ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חליפה סלאח נגד משרד התחבורה :

בפני: כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט ע' ר' זועבי

העותר: חליפה סלאח

נ ג ד

המשיב: משרד התחבורה

עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים

תאריך הישיבה: ד' בסיון התש"ס (14.10.99)

בשם העותר: בעצמו

בשם המשיב: עו"ד אבי ליכט

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק-דין

השופט י' זמיר:

העובדות

1. העותר מוצא את פרנסתו, זה שנים רבות, כנהג מונית. עכשיו, זה קרוב לשנה, אין לו רשיון הסעה למונית. הוא מבקש שבית המשפט יחייב את המפקח על התעבורה לתת לו רשיון כזה.

כיצד השתלשלו הדברים עד שהעותר נותר ללא רשיון הסעה למונית? לפני ארבע שנים לערך רכש העותר, בעזרת הלוואה שקיבל מן הבנק, זוטובוס (לשמונה נוסעים) חדש. הוא עבד עם זוטובוס זה במסגרת תאגיד מוניות בשם "קווי הגליל" (להלן - תאגיד המוניות או התאגיד) שהפעיל קווי שירות בצפון הארץ. התאגיד גבה ממנו, כמו מנהגי מוניות אחרים שפעלו במסגרת התאגיד, תשלום חודשי בשעור של כאלפיים ש"ח לחודש (ומנהגי מוניות שהיו בעלי מניות בתאגיד - תשלום חודשי נמוך במידה רבה) בתמורה לשירותים שונים שהתאגיד נותן לנהגי המוניות. העותר, שהתקשה לשלם לתאגיד את התשלום החודשי, סבר כי השירותים שהוא מקבל מן התאגיד אינם מצדיקים את התשלום, ולפיכך פרש מן התאגיד.

לאחר שהעותר פרש מן התאגיד, סירב המפקח על התעבורה לחדש את רשיון ההסעה של העותר. המפקח על התעבורה טוען כי הדין אינו מתיר לו לתת לעותר, במצב הקיים, רשיון הסעה למונית. מהו, אם כן, הדין בעניין זה?

הדין

2. הדין בעניין זה נקבע בתקנות התעבורה, התשכ"א1961-. תקנה 490 קובעת שקיימים שני סוגים של רשיונות הסעה למוניות: רשיון לנסיעה מיוחדת ורשיון לנסיעת שירות. לפי ההגדרות שבתקנה 485, נסיעה מיוחדת היא נסיעה במונית שעומדת כולה לרשות מזמין הנסיעה, ונסיעת שירות היא נסיעה במונית בקו שירות שבעדה משלם כל נוסע בנפרד. לגבי כל סוג של רשיון נקבעו בתקנות סייגים מסויימים. לגבי רשיון לנסיעה מיוחדת, נקבע בתקנה 490(ג) כי לא ינתן רשיון כזה לזוטובוס. לגבי רשיון לנסיעת שירות נקבע בתקנה 493 כי רשיון כזה מתיר נסיעה מיוחדת, נסיעת שירות בקו שירות שנקבע ברשיון וכן (ומבחינה מעשית זה העיקר) נסיעה בקו שירות אחר "ובלבד שהנסיעה האמורה מתבצעת במסגרת תאגיד בעל רשיון שירות", כלומר, תאגיד שיש לו רשיון להפעלת קו שירות.

ההסדר שנקבע בתקנות התעבורה בנוגע לרשיונות הסעה למוניות יכול להיראות תמוה בעיני מי שאינו בקי ברזי התחבורה הציבורית. וכי מדוע אסור לתת רשיון לנסיעה מיוחדת למונית שהיא זוטובוס? ועל שום מה אסור לתת רשיון להפעלת קו שירות אלא לתאגיד מוניות? ואפשר לשאול שאלות נוספות. אך לשר התחבורה, שהתקין תקנות אלה, יש תשובות לשאלות. השאלות והתשובות הוצגו בפני בית משפט זה מקרוב בעתירה שתקפה את חוקיות התקנות בנוגע לרשיונות הסעה למוניות ורשיונות שירות. אפשר לקרוא את פסק הדין שניתן באותה עתירה ולדעת מה התשובות לשאלות. ראו בג"ץ 1101/96 ברוך אברהם נ' מדינת ישראל ומשרד התחבורה (לא פורסם). מכל מקום, בית המשפט בדק את התקנות והגיע למסקנה שאין בהן פגם של חוסר סבירות, או פגם משפטי אחר, ולפיכך פסק כי הן חוקיות ותקפות. ראו שם, פיסקאות 10-6.

העותר, בעתירה שלפנינו, אף שנראה כי אינו אוהב תקנות אלה כלל ועיקר, אינו תוקף את חוקיות התקנות. מכאן שהשאלה היא, ובה צריך בית המשפט להכריע, אם אפשר וראוי לתת לעותר רשיון הסעה למונית, בין רשיון לנסיעה מיוחדת ובין רשיון לנסיעת שירות, על פי התקנות.

המקרה הנדון

3. לאחר שהעותר פרש מן התאגיד, הוא ביקש מן המפקח על התעבורה רשיון הסעה לזוטובוס שלו: תחילה ביקש רשיון לנסיעות שירות; לאחר מכן ביקש רשיון לנסיעות מיוחדות. לדבריו, התברר לו כי באזור שפרעם, הוא אזור מגוריו, יש ביקוש של משפחות מרובות ילדים לנסיעות מיוחדות בזוטובוס, שיש בו מקום לשמונה נוסעים, והוא יכול למצוא את פרנסתו בנסיעות כאלה. אך המפקח על התעבורה אינו מוכן לתת לעותר רשיון לנסיעות מיוחדות בזוטובוס. הטעם הוא, שלפי תקנה 490(ג) לתקנות התעבורה "לא יינתן רשיון לנסיעה מיוחדת לגבי זוטובוס".

מדוע, אם כן, לא ימכור העותר את הזוטובוס וירכוש מכונית רגילה, ואז יוכל, ככל הנראה, לקבל רשיון לנסיעות מיוחדות? לעותר יש תשובות לשאלה זאת: הזוטובוס שלו משועבד לבנק; באזור המגורים שלו קיים ביקוש לנסיעות מיוחדות דווקא בזוטובוס; ועוד. אכן, מבחינת העותר אלה תשובות טובות. אך מצוות הדין חזקה מהן. הדין אינו מרשה למפקח על התעבורה לתת רשיון לנסיעות מיוחדות לגבי זוטובוס; ובית המשפט לא יצווה על המפקח לתת רשיון בניגוד לדין.

4. העותר היה מוכן ושמח לקבל, לחלופין, רשיון לנסיעות שירות. על פי תקנות התעבורה אין מניעה לתת רשיון כזה לזוטובוס. אולם נסיעת שירות היא, לפי ההגדרה בתקנה 485 לתקנות התעבורה, נסיעה בקו שירות, ולפי תקנה 495 לא יינתן רשיון להפעלת קו שירות אלא, בין יתר התנאים, לתאגיד הרשום בישראל שמטרותיו או עיקר מטרותיו הפעלת שירותי מוניות. לכן אין המפקח על התעבורה נותן רשיון לנסיעות שירות אלא למונית הפועלת במסגרת תאגיד כזה שיש לו רשיון שירות.

אכן, לעותר היה רשיון לנסיעות שירות, ששימש אותו לנסיעות בזוטובוס, כל זמן שעבד במסגרת תאגיד המוניות. אך לאחר שהעותר פרש מתאגיד זה, אין המפקח על התעבורה מוכן לחדש את הרשיון שהיה לעותר לנסיעות שירות. לא זו בלבד. לפי תקנה 498א לתקנות התעבורה, "לא יפעיל אדם זוטובוס אלא אם כן בידו רשיון לנסיעת שירות", ולפי תקנה 276א לא יינתן רשיון רכב למונית מסוג זוטובוס אלא אם ניתן לגביה רשיון לנסיעות שירות. בהתאם לכך, לאחר שפג תוקף רשיון הרכב של הזוטובוס של העותר, לפני שבועות אחדים, מסרב משרד התחבורה לחדש את רשיון הרכב של זוטובוס זה.

כיצד, אם כן, יצא העותר ממעגל קסמים זה? התשובה היא, לפי תקנות התעבורה, שאם הוא רוצה להפעיל זוטובוס כמונית, אין לו ברירה אלא לפעול במסגרת של תאגיד מוניות. אכן, אין הוא חייב לחזור אל תאגיד המוניות ממנו פרש. כפי שנאמר בהודעה מטעם משרד התחבורה, באזור הצפון פועלים עוד שמונה תאגידי מוניות, והעותר יכול להצטרף אל אחד מהם, לפי בחירתו. אולם העותר, כך הודיע, אינו מעוניין להצטרף לאחד התאגידים האלה, שכן אין הם קרובים למקום מגוריו, ויתכן גם שהוא אינו מעוניין לשלם את התשלום החודשי הנדרש על ידי כל תאגיד כזה. הוא יכול גם, לחלופין, לפעול יחד עם אחרים להקמת תאגיד מוניות חדש, ולבקש רשיון שירות עבור התאגיד, על מנת לקבל אחר כך רשיון לנסיעות שירות עבור הזוטובוס שלו במסגרת תאגיד זה. אכן, כפי שהעותר הודיע לבית המשפט, הוא בחר ללכת בדרך זאת. הוא היה שותף להקמת תאגיד חדש; התאגיד הגיש בקשה למשרד התחבורה לקבלת רשיון שירות; כיוון שהבקשה טרם נענתה, הגיש התאגיד, זה מקרוב, עתירה (בג"ץ 6827/99) לבית משפט זה; והעתירה עדיין תלוייה ועומדת, ואין לדעת מה יעלה בגורלה. אם התאגיד החדש יקבל את הרשיון החדש, תיפתר גם הבעיה האישית של העותר. ואם לא?

כידוע, אין זה מקרה נדיר שהסדר של עיסוק מסויים באמצעות תחיקה פוגע בחופש העיסוק: אם באמצעות דרישה לרשיון, שלא כל אחד יכול לקבלו; אם באמצעות תנאים לעיסוק שיש בהם כדי לצמצם את תחום העיסוק או להכביד על העיסוק; ואם באמצעות אגרות, פיקוח או דרכים אחרות. חופש העיסוק, כמו זכויות יסוד אחרות, אינו מוחלט. המחוקק, ומכוחו גם מחוקק-משנה, רשאים להגביל ואף לשלול את חופש העיסוק, אפילו בתקופה שלאחר חוק-יסוד: חופש העיסוק. הם רשאים לעשות זאת כדי ליצור איזון ראוי בין חופש העיסוק של האדם לבין זכויות יסוד של אדם אחר וכן בין חופש העיסוק לבין טובת הציבור.

על יסוד שיקולים של טובת הציבור בקיום מערכת תקינה של תחבורה ציבורית, ולאור הנסיון בתחום זה, הטילו תקנות התעבורה, מכוח פקודת התעבורה, את המגבלות הקיימות על הפעלת מוניות. ראו משפט ברוך אברהם, לעיל פיסקה 2. אכן, המגבלות חייבות לעמוד בביקורת שיפוטית, ובכלל זה במבחן המידתיות, אפילו כשהן נקבעות בחוק של הכנסת. ראו בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367. קל וחומר כך כשהמגבלות נקבעות בתקנות או בהוראות מינהל. ראו, לדוגמה, בג"ץ 2740/96 שנסי נ' המפקח על היהלומים, משרד המסחר והתעשיה, פ"ד נא(4) 481. אך התקנות הנוגעות לענין הנדון, ככל שהן מסדירות את השימוש בזוטובוס כמונית, כבר הועמדו במבחן הביקורת השיפוטית, ואף עמדו בו. ראו משפט ברוך אברהם, לעיל פיסקה 2.

המסקנה היא, שאין בידי בית המשפט לצוות על משרד התחבורה לתת בידי העותר, כבקשתו, רשיון הסעה לזוטובוס שלו.

הסדרים במשרד התחבורה

5. אף כי העותר לא הצליח לקבל רשיון הסעה לזוטובוס שלו, הוא הצליח להראות כי הסדרים הנהוגים במשרד התחבורה, בנוגע לרישוי מוניות, לקויים.

במשפט ברוך אברהם (לעיל פיסקה 2) בדק בית משפט זה את המצב בנוגע למתן רשיונות הסעה לזוטובוסים. כאמור, רשיון כזה ניתן רק לזוטובוס הפועל במסגרת תאגיד מוניות, ותאגיד מוניות נוהג לגבות תשלום חודשי מכל נהג מונית, הפועל במסגרת התאגיד, עבור השירותים שהתאגיד נותן. העותרים באותו משפט טענו כי התאגיד, במסגרתו הם פעלו, ניצל את המעמד שניתן לו מכוח התקנות כדי לגבות תשלומים מופקעים מנהגי המוניות, בשעור שלא עמד ביחס ראוי לשירותים שניתנו לנהגים על ידי התאגיד, ואף הכתיב לנהגים תנאים בלתי-סבירים נוספים. זוהי, כך הם טענו, סחיטה. משרד התחבורה סירב להתערב ביחסים שבין תאגיד המוניות לבין הנהגים בתאגיד. המשרד טען כי אין לו סמכות להתערב ביחסים אלה. בית המשפט לא קיבל את העמדה של משרד התחבורה. כל רשיון, ובכלל זה רשיון שירות שמשרד התחבורה נותן לתאגיד מוניות, כפוף לתנאים ולפיקוח. וכך אמר בית המשפט (שם, פיסקה 31 לפסק הדין):

"בדרך כלל, כאשר רשות מוסמכת נותנת רשיון, היא רשאית לקבוע בו תנאים, כדי למנוע שימוש בלתי-ראוי ברשיון, ולפקח על קיום התנאים... הרשיון ניתן כדי לשרת את טובת הציבור. אין זה סביר שבעל הרשיון יהיה חופשי להשתמש ברשיון ככל העולה על רוחו, אף אם יש בכך פגיעה בלתי מוצדקת באלה הנזקקים לשירותים שהוא נותן על יסוד הרשיון, יהיה זה ציבור הנוסעים ויהיו אלה בעלי המוניות. לכן אפשר וראוי שהרשות המוסמכת תקבע תנאים ברשיון ותפקח על קיום התנאים".

בעקבות ההערות של בית המשפט, במהלך ההתדיינות במשפט ברוך אברהם, שינה המפקח על התעבורה את עמדתו בעניין זה, והודיע לבית המשפט (כפי שצוטט בפסק הדין, שם, פיסקה 31):

"אם יסתבר למפקח [על התעבורה], לאחר בדיקת התלונות [של נהגי מוניות נגד תאגידי מוניות], תוך שמיעת נציגי המתלוננים ונציגי התאגידים, כי תאגיד מסויים פעל באופן בלתי סביר מבחינת גובה הסכומים הנגבים מהנהגים, או פועל באופן בלתי סביר בכל הנוגע להתחייבויות הנהגים כלפי התאגיד, או בכל מובן אחר, יפעל המפקח על מנת לתקן מצב זה".

בהמשך הדברים הסביר המפקח כיצד יפעל על מנת לתקן את המצב, ובאילו צעדים הוא עשוי לנקוט; ובית המשפט, לאחר שציטט את דברי המפקח, סיכם לאמור: "ימים יגידו אם תצלח הדרך".

ימים חלפו, והעותר כתב אל משרד התחבורה, לאחר שפרש מתאגיד המוניות, וביקש לקבל רשיון הסעה חדש. בין היתר הוא כתב כי בשל מצוקה כלכלית קשה אין ביכולתו לשלם לתאגיד המוניות תשלום כלשהו. ומה השיב לו משרד התחבורה? ביום 30.3.99 השיב לו מבקר המשרד ונציב תלונות הציבור במשרד כדלקמן:

"מתן רשיון למונית שירות מותנה בהשתייכות לתאגיד.

מנהלי התאגידים גובים סכומים מנהגים לשם תפעול כל המערכות - סדרנים, משרדים, פקידים ואחרים.

נושא התשלומים וגובהם נדון בבג"ץ אשר דחה את העתירות בנדון.

למיטב ידיעתנו, משרד התחבורה אינו מתערב ביחסים שבין הנהגים לבין התאגידים.

נשמח לעמוד לרשותכם בכל עניין אחר".

אולם בית משפט זה, אף כי דחה את העתירה במשפט ברוך אברהם, הביע את דעתו כי משרד התחבורה מוסמך להתערב, ובנסיבות מסויימות ראוי שיתערב, ביחסים שבין תאגיד המוניות לבין הנהגים בתאגיד; והמפקח על התעבורה הודיע לבית המשפט כי הוא מקבל עמדה זאת, ויפעל לתיקון המצב כל אימת שנהגי מוניות יתלוננו נגד תאגיד מוניות על כי הוא דורש סכומים בגובה בלתי-סביר או קובע תנאים בלתי-סבירים אחרים. הכיצד זה בא מבקר המשרד ונציב תלונות הציבור ומודיע לעותר, לאחר הדברים האלה, כי "בג"ץ דחה את העתירות" וכי "משרד התחבורה אינו מתערב ביחסים שבין הנהגים לבין התאגידים"? הפנינו שאלה זאת, במהלך ההתדיינות, אל משרד התחבורה. המשרד השיב לאמור:

"תשובה זו [של מבקר המשרד ונציב תלונות הציבור] לא היתה במקומה, ואין היא משקפת את מדיניות משרד התחבורה בנושא, כפי שהיא עולה מההתחייבות שלקח על עצמו משרד התחבורה שבאה לידי ביטוי [במשפט ברוך אברהם]. אי לכך הוחלט לחזור ולטפל בתלונה".

במסגרת הטיפול החוזר ביקש משרד התחבורה מרואה חשבון לבדוק, מטעם המשרד, את סבירות התשלום החודשי שתאגיד המוניות גובה מנהגי המוניות. רואה החשבון בדק שאלה זאת, ובכלל זה בדק את ספרי החשבונות של תאגיד המוניות, ובחוות דעת מפורטת שהגיש למשרד התחבורה (והיא אף הוצגה בפני בית המשפט) הביע דעתו כי התשלומים החודשיים שתאגיד המוניות גובה מנהגי המוניות הינם סבירים בהתחשב בשירותים שהתאגיד נותן ובהוצאות של התאגיד.

אין לנו יסוד לחלוק על חוות הדעת של רואה החשבון. עם זאת, עצם העובדה שמבקר המשרד הודיע לעותר כי המשרד אינו מתערב ביחסים שבין הנהגים לבין התאגידים, בניגוד למדיניות שמשרד התחבורה הודיע עליה לבית המשפט, יש בה כדי להדאיג.

במשפט ברוך אברהם, לאחר שמשרד התחבורה הודיע כי יבדוק תלונות של נהגי מוניות נגד תאגידי מוניות, אמר בית המשפט כך: "ימים יגידו אם תצלח הדרך". אולם, כנראה, הדרך נותרה משובשת.

6. זאת ועוד. כשהובהר לעותר, במהלך ההתדיינות, כי על פי תקנות התעבורה והמדיניות של משרד התחבורה אין אפשרות לתת רשיון הסעה לזוטובוס אלא אם הוא פועל במסגרת תאגיד מוניות, טען העותר כי אין זאת אלא הלכה ואין מורין כן. הוא טען כי משרד התחבורה "מאפשר לאלפי זוטובוסים שאינם מוניות לפעול כמוניות לכל דבר", והוסיף ומנה "רשימה של 16 מוניות מסוג זוטובוס הפועלות בסביבה בה הוא פועל וקיבלו רשיון מטעם המשיב, אף כי אינם עונים לדרישות התקנות".

ביקשנו ממשרד התחבורה, במהלך ההתדיינות, לבדוק את המצב לגבי 16 המוניות ברשימה שהעותר הגיש. המשרד בדק ונתן תשובה. הוא ציין בתשובתו כי לפי הוראת מעבר שנקבעה בתקנה 276א לתקנות התעבורה, אין לתת רשיון רכב למונית מסוג זוטובוס, אלא אם ניתן לה רשיון לנסיעת שירות לפי תקנה 490(א)(2); ואולם "הוראה זו לא תחול על מי שביום ב' באב התשנ"ג (20 ביולי 1993) היה רשום על שמו רכב מסוג זוטובוס". על רקע זה הציג משרד התחבורה את תוצאות הבדיקה שערך. הבדיקה העלתה כי חמש מתוך 16 המוניות פועלות עם רשיון לנסיעה מיוחדת מכוח הוראת המעבר בתקנה 276א; מונית אחת פועלת במסגרת תאגיד מוניות; עוד מונית אחת אינה מסוג זוטובוס. לגבי שאר המוניות הודיע משרד התחבורה כדלקמן:

"נותרו תשע מוניות מסוג זוטובוס, אשר למרות האמור בתקנות התעבורה, פועלות עם רשיון הסעה לנסיעה מיוחדת, וזאת בניגוד להסדר הקבוע בתקנות התעבורה... לאחר שהובאו הדברים לידיעת המשיב, הוחלט כי עם תום תקופת הרשיון הנוכחית, לא יוארכו עוד רשיונות ההסעה המיוחדים למוניות אלה, ואותו הדין החל על העותר יחול גם בעניינם. רוב רובם של הרשיונות למוניות אלה הוענק לראשונה בשנים 1995-1997 בהם לא נאכפו התקנות הנ"ל, או לא נאכפו בצורה הרמטית... מכיוון שחידוש הרשיונות הוא אוטומטי, ולא נערכה בדיקה מסודרת בענין, חלק מן המוניות המשיכו לקבל רשיונות לנסיעה מיוחדת, למרות שהדבר אסור על פי תקנות התעבורה.

על מנת למנוע תופעות מעין אלה יערוך משרד התחבורה, בימים הקרובים, בדיקה מקיפה של כל הרשיונות שהוענקו לזוטובוסים. כל רשיון להסעה לנסיעה מיוחדת שיתברר כי הוענק בטעות לא יוארך עוד".

העותר חולק על ההסבר שניתן בהודעה של משרד התחבורה. לטענתו, ההסבר הנכון הוא זה:

"במשרדי המשיב צמח מעמד שלם של 'מעכרים', מומחים לכל סוג של סידור עניינים והשפעה על פקידים, ומי שזקוק לקבל משהו במשרדי המשיב, נאלץ לפנות לאותם 'מעכרים' והם כבר דואגים - תמורת הרבה כסף כמובן - ליישר הדורים ולפתור בעיות".

7. האם העובדה כי יש לפחות תשע מוניות מסוג זוטובוס שניתן להן רשיון לנסיעה מיוחדת, בניגוד לתקנות התעבורה, יש בה כדי לחייב את משרד התחבורה לתת רשיון כזה גם לזוטובוס של העותר? התשובה שלילית. הכלל הוא, כי אם מתברר שרשות מינהלית פעלה בניגוד לדין במקרה אחד או במקרים אחדים, אין בכך יסוד לחייב אותה לפעול בניגוד לדין במקרים נוספים. בית המשפט לא יצווה על הרשות לשוב ולהפר את הדין, אפילו אם מתברר כי הפרת הדין בעבר גרמה הפליה. הדרך הנכונה ללכת בה, במצב כזה, היא לפעול ככל שניתן להפסיק את הפרת הדין, וכך לסלק את ההפליה. ראו, לדוגמה, בג"ץ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 204-202.

המסקנה היא, שאף כי נמצא שהעותר צדק, כאשר טען כי יש זוטובוסים שקיבלו רשיון הסעה בניגוד לתקנות התעבורה, אין בכך כדי להושיע את העותר.

8. עם זאת, הליקויים שנתגלו במשפט זה, בתחום הרישוי של מוניות מסוג זוטובוס, מעוררים דאגה. הליקויים שנתגלו אף מעוררים חשש שמא קיימים ליקויים נוספים. לא יהיה זה ראוי לעבור על פני הליקויים שנתגלו לסדר היום, ולהניח כי הממונים על תחום זה יעשו את כל הנדרש, באופן נחרץ ויעיל, כדי לסלק את הליקויים. לפיכך אנו מחליטים כי פסק דין זה יועבר אל היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שישקול אם להעביר אותו לידיעה ולטיפול אל שר התחבורה, או אל מבקר המדינה, או לנקוט צעד אחר.

9. לאחר שפסק דין זה נכתב, ולפני שנחתם, נתקבלה בבית המשפט הודעה משלימה מטעם משרד התחבורה. בהודעה זאת נאמר כי משרד התחבורה הספיק לבצע בדיקה מקיפה של כל הרשיונות שהוענקו לזוטובוסים, כפי שהתחייב בפני בית המשפט. בבדיקה נתברר כדלקמן:

"קיימות 201 מוניות מסוג זוטובוס שבעליהן מחזיקים ברשיון הסעה לנסיעה מיוחדת בניגוד לתקנות. רשיונות ההסעה לנסיעה מיוחדת של מוניות אלה לא יוארכו, ורשיונות הרכב של מוניות אלה לא יוארכו אלא אם המוניות יעמדו בתנאים הקבועים בתקנות התעבורה - דהיינו פעולה במסגרת תאגיד המפעיל קו שירות.

כמו כן שופרה מערכת המחשב של משרד התחבורה במטרה למנוע הישנות תקלה מעין זו בעתיד".

יש לשבח את משרד התחבורה על שביצע את הבדיקה הנדרשת במהירות. עם זאת, גם לאור הבדיקה, עדיין אנו סבורים כי מן הראוי שפסק דין זה יועבר אל היועץ המשפטי לממשלה כדי שישקול אם יש צורך במעשה נוסף.

10. התוצאה היא שהעתירה נדחית. פסק הדין יועבר, כאמור, אל היועץ המשפטי לממשלה. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.


השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.

ת

השופט ע' ר' זועבי:
אני מסכים.

לפיכך הוחלט כאמור בספק הדין של השופט י' זמיר.

ניתן היום, י"ח בטבת התש"ס (27.12.99).

ט

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99002210.I08


מעורבים
תובע: חליפה סלאח
נתבע: משרד התחבורה
שופט :
עורכי דין: