ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אקרשטיין צבי בע"מ נגד חברת מבני תעשיה בע"מ :

החלטה בתיק ע"א 4751/16

לפני: כבוד הרשמת ליאת בנמלך

המערערות:
1. אקרשטיין צבי בע"מ

2. חברת לובה בע"מ

נ ג ד

המשיבה:
חברת מבני תעשיה בע"מ

בקשה למחיקת הערעור על הסף

בבית המשפט העליון בירושלים

פסק-דין

1. בפניי בקשה שהגישה המשיבה למחיקת הערעור על הסף.

זהו בקצרה הרקע העובדתי הצריך לעניין:

המערערות הגישו נגד המשיבה תביעה כספית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר עניינה הפרה יסודית נטענת של הסכם קומבינציה שנחתם בין הצדדים, להקמת פרוייקט בשם "מגדלי אקרשטיין" בהרצליה פיתוח (להלן: הסכם הקומבינציה).

על פי הסכם הקומבינציה בניית הפרוייקט תוכננה להתבצע בשני שלבים (להלן: קטע א' ו-קטע ב'). לאחר סיום קטע א' התגלעה בין הצדדים מחלוקת ביחס לשני נושאים: המועד החוזי לסיום קטע ב', נוכח התארכות בניית קטע א', והתחשבנויות ביחס לביצוע התאמות בקטע א'. בעקבות מחלוקות אלו ואירועים נוספים חתמו הצדדים על מספר הסכמים. אין צורך להכנס לשם הכרעה בבקשה שבפניי לפרטיהם של אותם אירועים והסכמים, אך אציין כי בין היתר הוסכם כי קטע ב' ייבנה בשני שלבים (קטע ב'1 ו-קטע ב'2), וכי המערערות מכרו לכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: כלל) את חלקן בקטע ב'1, תוך שהתחייבו שקטע זה יימסר ביום 1.9.2006. בפועל נמסר קטע ב'1 לכלל על ידי המשיבה בחודש מרץ 2007 (ובין השתיים נחתם הסכם לפיצוי של כלל בגין איחור זה).

בתביעה אותה הגישו המערערות טענו הן לאיחור במסירת קטע ב'1. לטענתן איחור זה מהווה הפרה יסודית של הסכם הקומבינציה וגרם להן לנזקים שונים.

2. בדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים להסכמה (אשר קיבלה תוקף של החלטה) לפיה הדיון יפוצל, כך שתחילה יתבררו טענות המערערות בדבר איחור במסירה, וככל שיקבע שהיה איחור וכן ייקבע משכו, תתברר סוגיית הנזק.

בהחלטה מיום 1.5.2016, עליה נסב הערעור שבכותרת, דן בית המשפט המחוזי בשאלת האיחור במסירה בהתאם להסכמה הדיונית האמורה. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי הצדדים הסכימו על דחיית מועד המסירה של קטע ב' ליום 28.2.2005 (מועד שונה מזה שעליו הוסכם בהסכם הקומבינציה), וכי פרק הזמן שחלף למן מועד זה ועד ליום 1.9.2006 (המועד שממנו ואילך הומחתה זכות המערערות לקבלת פיצוי בגין איחור במסירה לכלל) נזקף לחובת המשיבה בגין איחור במסירה. עם זאת, כך הוסיף וקבע בית המשפט, מפרק זמן זה יש לקזז פרק זמן של עשרה חודשים (פרק זמן בו יצאו הצדדים למאבק משותף אל מול הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה בנוגע לבניית מרתפי חניה), כך שמספר חודשי האיחור במסירה בגינם על המשיבה לפצות את המערערות הוא כשמונה חודשים.

על החלטה זו (אותה כינה בית המשפט המחוזי בגוף ההחלטה "פסק דין חלקי") נסב ערעור זה, המופנה כלפי המסקנה בנוגע למשך האיחור במסירה.

3. בבקשה שבפניי עותרת המשיבה לסילוק הערעור על הסף. לטענתה ההחלטה עליה נסב הערעור היא "החלטה אחרת" עליה לא היתה נתונה למערערות זכות ערעור. זאת שכן, כך נטען, עניינה של ההחלטה בשאלת האחריות בלבד - דהיינו בשאלה האם האיחור במסירה היה בבחינת הפרה של הסכם הקומבינציה - ואין בה הכרעה בשאלת הסעד. המשיבה מדגישה כי ההחלטה לפצל בין שאלת האיחור לשאלת הסעד התקבלה לבקשת ובהסכמת הצדדים, ועוד היא מדגישה כי הערעור הוגש לאחר שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה חלף.

המערערות טוענות כי דין הבקשה להדחות. לטענתן בניגוד לטענת המשיבה החלטת בית המשפט המחוזי אינה מתמצית בקביעת אחריות המשיבה בהפרת הסכם הקומבינציה, אלא נקבע בה גם פרק הזמן בו יש לחייבה בגין איחור במסירה - הוא פרק הזמן בגינו הן זכאיות לקבל פיצוי כספי. המערערות מדגישות כי בית המשפט קמא קבע פרק זמן קצר ומצומצם יותר מזה שלו טענו (שמונה חודשים מול שלושים ותשעה חודשים), ובכך שלל באופן סופי ומוחלט חלק מן הסעד הכספי שתבעו, ועל כך נסב הערעור.

דיון

4. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לסווג את ההחלטה עליה נסב ההליך כ"החלטה אחרת", ומשכך לא נתונה למערערות זכות ערעור עליה.

הסמכות ליתן "פסק דין חלקי" קבועה בתקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בה נקבע כי בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין "באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה או הסעד כאמור". כפי שציינו שני הצדדים - ואעיר כי אלו אינם חולקים למעשה ביחס למבחן אותו יש להחיל במקרים כגון דא כי אם על יישומו על ענייננו - בפסיקה נקבע כי המבחן לזיהויו של "פסק דין חלקי", להבדיל מהחלטת ביניים, הוא "מבחן הסעד", אשר לפיו יש לבחון האם "בקטע כלשהו של ההתדיינות קיבל התובע או נשלל ממנו הסעד הסופי שביקש או חלק ממנו" (ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354, 363 (1997). כן ראו בש"א 1977/13 מזאוי נ' מזאוי, פסקה 5 (12.5.2013)).

לטענת המערערות משמעות הקביעה לפיה תקופת האיחור במסירה בגינה יש לפצותן קצרה מזו לה טענו בכתב התביעה, היא במהות הדברים דחיית חלק מתביעתן ושלילה של חלק מן הסעד לו עתרו.

5. אכן, בהחלטת בית המשפט המחוזי התקבלה הטענה לאיחור במסירה בחלקה בלבד, במובן זה שתקופת האיחור שנקבעה קצרה מזו שנתבעה. לקביעה זו יהיה מטבע הדברים השלכה על שיעור הנזק שייפסק. אך האם בכך שבקביעת בית המשפט יהיה כדי להשליך על שיעור הנזק שיתברר וייקבע בסופו של יום יש כדי להוביל למסקנה כי עניין לנו בפסק דין חלקי?

נראה כי התשובה שיש ליתן לשאלה זו, בהתאם לפסיקה הנוהגת, היא שלילית.

תחילה יוזכר כי בפסיקה עקבית נקבע כי מקום בו בית המשפט מפצל את הדיון לשני שלבים - שלב קביעת החבות ושלב קביעת שיעור הפיצוי או התוצאה הכספית, ההחלטה בעניין החבות היא "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות (ראו ע"א 6495/14 קסלמן וקסלמן נ' מסלם, פסקה 4 (27.11.2014) (להלן: עניין קסלמן)). המערערות ערות להלכה זו אך הן מדגישות כי ההחלטה דנן אינה החלטה בעניין החבות גרידא, וזאת נוכח הקביעה בעניין תקופת האיחור במסירה. אכן וכאמור לעיל, ההחלטה עליה נסב הערעור כוללת קביעה אשר יש בה להשליך על שיעור הנזק שייפסק לבסוף. השאלה היא האם וכיצד יש ברכיב זה כדי להשליך על שאלת סיווג ההחלטה.

בהחלטה בעניין קסלמן הנ"ל עמד כבוד הרשם ג' שני על כך שקיים "תחום אפור" בסוגיית סיווגן של החלטות שיפוטיות במקרים "שבהם בית המשפט בערכאה הדיונית מוציא מתחת ידיו החלטה שאינה מסיימת את מלאכת השיפוט כולה, אך יש בה משום הכרעה לגבי טענות מסוימות או רכיבים מסוימים של התביעה. או-אז נשאלת השאלה, אם הכרעה זו יש בה כדי להפוך את ההחלטה לפסק-דין חלקי" (שם, פסקה 5). בהמשך דבריו הפנה כבוד הרשם שני למספר החלטות אשר דנו במקרים הנופלים באותו "תחום אפור", וסווגו כ"החלטות אחרות". כך למשל נקבע בפסיקה כי החלטה בה הכריע בית המשפט לעניין גודל שטח שהופקע בגינו זכאים התובעים לפיצוי היא "החלטה אחרת" (ראו ע"א 6855/09 אלמקייס נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (31.1.2010)). עוד נקבע כי החלטה לפיה תובע מושתק מלטעון לקיומו של קשר סיבתי בין אירוע מסוים לבין נכותו בשל השתק פלוגתא גם היא "החלטה אחרת" (ראו רע"א 2588/13 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד החינוך (3.7.2013)). באותו עניין הדגיש כבוד השופט צ' זילברטל כי כך הדבר הגם שמבחינת המבקש משמעותה של ההחלטה היא "הלכה למעשה דחייה של רוב רובה של תביעתו". ועוד ראו והשוו רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ) (20.5.2012))

על יסוד פסיקה זו קבע כבוד הרשם שני בעניין קסלמן, כי ההחלטה נשוא אותו הליך, בה בין היתר נדחו טענות ביחס לאחד מראשי הנזק שנתבעו באותו עניין, אינה בבחינת הכרעה ביחס לסעד עצמאי ונפרד הנושאת "משקל סגולי" של פסק דין, ועל כן יש לסווגה כ"החלטה אחרת" (שם, פסקה 7).

וביישום לענייננו - בית המשפט המחוזי קבע תקופת "איחור במסירה" קצרה מזו לה טענו המערערות-התובעות. בכך יהיה כדי להשליך על שיעור הנזק, שכן על בסיס החלטה זו ייבחן חיובה של המשיבה, ויקבע הסעד הכספי. ואולם, העובדה שהכרעת בית המשפט המחוזי "משליכה באופן ישיר על הסעד הכספי לו זכאיות [המערערות] כתוצאה מאיחור במסירה", כפי שטוענות המערערות בתגובתן, אינה משנה מן העובדה שהסעד הכספי ושיעורו טרם נקבעו, ועל כן אין בה להוביל למסקנתן כי עניין לנו בפסק דין חלקי עליו נתונה להן זכות ערעור.

6. לכל האמור אוסיף, כי גם אם בשאלת סיווגה של ההחלטה דנן קיימים פנים לכאן ולכאן, שיקולי יעילות מטים אף הם את הכף לסיווגה של ההחלטה כ"החלטה אחרת", כך ששני הצדדים יוכלו להשיג על ההחלטה ועל פסק הדין שיינתן בסוף ההליך "בפעימה אחת". בכך יהיה כדי לחסוך משאבים לצדדים ולבית המשפט (גם לעניין זה ראו והשוו עניין קסלמן, פסקה 10. כן ראו ע"א 1178/98 מיכל חולון בע"מ נ' הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ (14.2.1999)). במאמר מוסגר אציין בהקשר זה כי אף לו היינו מסווגים את ההחלטה כפסק דין מנקודת מבטן של המערערות, הרי שמבחינת המשיבה (אשר הודיעה כי גם היא מעוניינת להשיג על ההחלטה) בכל מקרה מדובר ב"החלטה אחרת" עליה לא נתונה לה בשלב זה זכות ערעור (שהרי לא ניתן כנגדה סעד כלשהו).

7. סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל הגעתי למסקנה כי יש לסווג את החלטת בית המשפט המחוזי כ"החלטה אחרת" עליה לא נתונה למערערות בשלב זה זכות ערעור. החלטה זו "תבלע" בפסק הדין שיינתן בסוף ההליך, ואז רשאים יהיו הצדדים להשיג עליה בזכות.

הערעור שבכותרת נמחק אפוא.

בנסיבות העניין איני מוצאת לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה באדר התשע"ז (23.3.2017).

ליאת בנמלך


מעורבים
תובע: אקרשטיין צבי בע"מ
נתבע: חברת מבני תעשיה בע"מ
שופט :
עורכי דין: