ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בת"ק נגד קשרי תעופה בע"מ :

בפני כבוד ה רשמת בכירה אלישבע חן

תובעים
בת"ק 59097-05-15

1.פנינה עומר
2.יעקב עומר

תובעים 1. דורית נוה
בת"ק 57464-05-15 2. יהויריב נוה

נגד

נתבעת

קשרי תעופה בע"מ

נגד

צג ג' קלאסיק אייר בע"מ

פסק דין

תביעות לפיצוי כספי בגין עיכוב בטיסות במהלך תקופת מבצע "צוק איתן".

רקע עובדתי

בפני שתי תביעות קטנות אשר הדיון בהן אוחד בהתאם להחלטת כבוד הרשמת הבכירה יהלום מיום 18/6/15, לנוכח המסכת העובדתית המשותפת.

התובעים בתביעה 59097-05-15 הם פנינה ויעקב עומר וארבעת ילדיהם הקטינים.

התובעים בתביעה 57464-05-15 הם דורית ויהויריב נוה וחמשת ילדיהם הקטינים (להלן יקראו התובעים בשתי התביעות: "התובעים").

התובעים רכשו מהנתבעת חופשה משפחתית באיטליה. מועד הטיסה נקבע ליום 23/7/14 (להלן: "הטיסה הראשונה"). בסמוך למועד תחילת החופשה, החל מבצע "צוק איתן" והטיסה הראשונה בוטלה. לאחר שהוחלט כי טיסה חלופית תמריא משדה התעופה בעובדה (להלן: "הטיסה השנייה"), עוכבה אותה טיסה למשך שעות רבות. לאחר המתנה ממושכת בשדה התעופה בעובדה (להלן: "עובדה") , בחרו התובעים לשוב לביתם ולא לממש את החופשה שרכשו.

בדיון שהתקיים ביום 3/8/16, התיר בית המשפט לתובעים לתקן תביעתם, תוך ששאלת חיובם בהוצאות הנתבעת וצד ג', תבוא בחשבון בסיום ההליך.

התובעים בתביעה 59097-05-15 הגישו כתב תביעה מתוקן, והעמידו תביעתם ע"ס של 23,458.60 ₪ בהתאם למפורט: 12,360 ₪, פיצוי כספי בגין ביטול טיסה בהתאם להוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב – 2012 (להלן: "החוק") ויתרת הסכום, פיצויים לדוגמא בהתאם ל סעיף 11 לחוק, בגין אי אספקת מזון לאחר ביטול טיסה וכן עוגמת נפש.

התובעים בתביעה 57464-05-15 הגישו כתב תביעה מתוקן, והעמידו תביעתם ע"ס של 21 ,920.40 ₪ בהתאם למפורט: 14,420 ₪, פיצוי כספי בגין ביטול טיסה בהתאם להוראות החוק ויתרת הסכום פיצויים לדוגמא, בהתאם לסעיף 11 לחוק, בגין אי אספקת מזון לאחר ביטול טיסה וכן עוגמת נפש.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 25/12/16, הצהירו התובעים, כי הושבה להם תמורת כרטיסי הטיסה שרכשו.

משהותר תיקון כתבי התביעה, שלחה הנתבעת הודעת צד ג' מתוקנת לצד ג' – חברת התעופה חברת קלאסיק אייר בע"מ.

טענות התובעים

ערב הטיסה הראשונה, התברר לתובעים , כי הטיסה נדחתה. הנתבעת לא הודיעה לתובעים דבר על ביטול או דחיית הטיסה ועל חידוש הטיסות באופן שימריאו מעובדה, נודע לתובעים, דרך מכרים. לאחר פניה לסוכן הנסיעות, נמסר לתובעים כי עליהם להגיע לשדה התעופה בן גוריון (להלן: "נתב"ג") בלילה שבין ה- 23/7/14 ל- 24/7/14 ומשם ייצאו הסעות לעובדה לקראת הטיסה שנועדה להמריא ביום 24/7/14 בשעה 8:00 בבוקר.

התובעים הגיעו לנתב"ג ביום 24/7/14, ב- 1:00 לפנות בוקר ובשעה 6:00 בבוקר הגיעו לעובדה שם הצטופפו עם אלפי נוסעים אחרים. בשעה 8:00 בבוקר נכנסו התובעים לטרמינל, ובשעה 12:00 עברו בידוק בטחוני.

אחר הצהריים נמסר לתובעים כי הטיסה תצא בחצות, אולם לאחר שהמתינו שעות רבות בעובדה, נואשו והעדיפו לחזור לביתם. לטענת התובעים, לנוכח האיחור הניכר במועד הטיסה והואיל והם שומרי שבת, לו היו עולים על הטיסה , היו עומדים לרשותם 3 ימים בלבד שבהם יכולים היו לטייל , במקום שבוע שלם, כפי שתכננו.

לטענת התובעים העיכוב בטיסה, אשר מועד המראתה נדחה מעת לעת עד לעיכוב כולל של 43 שעות, עונה להגדרת "טיסה שבוטלה", בהתאם לסעיף 1 לחוק ומזכה אותם בפיצוי כספי.
טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, היא משמשת כמתווכת בלבד בין התובעים לבין ספקי החופשה ובכלל זה צד ג' - חברת התעופה. לפיכך, האחריות לשירות הניתן לתובעים מוטלת על ספקי השירות בלבד.

לנוכח קיומו של מבצע "צוק איתן" והמצב הביטחוני הקשה ששרר במועדים הרלוונטיים לתביעה, נמנעו חברות תעופה רבות מלקיים שירותי טיסות מישראל, ובכלל זה חברת "נאוס", אשר חברת התעופה - צד ג', משמשת נציגתה .

הנתבעת הינה "מארגן" כהגדרת המושג בחוק. לפיכך ובהתאם להוראות סעיף 6 (ה)(1) לחוק, אין היא נושאת באחריות כלפי הנוסעים במקרים של עיכובים או שינויים בטיסות כאשר מדובר במקרים של נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה – כדוגמת מבצע "צוק איתן", מה גם, שהיא פעלה לעדכן הנוסעים בדבר קיומה של טיסה חלופית מעובדה, בהתאם להחלטת שר התחבורה.

כן נטען, כי הואיל והתובעים בחר ו שלא לעלות לטיסה בסופו של דבר, הרי שלא מדובר בביטול טיסה המחייב פיצוי.
טענות צד ג'

לטענת צד ג', הטיסה הראשונה נדחתה בהתאם להחלטת מנהל התעופה האיטלקי, לאור המצב הביטחוני ששרר בישראל באותה עת והואיל וערב המועד שנקבע להמראת הטיסה הראשונה , נורו טילים לאזור נתב"ג והטיסה אליו נאסרה. לפיכך, צד ג' אינו אחראי בנסיבות העניין לביטול הטיסה, וכפועל יוצא אין התובעים זכאים לפיצוי כלשהו.

צד ג' פעל לסייע לנוסעים שהגיעו לשדה התעופה בעובדה ובכלל זה לתובעים.
דיון והכרעה

העידו בפני התובעת – גב' עומר, התובע – מר נוה, נציגי הנתבעת – גב' ירמי ומר אליגולא נציגי צד ג', מר ברהום ומר גרינולד .

התובעת העידה, כי לאחר שהתברר לתובעים כי טיסתם בוטלה, נסעו לטיול במדבר יהודה ובמהלכו נודע להם על ידי חברים, כי הטיסה תצא בחצות. לאחר שהתקשרו התובעים לנתבעת, מיוזמתם, נמסר להם כי עליהם להגיע לנתב"ג ומשם לעובדה וכך עשו. כשהגיעו התובעים לעובדה, נאלצו להמתין כמה שעות בתור עד שנכנסו לטרמינל ואז התקבלו הודעות על ביטול טי סות. במשך כל אותן שעות שבהן שהו בעובדה - לא קיבלו התובעים כל הודעה מטעם הנתבעת בקשר עם העיכובים בטיסה ולעובדה לא הגיעו נציגים של הנתבעת בעוד ששהו בו נציגים של חברות אחרות.

בהעדר מקומות ישיבה מוסדרים נאלצו התובעים לשכב על הרצפה בטרמינל בעובדה ולא יכלו לרכוש במקום מזון מטעמי כשרות. כן לא ניתן היה להטעין את הטלפונים הניידים.

התובעת הוסיפה, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה לא ניתנה כל הוראה או הנחיה רשמית לביטול טיסות ולפיכך, הטענות כי הטיסה התעכבה או בוטלה מטעמי בטחון, לנוכח קיומו של מבצע "צוק איתן", אינן נכונות .

התובע העיד, כי כל ניסיונות התובעים לקבל מענה או הסבר מהנתבעת, בזמן אמת, לא נענו והתובעת לא נערכה כראוי לאספקת שירותים.

נציגת הנתבעת, גב' ירמי, העידה, כי החלטת שר התחבורה על סגירת נתב"ג לטיסות, התקבלה לאחר נפילת טיל בסמוך לו ונודעה לנתבעת במועד שבו נודעה לנוסעים, לאחר פרסומה בתקשורת ולא קודם לכן . רק לאחר מכן, התקבלה אצל הנתבעת הודעה מצד ג' על העיכוב בטיסה.

עוד העידה, כי למרות שהנתבעת הפעילה מוקד חירום כדי לספק מידע לנוסעים, ייתכן שלא עלה בידה לעמוד בקשר עם כל הנוסעים ובכלל זה עם התובעים, הואיל ומדובר היה באלפי נוסעים. החמ"ל שהופעל על ידי הנתבעת היה עמוס והנתבעת לא הספיקה לעדכן את כל הנוסעים. כשנשאלה האם שלחה הנתבעת נציגים לעובדה, השיבה נציגת הנתבעת בחיוב אף כי לא ידעה מועד הגעתם של הנציגים . נציגת הנתבעת הוסיפה, כי הטיסות החלופיות הוכפפו למועדי הטיסות שנמסרו על ידי צד ג'.

נציג הנתבעת מר אליגולא, טען בדיון, כי בנסיבות קיומו של מבצע צבאי, אין הנתבעת אחראית לביטול הטיסה וגם האחריות לאספקת מזון מוטלת על מפעיל הטיסה - צד ג'.

נציג צד ג', מר ברהום, העיד, כי לנוכח החלטת מנהל התעופה האיטלקי לאסור על חברות תעופה איטלקיות, בהן חברת "נאוס", לטוס לנתב"ג, הרי שלמרות שנתב"ג לא נסגר לטיסות, בנסיבות המיוחדות שנוצרו אשר הובילו להחלטת מנהל התעופה האיטלקי, אין התובעים זכאים לפיצוי כספי.

עוד הוסיף, כי צד ג' עשה את כל המאמצים האפשריים לצמצום הנזק בזמן אמת וחברת "נאוס" הייתה הראשונה לקבל ההצעה לקיים הטיסות מעובדה אלא שההתנהלות האיטית בעובדה, הובילה לכך שהדיילים חרגו משעות העבודה המותרות ולא ניתן היה לקיים הטיסה במועדה ולפיכך הוצעה טיסה חלופית בשעות הלילה – אשר התובעים בחרו שלא לעלות עליה .

במהלך הדיון, הציג נציג צד ג' תכתובת שנשלחה על ידי צד ג' לנתבעת - בדבר ביטול הטיסה וכן בקשה להודיע לנוסעים שלא להגיע לנתב"ג. נציגת הנתבעת הצהירה, כי התכתובת לא מוכרת לה.
הנציג הוסיף, כי צד ג' פעל להסדרת לינה במלון ללילה אחד והבהיר, כי למרות שחברת התעופה היא האחראית על אספקת המזון במקרה של עיכוב בטיסה, אין היא אחראית לכשרות המזון במזנון בעובדה.

נציג צד ג', מר גרינולד, טען בדיון, כי גם אם קיימת אחריות של צד ג' לאספקת מזון, בנסיבות הרלוונטיות לתביעה, הרי שבהתאם להוראות החוק יש לחלק אותה בין הנתבעת לבין צד ג'.

לאחר ששמעתי העדויות ובחנתי הראיות שהוצגו בפני לרבות כתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי למסקנה כי יש לקבל התביעה בחלקה, כפי שיפורט להלן.

בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק, איחור בהמראת טיסה, העולה ע ל 8 שעות, מהווה "טיסה שבוטלה". סעיף 6(ה)(1) לחוק, קובע סייגים לפיצוי כספי המגיע לנוסע שטיסתו בוטלה בנסיבות מיוחדות שלא היו בשליטת מפעיל הטיסה או המארגן ואשר גם אם היה עושה כל אשר ביכולתו, לא היה בידו למנוע ביטול הטיסה.

בנסיבותיה של התביעה דנן, שוכנעתי כי הטיסה הראשונה שנועדה להמריא מנתב"ג ביום 23/7/14, בוטלה בנסיבות מיוחדות שלא היו בשליטת הנתבעת (או צד ג') וכי לא היה בידה למנוע ביטולה, זאת לנוכח החלטת מנהל התעופה האיטלקי לאסור הטיסות לנתב"ג באותה עת. שונה גישתי בקשר עם הטיסה השנייה אשר נועדה להמריא משדה התעופה בעובדה ביום 24/7/14 בשעה 8:00 בבוקר ואשר המריאה רק בחצות הלילה.

משהגיעו התובעים לשדה התעופה בעובדה והטיסה השנייה התעכבה ביותר מ- 8 שעות באופן שהתובעים עצמם המתינו בשדה התעופה יותר מ- 8 שעות, הרי שבהתאם להוראות החוק, מדובר ב " טיסה שבוטלה" אשר התובעים זכאים לקבלת פיצוי בגינה.

מהעדויות שנשמעו עלה, כי הנתבעת לא עשתה די ולא התארגנה כראוי על מנת לעדכן הנוסעים בדבר ביטול הטיסה הראשונה והעיכוב המשמעותי ביציאת הטיסה השנייה מעובדה. בדיון אישרה נציגת הנתבעת, כי הנתבעת לא עמדה בעומס שנוצר. גם טענות התובעים כי נציגי הנתבעת לא הגיעו לשדה התעופה בעובדה בעת שהתובעים שהו בו – לא נסתרו. התמונה העולה היא, כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הנוסעים ולא נערכה כראוי לספק שירות לנוסעים בתנאים שהתקיימו.

הנתבעת אמנם הדגישה את פעילותה למען קיום הטיסה חרף המצב הביטחוני, משדה התעופה בעובדה, אלא שאין בכך כדי לפטור אותה מהתחייבויותיה כלפי הנוסעים במקרה של עיכוב בטיסה. עדויות התובעים והצילומים שצורפו, מעידים על חוסר הסדר והמהומה ששררו בשדה התעופה בעובדה אשר לא ניתן להם פתרון על ידי הנתבעת.

באשר לטענה כי משבחרו התובעים לשוב לביתם אין הם זכאים עוד לפיצוי בגין העיכוב בטיסה, העולה כדי ביטולה - הרי שלא כך עולה מלשון החוק אשר סעיף 6(א) לו קובע כדלקמן:

"נוסע שהונפק לו כרטיס לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן הטבות אלה:
(1) שירותי סיוע;
(2) השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע;
(3) פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה".

הנה כי כן, הסעיף אינו מבחין בין נוסע שבחר שלא לעלות לטיסה לבין נוסע שעלה לטיסה . הסעיף גם אינו נוקט לשון בחירה בין ההטבות להן זכאי תובע במקרה של ביטול טיסה, אלא מונה ההטבות להן זכאי הנ וסע. הבחירה היחידה הנתונה בסעיף, היא בין השבת תמורת הכרטיס לבין כרטיס טיסה חלופי. לפיכך, למרות שהתובעים בחרו שלא לטוס ועל אף שהושבה להם תמורת כרטיסי הטיסה אין בכך כדי למנוע מהם קבלת פיצוי כספי בהתאם לאמור בתוספת הראשונה לחוק .

משקבעתי כי הטיסה השנייה הינה "טיסה שבוטלה" כמשמעותה בחוק, זכא ים התובעים לפיצוי המפורט בתוספת הראשונה לחוק, בהתאם להוראות סעיף 6(א)(3), בגין "טיסה שבוטלה".

באשר לדרישת התובעים לפיצויים לדוגמא בגין שירותי סיוע ובכלל זה, מזון ומשקה שהיה על הנתבעת לספק להם ולא עשתה כן ובגין עוגמת נפש. לאחר ששמעתי העדויות בדבר הטרחה שנגרמה לתובעים לנוכח חוסר ההערכות של הנתבעת בשדה התעופה בעובדה – מחד, ובהינתן כי הנתבעת סיפקה לתובעים שירותי הסעה מנתב"ג לעובדה והתובעים שבו לביתם בשעות אחר הצהריים, אני רואה לקבוע פיצוי כולל ע"ס של 1,000 ₪, בגין רכיבי תביעה אלה, לכל תביעה.

באשר להודעת צד ג' - אני רואה לחייב את צד ג' לשפות התובעת בשיעור של 75% מהתשלום המושת עליה. צד ג' לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי האיחור בטיסה השניה נבע מנסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו וכי גם אם היה עושה כל אשר ביכולתו לא היה יכול למנוע ביטול הטיסה באותן נסיבות. עם זאת, לנוכח מחדליה של הנתבעת כפי שפורטו לעיל, אני רואה לחלק האחריות בין הנתבעת לצד ג', כאמור (ראו פסק הדין של כבוד השופט צ'יזיק – ת"ק 1704-10-14 מאור ואח' נ' הדני ואח' , באותן נסיבות).

התוצאה היא שהתביעות מתקבלות בחלקן כדלקמן:

45.1 הנתבעת תשלם לתובעים בתביעה 59097-05-15 - סך של 12,360 ₪ - פיצוי בגין טיסה שבוטלה, בהתאם לתוספת הראשונה לחוק וכן סך של 1,000 ₪, פיצוי בגין הטרחה וחוסר הנוחות שנגרמו להם.

45.2 הנתבעת תשלם לתובעים בתביעה 57464-05-15, סך של 14,420 ₪ - פיצוי בגין טיסה שבוטלה, בהתאם לתוספת הראשונה לחוק וכן סך של 1,000 ₪, פיצוי בגין הטרחה וחוסר הנוחות שנגרמו להם.

45.3 צד ג' ישפה את הנתבעת בשיעור של 75% מהסכומים המפורטים לעיל.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי מחד ומשהותר תיקון כתב התביעה בשלב מתקדם של הדיון מאידך, איני רואה לפסוק הוצאות למי מהצדדים.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ז, 23 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בת"ק
נתבע: קשרי תעופה בע"מ
שופט :
עורכי דין: