ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית נהריה נגד גרשון עובדיה :


בפני כבוד ה שופט אברהים בולוס

מבקשת

עיריית נהריה

נגד

משיב

גרשון עובדיה

החלטה

בפניי בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פס"ד של ביהמ"ש השלום בקריות מיום 15.1.17 שניתן במסגרת ת"א 15214-10-14 (להלן : "פס"ד").

המשיב הגיש לביהמ"ש קמא תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. בתביעתו טען כי ביום 2.10.13 שעה שעבד בשירות המשיבה הוא נפגע בתאונת עבודה. הצדדים נחלקו הן באשר לשאלת נסיבות האירוע, האחריות וגם הנזק והיקפו.

ביהמ"ש קמא בפס"ד מנומק ומפורט קיבל את גרסת המבקש, מצא כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של המבקשת ויחס למשיב אשם תורם בשיעור 20%. ביהמ"ש קמא גם נזקק למחלוקות שניטשו בין הצדים במישור הנזק אותו העריך בסך 190,255 ₪ בניכוי תקבולי המל"ל בסך 54,460 ₪. בשורה התחתונה המבקשת חויבה לשלם למשיב פיצויים ב סך 135,080 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% והמע"מ והוצאות משפט.

לאחר מתן פס"ד ולפני הגשת הערעור, המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד בפני ביהמ"ש קמא זאת מתוקף תקנה 467 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן : "תקנות סד"א"), כאשר בסע' 27 לבקשתה עתרה בזו הלשון:

"לנוכח כל האמור לעיל , יתבקש כבוד ביהמ"ש להורות על עיכוב ביצועו של פס"ד עד למועד מתן פס"ד בערעור המוגש ע"י המבקשת"
בקשה זו נדח תה ע"י בהמ"ש קמא בהחלטה מנומקת מיום 23.2.17, משנמצא כי מאזן הנוחות נוטה במקרה זה לטובת המשיב ביחוד שעה שעסקינן בפס"ד כספי.

המבקשת לא השלימה עם פס"ד, הגישה ערעור וגם בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פס"ד והפעם כקבוע בתקנה 467(ב) לת קנות סד"א, שמונחת כעת בפניי.

בבקשתה המבקשת סקרה את השגותיה כנגד קביעותיו של ביהמ"ש קמא. נטען, כי ביהמ"ש קמא נקלע לטעות עת קבע כי האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחה, שכן המשיב שימש באותם הימים בתפקיד סגן מנהל מחלקת הגינון והממונה על האתר שבו התרחשה התאונה ועל עובדי המשיבה שעבדו באותו המקום; הגם, כך נטען, שהוא המשיב אשר הקים יחד עם אחרים את אתר העבודה בו נחבל. לאור זאת , המבקשת בדעה כי סיכויי הערעור הינם גבוהים עד מאוד וגם מאזן הנחות נוטה באופן מובהק לטובתה, שכן בקבלת הערעור המבקשת עלולה להמצא בפני שוקת שבורה וחוסר יכולת לגבות חזרה אשר שולם.

מנגד המשיב דוגל בגישה שונה. לעמדתו, דרכה של המבקשת בהגשת בקשתה לעיכוב ביצוע שעה שבקשה דומה הוגשה לביהמ"ש קמא ונדחתה, הינה חסומה . המשיב גם סקר את הפסיקה שבעיניו הינה רלוונטית, והוסיף כי במקר ה זה הסיכויים להתערבות בקביעותיה ומסקנותיה של הערכאה הדיונית הינם שוליים, אם בכלל. כן חדד כי לבד מחשש ערטילאי המבקשת לא טרחה להניח ולו תשתית לכאורית שתלמד אודות חוסר יכולתו של המשיב להשיב את כספי הפיצויים בקבלת הערעור.

בתשובתה לתגובה המבקשת חזרה בשנית על טענותיה שהובאו בבקשה, אך הפעם ראתה להדגיש בסע' 6.7 לתשובתה כי למשיב לא יגרם כל נזק בקבלת הבקשה, ואילו למבקשת "יגרם נזק בעצם הצורך לפעול לגביית הכספים שישולמו באם לא יעוכב ביצעו של פס"ד, גביה העשויה להתברר כקשה או כבלתי אפשרית".

אני סבור כי דין בקשה זו דחיה. אכן המשיב צודק בטענתו כי הדרך היחידה הסלולה בפני המבקשת הינה בהגשת בקשה לרשות ערעור על החלטת ביהמ"ש קמא הדוחה את בקשתה לעיכוב ביצוע פס"ד. שעה שהמבקשת ביכרה לפנות לביהמ"ש קמא בבקשה לעיכוב ביצוע פס"ד עד להכרעה בערעור, זאת בשונה מבקשה למתן עיכוב ארעי עד להגשת הערעור, אין היא רשאית לעקוף החלטה שיפוטית תקפה שניתנה ע"י הערכה הדיונית אלא בהליך ערעורי מתאים (ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נור מסארוה [פורסם במאגרים] ).

מעבר לדרוש אוסיף, הכלל הוא שבעל דין אשר זכה במשפט, זכאי לממש את פרי זכייתו ללא דחוי ואין הוא נדרש להמתין להכרעה בערעור ( ע"א 3140/15 ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ נ' מאור משה לב ואחר' [ פורסם במאגרים]. עיכוב ביצועו של פסק דין בעקבות הגשת ערעור הוא בבחינת החריג, וביהמ"ש רשאי לחרוג מהכלל בהתקיים שני תנאים מצטברים שנטל הוכחתם מוטל על המבקש: האחד - סיכויי הערעור טובים; והשני – מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו במובן שדחיית הבקשה תגרום לו נזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו, ככל שהערעור יתקבל ( ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נ' בועז מוספי [ פורסם במאגרים]]. תנאים אלה מקיימים ביניהם יחסי גומלין המוכרים כ"מקבילית כוחות", דהיינו ככל שסיכויי הערעור נמוכים יותר יגבר משקלו של התנאי השני בנוגע למאזן הנוחות, ולהיפך ( ע"א 952/15 רון מקס נ' לורנס דינר; ע"א 250/16 אריאלה שפירא נ' נתן מוסט, [פורסמו במאגרים)]); עם זאת, ככלל הבכורה תינתן לתנאי בדבר מאזן הנוחות ( ע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ ; ע"א 1344/13 חברת האחים ישראל בע"מ נ' פרישטה בע"מ [ פורסם במאגרים]).

מגמה זו לפיה יש להקפיד עם מגיש הבקשה תתעצם ביתר שאת שעה שעסקינן בפסק דין המטיל חיוב כספי. אין לעכב את ביצוע פסק הדין משום שנקודת המוצא הינה כי גבית חיוב כספי הינה הפיכה, ביחוד שעה שעסקינן בזוכה שאין חולק לעניין חוסנו הכלכלי ( ע"א 8200/16 מוסך אליהו ובניו ואחר' נ' הכשרת הישוב בע"מ [ פורסם במאגרים]. עם זאת, העיכוב אפשרי במקרים חריגים שבהם יוכח באמצעות הנחת תשתית איתנה, כי לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו בקבלת הערעור, (בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני; רע"א 9130/15 אבי תם נ' אלירן ( אליהו) אלול; ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מוספי,[פורסמו במאגרים]); כאשר גם להיקף החיוב עשויה להיות השלכה, לכאן או לכאן, על התוצאה הסופית ( ע"א 5114/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גנטוס רגי'א; ע"א 8693/11 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' עזבון המנוח ניב יבור ז"ל ).

בענייננו, לאחר עיון בפס"ד של ביהמ"ש קמא התרשמותי היא כי לכאורה סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים. אך מעבר לכך, וזה העיקר, המבקשת לא השכילה להניח ולו ראשית ראיה שתעיד כי מצבו הכלכלי של המבקש הינו קשה , או שהיא עלולה להיתקל בקשיים בגבית הסכום שישולם. אשר נטען הינו כללי, גורף, חסר ביסוס והינו בבחינת סיסמאות וקלישאות, שאין בהן די כדי להרים את הנטל ה רובץ לפתחה של המבקשת בבקשה כגון דא. י תרה מכך, העובדה שאינה שנויה במחלוקת, לפיה המשיב ממשיך בעבודתו בשירות המבקשת , היא הנותנת כי אפשרות החזרת המצב לקדמותו בקבלת הערעור הינה זמינה ומסתברת יותר, כאשר היקף החיוב שאינו גבוהה במיוחד מוסיף נופך ומחזק מסקנתי זו.

מכל האמור, מורה על דחית הבקשה.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בגין בקשתה זו בסך 1,500 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים

ניתנה היום, י"ג אדר תשע"ז, 11 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עיריית נהריה
נתבע: גרשון עובדיה
שופט :
עורכי דין: