הבעלים הרשומים של הנכס, אלא בעלי הערת אזהרה בלבד, זכות שעברה לרוכש: האם קיימת תחרות בין הזכויות במצב הדברים האמור? במצב הדברים דנא, הבעלות נותרת בידיהם של הבעלים הראשונים ואלו מנועים מלהעביר את הזכות הקניינית כל עוד העיריה עומדת על סירובה למסור את האסמכתא הנדרשת לרשם המקרקעין. הלכה למעשה העיריה חישקה את העברת הזכויות ואין ממש בטענה כי זכותה עדיפה על פני זכות החייבים. נראה כי שכרה של העירייה בהפסדה.
בנוסף גם אם היה ממש בטענות המערערת, הרי שעפ"י עובדות המקרה נרשמו גם המישכון וגם הערת האזהרה טרם האכרזה הראשונה ובמקרה כזה ועפ"י נוסח האכרזה אין לעיריה זכות עדיפה על פני המישכון. גם אם נאמר כי הזכויות הינן בדרגה שווה עדיין זכותו של משיב 1 עדיפה שכן המשכון והערת האזהרה נרשמו לפני רישום שיעבוד, שלמעשה כלל לא נרשם עד היום.

סיכום
8. לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות והנספחים, החלטתי לדיון בבר"ע כבערעור ולאחר ששקלתי את הטיעונים מצאתי לדחות את הערעור ולחייב את המערערת להמציא לרוכשת את התעודה הנדרשת, כפי שאף הורתה הרשמת בהחלטתה.

המערערת תשלם למשיב 1 הוצאות הערעור בסך 3,500 ₪.

המזכירות תמציא לב"כ הצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עירית חולון
נתבע: חובב רוסק
שופט :
עורכי דין: