ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב בייגל נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) מר נפתלי פאר
נציג ציבור (מעסיקים) מר יחיאל רז

התובע
1. יעקב בייגל ת.ז. XXXXX741
ע"י ב"כ: עו"ד עפר יחיאלי
-
הנתבע
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אורה קרן

פסק דין

1. תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מתאריך 24.9.13 נדחתה על ידי הנתבע במכתב דחייה מיום 16.2.14.
בטעמים לדחייה נרשם:

"1. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין האירוע הנטען מיום 24.9.13. פנייתך הראשונה לטיפול רפואי רק בתאריך 15.10.13 לאחר כשלושה שבועות, מנתקת את הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לאבחנה.
2. לפי התעודה הראשונה לנפגע בעבודה שהונפקה לך בתאריך 29.10.13 – נמצאת כשיר לעבודה".

על החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו.

2. לטענת התובע, במועד התאונה השתכר כעצמאי כעובד באיסוף פסולת.
לטענתו, ביום 24.9.13, עצר את רכבו על מנת להעמיס עליו מכונת כביסה שעמדה לצד הדרך ובמהלך ניסיון העמסת המכונה, איבד את שיווי המשקל ונפל על צדו השמאלי של גופו. לטענתו, חש כאב חזק בזרועו השמאלית ובפרט בכתפו, מלווה בזרמי- "חשמל" חזקים לצווארו (להלן "האירוע"). לטענתו, קיווה כי מצבו בר חלוף ולא הבין את חומרת פגיעתו ולכן לא עסק בפגיעתו עד לתאריך 15.10.13, עת נבדק לראשונה על ידי אורתופד.

3. בכתב ההגנה חזר הנתבע על האמור במכתב הדחייה והוסיף, כי השפעת האירוע הנטען, אף אם הייתה כזו, דבר המוכחש כשלעצמו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצבו הקונסטיטוציונאלי של התובע.
בנוסף, לפי תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 29.10.13, התובע נמצא כשיר לעבודה והמשיך לעבוד לאחר האירוע הנטען כך שאין קשר בין מה שאירע לתובע ביום 24.9.13 לבין הפגיעה בכתפו השמאלית. המדובר במצב רפואי טבעי ממנו סבל התובע טרם האירוע על רקע מחלה ניוונית.

4. לאחר ששמענו עדות התובע בפנינו ועיינו בתיעוד הרפואי, לא הרים התובע את הנטל לשכנענו בקיומה של תאונת עבודה מיום 24.9.13, ולהלן נפרט טעמינו.

5. התובע הינו עצמאי ולתאונה לא היו עדים.

6. התובע העיד בפנינו כי לאחר התאונה נסע למגרש שם מוכר הוא פסולת מתכות, והעובדים שם הורידו עבורו את הפריטים מן הטנדר (עמ' 4 לפרוטוקול).
התובע לא ביקש ל זמן לעדות מי מהעובדים שיתמכו בגרסתו כי נזקק לעזרה בהורדת הסחורה מן הטנדר.

7. התובע צרף חשבונית על סך 110 ₪, וטען כי חשבונית זו היא בגין מכירת מכונת הכביסה.
אין בחשבונית כדי לתמוך בגרסת התובע.
בחשבונית לא מצוין כי היא מתייחסת למכירת מכונת כביסה דווקא, וחשבונית זו גם אינה מתיישבת עם גרסת התובע כי היה לו באותו היום ברכב ציוד נוסף למכירה, שהורד ע"י העובדים ונמכר יחד עם מכונת הכביסה.

8. גם התיעוד הרפואי אינו תומך בקיומה של התאונה.

בפנייתו של התובע לטיפול רפואי ביום 1/10/13 לא מוזכר כל אירוע תאונתי מיום 24.9.13 או בכלל.
באותו ביקור, התובע מתלונן בפני רופא המשפחה על בעיה כלשהי בעיניים ומקבל טיפות עיניים.

בהודעתו לחוקר המוסד טען התובע כי לא התלונן בפני רופא המשפחה על כאבים בכתף "מאחר ו-"מה הוא מבין בזה" וכי היה קבוע לו תור לרופא אורתופד.

תשובתו של התובע איננה סביר בעינינו והדעת נותנת כי ככל שהיה סובל מכאבים עקב נפילה, היה מציין זאת בפני הרופא כבר בתאריך זה. ואכן, בתאריך 25.10.13, עת ביקר התובע בשנית אצל רופא המשפחה מצא התובע לנכון להתלונן על כאבים בכתף שמאל, בניגוד לטענתו כי אין טעם להתלונן בפני רופא המשפחה "כי אינו מבין בזה".

9. בתאריך 15.10.13 ביקר התובע אצל אורטופד , ד"ר גלר והביקור נרשם כביקור רגיל על אף שלטענת התובע התלונן על פגיעה בעבודה.
בסיבת הפניה נרשם: 15.10.13 תלונות על כאבי כתף ורדימות ביד שמאל לאחר חבלה מלפני שבועיים- לא צוין אירוע של הרמת מכונת כביסה בעבודה.

התובע טען בהודעתו לחוקר המוסד כי הרופא אמר שיש לו דלקת ונתן לו תרופה ל-10 ימים, דבר שאינו מתיישב עם גרסתו בדבר דיווח לרופא על אירוע נפילה בעבודה.

10. גם בתאריך 25.10.13, עת ביקר התובע בשנית אצל רופא המשפחה והפעם התלונן על כאבים בכתף שמאל (וזאת בניגוד לגרסתו הקודמת כי אין טעם להתלונן בפני רופא המשפחה על כאבי כתפיים) צוין הביקור כביקור רגיל, לא צוין אירוע תאונתי בעבודה.

11. בתאריך 28.10.13, ביקר התובע אצל אורתופד אחר- ד"ר ז'ביינסקי מיכאל וגם הוא רשם את הביקור כביקור רגיל ולא ציין כל אירוע תאונתי בעבודה.

12. בתאריך 29.10.13, קיבל התובע אישורי מחלה ולא תעודות אי כושר מרופא המשפחה וזאת בין התאריכים 25.10.13 ועד 31.10.13 ולא מיום האירוע הנטען.
רק מאוחר יותר באותו היום נמסרה לתובע ע"י ד"ר גלר איליה תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.
בתעודה זו לא ניתנה לתובע תקופת אי כושר וצויין כי הוא מסוגל להמשיך בעבודתו ו/או בעבודה מתאימה אחרת.
התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, אשר קיבל התובע אינה מסייעת לו דיה, בהיותה מאוחרת, בעוד בפניות קודמות של התובע לאורתופד ולרופא המשפחה, אין כל דיווח המחזק את טענותיו.

13. רק בתאריך 8.12.13, נמסרה לתובע תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה אשר קבעה תקופת אי כושר רטרואקטיבית מיום 24.9.13 ועד 23.12.13.

14. הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית הדין לקבוע את עצם קיומו של האירוע ייתן משקל יתר לאנמנזה כפי שנרשמה על ידי הרופאים.

15. בית הדין הארצי חזר על ההלכה בדבר המשקל שיש ליתן לרישום במסמכים הרפואיים מהמועד הסמוך לפגיעה:

"על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל רב להתבטאויותיו של התובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפה, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין."
(ראו עב"ל 248/98 מקסים פרץ - המל"ל, פד"ע לג' (29), 24).

16. בסיכומיו טען התובע, כי מאחר והיה רגיל להיחבל בעבודתו שהינה עבודה פיזית, לא יחס חשיבות של ממש לתחושות שהרגיש לאחר הנפילה הנטענת ואף חזר על כך שביתו עמדה להינשא כשבועיים לאחר האירוע ועל כן התמהמה בפניה לעזרה רפואית.

ואולם, בהעדר עדויות לתאונה ומשהתיעוד הרפואי הראשוני אינו תומך בגרסת התובע, ולנוכח כל האמור לעיל, לא הרים התובע את הנטל לשכנענו בהתרחשותה של התאונה ביום 29.4.13.

17. עוד יצוין, כי חרף האמור בחוות דעת שהגיש התובע לפיה אין תיעוד קודם בתיקו על תלונות צואריות, הרי שבתיקו הרפואי של התובע קיים רישום כי עוד ביום 21/7/08 ביצע התובע צילום עמוד שדרה צווארי ונמצא ממצא של דיסקופטיה קלה בגובה C4-5-6.

18. לנוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

19. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, (23 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר נפתלי פאר
ציג עובדים

מיכל פריימן
שופטת

מר יחיאל רז
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: יעקב בייגל
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: