ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף אוחנה נגד מ.צ. חשמל הצפון בע"מ :

בפני כבוד ה שופט עמית רוזינס

המבקשים

1.יוסף אוחנה
2.רחל אוחנה

נגד

המשיבים
1.מ.צ. חשמל הצפון בע"מ
2.נדא קאסם

פסק דין

מר ציון אוחנה (אביו של המבקש 1 ובעלה של המבקשת 2. להלן: "ציון") והמשיבה 1 (חברה משפחתית בבעלות מר ציון אוחנה. להלן: "החברה")), הם החייבים בתיק הוצל"פ 52896-10-15 , אשר המשיבה 2 היא הזוכה בו. במסגרת תיק ההוצל"פ עוקלו שני רכבים, הרשומים במשרד הרישוי על שם המבקשים, לטובת גביית חובותיהם של ציון והחברה כלפי המשיבה 2.

המבקשים עותרים ליתן להם פסק דין הצהרתי, בעניין הרכבים שעוקלו - רכב מסוג פולקסווגן טוארג מס' רישוי 3536964, שייך למבקש 1 ורכב מסוג פיז'ו מס' רישוי 4677578, שייך למבקשת 2.

לטענת המשיבה 2, שני הרכבים נמצאים בשימושם ובהחזקתם של ציון והחברה ושייכים להם.

המבקשים ביקשו מבית המשפט להסתמך על רישום שני הרכבים במשרד הרישוי. לבקשה צורף תצהיר של המבקש 1 בעניין בעלותו על המכונית מסוג טוארג, אך לא צורף תצהיר בעניין מכונית הפיז'ו. עוד צורפו לבקשה הסכם בין החברה לבין המבקש 1, למכירת המכונית מסוג טוארג מהחברה למבקש 1, והסכם נוסף (בכתב יד), לרכישת המכונית מסוג פיז'ו על ידי המבקשת 2 מאת אדם פרטי.

מצד המשיבה 2 הוגש תצהיר חוקר ודו"ח שערך, מהם עולה כי מר ציון אוחנה הוא זה שעושה שימוש קבוע בשני הרכבים.

דיון והכרעה

מעמדו של רישום כלי רכב במשרד הרישוי הוא בעל ערך דקלרטיבי גרידא, איננו יוצר בעלות והשינוי ברישום איננו משנה בעלות. [ראה למשל ע"א 492/64 לוי נ' וייס, פ"ד יט(1) 586 (1965) וכן ע"א 782/86 חב' אוטובוסים מטאר אל-קודס נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מג(2) 564 (1989)].

על כן, גם אם ניתן להתייחס לרישום כאל ראייה לכאורה בעניין הבעלות, ברור כי אין הוא מהווה ראייה מכרעת.

המכונית מסוג טוארג

מכונית הטוארג הייתה רשומה בעבר בבעלותה של החברה, ובשנת 2014 הועבר רישום הבעלות בה על שם המבקש 1. המבקשים אמנם צרפו לבקשה הסכם מכר לגבי מכונית זאת, אולם לא היה באפשרותם להציג אסמכתאות להעברה בפועל של התמורה עבור הרכב בסך של 58,000 ₪. לא אסמכתאות לתשלום בפועל ואף לא לביצוע שינויים כאלה ואחרים ברישומי החברה.
בנסיבות אלה, כאשר מדובר בהעברת בעלות על מכונית הרשומה על שם חברה משפחתית לשמו של אחד ממבני המשפחה הבעלים בחברה, מתעורר חשד ממשי לניסיון להברחת נכסים. העובדה שהמבקש 1 לא היה מסוגל להראות אסמכתא כלשהיא לתשלום עבור המכונית מבססת את החשד.

עובדות וראיות נוספת מצביעות על כך שהבעלות במכונית הטוארג לא עברה לבעלותו של המבקש 1 באופן ממשי, אלא באופן פורמאלי בלבד. כך למשל, העובדה שהמכונית המשיכה להיות רשומה בספרי החשבונות של החברה כנכס שבבעלותה, אף לאחר שנמכרה למבקש 1, כביכול, והחברה המשיכה להצהיר על הוצאות השימוש במכונית לצורך הכרה בהוצאות במס הכנסה. כמו כן, לאחר שהמכונית עברה על שם המבקש 1, היא שועבדה לטובת חוב של החברה לטובת בנק דיסקונט.

התקשיתי לקבל את עדותו של המבקש 1 בפניי, כי הוא מחזיק ומשתמש במכונית זאת. בהתחשב בכך שיש בבעלותו מכונית נוספת מסוג מרצדס, שאף בה הוא משתמש. דבריו אלה לא עשו עלי רושם מהיימן. יתר על כן, המבקש 1 אישר בעדותו, כי אביו (ציון) עושה שימוש במכונית וכי המכונית חונה, בדרך קבע, ליד ביתו של אביו.
כל אלה, לצד הראיות שהציגה המשיבה 2, שלא נסתרו, כי ציון הוא זה שעושה שימוש במכונית באופן קבוע, מובילים למסקנה כי הרישום של המכונית על שמו של המבקש 1 הינו פיקטיבי ולא משקף את הבעלות בפועל על המכונית.

המכונית מסוג פז'ו

המבקשים לא הגישו תצהיר בעניין הפז'ו והסתפקו בהצגת רישיון הרכב, אישור על העברת בעלות והעתק של הסכם הרכישה שלה על ידי המשיבה 2. משכך, שקלתי ברצינות לדחות את התביעה בעניין הפיז'ו, בהעדר הוכחה. עם זאת לאחר שיקול נוסף, הגעתי למסקנה שונה.

המשיבה התייחסה להעדר תצהיר מטעם המבקשים לגבי מכונית הפז'ו וטענה, כי די בכך כדי לדחות את התביעה בעניינה, אולם לא טענה לאי קבילות המסמכים שצורפו לבקשה, התומכים בטענת הבעלות של המבקשת 2 לגבי מכונית זאת. על פי הפסיקה, היעדר התנגדות להגשת מסמכים מטעמי קבילות, משתמעת כויתור על טענה זאת. על כן ומכיוון שהמסמכים הנ"ל מהווים חלק מהראיות שהגישו המבקשים לתיק בית המשפט, מצאתי כי אין להתעלם מהם, וכי יש לתת להם משקל ראייתי משמעותי.

להבדיל מאשר בעניין מכונית הטוארג, אשר הועברה "בתוך המשפחה", לגבי הפז'ו מדובר במכונית אשר, על פי הסכם רכישתה, נרכשה מאדם פרטי שאיננו קשור למשפחה, תמורת תשלום של 30,000 ₪. לתובענה צורף גם אישור רישום שינוי בעלות על הרכב משמו של המוכר לשמה של המשיבה 2. בנסיבות אלה יש להניח שהסכום שנרשם בהסכם המכר אכן שולם לאדם הפרטי, שאחרת לא היה מסכים להעברת בעלות. חזקה שהעברת בעלות שבוצעה במשרד הרישוי בוצעה כדין, בנוכחות המוכר והקונה, או מיופה כוח, ולאחר שהוצגו תעודות זהות של הצדדים. נוכח הנ"ל מצאתי, כי הצטברות הראיות שהציגו המבקשים בעניין מכונית הפז'ו מספיקה להרמת נטל ההוכחה שהמכונית שייכת למבקשת 2.

מנגד, עיינתי היטב בדו"ח החוקר שהגישה המשיבה 2 ומצאתי כי, להבדיל מאשר לגבי מכונית הטוארג, הממצאים לגבי מכונית הפיז'ו הם מעורפלים. כל אשר נרשם בדו"ח הוא אמירה כללית כי מר ציון אוחנה עושה שימוש קבוע בפיז'ו, ללא ציון מועדים. כאשר מדובר במכונית השייכת לאשתו של ציון לא מצאתי בעובדה שהוא עושה בה שימוש מפעם לפעם כדי להצביע על כך שהמכונית לא שייכת לה. זאת להבדיל מהשימוש ברכב הטוארג, האמור להיות שייך לבנו, הגר במקום אחר. מדובר בעניין טבעי והגיוני שלא מצביע בהכרח על שינוי בבעלות. יש לתת את הדעת גם לכך, שאם ציון משתמש במכונית הטוארג באופן קבוע, כפי שמצא חוקר המשיבה 2, משמע שהשימוש שהוא עושה במכונית הפיז'ו הינו מזדמן. גם העובדה שמכונית הפיז'ו חונה בסמוך לביתו, שם הוא מתגורר ביחד עם אשתו, לא מצביעה על כך שהמכונית שייכת לו ולא למבקשת 2. עוד לקחתי בחשבון בעניין זה כי להבדיל מרכב הטוארג, רכב הפיז'ו מעולם לא היה שייך לחברה, לא נרשם במאזניה, לא משמשה כערובה לחובותיה, ועל פני הדברים נראה שנעשה בו שימוש פרטי לחלוטין.

על כן, אני קובע שלא עלה בידי המשיבה 1 להביא ראיות שדי בהן כדי להטות את כפות המאזניים בחזרה לטובתה.

לסיום

אני דוחה את התביעה בעניין המכונית מסוג טוארג.

אני נעתר לתביעה בעניין מכונית הפיז'ו ומצהיר כי מכונית הפיז'ו מס' רישוי 4677578 שייכת למשיבה 2, ואין לעקל אותה לטובת תשלום חובותיהם של מר ציון אוחנה והמשיבה 1.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא יינתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף אוחנה
נתבע: מ.צ. חשמל הצפון בע"מ
שופט :
עורכי דין: