ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גולדגויכט יצחק נגד נעמי גולדגוי :


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

הפ 000734/06

בפני:

כבוד השופט יהודה זפט - סגן נשיא

17/01/2008

בעניין:

תמר גולדגויכט

ע"י בא כח עוה"ד

דני בר שליט

המבקשת

נ ג ד

נעמי גולדגויכט

ע"י בא כח עוה"ד

ציון סמוכה

המשיבה

פסק דין

רקע

בסמוך לשנת 1989 חתמו בני הזוג נעמי ומיכאל גולדגויכט על מכתב הכולל התחייבות להעביר ליצחק גולדגויכט ז"ל (להלן: "יצחק") זכויות ב – 50% מחנות ברחוב הס 6א בתל אביב הידועה כחלקה 26 גוש 6913 (להלן: "החנות") לפי דרישת הוריהם של מיכאל ויצחק גודגויכט. עוד נקבע במכתב כי במידה והוריהם של מיכאל ויצחק לא ידרשו את העברת הזכויות האמורה בטרם פטירתם, תועבר מחצית החנות ליצחק ללא תמורה לאחר פטירתם (להלן: "מכתב ההתחייבות").

ביום 6.6.1994 נפטר יוסף גולדגויכט ז"ל, אביהם של מיכאל ויצחק וביום 21.11.00 נפטרה אמם אדלה גולדגויכט ז"ל.

בסמוך לשנת 2001 התגלע סכסוך בין בני הזוג נעמי ומיכאל גולדגויכט אשר התגרשו בינתיים ועודם מנהלים בבית המשפט לענייני משפחה הליכים לחלוקת רכושם המשותף (תמש 9010/01, 9014/01).

בתובענה שלפני עתר יצחק גולדגויכט להצהיר כי הוא הבעלים של מחצית הזכויות בחנות ולהורות למשיבה לחתום על המסמכים הדרושים להעברת מחצית מזכויותיה בחנות אליו.

יצחק נפטר לבית עולמו לאחר הגשת התובענה, ואלמנתו באה במקומו.

טענות המבקשת

בעודם בחיים העניקו הוריו של מיכאל ויצחק גולדגויכט מתנות כספיות למיכאל (להלן: "מיכאל") ולמשיבה ובסמוך נערך מכתב ההתחייבות לפיו התחייבה המשיבה יחד עם מיכאל, בהתחייבות בלתי חוזרת, להעביר 50% מזכויותיהם בחנות ליצחק.

לאחר מות הוריו של מיכאל פנה יצחק ביום 28.12.05 אל מיכאל והמשיבה ודרש מהם למלא את התחייבותם להעביר לו 50% מהזכויות בחנות. מיכאל הביע הסכמתו להעביר ליצחק זכויות בחנות בהתאם למכתב ההתחייבות, אולם המשיבה לא טרחה להשיב לפניית יצחק.

טענות המשיבה

א. מכתב ההתחייבות מתייחס לזכויותיו של מיכאל בחנות, ואינו מתייחס כלל לזכויותיה של המשיבה בחנות.

ב. התחייבותו של מיכאל נערכה למראית עין בלבד ומבלי שהייתה גלומה בה כוונה להעביר זכויות כלשהן ליצחק. ההתחייבות נועדה להציג בפני רשויות המס מצג שנועד להפחית את חיוב המס של מיכאל בדרך של יצירת הוצאה הכרוכה בהשכרת החנות, והסבת הזכות לדמי שכירות להוריו של מיכאל.

ג. אפילו יש לראות במכתב ההתחייבות הסכמה להעביר ליצחק זכויות בחנות ללא תמורה, יש לראות בהסכמה זו משום התחייבות לתת מתנה שלא הושלמה ברישום אשר המשיבה זכאית לחזור בה ממנה בשל התנהגותו המחפירה של יצחק כלפיה.

ד. התובענה הוגשה כשש שנים לאחר שהוריהם של מיכאל ויצחק נפטרו, ביוזמת מיכאל המנהל מאבק רכושי נגד המשיבה, במטרה להוציא את מחצית הזכויות בחנות מכלל הרכוש המשותף למשיבה ולמיכאל בטרם יחולק רכוש זה בין הצדדים.

דיון

א. המחלוקת בין בעלי הצדדים נסובה על כוונת נעמי ומיכאל בעת עריכת מכתב ההתחייבות זו לשונו של המכתב (נספח ג לתצהירו של יצחק):

"הורי היקרים,

הנדון: חנות במקרקעין בגוש 6913 חלקה 26

1. הנני לאשר ולהתחייב בזאת כי בתוך 80 יום ממועד דרישתכם הראשונה לכך, אעביר לאחי, יצחק גולדגויכט, ללא כל תמורה, את זכויותי ב- 50% מהחנות בשטח 90 מ"ר הנמצאת ברחוב הס 6א', והידועה כמקרקעין בגוש 6913 חלקה 26 (להלן- "מחצית החנות").

2. אם, חו"ח, תלכו לבית עולמכם, בטרם תמסר לי דרישה כאמור בסעיף 1 לעיל, אזי אעביר את מחצית החנות לאחי הנ"ל ללא כל תמורה.

העברת מחצית החנות לאחי תעשה כאמור בתוך 90 יום."

לאחר עיון בראיות ובסיכומים נראית לי גרסת המשיבה מהטעמים שיפורטו להלן:

1. מכתב ההתחייבות מופנה ל"הורי היקרים" ומנוסח בלשון יחיד "להעביר לאחי יצחק".

2. בסעיף 1 למכתב ההתחייבות נכתב "אעביר...את זכויותי ב-50% מהחנות". נוסח זה תואם את מצב הזכויות בעת עריכת מכתב ההתחייבות, לפיה החזיק מיכאל ב – 50% מהזכויות בחנות ואף מתיישב עם גרסת המשיבה לפיה בעת עריכת מכתב ההתחייבות התכוון מיכאל להעביר את זכויותיו הוא ולא את זכויות המשיבה.

3. בסמוך לעריכת מכתב ההתחייבות נערך בין נעמי ומיכאל גולדגויכט לבין יוסף ואדלה גולדגויכט, הורי מיכאל ויצחק הסכם להמחאת הזכות לגבות דמי שכירות החנות להורי מיכאל ויצחק (נספח א לתצהירו של יצחק, להלן: "הסכם העברת דמי השכירות").

4. הדעת נותנת שאילו באמת התכוונו מיכאל ונעמי גולדגויכט להעביר ליצחק מחצית מזכויות מיכאל ומחצית מזכויות נעמי בחנות היה מכתב ההתחייבות מתייחס לזכויות נעמי ומיכאל, ולא לזכויותיו של מיכאל ב-50% מהחנות.

5. לטענת המבקשת, בני הזוג גולדגויכט התחייבו להעביר מחצית מהזכויות בחנות ליצחק בתמורה למתנות כספיות שקיבלו מהוריו של מיכאל.

בחקירתו העיד מיכאל (ש' 7 בע' 12 לפרוטוקול מיום 27.11.07):

"ת. אבי היה עצמאי כל חייו, היה לו מפעל של רהיטים. הוא לא מימן את החנות במקור. אנו קנינו את החנות. תחילה קנינו וילה ביבנה והיה חסר לנו כסף. היה לאבי חשבון בבנק לאומי בסניף כיכר אתרים, שלא קיים יותר, ועד כמה שזכור לי משם קיבלנו את הכסף. אני לא זוכר בדיוק מאיפה הביא אבי את הכסף, את המימון.

...

ש. אני אומר שלאביך לא היו כספים לתת לך. אתה יכול להראות לי שלאביך היה באותה שנה 70 אלף?

ת. היום, אחרי כל כך הרבה שנים, אני לא יכול להראות.

...

ש. מתי אביך נתן לך את הכסף?

ת. אני לא יודע את התאריך המדוייק.

...

ש.ת. בשנת 87 לקחנו הלוואה בשביל לקנות את החנות, זה בכלל היה לפני שרכשנו את הבית.

...

ש.ת. נכון שההלואה שאבי נתן לי זה היה כדי לרכוש את הבית וזה היה בשנת 89.

ש. ...הבית ביבנה נקנה בשנת 88 ולא כפי שאמרת בשנת 89, נכון?

ת. יכול להיות.

...

ש. באשר לנספח א לתובענה כאן – כתוב שהוריך עזרו לכם במתנות ולא בהלוואות, וגם לא כתוב סכום.

ת. נכון שכתוב שהורי עזרו לנו במתנות ולא כתוב בהלוואות ולא כתוב סכום ההלוואה ולא מתי נתנו.

...

ש. באשר לנספח ב לתובענה – ההורים שלך מצהירים שכל מה שנתנו הם נתנו במתנה ואין ליורשיהם זכות תביעה.

ת. זה נכון.

ש.ת. נספח ב ונספח א נחתמו באותו יום ובאותה שעה אצל אותו עורך דין.

ש. אני אומר לך שנספח ב לתובענה בא לבטל את נספח א.

ת. זה לא נכון.

ש.ת. מעולם אחי לא פשט רגל. אני לא יודע אם אחי היה שקוע בחובות קשים.

ש. אתה כותב שחיפשת בארכיון את המסמכים ולכן לא נתת את התצהיר קודם. איפה הארכיון?

ת. חלק במשרד וחלק לא במשרד. יש לי חבר ששמו יאיר לטנר שהוא רווק בודד ושם שמתי את המסמכים.

ש. לעו"ד שקל סיפרת שלאחיך או להוריך יש חצי מהחנות?

ת. לא סיפרתי לו.

ש.ת. לא סיפרתי לעו"ד שקל שהורי נתנו לנו הלוואות, כמה ומתי.

..."

גרסתו של מיכאל אודות הלוואה שלכאורה קיבלו הוא ונעמי מאביו סמוך לעריכת מכתב ההתחייבות, אינה נתמכת בראיה, ואינה מתיישבת עם העובדות כפי שעלו ממסמכים שונים שהוצגו בפניו (ש' 26 בע' 13 ו – ש' 25 בע' 15 לפרוטוקול מיום 27.11.07) ואף לא עם עדותה של המבקשת באשר למצבו הכלכלי של יצחק (ש' 14 בע' 3 לפרוטוקול מיום 5.9.07). עדותו של מיכאל בנושא ההלוואות מההורים אינה מהימנה בעיני, ואני דוחה אותה.

ב. אין חולק שהמשיבה חתמה על מכתב ההתחייבות וממילא מתעוררת השאלה מדוע חתמה המשיבה על המסמך אם אינו קשור לזכויותיה בחנות. ההסבר שהוצע לכך על ידי המשיבה הוא כי חתמה על המסמך על פי בקשת מיכאל כבעלת זכויות בחנות (ש' 7 בע' 5 לפרוטוקול מיום 5.9.07). בהתחשב בכך שבעת עריכת מסמך ההתחייבות חיו בני הזוג גולדגויכט בשלום, אין לשלול את הסברה של המבקשת.

ניתן להעלות על הדעת שחתימתה של המשיבה נתבקשה כדי למנוע אפשרות של טענה מצד המשיבה בעתיד לזכויות מלאות או חלקיות במחצית החנות הרשומה בשם מיכאל.

לפיכך, איני רואה לייחס לעצם חתימתה של המשיבה על מכתב ההתחייבות משקל מכריע בבחינת כוונת הצדדים בעת עריכת המסמך.

ג. בתצהירו מיום 6.8.07 (בשא 18141/07) דחה מיכאל את גרסת המשיבה והצהיר כי הוא והמשיבה התחייבו ליתן ליצחק מחצית מזכויותיהם בחנות. תצהיר זה הוגש רק לאחר שנשמעה גרסת המשיבה ועל כן ןלנוכח האמור עד כאן, איני מייחס לאמור בו משקל רב.

ד. מיכאל ביקש לסמוך את גירסתו בהצהרת הון לשנת 2004 שהוגשה על ידו לרשויות המס, ושנערכה על ידי מיכאל לאחר גירושיו מהמשיבה. המשיבה לא היתה שותפה לעריכת ההצהרה ואף לא ראתה אותה בטרם הוגשה (ע' 9 לפרוטוקול מיום 27.11.07). לפיכך, אין ברשום בהצהרת ההון כדי ללמד על כוונת בני הזוג בעת עריכת מכתב ההתחייבות.

ה. מסקנתי מכל האמור לעיל היא כי מסמך ההתחייבות מתיחס למחצית החנות הרשומה בבעלותו של מיכאל, ואינו מתיחס למחצית החנות הרשומה בשמה של המשיבה.

נוכח מסקנתי דלעיל איני רואה צורך לקבוע מסמרות בשאלה אם ההתחייבות נערכה למראית עין.

סוף דבר

אני דוחה את התובענה.

המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך -.20,000 ₪.

המזכירות תמציא עותק מפסק דין זה לב"כ הצדדים בפקסימיליה.

ניתן היום י' בשבט, תשס"ח (17 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

השופט יהודה זפט - סגן נשיא