ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לירון מימון נגד אלוהאב גלדיס :

בפני כבוד ה שופטת עמיתה אביבה טלמור

התובע
לירון מימון

נ ג ד

הנתבעת
אלוהאב גלדיס

פסק דין

לפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 21.6.16 בשעה 20:00 לערך ברחוב התעשייה ברעננה מכיוון מזרח למערב (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מסוג אופנוע מס' רישוי 78-502-34 נהוג בידי התובע (להלן: " רכב התובע"), ורכב הנתבעת מס' רישוי 42-181-10 נהוג בידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת").

בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבעת בסכום הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

  1. נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של – 18,335 ₪.
  2. שכ"ט שמאי בסך של – 936 ₪.
  3. עוגמת נפש בסך של – 1,835 ₪.

להוכחת הנזקים הגיש התובע חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

התובע אשר נהג ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינו את הדברים הבאים:
"אני הבעלים של אופנוע שמספרו 78-502-34. ביום 21/6/16, בשעה 20:00 נהגתי באופנוע ברח' התעשייה ברעננה מכיוון מזרח למערב. נהגתי באופנוע מאחורי הרכב של הנתבעת שבדיעבד הסתבר שמספרו 42-181-10. המדובר בכביש עירוני דו סיטרי בעל נתיב 1 לכל כיוון. רציתי לעקוף את רכב הנתבעת שנסע לפניי לפי החוק. אותתי על כוונתי לסטות שמאלה כיוון נסיעתי כדי לעקוף את רכב הנתבעת שנסע לפניי ובדקתי לראות אם הכביש שמולי פנוי לביצוע עקיפה וכשראיתי שאני יכול לצאת לעקיפה אז סטיתי שמאלה כיוון נסיעתי והתחלתי לעקוף את הרכב שנסע לפניי כשהוא הרכב של הנתבעת. כשכבר הייתי בעקיפת הרכב החליטה הנתבעת לסטות שמאלה כיוון נסיעתה כדי לעשות פניית פרסה או להיכנס לחניון שהיה בצד שמאל כיוון נסיעתי ומכל מקום זה לא משנה מה שהיא רצתה לעשות אלא שהיא סטתה שמאלה כיוון נסיעתה. היא לא אותתה אלא סטתה שמאלה כיוון נסיעתה ואני מכנה זאת "פריצה לכביש". כתוצאה מכך ותודה לאל מכיוון שרכבתי מאוד מאוד לאט, התנגשנו זה בזו ולא נפלתי מהאופנוע. אחרי התאונה הזזנו את כלי הרכב לצד שמאל ורק שם הנתבעת בכלל התקרבה לכיוון המדרכה ולא כמו שמצוין בכתב ההגנה שהיא כבר היתה עם חצי רכב על המדרכה ורציתי להחליף פר טים עם הנתבעת. לנתבעת לא היה רישיון רכב בתוקף ועד יום זה לא הוצג לי רישיון רכב בתוקף של יום התאונה, לנתבעת לא היה רישיון נהיגה עליה בכלל ולא היה לה גם ביטוח בתוקף לרכב והוא לא הוצג לי עד היום. אני רציתי להחליף פרטים עם הנתבעת כחוק ומכיוון שלא היה לה שום פרט זיהוי אמרתי לה שאמתין שתבוא עם כל פרט זיהוי שהוא על מנת שנעשה את ההחלפה ועד היום זה לא קרה לצערי. לרכב שלי נגרמו נזקים והגשתי מסמכים הכוללים דו"ח שמאי ואני מציין כי הנזק לאופנוע מסתכם בסך של 18,335 ₪, שכ"ט שמאי 936 ₪. אני תובע גם עוגמת נפש וטרחה בסך של 1,835 ₪. אני מפנה לכל המסמכים שצירפתי לתביעה. באשר לכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, אני דוחה את האמור בכתב ההגנה. הנתבעת טוענת שהאופנוע שלי הוא אופנוע כבד שעושה הרבה מאוד רעש לטענתה ועולה כאן התהייה שאיך זה שאופנוע כבד שעושה הרבה רעש עם נתבעת שנהגה כחוק, לא ראתה את האופנוע שעושה כל כך הרבה רעש, ל פני שהיא סטתה שמאלה. תמוה איך הנתבעת יכולה לאמוד כמה רכבים היו מאחוריה. היא אומרת שהיו מאחוריה לפנות כ-3 רכבים. אם היא היתה כל כך חדת עין לראות את מספר הרכבים שהיו אחריה, איך זה שהיא לא ראתה אותי. אני טוען שאני הייתי אחריה ואני יצאתי לעקיפה. הנתבעת בסעיף 17 לכתב ההגנה טוענת שלא הייתי עם רישיון נהיגה כחוק ואני אומר שזה מגוחך כי נהגתי עם רישיון תקף לרכב כפי שנהגתי בו והיא יכולה לפנות למשרד התחבורה לבדוק זאת. אני פתוח ומוכן ואף ממתין, אם צריך ואם זה נדרש, לעשות פוליגרף מול הנתבעת."

התובע לא נחקר בחקירה נגדית.

הנתבעת אשר נהגה ברכב הנתבעת עובר לתאונה ותוצאותיה, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים:
"ביום 21/6/16, בשעה 20:00 לערך, נהגתי ברכב שמספרו 42-181-10 ברח' התעשייה ברעננה מכיוון מזרח למערב. מדובר ברחוב דו סיטרי, כביש עירוני, בעל נתיב אחד לכל כיוון. הלכתי לאירוע, כשהגעתי לאירוע הוויז אמר לי שהגעתי ליעד, עצרתי על הכביש עצמו כאשר האולם שאליו הייתי צריכה להגיע לאירוע היה בצד ימין הכביש מעבר לשוליים, עמד שם שומר ואני רציתי לשאול אותו אם זה באמת האולם שאני צריכה להגיע אליו וגם שאלתי אותו אם יש חניה והוא ענה לי שכן, והוא הראה לי שמגרש החניה נמצא בצד שמאל לכביש כיוון נסיעתי ולא בצד ימין הכביש איפה שהאולם ולכן ראיתי שיש רכבים שמגיעים מולי כי זה כביש דו סיטרי ולכן עצרתי, נתתי להם את הזכות לעבור, כלומר לא המשכתי לנסוע אחרי שדיברתי עם השומר אלא המשכתי לעמוד ונתתי לכלי רכב שהגיעו ממול לעבור. ראיתי שיש ג'יפ מאחוריי, בהתחלה היה רכב אחד, וכשרציתי לפנות שמאלה כיוון נסיעתי אז ראיתי שעדיין מגיעים כלי רכב בנתיב מולי ולכן המשכתי לעמוד במקום, ואז כשהתפנה הכביש מכלי רכב שבאו ממול, התחלתי לפנות שמאלה כיוון נסיעתי כי היה לי לא נעים שכלי רכב עמדו מאחוריי וראיתי מאחוריי שעמדו בערך 2-3 רכבים ולא ראיתי אופנוע בכלל. כשראיתי שהכביש פנוי בשבילי אז ישר פניתי שמאלה כיוון נסיעתי, עצרתי במדרכה כי השומר היה צריך לפתוח את השער. אני רוצה להסביר, כשפניתי שמאלה כיוון נסיעתי, חלק קדמי של הרכב שלי כבר עלה על המדרכה שנמצאת מצד שמאל כיוון נסיעתי ושם היה מגרש חניה ורציתי להמשיך לנסוע לכיוון מגרש החניה, אבל עצרתי את הרכב כשחציו על המדרכה וחציו על הכביש כי השומר היה צריך לפתוח את שער החניה. אני מציגה תמונה שמראה את קצה הכביש ורואים אבני שפה מסומנות אדום-לבן ורואים שאחרי המדרכה ישנה כניסה לחניה. השומר צריך היה להעלות את המחסום כדי שאני אוכל להיכנס לחניה. את התמונה שאני מגישה – מוגשת ומסומנת נ/1, צילמה חברה שלי מהעבודה, מיד אחרי התאונה וכפי שהרכב עמד אחרי התאונה. החברה שלי לא היתה איתי ברכב בזמן התאונה אבל היא היתה במעבר חציה והיא ראתה הכל, אז היא ניגשה למקום התאונה וצילמה את הרכב, כלומר את התמונה נ/1. הרכב כפי שעומד ורואים בתמונה נ/1 לא הגיע למקום שבו רואים אותו מצולם אחרי שהזיזו את כלי הרכב כמו שטוען התובע, אלא זה היה מקום התאונה. אני ממשיכה ומציינת שבזמן שהרכב שלי היה במצב של עצירה כשחלקו הקדמי על המדרכה וחלקו האחורי על הכביש אז האופנוע פגע בצד שמאל של הרכב שלי. אני רוצה לומר שבתמונה נ/1 רואים את הרכב שלי. אני טוענת שהאופנוע, שהיה נהוג על ידי התובע, עלה על המדרכה של צד שמאל כיוון נסיעתו בזמן שהוא רצה לעקוף את הרכב שלי והתאונה קרתה כשהאופנוע עלה על המדרכה שבצד שמאל כיוון נסיעתי ופגע בדלת אחורית שמאלית של הרכב שלי. אני אומרת שהתאונה לא אירעה על הכביש עצמו כמו שמנסה התובע לטעון אלא למעשה על המדרכה שנמצאת מצד שמאל לכביש כיוון נסיעתי, כי אחרת הוא היה פוגע בדלת הקדמית שמאלית שלי. בדלת האחורית של הרכב שלי הזכוכית נשברה והזכוכיות עפו עלי ואני מגישה תמונה שמעידה על כך ואני מראה גם את הנזקים שקרו לדלת אחורית-שמאלית. התמונות מוגשות ומסומנות נ/2, נ/3 ונ/4. התובע טוען שאני לא רציתי לתת לו מסמכים אבל באותו רגע הייתי בטראומה, חבר שלי מהעבודה עזר לחפש לי את המסמכים וראה שהכל ישן ולא בתוקף, זה נכון, נזכרתי שהתעודות בתוקף נמצאות אצלי בתיק, החלפתי תיק מהגדול לקטן ולא שמתי לב שלקחתי את כל הטפסים, כשאמרתי לו שיחכה כמה דקות ובעלי כמה דקות יהיה פה ויגיע עם כל הטפסים ונחליף פרטים הוא לא רצה. חברה שלי ניסתה לעצור אותו והוא לא הסכים, הוא הניע את האופנוע ונסע. אני לא התנצלתי, למה שאתנצל כשהאחריות לתאונה היא שלו, הוא נכנס בי. אף פעם לא עברתי על החוק, אני אותתי ופניתי שמאלה, יש לי ילדים לחשוב עליהם ואני צריכה לחשוב על עצמי בשביל הילדים שלי."

בחקירתה הנגדית לשאלה "את טוענת כפי שטענת בסעיף 12 לכתב ההגנה שלך שחברה שלך אומרת שניסיתי לדרוס אותה או נסעתי בהתפרצות, איפה תצהיר שלה? למה היא לא הגיעה להעיד?" השיבה "לא הבאתי אותה" לשאלה "למה היא לא הגישה תלונה במשטרה אם היא או את טוענות שניסיתי לדרוס אותה" השיבה "כי אני לא הגשתי ולא עשיתי כלום. אני לא הגשתי תלונה והיא עושה מה שלטובתי ולא לטובת הדברים שאתה אומר." לשאלה "את טוענת שעצרת בכלל בצד ימין בצידי הדרך איפה שהאולם כביכול של האירוע שיועדת אליו, אז עצרת בצד ימין ומאחורייך היה ג'יפ גדול." השיבה "כן, היה ג'יפ שחור מאחוריי ואחריו היו עוד 2 כלי רכב" לשאלה "אז בעצם עמדת בצידי הכביש בצד ימין כשכביש עומד מאחורייך, ידעת בדיוק איזה רכב עומד מאחורייך ואת לא ראית אותי, אני נפלתי מהשמיים" השיבה "אתה משקר, אתה לא היית שם, אם הייתי רואה אותך הייתי נותנת לך" לשאלה "דבר נוסף, אם עמדת בצד ימין של הכביש ואז רצית לחתוך שמאלה לתוך חניון" השיבה "זה לא לחתוך, זה לפנות" לשאלה "כשאת בצידי הכביש ורוצה להגיע לצד השני, זה בעצם לחתוך את הדרך" השיבה "זה לפנות על פי החוק לחניה, זה לא לחתוך" לשאלה "בכתב ההגנה רשום שבאותו יום שנפגשנו במוסך לגבי החלפת הפרטים, גם ביום זה בעלה של הנתבעת הבטיח שיבוא עם רישיון הרכב והביטוח וגם במעמד זה, הוא הגיע למוסך ולא הצגתם לי שום רישיונות" השיבה "כי אתה לא רצית להציג לנו גם כן רישיונות אז לא רצינו להציג לך את הרישיונות" לשאלה "את בכתב ההגנה טענת שבאותו היום שקבענו במוסך, באותו סוף יום, התקשרתי לבעלה של הנתבעת ואמרתי לו את תוצאות דו"ח השמאי שזה דבר מגוחך באותו יום, כי הרי איך דו"ח שמאי יכול להיות מוכן באותו היום, כשהוא היה מוכן ב-7/7" השיבה "הוא אמר לבעלי את הסכום מראש והוא כבר ידע מה יהיה הנזק.".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותו של התובע אשר נהג ברכב התובע, מסוג אופנוע, עובר לתאונה ותוצאותיה. עדותו היתה כנה, רצינית, אחראית ומדוייקת. נחה דעתי כי זכורים היו לו כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על עדותו.

לא כך באשר לעדות הנתבעת אשר נהגה ברכב הנתבעת עובר לתאונה ותוצאותיה. עדותה היתה בלתי כנה, חמקנית, וניכר היה כי "מתפתלת" היא בעדותה ומנסה להרחיק עצמה מאחריותה לקרות התאונה ותוצאותיה הכל על מנת שלא לשאת בסכום נזקי התאונה שנגרמו לרכב התובע, ולו חלקם.

בקבלי גרסת התובע שהוכחה בפני, ושאותה אני מעדיפה על פני עדות הנתבעת בה אין אני נותנת אמון, קובעת אני, כי ביום התאונה נהג התובע ברכב התובע מסוג אופנוע ברח' התעשייה ברעננה מכיוון מזרח למערב . רח' ה תעשייה ברעננה הוא רחוב דו-סטרי בעל נתיב אחד לכל כיוון. מדובר בדרך עירונית. לפני רכב התובע הנהוג בידי התובע נסע רכב הנתבעת, נהוג בידי הנתב עת.
התובע, אשר נהג ברכב התובע מסוג אופנוע, רצה לעקוף את רכב הנתבעת שנסע לפניו, בחן אם הדרך פנויה לעקיפה וכשראה שהדרך פנויה לעקיפה סטה שמאלה כיוון נסיעתו על מנת לעקוף את רכב הנתבעת שנסע לפניו. שעה שהתובע, הנוהג ברכב התובע, כבר החל בעקיפת רכב הנתבעת, סטתה לפתע הנתבעת הנוהגת ברכב הנתבעת שמאלה כיוון נסיעתה זאת על מנת להגיע לכניסה לחניה הנמצאת מצד שמאל הכביש כיוון נסיעתה וזאת עשתה הנתבעת מבלי ששמה לב לנעשה בכביש, מבלי שהבחינה כלל ברכב התובע מסוג אופנוע הנמצא בצד שמאל הכביש כיוון נסיעתה בשלבי עקיפת רכבה, לא בלמה רכבה מבעוד מועד, נטלה את זכות הדרך שעה שפנתה שמאלה כיוון נסיעתה לעבר מקום חניה שנמצא בצד שמאל הכביש כיוון נסיעתה ובנהיגה חסרת זהירות זו אירעה התאונה בה פגעו כלי הרכב זה בזה ונגרמו הנזקים.

קובעת אני כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על הנתבעת אשר נהגה ברכב הנתבעת ומשכך עליה לשאת בסכום הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה.

נזקי התובע שהוכחו לפניי בעדות התובע ובחוות דעת השמאי מטעמו, מסמכים ותמונות שהוגשו ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעת הינם כדלקמן:

  1. נזק לרכב בסך של – 18,335 ₪.
  2. שכ" שמאי בסך של – 936 ₪.

עתירת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש דינה להידחות, וכך אני מורה.

נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי נחת, אכזבה או אי הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך ת.א. (ת"א) 103072/98 רותי רם אום נ' נסאורה בע"מ (פורסם במאגרים): "כיום תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם, אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש דווקא. על כן, יש להיזהר בטענת עוגמת הנפש בעניינים אזרחיים דנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדיים". כך בענייננו.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את סכום תביעתו שהוכח לפניי בסך של – 19,271 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה, 21.6.16, ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של – 500 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז - לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לירון מימון
נתבע: אלוהאב גלדיס
שופט :
עורכי דין: