ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרותי קיטור ופנאומטיקה בע"מ נגד אבינועם צעידי :

בפני כבוד ה רשמת בכירה ענת דבי

תובעת

שרותי קיטור ופנאומטיקה (י.ש.ד.ח.) בע"מ

נגד

נתבעים

1.אבינועם צעידי
2.יצחק צבי כהן
3.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

צד ג' אבינועם צעידי

בבית המשפט העיד זאב, אשר החנה את הרכב ליד מוסכו של צעידי. עדותו של זאב הייתה עדות נטולת אינטרסים, שכן זאב אינו נתבע ואינו בעליו של הרכב. בית המשפט התרשם כי עדותו של זאב הייתה כנה ואותנטית. זאב לא העיד על עובדות אשר לא זכר התרחשותן באותו יום, אלא הודה בכנות כי איננו זוכר מה עשה ברגעים בהם עזב את הרכב ליד המוסך, אך העיד כי, כאינסטינקט, כאשר הוא מחנה רכב הוא לוחץ פרקינג, מרים את ידית הבלמים ומוציא את המפתחות, וכי הינו מניח כי זה מה שעשה גם באותו יום.

פסק דין

1. לפניי תביעה על סך 16,924 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

הצדדים לתביעה הינם כדלקמן:
התובעת הייתה בכל הזמנים הרלוונטיים הבעלים של רכב מס' רישוי 9993213 (להלן: "רכב התובעת").
נתבע 1 (להלן: צעידי") היה בכל הזמנים הרלוונטיים הבעלים של מוסך.
נתבע 2 היה בזמנים הרלוונטיים הבעלים של רכב מס' רישוי 6771108 (להלן: "רכב הנתבעים").
נתבעת 3 הייתה חברת הביטוח שביטחה בזמנים הרלוונטיים את רכב הנתבעים בפוליסת ביטוח צד ג'.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 23.7.13 הושאר רכב הנתבעים במוסך שבבעלות הנתבע 1 לצורך ביצוע טיפול. באותו מועד, היה רכב התובעת במצב של עמידה בחניה מוסדרת בכביש שליד המוסך ו רכב הנתבעים פגע בו מאחור וגרם לו נזקים.

2. צעידי הגיש כתב הגנה במסגרתו טען כדלקמן:

במועד האירוע הגיע מר זאב פישר (להלן: "זאב") למוסך הנתבע עם רכב הנתבעים. זאב החנה את רכבו מחוץ לחצרי המוסך על הכביש והשאיר את מפתחות הרכב על הכיסא, ככל הנראה ללא בלם יד מורם כראוי, לצורך הכנה לטסט. צעידי הבחין תוך כדי עבודתו כי רכב הנתבעים מתדרדר לאחור, רץ לעברו על מנת לבלום אותו אך ללא הצלחה, ורכב הנתבעים פגע ברכב התובעת. משכך, נטען כי אין כל יריבות בין התובעת לבין צעידי.

נתבעים 2 ו-3 הגישו כתב הגנה במסגרתו נטען, כי התאונה ארעה בשעה שרכבם היה מצוי בשליטת צעידי, שהוא בעל המוסך, ואשר גרם ברשלנותו ובחוסר זהירותו לנזקי התובעת.
נתבעים 2 ו-3 אף הגישו הודעת צד ג' כנגד צעידי.

3. בדיון שהתקיים בתביעה הודיע ב"כ התובעת כי התובעת לא תעיד עדים מטעמה שכן העד מטעם התובעת נפטר.

4. צעידי העיד בבית המשפט וגרסתו הייתה כדלקמן:
זאב הינו לקוח המוסך של צעידי כבר מעל 30 שנה. ביום האירוע הגיע זאב למוסך על מנת למסור את רכב הנתבעים לטיפול. זאב הבחין כי חצר המוסך מלאה ועל כן החנה את הרכב בכביש שמחוץ למוסך. זאב הניח את מפתחות ורישיונות הרכב על המושב ועזב את המקום. צעידי ציין כי הכביש שליד המוסך הינו בשיפוע. לאחר מספר דקות העיף צעידי מבט לכביש והבחין כי הרכב מתדרדר. צעידי רץ מיד אל הכביש, אך הרכב כבר התדרדר ופגע ברכבה של התובעת. באותו רגע הגיע למקום הבעלים של רכב התובעת וצעידי סיפר לו מה אירע.

יש לציין, כי צעידי העיד כי לאירוע היה עד בשם עידן, אשר במועד האירוע דחף אותו צעידי בידו ורץ לכיוון הרכב המתדרדר (עמ' 4 ש' 12) . צעידי העיד כי עידן עובד במוסך אחר בסמוך וכי פרטיו מצויים בידיו. העד לא זומן לעדות בבית המשפט.

בחקירה נגדית נשאל צעידי הכיצד הגיוני הדבר כי רכב הנתבעים עמד בכביש 10 דקות- רבע שעה כאשר ידית הבלמים אינה מורמת ורק אז החל הרכב להתדרדר לאחור והשיב, כי רכב יכול לעמוד אפילו שעתיים בשיפוע ומשקל הרכב בשלב מסוים גורם להתדרדרות (עמ' 5 ש' 22-25).

יצוין, כי צעידי העיד כי תיקן את הדלת שניזוקה ברכב הנתבעים על חשבונו, לאחר שהשיג דלת חלופית מאחד המוסכים השכנים. צעידי העיד כי אף ששילם 400 ₪ תמורת הדלת החלופית לא גבה כסף מזאב.

5. מר זאב פישר (להלן: "זאב") העיד אף הוא בביהמ"ש וגרסתו הייתה כדלקמן:
זאב הגיע למוסך על מנת להשאיר את רכב הנתבעים במקום לצורך טיפול. במוסך לא היה מקום ועל כן השאיר את הרכב כשהוא חונה במאונך לגדר המוסך, כאשר אחורי הרכב פונים לכיוון הכביש. זאב העיד בכנות כי אינו זוכר בדיוק מה עשה וכדבריו: "אם אני זוכר טוב, אם נעלתי אני לא זוכר, כיביתי את הרכב, בטוח" (עמ' 7 ש' 23). בשלב מאוחר יותר בעדותו, כאשר עומת עם הטענה כי הרכב התדרדר לאחר שעזב את המקום והתבקש לפרט מה עשה בעת שעזב את הרכב השיב: "אני לא זוכר מה עשיתי באותו שניה...בתור אינסטינקט אני מיד לוחץ פארקינג, הנד ברקס ומוציא מפתחות, זה מה שאני עושה. אני לא זוכר בדיוק באותו רגע מה עשיתי, לכאורה זה מה עשיתי, גם היום אני עושה אותו דבר" (עמ' 7,8 ש' 30-3).

זאב העיד כי כמה שעות לאחר מכן התקשר לשאול את צעידי אם הרכב מוכן ואז צעידי סיפר לו כי הרכב התדרדר. גרסה זו עומדת בניגוד לעדותו של צעידי כי מיד לאחר קרות האירוע צלצל לזאב על מנת לעדכן אותו בדבר מה שהתרחש. מאוחר יותר, כאשר התבקש זאב להתייחס לסתירה זו, השיב כי אינו זוכר אם ראה שיחות שלא נענו מצעידי (עמ' 8 ש' 18).

זאב אישר את האמור בעדותו של צעידי כי צעידי הוא זה ששילם על התיקון וכאשר נשאל מדוע מימן צעידי את התיקון והאם המימון הוא תוצאת היותם חברים כבר 30 שנה השיב: "אני כבר 30 שנה, אף פעם הוא לא נתן לי מתנה, תמיד משלם על מה שהוא עושה. דלת להחליף זו לא מתנה" (עמ' 8 שורות 30-31).

6. נתבעת 3 הגישה מטעמה דו"ח חקירה של החוקר ליאור דימנד, אשר גבה עדויות מצעידי, מן הבעלים של התובעת – דוד חמו (אשר נפטר) וכן מנתבע 2 ומזאב.

מדו"ח החקירה עלה, כי הגרסה שמסר צעידי לחוקר זהה לגרסה שמסר בביהמ"ש, למעט העובדה שמסר לחוקר כי זאב התקשר אליו לאחר 3 שעות לשאול מה קורה ואז צעידי מסר לו כי הרכב התדרדר וגרם נזק לרכב אחר (עמ' 5 לדו"ח החקירה).

מדו"ח החקירה עוד עלה, כי הבעלים של התובעת מר חמו דוד (אשר נפטר), מסר לחוקר כי הגיע למקום לאחר שמסרו לו כי רכבו נפגע ובמקום התאונה פגש את צעידי ושאל אותו מה קרה. צעידי השיב לו כי היה בהילוך אחורי ושכח להעביר לדרייב ולחץ על דוושת הגז. מר חמו מסר כי מעולם לא אמר לו צעידי כי הרכב התדרדר. אציין, כי מר חמו נפטר ומטבע הדברים לא העיד בבית המשפט ועל כן, הדברים שנאמרו לחוקר לא הועמדו לחקירה נגדית ומשכך, לא ישמשו ראיה לתוכנם.

גרסתו של זאב כפי שנמסרה לחוקר הייתה זהה לגרסה שמסר בביהמ"ש.

מדו"ח החקירה עלה עוד, כי החוקר ביקר בבית העסק הסמוך, ששמו "ש. כהן מחסן ברזל רחובות", בו שהה מנהל התובעת בזמן האירוע, ולפי התרשמותו שומרים כולם במקום על קשר שתיקה. עם זאת, נכתב בדו"ח החקירה כי החוקר שמע פליטת פה מאחד הנוכחים לפיה "ההוא יצא ברוורס מהמוסך" (עמ' 9 לדו"ח החקירה).

בדו"ח החקירה פורט כי בהתאם להכוונה של צעידי, החנה החוקר את רכבו במקום בו עמד רכב הנתבעים טרם קרות התאונה. החוקר שילב להילוך סרק ללא בלם יד משוך והרכב זז טיפה ומיד נעצר. באופן כללי, התרשם החוקר כי אין מדובר בשיפוע כביש שבו יכול רכב להתדרדר.

החוקר נחקר בביהמ"ש באשר לשחזור שערך במקום ובחקירתו הסתבר כי החוקר ערך שחזור עם רכב מיצובישי פרטי בעוד שרכב הנתבעים הוא משאית. עוד עלה מן החקירה הנגדית , כי מלבד צילום ושחזור כתוב לפיו הרכב לא התדרדר, לא הסריט החוקר את השחזור. כן עלה מחקירתו של החוקר, כי החוקר מעולם לא פנה לעידן על מנת לגבות את גרסתו, על אף שמן העדויות עלה כי עידן היה עד לאירוע.

יש לציין, כי צעידי התייחס בעדותו לשחזור שערך החוקר וטען נחרצות כי הכביש מחוץ למוסך אינ נו מישורי וכי התמונה שהציג החוקר בדו"ח החקירה אינה משקפת את שיפוע הכביש במציאות. צעידי אף הוסיף כי הוא הראה לחוקר כיצד הרכב מתדרדר (עמ' 4 ש' 23-24).

מחקירתו של החוקר גם עלה, כי החוקר לא בדק את רכב הנתבעים כלל ולא יכול היה לומר האם ניתן לה חנות את הרכב בניוטרל ולא לשלב לפרקינג בעת חנייתו.

בתום חקירתו הנגדית חזר החוקר על התרשמותו כי במקום קיים קשר שתיקה אשר קשה לשבור והאמירה לפיה שמע את המשפט "הוא לקח רוורס" נזרק לחלל האוויר לא נסתרה.

7. בתום הדיון טען התובע כי זהו המקרה להפעלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין ועל כן הנטל על הנתבעים 2 ו-3 להוכיח כי לא התרשלו.

צעידי הגיש סיכומים בכתב מטעמו וטען, כי התובעת לא העידה את בעל הרכב מטעמה אשר נכח בזירת התאונה ולא הוכיחה כי הרכב עמד בחניה מוסדרת. נטען, כי צעידי הצביע על אפשרויות שונות אחרות לקרות התאונה ומשכך, הנטל להוכחת אופן קרות התאונה חזר לתובעת, אשר לא עמדה בהוכחת התנאי השלישי להעברת הנטל. נטען, כי אין ערך לשחזורו של החוקר, אשר לא ערך מדידה של השיפוע הקיים במקום וערך שחזור ברכב פרטי ולא ברכב מסוגו של רכב הנתבעים. כמו כן נטען, כי החוקר לא גבה עדות מעד רלוונטי אשר היה נוכח במקום. בכל מקרה, טען כי אין לראות בהתנהגותו של צעידי, אשר התנדב לתקן את הרכב, כהכרה בחבותו.

נתבעים 2 ו-3 הגישו סיכומים בכתב מטעמם וטענו, כי יש לזקוף לחובתו של צעידי את העובדה כי לא הביא את עידן לעדות מטעמו, אף שהלה עובד בבית העסק שלידו. נטען עוד, כי גרסתו של צעידי אינה הגיונית שכן לא יעלה על הדעת כי רכב הנתבעים עמד במקומו כ- 10 דקות רבע שעה בשיפוע של 20 ס"מ ולא התדרדר כבר בשנייה הראשונה. נטען עוד, כי העובדה שצעידי שילם על התיקון מכיסו הפרטי מלמדת על כך כי התאונה ארעה באשמתו של צעידי. מאידך, נטען כי עדותו של זאב הייתה קוהרנטית, ברורה ונטולת אינטרסים והעד העיד כי, כפעולה אינסטינקטיבית, כאשר הוא יוצא מרכבו מעביר את רכבו להילוך פרקינג ולוחץ עם רגלו על ההנדברקס, פעולה שעשה גם הפעם. עוד נטען, כי זאב העיד כי הוא מכיר את צעידי מזה 30 שנה ולא אירע מעולם כי צעידי נתן לו מתנה ותמיד הוא שילם על העבודה שצעידי ביצע ועל כן, יש לראות בעובדה כי צעידי מימן את תיקון הרכב כהודאה מטעמו של צעידי באחריות.

דיון

8. הכלל הבסיסי הנוהג בשיטת המשפט שלנו הינו, כי המוציא מחברו עליו הראיה, דהיינו במשפט האזרחי הנטל מוטל על התובע להוכיח כי גרסתו מסתברת יותר מגרסת הנתבע, בשיעור של 51% לפחות.

אחד מן החריגים לכלל זה מצוי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע כדלקמן:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

סעיף 41 קובע, כי על התובע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים ובהתמלא התנאים הקבועים בסעיף, עובר הנטל אל הנתבע להראות כי לא התרשל.

שלושת היסודות הנדרשים על פי הסעיף הנ"ל הינם כדלקמן:

א. התובע איננו יודע מהן הנסיבות אשר גרמו לנזק ולא הייתה לו היכולת לדעת.
המועד בו נבחן תנאי זה הינו במועד מתן פסק הדין (ראה: ע"א 10566/05 שלג נ' אמיר, פורסם בנבו וע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פורסם בנבו).

ב. הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היה שליטה מלאה עליו.
בפסיקה נקבע, כי אין צורך בשליטה טכנית פורמאלית מלאה, רצופה ובלעדית על הנכס, אלא מדובר בעניין מעשי של שליטה אפקטיבית, דהיינו נבחנת הזיקה של המזיק לנכס והשאלה האם הייתה ביכולתו למנוע את התרחשות התאונה. אם על פי מאזן ההסתברויות התשובה לכך הינה חיובית, יראו את הנתבע כבעל השליטה בנכס (ראה: ע"א 241/89 ישראליפט נ' הינדלי, פורסם בנבו).

ג. בית המשפט מוצא כי האירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.
בעניין זה, על התובע להציג תשתית עובדתית המלמדת על הסתברות, דהיינו, כי יותר מתקבל על הדעת שהנזק נגרם באשמו של הנתבע (ראה: ע"א 4152/03 ענדאליב נ' בית חולים ביקור חולים, פורסם בנבו).

בפסק הדין המנחה בד"נ 4/69 יצחק נוימן נ' פולה פסיה כהן (פורסם בנבו) נקבע, כי לאחר שהתקיימו התנאים המפורטים בסעיף, עובר אל הנתבע נטל השכנוע להראות כי לא התרשל.

בענייננו, מצאתי כי התקיימו שלושת התנאים המפורטים בסעיף, בהתייחס לנתבע 1 - צעידי:
רכבה של התובעת חנה בצד הדרך, כאשר נהגו עזב את הרכב ועל כן לתובעת לא הייתה כל ידיעה ולא הייתה לתובעת יכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו לקרות האירוע בגינו ניזוק הרכב. משכך, התקיים התנאי הראשון.

באשר לתנאי השלישי – הואיל ורכב הנתבעים היה בחזקתו של המוסך ברגע התאונה והואיל וכל הצדדים מסכימים כי אירוע התאונה התרחש כ- 10-15 דקות לאחר שרכב הנתבעים הושאר בחזקתו של המוסך, מצאתי כי התובעת הוכיחה כי האירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם רשלנותו של הנתבע 1.

בבית המשפט העיד זאב, אשר החנה את הרכב ליד מוסכו של צעידי. עדותו של זאב הייתה עדות נטולת אינטרסים, שכן זאב אינו נתבע ואינו בעליו של הרכב. בית המשפט התרשם כי עדותו של זאב הייתה כנה ואותנטית. זאב לא העיד על עובדות אשר לא זכר התרחשותן באותו יום, אלא הודה בכנות כי איננו זוכר מה עשה ברגעים בהם עזב את הרכב ליד המוסך, אך העיד כי, כאינסטינקט, כאשר הוא מחנה רכב הוא לוחץ פרקינג, מרים את ידית הבלמים ומוציא את המפתחות, וכי הינו מניח כי זה מה שעשה גם באותו יום.

אציין, כי לא זו בלבד שעדותו של זאב הינו נטולת אינטרסים, אלא, שמעדותו עלה כי לזאב יחסי חברות עם צעידי במשך 30 שנה ומשמעות הדבר היא כי לכאורה, עדותו של זאב אמורה להיות מוטה לטובתו של צעידי. ברם, דווקא עדותו כיוונה את כל החיצים לכיוונו של צעידי.

זאב העיד, כי כאשר השאיר את הרכב ליד המוסך, החנה את הרכב במאונך לכביש. כבר בעובדה זו יש כדי לסתור את כל גרסתו של צעידי, כי הרכב התדרדר בכביש כתוצאה משיפוע בכביש, שהרי לפי עדותו של זאב, כאשר השאיר את הרכב היה הרכב במאונך ל כיוון הנסיעה ולא בכיוון הנסיעה.

יושם לב כי במסגרת השחזור שנעשה על ידי החוקר מטעם הנתבעים, ציין החוקר (בסעיף 8.2 לדו"ח החקירה) כי הציב את הרכב לאחר שצעידי הצביע על המקום והזווית בה חנה רכב המבוטח. גם צעידי בעדותו העיד כי החוקר העמיד את הרכב לפי הנחייתו באותה זווית בה עמד רכב הנתבעים עובר לקרות התאונה (עמ' 4 שורות 23-24). עיון בתמונות השחזור אשר צורפו לדו"ח החקירה, מראה כי הרכב הועמד במקביל לנתיב הנסיעה ולא במאונך לו, וזאת על פי הנחיותיו של צעידי כאמור .
הנחיותיו של צעידי לחוקר סותרות את עדותו של זאב באשר לאופן בו החנה את רכבו .

יש להדגיש, כי לטענת צעידי הוא זה שהבחין ברכב מתדרדר, רץ אל הרכב על מנת לעצור אותו ואף הזיז את הרכב ממקומו לאחר התאונה (עמ' 4 ש' 8). ברם- צעידי לא העיד בשום שלב כי כאשר נכנס לרכב הנתבעים הבחין כי הרכב אינו על פארקינג או כי ידית הבלמים אינה משוכה. ומדובר בעובדה מהותית ובסיסית בגרסתו.

בנוסף, ניכרו בעדותו של צעידי סתירות , אשר פגמו במהימנות עדותו.
לדוגמא: צעידי העיד כי צלצל מיד לאחר קרות האירוע לזאב על מנת להודיע לו על מה שאירע וכי זאב חזר אליו טלפונית 3 שעות לאחר מכן מכיוון שהבחין כי צעידי ניסה ליצור עימו קשר ואז צעידי סיפר לו מה קרה (עמ' 6 שורות 5-14). זאב סתר בעדותו גרסה זו והעיד כי מספר שעות לאחר שהשאיר את הרכב במוסך צלצל על מנת לברר האם האוטו מוכן ואז מסר לו צעידי כי קרתה תאונה (עמ' 8 שורה 5).

מעניין לראות כיצד מתאר צעידי בעדותו את אופן מסירת ההודעה על האירוע לזאב:

"ש. ומה אמרת לו?
ת. שהרכב לצערי התדרדר ופגע ברכב אחר, סיפרתי לו מה קרה.
ש. האשמת אותו?
ת. לא, אני לא מאשים אף אחד. אני לא מאשים אותו, ביחסים שלי ושל זאב, אנחנו מכירים כ"כ הרבה שנים, אני לא אאשים אותו.
ש. אתה מסכים איתי שלכאורה בגלל זאב הרכב התדרדר לאחור, לא בגללך או אחד מעובדייך, למה שלא תסביר זאת לזאב?
ת. אמרתי לו שהרכב התדרדר, מה יש לי להאשים אותו? שעשית ככה וככה.
ש. אם הרשלנות לא באמתחתך או באחד מעובדיך, מדוע לא הסברת זאת לזאב עד היום, שזאב הוא שהתרשל וגרם לרכב להתדרדר?
ת. אני לא אגיד לבן אדם שאתה אשם."
(עמ' 6, שורות 13-23).

לעומת העדות הבוטחת והפוזיטיבית, במסגרתה תיאר צעידי את אופן השתלשלות העניינים, קשה להבין את אופן מסירת ההודעה לזאב, גם אם ניקח בחשבון כי בין השניים חברות בת 30 שנה. הייתי מצפה מצעידי, כי לכל הפחות יאמר לזאב כי התאונה אירעה כתוצאה מכך שהותיר את הרכב בלא שידית הבלמים משוכה ברכב. העובדה כי צעידי לא מצא לנכון לומר זאת לזאב ואף מסר לו כי הרכב "לצערו" התדרדר, מלמדת על כך כי צעידי ידע כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו ואינה קשורה כלל להתנהלותו של זאב.

זאת ועוד, צעידי העיד כי לאירוע היה עד בשם עידן, אשר פרטיו מצויים בידיו והוא עובד בעסק הסמוך למוסך. אף שמדובר בעד מהותי ויחיד לאירוע, עד אשר יכול היה לתמוך בגרסתו של צעידי, העד לא הוב א על ידי צעידי לעדות בבית המשפט.

הלכה היא, כי אם צד נמנע מהבאת ראיה כלשהי מטעמו, הרי שאי הבאת הראיה (או העד) משמשת לחובתו. הימנעות מהבאת ראיה מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. הלכה מושרשת היא, כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהימנעות בעל דין. במצב דברים זה רשאי היה בית המשפט להעניק ל"שתיקתו" של בעל דין משקל ראייתי לחובתו (וכאמור משקל זה מוגבר כאשר מדובר בבעל הדין עצמו).
ראה: ע"א 795/99 אנטוני פרנסואה נ. פוזיס, פד"י נ"ד(3) 107.

וראה גם דבריו של י' קדמי לעניין זה:

"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתעודה בכתב שנחתמה על-ידו.
התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית – היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב." (י' קדמי, "על הראיות", מהדורה משולבת ומעודכנת(2003), חלק שלישי, 1649).

לאור הלכה זו, ובהתחשב בעובדה כי עדותו של העד הינה מהותית עבור צעידי, הנני זוקפת את אי הבאתו של עידן לעדות לחובתו של צעידי.

זאת ועוד, צעידי העיד כי בסופו של דבר כי תיקן את הדלת ברכב הנתבעים על חשבונו. רואה אני בעובדה זו הודאה באשמה מטעמו של צעידי, במיוחד לנוכח עדותו של זאב כי הוא מכיר את צעידי במשך 30 שנה ותמיד שילם עבור כל תיקון ולא קיבל מצעידי שום שירות במתנה.

כאן אתייחס לעדותו של החוקר.

בדו"ח החוקר פירט החוקר כי ערך ניסוי, והציב (לפי הוראותיו של צעידי) רכב במקום בו לכאורה עמד רכב הנתבעים, על מנת לבחון אם הרכב יתדרדר אם לאו. ברם – מחקירתו הנגדית עלה, כי הניסוי בוצע באמצעות רכב פרטי, בעוד שרכב הנתבעים הינו משאית והניסוי עצמו גם לא צולם באמצעות וידאו.
משמדובר ברכבים שונים לחלוטין, הן בגודלם והן במשקלם והואיל ובין החוקר לבין צעידי הייתה גם מחלוקת בשאלה האם הרכב התדרדר מעט אם לאו, לא ניתן לייחס לניסוי משקל גדול ובוודאי לא לקבל את תוצאותיו כתוצאות המצביעות וודאית על אפשרות התדרדרותו של הרכב בכביש.

בכל מקרה, גם אם אתעלם מתוצאות השחזור שבוצע על ידי החוקר, הרי שכל הצדדים העידו כי התאונה אירעה כ- 15-10 דקות לאחר שזאב החנה את משאית הנתבעים ליד המוסך. לא הגיוני בעיניי, כי משאית, אשר משקלה כבד , תעמוד במשך 10 דקות בכביש משופע ורק לאחר 10 דקות תתדרדר. יותר סביר בעיניי, כי המשאית הייתה מתדרדרת מיד עם החנייתה, שכן דווקא בשל כובד המשאית כוח הכבידה פועל על המשאית מהר יותר וחזק יותר. העובדה כי המשאית לא התדרדרה תומכת במסקנה כי הרכב הושאר, כאשר ידית הבלמים משוכה והוא על פרקינג ונסיעתה של המשאית לאחור התרחשה בנסיבות אחרות.

קיבלתי את גרסתו של החוקר, אשר לא נסתרה בחקירה נגדית, כי כאשר הגיע למקום על מנת לחקור את האירוע שמע אחד מן העובדים זורק לחלל האוויר "הוא לקח רוורס". לכך צירפתי גם את האמור בדו"ח החקירה באשר לגרסתו של מנהל התובעת (מר חמו דוד) שנמסרה לחוקר במהלך החקירה. לקחתי בחשבון כי מנהל התובעת הלך לעולמו ובשל כך לא ניתן היה להביאו לעדות בבית המשפט ולא ניתן היה לחקרו בחקירה נגדית על גרסתו, אך בכל אופן, קיבלתי את עדותו של החוקר באשר לעצם אמירתם של הדברים ולא באשר לתוכנם.

לאור העובדה כי מצאתי שבגרסתו של צעידי ניכרו פרכות וסתירות וגרסתו עמדה בסתירה לדברים שנאמרו בעדותו של זאב ועדות החוקר הפרטי , לא קיבלתי את גרסתו של צעידי כי רכב הנתבעים התדרדר לאחור. מארג העדויות הביא אותי לכדי מסקנה פוזיטיבית, כי האירוע אירע כאשר צעידי נסע לאחור ופגע ברכב התובעת.

תימוכין נוספים למסקנתי הנ"ל מצאתי גם בעובדה כי רכב הנתבעים נפגע בדלתו. עובדה זו סותרת את גרסתו של צעידי כי הרכב התדרדר לאחור. אילו הייתה מתרחשת התאונה כפי גרסת צעידי והרכב (אשר עמד במקביל לנתיב הנסיעה , על פי עדותו וכפי שמסר לחוקר) היה מתדרדר לאחור, הייתי מצפה כי לרכב הנתבעים ייגרם נזק בחלק האחורי של הרכב. אך בפועל, הנזק לא נגרם מאחור, אלא בדלת.

זאת ועוד, לרכב התובעת נגרם נזק בסך 10,361 ₪, כעולה מחוות דעת השמאי שהוגשה לבית המשפט. מדובר בנזק גבוה, העולה בקנה אחד עם המסקנה כי צעידי נסע ברוורס ופגע ברכב התובעת, יותר מאשר עם המסקנה כי רכב הנתבעים התדרדר לאחור.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה כנגד צעידי ודוחה את התביעה כנגד נתבעים 2-3.

אני מחייבת את נתבע 1, מר אבינועם צעידי, לשלם לתובעת סך 15,239 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.07.2013, אגרה בסך 379 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

הודעת צד ג' נדחית ללא צו להוצאות .

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ז, 22 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרותי קיטור ופנאומטיקה בע"מ
נתבע: אבינועם צעידי
שופט :
עורכי דין: