ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד יצחק מרדכי זוזוט :

בפני כבוד השופטת ליאת שמיר הירש

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם

יצחק מרדכי זוזוט (עציר)

החלטה

בפני בקשת הנאשם לחזרה מהודיה על פי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי וזאת לאחר שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו.
רקע
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, סיכון בנתיב תחבורה, אי ציות להוראות שוטר, נהיגה במהירות בלתי סבירה, התנהגות הגורמת נזק ונהיגה ללא ביטוח.
הנאשם היה מיוצג מתחילת ההליך ע"י עו"ד ליברמן ליאור מהסנגוריה הציבורית.
ביום ה- 13/4/16 התקיימה הקראה בתיק, בפני כבוד השופט אלון אופיר והנאשם הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.
בשל עמדת המאשימה לעונש ובשל גילו הצעיר של הנאשם הוא נשלח אל שירות המבחן לקבלת תסקיר.
ביום ה- 2/8/16 התקבל תסקיר שירות המבחן ובו תיאור נסיבות חיו של הנאשם וההיסטוריה העבריינית המיוחסת לו.
עוד, נכתב בתסקיר כי : "יצחק מתקשה לקחת אחריות על ביצוע העבירות. לדבריו, בילה עם חבריו לרגל חג הפורים, והם שכנעו אותו לנהוג ללא רישיון נהיגה ברכב של חבר ולהימלט ממרדף משטרתי."

בדיון שהתקיים ביום 27/10/16 הודיע הנאשם כי הוא מבקש לשחרר הסנגוריה הציבורית מייצוג וכי הוא שכר את שירותיה של עו"ד חן בן חיים.

באותו מועד דיון, הוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן, אשר בעיקרו מדגיש את מידת המסוכנות הגבוה הנשקפת מהנאשם להתנהגות עבריינית , התמכרותו לסמים ואת העובדה כי תלויים ועומדים כנגדו 12 תיקי מב"ד נוספים, ב- 8 מתוכם הוגשו כנגדו כתבי אישום , וכשישה מתוכם הינן בגין עבירות פליליות אשר בוצעו במהלך שהייתו בתנאים מגבלים בתיק זה.

ב- 19/1/17 התייצבה לדיון עו"ד בן חיים וביקשה דחייה לצורך לימוד חומר הראיות.
ב-14/2/17 העלתה ב"כ הנאשם את הבקשה שבפני לחזרתו של הנאשם מהודייתו.

טיעוני הצדדים:
ב"כ המבקש טענה כי יש להיעתר לבקשתה שכן הנאשם לא הבין בשום שלב כי הוא מודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. ב"כ המבקש הצביעה על אופן ניסוח הפרוטוקול מיום 13/4/16 וכן הפנתה לראיות בתיק החקירה לפיהן הנאשם הכחיש ביצוע העבירה מיד לאחר שנתפס ואף מסר טענת אליבי.
עוד טענה ב"כ המבקש כי אין לנאשם כל אינטרס החבוי בבקשתו שכן הימשכות ההליכים בתיק מזיקה למבקש עצמו.
ב"כ המבקש הגישה פסיקה התומכת בטענותיה.

מנגד, ט ען ב"כ המאשימה כי אין לקבל הבקשה שכן אינה עומדת בתנאי סעיף 153 לחסד"פ ואינה מעלה נימוק חריג המצדיק קבלתה.
לטענת ב"כ המאשימה, הנאשם מסר הודאתו מרצונו הטוב, עת היה מיוצג והבין היטב את משמעות הודאתו. לטענתו, חיזוק לדברים ניתן למצוא בשיתוף הפע ולה של הנאשם עם שירות המבחן ובהודאתו במעשים בפני קצינת המבחן.

המצב המשפטי:
סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ה 1982, קובע כי לנאשם האפשרות לבקש מבית המשפט לאפשר לו לחזור בו מהודאתו מנימוקים מיוחדים שיירשמו:
"הודה נאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני בית המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

על אותם המקרים בהם מדובר "בנימוק מיוחד" עמד בית המשפט העליון ב הזדמנויות שונות, כך למשל:

בע"פ 4988/07 ששון רחמינוב נ' מדינת ישראל, כתבה כבוד השופטת פרוקצי'ה:
"נסיבות לחזרה מהודיה מחייבת נימוקים מיוחדים כאמור בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, הן שמורות למצבים חריגים, כגון מקרה בו נפל פגם בהודאה מבחינת רצונו החופשי של הנאשם, או כאשר חל ליקוי בהבנתו את משמעותה המלאה של הודייתו. ניתן גם משקל למועד הגשת הבקשה לחוזר מהודיה, בין היתר, בהקשר לשאלה האם יש בעיתוי כאמור כדי להצביע על מניע מניפולטיבי מצד הנאשם לנ צל את ההליך הפלילי בדרך לא ראויה כדי לשפר את סיכוייו להקל בדינו (ע"פ 3991/04 רגבי נגד מדינת ישראל).."

(וראה בעניין זה גם: ע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל, ע"פ 5763/10 מתן תורג'מן נגד מדינת ישראל וע"פ 10478/09 פלוני נגד מדינת ישראל)

בע"פ 10518/06 מירון נגד מדינת ישראל, נאמר:
"המקרים בהם מתאפשר לנאשמים לחזור בהם מהודאתם הם חריגים ונדירים .. דוגמאות מתייחסות לטעות בדבר הבנת ההודיה על הנאשם... או רצונו הכן והנחוש .. לנסות להוציא את צדקתו לאור."

כאמור, בקשת הנאשם לחזרה מהודאתו נולדה לאחר החלפת הייצוג. באת כוחו של הנאשם אינה רואה עין בעין עם קודמה ביחס למצב הראיות בתיק.
מעיון בפסיקה ניתן להתרשם, כי בית המשפט העליון בחר שלא לכלול ברשימת המקרים להתרה של חזרה מהוד יה, מקרה בו הודה נאשם בהמלצתו של עורך דינו. הנימוק לכך מבוסס על כך שההליך הפלילי אינו "תכנית כבקשתך" שהמטוטלת בה נעה באופן חופשי.
כך ציין בית המשפט העליון בע"פ 3914/08 עאמר עאסלה נגד מדינת ישראל, ע"פ(נצרת) 1146/04 חלף מוסא נגד מדינת ישראל ובע"פ 10518/06 בטאט מירון נגד מדינת ישראל .

ברע"פ 2292/08 שי אמסלם נגד מדינת ישראל, הדגיש בית המשפט העליון את העובדה, כי כאשר מגיעים הצדדים להסדר טיעון, לא ניתן להתעלם מהלחצי ם שיכולים להיווצר על מנת להגיע להסדר, אך לחצים אלו אינם מהווים עילה מספקת לטעון כי ההודאה "חולצה" מהנאשם שלא כדין וכך גם נקבע בע"פ 5763/10 מתן תוג'מן נגד מדינת ישראל.

ברע"פ 10705/05 מסיקה נגד מדינת ישראל, נקבע כי המלצתו של סנגור לנאשם להודות, תוך הבהרה שאם לא יודה צפוי לו עונש כבד יותר, אף היא אינה מצדיקה מתן היתר לחזור מהודיה.

ויש להדגיש, כי על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בטענות המפנות אצבע מאשימה כלפי הס נגור שייצג הנאשם, שכן הנחת היסוד הינה שהסנגורים עושים עבודתם אופן ראוי.
בענייננו, הנאשם הודה, עת היה מיוצג ע"י סנגור מיומן מטעם הסנגוריה הציבורית, העושה מלאכתו נאמנה. הודייתו של הנאשם ניתנה כאשר הוא נוכח בדיון ונראה כי ניתנה חופשית ומרצון .

וכך נכתב בפרוטוקול הדיון מיון 13/4/16:
"תשובת הנאשם: מודה בעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום."

יתרה מכך, הנאשם שיתף הפעולה עם שירות המבחן והודה בביצוע המעשים בפני קצינת המבחן.
גם לאחר שהחליף הנאשם הייצוג בתיק זה, נתבקשו מספר דחיות על ידו, מבלי שהוא מעלה טענה כלשהי בדבר חפותו ומבלי שביקש לחזור בו מהודייתו .

אציין, כי גם דבריו של הנאשם בפני, במסגרת בקשה זו, לא עוררו מידה של אמון ולא שוכנעתי מדבריו כי הוא לא הבין את אשר התרחש בדיון. גם הסבריו בדבר שיתוף הפעולה עם שירות המבחן, נתינת שתן לבדיקת סמים והודאתו במעשים בפני קצינת המבחן, אינם מתיישבים עם ההיגיון אותו ביקש מבית המשפט לאמץ.

ממכלול הטיעונים אלו התרשמתי כי הנאשם הבין את משמעות הודאתו בעבירות כתב האישום.

בטיעוני ב"כ המבקש עלו נימוקי ראיות כחלק מנימוקי הבקשה ובמטרה להצביע על קושי ראייתי בדבר זיהוי הנאשם כמי שביצע העבירה וכחיזוק להודאתו "השקרית" של הנאשם .

כאמור, חומר הראיות אינו מוכר לי , באופן עקרוני אני סבורה כי אין בקושי ראייתי כזה או אחר כדי להוכיח הודיה שלא מרצון של הנאשם ואולם, לא שמעתי מפי המאשימה טענה הסותרת את טענות ב"כ הנאשם כי הכחיש מעורבותו לאירוע עוד בשלביה הראשונים של החקירה.

לסיכום, ממכלול הטיעונים שהובאו בפני אני סבורה כי הסיכוי שהנאשם לא הבין את אשר התרחש בדיון בו נכח, לא הבין את משמעות הודאתו בכתב האישום או כי הודאתו ניתנה שלא מרצונו החופשי, הינו סיכוי קטן מאוד.

יחד עם זאת, נשאלת השאלה, האם גם נאשם אשר הודה במודע, תוך שהוא מבין את המשמעויות הכרוכות בהודאתו, יוכל בנסיבות מסוימות, לבקש לחזור בו מהודייתו ?

בע"פ 3754/91 סמחאת נגד מדינת ישראל, הובעה גישה מ קלה בנוגע לקבלת בקשה לחזרה מהודיה (ע"י השופטים גולדברג ונתניהו, כנגד דעתו של השופט אור):
"האם גם נאשם אשר הודה במודע, מתוך הבנת המשמעות הכרוכה בהודאתו ומתוך רצון חופשי, יוכל בנסיבות מסוימות, לשקול מחדש את מעשיו ולבקש לחזור בו מהודאתו לפני גזר הדין, לא די, לדעתי, בבירור השאלה, אם ההודאה ניתנה בשעתה מרצונו הטוב והחופשי של הנאשם. סבורני, כי גם אם השתכנע בית המשפט בכך, עוד עליו לשאול עצמו, מהי הסיבה הכנה והאמתית אשר מביאה את הנאשם לבקש את החזרה מהודאה . אם סבור הנאשם, כי טעה בשיקוליו בעת שהודה, והמטרה היחדה העומדת ביסוד בקשתו היא כי תינתן לו ההזדמנות להוכיח את חפותו, כי אז נכון וראוי הוא שלא להכביד תמיד בשיקולם של אותם "נימוקים מיוחדים" הנדרשים בסעיף 153(א) הנ"ל. אני ער לכך, כי גישה זו עלולה לפתוח פתח לנאשמים להתחרט על הודאתם, ואף נתתי דעתי על הפגיעה של "רוחב הלב" זה בניהולו התקין של הדיון ועל שיבוש סדריו של בית המשפט. אולם כשנשקל הצורך למנוע רעות אלה, לעומת דרישת עשיית צדק, חייבת לנטות כפה של האחרונה, חרף "המחיר" שמשלם הציבור כתוצאה מזה."

ועוד נאמר ע"י כבוד השופט רובינשטיין בע"פ 10478/09 פלוני נגד מדינת ישראל:
"מן הפסיקה נמצאנו למדים, כי הדגש המרכזי בכגון דא מושם בראש ובראשונה על שאלת רצונו החופשי של הנאשם בשעת הוד יה, ומידת הבנתו את משמעות החלטתו. ברי כי ההליך הפלילי אינו "תוכנית כבקשתך" ואין לאפשר לנאשם לתעתע בבית המשפט (ובתביעה), ועם זאת יש מקום לבדוק כראוי את "אותות האמת" של החזרה מההודיה שמא יש בה ממש."

וכן ראה מקרה דומה בע"פ 3754/01 מדינת ישראל נגד סמחאת, בו ניתנה לנאשם רשות לחזור בו מן ההודיה, במיוחד בהתחשב בעובדה כי טרם נגזר דינו.

על גישה מקלה זו להיבחן על ידי, יחד עם יתר הנסיבות אשר הובאו בפני, לפיהן מדובר בנאשם צעיר כבן 18 , אשר טרם נגזר דינו ואשר, לכאורה, לא נראית לעין סיבה המעידה כי יש בבקשתו משום מניע מניפולטיבי אשר מטרתו לנצל לטובתו את ההליך באופן לא ראוי .

סיכום:
בהתחשב בגישת בית המשפט העליון, לפיה טרם ניתן גזר דין תי טה הכף לטובת ביטול הרשעתו של הנאשם , מבלי שבית המשפט יקשיח עמדתו בדבר הנימוקים החריגים הנדרשים, ובהתחשב ביתר הנסיבות אותן פירטתי, אני סבורה כי יש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו ולו בהתבסס על הסיכוי הקלוש שבדבריו.

קובעת דיון בתיק ליום 24/4/17 שעה 9:30.
הנאשם יובא ע"י שב"ס.
מזכירות תעביר עותק החלטה זו אל הצדדים וכן אל נציג שב"ס.
ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ז, 21 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: יצחק מרדכי זוזוט
שופט :
עורכי דין: