ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק אוצר החייל בע"מ נגד סורקבנה קפה שותפות :

בפני כבוד השופט אילן דפדי, סגן נשיא

תובע

בנק אוצר החייל בע"מ
ע"י עו"ד ישראל בכר ועו"ד הדס מזרחי

נגד

נתבעים

1.סורקבנה קפה שותפות
2.אוניברסל אליג בע"מ
שניהם ע"י עו"ד פיליפ קוסקס ועו"ד גליה מויאל

3.סורקבנה קפה בע"מ
4.מיכאל שטרנברג

5.ליבר גרשפלד
נתבע 5 ע"י עו"ד פיליפ קוסקס ועו"ד גליה מויאל

פסק דין

לפניי תביעה כספית שהוגשה על ידי בנק בגין חוב כספי שנוצר בחשבונה של הנתבעת 1 לו ערבו הנתבעים 2-5.

הנתבעת 1 "סורקבנה קפה שותפות" (להלן: "השותפות") היא שותפות רשומה שהתאגדה בישראל בה היו שותפות הנתבעת 2 אוניברסל אליג בע"מ (להלן: "אוניברסל") והנתבעת 3 סורקבנה קפה בע"מ (להלן: "סורקבנה"), בחלקים שווים ביניהן.

הנתבע 5 מר ליבר גרשפלד (להלן: "ליבר" ) הוא בעל המניות ומנהלה של אוניברסל והנתבע 4 מר מיכאל שטרנברג (להלן : "מיכאל") הוא בעל המניות ומנהלה של סורקבנה.

השותפות ניהלה חשבון בנק בסניף ירושלים של התובע אשר מספרו 488512. התביעה הוגשה לאחר שבחשבון הבנק של השותפות על פי כתב התביעה נותר ליום 23.12.2009 חוב בגין משיכת יתר על סך של 207,694 ₪ (לא כולל ריבית רבעונית החל מיום 1.10.2009) ויתרת חוב בגין הלוואה בלתי מסולקת על סך של 47,618 ₪. סכום החוב שנתבע הכולל ריבית פיגורים שנתית בשיעור של 17%נכון ליום 30.12.2009, מועד הגשת התביעה, עמד על סך של 264,017 ₪.

להלן יפורטו אירועים שונים שיש בהם כדי לסייע בהבנת המחלוקת בתיק בהתאם לסדר התרחשותם:

בפרוטוקול אסיפת המנהלים של השותפות מיום 28.12.2004 אשר נמסר לבנק נקבע כי מורשי החתימה של השותפות יהיו מיכאל וליבר, אשר חתימתם יחד בצירוף חותמת השותפות תחייב אותה לכל דבר ועניין (ראו מוצג 6). בידי הבנק היו דוגמאות חתימה של המורשים ודוגמה של החותמת (מוצג 14).

ביום 8.9.2005 נחתם פרוטוקול נוסף לפיו הוספו מורשי חתימה בחשבון הבנק של השותפות: גב' ליאת שפיר מטעמו של מיכאל וגב' קרינה גרטל מטעמו של ליבר (להלן : "ליאת" ו- "קרינה" בהתאמה). בהתאם לפרוטוקול, חתימה אחת של מיכאל או ליאת יחד עם חתימה של ליבר או קרינה בצירוף חותמת השותפות תחייב את השותפות בחשבון הבנק (מוצג 29).

ביום 11.11.2008 נחתם בין אוניברסל וליבר מצד אחד לבין סורקבנה ומיכאל מצד שני לבין השותפות מצד שלישי הסכם לפיו מיכאל רכש את חלקו של ליבר בשותפות. בהסכם נקבע כי מיכאל ישלם לליבר סך של 1,275,406 ₪ עד ליום 12.12.2008. בהתאם להסכם התחייב מיכאל לשחרר את ליבר מכל התחייבות או ערבות הקשורה לשותפות מהמועד הקובע הוא 30.6.2008 (מוצג 44).

בסמוך לאחר מכן קיבל הבנק מאת מיכאל פרוטוקול נושא תאריך 17.11.2008 שנחזה להיות ישיבת הנהלה של השותפות ובו נכתב כדלקמן:
"1. אישור עסקת מכירה עם אוניברסל אלי גב ע"מ ו/או מר ליבר גרשפלד על פי חוזה מיום 11.11.08.
2.היום הקובע בעסקת המכירה הינו 30.6.08.
3.שינוי זכויות חתימה לפיה השותפות תחויב החל מהיום הקובע הנ"ל בכל דבר ועניין בחתימתם של מיכאל (מיגל) שטרנברג ת.ז. XXXXXX298 ביחד עם ליאת מיקא ת.ז XXXXXX088 בצירוף חותמת השותפות או שמה המודפס". על פרוטוקול זה היה חתום מיכאל. ההחלטה והחתימה אושרו על ידי עו"ד עינת שקד (מוצג 46).

בנוסף במכתב שנמסר לבנק נושא גם הוא תאריך 17.11.2008 שמוען "לכל מאן דבעי" ואשר נחתם על ידי עו"ד עינת שקד נכתב כדלקמן: "כעו"ד השותפות אשר בנדון, הריני לאשר, כי זכות החתימה בשותפות אשר בנדון הינה: השותפות תחויב בכל דבר ועניין בחתימתם של מיכאל (מיגל) שטרנברג ת.ז. XXXXXX298 ביחד עם ליאת מיקא ת.ז XXXXXX088, בצירוף חותמת או שמה המודפס. תוקף האישור הוא החל מיום 1.7.08" (מוצג 47).

במכתב מיום 11.12.2008 ששלחו ליבר ואוניברסל אל גב' שולי גונפור מנהלת היחידה העסקית של הבנק כתבו אלה כי אך יום קודם נודע להם שבתאריך 17.11.2008 שינה הבנק את זכויות החתימה בחשבון לפי בקשה של עו"ד עינת שקד. במכתב נכתב כי עו"ד שקד אינה מוכרת להם וכי לא נתנו את הסכמתם לשינוי זכויות החתימה (מוצג 49).

במכתב נושא תאריך 11.12.2008 מאת הבנק עליו חתמו מנהל הסניף מר צבי צחר ומנהלת היחידה העסקית גב' שולי גונפור שמוען אל מיכאל, ליאת, ליבר וקרינה נכתב כדלקמן:
"1.ביום 17.11.08נמסר לבנק פרוטוקול המודיע על שינוי זכות החתימה.
2.ביום 11.12.08 נתקבלה בבנק הודעה על אי הסכמה לשינוי וכן דרישה לפעול עפ"י זכות חתימה כמקודם.
3.הרינו להודיעכם כי עד לקבלת הוראה משותפת חד משמעית, תכובדנה אך ורק הוראות על פי זכות החתימה כמקודם" (מוצג 50).

מיכאל יחד עם אנשים נוספים הקימו חברה בשם עידן חדש אליה הייתה אמורה לעבור פעילות השותפות. לעידן חדש נפתח חשבון בסניף הבנק של התובע בו הופקדו בין היתר תקבולים מאת חברת כרטיסי האשראי של מכירות בית הקפה.

ביום 23.4.2009 חתמה עידן חדש על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לפירעון המלא והמדויק של כל הסכומים המגיעים או שיגיעו לבנק מהשותפות (מוצג 52).

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. בתיק הוגשו 3 בקשות רשות להגן. האחת על ידי הנתבעת 1 השותפות אשר נתמכה בתצהירו של ליבר. השנייה על ידי הנתבעת 2 אוניברסל והנתבע 5 ליבר אשר נתמכה גם היא בתצהירו של ליבר. השלישית על ידי הנתבעת 3 סורקבנה והנתבע 4 מיכאל אשר נתמכה בתצהירו של מיכאל.

בהחלטת כבוד השופטת אחימן שדנה בשעתו בתיק ניתנה לנתבעים בהסכמת הבנק רשות להגן והתצהירים שהוגשו על ידם שימשו כתב הגנה.

בהתאם להחלטת כבוד השופטת הגישו הצדדים תיק מוצגים משותף. בנוסף הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. מטעם הבנק הוגש תצהירה של גברת גונפור. מטעם השותפות אוניברסל וליבר הוגשו תצהיריהם של רו"ח מני מזרחי, של רו"ח רוני פיינגולד ושל ליבר. מטעם סורקבנה ומיכאל, הוגש תצהירו של מיכאל. יש לציין שבתחילת הדרך סורקבנה ומיכאל יוצגו על ידי עו"ד עמוס אילן אשר אף הגיש מטעמם תצהיר עדות ראשית, אולם בשלב מסוים חדל זה לייצגם ומיכאל הוא אשר הופיע לדיונים מטעם שני נתבעים אלה.

בדיוני ההוכחות שהתקיימו לפניי נחקרו העדים על תצהיריהם. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הבנק הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב התביעה

לקראת סוף השנה 2008 הודע לבנק כי חלק מבעלי הזכויות בשותפות מכרו את זכויותיהם לבעלי זכויות אחרים בשותפות. במסגרת זו הודע לו על שינוי זכויות החתימה בשותפות ובחשבון. כחודש לאחר קבלת ההודעה על שינוי זכויות החתימה התקבלה הודעה סותרת בבנק מאת חלק מבעלי הזכויות לפיה שינוי זכויות החתימה לא נעשה על דעתם וכי הם מתנגדים לו. בדיעבד התברר לבנק כי בין שתי קבוצות בעלי הזכויות בשותפות נתגלע סכסוך נוקב כך שהבנק מצא עצמו באמצעו של סכסוך זה. במהלך שנת 2009 משכה השותפות מהחשבון מאות המחאות לצורך פעילותה השוטפת. נוכח הסכסוך בין בעלי הזכויות בשותפות נאלץ הבנק ללכת בדרך חתחתים מפותלת וצרה, כך בלשונו, שאלה התוו באופן ניהול החשבון על ידם. לא זו בלבד שבמהלך אותה תקופה השותפות או מי מבעלי הזכויות בה לא העלו כל טענה, תביעה או דרישה כלפי הבנק ביחס לניהול החשבון או ביחס להמחאות שהשותפות מסרה, אלא שהם חזרו והפצירו בבנק שלא יפסיק את פעילותה השוטפת בחשבון. זאת, על מנת שלא לפגוע בעסקיה. הבנק נעתר להפצרות אלה ובהסתמך על מצגיהם והתחייבויותיהם של הנתבעים, נמנע מהפסקת הפעילות בחשבון ואף עשה מעבר לנדרש ממנו על מנת לאפשר את המשכה. בדיעבד ובחוסר תום לב מוחלט, ראו חלק מבעלי הזכויות בשותפות מקום להעלות נגד הבנק טענות חסרות יסוד ובסיס הנגועות בחוסר תום לב. לטענתו, השותפות רוקנה את חשבונה בבנק מכל תוכן באופן שהפסיקה את פעילותה השוטפת וחדלה מלהעביר את התקבולים בהתאם להסכם המחאת זכות שניתן לו ביחס לתקבולים המגיעים לה מחברת ישראכרט בע"מ וחברת פועלים אקספרס בע"מ. בהתנהלות זו הפרה השותפות את התחייבויותיה כלפיו באופן המקים לו את הזכות להעמיד לפירעון מיידי את ההלוואה ולדרוש תשלום של יתרתה הבלתי מסולקת ואת יתרת החובה בחשבון. מאחר שהנתבעים 2-5 ערבו כלפי הבנק בערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום לפרוע את כל הסכומים המגיעים לבנק הוגשה התביעה גם נגדם. הבנק טען כי לסכום הנתבע יש להוסיף ריבית פיגורים בשיעור המירבי שיהיה נהוג בבנק באותה עת.

טענות השותפות, אוניברסל וליבר כפי שפורטו בתצהיר הרשות להגן:

מאחר שהמצהיר מטעם שלושת הנתבעים: השותפות, אוניברסל וליבר היה ליבר ומאחר שייצוגם נעשה במשותף על ידי אותו עורך דין וכן לאור הדמיון בטענותיהם, יפורטו טענותיהם של שלושת נתבעים אלה יחדיו.

מבדיקה שערך ליבר בחשבון התברר לו שהבנק משך המחאות רבות המסתכמות בכמיליון ₪ בניגוד לזכויות החתימה בחשבון. הבדיקה העלתה כי מהחשבון נמשכו המחאות לא חתומות, המחאות בחתימה של שותף אחד ללא חתימתו או המחאות בהן מופיעה חתימה אחת בצירוף חותמת של סורקבנה ולא של השותפות. לטענתם, הבנק מיוזמתו נהג להתקשר לאוניברסל לקבל הסכמתה בכתב למשיכת ההמחאות שנחתמו בחתימה אחת ולפיכך היה ברור להם כי הבנק מקפיד לפעול בהתאם להוראות שניתנו לו בכל הקשור לזכויות החתימה. רק בדיעבד נתברר כי הבנק משך המחאות שלא חתומות כדין. עשרות אלפי שקלים הועברו בדרך זו על ידי המחאות לא תקינות לצדדים שלישיים שאינם קשורים לשותפות ולאחר שתבוצע בדיקה מקיפה יש סיכוי רב כי יתברר שמדובר בהיקפים גדולים יותר. לטענתם, החברות השותפות וכן ליבר ומיכאל לא היו חותמים על ערבות כלפי הבנק אם היו יודעים שהבנק לא יקפיד לפעול בהתאם לזכויות החתימה.

ליבר טען כי הבנק שינה את זכויות החתימה בחשבון בהסתמך על פרוטוקול ואישור זכויות חתימה שאושר על ידי עורכת דין שקד מבלי ליידע אותו ומבלי לבצע בדיקות הכרחיות. בפרוטוקול שהוצג לבנק נכתב כי עסקת המכירה אושרה על פי חוזה מיום 11.11.2008. החוזה לא צורף לפרוטוקול והבנק לא ביקש לראותו לפני ששינה את זכויות החתימה. עיון בחוזה היה מגלה לבנק כי זה טרם הושלם וכי על מנת שייכנס לתוקף היה אמור להתבצע תשלום עבור מכירת חלקה של אוניברסל ביום 12.12.2008. יתרה מכך, מאחר שזכויות השותפות נמכרו, היה על הבנק להסדיר את שחרור הביטחונות שניתנו לשותפות על ידי אוניברסל וליבר. בהתאם לחוזה, על מיכאל היה לדאוג לשחרר את ליבר ואוניברסל מכל התחייבות או ערבות. זאת ועוד, הבנק חייב היה ליידע את אוניברסל וליבר על השינויים המהותיים שהוא עשה. בהתנהלותו חרג הבנק באופן קיצוני מהמקובל במערכת היחסים בין בנק ללקוח.

ליבר טען כי בראשית חודש ספטמבר 2009 גילה לתדהמתו כי כל ההכנסות של בית הקפה באמצעות כרטיסי האשראי המשועבדים לבנק הועברו ללא ידיעתם מחשבון השותפות לחשבון אחר בבנק של חברה בשם "עידן חדש" שאינה קשורה אליו. לבנק היה שיעבוד על הכנסות של השותפות מכרטיסי אשראי. בדיעבד, התברר לאוניברסל וליבר כי הבנק נתן הסכמתו להעברת הכספים המשועבדים לחשבונה של "עידן חדש". במעשים אלה גרם הבנק לכך שכספים שהיו אמורים להתקבל בחשבון השותפות לא התקבלו בו. אוניברסל וליבר נפגעו מפעולה זו בהיותם ערבים לשותפות. ניסיונות להסדיר את המהלך מול חברת האשראי נתקל בקשיים וחברת האשראי סירבה לבצע שינוי. היחסים הידרדרו ולפיכך ליבר ואוניברסל נאלצו לשים קץ להעברת הכספים מקופת השותפות אל קופתה של "עידן חדש". לאור מהלך זה, הודיע הבנק ביום 21.9.2009 על ביטול מסגרת האשראי של השותפות. זאת, על אף שליבר דאג להזרים קודם לכן לחשבון הבנק של החברה 140,000 ₪ וחובה של השותפות כלפי הבנק קטן מ-350,000 ₪ ל-210,000 ₪. במקום שהבנק ישקם את האמון שאבד וינסה לתקן את הנזקים, הוא בחר להחמיר את המצב ולהודיע על ביטול המסגרת. בעקבות פניית ב"כ השותפות לבנק, הודיעה המחלקה המשפטית בבנק ביום 1.10.2009 כי מסגרת האשראי לא בוטלה אלא עודכנה בגובה יתרת החוב שהייתה קיימת בחשבון. ביום 12.10.2009 הודיע הבנק כי ניתנת אורכה אחרונה עד ליום 14.10.2009 טרם תבוטל המסגרת הקיימת בחשבון שעה שהחוב באותה עת עמד על כ- 200,000 ₪. ניסיונות לערוך בדיקה של מסמכי הבנק וההמחאות שנפרעו מהחשבון נתקבל בהתחמקות של הבנק אשר דרש תשלום של 45 ₪ עבור כל צילום.

טענות סורקבנה ומיכאל בתמצית כפי שפורטו בתצהיר רשות להגן:

מיכאל טען כי הואיל ומקום מושבו של ליבר היה בירושלים ומאחר שהעסק התנהל בתל אביב, עלה קושי בביצוע שתי חתימות על כל שיק. לפיכך השיקים נמשכו מחשבון הבנק לאחר שהתקבל אישור טלפוני או אישור פקס מצד ליבר. גם הוא טען כי סכומי כסף משמעותיים נמשכו מחשבונה של השותפות בניגוד לזכויות החתימה ועל הבנק להראות כי ניתן אישור של ליבר ומיכאל לגבי כל אחת ממשיכות הכספים על ידו ועל ידי ליבר ביחד. סכומי המשיכות שבוצעו בניגוד לזכויות החתימה בחשבון עולים פי כמה וכמה על גובה החוב הנטען בכתב התביעה. גם הם טענו כנגד התנהלות הבנק בכל הקשור להמצאת מסמכים ודרישתו לתשלום סכום שערורייתי של 45 ₪ לכל צילום.

בעקבות ההסכם מיום 11.11.2008 לפיו מכרה אוניברסל לסורקבנה את חלקה בשותפות ולצורך מימון חלק מהעסקה, הוחלט על ידי סורקבנה להכניס שותף חלופי אשר יסייע במימון עסקת הרכישה. לפיכך הקים מיכאל עם שני שותפים נוספים חברה חדשה בשם עידן חדש. לטענתו, פקידי הבנק היה מעורבים בכל השינויים אשר נעשו על פי עצתם והנחייתם. כך בין היתר נפתח חשבון נוסף על שם חברת עידן חדש אליו הועברו כל ההפקדות של בית העסק לרבות סליקת כרטיסי אשראי. בהתאם להנחיות פקידי הבנק, הועברו התקבולים מידי יום או יומיים לחשבון השותפות ומחשבון השותפות המשיכו לשלם את הוצאות בית העסק כבעבר.

מיד כשנודעו לרואה החשבון של עידן חדש המלצות הבנק והשינויים שנעשו, הנחה להשיב את המצב לקדמותו. כל ניסיון מול הבנק להשיב את המצב לקדמותו נכשל שכן הבנק וחברת ישראכרט סירבו לבצע שינוי כלשהו בחשבון אליו נסלקו כרטיסי האשראי. לפיכך ובלית ברירה כל ההפקדות למעט כרטיסי האשראי בוצעו בחשבון השותפות. אשר לתקבולי כרטיסי האשראי, אלה נכנסו לחשבון עידן חדש ומשם הועברו לחשבון השותפות מידי יום יומיים. ביום 21.9.2009 הודיע הבנק באופן מפתיע וללא כל הצדק ובחוסר תום לב על ביטול קו האשראי לחשבון השותפות ודרש בתוך 10 ימים את פירעון מלוא יתרת האשראי. באופן זה עצר הבנק את פעילות השותפות לאלתר ללא כל אפשרות לבצע היערכות כלשהי ובניגוד להסכמות עמו. מסגרת האשראי המאושרת באותה עת עמדה על סך 300,000 ₪ כאשר במועד החלטת הבנק על ביטול מסגרת האשראי עמד החשבון על יתרה שלילית של 212,000 ₪ בלבד. בעקבות ההתכתבות שניהל ב"כ השותפות עם הבנק, הבין הבנק כי נהג שלא כדין ולכן טען כי מסגרת האשראי לא בוטלה אלא הוקטנה לגובה יתרת החוב שקיימת בחשבון. במכתב מיום 12.10.2009 הודיע הבנק כי בכוונתו לבטל את מסגרת האשראי בתוך 48 שעות.

מיכאל טען כי טענת הבנק לפיה השותפות רוקנה את פעילות החשבון ולכן קמה לו הזכות לבטל את מסגרת האשראי אינה נכונה. הפעילות הבנקאית הועברה בחלקה בלבד לחשבונה של עידן חדש שנפתח באותו בנק ובאותו סניף והכל בתיאום מוחלט ועל פי הנחיות הבנק והסכמתו המפורשת. למעשה, לנוכח החשבון הנוסף דווקא נוצר מצב של פעילות בנקאית נוספת על הרגיל מאחר שההפקדות שבוצעו לחשבון עידן חדש הועברו לחשבון השותפות ומשם הוצאו כל הוצאות בית העסק. במצב דברים זה ולצורך הקטנת הנזקים, נאלצו הנתבעים לפנות לבנק אחר שם פתחו חשבון לניהול עסקי השותפות. עסקת רכישת חלקה של אוניברסל על ידי סורקבנה לא יצאה אל הפועל.

לסיכום, טענו סורקבנה ומיכאל כי הבנק נהג בחוסר מקצועיות שעה שהנחה אותם לבצע פעולות בנקאיות אסורות על פי כללי המס ודיני החברות. פקידי הבנק הטעו אותם לסבור כי התנהלותם תקינה והם לא יכלו לצפות כי בכוונת הבנק לבטל על אתר את מסגרת האשראי באופן שתימנע מהם המשך פעילות עסקית. הבנק אישר משיכות כספים בהיקפים של מאות אלפי שקלים עד כמיליון ₪ בניגוד לזכויות החתימה וסיכל ביצוע בדיקה של נאותות משיכות הכספים. הבנק בהתנהלותו הרשלנית, גרם להגבלת חשבון הבנק ולנזקים לשותפות אשר התקשתה לקבל אשראי חלופי מבנק אחר.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים החלטתי לקבל את התביעה נגד הנתבעת 1 השותפות, הנתבעת 3 סורקבנה והנתבע 4 מיכאל ולדחות את התביעה נגד הנתבעת 2 אוניברסל והנתבע 5 ליבר.

על אתר אציין כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהבנק העמיד בחשבונה של השותפות אשראי בדמות משיכת יתר וכן הלוואה כספית. הנתבעים כולם אף אינם טוענים כי רישומי הבנק בכל הקשור ליתרת החוב של השותפות כלפיו אינם נכונים. גדר המחלוקת בעיקרה הוא האם לאור ההתנהלות הפגומה והבלתי תקינה של הבנק, כנטען וכפי שיפורט בהמשך, יש לחייבם בתשלום הסכום הנתבע.

אשר לטענות הנתבעים בדבר התנהלות הבנק שדרשה מהם תשלום מופקע של 45 ₪ לעמוד כתנאי לקבלת צילום של המחאה, הרי שלטענה זו אין עוד מקום שכן בסיכומים שהגישו ליבר ואוניברסל התברר כי בסופו של דבר בעקבות תלונה שהוגשה למפקח על הבנקים נעתר הבנק והעביר לידיהם את המסמכים הנדרשים (ראו סעיף 59 לסיכומים).

סורקבנה ומיכאל מושתקים מלטעון כלפי הבנק

מחומר הראיות והעדויות עלה כי משיכת הכספים מהבנק, לגביה נטען כי בוצעה שלא כדין, נעשתה בידיעת מיכאל או מי מטעמו ושימשה לטובת אינטרסים שלו.

ראשית, הטענה להתנהלות בלתי תקינה של הבנק התייחסה בעיקרה לכך שהבנק אישר תשלום של שיקים שלא נחתמו על ידי ליבר והסתפק בחתימה של מי ממורשי החתימה מקבוצת מיכאל בלבד. יתרה מכך, אחת הטענות שהועלתה נגד הבנק היא שכיבד אף שיקים שנחתמו בחותמת של סורקבנה שבבעלות מיכאל ולא של השותפות, כפי שעלה מחקירתה הנגדית של נציגת הבנק הגב' גונפור (ראו עדותה בעמ' 17 לפרוטוקול מיום 16.9.2015 שורות 5-9 ועמ' 21 לפרוטוקול שורה 23 עד עמ' 22 לפרוטוקול שורה 7 ולעניין זה ראו גם סעיפים 42-43 לתצהיר ליבר ועדותו בחקירה נגדית בעמ' 38 שורות 5-6).

שנית, טענה מרכזית ביותר נגד הבנק הייתה שהוא פעל בהתאם לפרוטוקול ואישור זכויות חתימה שאושרו על ידי עו"ד שקד אותם העביר לו מיכאל. בהמשך התברר כי מדובר בפרוטוקול שנעשה בחוסר סמכות וללא ידיעתו של ליבר. מכל מקום, על פי אותו פרוטוקול ואישור זכויות חתימה (מוצגים 46-47) מי שהיה מוסמך ליתן הוראות הוא מיכאל או גב' ליאת אשר הייתה מלכתחילה מורשית מטעמו לחתום על המחאות יחד עם מי מהחותמים מקבוצת ליבר.

שלישית, החברה עידן חדש אשר אליה הועברו כספים שהיו מיועדים לשותפות היא חברה שהוקמה ביוזמתו של מיכאל ושלדבריו הוקמה עם שותפיו לצורך מימון עסקת הרכישה של חלקו של ליבר בשותפות (ראו סעיפים 16-17 לתצהירו של מיכאל וכן דבריו בחקירתו הנגדית בעמ' 18 לפרוטוקול שורות 3-4).

רביעית, מי שניהל ביום יום באופן פעיל את בית הקפה של השותפות היה מיכאל שהתגורר בתל אביב בעוד שליבר התגורר בירושלים כפי שהעידה על כך נציגת הבנק הגב' גונפור: "היה מרחק גיאוגרפי ומיכאל היה זמין. הצד השני עד כמה שזכור לי, אפילו לא התגורר בעיר..." (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 5-6. לעניין זה ראו גם עדותו של ליבר בחקירתו הנגדית בעמ' 30 לפרוטוקול שורות 24-28 ועמ' 31 לפרוטוקול שורות 11-12 וכן עדותו של מיכאל בפרוטוקול הדיון מיום 15.12.2015 בעמ' 14 שורות 15-18).

חמישית, מיכאל אף הודה ואישר את האמור בסעיף 51 לתצהיר ליבר כי כספים שהועברו מהשותפות שימשו את עסקו בשותפות עם גב' ליאת - חברה בשם "פמיליה" (ראו עמ' 18 לפרוטוקול שורות 1-3).

לאור כל האמור, מאחר שכל הכספים שנמשכו מחשבון הבנק היו בידיעתו או בידיעת מי מטעמו ולטובת האינטרסים שלו, הרי שמיכאל וסורקבנה שבבעלותו וניהולו מושתקים מלהעלות כלפי הבנק טענה לפיה אין הם חייבים בתשלום החוב בשל כך שהבנק לא פעל בהתאם לזכויות החתימה בחשבון.

חיוב השותפות

כאמור לעיל אין מחלוקת כי יתרת החוב בחשבון הבנק של השותפות נכון ליום 30.12.2009 כפי שטען הבנק נכונה.

בנוסף, אין חולק כי סורקבנה באמצעות הפועלים מטעמה מיכאל וליאת היא אחת מהשותפות בשותפות ונתנה הוראות לביצוע בחשבון השותפות.

על פי סעיף 14 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), תשל"ה – 1975 "כל שותף הוא שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל ענין של עסקי השותפות; ופעולותיו של כל שותף, כשהוא עושה בדרך הרגילה עסק מן הסוג שעושה השותפות שהוא חבר בה, יחייבו את השותפות ואת שותפיו, זולת אם למעשה אין לו הרשאה לפעול בשם השותפות באותו עסק, והאדם שעמו נשא ונתן יודע שאין לשותף הרשאה לכך, או שאינו יודע, או אינו מאמין, שהוא שותף".

סורקבנה באמצעות מנהלה המוסמך מיכאל, אשר עבד מול אותו הבנק עוד קודם לפתיחת חשבון השותפות מתוקף היותו שותף בבית קפה אחר שחשבונו נוהל בבנק זה (ראו עדותו של מיכאל בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 15.12.2015 שורות 8-9 וסעיף 15 לתצהיר ליבר) הציגה מצגים כלפי הבנק לפיהם מיכאל פועל בסמכות ובהרשאה. מיכאל אף הציג מצג שווא בדבר שינוי זכויות חתימה באופן שגרם לבנק לסבור כי יש בפעולות אלה כדי לחייב את השותפות. לכן, יש לראות בפעולות מיכאל או ליאת בשם סורקבנה כמחייבים את השותפות כלפי הבנק.

יפים הדברים שנקבעו בע"א 792/86 מדינת ישראל נ' דובדבני (פורסם במאגר משפטי) כדלקמן: "נראה לי, בכל הכבוד, שהדרישה לצרף את חותמת השותפות אינה חייבת להסיח את דעתנו מהעובדה החשובה, שגם היא נקבעה על-ידי בית המשפט קמא, שאליהו ז"ל היה מוסמך וגם רשאי לחתום בשמה של השותפות (כאמור לעיל הודתה הבת חנה בעובדה זו). במקרה כזה חלה ההנחה המתבקשת מסעיף 14 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, שלפיה כל שותף נחשב לבא-כוחה של השותפות ושל שאר שותפיו". אף שזכויות החתימה בתיק דנן היו שונות, עדיין לאור המצגים שהציג מיכאל מתקיימת ההנחה המתבקשת מסעיף 14 לפקודה.

לסיכום, בפעולתה של סורקבנה באמצעות מיכאל או ליאת היה כדי לחייב את חשבון השותפות בבנק לפיכך דין התביעה נגדה להתקבל.

חיוב סורקבנה ומיכאל

אין מחלוקת כי סורקבנה ומיכאל חתמו על ערבותם לחוב של השותפות. לאור קביעתי כי השותפות חבה בתשלום לבנק, לאור היותם של סורקבנה ומיכאל כאמור מושתקים מלטעון כלפי הבנק נוכח התנהלותם ולנוכח ערבותם לחוב השותפות, הרי שדין התביעה נגדם להתקבל.

דחיית התביעה נגד אוניברסל וליבר

מחומר הראיות והעדויות שנשמעו בפניי עולה כי הבנק לא הקפיד לפעול בהתאם לזכויות החתימה בחשבון השותפות לפיהן כאמור נדרשות בנוסף לחותמת השותפות חתימה של ליבר או קרינה יחד עם חתימה של מיכאל או ליאת. בכך פגע הבנק בזכויותיהם של אוניברסל וליבר באופן המצדיק הפטרתם מערבותם לחובות השותפות. עובדות המקרה מצביעות על סדרה של מעשים ומחדלים מצד הבנק המגיעים לכדי התרשלות המהווה הפרה של חובת הזהירות שחב כבנקאי כלפי לקוחו.

על אף שהבנק הכחיש את טענת הנתבעים כי כיבד המחאות של השותפות בניגוד לזכויות החתימה בחשבונה, עדותה של נציגתו הגב' גונפור במהלך חקירתה הנגדית דווקא מאששת טענה זו. הגב' גונפור הודתה למעשה כי הבנק כיבד המחאות שלא נחתמו על ידי ליבר או קרינה והמחאות שחסרו אף את חותמת השותפות ונחתמו בחותמת סורקבנה. להלן הדברים:
" "ש. האם זה נכון שהבנק במקרה הזה הפר את הוראות החשבון בקשר עם שתי חתימות, האם זה נכון?
ת. לגבי הדרישה להרכב חתימה, התשובה היא כן.
ש. את מסכימה איתי שהיתה אמורה להופיע גם חתימה שנייה?
ת. כן. (ראו: עמ' 17 לפרוטוקול שורות 5-9) ובהמשך:
"אני מפנה אותך להמחאות שבמוצג 62, מדובר בסדרה של המחאות עם חתימה אחת, האם זה נכון ?
ת. כן.
ש. האם זה נכון שהשיקים משוכים על ידי הנתבעת 1?
ת. כן.
ש. ויש רק חתימה אחת ?
ת. כן.
ש. תסתכלי על החותמת, זו החותמת של סורקבנה בע"מ שזו הנתבעת 3 ?
ת. אפילו עכשיו אני לא יודעת להגיד. אתה אומר שזה על ידי סורקבנה בע"מ ולא השותפות ואני לא זוכרת וויזואלית איך נראית החותמת.
ש. אני מבקש שתסתכלי ?
ת. נכון. כשאני מסתכלת זה אכן שונה.
ש. זה אומר שהבנק מכבד המחאה עם חותמת לא של השותפות, האם זה נכון ?
ת. נכון.
ש. מדובר בכעשרה שיקים שחתומים חתימה אחת עם חותמת שהיא לא חותמת של בעל השיק ואתם מכבדים את זה, איך את מסבירה את זה ?
ת. אינני יודעת לענות. יתכן שהחתימה השנייה ניתנה לנו באמצעות רשימה" (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 23 עד עמ' 22 לפרוטוקול שורה 7).

הבנק הסביר את כיבוד ההמחאות החתומות על ידי מיכאל או ליאת בלבד בשני אופנים: ראשית, טען הבנק כי בשל המרחק הגיאוגרפי בין בית העסק בתל אביב למקום מושבו של ליבר בירושלים, התקיים נוהג לפיו המחאות שנחתמו על ידי מיכאל או ליאת בלבד היו מועברים לאחר מכן בפקס לקבלת חתימת ליבר או קרינה לאחר שהודע להם טלפונית על כך. כך העידה אף העדה מטעם הבנק הגב' גונפור בחקירתה הנגדית: "במהלך הפעילות השוטפת, יצאו מהחשבון מאות שיקים. היה מרחק גיאוגרפי ומיכאל היה זמין. הצד השני עד כמה שזכור לי, אפילו לא התגורר בעיר והחתימה השניה היתה על פי רוב בפקס" (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 5-7) וכך אף העיד מיכאל: "היה גם נוהל, לא נוהל כתוב, אבל לפעמים היו יוצאים שיקים עם חתימה אחת. הבנק היה מתקשר לליבר והוא היה מאשר דרך הפקס. הוא היה חותם על הפקס והיה מחזיר לבנק" (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 15.12.2015 שורות 23-25 וכך אף העיד מיכאל בסעיף 10 לתצהירו).

שנית, טען הבנק כי משיכת ההמחאות האמורות בוצעה למטרות לגיטימיות לטובת פעילות השותפות לצורך תשלום לספקים או עובדים של השותפות ולרשויות המס בסכומים שאינם חורגים מהפעילות השוטפת והרגילה של השותפות. לתמיכה בטענה זו הפנה הבנק בסעיף 43 לסיכומיו לשש המחאות הכלולות בתיק המוצגים. הבנק הוסיף כי השיקול העיקרי שהנחה אותו היה הצורך במתן שירות מהיר לטובת הלקוח במסגרת הפעילות השוטפת.

אינני מקבל הסברים אלו. הטענה כי כל ההמחאות אשר נושאות חתימה אחת בלבד כובדו בידיעתו ובהרשאתו של ליבר הייתה צריכה להיות מוכחת על ידי הבנק. זכויות החתימה נקבעו במפורש במסמך בכתב וככל שהבנק פעל בסטייה מהן, הנטל מוטל עליו להוכיח כי פעל כשורה.

בתצהירו טען ליבר במפורש כי סיכם עם הבנק שבכל פעם שנציג הבנק רואה המחאה שחתומה בחתימה אחת בלבד, עליו ליצור עמו קשר טלפוני על מנת שהוא או קרינה יאשרו בכתב שניתן למשוך את ההמחאה ורק לאחר האישור בכתב יכבד הבנק את ההמחאה (סעיף 22 לתצהיר). ואכן, בתיק המוצגים כלולות המחאות רבות שלגביהן יושם אופן פעולה זה (ראו לדוגמא מוצג 65 (4) (9) (26) (62) ועוד. בחלקן אף צוין במפורש בכתב יד כי חסרה חתימה וניתן לראות כי זו הושלמה בהמשך (ראו למשל מוצג 65 (62)). ואולם, ממש לצד המחאות אלו, מצויות כאמור בתיק המוצגים המחאות רבות אחרות בהן לא קיימת החתימה השנייה הנדרשת בפרוטוקול זכויות החתימה וככל שהבנק טוען כי אף לגביהן התקיים הנוהג האמור והוספה מאוחר יותר חתימתם של ליבר או קרינה, הנטל להוכיח זאת מוטל עליו ולא על ליבר. הבנק לא הציג פקסים בהם נוספו חתימות לגבי המחאות אלו ולפיכך יש לדחות טענתו כי כך היה. לכך יש להוסיף את היותו של הבנק מוסד פיננסי האמון על שמירת מסמכים הנוגעים לחשבונותיו בעוד שמליבר אין לצפות כי ישמור העתקים של פקסים מסוג זה ברשותו.

זאת ועוד, אם הבנק פעל בהתאם לנוהל אחר במסגרתו ניתן היה לקבל אישור טלפוני בלבד היה עליו להקפיד ולעגן זאת במסמך בכתב. הבנק לא פעל כך.

יש לדחות אף את הטענה כי ההמחאות שאושרו בהעדר חתימה של ליבר שימשו לצרכי השותפות. מעדותו של ליבר שלא נסתרה על ידי הבנק ואף נתמכה בעדותו של מיכאל עולה כי סכום לא מבוטל יצא למימון ספקים וסחורה של פמיליה – 119,916 ₪ (ראה סעיפים 51 ו-53 לתצהיר ליבר). בחקירתו הנגדית של מיכאל הוא נשאל על כספים אלה: "אני מפנה אותך לסעיף 51 לתצהיר ליבר (מקריא) שם כתוב שהועבר כסף של השותפות לחברת פמליה שניהלה בית קפה הילל ברמת השרון? ת. נכון ואני אסביר...". בהמשך נשאל : "אז למה 119,000 ₪ הלכו לאיבוד? ת. תן לי לסיים. ניהלתי משא ומתן עם ליבר על מנת לפרוס את החוב. המשא ומתן התנהל כחודש חודשיים. היועצת המשפטית של עידן חדש של עידו (השותף החדש של מיכאל בעידן חדש- הערת הח"מ) החליטו שהעסקה סגורה ורק נשאר הסגירה של הכסף ואז הוחלט בעידן חדש לשלם כי ראינו את עצמנו כבעלי החברה והחלטנו לשלם חלק מהתשלומים עבור פמיליה וזהו" (וראו גם תצהירו של רו"ח רונן יעקב פיינגולד ששימש כרואה החשבון של השותפות).

אין גם לקבל את טענת הבנק כי החריגה מזכויות החתימה נבעה מהצורך לספק שירות מהיר וכי כפי שהעידה נציגתו הגב' גונפור, כיבוד ההמחאות ללא חתימת ליבר או קרינה נעשה אך במקרים דחופים אד הוק (ראו עדותה בעמ' 15 לפרוטוקול שורות 20-21). מהראיות שהוצגו עולה תמונה ברורה לפיה התקיים אצל הבנק דפוס התנהגות קבוע לפיו נהג לאורך תקופה ארוכה לכבד המחאות ללא חתימת ליבר או קרינה כמחויב. מאחר שמדובר היה בדפוס התנהגות ולא דבר חריג היה מקום לעגן את הדברים להסדירם. לא ניתן ליהנות מהגנה זו שעה שמדובר בהתנהלות חוזרת ונשנית מבלי לקבל את הסכמת ליבר.

לא זאת אף זאת, הבנק התרשל כאשר שינה את זכויות החתימה בחשבון השותפות על סמך פרוטוקול שנעשה ללא ידיעתו של ליבר ומבלי להודיע לו על כך. זאת אף מבלי שעיין קודם לכן בהסכם המכירה של חלקו של ליבר למיכאל. כאמור, ביום 17.11.2008 נמסר לבנק פרוטוקול המאושר על ידי עו"ד עינת שקד בדבר שינוי זכויות החתימה בחשבון השותפות באופן בו תספיק חתימת מיכאל או ליאת בתוספת חותמת השותפות לצורך ביצוע פעולות בחשבון (מוצג 46). לטענת ליבר, רק לאחר ששם לב כי הבנק חדל מלפנות אליו או לקרינה לצורך אישור המחאות ערך בירור ונודע לו דבר הפרוטוקול. לאחר שפנה לבנק במכתב מיום 11.12.2008 וציין כי אינו מכיר בפרוטוקול השיב הבנק במכתב מאותו היום בו ציין כי "עד לקבלת הוראה משותפת חד משמעית, תכובדנה אך ורק הוראות על פי זכות החתימה כמקודם".

נציגת הבנק הגב' גונפור טענה לראשונה במהלך חקירתה הנגדית כי בפועל לא שונו זכויות החתימה בעקבות הפרוטוקול (ראו עדותה בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון שורות 16-20) אך בפועל, דבריה אלה עומדים בסתירה לאמור בתצהירה בו הצהירה כי "ע"פ החלטת הבנק להשיב את המצב לקדמותו ולהותיר את זכויות החתימה של סורקבנה כפי שהיו "(סעיף 33 לתצהיר). מדבריה אלה עולה כי אכן חל שינוי במשך התקופה שמאז הודעתו של מיכאל על שינוי זכויות החתימה. בנוסף, הגב' גונפור לא ידעה לתת תשובה מניחה את הדעת מדוע לא הודע למר ליבר על דבר פרוטוקול שינוי הזכויות טרם פנה אל הבנק לברר זאת בעצמו (ראו תשובותיה בעמ' 19 לפרוטוקול שורות 7-14).

עיון בתיק המוצגים מגלה כי הבנק כיבד במשך הזמן שחלף ממועד קבלת הפרוטוקול ביום 17.11.2008 ועד לקבלת מכתבו של ליבר ביום 11.12.2008 המחאות רבות אף שאלה לא נחתמו על ידי ליבר או קרינה. ראו למשל מוצג 43 מספר קטן- 111 , 113 , 117, 127 , 130, 131, 142, 143, 144, 149, 154-156, 169-176 , 179, 181 , 183 , 184 ועוד. יובהר כי אין לשלול שחלק מהמחאות אלה שימשו לצרכי השותפות, עם זאת החתימות על אותן המחאות היו שלא בהתאם לזכויות החתימה עליהן הוסכם עם הבנק.

הפרת חובת הזהירות

הבנק הפר את חובתו לנהוג בזהירות כלפי ליבר ואוניברסל ששימשו כערבים לחובותיה של השותפות.

סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 קובע כי "הוראות חוק זה יחולו גם על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי". מכאן, שהחובות שחב בנק כלפי לקוחותיו מכוח חוק הבנקאות חלות גם על ערבים (ראה ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ, פ"ד נג(2) 337 (1999)).

אין ספק שלבנק קיימת חובת זהירות כלפי לקוחו בהיות שניהם קשורים בהסכם ולאור הוראות החוק המסדירות את פעולתו של הבנק. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בעניין פרוסט על ידי כבוד השופט חשין כדלקמן: "אחת החובות שהבנק חב ללקוחו – בגידרי החוזה ביניהם – הינה זו הנדרשת מתוך חובת הזהירות הכללית שבין 'שכנים', בהחלתה על מערכת היחסים שבין בנק לבין לקוחו. בגידרי החוזה שבין הבנק לבין לקוחו אמור הבנק – במלאו אחרי הוראות לקוחו, והוא עיקר פעילותו – לעשות פעולות אלו ואחרות, ובביצוען של אותן פעולות על הבנק לנהוג בזהירות ראויה בשמירה על האינטרסים של לקוחו" (ראו דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט, פ"ד מז(5) 31, (1993)).משראה המחוקק לגזור גזירה שווה בין לקוח לערב הרי שיש להחיל חובת זהירות זו גם על מערכת היחסים שבין הבנק לערב.

שוכנעתי מהראיות כי הבנק הפר את חובת הזהירות כלפי ליבר וא וניברסל והתרשל כאשר נמנע מלהודיע ליבר על כך שהועבר לו פרוטוקול המשנה את זכויות החתימה. הבנק גם נמנע מלבקש לעיין בהסכם המוזכר בפרוטוקול, אשר ממנו ניתן היה ללמוד כי טרם התגבשה זכותו של מיכאל לפעול על פי הפרוטוקול. זאת ועוד, כפי שפורט לעיל, הבנק אף לא הקפיד לפעול בהתאם לזכויות החתימה המאושרות בחשבון כפי שנמסרו לו וכיבד המחאות שנחתמו באופן חסר.

אף שהבנק טען כי העברת תקבולי כרטיסי האשראי לחברה עידן חדש נעשתה שלא בידיעתו ולא בהסכמתו ונודע לו על כך רק לאחר מעשה וכן על אף טענתו כי פעל למזער את הנזק בכך שהכספים יועברו מעידן חדש לחשבון השותפות (ראו עדותה של גונפור בעמוד 23 לפרוטוקול), ספק אם הוא דאג לעדכן את ליבר מיד כשנודע לו על כך. ליבר העיד כי ידע על כך רק בספטמבר 2009 (ראו סעיף 67 לתצהירו). מכל מקום מסיבה בלתי ברורה נמנע הבנק מלהגיש תביעה נגד עידן חדש אשר חתמה על כתב ערבות לטובת הבנק.

גם נציגת הבנק לא ידעה להסביר מדוע הבנק לא פעל להיפרע מחברת עידן חדש: "ש. למה לא תבעתם את עידן חדש אלא רק אותנו ?ת. לעידן חדש לא היה חוב. כשבית המשפט מבהיר לי את השאלה והסב את תשומת ליבי שאמרתי שהחתמנו את עידן חדש על ערבות בשל העברת התקבולים של כרטיסי האשראי, אני משיבה שאינני יודעת למה לא תבענו את עידן חדש" (עמ' 24 לפרוטוקול שורות 16-20). בהימנעות הבנק מלתבוע את עידן חדש אשר הוקמה על יד מיכאל ושותפיו החדשים ולחשבונה הוזרמו כספים של השותפות יש משום התנהלות בחוסר תום לב והיא מהווה נימוק נוסף לדחיית תביעתו נגד ליבר ואוניברסל.

לאור כל זאת, אני סבור כי אין מקום לחייב את ליבר ואוניברסל בתשלום הסכום הנתבע ויש לדחות את התביעה נגדם.

הפחתת ריבית פיגורים בשל אשם תורם

הבנק טען כי יש לחייב את הנתבעים בריבית פיגורים אשר במועד הגשת התביעה עמדה על סך של 17% לשנה. אני סבור שאין מקום לכך. בהתנהלות הבנק אשר תרמה למצב שנוצר ובעקבותיו להתדיינות המשפטית הארוכה יש משום אשם תורם המצדיק הפחתה משמעותית בשיעור הריבית בה יש לחייב את הנתבעים נגדם התקבלה התביעה.

יפים הדברים של כבוד השופט חשין בעניין פרוסט אשר לחובות ההדדיות הקיימות בין בנק ללקוח ולהחלתה של דוקטרינת האשם התורם כדלקמן : "בנק חייב חובת זהירות כלפי לקוחו, אך גם לקוח חב חובת זהירות כלפי הבנק וחובתו זו מוכרת מזה זמן. החובות הן אפוא הדדיות, ומקורן, בראש ובראשונה בחוזה שבין השניים ... ואולם בלא קשר לחובתו זו של לקוח כלפי בנק, אם באחת הכרנו בחובת זהירות של בנק כלפי לקוחו – חובת זהירות השתולה, אמנם, בחוזה שבין השניים, אך שורשיה בדיני הנזיקין הכלליים- לכאורה חייבים אנו להוסיף ולומר כי באותו הקשר נכיר אף בדוקטרינת האשם התורם. דומה עליי, כי הכרה בחובת זהירות בלא לרככה בדוקטרינת האשם התורם תסיג אותנו מאה שנים לאחור, וכזאת לא יעלה על הדעת. על – פי גישה זו, בדין שבמקומנו ובזמננו דוקטרינת האשם התורם בנויה אל תוך חובת הזהירות והרשלנות, ואל אשר תלך זו, אף זו תלך" ובהמשך: "דוקטרינת האשם התורם יש בה כדי לעשות צדק בין הנצים על דרך של ריכוך והקהיית עוקץ" (ראו דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט, פ"ד מז(5) 31, (1993) בסעיף 45 לפסק הדין)

לעניין דוקטרינת האשם התורם מתאימים גם דבריו של כבוד השופט רובינשטיין כי "הלכה שיצאה מלפני בית משפט זה כי במקרים הראויים לכך, כמו זה שלפנינו, יש בדוקטרינה של אשם תורם, שיסודה בדיני הנזיקין שהוסבה גם לדיני החוזים, לסייע לנו בהגעה לתוצאה ראויה וצודקת (ראו ע"א 3912/90 Eximin S.A. תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64, 81 - 87 (הנשיא שמגר) (1993) והאסמכתאות שם) (להלן הלכת Eximin); כך לדוגמא כאשר התנהגותו של הנפגע תרמה באופן ישיר לנזקיו, יש בהגנת האשם התורם להביא לידי "חלוקת אחריות אופקית" בין הצדדים הנובעת מאחריות משותפת לאותם נזקים (ראו אריאל פורת הגנת אשם תורם בדיני חוזים, עמ' 13-14 (תשנ"ז -1997 )). על הדרכים לחלוקה צודקת של הנזק בין המתקשרים בחוזה נכתב: נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפיה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון (ראו ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר. חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב (1) 210, 226-227)" – ראו ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס (פורסם במאגר משפטי). אף שדעתו הייתה דעת מיעוט בכל הקשור להחלת הדוקטרינה על נסיבות המקרה שם הרי שדבריו אלה קולעים לנסיבות ענייננו.

לאחר ששקלתי את כל האמור, אני סבור שלאור התנהלות הבנק יש להפחית את ריבית הפיגורים בה יש לחייב את הנתבעים ולהעמיד את שיעורה על מחצית מהריבית הנתבעת.

סוף דבר

התביעה נגד השותפות , סורקבנה ומיכאל מתקבלת. שלושת נתבעים אלה ישלמו ביחד ולחוד לבנק סך של 207,694 ₪ בגין משיכת יתר נכון ליום 1.10.2009 וכן סך של 47,618 ₪ בגין יתרת ההלוואה נכון ליום 23.12.2009. סכומים אלה יישאו מחצית משיעור ריבית הפיגורים שאופן חישובה נקבע ב סעיפים 19.2 ו-19.3 לכתב התביעה. בנוסף ישלמו נתבעים אלה הוצאות משפט, קרי אגרת בית משפט כפי ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומה של האגרה וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 25,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

התביעה נגד אוניברסל וליבר נדחית. הבנק ישלם להם הוצאות בסך של 25,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ז, 21 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק אוצר החייל בע"מ
נתבע: סורקבנה קפה שותפות
שופט :
עורכי דין: