ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נ.י.ר רגואן בע"מ נגד הבנק הבינלאומי הראשון לישאאל בעמ סניף :

בפני כבוד ה שופט אמיר לוקשינסקי-גל

מערערת

נ.י.ר רגואן בע"מ

נגד

משיב

הבנק הבינלאומי הראשון לישאאל בעמ סניף 110

בשם המערערת: עו"ד סלוה קלצקין

בשם המשיבה: עו"ד סמדר שטיינר

החלטה

(נוסח מתוקן)

לפניי בקשה בהתאם לסעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן: " החוק") לגריעת שיקים ממניין שיקים שסורבו על ידי הבנק המשיב.

רקע וטענות הצדדים
1. המבקשת הינה חברה המפעילה ומנהלת מוסך הסדר שאליו מופנים מבוטחים של חברות ביטוח לצורך תיקון רכבם. למבקשת חשבון בנק אצל המשיב. בגדר החשבון הועמדו לרשות המבקשת מסגרות אשראי מתחדשות, לרוב על סך של 100,000 ₪, כאשר לפרקי זמן קצובים אושרו מסגרות בשיעור גבוה יותר.

2. במהלך התקופה שבין 20.5.16 ועד ליום 5.10.16 סורבו למבקשת 11 שיקים. לפיכך ביום 5.10.16, מועד שבו סורבו שלושה שיקים יחדיו ונחצה רף 10 השיקים, נשלחה למבקשת הודעת הגבלה ראשונה בהתאם לחוק. המבקשת הגישה ערעור ובקשה לצו מניעה זמני, ובהתאם לכך ביום 20.10.16 ניתן צו מניעה זמני למניעת כניסת ההגבלה לתוקף.

3. לאחר מתן צו המניעה הזמני סורבו בחשבון שיקים 13 נוספים, ובנוסף נשלחה למבקשת הודעה בדבר הגבלה בנסיבות מחמירות אשר התבססה על ההגבלה החדשה וכן על הטלת הגבלה בחשבון בנק אחר. המבקשת פנתה בבקשה למתן צו מניעה זמני נוסף ובבקשה על פי פקודת ביזיון בית משפט, שכן לטענתה הבנק הפר בהתנהלותו את צו המניעה. לדברי מנהל המבקשת, חרף צו המניעה שאמור היה לעכב את כניסת ההגבלה לתוקף, נחסמה גישתו לאתר האינטרנט של הבנק ועובדי הסניף אף סירבו למסור לידיו דפי חשבון. בנוסף, הבנק סירב לפרוע שיקים חרף הפקדת מזומן בגינם במועד הצגתם. ביום 19.1.17 ניתן צו מניעה זמני נוסף, שהחיל על ההגבלה החדשה את הוראות הצו הזמני הראשון.

4. ערב הדיון בערעור הגישה המבקשת בקשה בהולה לתיקון הודעת הערעור, כך שתכלול את כלל השיקים שסורבו מאז מתן צו המניעה הזמני הראשון.

בדיון שהתקיים לפניי התברר כי מאז המגבלה הראשונה שכללה 11 שיקים, סורבו 16 שיקים נוספים. 13 מהם עוכבו בעקבות צו המניעה הזמני השני, ואילו 3 נוספים סורבו לאחר מכן. פירוט כלל השיקים הוצג על ידי הבנק וסומן נ/1 (יצוין כי ב- נ/1 נכללו בטעות שני שיקים שסורבו מטעם טכני בלבד ואשר הבנק ויתר על טענותיו ביחס אליהם כפי שיפורט להלן). ב"כ המבקש ביקש להכליל את כלל השיקים המפורטים בנ/1 במסגרת הודעת הערעור.

לאחר ששקלתי בדבר מצאתי להיעתר לבקשה לתיקון כתב הערעור. טענות המבקש ביחס לכלל השיקים שסורבו הן אותן הטענות בדיוק שהועלו במסגרת הערעור המקורי, במשולב עם בקשתו למתן סעד זמני נוסף ולמתן סעד לפי פקודת ביזיון בית משפט אשר נתמכו בתצהיריו. הערעור המתוקן אינו כולל כל טענה חדשה ואף אין בו כל טענה שאין לה תמיכה בתצהיר שהוגש בתיק. היות שכך גם לא נגרמה כל פגיעה ביכולת הבנק להתגונן (ואף לא נטען כך על ידי הבנק, שמיקד את התנגדותו בהיעדר תצהיר כביכול). בנסיבות העניין אין כל טעם לדרוש מהמבקשת להגיש הליך נוסף וזאת גם אם מבחינה פורמאלית, היות שסורבו 10 שיקים נוספים היה באפשרותה לעשות כן (ר' והשווה י' עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מ"ד (1998) 449, 460).

5. טענתה העיקרית של המבקשת הינה כי בין הצדדים התקיים סיכום מפורש וכן נוהג מחייב לפיו הבנק אישר למבקשת חריגות בגובה של למעלה מ- 100% ממסגרת האשראי הנקוב בדפי החשבון, תוך שהמערערת היתה מפקידה בחשבון כספים שיש בהם כדי להביא לכיסוי החיובים השונים ולהפחתת המסגרת המאושרת. המבקשת תמכה את טענתה בפירוט של כ- 100 שיקים שכובדו על ידי הבנק בכ- 60 מועדים שונים בין החודשים מרץ-ספטמבר 2016, חרף העובדה שבכל אחד מהמועדים היה החשבון מצוי בחריגות משמעותיות של פי שניים ושלושה ממסגרת האשראי המאושרת. ביחס לשני שיקים פרטניים (מספר 195 ו-196) נטען כי מדובר בשיקים גנובים, שבהם שינה גונב השיק את תאריך הפירעון והטביע לצידו חותמת וחתימה מזויפות, אשר שונות מדוגמאות החותמת והחתימה שאצל הבנק ולכן היה על בנק להחזיר את השיקים מחמת "חתימת המושך אינה זהה". ביחס לשני שיקים פרטניים אחרים (183 ו- 184) נטען כי הם הוצגו לפירעון טרם זמנם, ולכן היו צריכים לחזור מסיבת "הוצג טרם זמנו" ולא מסיבת היעדר כיסוי מספיק, ודבר זה אף אושר במכתב של מנהל הסניף. המבקשת גם ציינה כי היא פרעה למחזיקי השיקים לאלתר את כלל השיקים שסורבו והוחזרו על ידי הבנק.

5. לדברי הבנק, הובהר למבקשת פעם אחר פעם כי שיקים שימשכו מחשבונה יאושרו רק כנגד הפקדה מראש, טרם הצגת השיקים בחשבון. השיקים נשוא הודעת ההגבלה סורבו בתקופה של כשלושה חודשים וחצי, ומכאן היה נהיר למבקשת כי אין כל הסכמה שלפיה תוכל להפקיד כסף תחת שיקים שמשכה לאחר יום הסליקה. הבנק הכחיש כל הסכמה או נוהג וטען כי גם אם כובד שיק בחריגה בחשבון או הועמדו מסגרות זמניות, הדבר נעשה לפנים משורת הדין, במקרים ספציפיים, על מנת לנסות לבוא לקראת המבקשת ולא לגרום לה נזק, ולאור הבטחות מנהלה כי יפקיד כספים כנגדם. אולם, אין בהסכמה ספציפית זו או אחרת כדי ללמד על הסכמה קבועה לחריגה בחשבון. הבנק גם הדגיש, כי אין ביכולתו לכבד משיכות שיקים ביום מסוים על סמך הפקדת מזומן באותו היום. בכל הנוגע לשיקים שנגנבו לפי הטענה, טען הבנק כי כאשר קיים פגם טכני בחתימה וכן חוסר כיסוי, על הבנק לסרב את השיק גם מחמת היעדר כיסוי. לגבי שני השיקים שהוצגו לפירעון טרם זמנם - אישר הבנק כי אין לכלול אותם במניין השיקים המסורבים, וכי הם אכן לא נמנו על ידו במסגרת הטלת המגבלה (יובהר כי מספרי השיקים שסורבו המפורטים לעיל, אינם כוללים את השיקים שלגביהם הבנק הודה שאין למנותם במניין).

דיון והכרעה
6. סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי מקנה לבית המשפט סמכות לבטל הבאת שיקים במניין השיקים שסורבו, וזאת בין הייתר כאשר "ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם איתו".

בהתאם לדרישת הסעיף, אין די בקיום יסוד סביר להניח שהבנק יפרע את השיק, אלא יש להוכיח יסוד סביר להניח שקיימת חובה על הבנק לעשות כן, וזאת מכוח הסכם עם הבנק. אמת המידה שבה נבחן רכיב ה"יסוד הסביר להניח" הינה אמת מידה אובייקטיבית של אומד דעתו של המבקש, אולם זאת תוך ריכוך סובייקטיבי מסוים המביא בחשבון את נסיבותיו המיוחדות (מאמרו של כבוד השופט עמית בעמ' 466).

הסכם המטיל חובה על הבנק לפרוע את השיק, יכול להיווצר גם מכללא, בהתנהגות הצדדים. עם זאת, לנוכח תכלית החוק להילחם בתופעת השיקים ללא כיסוי ולהגן מפני השלכותיה הקשות על צדדים שלישיים ועל חיי המסחר התקינים, כמו גם לנוכח גישתו הכללית של המשפט ביחס להסכמים הנוצרים בהתנהגות - נדרש להוכיח טענה זו בבסיס עובדתי מוצק. יש להראות קיום דפוס התנהגות מתמשך ועקבי מצד הבנק לפירעון שיקים חרף חריגה ממסגרת האשראי (רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ועב' אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (23.12.07)). במסגרת זו יש לבחון, בין הייתר, את התנהלות הלקוח ביחס לשיקים שסורבו והאם מחה על כך בפני הבנק, שכן היעדר מחאה בזמן אמת עשוי להצביע על היעדר הסכם לפרוע את השיקים; וכן את התנהלות הבנק ביחס לסירובים הספציפיים, האם פעל במסגרת החריגה מהמסגרת בהתאם למדיניות ברורה ועקבית או שמא נהג באופן בלתי אחיד, שרירותי או נעדר בסיס רציונאלי וברור להבחנה בין השיקים שסורבו לבין השיקים שנפרעו במהלך אותה תקופה. במאמרו הנ"ל של כבוד השופט י' עמית נכתב ביחס לטענה זו כדלקמן:

"כאשר מדובר בשינוי של חוזה בכתב, על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, יש להשתית המסקנה, כי החוזה שונה, על בסיס מוצק. לכן, להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח – להבדיל מהתנהגויות אקראיות שאין ביניהן חוט מקשר.

החזרת שיקים על ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. ניתן היה לצפות, כי אם סורבו מספר שיקים, ימחה בעל החשבון על כך בפני הבנק. העובדה, כי בעל החשבון 'נזכר' רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה, שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו [...]

שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי... זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי [...]

מאחר שציפייה מסחרית חלשה בעוצמתה מזכות חוזית על פי הסכם, על הלקוח נטל כבד להוכיח, כי היתה לו ציפייה לגיטימית, שהבנק יפעל בדרך מסוימת... הציפייה צריכה להיות בדרגה כזו, שנאמר, כי היא יצרה אצל הלקוח יסוד סביר אובייקטיבי להניח, שהבנק מחויב לפרוע את השיק. [...]

'זיג-זג' בהתנהגותו של הבנק – כאשר מסגרת האשראי משתנה חדשות לבקרים, והבנק אינו עקבי בסירובו – כל אלה הם מתכון בטוח לשרירות ואי הבנות, ועל בית המשפט ליתן משקל להתנהגות מעין זו. מאליו מובן, כי הנטל על הלקוח אינו קל" (שם, בעמ' 469-471).

7. במקרה דנא שוכנעתי כי המבקשת עמדת בנטל הכבד המוטל עליה. המבקשת הוכיחה מערכת הסכמית המבוססת על התנהגות עקבית לאורך זמן ועל אמירות בעל פה אשר בהתבסס עליהן היה לה יסוד סביר להניח שמוטלת על הבנק חובה לפרוע את השיקים שסורבו (למעט שיק אחד כפי שיפורט בהמשך).

8. מסקנה זו נשענת בראש ובראשונה על ההיקף הנרחב של השיקים שהבנק כיבד חרף חריגות משמעותיות ביותר ממסגרת האשראי, וזאת על פני כשישה חודשים רצופים ובפרק הזמן הרלבנטי לסירוב השיקים. מדובר כאמור בכ- 100 שיקים שנפרעו בכ שישים מועדים שונים הנפרסים ברציפות ובעקביות החל מחודש מרץ 2016 ועד לחודש ספטמבר 2016 (ר' הטבלה המפורטת בסעיף 42 לכתב הערעור ואת דפי החשבון שצורפו). מדובר בתקופה שקדמה בכחודשיים למועד שבו סורב השיק הראשון והסתיימה כשבועיים לפני המועד שבו סורבו השיקים האחרונים בהגבלה הראשונה שהוטלה. חלק ניכר מ- 100 השיקים הללו (88 שיקים) נפרע כאשר יתרת החובה עמדה על סך שבין 200-300 אלף ₪, שהיא פי שניים עד שלושה ממסגרת האשראי הפורמאלית (100,000 ₪). בלמעלה ממחצית המקרים (54 שיקים) יתרת החובה חצתה אף רף ה- 250 אלף ₪ ושיקים המשיכו להיות מכובדים.

המסכת העקבית של פירעון השיקים במקרה דנא, אינה אך "התעלמות מחריגה" ממסגרת האשראי (ר' והשווה למשל המ' 961/96 עיראקי נ' בנק הפועלים (29.9.96)), אלא יש בה כדי לאשש את טענת המבקש בדבר קיום אישור מתמשך לחריגה ולפירעון שיקים חרף קיומה. כפי שנראה בסעיף 10 להלן, במקרה שלפנינו לא רק שאין מדובר ב"התעלמות מחריגה", אלא נכון יותר יהא לומר כי הסירוב לפרוע שיקים ספציפיים מהווה "התעלמות מהסכמה" שהתגבשה בין הבנק לבין המשיב.

9. שיקול משמעותי נוסף הינו כי חרף העובדה שבכתב התשובה טען הבנק כי הובהר כביכול למבקש שוב ושוב כי אם לא יפקיד כסף מראש השיקים לא ייפרעו, הרי שבחקירת מנהל הסניף התבררה תמונה שונה בתכלית. מנהל הסניף אישר שהתקיימה הסכמה בין הצדדים לכבד שיקים חרף החריגה מהמסגרת. עם זאת המנהל סייג את תוכן הסכמה וטען כי היא הותנתה בכך שתבוצע הפקדת מזומן במועד הצגת השיק לפירעון (שהוא יום אחד לאחד מועד משיכת השיק המופיע בדף החשבון) וכן הבהיר שההסכמה ניתנה לנוכח הבטחות המבקש להסדיר את מסגרת האשראי בהתבסס על מקורות חיצוניים קונקרטיים. השיקים שסורבו לפי הטענה, חרגו מההסכמה מאחר שלא הופקד לגביהם מזומן ביום הפירעון. כדברי מנהל הסניף (בעמ' 8, ש' 11-14):

"... הסכמנו לכבד שיקים כדי לא לגרום לנפילת החברה עד שהמסגרת תוסדר על ידי העברה חיצונית של כספים והסכמנו לשלם כמעט אך ורק כנגד הפקדות ביום ההצגה... אציין בהערה שבכל השיקים שלא כיבדנו בשלב הראשוני, אני לא מדבר אחרי ההגבלה, הם לא כובדו כי לא הופקד מזומן באותו היום" (ור' גם עמ' 8, ש' 30-32).

ברם, בחינת דפי החשבון מעלה כי קרוב ל- 50 שיקים הנפרסים על פני כל התקופה נפרעו חרף העובדה שבמועד הצגתם לפירעון לא הופקד מזומן, או למצער הופקד סכום נמוך משמעותית מסכום השיקים. ב"כ המבקש עימת את מנהל הסניף עם חלק מהמקרים הללו, ועל פי רוב לא ניתן לכך הסבר (למען הסר ספק - מקרים שבהם הצביע מנהל הסניף על כך שהופקד מזומן במועד הצגת השיק, אינם נמנים במניין 50 השיקים האמורים). מכאן, היעדר הפקדת מזומן ביום הפירעון לא יכול להיחשב כגורם אשר מסייג את ההסכמה שדבר קיומה אושר על ידי מנהל הסניף. ודוק: עצם הודאת הבנק בקיומה של הסכמה לפרוע שיקים חרף החריגה בחשבון ושינוי הגרסה המקורית שנטענה בכתב התשובה ובתצהיר התומך בה, מכרסמות עד מאוד בגרסה החדשה שהועלתה שלפיה ניתנה הסכמה, אך היא סויגה בתנאי.

10. עולה השאלה כיצד ניתן לטעון להסכמה שעה שבאותה תקופה ממש כן סורבו שיקים מסוימים והמבקשת היתה מודעת לכך. מהעדויות שהוצגו לפניי לא היתה מחלוקת שהיתה התנהלות יום יומית ורציפה בין מנהל המבקשת לבין מנהל הסניף וסגנו שבגדרה הגיעו הצדדים להסכמות שבעקבותיהן נפרעו שיקים חרף החריגה מהמסגרת. אין מדובר באדם שפיזר שיקים לכל עבר בלא לדאוג לכך שהבנק יכבד אותם, אלא במי שניהל מערכת יחסים הדוקה עם הבנק על בסיס רציף כדי להבטיח שהשיקים שניתנו ייפרעו. לדברי מנהל המבקשת הוצג לפניו בעל פה כי כל עוד הוא מכבד את השיקים המסורבים אין לו סיבה לדאגה וכן כי שיקים שסורבו נגרעים מהמניין, וזאת בין הייתר על מנת שלא לפגוע באפשרותו לקבל הלוואה מקרן המדינה – הלוואה שמנהל הסניף וסגנו סייעו בידיו בביצוע התהליך לקבלתה. מנהל המבקשת ציין כי סמך לחלוטין על מנהל הסניף וסגנו, ההתנהלות מולם היתה חברית, והיה לו ברור כי תמיד יינתן לו פיתרון כל עוד הוא ממלא את חלקו וממשיך בשיתוף הפעולה עם הבנק על מנת לנסות ולצאת מהמצב שאליו נקלע. ההבנה של מנהל המבקשת וההסתמכות והציפיה שנבנו על בסיסה נתמכות בנתון שהובא לעיל שלפיו כ- 50 שיקים נפרעו לכל אורך התקופה, בעת של חריגה משמעותית, חרף העובדה שלא הופקד מזומן בגינם במועד הצגתם לפירעון. יש להדגיש, כי אין כל טענה מצד הבנק לשינוי לרעה במצבו הכלכלי של המבקש כגון אבדן הסיכוי להסדיר את החריגה באמצעות מקור חיצוני. מנהל הסניף הבהיר כי היה לו ברור שמדובר בתהליך שעשוי לקחת זמן כגון קבלת ההלוואה מקרן המדינה לעסקים קטנים, ולא דובר על תאריך קונקרטי שבו הדבר יתממש (עמ' 9, ש' 28-31; עמ' 10 ש' 4). מנהל הסניף גם ציין כי לא ניהל מעקב אחר מספר השיקים שסורבו ואף לא הכחיש כאשר נשאל האם נכון שמנהל המבקשת הבין כי הסירובים הפרטניים של השיקים לא יובילו למצב של "סגירת ברז" (עמ' 12, ש' 13-20).

11. במכלול הנסיבות המיוחדות של המקרה דנא, שבהן הודה מנהל הסניף בקיום הסכמות לגבי פירעון השיקים חרף החריגה, בניגוד לגרסה המקורית של הבנק, והוכח שהדבר בוצע בהיקף רחב ועל פני זמן ואין טענה לשינוי ברמת הסיכון הקונקרטית של המבקש, לא מצאתי כי השיקים הספציפיים שהוחזרו יש בהם כדי לשנות את המסקנה בדבר קיום הסכמה כאמור. היעדר בסיס רציונאלי ועקבי להבחנה בין השיקים שסורבו לאלו שנפרעו, מכרסם בנסיבות העניין באזהרה הגלומה בעצם סירוב השיק. במסגרת ההסכמית המיוחדת שנבנתה בין הצדדים, היה למבקשת יסוד סביר להניח שהבנק אשר שלט למעשה בקבלת ההחלטה האם לפרוע שיק או לכבדו, מחויב כלפי המבקשת שלא לגרום למצב שבו ייחצה רף 10 השיקים. ודוק: במצב הדברים הרגיל הלקוח הוא מי שהמפתח לקיומם של שיקים מסורבים נוספים נתון בידיו, שכן באפשרותו להימנע מהפקדת שיקים ללא כיסוי או לדאוג לכיסוי מספק. אולם בנסיבות המקרה דנא, שבהן אושר למבקש דרך שגרה ולאורך זמן להפקיד שיקים חרף חריגה משמעותית מהמסגרת, ורק לעיתים בודדות סורב שיק ללא טעם מבחין מיוחד, נוצר מצב שבו המפתח להחליט מתי יסורב שיק ומתי לאו ניטל על ידי הבנק ונשלט על ידו. מהעדויות שהובאו לפניי הוכח כי נוצרה הסכמה והבנה שכל עוד לא נגרם שינוי לרעה במצבו הכלכלי של המבקש ולא נסתם הגולל על האפשרות לכסות את הגירעון ממקור חיצוני - דבר שלא נטען שהתרחש במקרה דנא - המבקשת תוכל להמשיך ולהתנהל כפי שהתנהלה במשך חודשים מבלי שתוטל עליה הגבלה עקב סירוב של 10 שיקים.

התהיה שהעלה ב"כ המבקש בחקירתו את מנהל הסניף ממחישה היטב לטעמי את הקושי שבטענת הבנק במישור זה: "אתה טוען בסעיף 21 לתצהירך, שעצם העובדה שחזרו 11 שיקים בתקופה של 3.5 חודשים היתה צריכה ללמד את נציג המבקשת שאין שום הסכמה לחרוג, תסביר נוכח הצהרה זו מה אני למד מכך שבתקופה של 6 חודשים כובדו בחשבון למעלה מ- 100 שיקים בחריגה?" (עמ' 11 ש' 28-30). תשובת מנהל הסניף לקושי זה מדברת אף היא בעד עצמה ויש בה כדי לאשש את טענות המבקש בדבר אומד דעתו הסביר. מנהל הסניף השיב: "אפשר ללמוד מכך שאכן אני מסכים לדבריו של נציג המבקשת שהיה בקשר רציף עם הסגן יגאל שהוזכר בו, ברמה יומיומית, או יותר נכון בטח באותם ימים בהם נמשכו שיקים, הוא ברמה יומיומית פנה אלינו בבקשה לכבד שיקים תוך הבטחות לסגור את החריגה, מעולם לא נתתי אישור שהחריגות האלה יהפכו רשמיות " (עמ' 11 ש' 31 – עמ' 12 ש' 1). אישור רשמי לחריגות אמנם לא ניתן, כפי שציין מנהל הסניף, אולם אישור בפועל בהתנהלות השוטפת של הצדדים, ניתן גם ניתן, כמפורט לעיל.

12. בחינת 100 השיקים שנפרעו במהלך ששת החודשים שקדמו להגבלה הראשונה מעלה כי רובם המכריע (88) נפרע בחריגה מהמסגרת של למעלה מ- 100,000 ₪, כאשר רובם (כ- 54) אף נפרע בחריגה של למעלה מ- 150,000 ₪ מהמסגרת. החריגות הללו מתפרסות על פני כל אורך התקופה. מנתונים אלה ניתן לגזור קיום ציפייה לגיטימית מצד המבקשת לכך ששיקים אשר מוצגים לפירעון בחריגה הנעה עד כ- 200,000 ₪ מהמסגרת - ייפרעו על ידי הבנק במסגרת ההסכמית שאליה הגיע עם המבקשת ומכוח חובת הבנק לכבד מסגרת הסכמית זו.

כאשר משווים את מצב הדברים בחשבון במקרים שבהם השיקים נפרעו למצב החשבון במקרים שבהם השיקים סורבו, עולה תמונה שלפיה פרט לשיק אחד על סך 65,000 ₪ (שיק מס' 240) שסורב בעת חריגה מהמסגרת של 259,000 ₪, כלל השיקים סורבו בעת שהחריגה מהמסגרת נעה בטווח שבין 45,000 לכ- 178,000 ₪ בלבד (רובם בחריגה סביב ה- 140,000 ₪). גם כאן, מדובר על סירובים לכל אורך התקופה. בהתאם לכך, מסקנתי הינה כי פרט לאותו שיק בסך 65,000, היה למבקש יסוד סביר להניח שהבנק חייב לפרוע את ייתר השיקים מכוח המערכת ההסכמית שנוצרה.

13. לאחר מתן צו המניעה הזמני הראשון ביום 20.10.16, שינה הבנק ללא כל אזהרה וללא כל מתן תקופת התארגנות מינימאלית את מדיניותו כלפי המשיב, וסירב לכבד כל שיק מעבר למסגרת. זאת, אפילו לא במסגרת הצרה שבה הודה מנהל הסניף שלפיה יכובדו שיקים אשר מופקד בגינם מזומן ביום הצגתם לפירעון. דבר זה גרם למבקש קושי מיוחד, מאחר ששיקים שמסר בטרם ההגבלה הראשונה היו בידי צדדים שלישיים, ולכן על מנת להימנע מהיווצרות חוב ומפתיחת תיקי הוצאה לפועל, שילם ישירות למחזיקי השיקים לאחר חזרתם. לנוכח שינוי המדיניות המיידי של הבנק, אם היה מפקיד את הכספים בחשבון, השיקים עדיין היו חוזרים עקב החריגה מהמסגרת.

אני סבור כי התנהלות זו של הבנק אינה עומדת בקנה אחד עם חובת האמון וההגינות שיש לו כלפי הלקוח, וזאת גם כאשר לוקחים בחשבון את חובתו להגן על האינטרסים של צדדים שלישיים בהתאם לחוק שיקים ללא כיסוי. הבנק לא אמור לבוא חשבון עם הלקוח שעה שהלקוח פונה לבקש סעד מבית המשפט. בנסיבות העניין הבנק לא הצביע על כל טעם חיצוני לגיטימי לשינוי המדיניות וההסכמה שהוא הודה בה בדיעבד, פרט לפניית המבקש לבית המשפט וקבלת הסעד הזמני. ההגבלה החמורה שהוטלה על המערער לאחר הצו הזמני, נובעת מההגבלה הראשונה שעוכבה על ידי בצו הזמני ולכן לא היה מקום להוציאה. ההגבלה בבנק הנוסף אף היא פועל יוצא של ההגבלה המקורית שעוכבה.
לכך יש להוסיף את מניעת הבנק מהלקוח לקבל דפי חשבון בעקבות פניית הלקוח לבית המשפט. מנהל המבקש הצהיר על כך בעת שהגיש את בקשתו למתן סעד זמני נוסף ולבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, ובתשובת הבנק לא ניתנה כל הכחשה לכך (אלא רק בדיון). העובדה שבבקשה למתן סעד זמני נוסף צוינו רק 4 שיקים נוספים שסורבו כביכול הגם שמספרם היה גבוה יותר, מאששת את טענת המבקשת במישור זה. מובן שכאשר נמנע מלקוח לקבל דפי חשבון, נוצר לו קושי אינהרנטי לעקוב אחר החריגות. בנסיבות מיוחדות אלה סבור אני הפרדה בין השיקים נשוא ההגבלה הראשונה לבין שאר השיקים שסורבו לאחר מכן הינה הפרדה מלאכותית, ומדובר בשרשרת אירועים אחת שאינה ניתנת לניתוק. לפיכך משנמצא כי יש לבטל את מניין השיקים פרי ההגבלה הראשונה (פרט לאחד) יש לבטל בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפנינו גם את מניין יתרת השיקים שפורטו בנ/1 אשר כולם סורבו בניגוד למערכת ההסכמית שהוכחה לפניי ואשר הודעה הוגנת מראש על ביטולה - לא ניתנה.

14. טרם סיום אעיר כי לא ראיתי מקום לקבל את טענת הבנק לסילוק על הסף מחמת היעדר צירוף עותק מפניית המבקשת לבנק טרם הגשת הערעור בהתאם לתקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981 ומחמת היעדר פניה מוקדמת כאמור. שותף אני לגישה שלפיה מדובר בדרישה פרוצדורלית ולא בדרישת סף, וזאת בין הייתר לנוכח הדחיפות המחויבת בפניה לבית המשפט (ר' מאמרו של כבוד השופט עמית, בעמ' 461-462). כמו כן, בנסיבות העניין אין צורך להכריע בשאלה האם יש לבטל את השיקים שנטענה לגביהם טענת זיוף ממניין השיקים. למעלה מן הנדרש אעיר כי אני סבור שהתשובה לכך חיובית. התאריך המופיע על השיק תוקן, ולצידו חותמת וחתימה שונות מהחותמת והחתימה המוכרות של המבקשת ומאלו המופיעות על גבי השיק עצמו לצד חתימת המושך. בנסיבות אלה, אשר היו צריכות להעלות בבנק חשד של ממש לגניבה ולזיוף אין מקום להבאת השיקים הללו במניין השיקים המסורבים והחזרתם מטעם של היעדר כיסוי מהווה טעות של הבנק במובן סעיף 10(א)(1) לחוק (ר' גם המ' 7288/92 פולק ספיר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (1.3.93) בפסקה 6 לפסק הדין). יצוין כי אלמלא טעות זו מניין השיקים המסורבים ביום 5.10.16 גם לשיטת הבנק לא היה עולה על 10 שיקים, ולא היתה מוטלת ההגבלה הראשונה על החשבון במועד זה ואולי כל שרשרת האירועים שנגרמה עקב כך לא היתה מתרחשת.

15. סוף דבר: יש לבטל את ההבאה במניין של כלל השיקים המפורטים בנ/1, פרט לשיק מספר 240. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 7,500 ₪.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נ.י.ר רגואן בע"מ
נתבע: הבנק הבינלאומי הראשון לישאאל בעמ סניף
שופט :
עורכי דין: