ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אנאיט שטומחין נגד "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים :

בפני כבוד סגן הנשיא, השופט נווה ערן

תובעת

אנאיט שטומחין

נגד

נתבעים

1."קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
2.מגדל חברה לביטוח בע"מ
3.ארד ניסים

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובעת נפגעה בנסיבות המתוארות בסעיף 6 לכתב התביעה (וחוזרת עליהן בסעיף 4 לתצהירה) כדלקמן:
"ביום 22.3.09 בשעה 15:10 או בסמוך לכך התובעת היתה הולכת רגל סמוך לשדרות מוריה 100 במרכז הכרמל חיפה. בעת הליכת התובעת על הכביש חנתה המכונית הנ"ל על המדרכה ולא אפשרה לתובעת להמשיך בהליכתה. על מנת שתוכל להמשיך וללכת ירדה התובעת לשולי הכביש במטרה לעקוף את המכונית הנ"ל ולהעלות למדרכה, כאשר לפתע רכב אחר שחלף במהירות במקום פגע בה בעוצמה והטיח אותה על המכונית הנ"ל (והמשיך בנסיעה)".

בעדותה בפני ציינה התובעת כי המראה של הרכב הפוגע נשברה.
התובעת התלוננה על כאבים חזקים ביד ימין עם אי תחושה באצבעות 3,5 ובעיה בפתיחת כף יד ימין.

מונתה פרופ. בלה גרוס כמומחית מטעם בית המשפט.
בעמוד 4 לחוות דעתה בסעיף "סיכום" כתבה:
"מדובר במטופלת אשר נפגעה בתאונת דרכים ברכב חולף שפגע לה ביד ימין ובהמשך התלוננה על נימול בכפות הידיים יותר בימין. מבדיקת החומר הרפואי הדל שהיה בפני ניתן ללמוד שתלונות על נימול בכפות הידיים היו כבר בשנת 2002 ו- 2008, שנים טרם התאונה הנדונה. אין בפני חומר רפואי המעיד על החמרת מצב ויש בידיי רק מסמך משנת 2013, 4 שנים אחרי התאונה שמצביע על אותה בעיה רפואית שסבלה ממנה התובעת גם טרם התאונה הנדונה. לאור האמור לעיל לא נותרה לתובעת נכות נוירולוגית צמיתה בגין התאונה הנדונה".

פרופ. בלה גרוס לא נחקרה על ידי התובעת ואף לא נשלחו לה שאלות הבהרה ולמעשה התובעת השלימה עם חוות דעתה והמשמעות היא שמדובר בתיק ללא נכות.

בישיבת בית המשפט מיום 2.1.17 שיוחדה רובה ככולה למחלוקת בשאלת החבות לאור טענתה של הנתבעת 1, קרנית, אשר נתבעה לאור העובדה שהרכב שפגע בתובעת ברח והנתבעות מס' 2 מגדל אשר ביטחה את הרכב החונה אשר אליו נהדפה התובעת, טען ב"כ התובעת כי יש לתת אמון בגרסת התובעת אשר נתמכה על ידי עדותו של בעלה ואף עדותו של עד נוסף ולקבל את התביעה.
ב"כ התובעת העריך את התיק על פי ראשי הנזק של כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות והפסד שכר מזערי בסכום של 25,000 ₪.

בסיכומיהם טענו הנתבעים כי מדובר בפגיעה קלה מאוד שהסתכמה בביקור בחדר מיון, לא הוכח כל הפסד שכר, עזרת צד ג' או הוצאות והראש נזק היחידי הטעון פיצוי הוא כאב וסבל אותו העריכו בסכום של 2,500 ₪. עוד הפנו הנתבעים לכך כי בהחלטתו מיום 28.9.14 קבע בית המשפט כי " הנתבעים יוכלו לטעון לקיזוז מלא של המימון של שכר טרחת המומחה".
המומחית פרופ. בלה גרוס לא קבעה נכות ואף קבעה כי התסמינים עליהן התלוננה התובעת זהים לאלה שסבלה מהם שנים ארוכות לפני האירוע. בנסיבות אלה נתבקש בית המשפט לקזז את מלוא שכרה של המומחית, דבר שהיה בו כדי להביא לדחייתה של התביעה.

לאחר שעברתי על נתוני התיק בכל הקשור לנזק, אני בדעה שעיקר הפצוי המגיע לתובעת הוא בגין כאב וסבל.
התובעת פונתה על ידי אמבולנס פאדי אחרי האירוע לבית החולים כרמל, שם מתוארת דריסה על ידי רכב בפגיעת "פגע וברח". התובעת התלוננה על כאבים בצוואר, בגב עליון תחתון ובכתף ימין עם הגבלות. בהמשך היו תלונות על כאבים בכתף ויד ימין עם תחושת נימול באצבעות. התובעת הופנתה לפיזיוטרפיה.

גם אם סבלה התובעת מתופעות שכאלה בעבר, החומר הרפואי הקשור בקשר ישיר לפגיעתה הנטענת מיום 22.3.09 הצדיק מינוי מומחה על ידי בית המשפט ובנסיבות אלה אינני סבור שיש מקום לקזז את שכר טרחתה של ד"ר בלה גרוס מסכום הפיצויים.

בשים לב לאופיים הדל של המסמכים ולתלונות שכאמור חלקם חופף תלונות עבר, אני מפצה את התובעת בראש נזק של כאב וסבל בסך של 5,000 ₪ ומוסיף סך של 1,000 ₪ בגין מרכיב של הוצאות. זה הוא הסכום הנפסק לתובעת – סך של 6,000 ₪ בצירוף 11% שכר טרחת עו"ד + מע"מ והחזר אגרה.
עלי לציין שנתתי אמון בגרסתה של התובעת שנתמכה על ידי גרסת בעלה ועל ידי גרסת עד נוסף כי נפגעה בנסיבות אותן תיארה בכתב תביעתה ותצהירה.

השאלה היא איזו מבין הנתבעות ("קרנית" או "מגדל") היא זו שתישא בפיצויה של התובעת, היא למעשה השאלה המרכזית בתיק זה ועליה הוגשו גם סיכומים על ידי הצדדים.

על פי סיכומיה של "קרנית", רכב היונדאי המבוטח על ידי מגדל "חנה במקום שאסור לחנות בו" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד ובין חניה זו לבין התאונה נשוא התביעה התקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי.
משכך, רכב היונדאי הוא "רכב מעורב" בתאונה על פי הפסיקה והארוע נופל תחת ההגדרה של סעיף 3 (ב) לחוק הפלת"ד הדן בפגיעת "אדם מחוץ לכלי רכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב". בס יטואציה שכזו שבה קיים מבטח קבוע, קרנית פטורה מחבות.

החניה של רכב היונדאי יצרה "סיכון תחבורתי" כאשר חסמה את המדרכה. הסיכון הזה התבטא בצורך של התובעת לרדת משפת המדרכה אל הכביש והתובעת לא הייתה נפגעת אלמלא ירידתה אל הכביש שאז נפגעה על ידי הרכב החולף.

על פי הלכת רשות אזרחי 3436/09 בר טוביה נ' הפניקס משנמצא כי שני הרכבים, דהיינו רכב היונדאי והרכב החולף הם רכבים "מעורבים" יש לפנות להוראות סעיף 3 ב' לחוק הפלת"ד הקובע כדלקמן:
"כאשר מדובר בנפגעים שאינם נוסעים, התקיים מגע פיזי בין כלי הרכב או בין כלי הרכב לבין הניזוקים חברות הבטוח של כלי הרכב חבות ביחד ולחוד לפי הוראות סעיף 3 ב' לחוק".
לטענת "קרנית" הוכח כי היה מגע בין התובעת לבין רכב היונדאי בעת התאונה.
מקום בו מדובר ב"תאונה מעורבת" ולאחר סעיף 12 א' לחוק הפלת"ד פטורה "קרנית" מתשלום שכן יש מבטחת. קיים מבטח בו ניתן להפרע בגין הנזקים.

חברת הבטוח "מגדל" טוענת לעומת זאת כי אין לראות בתאונה כ"תאונה מעורבת".
לגבי נוסח החוק, כלומר "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו" מדובר במצב שבו אדם היה מצוי בתוך הרכב אשר חנה במקום אסור ורכב צד ג' פגע בו ברכב. במקרה שלפנינו לא היה כל מגע בין הרכב החולף לבין הרכב החונה אשר חנה במקום אסור.
הסיכון אינו אותו סיכון. הולך הרגל כדוגמת התובעת אינו אדם שישב בתוך הרכב שחנה במקום אסור או נפגע כתוצאה מפגיעת רכב חולף ברכב החונה.

בעניין זה נקבע בע.א. 10157/09 הכשרת היישוב נ' משה דוד פטקין כי פגיעה של הולך רגל ברכב חונה הינה מהווה תאונת דרכים אלא אם מדובר בפגיעה ברכב החונה.
על הלכת פטקין חזרו פסקי דין רבים אחרים כאשר לא ניתן לראות ברכב החונה כ"רכב מעורב" על פי סעיף 3 לחוק הפלת"ד ולא ניתן לראות בתובעת משתמשת ברכב.

גם בהלכת ר.ע.א 3436/09 ביטוח ישיר ובר טוביה נ' הפניקס, מדובר בפגיעה של רכב חולף ברכב חונה ההודף את הרכב החונה על התובעת, כלומר הייתה פגיעה ברכב חונה ומגע בין הרכבים בין הרכב הפוגע לרכב החונה.
לאחר שעברתי על טיעוני הצדדים בהקשר זה, אני סבור שיש לקבל את עמדתה של חברת בטוח מגדל.
אין המדובר כאן ב"תאונה מעורבת" משום שלא היה מגע כלשהו בין הרכב החולף שהינו רכב שאין יודעים מי המבטחת שלו ומי נהג בו ואני נותן אמון כי הוא זה שפגע בתובעת ובין הרכב החונה במקום אסור. העדויות והמסמכים אינם תומכים בטענה כי לרכב שחנה נגרם כל נזק וכי כתוצאה מהפגיעה בתובעת הפגיעה היחידה של הרכב החולף הי יתה במראת הצד.
ניתן להתרשם בהקשר זה גם מעדות בעלה של התובעת וגם מהמסמכים אשר הוצגו והכוללים את גיליון האמבולנס, גיליון חדר המיון וההודעה על תאונת הדרכים.

הנתבע 3 אשר הובא לעדות לא ראה את אירוע התאונה אלא שמע רק את הצעקות ועדותו בהחלט קושרת בין הפגיעה של הרכב החולף לאור הצעקות של התובעת ובעלה ובין הפגיעה, אבל הוא לא זיהה כל פגיעה ברכב החונה לרבות לא מראה שהייתה במקום.

אשר על כן, אני קובע בזאת כי אותו רכב יונדאי אשר היה מבוטח על ידי מגדל לא היה כל גורם שהיה בו כדי להביא לקרות התאונה נשוא כתב התביעה, הרכב החולף שאיננו יודעים מי היתה המבטחת שלו לא פגע ברכב החונה, דבר שגרם לפגיעה בתובעת ולמעשה הוא זה הגורם אשר צריך לשאת בנזקיה של התובעת.

"קרנית" תשלם איפוא לתובעת את סך נזקה על פי פסק הדין וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לגבי ההוצאות של חברת מגדל, מדובר היה בשאלה משפטית גרידא ולכן אני לא אחייב בהוצאות משפט והתביעה ביחס אליה תדחה ללא צו להוצאות.

לגבי יתרת האגרה החלה, אני נותן פטור מ- 2/3 מיתרת האגרה החלה וביתרת האגרה החלה תישא "קרנית".

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אנאיט שטומחין
נתבע: "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
שופט :
עורכי דין: