ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד יוסף קלימי :

בפני כבוד השופט ארז יקואל

עוררת

מדינת ישראל

נגד

משיב

יוסף קלימי

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא (כבוד השו' מ' קרשן) מיום 30.1.17, בע"ח 25965-10-16, בגדרה הורה לעוררת לגלות למשיב תיק חקירה סגור משנת 2006, על כל מסמכיו, בקשר לטענות המתלוננת כנגד אחר.
רקע
ביום 16.12.15, הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום כנגד המשיב, בו מיוחסות לו עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום, בחודש יוני 2014, חתמו המשיב והמתלוננת על חוזה שכירות לדירה שבבעלות המשיב. כעבור כחודש, נפגשו המשיב והמתלוננת בדירה בשל בעיית תשתית, התיישבו זה לצד זו על ספה והמשיב הניח ידו על ברכה של המתלוננת, ליטפה וטפח קלות על ירכה מספר פעמים. זאת, למרות התנגדותה האקטיבית וניסיונות ההתחמקות מצדה. המשיב אף הניח את ידו על פיו ולחש למתלוננת "ששש...". בהמשך, הניח את ידו על כתפה של המתלוננת וליטפה. המתלוננת התנגדה, המשיב חייך, הפריח לעברה נשיקה ועזב את המקום.
בנוסף, מתאר כתב האישום כי שיק שמסרה המתלוננת למשיב לא כובד על ידי הבנק. בתגובה לכך, החליף המשיב את מנעול הדירה בעוד חפצי המתלוננת נמצאים בתוכה וכן איים עליה, בזו הלשון: "... אני אבעט אותך בחזרה למדינה שלך, אני אבוא ואראה לך מה זה. ..".
ביום 25.10.16, הגיש המשיב בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: " חסד"פ"), במסגרתה עתר לגילוי חומרי חקירה הכוללים את רשימת תיקי החקירה בהם הייתה המתלוננת מעורבת, בין כמתלוננת ובין כחשודה; את רשימת הרשעות יה הקודמות ואת רשימת התיקים הפתוחים כנגדה.
המשיב טען כי כתב האישום מבוסס בעיקרו על גרסת המתלוננת, בעוד שהעילה להגשת התלונה כנגדו נעוצה בסכסוך אזרחי המתנהל ביניהם. המשיב הדגיש כי התלונה הוגשה בחלוף זמן רב ממועד האירועים מושא תלונת המתלוננת ובכך ביקש למצוא תימוכין בעמדתו. המשיבה התנגדה לבקשה והטעימה כי למתלוננת אין עבר פלילי, בעוד שיתרת החומרים שגילויים התבקש אינם עולים בגדר חומר חקירה ואינם רלוונטיים להגנתו של המשיב.
בדיון מיום 13.11.16, לאחר שעיין בחומר החקירה המבוקש, הורה בית המשפט קמא כי תיק החקירה משנת 2009 איננו רלוונטי להגנת המשיב וכי העוררת תשקול בשנית את התנגדותה לגילוי תיק החקירה משנת 2006. ביום 3.1.17, הודיעה העוררת לב"כ המשיב כי לאחר עיון נוסף בתיק החקירה משנת 2006, עמדתה היא כי אין המדובר בחומר חקירה רלוונטי לכתב האישום וכי תיק זה נסגר משום חוסר ראיות. כן העבירה העוררת לב"כ המשיב את רשימת התלונות שהוגשו על ידי המתלוננת.
ביום 10.1.17, הגיש המשיב בקשה נוספת לגילוי חומר חקירה, בה עתר לגילוי כל חומר החקירה בתיקי הח קירה הנוספים של המתלוננת ועילות סגירתם. תיקים אלו כוללים את תלונת המתלוננת משנת 2006, תלונתה משנת 2012 ותלונה נוספת משנת 2015. העוררת התנגדה גם לבקשה זו.
ביום 30.1.17, לאחר עיון בחומר החקירה המבוקש, הורה בית המשפט קמא כי התלונות מהשנים 2012 ו- 2015, אינן רלוונטיות לעניינו של המשיב. בית המשפט קמא הוסיף וקבע , כי חומר החקירה מושא התלונה משנת 2006 רלוונטי להגנת המשיב ולכן על העוררת לגלותו. בית המשפט קמא הטעים , כי מדובר באותה עבירה ו כי יש דמיון מסוים בפרטיה. לפיכך, סבר בית המשפט קמא כי לחומר חקירה זה יש חשיבות לצורך חקירתה הנגדית של המתלוננת ובחינת מהימנותה , גם בהינתן שמדובר בתיק המבוסס במידה לא מבוטלת על גרסת ה.
על החלטה זו נסב הערר.
תמצית טענות הצדדים
העוררת טוענת כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לגישתה, היה על בית המשפט קמא לבחון האם יש בחומר החקירה כדי לסייע למשיב באופן מהותי, בעוד שבחינה שכזו אינה מגלה כל פרט העשוי לסייע להגנתו. מודגש כי לבד מהעובדה שהתלונה משנת 2006 עוסקת בעבירת מין, אין לה כל נגיעה לעניינו של המשיב. העוררת הוסיפה והדגישה כי התלונה הוגשה לפני מעל 10 שנים, עת הייתה המתלוננת קטינה, כי מהימנות ה לא נבחנה במסגרת תיק זה וכן כי העובדות שנטענו שם שונות מאלו שבעניינו של המשיב. העוררת סבורה כי בנסיבות אלו, גילוי תיק החקירה יביא לחשיפת פרטים אישיים של המתלוננת ולפגיעה בפרטיותה, מבלי שקיימת הצדקה ממשית לכך.
המשיב, מנגד, טוען כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לשיטתו, בית המשפט קמא ערך את האיזון המתבקש בין האינטרסים השונים בנסיבות העניין ולאחר שעיין בחומר החקירה ובחן את טיבו, הגיע למסקנה כי הוא רלוונטי להגנת המשיב. המשיב הדגיש כי המתלוננת הגישה בעבר 4-5 תלונות, שכולן נסגרו מבלי שהבשילו לכדי כתבי אישום ובהינתן שכתב האישום מונה שלושה עדים (המתלוננת, אמה וחוקרת המשטרה) ואין בנמצא ראיות חיצוניות, עיקר הדיון עוסק במהימנות העדים. מכאן נטען שיש להעדיף את גילוי חומר החקירה שיסייע לאמוד את מהימנות המתלוננת ולחשוף התמונה העובדתית המלאה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהחלטת בית המשפט קמא ובחומר החקירה מושא הערר ולאחר שנתתי לבי למכלול הנסיבות הצריכות לעניין – שוכנעתי כי יש לדחות את הערר. התרשמתי כי בית המשפט קמא איזן נכונה בין האינטרסים המונחים על הכף , התייחס לכלל השיקולים הצריכים לעניין ואינני מוצא לנכון להתערב בהחלטתו.
כידוע, הרציונל שבבסיס הוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, הוא חקר האמת וזכות הנאשם להליך הוגן. השלב הראשון במסגרת בחינת בקשה על פי סעיף זה, הוא אמדן מידת הרלוונטיות של החומר שגילויו מתבקש לאישום המיוחס לנאשם. בחינה זו נעשית באספקלריה של פוטנציאל ההגנה של הנאשם, מבחן המתפרש על דרך ההרחבה (ר' לדוגמה, בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו (13.8.2009) בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל (6.11.85) ; בש"פ 7553/10 בר אושר נ' מדינת ישראל (7.2.2010) והאסמכתאות שם; בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל (9.8.00)).
במקרים בהם גילוי חומר החקירה כרוך בפגיעה בזכויות יסוד של עדים, על המבקש להראות כי קיימת אפשרות שתהיה בחומר תועלת להגנתו וכי אין מדובר רק בתקווה ספקולטיבית ורחוקה או ב"מסע דיג" אסור ( ר' בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (6.6.05) ). גם כשיש בחומר המבוקש כדי לפגוע בחסיונות, בזכויות קורבן העבירה ובאינטרסים מוגנים של צדדים שלישיים וגם במחיר של פגיעה בפרטיותם, ניתן להורות על חשיפת החומר המבוקש. זאת, תוך איזון מתבקש נסיבות ובלבד שמדובר בחומר חקירה מובהק או שיש יסוד סביר להניח כי החומר יועיל להגנת הנאשם ( ר' בש"פ 8252/13 ‏מדינת ישראל נ' שיינר (23.1.14); בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (6.6.05) ).
עיון בחומר החקירה מושא הערר מגלה, כמו שהתרשם בית המשפט קמא, כי הוא עשוי להיות רלוונטי למשיב במסגרת פרשת הגנתו וכי מידת הרלוונטיות שבו אכן מצדיקה את גילויו . אינני סבור שמדובר ב"מסע דיג" ספק ולטיבי ואסור. העובדה כי מדובר באירועים ישנים, אינה מצדיקה, לכשעצמה, את דחיית הבקשה ושוכנעתי כי חשיפת החומר לא תביא לפגיעה בזכויות צד שלישי לכבוד או לפרטיות, במידה העולה על זכות המשיב להליך הוגן.
העוררת הגישה לעיוני טענות בכתב במעמד צד אחד (מסומן מב/1ומושב לידי באת כוחה), אולם גם באלו אין כדי לשנות ממסקנתי. שמורה זכות העוררת לחזור ולהעלות טענות אלו לפני המותב הדן בהליך העיקרי. אציין כי החומר שגילויו מתבקש מבהיר בחלקו את מצב הדברים המתואר במב/1 וחזקה על המותב הדן בהליך העיקרי, שיתן דעתו למכלול נסיבות העניין.
לאור המקובץ – הערר נדחה. החלטת בית המשפט קמא תכנס לתוקפה ביום 21 /3/17.
ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, במעמד הצדדים.
חתימה


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: יוסף קלימי
שופט :
עורכי דין: