ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הישאם מסאלחה נגד עתיד - רשת חינוך ובתי ספר בע"מ :


בפני כבוד הרשם שמעון רומי

מבקשים/תובעים

  1. הישאם מסאלחה – ת"ז XXXXXX589
  2. שאדי הישאם מסאלחה – ת" ז 037404225
  3. עבד אל פתאח מסאלחה – ת" ז 052404217

נגד

משיבה/נתבעת
עתיד - רשת חינוך ובתי ספר בע"מ (חל"צ) ח"פ 513532333

החלטה

התובעים הגישו ביום 22/09/2016 תביעה כספית נזיקית ולצו מניעה קבוע, כנגד "עתיד רשות חינוך ועתיד בי"ס – נכסים וציוד בע"מ (חל"צ) ח"פ 51463713.

ביום 5/10/2016 הגישו התובעים "בקשה להגשת כתבי בי-דין מתוקנים".

בבקשה התבקש לתקן את כתב התביעה באופן שהיא תהא מוגשת כנגד הנתבעת שבכותרת, חלף קודמתה וכן התבקש לתקן את צו המניעה הזמני שהתבקש.

בו ביום ניתנה החלטת כבוד השופט אמיר סלאמה המתיר את התיקון ומנחה התובעים להגיש כתב טענות מתוקן עד יום 10/10/2016 ואכן ביום זה הוגש כתב תביעה מתוקן.

ביום 22/9/2016 הגישו התובעים בקשה לצו מניעה זמני כנגד הנתבעת הקודמת וביום 10/10/2016 הוגשה על ידם בקשה מתוקנת לצו מניעה זמני, הפעם – כנגד הנתבעת בכתב התביעה המתוקן.
עוד ביום 22/9/2016 נקבע ע"י ביהמ"ש דיון ביום 25/10/2016 והוא אכן התקיים.

בסופו של דיון ניתנה ארכה לנתבעת להגשת כתב הגנה. בהסכמת הצדדים ניתן צו כנגד ה ועדה המקומית לתו"ב (להגשת תעודת עובד ציבור) וניתן צו גילוי מסמכים.

ביום 3/11/2016 הוגשה על ידי הנתבעת "תגובה לבקשה המתוקנת למתן צו מניעה זמני" בימים 6/12/2016 ו-25/12/2016 הוגשו הודעות ע"י התובעים לביהמ"ש המציינות, כי הוועדה המקומית טרם הגישה תעודת עובדת ציבור.

ביום 29/12/2016 הגישה הנתבעת הודעה על שינוי ייצוג ולמן מועד זה מיוצגת היא באמצעות עורכי דינה הנוכחיים, יחד עם ההודעה התבקשה ארכה להגשת בקשות מקדמיות ו/או כתב הגנה מטעם הנתבעת והכל בהסכמת הצדדים.

ביום 3/1/2017 ניתנה החלטת כבוד השופט אמיר סלאמה המקבלת את הבקשה.

ביום 29/12/2016 (בקשה מס' 7) הוגשה תעודת עובד ציבור מעם הוועדה המקומית לתו"ב.

ביום 10/1/2017 הגישו התובעים בקשה למחיקת התובענה בלא צו להוצאות.

בו ביום ניתנה החלטת כבוד השופט אמיר סלאמה המזמינה את תשובת הנתבעת ובאותו יום ממש גם הגישה הנתבעת בקשה להתיר לה להגיב להודעת התובעים למחיקת הבקשה ללא צו להוצאות והחלטת כבוד השופט בבקשה הפנתה להחלטה הקודמת המזמינה עמדת הצד שכנגד.

תשובת הנתבעת הוגשה ביום 26/1/2017.

ביום 13/2/2017 (בקשה מס' 11) הגישו התובעים...בקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

למחרת היום ניתנה על ידי החלטה המזמינה תשובה אשר הוגשה ביום 21/2/2017 וביום 9/3/2017 הוגש המענה לה.

הנה כי כן הבקשה שהוגשה כהודעה לביהמ"ש (בקשה מס' 9) זכתה לתשובת הנתבעת (על גבי 41 עמודים) ובסופו של יום לא ניתנה החלטה של כבוד השופט סלאמה, אלא הוגשה בקשה אחרת (בקשה 11 מיום 13/2/2017) בה נתונה החלטתי זו.

בקשת המבקשים / התובעים (על גבי 4 עמודים) מנומקת בעובדות העולות מתעודת עובד לציבור שהוגשה ביום 22/12/2016, היינו, כי ביום 4/12/2016 ניתן היתר לשימוש חורג, ממגורים למוסד חינוכי עבור שני המבנים, לתקופה של 5 שנים.
מסקנת התובעים היא, כי לאחר הגשת התביעה ובמשך מספר חושדים לאחר מכן, עשתה הנתבעת שימוש חורג במקרקעין מבלי שהיה בידה היתר לעשות כן.

לכן, הגשת התביעה במועד בה הוגשה הייתה מוצדקת בהחלט וכשהשתנו הנסיבות לאחר הגשת התביעה הוגשה עתירה מנהלית כנגד החלטת הוועדה ומכל אלו יחד מבוקש למחוק את תביעת התובעת בלא צו להוצאות.

ביחס לסעדים כספיים יוזם הקמתם של המבנים והמבקשים ניהלו הליך בוררות וניתן פסק בוררות ע"י הבורר.

סופו של דבר מציינים התובעים, כי עובר להגשת כתב התביעה לא היה לנתבעת היתר לשימוש חורג ואף טרם הגישה היא כתב הגנה ולא התקיימו דיונים.

תשובת המשיבה/ הנתבעת מיום 21/2/2017 הוגשה על גבי 43 עמודים, לרבות סימוכין בדמות תדפיסים מאתר נבו של פסיקה שעה שניתן היה להסתפק בציון מראה המקום.
התשובה מציינת, כי הנתבעת מתנגדת הן למחיקת התביעה והן למחיקה בלא צו להוצאות.
לשיטת הנתבעת היא נקלעה לסכסוך לא לה ותכלית התובענה לא הייתה אלא לעקוף הליך תכנוני/מנהלי תלוי ועומד בו נטלו התובעים חלק.
המבקשת עותרת לדחיית התביעה שכן נאלצה להוציא הוצאות רבות ולשיטתה גם מיותרות.
היא עותרת לתשלום מלוא הוצאותיה הראליות, לרבות שכ"ט עו"ד בהם נשאה התובעת בפועל.
כעולה מנספח 1 של התשובה (העתק חשבונית עבור תשלום שכר טרחה) ביום 7/12/2016 הונפקה לנתבעת חשבונית מס/קבלה שמספרה 87007 ממנה עולה, כי שכר הטרחה עומד על 40,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
עולה גם, כי ביום 6/12/2016 בוצעה העברה לחשבון מנפיק הקבלה לחשבונית (משרד ב"כ הנתבעת).

תשובת התובעים מיום 9/3/17 (23 עמודים) ובהם גם כתב התביעה ללא נספחים בתיק 62165-12-16.
התשובה מציינת, כי אין מקום לכרוך את מחיקת התביעה בתשלום 40,000₪ בצירוף מע"מ ששילמה הנתבעת לבאי כוחה, שכן הנתבעת מבססת את טעמי החיוב המצופה על ידה בכך שלכתחילה לא הייתה הצדקה להגשת התביעה והמדובר היה בניסיון לעקוף הליך תכנוני וכן בטענה שהתובעים מבקשים לקבל כפל מה שקיבלו במסגרת הליך בוררות שהתנהל בינם לבין בעלי המקרקעין.

טעמים אלו (של הנתבעת) כך סבורים הנתבעים, אינם נכונים וחסרי בסיס.
הגשת התביעה הייתה מצודקת שכן עובר להגשת התביעה לא היה היתר לשימוש חורג במקרקעין השייכים.
עצם הגשת בקשה למתן היתר לשימוש חורג אינה מכשירה את העבירה שביצעה הנתבעת שהוליכה לעבר הגשת התביעה בעת שהוגשה.

בחנתי את החומר שהניחו הצדדים בפני.

המחלוקת התלויה ועומדת עניינה במספר עניינים שונים:

האם יש למחוק את התביעה או לדחותה?

התובעים הם אשר הגישו בקשה למחיקת התביעה ולו חפצה הנתבעת בדחייתה מוטל היה עליה להגיש בקשה לסעד זה.

לכן, איני סבור, כי יש מקום לעסוק בבקשה שלא התבקשה.

האם זכאית הנתבעת שהתובעים יחויבו בהוצאותיה ואם כן האם צריך שהחיוב יהא "ריאלי" היינו ההוצאות שהוצאו על ידה בפועל (עפ"י החשבונית שהגישה הנתבעת)?

תקנה 511 בתקסד"א קובעת כלשונה:
א) בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.
(ב) החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512.
(ג) בדיון המתקיים בערכאה ראשונה, תינתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצו להוצאות.
(ד) ניתן צו להוצאות בהליך פלוני, לא ייפגע הצו על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך של ערעור על הצו הראשון.

מלשון התקנה עולה, כי ביהמ"ש יחליט בתום הדיון בכל הליך (ברור כי קבלת בקשה למחיקת כתב תביעה כמוה כתום ההליך בתיק זה – ש.ר), לעניין שלפניו אם לחייב בעל דין בתשלום ושכ"ט בימ"ש לטובת הצד שכנגד, אם לאו כאשר התקנות מתוות שתי דרכים, האחת באמצעות קביעה מפורשת של שיעור ההוצאות והאחרת ע"י קביעה כי בעל דין חיי בהוצאות מבלי לנקוב בשיעור כלשהו.

בענייננו אין מדובר בהוצאות משפט אלא אך בסוגיית שכר טרחה שלשיטת הנתבעת יש לזכותה במלוא הסכום בו נשאה הנתבעת שכבר שילמה לבאי כוחה ולשיטת התובעים אין מקום כלל לחייבם בהוצאות.
עניין זה כאמור לעיל מוסדר בתקנה 511(א).
אין התקנה הנ"ל קובעת מאומה לעניין שיעורו של שכר הטרחה.
בעניין זה מציינת תקנה 512(א) כי סכום שכר טרחה פסוק לא יפחת מסכום שכר הטרחה מן התעריף המינימאלי קביעת סכום קטן מהתעריף מחייבת טעם מיוחד שירשם.
מכל מקום קביעת שיעור שכר טרחה נתון לשיקול דעת ביהמ"ש כאשר חקיקת המשנה מנחה את סכום המינימום בלבד ולא את סכום המקסימום ומכל מקום אינה קובעת כי חובה לשפות נתבע עובר לפסיקת שכר טרחת עורכי דינו במלוא השכר ששילם הוא לעורכי דינו.

עפ"י רישומי תיק זה החל ייצוג הנתבעת ע"י עורכי דין אחרים ואך ביום 29/12/2016 החל באי כוחה הנוכחיים של הנתבעת בייצוגה.

כתב הגנה לא הוגש עד כה, לא ביחס לכתב התביעה המקורי, ואף לא ביחס לזה המתוקן.

עפ"י כתב התביעה המתוקן מיום 10/10/2012 התביעה היא נזיקית, כספית ולצו מניעה קבוע ושוויה נקצב ע"י התובעים כעומד על 708,000 ₪.
עפ"י התעריף המינימאלי המומלץ שכר טרחה ההולם התובענה בזה השווי עומד על 34,753 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ 40,661 ₪.
בנסיבות עסקינן ובשים לב לכך שהתבקשה מחיקת התביעה, היינו, הנתבעת עודה עומדת בפני האפשרות כי תוגש מחדש, מחד, ומאידך, טרם הוגש כתב הגנה (אך השכר כבר שולם) דומני, כי יהיה זה נכון לקבוע כי הנתבעת זכאית להיפרע מן התובעים פחות מן הסכום המינימאלי המומלץ וממילא פחות מהסכום ששילמה הנתבעת כשכר טרחה (העולה עליו) בהתחשב במכלול האמור לעיל, כעומד ע"ס 25,000 ₪.

סופו של דבר:

מתקבלת בקשת התובעים למחיקת התביעה, תוך חיובם, יחד ולחוד, בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 25,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בשלהי החלטתי ולמעלה מן הדרוש הימנה אציין, כי לא נעלם מעיני שאגרת המשפט שולמה בחסר מרשים ביותר:
תשלום אגרה בת 650₪ בתביעה כספית בת 708,000.00₪, מבטא תקלה מצערת, שיש להביאה לידיעת המזכיר הראשי (הנוכחי), למען לא תשנה.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הישאם מסאלחה
נתבע: עתיד - רשת חינוך ובתי ספר בע"מ
שופט :
עורכי דין: